חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עמיר פרץ והאחריות שלנו

נושאים דעות ב 2.04.08 5:59

עמיר פרץ הוא ללא ספק האיש עם האידיאולוגיה הנכונה אך בהתנהלותו בשנתיים האחרונות עשה יותר מדי שגיאות, שברובן אף הודה בעצמו. כדי שלא יחזור על שגיאות כאלה שוב – אנחנו צריכים להתחיל להתערב

מאת: איתי אשר

יהונתן קלינגר כתב על הקאמבק של עמיר פרץ והזכיר בחטף כי פרץ הוא אחד האויבים הגדולים של עצמו. נושא זה ראוי לדעתי לניתוח מפורט יותר. יכולתי לערוך פה רשימת מכולת ארוכה של הטעויות הגדולות של עמיר פרץ מאז שכבש את מפלגת העבודה בסערה בנובמבר 2005 ועד הדחתו כעבור פחות משנתיים. רבות מהטעויות האלה חזינו מראש, הזהרנו, ביקשנו ודרשנו, אך הוא בחר בדרך אחרת. הדרך הזו נשאה עימה הישגים מסוימים שעליהם אפשר להתווכח, אך היתה גם מלאה במוקשים שהתפוצצו בזה אחר זה. אבל הרשימה הזו כבר לא מעניינת. אין שום סיכוי שפרסומה ישפיע במשהו על עמיר פרץ, ומדוע? משום שברוב הטעויות האלו עמיר פרץ כבר הודה בעצמו, במישרין או בעקיפין, במהלך קמפיין הבחירות של הפריימריס האחרונים. הוא הודה שהיה צריך לערוך בריתות מסוג אחר ועם אנשים אחרים בתוך מפלגתו, הוא הודה שדחיית הבחירות למוסדות הפכה אותו למנהיג משותק עם מוסדות לעומתיים (שחלק גדול מחבריהם אנשי ברק, אנשי פרס תומכי "קדימה" או פשוט אנשים שעברו מן העולם). הוא הודה שהיה צריך להיאבק על קיום הבטחתו שלא לשבת עם ליברמן בממשלה ולהוביל את מפלגת העבודה לעמדה תקיפה במאבק על תקציב המדינה וחוק ההסדרים. גם בהצהרה לפני הפריימריס האחרונים, לפיה לאחר נצחונו בבחירות החוזרות ידרוש את תיק האוצר מאולמרט הוא בעצם הודה שהבחירה בתיק הביטחון פגעה בו אישית ובמהלך הסוציאל-דמוקרטי שניסה להוביל.

אבל במקום לשלוח מסר לעמיר פרץ, אני רוצה לשלוח הפעם מסר לאנשי "המחנה החברתי" ותומכי מדינת הרווחה באשר הם, חברי מפלגת העבודה ושאינם חברים. המסר הוא פשוט: כדי שעמיר פרץ יפסיק לעשות טעויות, אנחנו צריכים להתערב. לעודד אותו – כן, אבל לא בכל תנאי, ובטח לא להריע או לשתוק לו כשהוא עושה שטויות. אי אפשר להטיל את האחריות על המנהיג, או לחכות שכמה יועצים קרובים (יורם מרציאנו??) יעשו את העבודה בשבילנו. רק ציבור רחב, סבלני אך ביקורתי יכול וחייב לשמש מצפן לעמיר פרץ. האחריות היא שלנו לדאוג שהפעם זה ייראה אחרת.

והנה הסיפור המלא, כתב אותו דן פגיס, וקוראים לו "הביצה שהתחפשה" (הוצאת עם עובד).

פרק א': עמיר פרץ לא מרוצה מהישגיה הדלים של "עם אחד"

"היה היתה ביצה

שלא רצתה להיות ביצה

מפני שלא ידעה לא לעמוד ולא לקפוץ ולא ללכת … "

פרק ב': עמיר פרץ פוגש את דני יתום ומתנשאים (שלא לומר גזענים) אחרים

"פגשה הביצה כדור פינג פונג.

אנחנו כל כך דומים, אמרה לו.

שנינו עגולים ולבנים.

