חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

פילוג מפלגת העבודה – על עמיר פרץ ליצור מחנה חדש

נושאים עלו ברשת, פוליטי ב 18.01.11 6:03

פרופסור דני גוטווין מגיב לפילוג מפלגת העבודה מהפן הסוציאל דוקרטי, ורואה הזדמנות לפילוג נוסף – פילוג בו עמיר פרץ יפרוש עם עוד שני חברים. סיעה זו תהווה את הבסיס הסוציאל דמוקרטי החדש

מתוך המאמר המקורי בהעוקץ:

במצב זה הצעד המתבקש הוא להוסיף ולשבור את מבנה הכוח הקיים, כדי לאפשר את התארגנותה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית רחבה שתפנה למעמדות הביניים והמעמדות הנמוכים – גם אלה המצביעים היום לליכוד, לש"ס ולישראל ביתנו – ותבנה כוח פוליטי משמעותי שיוכל להתמודד עם משטר ההפרטה הישראלי, שככל שהוא נקלע לסתירות כך מתגברים בו סימני הפשיזציה.

תפקיד זה מוטל על עמיר פרץ. מאז הקמת הממשלה חתר פרץ לפלג את סיעת העבודה, עתה נוצרה ההזדמנות לכך. הידיעות על כוונתו לחבור לקדימה תוארו כמוצא אחרון לאחר שברק חסם בפניו את אפשרות הפילוג; עתה הפילוג הוא אפשרות גם עם שלושה חברי כנסת. לפיכך, על פרץ לפלג את שנותר מעבודה ולבנות גרעין למפלגה סוציאל-דמוקרטית, ובכך להמשיך את המהלך שהוכיח את אפשרותו ב-2006 אך קטע אותו עם קבלת תיק הביטחון.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

37 תגובות

  1. ארז צ. :

    גם לאמיר פרץ יש אחריות בדרדור מחנה השמאל הישראלי

    בחרתי ופעלתי למען בחירתו של אמיר פרץ לראש ממשלה. הוא נכשל בבחירה הזו בגדול, לקח על עצמו את תיק הבטחון ללא היסוס… ולצערי הרב נכשל.

    הפיצול הנוסף בעבודה לא יועיל לא למחנה השמאל ולא למפצלים החדשים.

    האם לא למדנו לקח ממימד התנועה הירוקה? שני מנדטים מאד יקרים הלכו לאיבוד.

  2. יהושע בן משה :

    יש לבדוק את נכונותם של כל חברי סיעת העבודה לדבוק במצע סוציאל דמוקרטי , למנות חבר ותיק (לא חבר כנסת) ליושב ראש זמני ,לתקן את החוקה,לקבוע תאריך לוועידה ולבחירת יושב ראש קבוע.

  3. איתי :

    יהושע, הבעיה היא שבסבירות הכי גבוהה היור הבא יהיה הרצוג.

    לדעתי לתסריט "העבודה בראשות בוז'י" אין שום יתרון על פני "העבודה בראשות ברק" משום היבט שהוא.

    1. הטייה שמאלה ולו במקצת בציר קפיטליזם-סוציאליזם? ממש לא (אפילו עיני עדיף)

    2. הטייה שמאלה ולו קצת בציר יוני-נצי? ממש לא. למרות מראה הבייבי-פייס, הרצוג הוא מניצי העבודה, כפי שהיה ניתן להיווכח בלבנון 2 ובעופרת יצוקה (להבדיל לדוגמה מאופיר פינס ויולי תמיר)

    3. מנהיג כריזמטי וסוחף שיעקוף את ציפי לבני בתור החלופה העיקרית לביבי? פחחחחח

    4. כלי להגעה למצביעים פוטנציאליים נפגעי הקפיטליזם שהיום מצביעים לליכוד/שס/ליברמן? זה לא יעבוד ממרומי הרצוג-פוקס-נאמן כפי שזה לא עבד ממגדלי אקירוב. הבורגנים ימשיכו להצביע קדימה (או ליאיר לפיד), הצווארון הכחול ימשיך להחרים את העבודה. השורה התחתונה – מספר קטן יותר של מנדטים בגלל יציאת ברק והיעדר קהל חדש שיחפה על זה (בדומה לזה שהביא פרץ אחרי עריקת פרס).

    5. כלי ל"איחוד רסיסי השמאל"? גם לא (ר' 1-4).

    6. דמוקרטיה מפלגתית למופת שמאפשרת למיעוט יותר יכולת השפעה מאשר בתקופת ברק? לא ממש. כשהרצוג רצה לקבור את שכר המינימום של פרץ ואת מלחמת יחימוביץ בחוק ההסדרים בתקופת ממשלת אולמרט, הדמוקרטיה עניינה אותו בדיוק כמו שהיא מעניינת את ברק.

    בשורה התחתונה, העבודה בראשות הרצוג זה *בדיוק* אותו מוצר כמו העבודה בראשות ברק, רק באריזה של עו"ד-אזרח במקום גנרל עטור מדליות, ועם פחות מנדטים.

    בשביל המוצר זה לדבוק בקונספציה הישנה של להשפיע מבפנים? לא שווה. לכן אני נוטה להסכים עם גוטווין שצריך לאזור אומץ ולהתחיל מחדש. אין פה שום הזדמנות ושום נעליים.

  4. ק. טוכולסקי :

    להתחיל מחדש להמשיך בעבודה, הכל תלוי באנשים, שרידי העבודה בראשות פרץ ושלי מאוחדים עם מרצ של גומס וגילאון ומחוזקים במלכיאור והירוקה טוב. קונסטלציות אחרות פחות טוב.

  5. יהושע בן משה :

    אין סבירות לשום תסריט

    מאחר שאין ממש בסבירות שהינך מציין , במצב שנוצר כדי לבחון את האפשרות של להחזיר את מפלגת העבודה לפסים.

  6. ניר רייזלר :

    ובשימור בועתנו ננוחם

    אין ספק שגוטווין צודק. הניסיון הנלעג לעבור ל"קדימה" והתנהלותו הכללית של עמיר פרץ מאז 2005 ללא ספק מסמנת אותו כמנהיג הבלתי מעורער של שרידי השמאל הסוציאל דמוקרטי בישראל, וכמי שיכול להרים אותו מהקרשים.

    או, לחילופין, במקום לראות בעזיבת ברק פוטנציאל להמית סופית את מפלגת העבודה ולהפקיד את גורל השמאל בידי אדם שאיבד מזמן כל תקווה שהייתה לציבור (וגם לי) לגביו, אפשר לצאת מבועת השיח המטריאליסטית של שניים וחצי הארגונים ופלטפורמות הדיון של השמאל הכלכלי הרדיקלי בארץ, ולהתייצב מאחורי שלי יחימוביץ' – חברת כנסת מצטיינת, סופר-אינטליגנטית, ערכית ומגובשת אידיאולוגית שתרמה לחקיקה ס.ד. ענפה ועקבית מאז היבחרה – כדי להחזיר את מפלגת העבודה להיות נושאת הדגל של הציונות הסוציאליסטית בישראל.

