הסעדת ילדים, אם באיטליה אפשר

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, חדשות, חינוך ותרבות ב 29.12.10 5:50

ארגון לתת פרסם את דו"ח העוני האלטרנטיבי, דו"ח חמור מעין כמוהו שהיה צריך לזעזע את המדינה, הדוח התברג אי שם במדיה, בין כתבת רכילות אחת לכתבת צרכנות אחרת וזהו בזה נגמר העניין.  מחר יישכח בציבוריות הישראלית, אצל הרעבים לא.  להלן פתרון לרעב ילדים ונוער בישראל –אימוץ המודל האיטלקי להזנת תלמידים באוכל מקומי אורגני וטעים
מאת: ארז צמחוני

אפתח בציטוט מתוך הפרק בדו"ח ארגון לתת העוסק באי בטחון תזונתי:

אני מצרף את הקישור לאתר למי שמעוניין לקרוא את הדו"ח המלא.

http://www.latet.org.il/_Uploads/134Latetpovertyreport2010.pdf

מתי נתקלתי בילדים רעבים במדינת ישראל?

לפני שנים רבות (שלושים) גרתי ולמדתי בשמינית בגרעין של"פ בשדרות.

חיינו בקומונה, הדרכנו במועדוניות, קצת בתנועה אבל בעיקר למדנו בבית הספר המקיף המקומי והתחברנו ממש טוב לחברים החדשים משדרות.כבר אז בלטה לטובה שדרות באיכותה ואיכות הנוער שלה כך שמבחינתי היה מעבר קל מחיפה בה גדלתי לשדרות.
הלימודים היו בסדר, החברה הייתה מעולה והוצאתי תעודת בגרות טובה.ההתנדבות שלי כללה יומיים עד שלושה אחרי צהרים במועדונית שהייתה בשכונה הקשה ביותר של שדרות , נתקלתי פעם ראשונה בחיי בילדים עניים, אפילו קצת רעבים.
חשוב לי להדגיש גם בעיר מגורי חיפה היו ויש ילדים רעבים פשוט לא יצא לי אף פעם להכירם.
במהלך השנה עשיתי עם ידידתי א. ביקור בבית של שתי אחיות חניכות שלנו במועדון ,שהיו מתוקות ומוכשרות במיוחד, המקרר הריק , שראיתי בבית שלהן, לא יוצא לי מהראש עד היום.

אחרי 25 שנה (לפני 5 שנים) התנדבתי במבצע של חלוקת אוכל לקראת ראש השנה .

אני בדרך כלל משתדל להתנדב לפעילות יותר ארוכת טווח.
אבל ממש חפשו מתנדבים, כאלה עם רכב חברה (שאז היה לי) כאלה שמסוגלים לעלות 4 קומות עם חבילה של 10 ק"ג , אז הסכמתי.
החלוקה הייתה בחדרה, עיר גדולה במרכז ישראל ראיתי משפחות עם ילדים ומקררים ריקים, באחת מהנסיעות האלה ראיתי איש זקן מחפש אוכל בפח זבל של איזה קונדיטוריה.
ליבי נשבר, הסתובבתי עם דמעות בעיניים וזעם חנוק בחזה, חילקתי חבילות מזון, בלילה בקושי הצלחתי לישון.
אני מאד מודאג מהשארת האחריות לביטחון תזונתי לידי עמותות, המדינה צריכה לדאוג לביטחון חוץ, לביטחון הפנים, למערך הכיבוי וההצלה, לביטחון התזונתי. החלל הריק שממלאות העמותות זו חרב פיפיות הפועלת בסופו של דבר, נגד החברה הישראלית.
לכן לא אשתתף יותר במבצעי חלוקת מזון ראוותניים בסמיכות לחגי ישראל.

אז מה צריך לעשות כדי להלחם בעוני?

לדעתי הצעד הראשון המשמעותי במלחמה בעוני הוא להעלות את שכר המינימום ב 1,000 ₪.  כן אני אומר וכותב, כן על חשבון העשירים – יחוקק חוק שכר מכסימום.  משכורת של פי 10 משכר מינימום היא תקרת שכר מעולה.  כן, יש הרבה מאד עשירים במערכת הציבורית בישראל בדרגות שכר מופרזות.

