חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

לקויי למידה במערכת החינוך – מבט של אמא

נושאים חינוך ותרבות, מכתבים ב 12.12.10 3:54

א' היא אם לילד עם הפרעת קשב. במכתב לחברי כנסת היא מספרת על האתגרים הכלכליים והבירוקרטיים העומדים בפני הורים המבקשים לתת ללקויי למידה חינוך איכותי במערכת הציבורית, ומציעה הצעות לשיפור

שלום רב,

שמי א' ואני סטודנטית למנהל ומדיניות ציבורית בתכנית משותפת לבית ברל ולאוניברסיטה הפתוחה, המיועדת לעובדי המגזר הציבורי.

בטרם אמשיך במייל, אני חייבת לפתוח בכך שבטרם פנייה זו אליך, שלחתי מיילים לח"כים שרים ועתונאים, בנושאים המובאים מטה, אולם לצערי ללא הצלחה יתרה במציאת סיוע או פתרון ולעיתים ללא מענה כלל.

כאמא לילד מאובחן ADD ולקויות למידה (ריטלין אינו עוזר לו), אני חשה היטב בנטל הכלכלי הכבד של שיעורים פרטיים וכן בנטל על כתפיי שהפך אותי מהורה למורה.

חשוב לי לציין כי במרבית המקרים ילדים בעלי קשיי קשב וריכוז הינם ילדים חכמים מאד, קוגניטיבית הם מעל לממוצע, ולצערי הרב נופלים בין הכסאות.

כדי לקבל סיוע לימודי בבית הספר במסגרת שיעורי מתי"א [מרכז תמיכה יישובי/אזורי לטיפול בבעלי צרכים מיוחדים והנחיית המטפלים-ע"ש] יש צורך לעבור ועדה פדגוגית בה על ההורים להציג אבחונים ולספר על הקשיים (במפגש קצרצר) ולבסוף כפי שקרה לנו, להיענות בשלילה.

תשובת מנהלת בית הספר שנכחה בפגישה, עוד התעלתה על עצמה כשקיבלתי ממנה "טיפ" – "תחשבי היכן לשים את הכסף שלך"- וזאת כמענה לקושי שהבעתי בנוגע לעלויות גבוהות של שיעורים פרטיים.

דרך אגב, שעות מתי"א, באם ניתנות, באות על חשבון שעות לימוד רגילות. כיצד מצפים מילד שגם ככה מתקשה,עוד להשלים את החומר שהחסיר?

כיום, ילדים מאובחנים, זכאים להקלות במבחנים כגון, תוספת זמן, השלמה בעל פה וכד'.

הבעיה היא מי מכין אותם למבחנים, מי מסייע בשיעורי הבית, מי עוזר בכתיבת סיכומי השיעורים בכתה, ומי מעתיק עבורם מהלוח? הלא ללא אמצעים אלו, במה תסייענה ההקלות במבחן?

הצעה:

כל ילד מאובחן בכל גיל, בו עדיין נמצא במסגרת בית ספר (א-יב'), יקבל סיוע בבית הספר, בכל מקצוע בו הוא מתקשה, ללא עלות או בעלות סמלית ביותר.

עזרה זו יכולה להיות למשל בדמות:

– שיעורי עזר פרטניים  שיחליפו את השיעורים הפרטיים בבית

– או בקיום קבוצות למידה קטנות, בכל מקצוע בו נדרשת עזרה, בהן תינתן תשומת לב לכל ילד

– או בכל דרך אחרת שתעזור, תקדם ותסייע לילדים להגיע למטרה שלשמה הם בבית הספר

2.  עלויות אבחונים הן גבוהות ביותר,קיימים סוגי אבחונים וטיפולים רבים והורים הולכים לאיבוד בים העוסקים בתחום פרוץ זה.

הצעה :

א.       להכיל את האבחונים תחת גג משרד החינוך(אפשרי בשיתוף מ.הבריאות), למניעת שרלטנות בתחום חשוב ורגיש זה.

ב.       לקבוע תעריפים סמליים או לחילופין ללא עלויות שכן מדובר בסוג של קידום בריאות/רפואה מונעת, וזאת לעומת המצב הקיים כיום, בו עלות כל אבחון הינה כמשכורת חודשית ממוצעת.

אבחונים נכונים ובעיתוי נכון ימנעו הוצאות גבוהות בעתיד גם להורים וגם למדינה, ילדים יקבלו את הסיוע,ההכוונה והטיפול המתאים, ולא יהפכו לאוכלוסייה בעייתית בלשון המעטה.