    מצד שני, פירוק נשמע טוב. ואם יקרה מקרה מפתיע ומפלגת השמאל נוגדת היגיון ההפרטה, שלא תשכפל את הנחותיו וכו', ועוד כמה רעיונות גוטוויניים שספק אם פרץ שותף להם או מתעניין בהם (כולל במימושיהם המעשיים) – לא תעבור את אחוז החסימה, כולנו תמיד נוכל להמשיך לכתוב מאמרים ב"עבודה שחורה", ב"חברה" וב"עוקץ" ולבכות את תם ההגמוניה של תנועת העבודה, בד בבד עם ניסיון ממוקד שאין אבסורדי ממנו לסכל את כל מה שנותר משרידיה.

    דווקא משום הוקרתי והערכתי הרבות לדני, למשנתו הרעיונית ולפועלו המאמר הזה צורם ומאכזב אותי כל כך.

  7. חן - מיבשים את החולים :

    קל לפרק – קשה לבנות.
    את זה אמורים לדעת אנשי מימד מנסיונם הטרי, ולא רק הם.

    קל גם לאנשים שנוטרים למפא"י ההסטורית לשמוח לאיד ולקרוא לניתוץ מוחלט של ה'עבודה', בנימוקים כאלה ואחרים.

    ה"רביעיה" בעצמה החליטה בחוכמה לא למהר ולשבור את הכלים. מבין ההחלטות הטובות והרעות של פרץ, זו החלטה שקולה ונבונה.

    ברק בנה אולי על כך שהמהלך שלו יגלגל ניתוץ מוחלט של המפלגה ואין סיבה למהר ולעשות בשבילו את העבודה המלוכלכת.

    זוהי בהחלט שעת מבחן מעניינת לאנשים שמתימרים להנהיג. זו שעת מבחן לשלי שבמצב הנוכחי נשארה קצת תקועה על שרטון, לבדה או עם בוז'י ופואד, שפרץ "הכניס" להם כראוי בהודעה לעיתונות של ה"רביעיה".

    ברור לחלוטין שגם אנשים שהיו מזוהים עם ברק נמצאים במבוכה גדולה (פרופ' שטרית למשל). מחוז הקיבוצים לא בהכרח יקבל בשלוות נפש את מה שעשתה אורית נוקד.

    עוד עומדת על הפרק חלוקת הנכסים והחובות, שיכולה להיות עניין מלוכלך ביותר, במיוחד אם הפיצול עוד ימשך.

    יואב קרקובסקי מנה היום שבע או שמונה התארגנויות שנמצאות בקנה השמאלי של המפה הפוליטית.

    בקיצור – בנוסף למבוכה –

    הרבה אגו מסתובב עכשיו באוויר.
    הרבה תיאוריות ואידיאות פיקס.

    כמה אחריות, רצון כן, מחויבות אמיתית, דאגה אמיתית לפוליטיקה הישראלית?
    את זה עוד צריך לבחון.

    ובינתיים אני רוצה לדעת מה הולכת החמישיה לעשות עם חוק הוועדה החוקרת , איך הם יצביעו?
    איך יצביעו השמונה שפרשו, אחרי שנעדרו מההצבעה הראשונה?
    בעניינים האלה שלא נמחקו מהפרק הם יבחנו בין השאר.

  8. חן - מיבשים את החולים :

    הערה אישית. הצטרפתי פעם ראשונה בחיי ל"עבודה" כשפרץ נבחר ליו"ר. נשארתי חברה כהיענות לבקשתה של שלי.
    ביום הראשון של עופרת יצוקה, בעקבות ה"צהלה" על ה"הצלחה" לחסל מאתיים איש במסדר סיום טקס שוטרים בעזה (שוטרים או לא, היינו הך) פניתי לכבל, אז המזכ"ל, וביקשתי לבטל את החברות. חוץ מהשם המפורש גולדסטון, היה במכתב ההוא כל מה שקרה אחרי המבצע הזה, (סליחה על חוסר הצניעות).

    מאז אני לא חברה במפלגה ולכן אני גם לא במעמד להציע להם הצעות, שזה קל נורא מבחוץ.

    כל מה שכתבתי למעלה הוא מחשבה על הצורך בשיקול דעת וקור רוח. בין השאר כי במצב הנוכחי יכולים לעבור חוקים והחלטות בעלי השלכות קשות מאוד. המציאות לא נעצרת עד שהשמאל ימצא את הפוקוס שלו. גם על זה צריך לחשוב.

  9. איתי לניר :

    עם כל הערכתי הרבה לפועלה של יחימוביץ' בחקיקה ובתודעה, דווקא היום צריך לשים לב לכך שהיא חוזרת בדיוק על אותה שגיאה הרת אסון מ-2007.

    אז היא בחרה לחזק את אהוד ברק במירוץ הצמוד בינו ובין עמי אילון, שנתמך עי פרץ וברוורמן – שניהם קרובים יותר לעמדותיה האידיאולוגיות מאשר ברק ומחנהו.

    בחירתו של ברק לקחה את מפלגת העבודה הרחק הרחק מהעמדות האידיאולוגיות המוצקות של יחימוביץ' – למחוזות של מלחמה והפרטה.

    המהלך של התמיכה בברק הועיל מאוד לשלי עצמה ואיפשר לה להתקדם בחקיקה חברתית, אבל פגע בצורה איומה בכוחו של המחנה הס"ד בעבודה. ברק שנבחר בעזרת יחימוביץ' חיסל את ההסכם עם מימד, שיתק את פרץ וסנה (שפרש), והדילים שלו העיפו למטה את נדיה חילו.

    במקום ללמוד את הלקח ולחבור היום למי שקרובים אליה יותר אידיאולוגית, למרות כל המשקעים המוצדקים לגמרי, היא בוחרת היום להתייצב מאחורי שר ההפרטה השקטה הרצוג, כי הרצוג הוא בעל הכוח (כמו ברק ב-2007).

    העבודה בראשות יחימוביץ' – אני בעד. "עם אחד 2 בראשות יחימוביץ ופרץ" – אני עוד יותר בעד.

    אבל העבודה בראשות הרצוג עם יחימוביץ' בתור "הגברת הראשונה" ? זה לא שונה מהותית מעידן ברק.

    היום היא תתמוך בו ותאתרג אותו, עוד שנה היא תתחיל להוציא את התחמושת, בדיוק כמו שעשתה לברק.
    בינתיים יכול להיות שפרץ יגמור את הקריירה שלו.

