החלטתה של אורלי אינס לצאת מהאלמוניות ולהיחשף בשמה תוכל לסייע לנערות ונשים החוות פגיעה מינית וחוששות להתלונן
מאת: חן ורמוט
ד"ר אורלי אינס, הלא היא א' החדשה, נאמה השבוע ביום חמישי בעצרת למען נפגעות תקיפה מינית ברחבת מוזיאון תל אביב. מלאת ביטחון וחדורת שליחות היא הסירה מעליה את הטשטוש ואמרה בקול בוטח: "שמי אורלי אינס. בשבועות האחרונים קיבלתי שם חדש – א'. אני כבר לא אלף. אני לא מסתתרת, אני לא מתביישת, ואני לא מפחדת."
ד"ר אורלי אינס, בכירה במשרד לביטחון פנים, וידועה בעיקר בזכות התכנית החשובה שהגתה- "עיר ללא אלימות", אמרה בעצרת את מה שהיה צריך להיאמר בריש גלי כבר מזמן. לנפגעות התקיפה המינית אין ממה להתבייש, הן לא עשו רע לאיש. ידוע זה מכבר שנפגעות תקיפה מינית רבות אינן משתפות איש במה שעבר עליהן, והכל בגלל הבושה. אך לבושה זאת אין ביסוס, הן צריכות לעמוד איתנות ולהעמיד את מי שתקפן במקומו, כדי למנוע פגיעות נוספות בבנות תמימות אחרות, שלא פשעו ולא חטאו.
ד"ר אינס פתחה פתח לנערות ונשים רבות ששרויות במצוקה ומפחדות להתלונן, מפחדות לחשוף את עצמן ומפחדות מההליך המשפטי שיחכה להן. על כך אני מצדיעה לה, כי יכול להיות שבזכות הנאום הבוטח שלה, תצא עוד נערה בת 16 ממעגל השתיקה החונק, תפתח את פיה ותדבר, ולא רק שזה יועיל לה, אלא זה יועיל גם לחברה כולה. אולי בזכות זה יינצלו כמה בנות שבלי התלונות של הקורבנות, עלולות להפוך גם לקורבנות בעצמן.
אני לא יודעת איך הפרשה של תלונת ד"ר אינס כנגד המועמד לתפקיד מפכ"ל המשטרה, ניצב אורי בר-לב, תסתיים. (למרות שהממצאים החדשים- בדיקות הפוליגרף שמצאו שבר-לב שיקר בחלק מהשאלות בחקירה, והופעת מתלוננת נוספת-מ', מצביעים כנראה על נכונות החשדות כנגדו) אבל מה שבטוח, אינס את תרומתה לחברה כבר עשתה. אז תודה לך, אורלי, שלא התביישת, שעשית את הצעד החשוב הזה. כולנו גאים בך ומחזיקים לך אצבעות.
ולסיום, ברשותכם אצטט קטע קצר מנאומה: " אני מבקשת לשוב ולהזכיר לכל מי שעוד לא הבין- שכשאישה אומרת לא –היא מתכוונת לא! "
Tags: אורי בר לב, אורלי-אינס, הטרדה-מינית, המשרד-לביטחון-פנים, משטרת-ישראל, נשים
מהצד השני של המראה נותנת ד"ר אינס דוגמה רעה להתקדמות במערכת בעזרת מניפולציות נשיות זולות. לפעמים זה יוצא משליטה כי זה משחק באש. ומי שמכיר את אורלי- יודע שכך הוא במקרה שלה.
צר לי שכך, והלוואי והיא היתה דוגמה לכל האחרות שמוטרדות (כמוני) ואינן בלונדיניות ודוקטוריות.
אפילו הלבוש שלה בערב החשיפה אינו הלבוש הסקסי אותו היא נוהגת ללבוש בהרצאות אחרות.
חבל.
פיספוס.
צר לי, אני מסופקת אם מקרה אורלי אינס יגרום למי מבין הנפגעות המינית לבוא ולהתלונן,היא בוודאי לא תהווה דוגמא לאותה נערה בת 16 הרחוקה ממנה מרחק רב.
