העובדים ימשיכו לשאת בעול הכלכלי בין אם המשק צמח ובין אם לא, אך כשידרשו תוספות שכר, יאשימו אותם בחוסר אחריות
מאת: ק. טוכולסקי
והנה לאחר ששמענו במשך שנה ומשהו כמה המשק הישראלי חזק כי ביבי הגיבור הציל אותנו בתוכנית הכלכלית של שנת 2003, כמה הכול פה יציב וטוב, כמה הכול צומח ופורח, כמה אנחנו חזקים והעולם חלש, מסתבר שאת העוצמה הזו אי אפשר לתרגם לכלום. לא לשיפור מצבם של מקבלי הקצבאות (זקנים, נכים, מובטלים ואחרים) ולא לשיפור מצבם של העובדים. כרגיל, רק התחילו מגזרים של עובדים שנשאו בנטל הצמיחה, בזכות הקפאות השכר ומס עידוד הצמיחה לבקש שיפור של שכרם לאחר שנים של נשיאה בנטל למען ה"צמיחה", מיד מסתבר שלא הכול ורוד, שאנחנו חזקים מדי, שאולי תיכף השנים הטובות יגמרו ושזה באופן כללי לא הזמן לשפר את מצבם של העובדים כי תיכף החגיגה נגמרת ולך תדע מה יהיה מחר וכיוצא באלו. ככה זה בישראל, לעובדים אין זמן טוב לבקש שכר הוגן, או שממש רע, או שבדיוק גמרנו להתחזק ותיכף יהיה רע.
האמת אני בהחלט מאמין שתיכף יהיה רע, בעיקר בגלל שכבר עכשיו רע, אבל תיכף באמת יהיה יותר רע. יהיה יותר רע כי התוכנית הכלכלית של 2003 לא התבססה על השקעות בתשתית, פיסית וחינוכית, היא גם לא התבססה על בניית מודלים לצמצום פערים וחיזוק המעמד הבינוני. התוכנית של הקוסם ב-2003 התבססה על העמקת הנטל על המעמד הבינוני ומקבלי הקצבאות. קיצוץ קצבאות, הקפאת שכר במגזר הציבורי והטלת מס עידוד צמיחה על השכירים במגזר הציבורי. בקיצור על המעמדות שאין להם ולא חס וחלילה על המעמדות שיש להם.
בכמה ממדינות אירופה ננקטת בשנה האחרונה מדיניות צנע קשה. באירלנד, בריטניה, ספרד, יוון, הממשלות קיצצו בתקציבי רווחה ובמשכורות במגזר הציבורי, רק מה במקביל לקיצוצים אלו, כל הממשלות העלו את המיסוי הפרוגרסיבי והצהירו על מדיניות של העמקת גבייה. כלומר במקביל לקיצוץ בהוצאות, המדינות הללו פועלות להרחבת הכנסותיהם. הרחבת הכנסות לא באמצעות הקטנת מסים אלא באמצעות הגדלת מסים, הרחבת ההכנסות לא באמצעות פטורים והנחות בעיקר גבייה נמוכה כמו בישראל אלא באמצעות ביטול פטורים והטבות והרחבת הגבייה. בחלק ממדינות אלו כמו יוון וספרד, הממשלה גם ממשיכה את ההשקעה בתשתיות תוך כדי המשבר בכדי להבטיח את עתיד המדינות. עוד כמה שנים, שמדינות אלו יצאו מהמשבר הכלכלי שלהן הן יהיו חזקות יותר ובעלות אמצעים יותר מישראל. כי גזירות כלכליות לא הוגבלו בהן לשמונת העשירוני התחתונים ובשל העובדה שהן לא קיצצו באופן משמעותי בתשתיות המדינה ובשירותים שהיא מספקת לאזרח.
למשבר האחרון שלה ישראל הגיע במצב לא טוב, אבל האופן שבו הצליחו מבחינה חשבונאית ותעמולתית לצאת מהמשבר לא פתר כאן שום בעיה. להיפך, העדר השקעה בתחזוק, התאמה לצרכים ושיפור של שירותי הבריאות, החינוך, הרווחה, הכבאות וכדומה. הקיצוץ בזכויות עובדים הפגיעה בשכרם של חלק והשחיקה בשכרם של אחרים הרחיבה את התופעה של עובדים עניים, הרחיבה את הצורך של עובדים לחיות באשראי, צמצמה את היכולת של המעמד הבינוני לחסוך, צמצמה את הפער בין העניים והמעמד הבינוני והרחיבה את הפער בין המעמד הבינוני ובעלי ההון. עכשיו כשתקופת החגיגות של הכלכלה הישראלית קרבה כנראה לסיומה, מתחילים כבר להכין את הקרקע ולדבר על חוסר אחריות של עובדים שמבקשים אחרי שנים של שחיקה וניצול לשפר את מצבם.
