חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

האם עמרם מצנע יוכל לשקם את מפלגת העבודה

נושאים דעות, מועד ב', פוליטי ב 20.12.10 6:03

הידיעות בתקשורות על אפשרות שיבתו של עמרם מצנע לפעילות במסגרת מפלגת העבודה מעוררות את השאלה האם הוא יוכל לשקם את המפלגה

מאת: יהונתן קלינגר

בבחירות לכנסת השש-עשרה שנערכו בשנת 2003, בה עמרם מצנע נבחר למועמד מפלגת העבודה, זכתה העבודה ב19 מנדטים בלבד לעומת עשרים ושישה מנדטים בשנת 1999. חלק ניכר מהפסד זה נגרם בגלל שנתיים בהן אהוד ברק ניהל (אם בכלל אפשר לקרוא לזה כך) את המדינה, אך לפחות חלק נובע מהעדר היכולת של הציבור לקבל את עמרם מצנע כמנהיג. כעת, שמונה שנים אחרי הכישלון הקודם של מפלגת העבודה (שהצליחה להשתקם בצורה חלקית בבחירות 2006, בהן לראשונה מאז הבחירות של 1992 הוגדלו מספר המנדטים, רק כדי לפול שוב (בבחירות של 2009) רוצה המפלגה לחזור על טעויותיה. את העובדה שמפלגת העבודה לא למדה מההיסטוריה ראינו כאשר אהוד ברק נבחר בשנית לראשותה ועשור לאחר שנבחר לראשות הממשלה, החליט לרוץ שוב בתור מועמד לראשות הממשלה כאשר הסקרים האופטימיים ביותר הגדירו את מפלגתו כשלישית בגודלה, ואף פינטז על היותו ראש האופוזיציה.

במסגרת הרוטציה הקבועה בין הכיסאות במפלגת העבודה, בה אחת לעשור נכנס מועמד נוסף לסבב החשודים המיידיים (מועמדי מפלגת העבודה בשלושים השנים האחרונות לראשות הממשלה היו: שמעון פרס בכנסת העשירית, האחת-עשרה, השתיים-עשרה והארבע-עשרה, יצחק רבין בבחירות לכנסת השלוש-עשרה (אחרי שהיה מועמד כבר לכנסת השמינית), אהוד ברק בבחירות לכנסת החמש-עשרה והשמונה-עשרה, עמרם מצנע בבחירות לכנסת השש-עשרה, וכנראה העשרים ועמיר פרץ בבחירות לכנסת השבע עשרה אין הרבה תקווה.  ניתן להפריד את המועמדים לשתי קבוצות (על ההפרדה אפשר לחלוק אחר כך): הלוזרים והווינרים למחצה. הלוזרים משתייכים לקבוצה שבה מפלגת העבודה החלישה את כוחה בעת המועמדות הראשונה שלהם לראשות הממשלה, וכששבו להתמודד על ראשות הממשלה כשלו, והווינרים למחצה הצליחו לפחות לתת עדנה קלה למפלגה בבחירות הראשונות, ובשובם ביזו את המפלגה.

אהוד ברק הצליח לבזות את המפלגה פעמיים: בהיותו ראש הממשלה שזכה לזמן הכהונה הקצר ביותר בהיסטוריה של ממשלות ישראל ובהיותו ראש המפלגה שהצליח להביא למפלגת העבודה את מספר המנדטים הנמוך ביותר בהיסטוריה. עמרם מצנע, שבהיסטוריה כבר ניסה לשקם את אהוד ברק, יודע שלהיות הריבאונד למפלגת העבודה דורש מעט יותר משנתיים של הכנה מראש. מצנע, יליד 1945, מבוגר מבנימין נתניהו בארבע שנים, לא יכול להיות נערת הריבאונד.