דווקא הפומביות, החשיפה הציבורית, העמידה בכיכר העיר מרתיעה לדעתי.
דווקא חקירה שקטה, שמירה אמיתית על פרטיותה של ד"ר אינס היו תורמים לדעתי הרבה יותר לאותן בנות אשר היו רואות כי שמרו על חסיון אמיתי. מה שקרה כאן הוא פסאודו חיסיון: א' שהיא גם ד"ר וגם נמצאת בראש פרוייקט "עיר ללא אלימות" וגם וגם…לא נתן בידי אורלי אינס ברירה אלא להיחשף ולהצטייר כ'גיבורה' וכשליחה לכל אותן מותקפות/מוטרדות.
אני לא עומדת לצידו של ניצב בר לב , אבל אני גם לא רואה מדוע מעמידים אותו לדין פומבי וגוזרים את דינו. האם מישהו פרסם את ממצאי גלאי השקר? לא. מדובר בשמועות ובספקולציות ואני חושבת שצריך להפסיק את מחול השדים הציבורי.
הבעיה העיקרית שלי בכל הפרשה, היא שכל מילת ביקורת על אינס נתפסת מיד כסקסיזם והאשמת הקורבן (המגיבות שלפני הן נשים ולכן כנראה ייסלח להן).
אני לא יודע את פרטי המקרה ואני מעריך מאד את גב' אינס והאומץ שלה, אבל חולק כמעט על כל משפט שד"ר אינס אמרה באותו נאום.
כשמצטטים בהתלהבות מעט ילדותית משפט כמו "כשאישה אומרת לא היא מתכוונת לא" מותר להכיר שגם לפי גרסתה של ד"ר אינס, לא היה שום חלק של אמירת "לא" בפרשה הזאת. כשהיא מתלוננת. כשהיא אומרת שעברה המיני אינו רלוונטי לבירור התלונה מותר לומר שאם העבר הזה כולל גם את אחד המתמודדים האחרים למפכ"לות, המתמודד נגד בר-לב, העבר הזה הוא רלוונטי גם רלוונטי.
עד עכשיו, מי ששמו הטוב נהרס לחלוטין, בצדק או שלו, הוא ניצב בר-לב. הקיטורים של אינס ושל דוברות נוספות על הסיקור שלה בתקשורת הם מוגזמים לגמרי. התקשורת טיפלה באינס בכפפות של משי מרגע שהתחילה הפרשה.
לסיכום, אני מעריך מאד את האומץ של אינס. אני לא יודע לכמה קורבנות תקיפה עתידיות היא עזרה אבל אין לי ספק שהיא תורמת לשינוי נורמות מבורך במשטרה. לנאום שלה בעצרת ביום חמישי, תרשו לי לא למחוא כפיים.
המבט ה'גברי' של הנושא:
"גברים אל תהססו להתלונן"
http://mgali55.wordpress.com/2010/11/27/%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%aa%d7%94%d7%a1%d7%a1%d7%95-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%9f/
המקרה הזה מעורר בי תהיות, ספקות ומבוכה.
ספק אם הההטרדה,כפי שהיא מתוארת בעיתונות, מהווה דוגמה להטרדה מינית, שיכולה היתה לגרור אחריה סבל מתמשך וקורבנות, כפי שטוענת ד"ר אינס.
מאוד מוטרדת מהקלות הבלתי נסבלת בה אפשר להפוך (בחסות החוק) אדם מן הישוב לסוטה מין או מטרידן.
המקרה, על פי הפרטים שפורסמו, הוא דוגמה קלאסית לדינמקה טבעית שיכולה להתרחש בין שני אנשים צעירים או בוגרים, שנדברו ויצאו יחד לטיול לילי. לכן, מי שחשב שגיבורת הסיפור יכולה לשמש דוגמה ומופת למי שבאמת סובל/ת, פיספס הפעם ובגדול.