    חבל, ככה לא בונים מחנה.

  10. נדב פרץ :

    ניר, רק הערה קטנה: עכשיו, יותר מתמיד, ברור שכל הקשקושים על המעבר של עמיר לקדימה היו ספין מטופש, כנראה מלשכת ברק שרצה לפזר ערפל לפני הפרישה. אם הוא היה רוצה, הוא היה עכשיו אצל לבני.
    חבל למחזר את הספין הזה שוב, אחרי שיצא ממנו כל האוויר.

  11. שושי :

    ואמסלם?

    .

  12. חן - מיבשים את החולים :

    אם כבר הוזכר כאן אמסלם, אז מדהים צירוף המקרים הבא:
    יום לפני שברק הטיל את הפצצה ראיין יעקב אילון בערוץ 10 את אריה דרעי. הראיון היה מענין מאוד. לא רק מה שנאמר בו, אלא לא פחות מסרים לא מילוליים שעברו בו.

    במחשבה לאחור, נראה כאילו דרעי אורב בדיוק לטריפת קלפים מהסוג שברק ניסה ליצור.

    יש להניח בסבירות גבוהה שלא רק אני ראיתי את הראיון הזה, ואני לא מכוונת כאן לברק ולאנשיו.

  13. דקל-דוד עוזר :

    די לדי ודי לפרופסורים

    דני גוטווין – לך לפוליטיקה
    אקדמיה זה טוב לזמן מוגבל, צריך אנשים חכמים בפוליטיקה
    די לניתוחים, די לצדקנות – רד מהגדר ותצטרף אנחנו איתך!
    אה, ואתה זוכר באיזו מהמנהיגות צריך לתמוך, כן?

  14. ניר רייזלר :

    ניר לאיתי

    אהלן איתי, קראתי בעניין את תגובתך. אני מציע שנעמיד דברים על דיוקם.

    1. ב-2007 תמכה שלי יחימוביץ' בעמיר פרץ, ולאחר שהפסיד בחרה במה שהגדירה כ"רע במיעוטו", כלומר, בברק, בטענה שבעוד שבינו לבין איילון אין הבדל משמעותי מבחינת תפישותיהם החברתיות, הרי שניסיונו הפוליטי, המדיני והביטחוני של ברק הופך אותו למועמד העדיף עבור המדינה והמפלגה. התמיכה של ברוורמן, שאיני רואה כתורם לא בדעותיו ולא בהתנהלותו הפוליטית לשיקום העבודה כמפלגה ציונית סוציאליסטית, ושל פרץ, באיילון, אינה רלוונטית. יש הבדל בין לא לא לתמוך במועמד ס.ד. לראשות המפלגה, לבין לא ליישר קו עם ס.ד. אחר בתומכו במועמד הרחוק ממנו בדעותיו, מסיבותיו שלו. באותה מידה יכולת לטעון שפרץ שגה בכך שלא יישר קו עם יחימוביץ'. שתי הטענות שגויות.

    2. "בחירתו של ברק לקחה את מפלגת העבודה הרחק הרחק מהעמדות האידיאולוגיות המוצקות של יחימוביץ' – למחוזות של מלחמה והפרטה" – שוב, אני לא רואה שום יסוד סביר להניח שעמי איילון היה מקדם במאומה כיוון אידיאולוגי הפוך. אני גם מניח שהוא לא היה שורד כיו"ר המפלגה יותר מכמה דקות, בהקצנה כמובן, וייתכן שאף היה מזיק לה יותר מברק, שלטוב ולרע ובניגוד לאיילון, הוא פוליטיקאי מיומן אם כי בעייתי בלשון המעטה באפיקים אליהם הוא מנתב מיומנות זו. אני לא רואה יסוד סביר לטעון לא שהיה ברור אז שברק יפגע במפלגה יותר מאיילון, ולא שבדיעבד ברור שאם איילון – על אטימותו וזחיחותו וריחוקו מעמדות ס.ד. – היה נבחר, מצבה של המפלגה היה טוב יותר.

    3. "העבודה בראשות יחימוביץ' – אני בעד. "עם אחד 2 בראשות יחימוביץ ופרץ" – אני עוד יותר בעד" – למרות הפופולריות העצומה לה תזכה רשימת "עם אחד" בקרב גולשי אתר 'עבודה שחורה' וקוראי 'חברה', אני מציע לחשוב היטב לפני שקוראים באופן בלתי אחראי לפירוק נוסף של המפלגה.

    4. "אבל העבודה בראשות הרצוג עם יחימוביץ' בתור "הגברת הראשונה" ? זה לא שונה מהותית מעידן ברק" – קודם כל, זה בהחלט שונה. הרצוג לא ניחן כמעט במאומה מהיכולות הפוליטיות והמדיניות של ברק. אבל ברצינות – אתה מציג כאן תרחיש שבדית מלבך. להישאר בעבודה ולקרוא לשאר חברי הכנסת להתלכד סביב המאמצים לשיקומה כמפלגה ציונית סוציאל דמוקרטית, זה לא לאתרג איש ולא לקבל את מנהיגותו של הרצוג. מוזר לי שאתה מפזר פרשנות כזו מבלי שהיא מתבססת על דבר. אם עצם ההישארות במפלגה בניסיון לשקמה במקום לחבור לעמיר פרץ בהרפתקאות חוץ-מפלגתיות שהוא שוקל לצאת אליהן היא בעיניך מהלך פסול, הרי שהגיוני בהרבה להפנות את הטיעון המוצדק בדבר אחדות המחנה לפרץ, ולקרוא לו להישאר במפלגה ולסייע בבנייתה מחדש במקום לפרק אותה סופית, אולי, מבלי שיש כל יסוד להניח שפלטפורמה עתידית שתקום תעבור את אחוז החסימה ותהיה בעלת יסודות אלקטורליים ומוסדיים שיאפשרו לה להמשיך להתקיים, ולו לטווח הקצר.

    בכל מקרה, אני שמח שעל השורה התחתונה אנחנו מסכימים. גם אני רוצה לראות את העבודה בראשות שלי יחימוביץ'. וכדי שזה יקרה, אני מציע שמי שעדיין עוסק בניתוחי "בניין כוח" ובפרגמטיזם כסימפטום להפנמת היגיון ההפרטה ולהתכנסות של התנהלותו הפוליטית של השמאל לתוך קווי המתאר הניאו-ליברליים… לעצור לרגע ולהבין שההכרעה הפוליטית שיש לעשות היא עכשיו. עמיר פרץ, בניגוד לכתרים שעדיין קושרים לו כאן, איבד מזמן את הזכות שתיוחסנה לו האמינות, העקביות והמחויבות האידיאולוגית, כמו גם הכישורים והתבונה הפוליטית, הנדרשות כדי שינהיג את הסוציאל דמוקרטיה הישראלית. מי שמתאימה וראויה לכך, כפי שציין אודי מנור בצדק במעריב הבוקר, ונראה שהציבור והתקשורת כאחד מאוחדים באופן מפתיע בהכרה הזו, היא שלי יחימוביץ'.

