חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עמיר פרץ: עכשיו הקאמבק

נושאים מועד ב', פוליטי ב 31.03.08 5:04

אחרי שהפרשנים נהנו להספיד אותו , עמיר פרץ קם מן הקרשים ומוכיח שעוד לא נס ליחו. נהפוך הוא, אל מול שלושת יריביו הדומים כל כך, פרץ מציע מנהיגות מסוג אחר ומסתער על מרכז הבמה. היריב היחיד שיכול לסכן אותו הוא עמיר פרץ בעצמו

מאת: יהונתן קלינגר

עמיר פרץ בכנס תומכים
עמיר פרץ בכנס תומכים. מקור תמונה: יהונתן קלינגר. רשיון: cc-by-sa

אמרו עליו כבר הכל: שהוא חסר נסיון בתפקידו, שהוא פופוליסט זול ומנצל את מאבקי העובדים, שהוא עומד לחבור לארקדי גאידמק (למרות הכל), או לבנימין נתניהו, או למפלגת קדימה בבחירות לרשויות המקומיות הקרבות. אמרו עליו שהוא כבר מת פוליטית, אבל שום דבר לא יעצור את עמיר פרץ מלהיות ראש הממשלה הבא, או לפחות לנסות להגיע להיות כזה בגאווה.

עמיר פרץ מוכיח בשבוע האחרון שהוא יודע איך לנהל את קמפיין הבחירות שלו לקראת 2010: באותו קמפיין יהיה בן 58, בוודאי צעיר יותר מנתניהו ואולמרט שירדפו אחריו בסקרים, ובוודאי פעיל יותר מאהוד ברק, היריב מבפנים, שבינתיים עושה עבודה נהדרת להרוס את מעט התמיכה שנותרת לו על ידי הפרת הבטחתו לצאת מהקואליציה אחרי דו"ח וינוגרד, הדבקותו לכסא שר הבטחון בעת משברים קואליציונים והתקפלות לנוכח אילוצים קואליציוניים כמו חוק הצנזורה.

אבל פרץ, הכוכב העולה בשמי הפוליטיקה, הוא אחד האויבים הגדולים של עצמו.

עמיר פרץ הוא ככל הנראה אחד האנשים היחידים שמנסים לעמוד בהבטחותיהם ללא קשר למציאות. שכר מינימום של אלף דולר הוא כבר עובדה יציבה בישראל שנת ה2008, עם שער דולר שעומד על 3.5 ש"ח. פרץ פועל במרץ לקידום אג'נדה של שכר מינימום לחיילים, מה שיוביל בסופו של דבר לצבא מקצועי יותר, ופרץ עובד לגבש מחנה חברתי במפלגת העבודה, דבר שיגביר את הפופולריות של מפלגת העבודה בקרב השכבות החלשות.

הדרך של פרץ לראשות הממשלה עוד ארוכה, אבל היא תתקצר ככל שהזמן יעבור. בעוד שיריביו הפוליטיים עושים כמיטב יכולתם ללכת בין הטיפות, פרץ רץ בגשם ויודע טוב מאוד שככל שיהיו לו יותר אויבים, כך גם יותר אנשים ירצו לחבור אליו.

פרץ הולך לעשות קאמבק, וזה יהיה בגדול. הציבור בישראל רעב למנהיג אמיתי, שיודע להתמודד עם כשלון ולא כזה שנעלם מהציבוריות למספר שנים וחוזר בכוחות מחודשים. הציבור בישראל רוצה מנהיג שיודע לעלות על הסוס ברגע שהוא נופל ממנו ולא לפחד. עמיר פרץ מוכיח עכשיו שהוא כזה, הסוס של פרץ הוא לא סוס מת, הוא סוס נדנדה, כזה שיודע לטפל בספינים הנכונים.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , ,

43 תגובות

  1. הראל לייבוביץ :

    אני מקווה מאוד שאתה צודק.
    מחכה לו מסלול מאוד קשה של חזרה למרכז הבמה ולעמדות הכוח…

  2. יהושע בן משה :

    יהונתן
    שמח לשמוע שיש לך גישה חיובית ואמיתית.יש צורך גם להתגייס ולפעול.
    נפגש בשמחות.
    יהושע

  3. nati :

    שיקול הדעת של פרץ, כפי שנחשף במאמר של ראובן פדהצור על תהליך קבה"ח בעניין כיפת ברזל/נאוטילוס ביום שישי האחרון, מדאיג:

    "בשבוע שעבר הסכימו מקורבי שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ, שבלשכתו התקבלה ההחלטה להצטייד ב"כיפת ברזל", בפברואר 2007, לחשוף טפח ממה שהתרחש אז. המקורבים, שהיו מעורבים בתהליך קבלת ההחלטה הזאת, הבהירו, כי השר לא היה מודע כלל לכך שהמערכת שעליה החליט אינה מסוגלת להגן על ביתו שבשדרות מפני רוב הקסאמים המשוגרים מרצועת עזה (שטווחם הוא בין 2 ל-4 ק"מ).

