מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הבחירות בארגון המורים: בקשה לפסול את התוצאות
"רוח חדשה" פנתה לבית-המשפט העליון בבקשה לפסול את הבחירות בארגון המורים עקב היותן "בלתי דמוקרטיות". הדיון בבקשה יתקיים בשבוע הבא
מאת: מערכת עבודה שחורהתנועת רוח חדשה פנתה לבית-המשפט העליון בבקשה לפסול את הבחירות בארגון המורים בטענה כי יו"ר הארגון נבחר בדרך בלתי דמוקרטית ובבחירות עצמן נפלו פגמים רבים. כזכור, במהלך הבחירות שנערכו בחורף שעבר, נעשו מספר פניות לבית-המשפט ע"י רוח-חדשה שנגעו למהלכים שונים הקשורים לבחירות וזאת, בעקבות הטענה כי בית-דין חברים של הארגון מוטה לטובת רן ארז. תוצאות הבחירות אושרו ע"י השופט דן ארבל שמונה למפקח על הבחירות על-פי דרישתם של אנשי "רוח-חדשה".
הדיון בבית-המשפט העיון ייערך ביום רביעי הבא (8.12) בפני השופטים אסתר חיות, חנן מלצר ויצחק עמית.
דודי פרידמן, שהיה המועמד מטעם "רוח חדשה" לתפקיד יו"ר הארגון, הסביר במכתב לתומכי רוח חדשה את הסיבות לפניה לבית המשפט:
"לפני שלוש שנים יצאנו למאבק חסר תקדים על מעמדנו ושכרנו. יצאנו לשביתה הארוכה בתולדות מערכת החינוך ושילמנו על כך מחיר כבד. שילמנו כי האמנו שהמחיר שווה את התוצאה המיוחלת.
והנה היום ,שלוש שנים אחרי, מדברים על תוספת של אחוזים בודדים (מלבד התוספות שהשיג עופר עיני עבור כל המגזר הציבורי). אחרי שאיבד דה פקטו את הייצוג של מורי חטיבות הביניים, ממשיך רן ארז לפגוע במורי התיכונים. אחרי ארבע עשרה שנים בראשות ארגון המורים, אולי הגיע הרגע שבו צריך להגיד את האמת – אחוזים בודדים הם כל מה שרן ארז מסוגל להשיג.
לפני שמונה חודשים "נבחר" רן ארז לראשות ארגון המורים בפעם החמישית. הבחירות "הדמוקרטיות" התנהלו בניצוחו של רן ארז והתבצעו בפועל על ידי מזכירי הסניפים – שעמדו בעצמם להבחר.
מיד לאחר הבחירות כונסה ועידת הארגון ובה העלה רן ארז שתי הצעות שהתקבלו: האחת, להאריך את תקופת כהונתו משלוש לארבע שנים, והשנייה, לאסור כל התארגנות לצורך בחירות.
פנינו לבית המשפט בבקשה לבטל את תוצאות הבחירות בשל כל הפגמים שנפלו בהן.
לא נוכל לקיים חינוך ציבורי ראוי כל עוד נציגיהם של המורות והמורים אינם נבחרים בצורה דמוקרטית."
תגיות: ארגון-המורים-העל-יסודיים, בחירות לארגון המורים, בית-המשפט-העליון, דודי פרידמן, רוח-חדשה, רן-ארז
קישור קבוע
23 תגובות
Email This Post
1 בדצמבר, 2010 בשעה 7:07
×רז ×כן כבר יותר מידי ×©× ×™× ×‘×¨×ש...
ואכן שמעתי על פגמים בבחירות שאיני יודע אם יש בהן אמת או שמדובר "בבכי המפסידים",
אבל…
להגיד שארז מסוגל להביא רק אחוזים בודדים כתוספת שכר נראה לי כאמירה של מועמד לבחירות האומר: "תנו לי, אני הכח טוב שיש". ואחרי הבחירות רואים שמה שהיה הוא שיהיה.
בל נשכח שאותם אחוזים הם מעבר לשכר כיום וכתוספת ובל נשכח שעם כל הכבוד "סוגרים" (מלבד תוספת עייני) הרי גם זו תוספת שכלל לא ברור אם מגיע למורים או לא ומבחינת האוצר זו תוספת שכר לכל דבר לעצם השחיקה.
ארז יכול בקלות להביא 26% תוספת למורים ע"י העלאה משמעותיתבשעות עבודת המורים מה שניקרא "אופק חדש", אבל לזה יש התנגדות מקיר לקיר אצל המורים.
