מפלגת הירוקים היא עוד דוגמה קלאסית למפלגות "ללא פוליטיקה", המבזיקות בשמי הכנסת בעקבות הצבעת מחאה ילדותית ונעלמות תוך זמן קצר. גם למי שמעוניין בהצבת איכות הסביבה בראש סדר העדיפויות כדאי לבדוק טוב טוב אם מפלגת הירוקים באמת ירוקה
מאת: נמרוד ברנע
ריח הבחירות אשר מנשב בארץ כל עת שאינה השבועות הראשונים לאחר קיום בחירות שלעצמן, מעלה איתו את העיסוק במחלות הילדות של הדמוקרטיה הישראלית.אחת המחלות הללו, היא הנטייה האינפנטילית משהו להצביע למפלגות טרנד [אופנה חולפת]. מפלגות הטרנד מאופיינות בכמה דברים; ראשית לא יודעים עליה הרבה, העמדות שלה מטושטשת במגוון נושאים, חבריה הם אנשים אלמוניים מה שלא מאפשר למתוח ביקורת עליהם. היא מרימה דגל אחד בלבד, שנמצא בכותרת בדרך כלל ונושא חן בעיני הציבור, מה שמאפשר שיחרור קיטור קולקטיבי לנושא הזה ואיזשהו מירוק מצפון ("יש כפייה דתית? לא משנה שהיא נובעת מקריסת מדינת הרווחה. נצביע לשינוי והם יעשו את העבודה בשבילנו."). בדרך כלל היא גם לא מחזיקה יותר ממערכת בחירות אחת, לא מקיימת מוסדות נבחרים וחיי מפלגה סדירים ולמעשה יותר דוגמא למה ששלי יחימוביץ' אמרה כשהיא תיארה את קדימה ("מיזם עיסקי נטול כל אידאולוגיה").
המצביע הישראלי אוהב את מפלגות האינטסנט. בכלל, הישראלי אוהב אינטסנט. זו אחת הסיבות שבחירות אחרי בחירות, כבר שלושים ומשהו שנה, הוא מחליט לשים את יהבו על קרן הצבי בדמות מפלגה קיקיונית, ללא מוסדות, עם אנשים לא ידועים לחלוטין או אנשים בעלי שם ומעמד בתחום שלא קשור בעליל לעשייה הפוליטית, ולהפוך אותה לסיעה בינונית שכמו תסריט שכתוב מראש תימחק לחלוטין בבחירות הבאות.
ההצבעה הזאת, שנובעת מייאוש מהמפלגות הקיימות ומחיפוש ילדותי אחרי כוכבים ומטאורים פוליטיים במקרה הטוב ואחרי "פוליטיקה ללא פוליטיקה" במובן הרע, היא אחת הסיבות המרכזיות שמשמרות את הסדר הקיים בשדה הפוליטי. למה? כי תהליכים פוליטיים לוקחים זמן. כי אי-אפשר להטיף לדמוקרטיה כאשר המפלגה שלך אינה דמוקרטית אפילו למראית עין. כי אומנם לא צריך להיות גנרל, פרופסור או סלבריטאי כדי להיות חבר כנסת מוצלח אבל כדאי להשתפשף כמה שנים בפוליטיקה לפני שקופצים לבריכה של הגדולים. כי בדמוקרטיה מתוקנת לא מצביעים על פי נושא אחד, חשוב ככל שיהיה, או בגלל אישיות כריזמטית, סוחפת ככל שתהיה, אלא בגלל דרך, תפיסת עולם, אידאולוגיה.
מפלגת הירוקים הישראלית היא חלק מאותה פארסה. היא לא מקיימת מוסדות דמוקרטים ונבחרים, הם לא מציגים תפיסת עולם מגובשת כלפי האתגרים הרחבים שמדינת ישראל ניצבת בפניהם בתחילת המאה ה-21 (וכי איך ניתן לדבר על איכות סביבה בלי לדבר על מדיניות חברתית, על הכיבוש, גבולות ותהליך השלום?), היא לא מוכרת על ידי אף ארגון בינלאומי בעל שם כ'מפלגת הירוקים הישראלית' (פיקנטריה: כשיושקה פישר, שר החוץ הגרמני לשעבר ומנהיג מפלגת הירוקים הגרמנית, הגיע לארץ בשנת 2000, הוא קיבל פנייה מיו"ר מפלגת הירוקים, פאר ויסנר להיפגש עימו. הפנייה הושלכה לאשפה ופישר הלך להיפגש עם שרי החינוך והתמ"ס דאז, יוסי שריד ורן כהן).