    "היות שבמכרז לפיתוח מערכת הגנה הוגדר שעליה להגן גם על שדרות", הבהירו מקורבי השר, "הרי שבעת הצגת 'כיפת ברזל' היה ברור לשר הביטחון, שהיא תגן גם על שדרות ויישובי עוטף עזה. הוא אפילו לא טרח לשאול זאת, ואיש לא גילה לו את האמת העגומה".

    אם פרץ "לא טרח לשאול" בעניין כה הרה גורל, איך אפשר לסמוך עליו בקבלת החלטות אחרות?

    המאמר המלא:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/969325.html

  4. דני בלוך :

    נו, באמת? אני מעריך מאד את עמיר פרץ ותמכתי בו בעבר אבל היום כמועמד לראשות הממשלה? בהחלט, לא. הגיע הזמן שנפסיק למחזר אנשים שנכשלו. עמיר פרץ מתאים לשר חברתי-כלכלי אך לא ליותר מכך.

  5. יהושע בן משה :

    נו באמת !!לקביעה הממוחזרת הזו אין תוקף.
    נפגש בשמחות(הבחירות הפנימיות)

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3525439,00.html

  6. דני בלוך :

    יהושע יקירי – אני מעריך מאד את נאמנותך לעמיר פרץ אבל זה לא יעזור. הוא לא מתאים והוא לא יבחר לראשות הממשלה. הוא בהחלט יכול להשפיע על בחירת ראש הממשלה הבא, אם יבין את מגבלות כוחו.

  7. נדב פרץ :

    דני, נניח שאתה צודק. בהינתן האופציות, את מי אתה מעדיף?

    או ששוב נשלוף איזה גנרל רב תפארת, שיתפוגג רבע שעה אחרי הבחירות?

  8. ליאור שוורץ :

    האויב הגדול ביותר של עמיר פרץ
    הוא עמיר פרץ. אם ישתנה או לפחות
    יקיים את משנתו-אין אדם במחנה החברתי במפלגת העבודה שיכול להיות מנהיג.

    ולדני אני עד היום מחפש איכן עמיר פרץ נכשל ואני לא בדיוק מוצא.(אני הייתי נגד דוח וינוגרד ואני טוען שלמנהיגים מותר לצאת למלחמה)ככה שלדעתי הוא לא נכשל.

    אין משהוא אחר טוב ממנו.

    בטח שלא שלי!!!

  9. ברנע :

    אין ספק שפרץ עדיף משלושת המועמדים הכושלים שהם הלכה למעשה אותו מועמד מבחינה רעיונית-אידאולוגית וגם מבחינת רקורד בתפקיד רה"מ, אבל עדיין יש לי כמה השגות לגבי פרץ.
    1. ההחלטה להצטרף למשלה לאחר שלא קיבל את תיק האוצר (ולא משנה אם הוא היה לוקח במקום תיק הביטחון כל תיק אחר, אני לגמרי לא מקבל את התפיסה שהוא יכול להיות שר מוצלח במשרד כלכלי-חברתי ולא שר ביטחון מוצלח).
    2. הישיבה עם הגזען איווט ליברמן בממשלה.
    3. היציאה למלחמת לבנון השנייה שהייתה מיותרת (ולא טענות נקודותיות לגבי התפקוד שלו, עצם היציאה הייתה טעות לדעתי).

    סכ"ה אני מאחל בהצלחה לעמיר פרץ ושלי יחימוביץ' במאבקם לשינוי מפלגת העבודה, ומקווה שהבחירות למוסדות יראו את זה.

  10. עומר כרמון :

    שלום נתי (תגובה 3),

    אתה צודק בהחלט.
    כתומך של עמיר פרץ, הייתי רוצה לשמוע את גרסתו לגבי נושא "כיפת ברזל".

    מה שפדהצור חשף הוא שפרץ הולך שולל. אני לא מאשים את פרץ בכך שרימו אותו, אך הייתי רוצה לשמוע ממנו הבטחה ברורה שהוא למד את הלקח, ובפעם הבאה שיישב בממשלה לא יאמין לכל מה שמספרים לו. גם אם מדובר בגנרלים גדולים.

    לדעתי, הבעיה של פרץ היא שהוא לא מספיק מאמין בעצמו. בכך שיש לו מספיק שכל וכישורים כדי להנהיג את המדינה מבלי לנסות כל העת למצוא חן בעיני האליטות הישנות.

  11. איתי :

    עומר
    כתבת

    הייתי רוצה לשמוע את גרסתו לגבי נושא “כיפת ברזל”.

    שלח לו דואל!