    יהיה עצוב אם בזמן שאנחנו מתדיינים כאן במרכסיסטית מאובקת ומדמים שפוליטיקאי בינוני כעמיר פרץ עוסק בחישוב מהלכים שחמטיים של פירוק מפלגות ובניין כוח סוציאליסטי, תוחמץ ההזדמנות לחולל שינוי פוליטי עמוק, ממשי, בישראל. הגיע הזמן להתעורר.

  15. ניר רייזלר :

    ונדב, אני אמנם מסתמך רק על מה שנאמר בתקשורת, אבל אני בספק אם המשאי ומתן שמנהלת הרביעייה הסודית עם כל מפלגה אפשרית לפי דיווחים מהיום, מציגים אותה באור חיובי יותר מאשר המהלך המדומה, לדבריך (שאני כמובן נוטה להאמין להם) של העזיבה לקדימה; או ששני סוגי המהלכים נבדלים זה מזה באופן מהותי.

  16. אלעד הן :

    לניר, לגבי 4

    עזוב את ההתחשבנות. האם אתה חושב שכוחו של פואד במוסדות נשבר? הוא הכריע בכל מהלכי הכניסה לקואליציה והיציאה מהם ולמעשה כל הכרעה במוסדות בשנים האחרונות.

    אם פרץ לא ינצל את כוח הפרישה שלו כדי לשנות את כללי המשחק במפלגה (ברמת החוקה), ואם יחימוביץ' לא תצטרף למהלך הזה, נקבל שוב את הסדר של פואד, ולא משנה מי יעמוד בראש.

    אין שום עניין של "אחריות" לאומית או אחרת בלשמר את הסדר הקיים בעשור האחרון במפלגת העבודה.
    האחריות היחידה שיש היא לנסות לחשוב ברצינות איך לממש את סדר היום הסוציאל דמוקרטי במציאות פוליטית אמיתית ולא בחלומות.

    וצריך להודות שבין הברירות של מפלגת העבודה שממשיכה להתנהל לפי פואד עם 6 מנדטים לבין "עם אחד" עם 3-4 מנדטים אני הולך על האופציה השניה, כי לפחות יש בה אפשרויות עתידיות לבניה.

  17. נדב פרץ :

    ניר:
    לגבי 1: האם אתה טוען ברצינות, גם היום, שאין הבדל מהותי בין עמי איילון לבין ברק?
    האם אתה רואה איזשהו תרחיש אפשרי שבו עמי איילון היה חובר לביבי, ליברמן וישי מעל ראשה של לבני, ומתפקד כעלה תאנה לממשלה הכי ימנית מבחינה מדינית, ואחת הימניות ביותר מבחינה כלכלית, שנראתה כאן אי פעם?
    כל האנשים שנושאים באחריות לבחירתו של ברק (למעט שלי) – פינס, כבל, פואד – כבר הודו שזו הייתה טעות מטורפת. אתה עדיין מגן על הטעות הזו?

    4. אם התחביב שלך הוא קריאה לא-ביקורתית של התקשורת הישראלית, כדאי שתתחיל לפעול למען הרצוג ועיני, החזית הסוציאל דמוקרטית במפלגת העבודה 🙂
    וקצת יותר ברצינות – כשהספין רץ, ועמיר הכחיש, השאלה הייתה שאלה של אמונה. גם אני – שלא היה לי מידע פנימי משמעותי – הייתי צריך להחליט האם אני מאמין להכחשות של עמיר, או לספין. ואני מודה שהפרסומים בתקשורת היו כל-כך עקביים שהיה קשה להעמיד פנים שאין בהם כלום. אני בחרתי להאמין להכחשות, כי אני מאמין בעמיר כאדם ערכי, ולא חושב יצטרף לקדימה. אבל אני יכול להבין את מי שקנה את הספין.
    אבל עכשיו, אחרי שברק פרש, ושהאופציה לצאת לקדימה נמצאת בידיים של עמיר והוא בוחר לא לנצל אותה, ולמלכד את עצמו ככה שלא יוכל לנצל אותה גם בעתיד (הקרוב לפחות) – למה לא להודות שזה היה ספין? איך בדיוק אפשר לזקוף את זה לחובתו של עמיר?

  18. איתי :

    1. לפני הפריימריס נערכו גם כאן וגם ב"אופקים חדשים" מעין שימועים למועמדים. בעוד שאילון ופינס הביעו עמדות שהיה בהן בהחלט קשר לעמדה סוציאל-דמוקרטית (כגון התנגדות לחוק ההסדרים ולהפרטת חברת החשמל), ברק מילא פיו מים והתנהגותו בפועל הראתה את הקרבה הרבה בינו ובין ביבי בציר הכלכלי. אילון בהיותו שר ללא תיק הצליח לעכב הפרטה אחת. "שר האוצר" של אילון היה ברוורמן, ששעם כל הביקורת על אישיותו הנפוחה, אי אפשר להתעלם מכך שהוא פחות קפיטליסט מביבי וברק (לראיה מצע העבודה 2006 שנכתב על ידו ועל ידי פרץ). לכן הטענה של שלי בזמנו שברק ואילון זהים לחלוטין בעמדותיהם הכלכליות היתה פשוט שקר גס ועלוב. היא פנתה לציבור לבקש את עצתו, הגיעו אליה לא מעט פעילים ס"ד שהלכו איתה דרך ארוכה ב"חוג הכלכלי חברתי" והשמיעו את המלצתם. היא התעלמה.

    2. אין לנו דרך לדעת כיצד היתה מתגלגלת ההסטוריה אילו אילון היה נבחר. אבל עדיין אני מעדיף יו"ר שלא מבין בתככים פוליטיים על אחד שמבין ומנצל אותם כדי לקחת את המפלגה ואת המדינה לדרך שאינה דרכי.

    לגבי הטענה על אטימות וזחיחות לכאורה – זה כלל לא מסתדר עם האדם שאני פגשתי, יותר עם הספינים שעשו עליו אנשי ברק (שקנו במתק שפתיים את מובילי הדעה בעיתונות כפי שהודה בפה מלא יואל מרקוס בהארץ) ועם הדמות של אילון בארץ נהדרת. המלים אטימות וזחיחות מתארות את ברק לא את אילון. גם אילו בחירתה של שלי היתה צריכה להתבסס על אישיות המועמד – אילון היה עדיף על ברק.