מפלגת העבודה היא כמו בחורה עזובה וזרוקה: האקסית המיתולוגית שלה שבה, חירבה לה את הצורה והשפילה אותה עד אפס, בגדה בה ובערכיה, וכעת, בפעם השניה, פונה המפלגה לידיד שישב בצד, נקי וזך, שינחם אותה. כבר פעם אחת הוא הראה לה שהוא אינו מסוגל להיות הריבאונד. המפלגה זקוקה לקוסם שובה-לבבות שישכיח את החבר לשעבר, היא זקוקה למישהו שיבוא, רק לזמן מוגבל, ויצליח להגביר את הבטחון העצמי, יתן למפלגה את מה שהיא רוצה וצריכה, ויותר מכל, יגרום לציבור לשכוח מי היה האקס של המפלגה וכמה הוא לוזר.

מפלגת העבודה לא צריכה לשוב לחשודים המיידיים: עמיר פרץ, עם כל הרצון הטוב, לא יצליח לשקם את המפלגה וגם לא מצנע. המפלגה צריכה מועמד באמת מבחוץ, שהעם לא מזהה עם הממסד הרע, ומישהו כזה לא תמיד רוצה את המפלגה. המפלגה, שבזוגיות מכאיבה כבר שלוש שנים צריכה להפטר ממשקל עודף, להתאפר מעט ולהראות יותר אטרקטיבית, היא צריכה לצאת לברים, לרחובות, להכיר אנשים חדשים ולפלרטט: אבל לא למכור עצמה בזול. המפלגה צריכה להראות שלמרות שהיא כבר בת 60, ולמרות שינויים רבים בשמות המשפחה, היא עדיין יכולה להיות קוגרית טובה, לתפוס לה בחור צעיר שיזעזע את עולמה (אבישי ברוורמן, ב2006, אגב, היה יכול להיות כזה, כרגע הוא רק הידיד בהמתנה).

רק אז, ואולי רק אז, היא תוכל באמת לשוב לשלטון.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

21 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    עבודה לא צריכה רק יו"ר מה שמצנע באמת לא יוכל לעשות, היא צריכה חילופי דורות, הביתה פואד, שמחון, וילנאי, מגאדלה ונוקד. שלום ולא להתראות לעינת וילף בוזי הרצוג וברוורמן הפרופסור התמהוני התורן שמכר את עקרונותיו למען תפקיד קולוניאלי. קריאה לסדר של עמיר פרץ ושלי יחימוביץ שיבינו שבתור סוליסטים כל הכותרות שהם עושים לא שוות כלום. אולי אז יש סיכוי למישהו לשקם את המפלגה ואת זה מצנע אחרי הניסיון הטוב בירוחם יוכל לעשות.

    גם מועמד חיצוני יוכל לעשות לה יותר טוב מרוב הנהגתה הקיימת, השאלה מי? הרמטכ"ל הבקרוב לשעבר שינקום בשר הביטחון המתעלל שלו בהדחתו הוא? אין ממש הרבה מועמדים. את הנזק שפרס וברק עשו למפלגה, את מחיר הטועויות של מצנע ופרץ בקדנציותיהם הקצרות המפלגה עשויה לשלם עד העלמה.

    אני חושב שמצנע הוא מועמד טוב ובתנאי שהוא לא יסתפק בכתר היו"ר אלא יטהר את המפלגה ויקח אותה למערך חדש עם מרצ ומימד.

  2. דקל-דוד עוזר :

    הזכרת לי את השיר של שלום חנוך

    http://www.youtube.com/watch?v=_TV4g2dtEZw&feature=related

    לגבי הניתוח אני מסכים עם טוכולסקי: מפלגת העבודה לא צריכה "קוסם שובה-לבבות שישכיח את החבר לשעבר…מישהו שיבוא, רק לזמן מוגבל, ויצליח להגביר את הבטחון העצמי"
    כי קוסמים כאלו ראינו מספיק; תביא לי מישהו שהוכיח את עצמו וכולם יודעים למי אני מתכוון.

    אחרת היא תמצא את עצמה זרוקה על הכביש שוב. כולנו יודעים את זה

  3. דני האדום :

    הפוך גוטה, הפוך

    מצנע הוא האיש. הוא מכיר את המפלגה, הוא כבר היה שם, והמנגנון מכיר אותו.
    מי יהיה אותו אדם מוצלח ומפורסם שיקפוץ לעגלה המתרוקנת והמתדרדרת הזו? הבחירות הבאות הרי יכולות להיות גזר דין מוות למפלגה הזו. אף אחד לא רוצה להיות הקברן.