  12. דני בלוך :

    אני שמח שיש כל כך הרבה נאיבים ביננו. לעמיר פרץ אין סיכוי להיבחר מהרבה סיבות אך זו עובדה. אם השמאל רוצה אופוזיציה לוחמת – הוא האיש המתאים. לנהל מדינה – הוא לא מתאים נוכח כשלונו. נכון שהוא נכשל פחות מאולמרט או חלוץ אך הוא נכשל. יכול להיות שבתנאי רגיעה הוא היה מתפתח לשר ביטחון טוב. אך בשנים הקרובות לא צפוי לנו הלוכסוס הזה.
    אז, קודם כל אסור היה לו לקחת את תיק הביטחון והוא יכול היה לעמוד על תיק האוצר בתוקף.
    משלקח את תיק הביטחון היה עליו להקיף עצמו מיד במומחים עם תפיסת עולם תואמת לשלו. מנכ"ל – הוא חיכה זמן רב מדי עד שמינה מנכ"ל משלו, את גבי אשכנזי. הוא יכול היה לדרוש מיידית מינוי סגן שר ואז למנות את עמי אילון או אפרים סנה. הוא יכול היה לדרוש במקום שר בלי תיק את תיק הרווחה, אך הוא רץ ריצת אמוק לתיק הביטחון.
    לכן, מפלגת העבודה צריכה לחפש מועמד אחר לראשות הממשלה, לא ברק ולא פרץ.

  13. עומר כרמון :

    ועוד משהו (בהמשך לתגובה 10): אם אני הייתי במקומו של עמיר פרץ, הייתי מרחיק עצמי מכל אותם מקורבים שמסרו לי את המידע המסולף בנוגע ל"כיפת ברזל".

    כמו כן הייתי מרחיק עצמי ממי שעמד מאחורי תשדיר תעמולת הבחירות של פרץ בפריימריס של מפלגת העבודה, שבו מוצגת המערכת.

  14. עומר כרמון :

    לדני (12): למרבה הצער, פתרונות קסם ואנשי פלא יש רק בהארי פוטר (ראה "שינוי", מפלגת המרכז, ד"ש, צומת, עמי איילון, שחק, מרדכי, ברק וכל החברים).

  15. נדב פרץ :

    דני – אני הולך איתך. כל מילה בסלע. עמיר נכשל, והוא לעולם לא יבחר לראשות הממשלה (לא שמענו את זה על שלושת ראשי הממשלה הקודמים?)

    את מי אתה מדרג לפניו כמועמד העבודה לראשות הממשלה?

    להגיד 'X לא מתאים' זה לא פוליטיקה. פוליטיקה זה להגיד 'Y מתאים יותר'.

  16. ליאור שוורץ :

    אני חושב שהגיע הזמן שמפלגת העבודה תפסיק להסתכל על עצמה כמפלגת שלטון אלא כמפלגה עם אדיולוגיה חברתית ואם זה אמור לשבת באופוזיציה אז לשבת באופוזיציה. כל הספקולציות של כל מני יודעי דבר על מעומד זה או אחר שיוכל להביס את זה או זה
    פשוט "לוקשים" (בידיש)דני אם יש לך דמות שקשורה למצע הרעיוני של מפלגת העבודה ויכולה לדעתך לזכות בבחירות יהיה מאוד נחמד לשמועמי היא?

    אם להיות בעל אידיאלים או השקפת עולם זה להיות נאיבי אז אני נאיבי!!!

  17. עומר כרמון :

    לליאור – אם מפלגת העבודה לא תראה עצמה כמפלגת שלטון, היא לא תעבור את אחוז החסימה.

  18. דני בלוך :

    אני קודם כל מסתכל על המצוי אלה שמציגים את מועמדותם ושואל אם הם מתאימים. המבחן מבחינתי הוא גם רעיוני אבל בהיעדר מועמד שקרוב לי מאד רעיונית אני בודק מי מבין אלה שאינם בעמדה כה רחוקה ממני יש עמדות סבירות ויכולת מנהיגותית כשהמבחן העליון הוא יכולתם להנהיג כאשר נדרשות הכרעות ביטחוניות- מדיניות דחופות.
    במבחנים אלה לצערי לא עומד אף אחד מן המועמדים הרשמיים הקיימים בשלוש המפלגות הראשיות. מבין המתחרים הנוספים לכתר גם עמיר פרץ אינו עומד בקריטריונים.
    מבין אלה שבעבר הציגו מועמדות או שקלו מועמדות אינני פוסל את אופיר פינס או עמי אילון והייתי שמח אם אבישי ברוורמן היה מנתק את קשר תאומי הסיאם שלו עם עמי איילון ומציג את מועמדותו. בקדימה אולי ציפי ליבני היתה מועמדת טובה אך היא כשלה במבחן האומץ ברגע הקריטי.