בוא, נתגלגל יחד.

אבל הכדור היה ריקן וגאוותן.

אני קופץ ואני רץ ואת רק מתגלגלת!
אמר וקפץ מעל לביצה הנבהלת"

פרק ג': עמיר פרץ פוגש את אהוד ברק ומקבל כתף קרה

"פגשה הביצה בלון.

אנחנו כל כך דומים, אמרה לו.

שנינו עגולים.

בוא, נתגלגל יחד.

אבל הבלון היה מנופח ורודף רוח

ובכלל לא רצה לענות.

הוא נמשך לו למעלה

ועלה ופרח לו משם והלאה".

פרק ד': עמיר פרץ משנה תדמית

"איזו צורה מוזרה יש לי.

ממש צרה צרורה.

האם בכל העולם הגדול לא אמצא לי חבר?

פתאום היה לה רעיון נפלא:

היא תתחפש למשהו אחר!"

פרק ה': עמיר פרץ שר הביטחון, קסאמים על שדרות

"התחפשה לצבע אדום:
צבעה את פניה בצבע אדום,

הדביקה סביבה עלים כחולים,

וזהו!

פרק ו': וועדת וינוגרד ומשפט השדה של הציבור

"- איזה פרח משונה, אמרה ילדה,

הוא חלק וקרח ובכלל אין לו ריח.

– הוא בכלל לא פורח, הוא סתם ביצה, אמר לה ילד אחד.

ושניהם הסתלקו בריצה

פרק ז': עמיר פרץ חובר ליורם מרציאנו ועושה צרות לאהוד ברק

"מה אפשר לעשות? התחפשה הביצה לליצן.
חבשה מצנפת עם גדיל

וציירה על עצמה (לפי הסדר)

גבות

עיניים

אף

וצחוק.

אינך מצחיקה, אמרו לה.

מכירים אותך מרחוק"

פרק ח': עמיר פרץ פוגש את תומכיו, מהפך בסיפור

"גם התרנגולת הכירה אותה.

איפה היית ביצתי שלי?

כבר מזמן רציתי לשבת עליך. לדגור כמובן.

-אמא, אינני רוצה, אמרה הביצה,
תני לי להתגלגל בעולם.
אולי בפעם אחרת,

אמרה הדוגרת,

ועכשיו תעשי בדיוק כמו כולם.
וכבר דגרה עליה."

פרק ט': קצת שקט

"פתאום היתה הביצה בחום ובחושך
והיתה מוכרחה להמתין. אבל למי?"

פרק י': פרץ פורץ

"היא התרגשה: מה קורה לי, אמא?

ולא שקטה ולא השלימה.
אני כבר לא אני, צייצה.

אני כבר לא ביצה!"

דגירה נעימה לכולנו.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

7 תגובות

  1. עומר כרמון :

    אני מסכים עם חלק מהדברים שכתובים כאן, אבל מתקשה להבין את הביקורת בנושא הישיבה בממשלה עם ליברמן.

    ליברמן אינו קורא לטרנספר של ערבים או לפגיעה בהם, אלא לתוכנית לחילופי שטחים. אפשר להתווכח עמו, אך מדוע להחרים?

    גם אפרים סנה הציע בעבר רעיון דומה והוא שימש בממשלה הקודמת כסגן שר הביטחון.

  2. איתי :

    1. בשטחים שאתה מדבר עליהם גרים אנשים. לכן משמעה של תוכנית ליברמן היא שלילה חד-צדדית של אזרחות ישראלית לעשרות אלפים (אלא אם כן יבחרו להגר מבעוד מועד ליישובים אחרים שיוותרו בישראל – ואז אין שום תועלת בהצעתו אפילו מנקודת המבט של "המאזן הדמוגרפי" או כל שם גזעני אחר שיקראו לזה).
    שלילה גורפת של אזרחות על בסיס אתני היא מעשה שלא ייעשה בטח לא במדינה שהוקמה אחרי השואה.
    2. הסכמתו של פרץ לצירוף ליברמן לממשלה והרחבת הממשלה היו בדיוק לפני ההצבעות על תקציב 2007 וחוק ההסדרים. מרגע שהתרחבה הממשלה ניטל מפרץ וממפלגת העבודה כל כוח המיקוח בהקשר לצמצום חוק ההסדרים, העלאת שכר המינימום וחוק הפנסיה של פרץ עצמו. זה היה ניצחון מתוק לאולמרט ולמבקשי רעתו של פרץ בתוך המפלגה – פואד בוזי ושמחון.
    3. עמיר פרץ הבטיח לפני הבחירות לכנסת שהוא לא יישב עם ליברמן בממשלה. משראה כי לעמדה זו אין רוב במרכז הצטרף לעמדת הרוב, ובכך שוב ירה לעצמו ברגל.