זריית חול בעיני הציבור היא עוד אחד מהמאפיינים של מפלגות האינטסנט. הן נוטות להבטיח נחרצות בדגל האחד שהן מרימות (שינוי – מלחמה בכפייה הדתית, הגימלאים – דאגה לניצולי השואה) וגם בו הן נכשלות (שינוי הסכימה לשבת עם יהדות התורה בקואליציה ולא ביטלה את חוק טל, ניצולי השואה עדיין מחכים ל-83 ש"ח העלובים שמדינת ישראל הבטיחה להם כפי ששוקי גלילי תמיד אומר). מדוע? כי הן לא באמת מפלגות. רק מפלגות, בעלות זרועות באיגודי העובדים, במוסדות הלאומיים, במועצות הערים, באגודות הסטודנטים, עם תנועות נוער וצעירים, שהיו קיימות בכנסת הקודמת ויהיו קיימות גם בכנסת הבאה, יכולות להביא לשינוי חברתי.
ירוק כהה הוא הגדרה יותר מתאימה למפלגת הירוקים כפי שפעם כינה אותם המקומון "העיר" מקבוצת שוקן. באנגלית יש מינוח בשם GreenWash, שהתרגום הלא מוצלח שלו לעברית הוא 'טיוח ירוק'. למעשה מדובר בפעולות והצגת מצג שווא שמטרתן היא ליצור תדמית ירוקה לגוף, שירות או מוצר כלשהו. חברות רבות מציגות עצמן כירוקות מסיבות שיווקיות כשלמעשה הדבר היחיד שהתחלף או צבע הלוגו או העטיפה. כך גם בפוליטיקה; אהוד אולמרט הודיע כי ממשלת ישראל תשקיע 125 מיליון ש"ח בסלילת כבישי אופניים תוך כדי שהיא ממשיכה לא להעניש את המזהמים, להשאיר את האנטנות הסלולריות במקומן, להעדיף השקעה ברכב פרטי מזהם על פני תחבורה ציבורית ולא קידמה בסנטימטר את תכנית התפלת המים. גם נשיא המדינה פרס לא טמן ידו בצלחת והצהיר חזור ונשנה מאז בחירתו כי הוא יהיה הנשיא האקולוגי הראשון בלי שנעשה רבע צעד בכיוון. מפלגת הירוקים, שבעיקר נהנית מהשם המוצלח שלה שהקשר בינו לבין הביצוע שלה דרוש בירור מקיף, היא שותפה לקואליציה המזהמת של רון חולדאי בעיריית ת"א-יפו ולא יכולה לזקוף לזכותה הישג ממשי אחד בעשייה במועצת העיר. נקווה, שבבחירות הקרובות, מפלגת הטרנד הבאה, לא תהיה חבורת האופרטוניסטים הקטנה המקופת בעשרות פעילי איכות סביבה כנים שהולכו שולל המתכנים "הירוקים".
* גילוי נאות: הכותב הינו חבר הנהלת מרצ והמזכיר הבינלאומי של צעירי מרצ.
הערת המערכת:
לקריאה נוספת על הטרנד הירוק המזויף וכיצד להבחין בין ירוק אמיתי ובין בולשיט – יוסי שריד.
עם זאת נציין כי יוסי שריד עצמו קרא רק לאחרונה, על רקע השביתה הגדולה בתיכונים, להקים "מפלגת מורים" – שזה גם סוג של טרנד, שלא יעבוד, בדיוק מהסיבות שפירט נמרוד.