  19. עומר כרמון :

    שלום דני,

    אבישי ברוורמן ועמי איילון מסוגלים לנהל מערכת פוליטית מורכבת? בוודאי שלא. לשניהם אין את הניסיון. אבישי ברוורמן הספיק להוכיח בזמן קצר שאין לו גם את הכישורים לכך (פה גדול, נעלב סדרתי),ועמי איילון הראה חוסר אמינות בולט בכך שהצטרף לממשלתו של אולמרט בניגוד להבטחתו המפורשת לבוחר זמן קצר קודם לכן.

    במה אופיר פינס הוכיח יכולת ביצועית או מנהיגותית כלשהי? הוא היה חלק מהקבינט הביטחוני בזמן מלחמת לבנון, אבל אחרי המלחמה הציג עצמו כלא שייך לעניין. הוא הכריז על התנגדותו להשתתפות העבודה בממשלת אולמרט, אבל זה לא הפריע לו אז וכעת לתמוך באהוד ברק שממשיך לשבת באותה ממשלה גם אחרי פירסום דו"ח וינוגרד.

  20. דני בלוך :

    עומר – גם אבישי ברוורמן וגם עמי אילון ניהלו מערכות גדולות ובהצלחה. הם מעדו במאבקים הפנימיים מעידות קלות אבל עדיין הם עדיפים בעיני מברק, פואד ועמיר פרץ. נכון, יש לי היסוסים לגבי אופיר פינס. הוא ושלי יחימוביץ' טעו בתמיכה באהוד ברק-פואד אך עדיין ערכם לא יבוטל ולפינס היה האומץ והיושר לפרוש אף שהיה לו תיק חשוב ומעמד בקבינט.
    אף אחד מהם לא המועמד האידיאלי שלי אבל בבחירות הכל יחסי. יש לך מועמד טוב יותר? פרט ונמק!

  21. עומר כרמון :

    אני סבור שעמיר פרץ הוא המועמד הראוי ביותר.

    עמיר פרץ משלם מחיר על כך שניסה לאחד את מפלגת העבודה תחת מנהיגותו. במקום לבחור בדרך הקלה ולהעניק תיקים למקורביו דאז: איילון, ברוורמן ויחימוביץ', הוא פעל כדי למנוע מחנאות והעניק תפקידי שרים לפינס, הרצוג ושמחון.

    אלא שהדבר התברר כמקח טעות: פינס וחבריו לא יכלו להשלים עם המרוקאי משדרות שהשתלט על המפלגה והמשיכו לחתור נגד פרץ מתוך הממשלה. הם פגעו בכך אנושות במפלגת העבודה.

    אני חושב שככל שהזמן חולף, מתברר כי עמיר פרץ לא היה שר ביטחון כושל. הוא ניהל בתבונה רבה יותר את מערכת הביטחון מהדרך המסוכנת והקיצונית שבה מוליך אותה אהוד ברק.

    עמיר פרץ גרף 19 מנדטים למרות הקמת קדימה, מפלגת הגימלאים והעריקה המכוערת של שמעון פרס. אני חושב שמדובר בהישג עצום. למעלה מ-60 אחוז ממצביעי העבודה בבחירות האחרונות הצביעו למפלגה בפעם הראשונה.

    בניגוד לביקורות, עמיר פרץ השיג בממשלה הישגים חברתיים משמעותיים בנושאי שכר המינימום, פנסיה, וסל התרופות (וכל זה למרות הדה-לגיטמציה שעשו לו חבריו מבית).

    עמיר פרץ משמש דוגמא למנהיגות ישרה. הוא מתגורר בשדרות המופגזת, אך מעולם לא התלהם או התלונן. הוא אפילו סירב למגן את ביתו כדי לא לקבל יחס מועדף על שכניו – חבריו. אין מועמד ראוי ממנו להנהיג את מפלגת העבודה.

  22. יוני :