ע'
נראה שיש לך "ידע מבפנים" שחשוב לדיון ציבורי, אבל בטוקבק יקראו אותו רק בודדים.
את מוזמנת לפרסם פה את עדותך בעילום שם (כמובן שהיא תצטרך להיות נקיה מלשון הרע, אבל בשביל זה יש לנו עו"ד בצוות).
אולי הקישור שלהלן מחזק כמה מן התגובות כאן.
http://cafe.themarker.com/post/1907119/
בושה לעולם האקדמי.
הייתי מצפה מאשה משכילה עם תואר שלישי לתלונן מיד ולא לחכות לעיתוי שייפגע בקידום של אדם.
כמה ששאפתנות יכולה להרוס ולהרוס.
מה עם המשפחה והילדים שלך??
לרביב: לפי המידע שאני ראיתי, הייתה כאן אמירה ברורה של אינס – בר לב 'גהר' מעליה, והיא הדפה אותו, ואחר כך ניתקה לו את הטלפון בפרצוף 14 פעמים. יותר 'לא' מזה?
מעבר לזה, אני מתקשה להבין את הקשר למערכת היחסים שלה עם ניצב אחר. האם מי שקיימה יחסי מין עם ניצב אחד היא עכשיו מותרת לכל הניצבים?
ובקשר למועד התלונה: קודם כל, נראה לי מאוד סביר שגם אם החלטת למחול על כבודך ולא להתלונן על הטרדה מינית (וכדאי לזכור, רוב הנשים מוטרדות מינית ולא פונות למשטרה), כשאת רואה שמי שהטריד אותך מינית הולך להיות השוטר מס' 1 – תחליטי שזה מספיק חשוב כדי להתלונן.
אבל זה בכלל לא משנה, כי בניגוד למחול השמועות אינס לא התלוננה בעקבות האפשרות שבר לב יתמנה למפכ"ל. התלונה נגד בר לב התחילה להתברר לפני חצי שנה, בעקבות דיווח של פלג במשטרה.
מה ששושי כתבה – גרסאות גרסאות גרסאות, מלוות בסימני קריאה, מעופפות בחלל. זה נהיה קרקס.
ערבוב בין הרצוי ככלל לבין המקרה הספציפי הזה:
"כמובן. ראי עם זאת את העובדה כי בעניין העיקרי מדובר באשה העוסקת במטריה של תלונה או אי תלונה ברמה מחקרית, לאומית כאשר לפניה פרושה קשת הנתונים וגם הצורך להטמיע בציבור הרחב חובת תלונה והתראה בזמן – לפני שיהיה מאוחר מדי."
ר' קישור קודם.
ולא ברור לי – איך כל זה בדיוק מעודד נפגעות/ים אחרות/ים להתלונן?
אני מסכים עם כולם, ובעיקר מבולבל.
היות שהדיון עלה דווקא כאן (וממחזר דיונים שנטחנים עד דק בתקשורת) אולי אנסה לקחת אותו למקום אחר בכלל: האם יש קשר בין האירועים לעובדה שד"ר אינס הועסקה כיועצת חיצונית ולא כעובדת מדינה בפרוייקט בעל חשיבות לאומית?
לי זה משום מה גם התחבר לעובדי הקבלן הערבים שנהרגו בבתי הזיקוק השבוע.
הנה כמה מחשבות בוסר לא מגובשות ואפילו סותרות:
1. אולי אם היתה עובדת מדינה מן המניין לא היו נוהגים כלפיה כך? (אולי אם בז"ן היתה בבעלות המדינה התאונה הזו לא היתה מתרחשת?)
2. מצד שני – אולי אם היתה מותקפת כעובדת מדינה מן המניין היא היתה שותקת כדי לקבל את הקידום? לעובד מדינה הרבה יותר קשה לצאת בגלוי נגד הבוסים שלו, ועוד בזמן צפיית שיא בטלויזיה.
3. אולי "שיטת היועצים" והעסקת קבלני משנה מקלה על התקדמות של אנשים שאינם בהכרח הכי מקצועיים, אבל יודעים לקשור קשרים, לתת הצגה של הצלחה ואפילו גרוע מזה?