    כל הפרת הבטחה לבוחר משדרת שפרץ אינו שונה מהותית משאר מפרי ההבטחות הסדרתיים (ברק, אילון, ביבי, אולמרט) ולכן אין טעם להתייחס ברצינות להצהרותיו בהווה ובעתיד.

  3. איתי :

    מה שאמרת לגבי סנה מעלה את הצורך בבניית עמוד נפרד באתר לכל ח"כ ובו ירוכזו כל עמדותיו ומעשיו והציבור ישקול לפני הפריימריס. עמדה כזו מקטינה מאוד את הסיכוי שאצביע לסנה, אעפ"י שאני שותף מלא לעמדותיו הכלכליות-חברתיות, שהן דומות לאלו של עמיר פרץ ושלי יחימוביץ' הרבה יותר מעמדתו הפופוליסטית של "סגן ראש המחנה החברתי" מרציאנו.

    כזכור מר מרציאנו איים על נדיה חילו לבל תעז להצטרף ללוחמות האמיצות בחוק ההסדרים רוחמה אברהם ושלי יחימוביץ

  4. דני בלוך :

    עומר כרמון – יש הבדל גדול בין ליברמן לאפרים סנה. סנה הציע חילופי שטחים בהסכמה. ליברמן מדבר על טרנספר של אנשים וכל גישתו בכל הנושאעם הפוכה לחלוטין מזו של מפלגת העבודה לגווניה.

  5. עומר כרמון :

    לגבי הפרת הבטחות לבוחר אני מסכים במאה אחוז.

    לגבי תוכניות לחילופי שטחים – אני לא רואה כל קשר לשואה, חס וחלילה – ישראל ביצעה דברים חמורים בהרבה ב-48' וב-67'. ערביי אום אל-פחם לא ייעקרו מבתיהם. אף אחד לא שולל מהם זכויות אזרח, הם ייהנו מזכויות אזרח מלאות במדינה פלסטינית משגשגת ועצמאית.

    ביום העצמאות האחרון יצאו אלפים מערביי ואדי ערה עם דגלי פלסטין לשרידי הכפר אל-לג'ון (מגידו) כדי לציין שם את הנכבה. אם האזור יסופח למדינה הפלסטינית זאת תהיה הגשמת מאוויהם הלאומיים, הם יוכלו להגשים שם ללא הפרעה את זכות השיבה, מה שישראל מונעת מהם כיום.

  6. עומר כרמון :

    לדני, שלום.

    ליברמן כבר מזמן לא מדבר על טרנספר לאנשים, אלא על חילופי שטחים בהסכמה. בדיוק כמו אפרים סנה.

    אבל שלא יובן מזה שאני תומך בליברמן. אני פשוט תמה על הקלות שבה אנשים קוראים להחרמתו. אני חש שלא בנוח בשל התחושה כי במידה והיה מדובר בליברמן יוצא קיבוץ, היחס כלפיו היה שונה.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    שלום עמיר
    אני מקווה שתחזרו לדאוג לחלשים למובטלים ובעיקר לחינוך
    אין מדינה בלי חינוך ברמה .
    ולא הכל רק בטחון ,זה מובן מאיליו פרסמו הקלות לחיילים המשוחררים הקלו עליהם ללמוד וכך תקטן הפשיעה .לכו לקראת החינוך
    והדאגה לחברה.
    שולמית הפטר קיבוץ תל יוסף

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.