    מתוך השלשה: אילון, ברוורמן ופרץ – אני בוחר בפרץ.
    להערכתי לאילון וברוורמן *יש* ניסיון ניהול מערכות גדולות, פחות בטוח שיש להם את מה שכל-כך חסר לברק (ודווקא יש בשפע לאולמרט, אולי סגולתו היחידה, שתורמת לאריכות כהונתו), ודרוש לכל פוליטיקאי – *הסבלנות לעבוד עם אנשים* אחרים, לתחזק את התמיכה שלהם בך, להתפשר איתם, לשמוע, להיות מושפע ולהשפיע…
    עמי אילון עדיף על ברוורמן, בעיניי, העובדה שנמאס לו מהמדבר הפוליטי שלא הצליח להתבלט בו (או שלא עשה מספיק, או שלא הצליח להביא לידיעת הציבור את העשייה הפרלמנטרית שלו), אף כי היא מאכזבת, אינה פוסלת אותו.
    אבישי ברוורמן (בכנס קטן שערכנו בנושא חינוך בירושלים) אמר שישראל צריכה מנהיג סמכותי וחזק, ביצועיסט (בבירור ראה את עצמו כמתאים בעיני רוחו), אמר שמהבעיות הגדולות ביותר שלנו זה הביורוקרטיה שלא מאפשרת להרים שום פרוייקטים פיתוחיים גדולים במהירות (לדוגמא בנגב) [בעיניי כשמדברים על שבירת כוח ועדות תכנון איזוריות וכו', מדובר בסיסמאות נאו-ליברליות ואנטי-סביבתיות, אנטי חשיבה לטווח-ארוך מובהקות, אף כי כמובן קיימת בעיה של ביורוקרטיה בישראל, היא איננה מרכזית כמו שטוענים], ושיש הרבה מה ללמוד מסינגפור. (הזכיר אותה עם ניצוץ בעיניים *כמה וכמה* פעמים)
    הוא כנראה המקסימום שאפשר לשאוף אליו כרגע בשר אוצר בישראל, הוא ממשיך בעקביות לתמוך בהרחבה תקציבית משמעותית, עדיף מכל מתחריו לתפקיד – אבל אני לא רוצה בראשות הממשלה אדם שרוצה ללמוד *הרבה* מסינגפור.
    מתוך השלשה הזו – אני בוחר בפרץ
    גם אני הייתי רוצה אולי את פרץ סימן 2, בלונדיני, עם עבר קל בסיירת (אבל לא גנרל), עובר מסך מדהים, ואם עמוד שדרה אידאולוגי הרבה יותר איתן (למרות שזה היה מקטין משמעותית את האלקטיביליות שלו, אף כי אנשים גם קצת נמאס להם מכל ה"משנים דעתם עם כל סקר רענן").
    אך בינתיים הוא אינו נמצא באופק , שלי איננה פרץ II שלי, נמשיך לחכות, ובינתיים נתמוך בהכי טוב שיש, שהוא לא רע בכלל.
    נעשו מספר טעויות עמוקות, נקווה שהלקחים נלמדו: קמפיין הבחירות שהתחיל בתעוזה רדיקלית, אך כמעט מיד מותן ונמשך בקול ענות חלושה של מיינסטרימיזם; אי קיום בחירות במוסדות הפנימיים מיד עם היבחרו או מיד לאחר הבחירות, מתוך תקווה למועד של פופולריות גבוהה יותר (טעות חוזרת של פוליטיקאים היא לחשוב תמיד שהפוטנציאל שלהם טרם מוצה ובקרוב יהיו יותר פופולריים מעכשיו) – לכשיתרחשו לבסוף הבחירות נגלה כמה יקר למחנה הס"ד ולמחנה 'ניקיון הכפיים' ו'הכוחות החדשים' (אילון, ברוורמן, פינס) (מול המחנה המוביל כרגע, הפואדיזם) יהיה מחיר טעות זו.
    ואני לא יכול להסכים עם עומר כרמון: המעשה של חבירה לפואדיסטים, במינוי השרים ובכלל, שעדיין לא ברור אם הובן עומק הטעות בעניין זה, או שחוזרים לחזר אחרי פואד – היה בו כמובן אלמנט של עשיית שלום-בית, אך הוא העיד גם על אומץ לא מספיק (שחלקו נבע כמובן מהעובדה שלא נערכו בחירות פנימיות והמרכז נשלט על-ידי אנשי פואד, אנשי קדימה, נאמני ברק ועוד סקטורים עוינים לפרץ.
    אם פרץ יקרע קרע הן עם ברק והן עם פואד *ויכין את המחנה שלנו למאבק מול המחנה היריב* – שהוא חלק בלתי נפרד מהאוליגרכיה בישראל ושחייבים להקטין משמעותית את השפעתו במפלגה אם רוצים לייצג את ההמון – הוא יהיה המועמד שלי.

  23. דני בלוך :

    אשרי התמימים וכל הכבוד לכם אך האמינו לי אתם טועים בגדול. עמיר פרץ לא השתנה לטובה. הוא יכול להיות חלק מצוות ההנהגה אבל לא ההנהגה. אתה משתבח בכך שלא נתן תפקידים לאילון וברוורמן אבל זו היתה טעותו וטפשותו. במקום כבל הוא יכול היה למנות אחד משניהם, לפחות. יש גם הרבה שאלות על מה שנעשה בהסתדרות בתקופתו וזו אופרה אחרת. התמיכה בפרץ היא פזיזות וטעות חמורה. הוא לא היה כה גרוע במלחמת לבנון אבל הוא היה גרוע. הוא לא הבין מה קורה וזהו מבחנו העליון של כל מנהיג.

