חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

העמותות אינן תחליף לאחריות

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 20.01.11 6:10

במסגרת ההתמחות שלו בתקשורת פוליטית, יחיעם קראוס בוחן את תפקידן של העמותות בישראל. האם הן באמת עוזרות? או שיש גם פן פחות חיובי בכוונות הטובות שלהן?

מאת: יחיעם קראוס, סטודנט לתקשורת פוליטית

בשנים האחרונות אנו נתקלים במגמה גוברת של הקמת ארגונים וולונטארים למטרות חברתיות שונות- איכות הסביבה, טיפול בנשים מוכות, שירותים בתחום בריאות הנפש, בעיית הפליטים ועוד נושאים רבים.  ניתן לזהות בבירור את נחיצותם של אותם הגופים הממלאים חללים שנוצרו על ידי מדניות פרלמנטרית חברתית לוקה. בישראל כיום פועלים עשרות רבות של ארגונים כאלו והמגמה הולכת וגוברת, משמעות הדבר היא שהארגונים נוטלים מהפרלמנט את תפקידו כממונה על נושאים חברתיים והלכה למעשה, הוא מאבד אט אט את אמון הציבור כגוף הממונה על שלומו. מצב כזה כמובן אינו בריא למדינה הדמוקרטית. בנוסף, כאשר ישנם פתרונות הניתנים על ידי הארגונים, משתחרר לחץ מתוך הסיר הציבורי ולעתים רבות מידי , שוכח הציבור מי באמת ממונה על פתרון בעיותיו וכשהללו אינן באות לידי החלטה, האשמה והאש מופנים כנגד הארגונים אשר פועלים ללא מטרות רווח.

ביום ראשון ה2.1.2011, נסעתי לדרום תל אביב על מנת לפגוש את הפליטים המתגוררים באיזור שכונת "שפירא". נכנסתי לבניין ברחוב גולומב 52, המשמש את ארגון אס"פ- ארגון סיוע לפליטים, המפעיל מועדון, יעוץ ותמיכה בפליטים. בקומה השלישית ישנו מועדון אשר פתוח בשעות היום ובערב, הפליטים יכולים להגיע אליו וכל אחד זוכה ליחס אישי וחם מחמוטל ומשאר הצוות, "אני מכירה כל אחד בשמו הפרטי והיחסים ביננו קרובים". לאחר התרשמות מהמועדון עליתי לקומה הרביעית שם פגשתי את היילה, פליט מאריתריאה, אשר ב6 השנים האחרונות ברח מארבע מדינות שונות עד שהגיע לישראל, "ב2004 ברחתי מאריתריאה לסודן, משם לליבריה, מצרים וכעת אני בישראל". "בכל מקום בו הייתי רדפו אותי והתנכלו למשפחתי". לישראל הגיע היילה ללא משפחתו שכן היא נותרה בסודן לאחר שלא יכלה לברוח, " אם אתה רוצה באמת לברוח, עליך לעשות זאת לבד.. אתה לא יכול להתקשר לאנשים בדרך כי אתה לא סומך על אף אחד". כאשר הגיע לישראל הוא נעצר בגבול ולאחר "בדיקה קצרה" (לדבריו), שוחרר מכלא "סהרונים" והיה חופשי ללכת שכן לא היה לו עבר פלילי מוכר. היילה העדיף את תל אביב על פני אילת, מכיוון שרצה לעסוק בהתארגנות פוליטית בישראל שתעזור לפליטים להישאר בארץ עד לרגיעה במלחמה באריתריאה. היילה מודע לדיון הציבורי בדבר הזכאות של הפליטים להישאר בישראל, אך אינו כועס על מי שמתנגד להישארותם. הוא מאוכזב מחוסר החלטיות הממשלה בנושא. " כששתי קבוצות נלחמות ביניהן, מי שסובל הכי הרבה זה הדשא…", כך הוא מתאר את השלכות המאבקים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית. לדבריו, הפתרון הטוב ביותר יהיה לאפשר לפליטים להמשיך לגור בארץ עד שהאו"ם יכריז על אריתריאה כאזור בטוח. " כל פליט יחתום על הסכם לפיו ברגע של החלטה של האו"ם לגבי שינוי מצב באריתריאה, עליו יהיה לעזוב במידית את ישראל".