האם דודי פרידמן עם כל "הנסיון הענק" שלו משוכנע שהוא יכול להביא 10-20 אחוזים תוספת מלבד תוספת עייני בלי לתת שעות נוספות?!
צרם לי במכתב האימרה הזאת כאילו "צריך רק לבקש".
1 בדצמבר, 2010 בשעה 9:20
כבר כתבתי בעבר על התנהלותו של דודי פרידמן בפוסט הזה:
האם בית-המשפט הוא הזירה הנכונה בהתמודדות לבחירות בארגון המורים
http://www.blacklabor.org/?p=13058
העובדה שהוא ממשיך באותה שיטה מלמדת שיש לו גב כספי רציני שמממן אותו.
נראה שיש גורמים שעומדים מאחוריו ודוחפים אותו לקעקע את מעמד ארגון המורים
וזה לא לטובת המורים
1 בדצמבר, 2010 בשעה 9:50
מעניין שאותם מהלכים שוסרמן עושה בהסתדרות וזוכים פה לתקיפה מכל הכיוונים, לגיטימיים במקרה של רן ארז.
הם שני תאומים של אותו הדבר, של מערכת שהשתלטה על ארגוני המורים, לקחה מהמורים את האפשרות לייצג את עצמם, ואין שום דרך לשנות זאת מתוך המערכת, חבל (מי יודע אולי הפנייה לבית משפט דווקא תוכל לעזור בזה).
זה רק מחזק את הדבר שצריך להיות המודל ולשנות את דפוסי העבודה בישראל: כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי!
1 בדצמבר, 2010 בשעה 12:05
דליה,
כאשר עמיר פרץ וחבריו פנו לבית משפט מחוזי כדי לכפות על ברק (ועל איתן כבל, אז במחנה ברק) בחירות למוסדות המפלגה וניצחו – אני מאמין שהבנת שזה היה מוצא אחרון ותמכת כמוני במהלך.
לא ראית בו ניסיון לא לגיטימי לפורר מפלגה מבפנים.
גם לא זכור לי שניסינו פה לפשפש באינטרסים של בעלי ההון מאירופה שתרמו לעמיר פרץ, לעומת ביקורת קשה שלנו על בעלי ההון מאמריקה שתרמו להרצוג.
כאשר המערכת בתוך הארגון אינה דמוקרטית לעיתים אין ברירה אחרת אלא פנייה לבימ"ש.
בכל מקרה הפנייה של רוח חדשה לקבלת תמיכה מבעלי הון ומובילי דעה (גם זה אולי מתוך תחושה שאין להם דרך אחרת) הזיקה להם יותר משעזרה להם. אני מניח שאילו היו מתחילים את המסע היום היו נמנעים מכך כי רן ארז לקח את זה וניצל להרצת קמפיין יעיל כאילו הם שליחים של ההון ונערי האוצר.
המשפט "נראה שיש גורמים שעומדים מאחוריו ודוחפים אותו.." מקבל את הנחת היסוד של הקמפיין.
השאלה אם לאוטמן/לפיד דוחף את פרידמן או שפרידמן נעזר בלאוטמן/לפיד כדי להתגבר על נחיתותו במערכת (או במלים אחרות שרן ארז ייצר ספין מוצלח מאוד) היא עדיין שאלה פתוחה, שבה כל צד בטוח לחלוטין שהאמת בידיו.
1 בדצמבר, 2010 בשעה 14:25
בדיוק להיפך
כל הסאגה של רוח-חדשה מוכיחה שאם יש דרך להביא לשינויים בארגון המורים זה רק מבפנים. הניסיונות להיעזר בגורמים חיצוניים כדי לכפות שינוי נוחל כישלון אחר כישלון. רוח-חדשה היא דוגמה חיה לכך. למרבה הצער גם הדרך שבה הם בחרו לפעול בתוך הארגון היתה רשלנית וכושלת. היה ניתן להשפיע על הרכב הנהלת ארגון המורים, גם אם אולי לא להחליף את ארז אבל ר"ח, בדרך שבה נקטה, הרסה גם את הסיכוי הזה.
בסופו של דבר, אפשר להתווכח על מידת הדמוקרטיות של ארגון המורים – לא חוסר דמוקרטיה היה הסיבה לתבוסה של רוח-חדשה בבחירות אלא אי-אמון מצד המורים. אם האדון פרידמן מתכנן התמודדויות נוספות, לא משנה באיזו זירה, כדאי לו קודם כל להפנים את זה.
1 בדצמבר, 2010 בשעה 14:54
×”×× ×–×” הזמן ×œ× ×”×œ מ××‘×§×™× ×ž×¡×•×’ ×–×”?