    מצנע היום שונה ממצנע של 2003. הוא כבר למד על בשרו דבר או שניים על המפלגה וכן הציבור מכיר אותו יותר וכיום גם כמה למנהיג כמותו – לא כריזמטי עובר מסך שמורכב בעיקר מסיסמאות ומלווה בעו"ד צמוד (לכל מקרה שלא יבוא וכנראה שיבוא…). מצנע מציג משהו שעוד לא היה כאן לפני –
    אדם ערכי, ישר, הגון, אמיץ, מחד איש צבא בכיר לשעבר ומאידך ראש מערכת אזרחית מנוסה. מחד חדש בעסק ולא הספיק להתלכלך ולהסתאב (אם בכלל זה רלוונטי לגביו) או לפחות להישחק – ומאידך לא בחור צעיר כמו ביבי בשעתו או בוז'י כיום ,אלא עם ניסיון חיים עשיר ומבוגר דיו לתפקיד הרם.

    מצנע מודע למגבלותיו – דבר שאי אפשר לומר על ברק למשל. לכן אני מסכים עם כותב הטור בדבר אחד – חייבים לעשות מהפכה של ממש בהרכב הרשימה. אנשים כמו ברק, פואד, שמחון, נוקד, וילף, וילנאי ומג'אדלה אסור שיהיו בעשיריה הראשונה.
    באותה עשיריה צריכה להיות הכוורת שתלווה את מצנע. מצנע צריך להציג עצמו כמנהיג אבל כאחד שהוא ראש של כוורת, של קבוצת אנשים איכותית, ולא כסוליסט כמו ברק או ביבי.
    אם ישכיל לארגן סביבו קבוצה כזו של 6-7 אנשים, חלקם קיימים (יחימוביץ') וחלקם חדשים – יצליח להחזיר את הרלוונטיות של המפלגה ולשבור את מחסום ה-19 מנדטים.

    שלטון? לצערי זה רק בבחירות לכנסת ה-20 (אחרי זו הקרובה). העבודה בכזה משבר שתצטרך 2 מערכות בחירות כדי לחזור לשלטון ובלבד שתישאר באופוזוציה בכנסת הבאה ותמהר לצאת מהממשלה הנוכחית.

  4. יהונתן קלינגר | הריבאונד של מפלגת העבודה. ‏ :: Intellect or Insanity‏ :

    […] [פורסם במקור בעבודה שחורה] […]

  5. ל רפי :

    מנו את מצנע, עשו לנתניהו וליבני את היום...

    לפי חלק מהתגובות כאן, נראה שאין לנתיהו ולליבני ממה לדאוג. העבודה, אם "תמליך" (או תמחזר) את מצנע לעמוד בראשה, תמשיך בדרך כל הארץ… הדרך בה היא הולכת עתה.
    יש מי שרוצים לראות בעבודה מר"צ א' או מר"צ ב' (כפונקציה של רמת התמהוניות של הכותב), אבל שוכחים שמגמות אלה בדיוק הובילו את העבודה למקום בו היא נמצאת כיום.
    אם רוצה העבודה להשתקם, עליה להתחרות בקדימה, ולא להתמזג במר"צ. בכדי להתחרות בקדימה, עליה להמצא ימינה לקדימה מבחינה מדינית-בטחונית, שמאלה לקדימה מבחינה חברתית והרבה מעל לכל המפלגות האחרות בנושאי ניהול דמוקרטי, מוסר ציבורי וציונות מגשימה.
    מרשמים אחרים הם פשוט "פטה מורגנה", או "אלצהיימר פוליטי".

  6. גרי :

    ושוב הפעם , הזכרון הקצר של הציבור

    מר מיצנע נכשל בעבר כתקווה הגדולה של השמאל, "לא יכול יותר",
    בנוסף לאור תמיכתו בפרויקט הנדלן
    המגלומני ("הולילנד" של חיפה)בחוף הכרמל ("הוא טוב לציבור") נראה חשוד ביחסו לאיכות הסביבה.