    3. צריך לתת הזדמנות לשיקום המפלגה, אבל להערכתי הסבירות לכך נמוכה. אם שלי תיבחר אבל המוסדות יהיו בידיים של הרצוג ופואד + לא מעט אנשי ברק ושמחון שנותרו כסוסים טרויאניים, היה תהיה בובה חסרת השפעה בדיוק כמו מצנע.

    4. בתקשורת של הימים האחרונים ניתן לראות שיחימוביץ'כבר הכריזה רשמית על ברית עם הרצוג, וסימנים לכך רואים כבר ממזמן. אם היא מתמודדת מולו – אחלה, אני אתפקד. אם היא תומכת בו בהתמודדות לראשות העבודה, היא עושה בדיוק אבל בדיוק את אותו ה"איתרוג" כמו בעידן ברק.

    5. אני מסכים עם חלק לא קטן מהביקורת שלך על עמיר פרץ ובוודאי עם מצבו בזירה הציבורית.

    בניגוד לגוטווין שמתעלם מיחימוביץ בתור אופציה ושם את יהבו שוב ושוב על פרץ, אני חושב ששלי לבד לא יכולה לספק את הסחורה ופרץ לבד לא יכול לספק את הסחורה.

    שלי לבד – המון אהדה ציבורית כולל בתקשורת (חלקה בלי גילוי נאות שמדובר בחברויות אישיות כמו מיה בנגל), אבל מעט מאוד יכולת ארגונית ופוליטית לצבור כוח. התוצאה תהיה שוב הישענות על בריתות פוליטיות עם שועלים חזקים ממנה, בעלי אידיאולוגיה הפוכה לשלה – דהיינו הרצוג.

    פרץ לבד (מודל עם אחד) – הציבור לא יקנה בגלל אותה בעיית אמינות שציינת.

    העתיד *היחיד* של הסוציאל דמוקרטיה הציונית טמון בשת"פ של יחימוביץ' ופרץ. לכל אחד מהם יש מגרעות הרסניות ורק ביחד הם יכולים לחפות איש על מגרעותיו של האחר. לצערי, רוב המעורבים בעניין נוטים לבחור צד – או שהם בעד עמיר ועסוקים לא מעט בביקורת על שלי (או התעלמות ממנה), או שהם בעד שלי ועסוקים לא מעט בביקורת על עמיר. בנוסף אליהם ישנם אלה שאומרים – אתם צודקים ואתם צודקים, לכן לא רוצים אותו ולא רוצים אותה (קולות המגיעים ממחוזות עיר לכולנו והקשת המזרחית). אבל הקולות האלה מתעלמים מכך שאין כרגע בפוליטיקה הציונית אף חלופה טובה יותר משני הנ"ל.

  19. ניר רייזלר :

    אלעד, בסעיף 4 לא עסקתי ב"התחשבנות" אלא הסברתי למה לדעתי, ולא מסיבות של "ממלכתיות מפלגתית" אלא מהבנת בניין הכוח והמוסדות הכרוך ביצירת מפלגה שתהיה מסוגלת להמשיך להתקיים, לא נכון לעשות מהלך של קבורת סופית של מפלגת העבודה. עד עכשיו כל מהלך כזה שנעשה טרם חריש תודעתי ציבורי, בניין כוח מפלגתי וצבירת מתפקדים, פעילים ואלקטורט הסתיים או במפלגה שולית שנטמנעה בגדולות ממנה או בכזו שלא עברה את אחוז החסימה. ההשתחררות מחניקת הדב העסקנית של פואד ומנגנונו לא מצדיקה קפיצת ראש בלי חבל לבריכה שטרם מולאה במים, בתקווה להישאר בחיים. לא זו הדרך האחראית לנהוג בה כשלא פחות מעתיד השמאל הישראלי מונח על הכף. יש במחנה שלנו נטייה לאקטים קצרים, מניבי תגמול מהיר כביכול, שניחוח 'רדיקלי' ו'מהפכני' נושב ממנה. לא כדאי להישבות בקסם של הלך הרוח הזה. לפעמים, או ליתר דיוק – בדרך כלל, פירוק הוא רק פירוק. להבדיל מבנייה מושכלת, הדרגתית ושקולה של אלטרנטיבה.

    נדב, בקריאה לא ביקורתית של התקשורת אני לא עוסק, אלא בהקשבה להלכי הרוח של הציבוריות הישראלית שגם התקשורת מטפחת. אם נגעתי בנקודה אישית לא נעימה צר לי, אבל נדמה לי שיותר אפקטיבי יהיה לנסות להתמודד עם טיעונים מבלי לגלוש לסופרלטיבים ולסגנון אישי ביחס למושאי הדיון, או המשתתפים בו.

    איתי, אני מסכים עם חלק גדול מהטיעונים שהבאת, וכמובן מעוניין לראות בכל הכוחות הסוציאל דמוקרטיים במפלגה מלכדים כוחות. להקמת מפלגה חדשה ופירוק נוסף אני בהחלט מתנגד, מהסיבות שציינתי לעיל. לגבי הברית עם בוז'י, שוב, אני לא קורא את הדברים באותו אופן. אחדות שורות כלשהי חיונית לכך שהעבודה תחזור להתנהל כמו מפלגה, ואינה מחייבת נטישה של אג'נדה רעיונית שונה או חתירה למנהיגות.

  20. אלעד הן :

    אלה השאלות של אתמול

    ניר, זה אולי לא ברור היה מדברי, אבל לא דיברתי על פילוג כרגע אלא איום בפילוג. עניין הפילוג הוא השאלה של אתמול. השאלה של היום היא האם איום הפילוג יכול לכפות, למשל, שינוי חוקה או בחירות מחודשות למוסדות שישנו שם את מאזן הכוחות. כי כרגע השליטה שם היא של פואד ושום הליך דמוקרטי לא יכפה עליו לוותר.
    לדעתי צריך לחזק מהלך כזה של פרץ, לעודד אותו באופן מוצהר וגם להציב לו דרישות לגבי אופי השינויים שצריכים להיות במבנה המפלגה.

    האלטרנטיבה היא להמשיך להתנהל במציאות הקיימת ומבנה השליטה הקיים עד שלא ישאר כלום מהמפלגה.

  21. אלעד הן :

    כמובן, שצריך להיות מוכנים לממש את האיום אם לא ניתן להזיז את הפואדים. ואז עוד יותר חיוני שיחימוביץ' תצטרף לזה ולא תהיה הצל של פואד ועיני.

  22. איתי :

    ניר,

    "אחדות השורות" זה רעיון שבלתי אפשרי להגשים אותו גם אם תעשה לכל הפוליטיקאים ניתוח לכריתת אגו, כאשר קיימת תהום רעיונית.