ראשית, לא ברור לי על מה מלינים חברי רוח חדשה, לאחר ש *תוצאות הבחירות אושרו על ידי השופט דן ארבל שמונה למפקח על הבחירות על-פי דרישתם של אנשי "רוח-חדשה"*. כלומר, קיבלתם פיקוח של שופט, אירוע נדיר לכשעצמו. התוצאות אושרו על ידו, תתמודדו עם זה.
שנית, למה רק עכשיו לעתור לעליון? זה נראה לי חוסר תום לב משווע מצד העותרים. עברה כמעט שנה מאז הבחירות, מה נזכרתם פתאום? לי זה נראה כמו ניסיון לתפוס כותרות הרבה יותר מאשר ניסיון כן ואמיתי לשנות את תוצאות הבחירות.
שלישית, מדוע לערער את יציבות הקרקע מתחת לרן ארז בדיוק בימים בהם הוא מנהל משא ומתן מול האוצר על שיפור הסכם השכר של מורי הארגון? האם מר פרידמן לא מבין שכשיראו באוצר שלרן ארז אין גיבוי ייפגעו מזה כ-ל חברי הארגון (כולל הוא וחבריו)?
זה בדיוק הזמן בו עלינו לגבות את רן ארז ולעמוד מאחוריו במאבקו הצודק למען שיפור תנאי העסקתנו. את המחלוקות הפנימיות אפשר וצריך לפתור אחר כך.
1 בדצמבר, 2010 בשעה 16:04
הדיון נקבע לשבוע הבא, זה לא אומר שהם פנו עכשיו.
כך או כך צודקת מיכל בהערתה השלישית.
מי שפנה לעליון (כנראה אחרי דחיה של המחוזי), היה חייב לקחת בחשבון את הערתה של מיכל.
1 בדצמבר, 2010 בשעה 17:30
תגובה לדליה
אינני מתווכח עם עמדתך העקרונית והמתמדת נגד "רוח חדשה". הדברים ידועים והם נכתבו בבימה הזו מספר פעמים.
אני מבקש רק להפריך את הנחותייך לציין עובדות לאשורן:
ראשית, אין לנו יותר גב כלכלי. מה שהיה נכון בחלקו לתקופת מערכת הבחירות אינו נכון היום.
שנית, לאחר הבחירות הודינו מקרב לב לעורך הדין שליווה אותנו במאבקנו ומסרנו שאין ביכולתנו לשלם לו יותר למרות שעדיין יש "קייס" משפטי. עורך הדין החליט מטעמיו שלו להמשיך עימנו בתהליך ללא תמורה.
שלישית, כדי להגיש עתירה לבית המשפט העליון נדרש תשלום אגרה בסך עשרות אלפי שקלים. צדק עולה כסף. סכום הכסף הזה נתרם כולו על ידי מי שהיו הפעילים המרכזיים של "רוח חדשה", כולם מורים בפועל, כולל הח"מ, שתרם 1500 ש"ח ממשכורתו העלובה (ו"תודה" לרן ארז על כך).
אין לנו כיום אף תורם חיצוני. אני מניח שזה גם לא ממש הגיוני שמאן דהוא יתרום מכספו למפסידים.
1 בדצמבר, 2010 בשעה 18:47
כמה זה עשרות אלפי ש"ח?
זה נשמע כסותר את המהפכה של ברק ש"הכל שפיט" מאחר שאגרה בסדר גודל של עשרות אלפי ש"ח – נשמע בלתי שוויוני בעליל.
חן
1 בדצמבר, 2010 בשעה 19:08
לטפלר - כמה עולה עתירה לבית משפט העליון?
http://elyon1.court.gov.il/heb/agrot/mishpat.htm
מהיכן המצאת שאגרה עולה עשרות אלפי שקלים?!
לפי אתר בית המשפט האגרה עולה בדיוק 1666 שקלים.
1 בדצמבר, 2010 בשעה 23:12
רביב, ללא קשר לשאלה הספציפית, כאיש מדע בהכשרתי (ובעבר עוזר מחקר במעבדה של קבלת החלטות) אני חייב לציין שההיקש הלוגי שלך בעניין הוא בעייתי מאוד.
כדי לנטרל את ההקשר הפוליטי נלך לדוגמה "עירומה":
פלוני מבקש להגיע ליעד X ומתלבט בין מסלול A למסלול B.
לפני הבחירה עמד בידו רק מידע חלקי על סיכויים וסיכונים של כל מסלול, כמו שקורה כמעט בכל בעיית החלטה מהחיים. זו החלטה בתנאי אי וודאות.