  7. אחד :

    מצנע ? בעבודה?

    באשר למצנע:
    גם אם הוא אדם משמכמו ומעלה, אדם שהלהיב ציבור שלם שתמך בו והאמין בו, ואחרי חצי שנה אמר "בעצם, כבר לא בא לי יותר" והלך הביתה, לא ראוי לקבל הזדמנות שנייה כמנהיג.

    באשר לעבודה:
    צריך לקבל בכאב את העובדה שהיא לא תשתקם כבר לעולם.
    כדי להציל את השמאל הציוני חייבים להקים מפלגה חדשה. חיכינו יותר מדי זמן לעבודה שתשתקם.

  8. א. קוריאל :

    יש לי ספק רב אם עוד יש תקומה למפלגה האומללה הזו. אם כל הרצון הטוב (ויש), צריך להיות ריאליים ולראות את המציאות: הקהל של העבודה בורח לקדימה או למקסמי שוא עלובים נוסח "השמאל הלאומי", האג'נדה המדינית של העבודה לא קיימת והאג'נדה החברתית שלה מקודמת על-ידי מרצ, חד"ש וגופים חוץ-פרלמנטריים.
    האם הגברת הזקנה יכולה לחדש את נעוריה?

  9. יאיר מלכיאור :

    שתי הערות על הנאמר

    אמנם אני לא מאמין באפשרות המפלגה הזו להצליח לשנות או להשפיע עוד על החברה הישראלית (ולכן לא משנה לי מי עומד בראש) ובכל זאת שתי הערות:

    1. כמו שכתבו כבר לפניי, מפלגת העבודה לא צריכה קוסם. אבל יותר מזה הרעיון שחייבים להביא מישהו מבחוץ דווקא פוגע במפלגה שמעבירה מסר לציבור שאין לה אנשים איכותיים מספיק (וכידוע לא בוחרים את ראש הרשימה אלא את האנשים שאחריו).

    2. עמיר פרץ לא הגדיל את מספר המנדטים, הוא לכאורה לא הפסיד מנדטים ונשאר על 19, אבל למעשה הוא ירד מ-22 של עבודה + עם אחד ל-19. כלומר הפסיד שלושה מנדטים.

  10. הראל לייבוביץ :

    אף אחד בסופו של דבר לא יוכל לשקם את מפלגת העבודה, עם כל הכבוד לה. הסמל שלה מוכתם בכתם שלא יורד בכביסה.

    אני חושב שחזרתו של מצנע לחיים הפוליטיים במישור הארצי הוא דבר הכרחי, חיוני וטוב בשביל כולנו.
    כדי להגיע לכס ראשות הממשלה – הוא יצטרך לעשות מהלך מאחד של גורמים נוספים מעבר למפלגת העבודה. רק אז, אולי… יהיה לו סיכוי. ואם כך יקרה – אני אברך.

  11. אלי סתוי :

    היו"ר לשעבר עמיר פרץ למרות עובדת הצלחותיו היחסיות,
    נכשל במאבקו האישי לחלוטין, בקשרי הון ושלטון, אשר יוצגו בגדול במפלגת הבועה היחידה שניצחה אותו בבחירות לכנסת ה17, מפלגת קדימה, וזאת בהעדר גיבוי מינימלי מצד חברי נבחרתו בעבודה.
    עמיר פרץ מנסה עתה לאתגר את הציבור בנסיון נוסף לנטרל את הטייקונים השליטים האמיתיים במדינה שבאמת לא רואים בשיטה הקיימת אף מנהיג ממילימטר,
    בחירות אזוריות במודל המתאים ובגיבוי תנועת מחאה ציבורית אקטיביסטית ,אולי תצליח הפעם ותסייע בידו להושיע את הדמוקרטיה בישראל שנמצאת בדרך הבטוחה לאובדנה.
    http://www.youtube.com/watch?v=XCH5o3eWq2M

  12. איתי :

    יאיר, לא הוגן.

    אם אתה מוסיף את 3 המנדטים של עם אחד, תקזז את 3 הפורשים לקדימה – פרס, רמון ואיציק. יותר מזה, דוד טל מעם אחד הלך לקדימה וחיים כץ מעם אחד הלך לליכוד, ההישג הוא בהחלט מרשים.