    בשנים שעברו העבודה התאפיינה בסופרמרקט בציר הכלכלי, אבל יותר גיבוש בציר המדיני – שמאלה מהליכוד ימינה ממרצ. אבל כאשר גם הליכוד וליברמן מדברים על מדינה פלסטינית, וקדימה נתפסת בציבור כחלופה השלטונית לליכוד, אין ממש טעם במפלגה שהיא סופרמרקט כלכלי.

    כל מי שעוקב ברצינות אחרי מה שעשו בשנים האחרונות חברי סיעת העבודה מבין שמבחינה זו הרצוג ופואד הם די תאומים סיאמיים של ברק (ודווקא נוקד ווילנאי יכלו להתאים יותר משניהם במפלגה ס"ד). המפלגה התפלגה אך הבקע הרעיוני נותר בעינו וזו נקודת התחלה גרועה מאוד.

    הרצוג-פואד הם ההיפך מהאידיאולוגיה של יחימוביץ', והם כרגע הגורמים החזקים ביותר במפלגת העבודה. פרץ ויחימוביץ' יכולים לדבר כמה שהם רוצים, ויחימוביץ' יכולה להתגאות בסקרים, אבל ברגע הקובע פואד והרצוג יאכלו אותם בלי מלח.

    אגיד זאת בבוטות – אם יחימוביץ' תומכת בהרצוג לראשות העבודה, אז כל הדיבורים שלה על מפלגה סוציאלדמוקרטית שווים לכפרות. גם שיקום מפלגה לא יהיה פה כי השבר הבא מונח לפתחנו – למשל כאשר ביבי יזמין את הרצוג להיות שר בכיר בממשלתו אחרי הבחירות הבאות.

  23. איתי :

    אלעד

    אני אשמח אם תפרסם כאן רשומה עם הדרישות שצריך להציב לעמיר פרץ או בכלל על התנאים הדרושים לשינוי משמעותי במפלגת העבודה.

    עם זאת אני ספקן ביחס לאפשרות שיקשיב לך. הן פרץ והן יחימוביץ' אינם מצטיינים בהקשבה לעצות מסוג זה. הם נוטים לבחור במה שיחזק או ישמר את הכוח שלהם.

    אנחנו כבר ראינו יותר מפעם שאם פרץ יצטרך לבחור בין אלעד ובין פואד הוא יבחר בפואד ואם יחימוביץ' תצטרך לבחור בין אלעד ובין עיני היא תבחר בעיני.

    הדבר העיקרי שחסר במפלגת העבודה כיום הוא ארגזים ועוד ארגזים של מתפקדים אידיאולוגיים שאינם חיילים עיוורים של אף אחד משני הנ"ל. כל עוד יסו"ד מתייצבת חד משמעית לצד עמיר פרץ היא לא מסוגלת להוביל מהלך כזה.

  24. אלעד הן :

    להיות ספקן זה קל

    אני לא לצד פרץ ולא לצד יחימוביץ'. אני לצד הניסיון לזהות מהלך אפשרי לייצור מפלגה סוציאל דמוקרטית. הסיכוי שלא יקשיבו לי הוא תמיד סיכוי סביר. אני לא מניח שזאת סיבה שאשתוק. אני אעשה כמיטב יכולתי לשכנע את מי שמוכן להשתכנע.

    ברור גם שאם היו לי יכולות האירגוז של פואד ועיני כנראה שלא הייתי מתדפק על דלתות פרץ ויחימוביץ' בתקווה שיקשיבו לי והם היו באים אלי.
    נחמד לפנטז.
    צריך לפקוד. אני פוקד את מי שאני יכול. זה לא ישנה את המבנה של העבודה בזמן הקרוב.
    אז צריך גם לנסות דברים שאולי ניתן להיות ספקניים לגביהם בקלות.

  25. נדב פרץ :

    ניר – ההערה שלי הייתה הומוריסטית, ולכן לוותה בחייכן. אם נפגעת, אני מתנצל.

  26. ניר רייזלר :

    לא נפגעתי, נדב, ואחלה. שמח שלא קיבלת את מה שכתבתי באופן אישי.

    איתי, מסכים איתך הן לגבי החשיבות של שינוי משמעותי במפלגה והן לגבי החשיבות של ליכוד כוחות בין כל מי שמזדהה עם ערכי הציונות הסוציאליסטית בעבודה (למרות שהסימטריה המלאכותית שאתה יוצר בין פרץ ליחימוביץ' שגויה בתכלית. מי שהוכיח עצמו בעקביות מאז 2005 הוא לא עמיר פרץ).

    אלעד, קטונתי מלהבין למה אתה (בעקבות דני) ממשיך להניח את כל ביצי הס.ד. הישראלית בסל הקרוע, הרופף והמרופט של עמיר פרץ. יש משהו דוגמטי בהתעלמות שלך מהחשיבות שבחיזוק כוחות סוציאל דמוקרטיים אחרים במפלגת העבודה. וכנ"ל, איתי, לגבי הרעיון להציג רשימת מלאי לפרץ כמנהיג המוכתר, כמסתבר, של השמאל הסוציאליסטי בישראל. אני בספק אם רמת אמון כזו בפרץ קיימת מחוץ לעבודה שחורה, ותוהה מה ההצדקה לה.

  27. אלעד הן :

    תראה ניר

    אם אנחנו מנהלים דיון אז תנהל דיון. אם אתה רוצה להגיד שאני עושה משהו שאני לא (שם את הביצים וגו') אז אתה לא צריך אותי.

    אתה לא יודע מה הפעולה שלי במפלגה (איפה אני שם "את כל הביצים") ואני לא יודע מה שלך, וכדאי שנמעיט בספקולציות מגדילות או מקטינות. אם זה נורא מעניין אפשר לשאול.

    ולענין: אני מציע פה ניתוח שנותן פתח פעולה. הוא לא בלתי ניתן לערעור מהסיבה הפשוטה שיתכן שכל אחד מהמרכיבים שלו לא יצליח מסיבות פרסונליות, אינטרסנטיות או אחרות.
    עוד לא אמרת לי מה ההצעה הטובה יותר שלך להתגבר על מבני הכוח המשתקים במפלגה.

    אני חושב שאם סוף שידוד המערכות הזה יהיה רישאפל עם בוז'י או מצנע בראש ומנגנון הכוח של פואד מאחור, אנחנו נמצא את עצמנו באותו מקום שאנחנו היום גם בעוד שנתיים ושלוש, אם תהיה עוד מפלגה. מפלגה ניאו ליברלית, עם אלקטורט מצטמצם שמעדיף את קדימה, עם ח"כית בועטת ומובילת חקיקה חשובה אך זניחה במבט הכללי על המציאות ובלי שום שינוי באופק.