  24. עומר כרמון :

    לדני שלום,

    אפילו דו"ח וינוגרד אינו מתאים לדברים שכתבת לגבי תפקודו של עמיר פרץ במלחמת לבנון:

    הנה ציטוטים נבחרים מתוך דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד: "שר הביטחון שאל שאלות נוקבות. גילה רגישות לעורף. הפגין מידה רבה של תפיסה מהירה, שיקול דעת ושכל ישר. גילה תובנות שאנשים מנוסים ממנו לא גילו. הייתה לו תרומה משמעותית להחלטות בנושא מטרות התקיפה. שר הביטחון הבין כבר ביום הראשון למערכה כי השבת החטופים בפעולה צבאית אינה יעד ריאלי וביקש להציב יעדים צנועים יותר".

  25. דני בלוך :

    יכול להיות שפה ושם שאל שאלות נכונות אבל מה הוא עשה עם זה? הוא הציע הצעות נגדיות לרמטכל או לראש הממשלה? הרי גם היום הוא מגן על ראש הממשלה. הוא עשה משהו למנוע את הימים האחרונים המיותרים? למה לא תמך בציפי ליבני?

  26. יוני :

    דני,
    מיהו פרץ סימן 2 – הבלונדיני, הגאון, הזריז, הנחשק, הנאמן לדרך ומודה בטעויות – שלך?
    מה סוציאל-דמוקרטי באילון או ברוורמן?
    ספר, ואולי אשתכנע אליהם

    בעיקרון הסכינאות הפנימית הבלתי-נלאית שהיא מסורת במפלגת העבודה הורסת את המפלגה ויש להתנגד לה. אבל אני לא מצפה מהמנהיג של המחנה שלי שלא קיבל 5 דקות של חסד (כולל במהלך תקופת הבחירות לכנסת) מהפואדיסטים ואף מאחרים במפלגה – לתת עכשיו שקט ליו"ר מהמחנה השני.
    אילון וברוורמן נלחמים הרבה פחות, כך שזה למעשה מצמצם אותנו לשתי אופציות – ביבי, אופס התכוונתי אולמרט, אופס, קוראים לו ברק
    מול פרץ.
    את הבחירה הזאת עשיתי מזמן.

  27. עמיר פרץ והאחריות שלנו :

    […] ברנע on הדרך לשינוי: באמצעות מפלגה חדשה או קיימת?יוני on עמיר פרץ: עכשיו הקאמבקאורי יזהר on סוציאל-דמוקרטיה במבחן הזמן – פרק ג’דני […]

  28. דני בלוך :

    יוני – אם אתה לא מבין מהו סוציאל-דימוקרט באילון או ברוורמן אז או שאתה מיתמם או שאינך מבין מהו סוציאל-דימוקרט ברוח המערב אירופית של ימינו. תמוך בעמיר פרץ ושיבושם לך עם 3 מנדטים.

  29. דני בלוך :

    וקרא את מאמרו המבריק של איתי אשר.

  30. נדב פרץ :

    ברוורמן הוא ליברל-לייט, ואני יכול להבין את המחשבה שהוא סוציאל-דמוקרט.
    אבל מה, לעזאזל, סוציאל דמוקרטי בעמי איילון? ענייני חברה וכלכלה פשוט לא מעניינים אותו, וכשהוא מנסה להוציא מתחת ידיו מניפסט כלכלי, הוא מוציא מסמך חסר כל הגיון פנימי.
    (אפשר גם פשוט להקשיב לשלי, שחלקתי מאוד על תמיכתה בברק מסיבות טקטיות, אבל הסכמתי עם הסתייגותה מאיילון כשאמרה שמבחינה כלכלית, שניהם אותו הדבר).

  31. דני בלוך :

    נדב – הקו הכלכלי-חברתי של ברוורמן מוסכם על עמי אילון. עכשיו אולי אם יקבל ברוורמן את ראשות ועדת הכספים נראה איך הוא מבטא את הדברים הלכה למעשה.

  32. נדב פרץ :

    הברית בין איילון לברוורמן היא ברית פוליטית גרידא. אין פסול בכך, אבל להניח שהם אימצו זה את עמדותיו של זה לנצח נצחים זה מוטעה.

  33. דני בלוך :

    נדב – לפעמים אתה מצליח לכתוב שטויות עמוקות. איפה יש בפוליטיקה אימוץ עמדות לנצח נצחים? בין עמיר פרץ לחיים רמון? בין שרון לרובי ריבלין? בין פרץ לפרס?

  34. נדב פרץ :

    דני – קודם כל, אני מעדיף לא לגלוש לגופו של אדם, ולשמור על הדיון ענייני.