    כמו כן נבלמה בתקופתו הירידה המתמשכת במס' החברים
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1167560.html
    http://www.blacklabor.org/?p=19137

    אלי, בחירות אזוריות הן החלום הרטוב של בעלי ההון. קרא וחשוב מחדש:

    http://www.blacklabor.org/?p=2752

    http://www.blacklabor.org/?p=14174

    http://www.blacklabor.org/?p=12918

  13. יאיר מלכיאור :

    איתי, הוגן לחלוטין.
    מנדטים אינם מס' הח"כים ברשימה אלא מס' המנדטים שהיא קיבלה בבחירות ולכן עמיר פרץ בהחלט הפסיד שלושה מנדטים בניגוד לפנטזיות שכל מיני ס"ד מנסים ליצור.
    וכנ"ל לגבי מספר החברים, אתה יודע טוב מאוד למה נבלמה הירידה – בגלל כל העובדים המאורגנים שפרץ הביא איתו מראשות ההסתדרות (וגרמו להיבחרותו לראשות הרשימה). בעיניי השימוש בוועדי עובדים בתוך המפלגות היא שחיתות ולא דאגה לעובדים.

    לכן לא, ההישג שלו לא מרשים בכלל.

  14. איתי :

    לאור הרקע הסקנדינבי שלך אני ממש מתפלא וגם מתעצבן שאתה נופל לתעמולה השטרסלרית יאיר לפידית הזו.

    החיבור בין ארגוני עובדים ובין מפלגות הוא חלק בלתי נפרד מפוליטיקה סוציאל-דמוקרטית באירופה, כולל בריטניה, ונהוג גם במפלגה הדמוקרטית בארה"ב.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Affiliated_trade_unions

    http://en.wikipedia.org/wiki/Democratic_Party_(United_States)#Labor

    התפקדות מאורגנת היא *** הדרך הכי אפקטיבית *** של אזרחים קטנים ליצור משקל נגד להשפעה של בעלי הון (כמו אדון תשובה שנלחם נגד הפורום ששנינו חברים בו, ואולי משמן בסתר כמה פוליטיקאים). יותר אפקטיבית מהפגנות, יותר מעצומות, יותר מטוקבקים.

    לכן התפקדות קיבוצניקים לעבודה ולקדימה אינה שחיתות, התפקדות מתנחלים לליכוד אינה שחיתות והתפקדות חברי ועדים לעבודה-קדימה-ליכוד אינה שחיתות.

    הצרה הגדולה היא כשההתפקדויות האלה לא שומרות על האינטרסים של רוב האזרחים אלא על אינטרסים מגזריים (לדוגמה ארגזי המתפקדים של עופר עיני וחיים כץ אינם מנוצלים להעלאת שכר המינימום).

    זה ישתנה אם איגודי העובדים יהיו יותר דמוקרטיים ויכללו אחוז יותר גדול מהאוכלוסיה. אם כוח לעובדים יהיו מספיק חזקים כדי להכניס עשרות אלפי מתפקדים לעבודה-ליכוד-קדימה זה יהיה דבר נהדר ולא סימן לשחיתות. לחלופין, אם ארגוני העובדים יקימו מפלגה משלהם – כדוגמת הס"ד בסקנדינביה ובבריטניה, זה יהיה עוד יותר טוב.

  15. אלי סתוי :

    לאיתי
    מסכים איתך לתלוטין שיש לבצע התאמות במודל על מנת למצוא את שביל הזהב,
    שינוי נדרש בו נפסיק לטפח 120 אגואיסטים הנשענים אך ורק על משענת הטייקונים בישראל,
    איתי ,תנסה לפנטז על ח"כ שעובד ועובד ועובד רק בשבילך מאותה הסיבה של הרצון להמשיך ולשבת בכורסת עור הצבי עם כל המשמע מכך.

  16. איתי :

    אלי, יש בארץ כבר עשרות שנים מודל של בחירות אישיות אזוריות. קוראים לזה בחירות מוניציפליות.