אם גם לכם מפריע שממשלת ישראל הקצתה עשרות מיליוני שקלים דווקא לשבילי אופניים או לתמיכה במיזם השנוי במחלוקת "המכונית החשמלית" מבית האחים עופר, וזאת בלי שום דיון בסולם עדיפויות להשקעה ירוקה אמיתית – צאו מהאדישות – עשו משהו
Tags: מפלגת-הירוקים, פאר-ויסנר, קדימה
לרוע המזל מפלגת הירוקים תהיה מפלגת הטרנד בבחירות הקרובות, אלא אם נהיה חכמים ונעמיד מפלגה חברתית רצינית שתגרוף את קולות המצביעים האוכזבים שרק מחכים למפלגה ראויה בשביל להצביע בשבילה.
טקסט חשוב.
אגב, יש לך דוגמאות ספציפיות לגבי נושאים בהם פאר ויסנר פעל בצורה הפוכה מדעתם של ארגוני הסביבה?
תגובתי למאמר זה כאן
http://www.green-party.co.il/news/?p=3008
תודה,
דרור
[…] מסקנות ולתקן, הם מצאו אשם, מפלגת הירוקים. כן, כן לפי חבר הנהלת מרצ, מפלגת הירוקים היא הבעיה של הפוליטית הגדולה של ישראל, […]
[…] מסקנות ולתקן, הם מצאו אשם, מפלגת הירוקים. כן, כן לפי חבר הנהלת מרצ, מפלגת הירוקים היא הבעיה של הפוליטית הגדולה של ישראל, […]
אורי זכי יו"ר צעירי מרצ פרסם באתר 'NRG ב-8.4.2008 ובקובץ העדכונים המקוון של מרצ מאמר בשם: "מפלגת אינסטנט" – http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/719/592.html#comm –
שבו שרטט קווים למפלגות שקמות 'בין-לילה' ומתפרקות כמעט מיד, כדוגמת מפלגת הגימלאים. לדברי זכי, רבים מבני גילו – 34 פחות או יותר- כבר 5 מערכות בחירות לא הולכים להצביע, כי לדבריהם "כולם אותו הדבר" ו"ממילא אין להצבעה שלנו השפעה".
בסיום מאמרו שואל יו"ר צעירי מרצ חבר מדומיין שלכאורה מייצג את בני-גילו, מה היא המפלגה שלה היה מצביע, אילו בכל זאת היה מצביע. תשובתו הנחרצת לא איחרה לבוא (ברמז עבה של זכי שמדובר על עוד 'מפלגת אינסטנט' שקמה בין-לילה ותעלם בעוד יום-יומיים): "הירוקים כמובן"…
אני מוסיף למאמרו של אורי זכי את דברי הבאים:
ה'אב-טיפוס' של התופעה שמתאר אורי זכי היתה מפלגת ד"ש שהורכבה מקבוצות ומאנשים שהמשותף ביניהם היה בעיקר הזעם על השליטים המסורתיים מבית מפא"י בעקבות פאשלת מלחמת יום-הכפורים, ורצון "לנקות את אורוות-השלטון". מוטי אשכנזי היה ה'טיזר' והמעורר, ועל הגל שיצר רכבו-גלשו אנשי קבוצות שונות שהשקפות-העולם שלהם התפרשו על הרצפים החברתי-כלכלי והמדיני-בטחוני, מקצה לקצה, ושהמליכו עליהם את ה'אטד' פרופסור יגאל ידין. והשאר הסטוריה – מ'המהפך' ועד התפוררות ד"ש, וכולל הקמתן של 'מפלגות-המרכז' השונות, 'הדרך השלישית', 'תפנית' וכל כיוצא באלה. ההגדרה 'מפלגות קונקיוקטורה' ו'הזדמנות' (אופורטיוניטי) מתאים להם כמו הכינוי 'מפלגות אינסטנט'. גם 'מפלגות-בועה'.
מעניין לבדוק – הסטורית – לאחור, מי מה'תופעות הפוליטיות' שנוצרו בעקבות מלחמת יום-הכפורים, וב-34 השנים מאז, שרדה וקיימת עד היום. דווקא רצ שהקימה אז שולמית אלוני, (מפלגה שגם היא עברה כבר כמה 'גלגולים' שלא כולם מבטיחים השרדות לשנים הבאות), לכאורה גם היא על רקע אישי (מריבות שולה אלוני עם גולדה מאיר) ועם סיסמה 'טרנדית' (זכויות האזרח ומימוש 'מגילת העצמאות' של תש"ח) הוכיחה שהיא 'תופעה פוליטית' שקנתה לה מקום קבוע בגלריית-הכוחות הפוליטיים בישראל.