  28. ניר רייזלר :

    אלעד

    לא "אמרתי" שאתה עושה משהו, אלא הסקתי באופן די הגיוני מהמשפט "לדעתי צריך לחזק מהלך כזה של פרץ, לעודד אותו באופן מוצהר וגם להציב לו דרישות לגבי אופי השינויים שצריכים להיות במבנה המפלגה", שמתייחס אך ורק לפרץ בהקשר של השינוי הרצוי, שהוא בהא הידיעה זה שאתה רואה כמסוגל לקדם אותו (ולא, כפי שאיתי כתב ואני מסכים איתו, קבוצה של אנשים). לזה קוראים בעברית מדוברת, אגב, "לשים את הביצים בסל אחד", כמו "להשליך יהבך" אבל קצת יותר מוחשי. מטאפורה נקייה ומאובקת מהלול, לא כזו שמתייחסת לביצים במובנים אחרים. תרצה או לא, זה מה שהקו שאתה נוקט בו עושה. ודווקא בשל הערכתי הרבה לדני גוטווין וליכולת הניתוח הבאמת נדירה שלו, הקריאה הזו והפנייתה לפרץ מאכזבת אותי.

    איך ליצור מבנה כוח הס.ד. במפלגת העבודה? התהליך הזה כבר החל, גם אם הוא רחוק מלהיות שלם. המשמרת הצעירה כיום מסמנת כיוון חיובי, וכנ"ל תוצאות הפריימריס הקודמים שמראים מגמה זהה של ציבור המתפקדים. כנ"ל הסקרים שמנבאים ניצחון לשלי יחימוביץ' אם תתמודד לראשות המפלגה.

    זה שאין פתרונות מיידיים רחוק מלהוביל למסקנה שצריך לפרק את הפלטפורמה היחידה הקיימת כיום לטובת אלטרנטיבה שטרם נולדה, ושאין שום יסוד נכון לעכשיו להניח שייצא ממנה משהו. הייתי יכול להבין, גם אם לא להסכים, לקריאה כזו אם הייתה מופנית לכלל הכוחות הסוציאל דמוקרטיים במפלגה ואולי לכמה מחוץ לה. אבל להפנות אותה ספציפית לפרץ זה לא להבין עד כמה שביר לא רק המבנה הכולל והבעייתי של המפלגה, אלא גם כל אחד מחלקיה; ועד כמה קל להנחית מכת מוות ולקבור סופית כל זרם בתוכה אם הוא לא יתנהל בצורה הרבה יותר מחושבת.

  29. ניר רייזלר :

    ואת שאלת ה"איך" אני מפנה אליך. הזכרתי את המשמרת הצעירה, את תוצאות הפריימריס ואינדיקציות של סקרי דעת קהל ומתפקדים. לא כתבת מה גורם לך להאמין שפרץ לבדו יכול לשאת על גבו את המהלך הזה, ולזכות במספר משמעותי (גם אם קטן) של מנדטים בכנסת הבאה? "עם אחד" במספר המנדטים האחרון שלה לא התקרבה אפילו למילוי החלל שיותיר פירוקה של מפלגת העבודה. מה בהקמת מפלגה חדשה, שפרט לפרץ לא ברור מי יהיו חבריה ומה הפופולריות שלהם בקרב הבוחרים (גם הפופולריות של פרץ לא ממש גבוהה מחוץ ל"עבודה שחורה", כאמור).

    לא ראיתי שהתייחסת לכך במה שהגדרת כניתוח, ולי נראה כקריאה נוסח "עולם ישן עדי יסוד נחריבה" מבלי להתייחס ליום שאחרי.

  30. איתי :

    ניר, אתה פשוט טועה.

    עבודה שחורה זה לא שיבוט של דני גוטווין בעשרות עותקים.

    אם היית כופה על מערכת האתר או על מעגל הפעילים שכותבים פה הרבה להצביע פרץ או יחימוביץ', אני מניח שיחימוביץ' היתה מנצחת, או שלכל הפחות היתה תוצאה צמודה.

    אבל יותר משיש פה "מעריצי עמיר" או "מעריצי שלי" אני מעריך שהפלח העיקרי פה הוא אנשים שהתייאשו לחלוטין מהצינור ששמו מפלגת העבודה, וגם בכך אנחנו שונים מיסו"ד.

    כל עוד התמונה שאני רואה (מהתקשורת) היא "שלי+בוז'י" מצד אחד ו"רביעיית פרץ" מצד שני, אני ממשיך להיות פסימי, כי זה נראה לי מתכון לשחזור די מדויק של אירועי 2007. במקום שהחיבורים יהיו על בסיס אידיאולוגי, הם נעשים משיקולי כוח (ואולי באופן סמוי יש פה גם שד עדתי?).

  31. ניר רייזלר :

    אחרי הסוגריים במשפט השלישי היה צ"ל: "נראה לך כאינדיקציה לכך שתוכל לשרוד פוליטית"?

  32. ניר רייזלר :

    איתי, קודם כל, אני חייב להבהיר משהו ביחס לדני גוטווין כי נראה לי שהובנתי מאד לא נכון. אני לא חושב שיש הוגה חברתי-כלכלי חשוב יותר כיום בישראל, והלוואי שדעותיו יישמעו כמה שיותר (אני לא חושב שפרסמתי בעיתון "תזה" כשערכתי אותו מספר כזה של ראיונות עם אף אחד אחר). הבעיה שלי היא עם הייאוש שאתה מציג כאן מ"העבודה", שגם אם הוא מובן, בהיעדר אופציה אחרת – וכאמור, כיום אין אופציה אחרת – הוא פריבילגיה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו (ובפעם האחרונה ששמעתי את גוטווין, זו הייתה גם עמדתו, לצד תמיכה בפירוק עתידי שייעשה באופן מושכל. אני לא חושב שהמצב הנוכחי עונה על הקריטריונים למהלך כזה, בלשון המעטה).

  33. ניר רייזלר :

    רק עכשיו ראיתי את ההאשמה בדבר "שד עדתי"… כדאי להיזכר בגורם להצטרפותה של יחימוביץ' למפלגה מלכתחילה לפני שנותנים לדמיון להתפרע, לא?

    אני מזכיר לך גם שהצמד הספציפי שאתה מסמן הוא ספקולוציה ש-YNET יצרו בדקות שלפני מסיבת העיתונאים בה הרצוג הופיע לבד, ואתה ממשיך לדבר עליו כעובדה קיימת או משתמעת. מעבר לכך, לא כדאי גם לעשות משוואות מופרזות כמו בוז'י = ברק. מעצם העובדה שהוא לא ניחן לא בדומיננטיות, לא ביכולת הארגון ולא בגודל האמביציה של ברק או בסגנונו הניהולי ("פיקודי" תהיה הגדרה מתאימה יותר), ברית איתו היא לא קבלה של מנהיגותו הבלתי מעורערת. לא כדאי להיסחף.