לפני מספר שבועות התקיימו בזו אחר זו הפגנות בעד ונגד הגירוש של הפליטים ממדינות אפריקה. ב"גן מאיר" בתל אביב התקיימה הפגנה של הארגונים הקוראים לא לגירוש הפליטים ו"בשכונת התקווה" הפגנה הקוראת להפסיק את מתן הלגיטימציה לשהות הפליטים בישראל. כלומר להפסיק להעסיקם. כמובן שטענה זו נוגדת את החלטת האו"ם שלפיה "יש לתת רשיון עבודה לכל מבקשי המקלט עד להכרעה בדבר מעמדם, כדי להבטיח כי יוכלו לכלכל עצמם בכבוד". חשוב לציין שישראל אכן חתומה על "אמנת הפליטים הבין לאומית" ועליה לעמוד בהסכם. העניין שנוצר סביב ההפגנות הללו  יכול ללמד על משיכת היד של הממשלה מעניינים חברתיים בוערים, שכן האשמות רבות עברו מצד לצד של המפגינים ואף לא אחד הפנה את ההאשמה כלפי הממונה על הבעיה וזוהי כמובן הממשלה. חבר העירייה ויו"ר ועד שכונת התקווה, שלמה מסלאווי, טען בפאנל שנערך במכללה האקאדמית ביפו, שנוח יותר לעיריית תל אביב לשכן את הפליטים בצד הדרומי של העיר, צד שסובל מעוני רב והזנחה. אבל האם הבטת למי ולאן אתה מפנה את האש? ומה עם לשמור קצת תחמושת למטרה הנכונה? הממשלה…

אם תמשיך המגמתיות של הזנחה חברתית ממשלתית והקמתם של ארגונים וולונטארים נוספים, (בישראל פועלות כ30000 עמותות מתוך אוכלוסייה של 7.7 מיליון, אשר רובן עוסקות בנושאים חברתיים),ייחלש עוד יותר אמון הציבור בבוחריו וזוהי תהיה נקודת שפל בדמוקרטיה הישראלית. כבר עכשיו בלי שנשים לב , אנו נותנים לגיטימציה מוחלטת לממשלה שלא לטפל בבעיות שלטובתן היא מקבלת את המנדט מהעם. ישראל מתקדמת מבחינת האחוזים של לקיחת הנטל החברתי על ידי העמותות לארצות הברית, שמתגאה בצביון ליברלי. חשוב לציין שאפילו האמריקאים הבינו אחרי המשבר הכלכלי ,שנשקפת סכנה חברתית קיומית לחברה הליבראלית. על פי "גייד סטאר" , רשם העמותות העולמי, ארצות הברית וישראל מובילות את התלות הציבורית בעמותות, ואילו מדינה כגון אנגליה אינה תלויה כך בחסדי המתנדבים. כל התרומות שאנו תורמים לארגונים כאלו ואחרים הם תוספת על התשלום שבכל מקרה אנו משלמים לטובת הטיפול בבעיות השונות והכוונה היא למס שאנו משלימים כאזרחים.

חשובה ביותר רוח ההתנדבות, אך אין היא צריכה לבוא במקום טיפולם של חברי הכנסת  אשר מתוגמלים יפה על מנת שישרתו את הציבור. ככל שנזדקק ליותר עמותות, כך, הלכה למעשה, נפגום באופי הרווחתי של מדינת ישראל. אסור לתת לגיטימציה לנבחרי הציבור למשוך את ידם ממילוי תפקידם על ידי ייאוש שיביא להמשך צמיחת העמותות בהיקף לא פרופורציונלי. צריך לקום, לצאת לרחובות ולהגיד- די להפקר החברתי!

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

2 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    אכן בעיה קשה, בכל תחום אחריות חברתי יש פחות אחריות ממשלתית ויותר השענות על המגזר השלישי, שחלקו ממומן ממשלתית וחלקו ע"י תרומות. זה יותר מספר בעיות לא פשוטות.
    רוב העמותות מיותרות במהותן במצב של מדינת רווחה מתפקדת, אבל אין לנו מדינת רווחה מתפקדת.

  2. מורין :

    רק היום התפרסמה הכתבה הזו: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4014900,00.html

    זה פשוט מזעזע שהאשמה מופנית אל העם ולא אל הממשלה או הטייקונים שמנהלים אותה.

    כשכל העם עני (גם כשהוא מרוויח לא רע – השירותים שהוא מקבל בזבל ואין כמעט אפשרות לגמור את החודש..) אין מי שיתנדב או יתרום.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.