במקביל צריך לפעול בדרכים נוספות, אחת הדרכים היא אימוץ של המודל האיטלקי.

המודל האיטלקי להזנת תלמידים.

השנה ביקרתי בתערוכת BIOFACH 2010 , תערוכה העוסקת בכלכלה האורגנית.  תעשיית מזון אורגני , תוצרת טרייה טכסטיל ומוצרי צריכה המבוססים כולם  על גידול אורגני ועקרונות של סחר הוגן. בתערוכה מתקיים קונגרס ברמה מאד גבוהה העוסק בתחומים רבים הקשורים לשוק האורגני, תהליכים חברתיים הקשורים בתחום, חקיקה צדק סביבתי ועוד..

ראיתי שאפשר אחרת, פתאום הבנתי שבאיטליה רב הילדים בבתי הספר הציבוריים נהנים ממערכת מסעדנות ברמה גבוהה. הילדים מקבלים את הארוחה העיקרית בבית הספר.

כפי שתיאר זאת מנהל הפרויקט הכריזמטי  Spigarolo, Roberto :

בשנים האחרונות העולם המערבי מתמודד עם תופעות של השמנת יתר, בעיות בריאותיות הנובעות מאכילת מזון עם הורמונים וחומרי הדברה. דחיקה של החקלאות המקומית וייצור המזון המקומי על ידי תאגידי ענק המספקים מזון מהיר.

מצורף ציטוט מתוך המאמר:

Italy has a long tradition of school food procurement. Today, more than 750 million school meals are served every year in public schools, about 4.3 million per day
Bocchi et al. 2008

צילום מתוך הדיון, רוברטו ספיגרולו יושב בצד שמאל.

מצורף הקישור למאמר המלא.

http://orgprints.org/17142/1/CORE_Proc_BioFach_2010_ipopy_VF_RSetal.pdf

SLOW FOOD היא תנועה חברתית המטיפה לשינוי עמוק.

רוברטו ספיגרולו הודה בדבריו שהדחיפה לפרויקט הייתה גם מצד מגדלי המזון המקומיים בכל רחבי איטליה. כן יש פה איחוד אינטרסים בין הרצון העז של האיטלקים לשמר את התרבות המופלאה של מטבח איכותי, ייצור חומרי הגלם מקומיים, אורגניים. לבין הרצון להתפרנס בכבוד וליצור מקומות עבודה רבים נוספים.

עובדי המטבח והשפים בבתי הספר אינם עובדי קבלן משוללי זכויות אלא שייכים לבית הספר באים מתוך הקהילה  וגאים מאד בעבודתם.

בברכה, ארז צמחוני

נערך על ידי לקסי
תגיות: איטליה, הסעדת-תלמידים, מזון, עמותות

קישור קבוע 3 תגובות

3 תגובות

1. שושי פולטין :
   29 בדצמבר, 2010 בשעה 14:07

   השם יעזור...

   בשבוע שעבר הייתי עם תלמידי ב'מסע ישראלי'. אחד מהמקומות שבהם ביקרנו היה 'מאור פנים' בית תמחוי בדימונה. מנהל המקום סיפר עוד ועוד על תרומות שהוא מצליח להשיג. כשנשאל ומה יקרה אם ייגמר הכסף התשובה שלו הייתה 'השם יעזור'…
   זה הכיוון שלנו במדינה היום – המדינה מתנערת מתפקידה, העמותות לקוחות על עצמן את האחריות על הרווחה ואם ייגמר הכסף אז…השם יעזור.

2. מסע ישראלי - בעצמו הפלת אחריות על עמותה :
   29 בדצמבר, 2010 בשעה 14:23

   עם הטייה פוליטית לימין.

   http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1097876.html

3. עמית-ה :
   29 בדצמבר, 2010 בשעה 17:00

   לקראת ראש השנה חילקנו סלי קניות רב פעמיים ביישוב, נכנסתי לבתים של אנשים שאני מכיר וכל מה שרציתי אחרי זה, זה שבועיים הבראה בדנמרק.