ברור וידוע לכל כי ילדים שלא יקבלו את העזרה הנכונה ובזמן- לא ישלימו את חוק לימודיהם, ישוטטו ברחובות ויחפשו צרות, עשויים אפילו להפוך לעבריינים, יתכן ולא יגוייסו לצה"ל, יתקשו בהשתלבות בשוק העבודה וכיו"ב.  העלות למדינה בטיפול בפשיעה, עבריינות ואבטלה גבוה לעין ערוך מההשקעה במניעה.

הערת המערכת: מכתבה של א' עסק גם בנושאים נוספים, שיפורסמו ברשומות נפרדות.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , ,

12 תגובות

  1. איציק יאפ :

    א', אם אכפת לך מהילד שלך, תפסיקי לתת לו ריטלין!
    הוא עוד עלול להתרגל לזה, ולא להיות מסוגל לחיות בלי זה.
    בסופו של דבר זה ידפוק לו את השכל.

    חוץ מזה, את כותבת בעצמך שזה לא עוזר. ניסית לתת לו תחליפים הומיאופטים?

  2. שושי פולטין :

    בין התלמידים הרבים מאוד המקבלים הקלות, נופלים אותם תלמידים אשר באמת זקוקים להם.
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-33135-00.html
    לצערי ללא הערכות מתאימה של משרד החינוך. הלוואי ואת תוכלי להזיז משהו, אני סקפטית.
    לאיציק יאפ,
    בלי להיות נוירולוגית , לא ידוע על כך שרטלין ממכר. מעבר לכך נתקלתי במקרים מדהימים שבהם חלה תפנית של 180 בתפקודו של הילד/ה דבר ששיפר מאוד את הדימוי העצמי, מעבר לתפקוד כתלמיד ולשיפור בהישגים.

  3. רביב נאוה :

    איציק, בד"כ אני מכיר אותך כמגיב אחראי. התגובה האחרונה שלך מעידה יותר מכל על בורות ואי הבנה בנושא הזה.

    אין לי כוונה להפוך את הדיון בתגובות פה לדיון על ריטלין בעד ונגד. זה לא הוגן כלפי הכותבת, והאמת – זה גם די נמאס. הבעיה שעולה פה היא אמיתית – למרות שיש פיקוח של משרד החינוך על האבחונים והתחום הוא הרבה פחות פרוץ מבעבר, לפחות מבחינת האפשרות של שרלטנים לעשות אבחונים – בנושא המחירים המצב עדיין בלתי נסבל.
    הורים רבים גם אינם מודעים לכל זכויותיהם כמו לעבור אבחון במסגרת ביה"ס או לקבל השתתפות מקופות החולים. אולי כדאי להתחיל מזה.

  4. איציק יאפ :

    רביב, אני די גאה בכך שלגבי ריטלין יש לי תגובה אמוציונאלית.
    הזוועות שראיתי שהוא עושה, לעומת היעילות שהוא כביכול השיג, הביאו אותי לתגובה שכזו.
    חוץ מזה, שהכותבת בעצמה אומרת שהריטלין לא עוזר. ז"א שזה אחד מהמקרים (הכל כך רבים) שבהם ריטלין ניתן כברירת מחדל לבעיה אחרת לגמרי, וריטלין זה חתיכת חומר כימי שדופק פעילות מוחית (זו ההגדרה שלו, התוצאה ההתנהגותית היא זו שהאדם מרוכז יותר בדבר אחד, ולפעמים רק בו).

    אני מודע ויודע שיש הרבה מקרים שבהם למישהו יש בעיה מוחית שמצריכה דיכוי מהסוג של ריטלין, אלו המקרים ששושי מציינת, ואלו באמת אנשים שזקוקים לזה.
    אבל שוב, הכותבת אומרת שזה לא המקרה הנוכחי, אז כדאי ומומלץ להפסיק לתת את הסם.

    ובלי שום קשר, כל שאר הדברים שהכותבת כתבה נכונים והלוואי שזה יצליח לסובב כמה גלגלים שם. אחרי הכל, לזה כולנו שואפים.

  5. שלומית לוי :

    תלמידים בעלי צרכים מיוחדים

    לאמא הצודקת מאוד,
    יישר כח על המכתב.
    מערכת החינוך מאוד משתדלת, אך אינה ערוכה או מסוגלת לתת מענה הולם לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים.
    כולם משתדלים מאוד, אך רק במקרים מעטים ונדירים אפשר להצביע על הצלחות ושביעות רצון.
    כשהעלתי נושא זה במסגרת ישיבה בנושא, ענתה לי אחת המנהלות " יש הבדל בין הרצוי למצוי…" לדעתי, איננו יכולים להרשות לעצמנו לקבל גישה תבוסתנית כזו!