פלוני שיקלל את הסיכויים והסיכונים ובחר במסלול A.
בסופו של דבר פלוני לא הגיע ליעד, ולא משנה אם הגורם לכך היה סיכון שנחזה מראש או סיכון שלא נחזה מראש (גם אם נחזה מראש יכול להיות שהיתה טעות בהערכת הסבירות או עוצמת הפגיעה).
להסיק מכך שבדיעבד בחירה במסלול B היתה בחירה חכמה יותר זה פשוט כשל לוגי.
ראשית, אי אפשר להסיק הרבה מפעולה אחת שנכשלה. שנית, אין לך קבוצת ביקורת.
ייתכן לדוגמה שבדרך A סיכויי ההצלחה הם 50% ובדרך B סיכויי ההצלחה הם 10%.
אין לך גם דרך לשלול את האפשרות שהבחירה ב-A היתה כישלון והבחירה ב-B היתה קטסטרופה.
שנינו מסכימים שעירוב גורמים חיצוניים היה לבומרנג. אתה סבור שבלי עירוב גורמים חיצוניים רוח חדשה היתה מצליחה יותר. אני סבור שבלי זה הכישלון שלה היה עוד יותר גדול. לאף אחד מאיתנו אין יכולת להוכיח את התיאוריה שלו.
עוד דוגמה: אתה ואני בחרנו בירוקה-מימד, שלא נכנסה לכנסת. אני גם עמדתי בגשם כמה שעות ביום הבחירות לטובת העניין, ושרפתי הרבה שעות באינטרנט.
עוד לפני הבחירות (ובוודאי ביום שאחריהן) חטפתי על הראש מפעילי מפלגת העבודה + מרצ על הנזק שאנחנו עושים לשמאל, על הבחירה במפלגת נישה, ועל זה שברור שנבזבז את הקול.
אותה ביקורת שאתה מפנה כלפי רוח חדשה "למה אתם לא מנסים להשפיע מבפנים?" הפנו גם אלי. אנשים שאלו בשיא הרצינות למה הרב מלכיאור לא התפקד לעבודה והתמודד בפריימריס כמו כולם. [מאז 1999 היה למימד שיריון במקום 10 אך אהוד ברק חמד אותו עם ירידת העבודה בסקרים, בכדי להבטיח את בחירת שמחון ונוקד מהמחוזות הגדולים שהמליכו אותו].
לפי שיטת "אם A נכשל אז סימן שהיה צריך לבחור B" נובע שבדיעבד אני ואתה היינו צריכים להיות היום חברי עבודה ומצביעי אמת*.
נו באמת.
* או קדימה http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/805/207.html
1 בדצמבר, 2010 בשעה 23:26
כמה כסף?
אני לא מבין כלום במשפטים, אבל נראה לי שכולנו פה לא ממש מבינים, ומכאן הבלבול.
נדמה לי שהפער העצום בין 1600 שח לעשרות אלפי שקלים נובע מהצורך של התובע להכין מראש את הסכום שידרש לשלם לנתבע אם יפסיד בתור הוצאות משפט.
ר' לדוגמה כאן בכתבה על עוד משהו שמחליש את החלשים בארצנו http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3404358,00.html
אם אני צודק, השימוש במושג אגרה לציון כל הסכום שצריך לאסוף לפני פניה לבימ"ש הוא טעות של יעקב טפלר, אבל אין ממש הצדקה להתנפל עליו כאילו הוא שקרן.
2 בדצמבר, 2010 בשעה 0:04
כמה שאלות:
1. איך אפשר להביע דעה על צדקת/אי צדקת העתירה אם לא ראיתם את נוסח העתירה?
2. האגרה לבג"צ היא אכן 1600 ש"ח, עם זאת כלל לא בטוח שמדובר בפניה לבג"צ, אני חושב שמדובר בערעור על פסק דין במחוזי ואז העלות היא כ-3,600 ש"ח אגרה ויש להפקיד עירבון להבטחת הוצאות בסכום של אלפים ואף עשרות אלפים. אפשרות זו נראית לי יותר סבירה, נוכח העובדה שארגון המורים אינו רשות של המדינה ולכן הפניה הראשונה היא למחוזי.
3. מסכים עם איתי שבית משפט אינו משהו פסול; בית משפט הוא חלק מהליך מו"מ ולא צריך להתרגש מהפניה, קל וחומר כאשר מדובר בהתנהלות אנטי דמוקרטית וחוקית.
