כך הושמץ ארגון הכבאים והוכפש שמם של הכבאים כולם

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, מכתבים ב 12.12.10 10:52

יואב גדסי יו"ר ארגון הכבאים הארצי מגיב בחריפות להשמצות כלפי הארגון שהתפרסמו בכתבתו של שלום ירושלמי מ"מעריב"

ירושלמי פרסם ראיון ארוך עם אסי לוי שהוצג בטעות/בזדון כראש האיגוד המקצועי של הכבאים כך שביקורתו על שחיתות לכאורה נתפסה כ"מבט מבפנים". גדסי מאשים את לוי בהכפשת לוחמי האש כולם ובמינויים פוליטיים פסולים (לוי הוא חבר ליכוד).

ואנחנו נוסיף – אולי גם זה חלק מהספין שנועד להכשיר בעיני הציבור את רצונם של ביבי נתניהו ואנשי האוצר למנוע מהכבאים את זכות ההתאגדות.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: אסון-הכרמל, התאגדות-עובדים, מאבק-הכבאים, שירותי-כבאות

קישור קבוע 10 תגובות

10 תגובות

1. ק. טוכולסקי :
   12 בדצמבר, 2010 בשעה 11:04

   כדאי לכבאים להתרגל להכפשות, החרדים, ה"ביורוקרטיה" הכבאים כולם יושמצו בידי ביבי הקוסם והתקשורת כל משרתי ההון ילחמו כאריות שביבי משרתם הנרצע לא יענש על אשמתו.

2. אורי אפלבוים :
   12 בדצמבר, 2010 בשעה 11:26

   תודה למערכת על פרסום המכתב

   אשמח אם אפשר יהיה לבקש ממר גדסי גם תגובות ענייניות לטענות שהעלה לוי ולטענות עם גוון דומה שהעלה שלמה כהן בתכניתו של רזי ברקאי.

3. עמי וטורי :
   12 בדצמבר, 2010 בשעה 11:29

   מאמר מביש הופיע במעריב. רצח אופי לעובדי הכבאות מפי מישהו שנשמע כמו שליחו של ביבי לשבירת איגוד הכבאים באמצעות כתב שהינו תומך ותיק של אופיר פינס.

4. יונתן :
   12 בדצמבר, 2010 בשעה 12:43

   מעבר להשתלחות אישית
   הוא לא ענה על שאר הטענות שהיו בכתבה.

5. דקל-דוד עוזר :
   12 בדצמבר, 2010 בשעה 14:18

   יו"ר ארגון הכבאים הארצי היה צריך להניח מכתב התפטרות

   אם כבר מדברים על אחריות הנה שיעור מספר 1:
   אחרי אסון גדול – כל ראשי המערכת המקצועית חייבים להניח מכתבי התפטרות על שולחן הממשלה ולומר לממשלה: אחנו לוקחים אחריות, אם תרצי שנמשיך נמשיך ואם לא לא.

   לגבי הנושא של אחריות מיניסטריאלית זה כבר סיפור הרבה יותר מורכב, למרות שהעיקרון שהצגתי לעיל צריך לחול גם על השרים שישימו את גורלם בידי הכנסת (לכל הפחות!)

6. איציק יאפ :
   12 בדצמבר, 2010 בשעה 14:28

   דקל, התפטרות אינה אחריות.
   בעיני זה בדיוק ההיפך. אחריות זה לתקן את העוול, להסיק לקחים ולשנות דרכים.
   אחריות זה להודות קבל עם באחריות.

   התפטרות זו בריחה, וזה מתאים בדיוק לדעה הציבורית שאם משהו לא בסדר, זורקים אותו, או מפריטים אותו, במקום לנסות לתקן.

7. לקסי :
   12 בדצמבר, 2010 בשעה 17:47

   דקל, למי בדיוק אתה מתכוון?

   למינוי הפוליטי אסי לוי, או לנבחר הכבאים גדסי?

   חדד את תגובתך ואתקן.

8. דקל-דוד עוזר :
   12 בדצמבר, 2010 בשעה 18:01

   לא אמרתי התפטרות אלא גילוי אחריות

   אני דיברתי על שמעון רומח ועל כל מי שאמון – היה עליו לגלות אחריות על ידי הנחת מכתב התפטרות לממונה מעליו ואז הממונה מעליו מחליט.
   אני מסכים עם איציק שב99 אחוז מהמקרים לא צריך לפטר, אבל אז אני מחזיר לאיציק את השאלה: איפה ערך גילוי האחריות? כיצד הוא מתבטא?
   אני חושב שהוא מתבטא? אני חושב שדרך הביטוי הראויה היא דרישת אמון נוספת ממי שאחראי עליך

9. איציק יאפ :
   12 בדצמבר, 2010 בשעה 19:02

   כיצד מתבטאת אחריות?
   כשזה מגיע לשירות ציבורי, קודם כל על ידי הודאה.
   ז"א בעיני, מי ש"זורק" את האחריות על מישהו אחר – אותו צריך לפטר. מי שמודה בכך שבמשמרת שלו קרו התקלות, ויש לו מספיק ענווה אפילו להצביע על מחדלים שלו עצמו, זו לקיחת האחריות האולטימטיבית.
   בעיני, אדם כזה ראוי שימשיך בדרכו ובתפקידו עוד הרבה זמן (אלא אם כן הפאשלות חוזרות על עצמן, אבל גם אז זו לא לקיחת אחריות, אלא חוסר תאימות לתפקיד, או לחילופין חוסר כוונה למלא את התפקיד כראוי)

   מצד שני, הציבור בעצמו לא ייתן לאדם אחראי כזה להמשיך. הציבור הוא זה שיעיף לכל הרוחות את אלו שיש להם מידה של אחריות אישית ומספיק ענווה להודות בכך, וישאיר את מי ששילם מספיק כסף ליועצי תדמית שיאשימו את האחר.
   הציבור הוא זה שצריך לקחת אחריות…

10. דקל-דוד עוזר :
    12 בדצמבר, 2010 בשעה 22:43

    איציק - ומי לקח אחריות לפי התיאור שלך?

    איפה נמצאה האחריות?
    כל אחד יגיד שקרה מצטער והכל בסדר?
    ומי ייקבע שהכל בסדר? הוא יקבע לעצמו שהוא היה בסדר?

    אז הצעתי היא שכל אחד יניח מכתב אצל דרגה גבוהה ממנו והיא שתחליט