    נגעת בנקודות הרגישות שדורשות התייחסות ושינוי.
    איבחונים – הורים נדרשים לממן איבחונים בעלות גבוהה, אך ברוב המקרים המערכת אינה מבצעת את המלצות המאבחנים.
    לדוגמה: מורים נדרשים לא אחת לשתף פעולה בתכנית עיצוב התנהגות (ריטלין או כל תרופה אחרת אינה מספקת.
    רבים מהמורים מסכימים לשתף פעולה, אך אינם מסוגלים להתמיד בה בגלל אילוצי מערכת וריבוי מטלות ותלמידים.(אולי אם יקטינו את מספר התלמידים בכיתה, ניתן יהיה לתת מענה הולם, מה דעתכם?)
    זו רק דוגמה אחת לאזלת היד שמגלה המערכת.
    במקרים אחרים ורבים, תלמידים אינם מאובחנים כלל, כי הוריהם אינם מסוגלים לממן איבחונים.
    הרשות המקומית מממנת איבחונים למספר מוגבל של תלמידים, עד שמתקבלים אישורים עובר זמן רב, ובינתיים תלמידים צוברים פערים ותיסכולים שקשה להתגבר עליהם.
    שרלטנות – לא אחת נתקלתי באיבחונים שגויים. למשל, תלמיד שאובחן כלקוי למידה וסובל ADHD, לקה בתסמונת אחרת לגמרי הנקראת ODD, גם הוא הולעט בריטלין, קונצרטה ודומיהם…
    אני מסכימה איתך כי כל מערך האיבחונים, צריך לעבור שינוי ולעמוד תחת בקרה. יש לקבוע תעריפים שהורים יוכלו לעמוד בהם וכמובן שעליהם להיות בטוחים במקצועיותם של המאבחנים.
    רוב התלמידים המאובחנים זקוקים לתמיכת הבית ומורים להוראה מתקנת.
    שיעור פרטי עולה בין 80 ל- 150 ש"ח – מעטים יכולים לסייע לילדיהם.
    לצערי, במסגרת מתי"א התלמידים אינם מקבלים סיוע ותמיכה עקבית, שיעורים רבים מתבטלים בגלל אירועים בית ספריים, או אילוצים למיניהם.
    תלמיד המקבל חיזוק במסגרת מתי"א, למעשה מפסיד שיעור בכיתתו ומנותק מהעשייה בה.
    סיוע ותמיכה חייבים להינתן בהתמדה ובאינטנסיביות, לכן יש לחשוב מחדש על דרך העבודה של מתי"א.
    יש לעשות הרבה על מנת לממש את חזון החינוך, כי זכותו של כל ילד ללמוד ולהפוך לבוגר שלא יהווה נטל על החברה, במיוחד כשמדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים.

  6. שלומית לוי :

    ווידוי

    לאמא א.
    אני חייבת לספר לך שמסגרת עבודתי כמורה, התחשק לי לא פעם להציע להורים לא לאבחן את ילדיהם, במיוחד במקרים שהיה קושי כלכלי. (לא עשיתי זאת, כי הייתי חוטאת ומחטיאה).
    כאשר היה ברור, כי לתלמיה/ה קושי מוטרי, קושי בזכרון וכד' ידעתי שבסופו של דבר, הילדים לא יזכו למענה מהמערכת, לכן עדיף להשקיע את הכסף בשיעורים לשיפור הלקות במקום לשלם למאבחן שימליץ עליהם…
    באמת צריך לזעוק, מדוע שירותי האיבחון כל כך יקרים ואינם מסובסדים ברב המקרים.

  7. יונתן :

    לשלומית לוי- אם יסבסדו את שירותי האבחון כל ההורים ירוצו לאבחון,בין אם יש סיבה לחשוב שצריך ובין אם לא והמדינה תצטרך להוציא המון כסף.

  8. רביב נאוה :

    יונתן, הלוואי והיית צודק

    מהיכרות די טובה עם המתרחש, הבעיה היום היא הפוכה – הורים לילדים שזקוקים לאבחון לא שולחים אותם, ורק לפעמים הכסף הוא הסיבה. פחד מסטיגמות, הנחה ש"הילד לא מספיק משתדל" וחוסר אכפתיות, הן סיבות נפוצות לא פחות.

  9. שלומית לוי :

    יונתן, הסר דאגה מליבך

    קריאתנו הנרגשת והצודקת לא תזכה לתגובה. אף אחד לא ימהר לתת לאזרחי ישראל שרות כה נחוץ וחיוני.