4. לא מסכים עם איתי על ניתוח הלוגיקה, אתה לא סתרת את רביב אלא העלית דעה שונה שאינה טובה מדעתו של רביב. רביב לא אמר שדעתו היא האמת המוחלטת והיחידה (למרות שככלל אצבע אני מסכים עם רביב, אסור לפסול קיומה של אופוזיציה, ואפילו צריך לעודד קיומה של כזאת בכל ארגון שמטרתו להשתפר וללמוד).
ספציפית לגבי רן ארז, בדומה לכל מיני מנהיגים רבי שנים – כבר בדבר הזה יש משהו בלתי דמוקרטי- בן אדם לא צריך להישאר בעמדות כאלו יותר מ-5-10 שנים, וזה כולל כל עמדה במדינה.
2 בדצמבר, 2010 בשעה 0:29
דקל, הטיעון שלי לא יכול ולא מתכוון להוכיח שרביב טועה בטענה שפעולה בלי גורמים חיצוניים היתה מביאה ליותר הישגים.
יכול להיות שהוא צודק ויכול להיות שהוא טועה, איננו יכולים לדעת.
אין קשר בין אמיתות או שקריות של טענה מסוימת ובין תוקף ההסקה שהובילה אליה.
לדוגמה, אם אני אגיד לך שבשל העובדה שתגובתך האחרונה התחילה באות כ' אז אני מסיק שאתה אדם נשוי, אני מניח שתחשוב שנפלתי על השכל, בין אם אתה נשוי ובין אם לאו.
נ"ב: אני ממש לא חושב שיש משהו לא דמוקרטי בכהונה ארוכה, כל עוד זו לא מושגת באמצעים לא דמוקרטיים. אם הבוחרים חושבים שמישהו עובד טוב בשבילם, הוא צריך להישאר, בדיוק כפי שאין זה מוצדק לפטר שכירים בחברה פרטית אחרי 10 שנים סתם ככה בשביל רענון.
2 בדצמבר, 2010 בשעה 0:47
איתי,
יש בעיה בניסיון להחיל כללים מדעיים על פרשנות של מערכות-פוליטיות (אז למה לעזאזל הלכתי ללמוד 3 שנים מדע-המדינה, למה?) ובוודאי שיש בעיה בשימוש בכלים מדעיים בשאלה לא מדעית כמו "מי אשם בתבוסה של "רוח" – חוסר הדמוקרטיה בארגון או ר"ח בעצמה.
הקביעה שלי לגבי הדרך שעל ר"ח היה לנקוט היא קביעה פוליטית והעיקרון המדעי היחיד שחל עליה, אם כבר, הוא עיקרון ההפרכה.
רוצה לומר: אני טענתי, עוד לפני הבחירות ובמהלכן, שהדרך היחידה בשיטת הבחירות ובמבנה הנוכחי של הארגון להביא לשינוי בהרכב ההנהגה ואולי אולי להחליף את רן ארז הוא בהפיכת חצר, לא במלחמה כוללת. בלי התארגנויות קולניות ומאמרי תמיכה של נחום ברנע ויאיר לפיד, יכול להיות שאנשים כמו טפלר ופיזם היו יושבים היום בהנהלת הארגון, ואז – עם קצת בריתות ופוליטיקה נכונה אפשר להעלות מועמד חלופי או לפחות להשפיע על התנהלותו של רן ארז. זאת התזה הלגמרי לא מדעית שלי. ר"ח נקטה בגישה הפוכה וגמרה בקאנטים. כלומר, הם לא הפריכו את התיאוריה שלי.
אני חושב שהגישה שנקטה ר"ח בעצם הקמתה היתה שגויה בבסיסה, וזה עוד לפני סדרת הטעויות האסטרטגיות האחרות שהם עשו במהלך מערכת הבחירות ושכבר נטחנו פה בדיונים קודמים: הקשרים עם בעלי-ההון, בחירת חדל-אישים לעמוד בראש הרשימה, פיזור הבטחות על תוספת שכר ללא תוספת שעות שמסתבר שהמורים לא האמינו להן ועוד ועוד.
לא כל-כך הבנתי את ההשוואה למלכיאור. אני חושב שאם מלכיאור היה סבור שיש לו סיכוי ריאלי בפריימריז בעבודה הוא היה הולך על זה. ומה אתה יודע, אולי היה לנו מורד חמישי והתפלגות של הסיעה – ואם זה לא להשפיע אז מה כן? לא בטוח שהייתי מוצא את עצמי מצביע לעבודה בגלל זה.