התהיה שלי: איך זה שהגל שבעקבות מלחמת יום-הכפורים יצר את תגובת-השרשרת עד ל'מהפך' השלטוני – בעקבות מלחמת-האיוולת בלבנון 2006 – שגם היא הביאה לקרית-השלטון בירושלים ולכיכרות-המחאה בתל-אביב (במצטבר) עשרות אלפי מפגינים – הפעם השאיר אחריו (בינתיים) רק קצף עכור ותו לא ?
ושאלת-השאלות, המעשית: מה הלאה ? ימים יגידו.
http://ofakim.org.il/zope/home/he/1188811044/1190300926
מאמר בנושא, כמו כן דיון מעניין המתפתח כאן:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=446592
מאז נכתב מאמרו של אורי זכי ונוספו התגובות כאן ובאתרים ובבלוגים אחרים, נבחרו מיטל להבי ותמי זנברג לעמוד בראש רשימת מרצ בבחירות הקרובות למועצת עיריית תל-אביב. על השתים אני יודע – מרחוק ומקריאה בלבד – שהן עצמן משוייכות ל'טרנד-הירוקים' השוטף את מחוזותינו. תמי, כך קראתי במקומון 'העיר', היא יו"ר ארגון 'אדם טבע ודין', מהמיליטנטים (וגם מהמקצועיים, היעילים והמצליחים) שבארגוני ה'ירוקים'. ונשאלה באחד המקומות השאלה, האם מוטב ל-2 ה'רשימות' – מרצ ו'הירוקים', בתל-אביב ובישראל כולה – לחבור יחד ולשתף פעולה (סינרגיה של 1+1 שתביא ביחד ל-3), או שמוטב להן להיות יריבות הנאבקות זו בזו, משום שב'משחק סכום אפס' תמיד עלייתו של שותף אחד באה על חשבון חלקו ו'פרוסתו' של השותף השני ב'עוגה'. באפשרות השניה נשאלת כמובן השאלה מי מאנשי 2 הרשימות חשים שרשימתם חזקה יותר, והיא אכן כזאת, ובעלת הסיכוי לפרוס לעצמה 'פרוסה' גדולה יותר מה'עוגה' (סך כל המצביעים) המשותפת ! אין ספק שהצבעת-המחאה לרשימת 'גיל' של הגימלאים בבחירות לכנסת הנוכחית (ורשימות 'אינסטנט' דומות בעבר – החל מד"ש וכלה ב'שנוי'), באה – לא ברור באיזה עוצמה ובחישוב של כמה מנדאטים – גם (אם כי לא רק) על חשבונה של מרצ. אם רשימת המחאה ה'טרנדית' (אופנתית)וקצרת תוחלת-החיים, כדברי אורי זכי, של 'הירוקים' תנגוס אף היא בכוחה של מרצ (ואני משער שבכוחן של עוד רשימות), מה עדיף – להעמיד בראש רשימת מרצ פעילים וסדר-יום 'ירוקים' (Me too) כמו שעשו 740 חברי סניף תל-אביב שהצביעו בפועל ב'פריימריס' המקומיים (מתוך כ-1000 בעלי זכות-הצבעה בלבד… סניף זעיר בעיר הגדולה, שקוטנו מבטא על דרך-השלילה את הקבוצה הגדולה והגדלה והולכת של מי שלא יצביעו כלל בבחירות הקרובות, מקומיות וארציות, כי נמאס, ואנחנו הרי בכלל לא משפיעים), או לחבור ולשתף פעולה עם ה'ירוקים' "בעלי" ה'טייטל'" הרשמי והידוע בציבור הזה (אני זוכר שפאר ויסנר הוא בכלל בעל וילה בקסריה, שבה הוא גר כנראה דרך-קבע, למרות שהוא רשום כתושב תל-אביב). דבקות בתכנים ובכישורי-המועמדים לעומת 'טקטיקות פוליטיות' שנויות במחלוקת אבל אולי מועילות.