    שנית, זו בדיוק הנקודה שלי. הברית בין עמי איילון לאבישי ברוורמן היא ברית אד-הוק, כמו כל ברית פוליטית. מה שאומר שאני לא יכול לסמוך על זה שעמי איילון הפך לסוציאל-דמוקרט רק בגלל שהוא הולך עם ברוורמן.
    נניח שהשתכנעתי, ואני מצביע לעמי איילון ולאבישי ברוורמן. איילון נבחר ליו"ר המפלגה. בעוד חצי שנה, השניים מחליטים שהברית הפוליטית מיצתה את עצמה ופונים לדרכים נפרדות. איפה הסוציאל דמוקרטיה עכשיו?

  35. אלעד הן :

    כל הדיון הזה רק מוכיח שדיון על אנשים ספציפיים יש לו יחסית מעט ערך כשאין כוח פוליטי שמחייב אותם לעמדה מסויימת. פעם היה דבר כזה בדמות מוסדות מפלגה. היום זה כבר לא פועל (אני אומר בצער. אולי זה עוד ישתקם).

    השאלה שמעסיקה אותי היא איזה כוח אנחנו מציבים. אולי גם מי זה אנחנו.

  36. דני בלוך :

    דב – אתה מתעקש על הויכוח ללא הועיל כי אתה לא צודק באחוז אחד בלבד.הברית עמיר פרץ – חיים רמון היתה פחות ערכית וסוציאל דימוקרטית מכל ברית אחרת הזכורה לי בתנועת העבודה והרסה את ההסתדרות , חברת העובדים ומוסדות העזרה ההדדית כמעט ללא יכולת שיקום. רק עופר עיני שיקם אותם במקצת. אז השאלה שלך אינה לעניין ונובעת מחוסר הבנה והבחנה.

  37. נדב פרץ :

    LOL
    ואני לא עונה לעניין.
    שאלתי שאלה, ואני לא מקבל תשובה.
    אם אנחנו מסכימים שהברית בין עמי איילון לאבישי ברוורמן היא ברית פוליטית אד-הוקית ולא ברית ערכית, למה אתה מתעקש לראות באיילון סוציאל דמוקרט?
    (ותשתדל להתייחס לעמי איילון ואבישי ברוורמן, לא לחיים רמון ועמיר פרץ)

  38. דני בלוך :

    חבל לבזבז עליך את הזמן אתה חייב להגן על מישהו תגן עליו ואל תבטל את ערכו של מישהו אחר, ואל תשים מילים בפי שלא אמרתי.אני לא קבעתי שעמי איילון הוא סוציאל-דימוקרט. ציינתי שרק יחסית הוא יותר קרוב לכך מאהוד ברק. עמיר פרץ סוציאל-דימוקרט? בהכרזות – כן. במעשים בהסתדרות או בממשלה – לא.

  39. נדב פרץ :

    א. אם חבל לך לבזבז עלי את הזמן, יש למעלה מימין כפתור קטן שמסומן ב-X.

    ב. "אני לא קבעתי שאיילון סוציאל דמוקרט"? אני מפנה אותך לתגובה מס' 28 בדיון הזה, שם אמרת "יוני – אם אתה לא מבין מהו סוציאל-דימוקרט באילון או ברוורמן אז או שאתה מיתמם או שאינך מבין מהו סוציאל-דימוקרט ברוח המערב אירופית של ימינו."

    ג. על בסיס מה אתה קובע שעמי איילון טוב יותר מאהוד ברק במישור הכלכלי? אין ספק שהוא עדיף עליו מדינית, וכנראה שהוא גם אדם נחמד יותר. אבל אשמח לראות ביסוס לטענה שלך שהוא "יחסית יותר קרוב לכך מאהוד ברק".

    ד. כל הדיון הזה הוא תאורטי לגמרי, אחרי שעמי איילון הכריז שלא יתמודד. אם הוא יפר את הבטחתו, הוא יגמור לעצמו לחלוטין את הסוס, כי האמינות היא הקלף העיקרי – שלא לאמר היחידי – שלו.

  40. דני בלוך :

    אתה ממשיך בשטויות שלך ויש לך בעיות בהבנת הנקרא. האמינות – האמינות של כל מנהיגי מפלגת העבודה ממש מרקיעה שחקים ובזאת סיימתי את הוויכוח אתך ואין לי שום כוונה לבזבז זמן להשיב לשאלות שלך שממילא שום תשובה לא טובה בשבילך. לילה טוב וחלומות פז

  41. gil :

    …אבל לא בבית ספרנו!!!

    עמיר פרץ יכול לעשות come back

    אבל לא בבית ספרנו כלומר,אולי הוא

    יכול להנהיג תנועה, אולי מחנה

    פוליטי, אולי להיות ראש רשות אבל,

    ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד

    מאוד!!!

    הזדמנות שנייה היא לא מושג

    אולטימטיבי, לא תמיד אפשר וצריך

    לאפשר מועד ב`.