  10. נמרוד :

    שינוי משמעותי

    פעם היתה כותרת באחד ממדורי החינוך: בצפון ת"א – 60% מאובחנים.
    הפערים בחינוך האפור באים לידי ביטוי באופן בוטה להורים עם ילדים לקויי למידה.
    מהאבחון – חור בכיס ואפשרות פרטית בלבד.
    תגובות לא אוהדות ובלבול, ראו תגובת איציק יאפ. [איציק, גם אם אתה מנסה להיות אמפאטי, שלילת תרופות כפתרון לבעיה אורגנית, זה חוסר אחריות חינוכית.]
    חוסר תמיכה וייעוץ מהמדינה – לי כתלמיד תואר ראשון בחינוך ובעל תעודת הוראה, לא הוסבר בשום שלב איך להתמודד עם בעלי בעיות קשב. אילו כלים יש ואיך משתמשים בהם. איך מרגש ילד כזה וכו'. מצטרף לדברי נאוה האחרונים, לגבי פחד מסטיגמות. משהו שכתבתי בעבר על בחינות במחשב:
    http://www.yesod.net/yesod/archives/2009/07/post_328.html

  11. צוף :

    מזדהה מאד. אני אמא ל3 בנות , שתיים עם דיסלקציה ו ADD ואחת עם ADHD. אין ספק שאם כבר יש לך לקות למידה עדיף להוולד במשפחה הנכונה, ולצערי הרב, הגדרת ה"נכונה" היא לא רק משפחה עם גישה חינוכית תומכת וכו', אלא גם עם חשבון רחב רחב בבנק. כמו שציינת – אלפי שקלים עבור כל איבחון, וכל כמה שנים יש לעשות "חידוש של האיבחון" (מעולם לא שמעתי על דיסלקציה שמתפוגגת לה עם השנים. למה לשלם שוב ושוב כדי לקבל את אותן התאמות\הקלות?), משכורת שלמה בביתנו הולכת על שיעורי העזר וההוראה המתקנת, וכל זה עוד בלי להזכיר טיפולים תומכים (טיפול באמנות וכו'). בנוסף לנטל הכלכלי אני מצטרפת לכעס שעולה במכתבך על כך שהמערכת כל כך מסורבלת כך שאפילו יועצת בית הספר לא ממש יודעת איזה איבחון יש לעשות כדי לקבל הקלה מסוימת, והפסיכולוגים שעושים את האיבחונים בעצמם אומרים שהוועדות שיושבות להחליט פוסלות במיקרים רבים בקשות מוצדקות, הן בגלל חוסר מקצועיות, הן בגלל משוא פנים ולפעמים "סתם" בגלל עומס יתר. עצוב. מקומם. תחושה של מלחמה תמידית נגד טחנות רוח, ובלי הפרוילגיה לוותר – כי זה הילדים שלי. לצערי, נראה לי שרק כשאגמור לשרוד את תקופת התיכון והבגרויות עם שלושתן, תתפנה לי אנרגיה לנסות להלחם בשיטה -למען הורים אחרים.

  12. א' :

    תגובה למגיבים

    שלום לכולם,
    קראתי את כל התגובות האוהדות והאוהדות פחות. איציק יאפ, אינני נותנת לבני ריטלין. כאשר ראיתי שהוא אינו מסייע הפסקתי את הטיפול. אינני נגד ריטלין באופן עקרוני ואני מכירה ילדים שהוא עשה להם נפלאות.
    יונתן, גם אם האבחונים יסובסדו ע"י המדינה עדיין יהיו קריטריונים מי זקוק לאבחון ומי לאו. גם אנחנו בטרם הגענו לאבחונים פרטיים,עברנו דרך ארוכה של ביקורים אצל נאורולוג בקהילה, מילוי טפסים ע"י המורים וההורים וכיו"ב.
    נמרוד-אני מאד מודה לך על הכנות שהפגנת כשכתבת שאף אחד לא הסביר לך כיצד לנהוג עם ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, מה עובר על ילדים כאלו, מה הם חשים ועוד. זה מסביר לי מדוע בבתי הספר אין הבנה, רגישות וגישה נכונה לילדים אלו.
    שלומית, אני חושבת שאת כמורה יכולה להתחיל ולעשות שינוי מבפנים. אפילו אם הוא יהיה נקודתי, רק בבית הספר בו את מלמדת, רק עם מספר מצומצם של תלמידים, כל יחס חם ואוהד יכול לשנות עולם ומלואו. מדובר בנפשות של ילדים שכל חטאם הוא שלא נולדו כמו כולם.
    צוף, כנראה שאת צודקת. אנו נשאר לצד ילדינו ונסייע להם ככל שנוכל. לי אין אנרגיות, כסף וזמן למלחמות ואני מבינה שגם לך. המערכת התישה אותי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.