  34. איתי :

    "אין אופציה אחרת" ו"אין לנו פריבילגיה להתייאש (מהעבודה)" אלו סיסמאות ששמעתי מהרבה אנשים מאז שנכנסתי לתחום (2006).

    במשך הזמן, חלק נכבד מהם התייאש – חלק לפני וחלק אחרי…

    ישנה איזו נקודת אל חזור שבה הייאוש הופך לדבר חיובי משום שהוא מייצר את התנאים הדרושים לבניית האופציה האחרת, בחוץ. השאלה הגדולה היא אם כבר עברנו אותה או לא.

    לדוגמה מקרה תיאורטי קיצוני:
    ברק לא עוזב את המפלגה, מנצל את החוקה כדי לשריין לחבורתו את כל החמישיה הראשונה, משתק את יכולת החקיקה של יחימוביץ' ודוחק אותה לחבורת המורדים. במקביל, היא מגלה שרק שניים וחצי אנשים התפקדו לארגז שלה. אנחנו אוהבים אותך אומרים לה ברחוב, אבל להתפקד לביצה המסריחה של ברק? תשכחי מזה. במקרה התיאורטי הזה גם היא וגם אתה הייתם מתייאשים, ובמקום לדבר על בנייה מתוכננת ומושכלת – פשוט הייתם יוצאים.

    עכשיו נראה לכאורה שבלי אבן הריחיים ששמה ברק חוזר לפתע הפוטנציאל לשינוי. אלא שאני מתקשה להאמין בזה לפני שאראה סימנים מעידים, והסימן הראשון והחשוב ביותר הוא חיבור בין פרץ ליחימוביץ'.

    כל עוד זה לא יקרה אני נשאר מאוד פסימי (גם הכרזה של יחימוביץ' על ריצה לראשות המפלגה אינה מספיקה, כי היא עלולה לעשות "מעשה פינס" ברגע האחרון ולתת להרצוג לנצח).

    תסלח לי על הביטוי, אבל ממה שאני רואה בשנים האחרונות, מפלגת העבודה היא מין מכונת פלא כזו שאתה מכניס בצד אחד זהב ובצד השני יוצא חרא. כדי לתקן את המכונה הזו צריך הרבה יותר מלהחליף את הראש, ואני לא יודע אם זה אפשרי. נכון שאסור לעשות צעדים פזיזים אבל להגיד תמיד ש"העבודה זה הדבר היחיד שיש לנו" בלי שום קווים אדומים לא נראה לי גישה בריאה. זו סתם שמרנות.

  35. אלעד הן :

    ניר

    ניר, נראה שאתה לא מבין את מה שדני מציע במאמר (שכאמור, כבר לא רלוונטי, כי פרץ נשאר במפלגה לעת עתה) וגם לא מבין את מה שאני אומר. אניח שהבעיה היא ביכולת ההסבר שלי.
    את ההסבר למה שדני אומר אדחה להזדמנות אחרת, רק אומר בקיצור שפיצול סיעה אינו פרישה מהמפלגה לפי תקנון הכנסת.

    מדבריך אני מבין שאתה מבין שאני רוצה שפרץ יקים מפלגה לבדו או ביחד עם כבל, מג'דלה, בן סימון, ואיתה ירוץ לבד. זאת ממש לא המטרה שלי. המטרה שלי היא להקים מפלגה סוציאל דמוקרטית. אני רואה את דרך הפעולה של מפלגת העבודה ושל גושי הכוח בתוכה במיוחד כמחסום בפני האפשרות הזאת, ולא משנה מי יהיה בראש המערכת. לכן, אני מנסה למצוא דרכים "לשבור" את המערכת הזאת ולא לשחק לפי הכללים שלה (העקומים למדי. עיין בחוקה).

    אינני מאמין שלפרץ יש יכולת אלקטורלית גדולה במיוחד לבדו. אני גם מאמין ששינוי של מפלגת העבודה הוא עדיף. אני מאד מאמין בפוטנציאל של שת"פ בין פרץ ויחימוביץ'. אבל, אם נידונו לעוד סיבוב של שליטה פואדית כשבראש בוז'י, מצנע או פסטרמה רומנית, כשבצד פועלת יחימוביץ' בצורה ראויה להערכה אך שאינה משנה את התמונה הכללית, אני חושש שעדיף להתחיל משהו חדש, גם אם הוא לא נראה כמו ההצלחה האלקטורלית הכי גדולה. נתיב הפואד-בוז'י-מצנע-פסטרמה בכל מקרה יביא את המפלגה לתהום. כרגע 10 מנדטים נראים כמו הצלחה. עוד מעט גם 6 יראו כמו הצלחה.

    בכל מקרה, שנינו פועלים במפלגה. שנינו רוצים שהיא תהיה סוציאל דמוקרטית. אני מניח ששנינו נסכים שיש לשנות את החוקה. הייתי מציע שעל זה ניאבק.

  36. ניר רייזלר :

    לא הטלתי ספק לרגע, אלעד, שהמפלגה הסוציאל דמוקרטית המיוחלת אינה אמורה להיות מורכבת מבחינתך או מבחינת דני מעמיר לבדו. אלא שאני מתבונן במציאות ולא באפשרויות היפותטיות, ולכן הטלת מלאכת הפירוק וההרכבה על פרץ מבלי שהדבר יהיה מותנה בכך שיחבור לכוחות משמעותיים במרחב הפוליטי הנוכחי (בעיקר שלי יחימוביץ') זו בעיניי הצעה שגויה, מכל הסיבות שפירטתי. לגבי סוף דבריך, אני מסכים איתך מאד. הייתי שמח אם היית מתגייס באותה נחישות למאבק עתידי שאני מקווה שיתקיים על הנהגת המפלגה, כזה שיכול לשנות את התמונה הכללית, מה שאני לא מכיר חבר כנסת בודד שמסוגל לעשות (ועל אחת כמה וכמה עמיר פרץ, שלא הגיע לקמצוץ מההישגים של שלי יחימוביץ' ובעיקר אכזב בבחירות שעשה מאז 2005, וכאמור לא ברור לי למה הקריאות כאן מופנות אליו. אבל חבל לטחון מים).

    נ.ב. אני מציע שתקרא את שלוש התגובות האחרונות שלך ותשאל את עצמך מאיפה הצורך להתחיל כל אחת מהן באופן עד כדי כך תוקפני. לא נעים לנהל איתך דיון, וחבל.

  37. אלי סתוי ציר העבודה :

    http://www.08news.co.il/forum_posts.asp?TID=56517&PN=1&get=last

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.