2 בדצמבר, 2010 בשעה 1:53
רביב,
אתה שוכח שטפלר/פיזם ומורים ותיקים נוספים שהקימו התארגנות סיעתית אינם יצורים שנחתו מהירח, או צעירים חסרי מנוח שלא מבינים את חוקי המשחק ורוצים ללכת על כל הקופה ומהר.
את השיטות של להשפיע מבפנים כבודדים הם כבר ניסו כחברים/מ"מ במוסדות הארגון.
זה נכשל כישלון חרוץ אז הם ניסו דרך אחרת, שגם היא נכשלה כישלון חרוץ.
מאמר של רוני פיזם הנוגע לעניין נמחק מהרשת עם ירידת אתר רוח חדשה, אז הנה משהו שיישמר פה למען ההיסטוריה למקרה שגם פורום המורים בשביתה יימחק:
[למען הסר ספק הטקסט הזה ממש לא מייצג את דעתי האישית אלא את דעת רוני פיזם נכון ל-2008]
"שמי רוני פיזם. הייתי נציג סניף כרמל במועצה, במעמד של מ"מ בשנים 2003-2005. יש לי עשרות שעות רן ארז. רן ארז אלוף ביצירת התדמית של איש חזק. הוא אלוף בכיכרות ,אבל אותו רן ארז איפשר ללימור לבנת לבצע קיצוץ חד בתקציב החטיבות העליונות. מאות מורים פוטרו או יצאו לפנסיה מוקדמת בתנאים מבישים. מעמד המורה נשחק בשנים האחרונות. משרד החינוך דוחף לנו רפורמות אחרי רפורמות (ראה מועדי ב" שהתחילו במתמטיקה ואנגלית והפכו נורמה בבתי הספר).רן ניפח לאנשים את המח בככרות עם הבטחות לשדרוג שכר של עשרות אחוזים, כאשר בפועל חתם על הסכם בסוף השביתה , שמאשר את הטבלאות של אופק חדש (תוספת שכר של כ 25%). רן אלוף בניפוח מספרים. הוא מחבר את 25% של וסרמן עם 5% של עיני ועם 5% שחיקה וכו" ופתאום מקבלים שלשים וארבעים אחוזיםשאלו בדיוק הסכומים שוסרמן קבל למורים שלו.כל מי שעינו בראשו ידע שאין שום סיכוי שיחתם הסכם רפרומה עד סוף יוני. רן האמין שמה שזמני בארץ, 4.5% כנגד שעה פרטנית, ישאר קבוע. אלא שרן לא מבין שכללי המשחק השתנו. שלאוצר השתלם לחתום הסכם "תהדייה" לחצי שנה, שבו יאפשרו לנו להחזיר את ימי השביתה בתשלום ואפליו ישלמו קנס של 4.5% לחצי שנה , רק בשביל לסיים את השביתה ולא להכעיס את ההורים.הבעיה המרכזית של רן שהוא מפחד מהאמת. והאמת קשה. מהרגע שנזרק לחלל האויר המושג עוז לתמורה שמתנה תוספת שכר בשינוי מבנה שבוע העבודה של המורה , אין דרך חזרה. אופק חדש זוהי גנבה ספרותית מעוז לתמורה. אותו אדם עומד מאחורי שתי התוכניות, שלום גרניט, הממונה על השכר באוצר לפני כ 15 שנה. בשתי התוכניות עובדים יותר (36-40 שעותשהייה בבית הספר) בשתי התוכניות מלמדים הרבה יותר שעות בכיתה, אם בצורה של שעור פרונטאלי לכיתה מלאה או בשעות פרטניות ( בעוז לתמורה 24 שעות כוללניות ועוד 6 פרטניות) . בשתי התוכניות כל הפחתות שעות בגין , משרת אם, שעות גיל, חינוך, תפקיד והכנה לבגרות מבוטלים ומוחלפים בתוספת אחוזית. בשתיהן יש דרגות וכו" וכו". לשמחתי וסרמן הצליח ברגע האחרון לשדרג את התוכנית שלו ולחתום הסכם חדש עם הממשלה שמחזיר את רוב שעות הגיל.הבעיה של רוב המורים שהם אינם מצוים בפרטים. מעדיפים תורה שבע"פ ולא תורה שבכתב. מעדיפים את התקציר ולא את הספר המלא.אשמח להראות לך את המסמך המלא"עוז לתמורה" שהוגש לועדת דברת . כל מה שכתבתי מבוסס על החוברת האדומה המלאה .במועצת הארגון התנגדתי להצגת עוז לתמורה לועדת דברת. שלשה נימוקים העלתי: 1. הממשלה תתלהב מהנכונות לעבוד יותר, אבל תתעלם מטבלאות השכר החדשות2. אין כמעט מורים שמסוגלים ללמד 24 שעות פרונטלי ועוד 6 שעות יחידניות וגם לבצע את המטלות בבית הספר. להפך , ניקח אתנו הבייתה יותר עבודה.3.בתוספת השעות שניתן ישתמשו לא לצורך הקטנת מספרי תלמידים בכיתה, אלא כדי להקטין את מספר המורים ותגרום לפיטורי מורים המוניים. עמדתי לא התקבלה ורן ארז רץ לועדת דברת עם החבל סביב הצואר ועוד התגאה שדברת מאד התרשם מעוז לתמורה. (יש פרוטוקולים ).אנחנו במצב קשה. הממשלה מנצלת את הנוכחות של רן כדי לצפצף עלינו. היא יודעת שהוא לא יוכל להוציא עוד פעם מורים לשביתה. את התחמושת שלנו בזבזנו. העל יסודי לא מענין את הממשלה."