    עכשיו תגיד לי אתה, האם התואר "אחד שעובד ועובד רק בשבילך" הולם את ראש העיר הממוצע בישראל? בוודאי שלא.

    * ראשי ערים בישראל נבחרים באמצעות קומבינות גרועות בהרבה מאלו שבונות פה ממשלות, בעזרת בעלי הון מקומיים.

    * לאופוזיציה קשה מאוד להדיח ראש עיר מכהן, גם אם רוב האזרחים לא מרוצים. לכן ישנם לא מעט מקרים של ראשי ערים שכהונתם נמשכת עשרות שנים. הדחתם מביאה לעתים קרובות להחלפתם במישהו גרוע יותר.

    * העיתונות המקומית היא חלשה מאוד ותלויה מאוד במימון פרסומות מהעיריה, גופים נלווים ובעלי ההון שקשורים לראש העיר. כל מה שאתה אומר על תקשורת ארצית בשירות ההון נכון שבעתיים בתחום המקומי.

    * התוצאה – היקף השחיתות ברשויות המקומיות גדול בהרבה מאשר בכנסת.

    המנטרה ש-120 חברי כנסת הם מושחתים או בטלנים בכורסאות היא מנטרה שקרית שיש לה מטרה אחת – להוריד את מעורבות האזרחים בפוליטיקה ולתת לבעלי ההון לעשות מה שהם רוצים.

    ההצעה לעשות "רפורמה" בשיטת הבחירות בתור מנגנון להעצמת האזרח היא בסך הכל ספין מתוחכם: אין פה העצמת האזרח אלא החלשתו. תסתכל בחבורת המובילים של הגוף שדוחף את הרפורמה הזו ותחשוב לבד מי שלח אותם לשם.

    http://www.ceci.org.il/heb/we_members.asp

    כמה שמות לדוגמה –
    אפי אושעיה (חכ לשעבר) בעל חברת לוביסטים
    עדי שטרנברג לשעבר מנכל קדימה
    גלעד שר ממקורבי ברק
    ובכלל – אנשים שם שיש להם עבר פוליטי קשורים לקדימה-ליכוד-עבודה. אין כמעט ייצוג לערבים (בטח לא מישהו מחד"ש או בל"ד) ואין בכלל חרדים, ולא בכדי – כל הפטנטים לשינוי שיטת הבחירות/ממשל נועדו להוריד את כוחם של הערבים והחרדים ולהגדיל את הכוח של מפלגות ההון.

  17. אלי סתוי :

    איתי
    אתה כרגיל צודק לחלוטין, אך לשם שינוי אתה מתבקש להיות גם חכם,ולמצוא את המודל המגובה בחקיקה תומכה ,להביא אותנו באופן מיידי למצב בו תשובה ודנקנר והאחרים , ממש לא יענינו אותנו כציבור דמוקרטי,כפי שהם חודרים לנו לורידים היום ומסרטנים את הגוף הדמוקרטי של המדינה החשובה מאוד לי ולך

  18. דקל-דוד עוזר :