4. מצד שני, אולי "שיטת היועצים" (+העסקת עובדי קבלן) מאפשרת לנשים (ולערבים) יותר סיכוי להתקדם בקריירה (למרות חוסר בטחון תעסוקתי), לעומת הסיכוי לחדור להיררכיה גברית-שוביניסטית (-יהודית)? האם ד"ר אינס יכלה להוביל פרוייקט מרכזי כזה לפני 40 שנה? (היום יש בבז"ן המופרטים עובדי קבלן ערבים וזו כמובן שיטת העסקה פסולה. אבל כמה ערבים עבדו שם בהעסקה ישירה בשנות ה-60 (ממשל צבאי) וה-70?)
גם אותי העסיקה צורת ההעסקה של אורלי אינס.
כיצד נתפר המכרז עבור אורלי אינס-קניג http://www.news1.co.il/Archive/001-D-254486-00.html
הכתבה הזו פורסמה במקור לפני ששמה הותר לפרסום, עם שם מלא וללא כל התייחסות לפרשת "בר לב והמתלוננת א", רק מי שידע מיהי א' הבין שזו דרך של אתר ניוז1 להפר צו איסור פרסום.
הבעיה היא שבמצב הנתון גם כתבה על מכרז תפור לכאורה נחשדת מיד כספין תקשורתי של מחנה בר לב, וגם אם זה לא ספין די סביר שמשם הגיעה הידיעה ולא מאיזה תחקיר עיתונאי מעמיק.
תפירת מכרזים היתה גם לפני מגיפת היועצים והקבלנים. מעניין אם יש מחקרים שבודקים אם קל יותר לתפור מכרז ליועץ מאשר מכרז לעובד מדינה.
"דוברת המשרד לביטחון פנים, מסרה בתגובה בשם המשרד: "המשרד פעל כפי שחוק חובת המכרזים מחייב. אין מדובר במכרז, אלא בפטור ממכרז. לכן מופיע שמה של היועצת"." זוהי התגובה לכתבה הנ"ל. מדובר בפטור מחוק חובת מכרזים ולא במכרז תפור, לפי התגובה. האם לא פשוט יותר היה להשתמש במומחיות של אורלי אינס בהעסקה ישירה? במצב הנוכחי, האם יש קשר בין העסקתה לבין היחסים האישיים שנרקמו בינה לבין בכירים במשטרה? האם שימוש בשיטת המכרזים, או בפטור ממכרזים מייעל את העבודה במגזר הציבורי?
קצת פיזור ערפל עובדתי.
יצאתי השבוע לצוד מכר שעובד בעניינים הנושקים ל"עיר ללא אלימות". הגעתי מצוידת היטב ברשימה של שאלות, כולל בעניין הפטור ממכרז.
והנה שתי הבהרות –
1. הפטור מהמכרז קשור איכשהו לזליכה שפעל למכרז תפקידים של יועצים חיצוניים. אופציית הפטור, אם הבנתי נכון, כוונה למי שכבר הועסקו בפועל ע"י המדינה, כמו למשל דר' אינס.
שאלה – האם במהלך ה"טכני" להשגת הפטור היה חשש שיחשפו תשלומים, הטבות וכיו"ב שהדר' אינס תידרש לוותר עליהם תמורת מתן הפטור?
האם יש מקום לקשור בין השהית התלונה לעניין ה"טכני" הנ"ל?
על כך קיבלתי תשובה – "לא סביר, המשטרה רצתה אותה בג'וב הזה לא פחות ממה שאינס רצתה את הג'וב".
2 . דר' אינס כן יידעה את המפכ"ל בעניין ההטרדה במיידי וציפתה שינקוט בצעדים, משלא נעשה כך הגישה תלונה.
לכו תדעו.
אני לא יודע מה היה שם אינסטקטיבית אני תומך בצד הנשי.
אילו היה כאן שוויון זכויות תרבותי וכלכלי אולי הייתי יותר אובייקטיבי.