2 בדצמבר, 2010 בשעה 2:11
תיקון, ברוח ההבהרה של ×יתי
איתי צודק ואני טעיתי כי אכן התיחסתי לסכום גלובלי שלוקח בחשבון את האפשרות שנצטרך לשלם הוצאות משפט. היות שבקופת העמותה לא נשאר כמעט כסף בקשנו מבית המשפט פטור מתשלום האגרה. מזכירות בית המשפט דחתה את בקשתנו.
לפיכך עשינו מגבית בין משהו כמו עשרים מורים מהפעילים המרכזיים של רוח חדשה ואספנו את הכסף שכולו מכיסינו הפרומים.
רן ארז, אם צריך להזכיר למישהו, אינו משלם מכיסו את הוצאות המשפט. אני וחבריי, במיסים שאנו משלמים לארגון, מממנים גם את ההגנה של רן ארז.
לכל זה יש להוסיף שאם עו"ד מיכאל בך לא היה מציע לנו לעתור עבורנו בהתנדבות לא היה לנו שום סיכוי ויכולת לבקש את הכרעת בית המשפט.
2 בדצמבר, 2010 בשעה 3:52
הקישור של איתי בענין הוצאות משפט, מאלף
ולא פחות הדוגמא שניתנת שם:
דוגמה נוספת למגמה ניתנה בפברואר השנה, כאשר דחה השופט עמירם בנימיני מביהמ"ש המחוזי בתל אביב תביעה ייצוגית. בנימיני חייב את התובע הייצוגי בתשלום הוצאות חסר תקדים נגד אדם פרטי – כ־170 אלף שקל. התביעה הייצוגית היתה נגד ערוץ הספורט וחברת yes, בטענה לדילול תכנים המשודרים בערוץ ספורט 5 והעברתם לערוצים בתשלום. סכום התביעה הגבוה, כ־63 מיליון שקל, היווה שיקול בפסיקת השופט על גובה ההוצאות.דוגמה נוספת למגמה ניתנה בפברואר השנה, כאשר דחה השופט עמירם בנימיני מביהמ"ש המחוזי בתל אביב תביעה ייצוגית. בנימיני חייב את התובע הייצוגי בתשלום הוצאות חסר תקדים נגד אדם פרטי – כ־170 אלף שקל. התביעה הייצוגית היתה נגד ערוץ הספורט וחברת yes, בטענה לדילול תכנים המשודרים בערוץ ספורט 5 והעברתם לערוצים בתשלום. סכום התביעה הגבוה, כ־63 מיליון שקל, היווה שיקול בפסיקת השופט על גובה ההוצאות".
הבריונות מחלחלת גם לבתי המשפט, שנדרשים לפסוק על פי החוק, גם כשהוא מגן על הבריונים.
הנסיון גם מלמד שמקרים דומים בעיקרם ובמהותם נגמרו בפסיקות הפוכות ע"י שופטים שונים.
2 בדצמבר, 2010 בשעה 9:55
חן, יש בתופעה המחרידה הזו גם נקודת אור.
אחד הדברים שאנו מתריעים עליהם פה זו הבריחה מהשדה הפוליטי-מפלגתי אל זירות אחרות, וביניהן אחת הבולטות היא בית המשפט. הפונים יכולים להיות אזרחים בודדים או ארגונים ועמותות.