    שיטת הממשל בישראל רקובה

    ממשל כפי שכתבתי בעבר הוא תוצאה של ממשק בין שישה רשויות:
    הרשות המחוקקת – הכנסת בישראל שאין איתה בעיות לדעתי, למעט ייצוג חסר לצפון ולדרום אבל אין מניעה שיהיה ייצוג כזה בתוך גופי המפלגות. הבעיה היא אפוא במפלגות עצמן; יש כמה הצעות לשינוי, רובן בזויות חלקן טובות.
    הרשות המבצעת – הממשלה בישראל מורכבת מנציגי הרשות המחוקקת ובכך נוצרת חוסר יציבות מוחלטת שמונעת תיכנון לטווח ארוך. זאת ועוד: , בשל חוקי משמעת קואליציונית בשילוב חוקי דיקטטורה מפלגתית, חוקים עוברים אך ורק בהסכמת הממשלה ולמעשה נוצרת דיקטטורה של הממשלה שמעבירה איזה חוק שהיא רוצה במשמעת קואליציונית וזוהי זהות פסולה והזויה בין הרשות המחוקקת למבצעת. כמו כן, יש עודף כוח למשרד האוצר ולמשרד הביטחון.
    הרשות השופטת – לא ניכנס לזה למרות שגם כאן יש מספר בעיות.
    הרשות המחלקת הון – בעלי ההון בישראל מופקרים, חלקם בכלל תאגידי על זרים (כולל לבייב שחי בלונדון), הבנקים פועלים למטרות רווח בלבד והגוף הכלכלי הגדול ביותר במדינה מתנהל באכזריות הגדולה ביותר (הממשלה בראשות ביבי).
    הרשות המתקשרת – התקשורת הנשלטת על ידי בעלי ההון פועלת ממניעי כסף בלבד ואיבדה לחלוטין כל קשר עם אחריות של גופי תקשורת ולפיכך חייבים להפקיע חלק קטן מעמודי העיתונים ושעות השידור לשידור ממלכתי אחיד.
    הרשות המחנכת – מצבה של מערכת החינוך ידוע לכולם. מערכת שמחנכת אנשים בשנת 2010 בדרשים של 1950, חומרים לא רלוונטיים עם חומר אנושי מנוצל ומושפל עד אבק שלא מסוגל להתפרנס בכבוד.

    לכל זה נוסיף את שיטת השלטון המקומית שהיא פשוט הפקרות מוחלטת, אין קואליציה ואין איזונים ובלמים בכלל (חוק העיריות החדש ראוי להיקרא: "חוק החלפת העיריות בפיאודלים ומלכים").

    בקיצור, המסקנה הברורה היא ששיטת הממשל בישראל טעונה שינוי מהיסוד, אלא שהבובה על חוט לבני לא מוכנה לשתף פעולה עם ביבי בנושא בגלל שאדלר לא מרשה לה, וביבי בתורו לא מוכן לשנות את שיטת הממשל הבלתי יציבה שמאפשרת לו למכור את המדינה במחירי סוף עונה לחבריו בקלות.

  19. לאלי, זה לא או בחירות יחסיות או אזוריות :

    ר' קישורים להצעות בלי בחירות אזוריות, בטוקבקים פה

    http://www.blacklabor.org/?p=5928

    מיכאל מלכיאור בעת שעוד היה ברשימת העבודה מימד :

    "הבעיה הגדולה במערכת הפוליטית היא התנהלות המפלגות הגדולות ולא כפי שנהוג לחשוב בסחטנות של מפלגות קטנות ומגזריות.

    לכן הפיתרון לא צריך להיות שינוי שיטת הבחירות לאזורית או הגדלה משמעותית באחוז החסימה, אלא לתת לכל אזרח לדרג את המועמדים של מפלגתו ביום הבחירות (שיטה הנהוגה בדנמרק)."

    http://www.blacklabor.org/?p=3317

  20. דקל-דוד עוזר :

    המפלגות הגדולות בעיקר העבודה נוהגות באוליגרכיה

    בטלנים עלובים ששכחו למה הגיעו לכנסת ודואגים איך לשמור על עצמם שם על ידי קומבינות פנימיות שמשאירות אנשים לא ראויים בכנסת בגלל שיטת הפתק האחד.

  21. מויישה :

    כלום לא יעזור לעבודה. הדיון הוא דיון סרק. לפני שנתיים התקיים בעבודה דיון על האם להיכנס לממשלה או לא. ההכרעה להיכנס לממשלה הכריעה את גורל המפלגה לבחירות הקרובות. אין שום סיכוי ששום יו"ר יוציא אותה מהבור שהיא חפרה לעצמה. הפואדים והשמחונים וההרצוגים העדיפו להיות בממשלה שנתיים-שלוש על פני המשך קיומה של המפלגה, ועכשיו הם לא יכולים לחזור בהם. מפלגת העבודה היא פגר, ואין לה שום סיכוי להשתקם.

    תמים מצידך לסיים את המאמר במשפט "היא תוכל באמת לשוב לשלטון". לא רק שאין סיכוי שזה יקרה עם מצנע, אין סיכוי אם זה יקרה בכלל. ספק אם העבודה בכלל תעבור את אחוז החסימה בבחירות הקרובות.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.