    אני לא חברה במפלגת העבודה

    והצבעתי לעמיר פרץ רק בגלל סדר

    היום החברתי שעמו הוא הגיע

    ומגיעות לו גם תודות:

    תודה שהביא את שלי יחימוביץ

    תודה שהביא את ברוורמן

    תודה שחשף את עמי איילון במערומיו

    ותודה שהתפטר מתפקידו כפקק בטחון

    עמיר פרץ הוא אכזבה אישית

    ולאומית. הוא לא רק אחראי למחדלי

    הבטחון הצבאי אלא, גם למחדלי

    הבטחון החברתי, הכלכלי, החינוכי:

    קרי, יולי תמיר!!!

    עמיר פרץ הוא איש חסר צניעות.

    נכון שאין קשר אבל אולי יש קשר

    בין העובדה שפוליטיקאי ותיק לא

    ראה כל השנים צורך ללמוד אנגלית,

    אבל בהזדמנות הראשונה שהיתה לו,

    עמד ללא מורא ובעזות מצח של ילד,

    דיקלם בגמגום מביך מלים ומשפטים

    רצוצים.

    השכלה אולי איננה תנאי מספיק אך

    היא, כנראה, תנאי הכרחי. לא מדובר

    בחבישת ספסלי אוניברסיטה זו או

    אחרת אלא, בהבנת הצורך להמשיך

    וללמוד כל הזמן. החוצפה הישראלית

    של הסתערות בחזה חשוף לקראת

    כל מטרה, וללא הבחנה איננה גבורה

    -זו יהירות לשמה ועל חטא הגאווה

    יש לשלם מחיר. ואנחנו משלמים את

    מחיר הגאווה של עמיר פרץ ועדיין

    ממשיכים לשלם. אולי אחרי שנפרע

    את כל חובותיו, נהיה יותר

    סלחניים.

    נכון שאם אין ציפיות גם אין

    אכזבות אך, אני מעדיפה לצפות

    ולהתאכזב מאשר לאבד את היכולת

    לצפות , כי אחרי זה, כל מה שנותר

    הוא היאוש.

    אל יאוש, אף פעם אין רק שתי

    אופציות: ברק או עמיר פרץ.

    במפלגת העבודה יש גם כוחות אור

    שצריך לתת להם אפשרות להפציע.

  42. שי כהן :

    אין כרגע פוליטיקאי בעל שילוב עמדות חברתיות ברורות יותר, קבלות על עשייה אמיתית ויכולות העולה על עמיר פרץ

    עמיר יצר שינוי דרמטי במציאות הפוליטית של סוגיות חברתיות, הוא פרץ מהר ורחוק מדי אולי על הגל של חוסר שקט חברי ורצון לשינוי, אחרי הפריימריז ההם בעבודה היינו כולנו כחולמים… כנראה שלכולנו וגם לעמיר היו כמה אליות על עומק השינוי, אבל היה גם נצחון אדיר לדרך שלנו.

    עמיר גם הצליח להוכיח תמיכה משמעותית בקלפי למרות ההתנגדות העזה והבוגדנות של מעגלים רחבים מ"תומכי" מפלגת העבודה הנגועים בגזענות ומחוייבות לסדר הניאו- ליברלי.

    נכון- הספינים ורצח האופי בתקשורת היה בעוכריו, לא הצלחנו (כן, אנחנו- ולא רק הוא) לתת מענה להתלהמות התקשורתית מבית היוצר של יועצי התקשורת והיחצ"נים של אולמרט, ברק ושאר נבלות.

    מי שעדיין חושב שניתן היה לקבל א משרד האוצר מידי כנופיית ההון-שלטון פשוט לא מבין את המערכת, מי שטוען שעמיר היה צריך לקחת "תיק חברתי" צרי לדמיין את אפשרות (שהיה סביר לחלוטין להעריך שתתרחש) שלא תפרוץ מלחמה חודשים ספורים אחרי המינוי.

    בשורה התחתונה יש למנות את ההישגים – שכר המינימום ושורה של חוקים חשובים, שיפור מסויים ובלימה חלקית בתהליכי קיצוץ והפרטה, ובעיקר- נוכחו פוליטית ברורה לקו סוציאל דמוקרטי בתוך המפלגה ומכאן בכנסת- לרבות השפעה (כן, מוגבלת) על מדיניותם של שרים

    כן, ציפינו ליותר… אבל אולי גם אנחנו לא נתנו מספיק.. מבחינתי- פרץות לנו הזדמנות שנייה, האם נשכיל לנצל אותה?

  43. לא צדק ולא חברתי, אלא ספין. :

    […] דמיינו מצב שמספר חברי כנסת פורשים ממפלגת העבודה, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ’, יורם מרציאנו, אבישי ברוורמן, אופיר […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.