יש גם פוליטיקאים מהשמאל שנמצאים במיעוט בכנסת וגולשים למגמה של ריצה לבגצ והסתמכות עליו בתור "ההורה האחראי". חכ לשעבר זהבה גלאון למשל. למרות הכוונות הטובות זה סוג של ניסור הענף שעליו יושב הפוליטיקאי. הרי מה יסיק השמאלני הסביר – למה להתפקד למפלגה ואפילו לבחור לכנסת, אם בזירה הזו ממילא נפסיד? עדיף לתרום כסף/זמן לארגון חברתי שיעתור בשבילנו לבגצ.
פרופ' גוטווין כותב דבר חכם מאוד:
"מנגנון עיצוב חלופי אחר שהחל להלך קסם על מעמדות הביניים הייתה מערכת המשפט, שכמו השוק, גם היא יצרה מראית עין של 'אובייקטיביות' שבחסותה הם ניסו לעקוף את התהליך הפוליטי ולעצב את החברה ברוח ערכיהם, שהפכו יותר ויותר זרים לחלקים הולכים וגדלים של הציבור. מגמה זו זכתה לעידוד מצד גורמים בתוך מערכת המשפט – שכמו ממסדים מקצועיים אחרים מהווה מעוז של מעמדות הביניים – ובאה לידי ביטוי בולט באידיאולוגיה של האקטיביזם השיפוטי, שהקנתה לבית המשפט כוח להתערב בתהליכים הפוליטיים."
http://tal.wolfson.co.il/essays/dialectica.htm
אולי, אולי, התחושה של אנשים שבית המשפט לא שומר עליהם אלא שומר על בעלי ההון, תגרום להם לחזור לדרך הישנה והטובה של התפקדות ושימוש בחברי הכנסת כנציגיהם.
כתבת על השופטים שפוסקים לפי החוק גם כשהוא מגן על ביריונים. אבל מה לעשות וזהו תפקידם ואלו גבולות סמכותם (אלא אם כן את מאמינה באקטיביזם שיפוטי מאוד קיצוני).
אם החוק דופק את האזרח הקטן, על האזרחים להשתמש בנציגיהם כדי שישנו את החוק, ואז השופטים יתיישרו לפי זה.
באנלוגיה, מאוד מקובל בארצנו להאשים מורים ברמה הנמוכה של הישגי התלמידים (דבר שגורם לאנשים רבים לא רק לנערי אוצר להצדיק את שכרם הנמוך של מורים). אבל לא ניתן להאשים מורה למתמטיקה שמלמד חשבון בצורה מחורבנת משום שהמזכירות הפדגוגית במשרד החינוך (גוף שזוכה פה לעתים לאידיאליזציה בידי מתנגדי ראמ"ה והמיצ"ב) כפתה עליו תוכנית מחורבנת להוראת מתמטיקה. http://www.ifma.org.il/lory_haaretz.html.
כמו שהמורה צריך ללמד את תוכנית הלימודים, כך השופטת צריכה לשפוט לפי החוק. החוק לא טוב? צריך לשנות אותו (הנה רעיון למכתב).
2 בדצמבר, 2010 בשעה 13:42
אני מסכימה בהחלט עם תגובה 5
2 בדצמבר, 2010 בשעה 17:29
פסיקת ההוצ×ות המופרכות ×”×™× ×œ×¢×™×ª×™× ×—×•×¦×¤×”
בתי המשפט חוקקו לעצמם חוקים, אך פסיקת ההוצאות המופרכות הם חוקים מופרעים.
בכל הקשור לעתירות ציבוריות – מדובר בהרתעה מביקורת על הליכים – מדובר בפגיעה בחוק ולא בסיוע לחוק.
לגבי הוצאות על תביעות ייצוגיות -הוצאות משפט בתביעות ייצוגיות צריכות להיות משולמות על ידי עורכי הדין המייצגים ולא תובעים וכאן בהחלט צריך שינוי חוק.
מעבר לכך מה שאיתי אומר מוצדק – הציבור צריך להפסיק ללכת לבתי משפט, עדיף לשרוף צמיגים זה הרבה יותר יעיל.
3 בדצמבר, 2010 בשעה 16:41
לאיתי,
מסכימה איתך.
לא התכוונתי להטיל את האחריות על השופטים.
אדרבא, כדי לחדד:
לא מספיק לחשוב פוליטית – הגיע הזמן שהס"ד תתחיל לחשוב – ראש גדול = חיבור
הפאזלים לתמונה מערכתית.
מספיק עם פיזור הכוח – הטקטיקה הזאת מוצתה.
5 בדצמבר, 2010 בשעה 3:51
[…] בפרוס עלינו חודש דצמבר, פורסמה באתר זה אגרתו של דודי פרידמן על אודות העתירה שהוגשה לבית המשפט העליון בבקשה לפסול […]