קחו לדוגמא את עובדי הנמלים, בהחלט עובדים שמרוויחים טוב. אין ספק, אבל יותר חשוב עובדים שעבודתם מכניסה למדינה רווחים קבועים ומשמעותיים. המדינה מבקשת להפריט א הנמלים, אין לכך סיבה הגיונית. הנמלים הם נכס מכניס למדינה כאמור כסף רב, אבל להיגיון אין קשר למה שמבקשים באוצר לעשות בשרות שלטון ההון. גם העיתונות במקום למחות כנגד הפרטת הנמלים והפגיעה שמהלך זה יעשה להכנסות המדינה, מעדיפה להשתלח בעובדים. ככה זה עובד, התקשורת והאוצר זורעים שנאה זולה בעיני הציבור לעובדים בזמן שהקוסם מעלים נכס ציבורי מניב ומעבירו לידיים פרטיות תמורת פרוטות.
בקרוב מן הסתם תקופת השפע המדומה של כלכלת הקסמים של ביבי תגמר, לרובנו לא היה בשנים האחרונות טוב אבל כנראה שלכולנו בקרוב יהיה יותר רע. 7 שנים לא השקיעו בתשתיות, לא בהווה ולא בעתיד של המדינה. 7 שנים שחקו את העובדים ואת מקבלי הקצבאות והניחו לעשירים להתעשר יותר ויותר. במשבר הבא שוב נשלם אנחנו והעשירים יוכלו להוסיף ולהתעשר. זה יקרה לא בגלל גזירת גורל או רצון האל, אלא בגלל שאין אלטרנטיבה לשלטון משרתי ההון. לכן נמשיך אנו העובדים לשאת בעול בלי לההנות מפירות עמלם, במקום זאת אנו נהנה מהזכות להמשיך ולהיות מואשמים בחוסר אחריות כשנבוא לשפר את תנאינו ולשלם את מחיר המשבר הבא.
Tags: בנימין-נתניהו, זכויות-עובדים, משבר-כלכלי, צמיחה, צמצום-פערים, תנאי העסקה
אני מצטער לומר שהייתה כאן תקופת שפע כמו שבטנזניה קר, כאילו מודדים את הטמפרטורה של טנזניה בהר הקלימנג'רו ואת השפע הישראלי באלפיון העליון.
יתרה מזאת בשנות ה-90 הגיעו לישראל כמליון עולים מאות אלפים מתוכם משכילים, ישראל קיבלה מליוני שנות השכלה בחינם.
ישראל הסכילה למצות את העליה הזאת, פרופ' למתטמטיקה מטאטא את קניון הנגב, רופאת ילדים (שעברה את הבחינות בישראל) מוכרת גבינות בסופר מרקט בחצור, פרופ' לפיזיולוגיה של הצמח מובטל במדרשה ע"ש בן גוריון.
אני לא יכול אפילו לדמיין כמה מיליארדי דולרים נשטפו בדמעות של תיסכול לביוב.
אין לי דרך לעמוד כמה הפסידה מדינת ישראל כאשר במקום לאפשר לעולים האלו להתפתח הפכה אותם לחוטבי עצים ומלקטי מזון באשפה.
אני מצטער לומר שלפני 11 ימים הסתיים עוד עשור אבוד לכלכלה הישראלית, העובדה שמדינות אירופה מתנסות עכשיו בתרביך שאנחנו אוכלים כבר הרבה שנים לא מעידה על חוכמתנו כי אם על טפשותם.
מה שאתה כותב, וכולנו מרגישים, לא חדש. אולי זה יותר מורגש לאחרונה כי התשתיות הגיעו באמת לגבול היכולת.
מה שאני לא מבינה זה איך יכול להיות שהשיח הפופולרי לא רואה את זה? הרי העיתונאים אוכלים את אותו החרא (חוץ מכמה "כוכבים" גם המשכורות שלהם בזבל וזה בלי להזכיר את החינוך של הילדים שלהם או הבריאות למשל). איך אפשר להמשיך לפרסם קומוניקטים של בעלי ההון (ראו כל הכתבות לאחרונה שאין ירידה בשוק הנדל"ן) כשברור שהם פשוט מנסים לסמא את עיני כולם?