הבהרה לדברי הקודמים, כמו שנאמר: "המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם": את מה שזכרתי על מקום-מגוריו של פאר ויסנר סמכתי על מה שקראתי לפני זמן רב (יותר מ-6 שנים) במקומון: "עיתון "תל אביב" חושף
(2012.2002) – http://tam.co.il/20_12_2002/chdashot1.htm
"כנגד פאר ויסנר, חבר מועצת העיר תל אביב והעומד בראש רשימת הירוקים בבחירות לכנסת – הוגש כתב אישום בגין חריגות בנייה לכאורה, על פי כתב האישום, בווילה שהקים בקיסריה.
בהיותו חבר מועצת העיר תל אביב (מטעם סיעת הירוקים), מחויב ויסנר להתגורר בעיר. ואכן, לדבריו, במרבית הזמן הוא מתגורר בדירה ברחוב גליצנשטיין בתל אביב. בשנת 97' החל ויסנר לבנות את הווילה בקיסריה.
אתה חבר מועצה בתל אביב, ויש לך דירה בקיסריה. איך זה מסתדר? אתה גר שם ?
"אני גר בתל אביב, ילדי לומדים בתל אביב, אני כל השבוע נמצא בתל אביב וגם בשבתות אני נמצא בתל אביב. מדי פעם אני נוסע גם לקיסריה לנפוש. עבורי זה בית מפלט". סוף ציטוט. לא הצלחתי לודא איזה חלק מזמנו עושה ויסנר בתל-אביב ואיזה בקיסריה, ולכן – על בסיס הציטוט הזה, יתכן שהוא אכן חי ומתגורר בתל-אביב, ורק מוצא מפלט מדי פעם בקיסריה, ואני הגזמתי בקביעתי הקודמת על בסיס הזכרון מאותה כתבה.
[…] כניסת מפלגה סביבתית לכנסת לאפשרות ריאלית. בעקבות מאמר שפרסם כאן חבר מרצ וחבר “עבודה שחורה” נמרוד ברנע בנוגע […]
[…] יום מתקיימות בחירות לכנסת, אתם הופכים להפתעת הבחירות (וכידוע לנו בכל מערכת בחירות יש אחת כזו), ‘אור’ בראשותך נכנסה עם חמישה מנדטים לכנסת […]
איתי רום בגלובס סקר גם הוא את ההבדל בין "הירוקים" לפעילי סביבה אמיתיים: http://www.globes.co.il/news/docView.aspx?did=1000344100&fid=3221
נמרוד ברנע ? מי אתה בכלל מי מכיר אותך ומה עשית למען המדינה,
אני אזרח מהשורה ולא מיוחס כמוך אבל יודע אני את התשבה לתחלואי החברה
אנשים כמוך שיודעים רק לומר מה לא טוב ומה לא בסדר במקום לתת יד למאמץ הכל כך חשוב הזה של שמירה על הארץ הקטנטנה שלנו.
נכון תמיד יש משהו יותר טוב אבל בעיני עדיף משהו על לא כלום.
אולי אתם שם במרץ שבעבר הייתי אחד מחבריה יכולה ללמוד וגם אתה אישית איך לעשות יותר טוב ואיך ליצור סביבה חיובית
אז נסה שנית לכתוב בלי להעדיר את עצמך כי חשיבותך זמנית פה על כדור הארץ נסה להיות חיובי זה יעשה לך טוב גם בחיים האישיים.
[…] יש לי סיפור עם הסאנצ’ו פאנצ’ו של ויסנר, דרור עזרא (כאן, כאן וכאן הם חלק מהדוגמאות), מס’ 2 ברשימת […]
[…] העבודה, הסכמים קואליציונים, מפלגת הירוקים וראיונות עם ד"ר אפרים סנה […]
[…] זמן יש לי סיפור עם הסאנצ'ו פאנצ'ו של ויסנר, דרור עזרא (כאן, כאן וכאן הם חלק מהדוגמאות), מס' 2 ברשימת "הירוקים". […]