חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

משאל עם או עריצות של הרוב?

נושאים איכות השלטון, דעות, פוליטי ב 28.11.10 5:03

לאור קבלת חוק משאל עם, מונה המאמר את הסכנות בשימוש בחוק זה לגבי הדמוקרטיה הישראלית, משבר המנהיגות, פגיעה בזכויות המיעוטים והכלכלה

מאת: דניאל גיגי

בישראל לא התקיים דיון אמיתי על ההשלכות המסוכנות של שיטת משאל העם, למרות שמחקרים, הן של הכנסת עצמה והן של האקדמיה, מעידים שהסכנות הן מרובות. חוק משאל העם שעבר השבוע בכנסת עלול להחליש את הפרדת הרשויות במדינה, לחזק את מגמות הפגיעה במיעוטים, ובעיקר לחזק מגמות פופוליסטיות, הן בחקיקה בישראל, והן בהתנהלות של הממשלה. הדמוקרטיה בישראל היא דמוקרטיה ייצוגית צעירה, שהבסיס שלה הוא הפקעת הכוח מהעם ומסירתו לנציגים, ולכן משאל עם סותר באופן עקרוני את המשטר של מדינת ישראל. מעבר לכך בגלל שישראל היא דמוקרטיה צעירה שאין בה חוקה, ובגלל שהיא סובלת ממגוון של בעיות קיומיות, שמהם לא סובלות מדינות אחרות, שיטה זו יכולה להפוך כאן לכלי שמחזק מגמות של עריצות, בדומה למתרחש בדרום אמריקה.

הסכנה המרכזית בשימוש במשאלי עם היא שמשאלים מסוג זה מרוקנים מתוכן את התהליך הדמוקרטי, מאחר והם מאפשרים לרשות המבצעת לעקוף את סמכות הכנסת. במשטרים לא דמוקרטים כדוגמת דרום אמריקה השימוש בשיטת משאל העם היא שכיחה מאוד, מאחר ועריצים כל הזמן עושים בה שימוש מניפולטיבי כדי לחזק את הלגיטימיות שלהם, ולהיאבק במגמות דמוקרטיות שעשויות להגביל את הפעילות שלהם. הניצול של כלי משאל העם למען מטרות אנטי דמוקרטיות, יכול להיווצר גם בישראל, כאשר באותו האופן שהחוק בכנסת מחייב את המנהיג לעשות משאל עם על פינוי שטחים, כך גם הרשות המבצעת יכולה להחליט לעשות משאל עם בכל נושא אחר, כדי לעקוף מגבלות של הכנסת. התוצאה עלולה להיות הרסנית, כי בחסות העם המנהיגות יכולה לרסק את המנגנון הבסיסי של הדמוקרטיה הליברלית, מערכת האיזונים ובלמים בין הרשויות.

משאל עם גם מחזק את החקיקה הפופוליסטית, שגם כך בגלל ההיחלשות של המנהיגות הולכת ומשתלטת על הממשלה והכנסת. חקיקה פופוליסטית מעקרת מיסודה את תפיסת המנהיגות, כאשר במקום לסמוך על הנהגה שיש לה המידע והיכולת לקבל החלטות טובות יותר, ההכרעה בנושאים מהותיים עוברת לציבור, שלרוב אינו מתעניין וגם אינו חשוף למידע הנחוץ כדי לקבל החלטה. הרצון של העם לשלוט בגורלו הוא מובן, אבל צריך לזכור ששלטון העם רק יחריף את משבר המנהיגות שיש בישראל עכשיו. שימוש במשאלי עם יוביל לתהליך קבלת החלטות רע, שיסתמך על סיסמאות וכותרות בעיתונות, במקום על דיון מעמיק, שיכול להתקיים רק בקבוצות קטנות של אנשים. תהליך זה גם יאפשר לבעלי ההון להשתלט על מערכת החקיקה בישראל, מאחר והשליטה שלהם על אמצעי התקשורת והמידע שעובר לאזרחים, היא גדולה יותר.

ההשפעה של פרקטיקת משאל העם תוביל גם לפגיעה בזכויות האדם של מיעוטים, שיפגעו כתוצאה מהחלטות הרוב. בדמוקרטיה הייצוגית המיעוט זוכה לייצוג ומצליח להשיג פשרות, ואילו בדמוקרטיה ישרה אין פשרות והחלטות העם הן החלטות מוחלטות, שעלולות להיות פוגעניות. דוגמה להשפעה הקיצונית של משאלי עם על זכויות מיעוטים היא מדינת אורגון בארה"ב, שהעבירה במשאל עם עשרות חוקים דרקוניים כנגד הקהילה ההומוסקסואלית, וכנגד מהגרים לא חוקיים. משאלי העם במדינה זאת גרמו להקצנה ביחס למיעוטים, ובכך פגעו בערך העליון של דמוקרטיה, שהוא שוויון בפני החוק.

מעבר לבעיות הגדולות והקשות האלו, הדמוקרטיה הייצוגית גם פוגעת בכלכלה, מאחר והיא מקדמת מדיניות פופוליסטית חסרת אחריות. מדינת אורגון למשל נכנסה לגרעון כלכלי עצום בגלל משאלי עם פופוליסטים, שגרמו להורדת המיסים, להגדלת הבזבוז, ולשימוש לא אחראי במשאבים של המדינה. בישראל צפויה אותה התנהלות, כאשר ביוזמת בעלי ההון מצד אחד יכול להיווצר מצב דומה שבו העם ידרוש הורדת מיסים מצד אחד, אבל מצד שני תעלה דרישה להגדיל את תקציבי הרווחה כשאין תקציב בקופה.

לכן, חוק משאל העם על שטחים כבושים צריך להיבחן שוב יותר לאור ההשפעה העקרונית שלו על הדמוקרטיה הישראלית, ופחות לאור האספקט הפוליטי מדיני שלו.

נערך על ידי דליה
תגיות: , ,

12 תגובות

  1. יונתן כרמל :

    אין ספק שמשאל עם מרוקן מתוכן את הדמוקרטיה,למעשה הדבר העדיף מבחינה דמוקרטית הוא לבטל כל נגיעה של העם,אפילו השריד הארכאי הזה שנקרא "בחירות" מיותר מאחר והוא פופוליסטי,צעקני,בזבזני ומוכרע על ידי אנשים שלא מבינים את רוח העם כמונו.

    לא קשה להבין שהסיבה למתקפה על הכלי הקרוי "משאל עם" נובעת מכך שמשאל העם הוא על אישור הסכמים,משם מה אני בטוח שלו משאל העם היה עוסק בהגדלת הרווחה במדינה הרי שהיו כאן מאמרים שמהללים את הכלי הזה כדבר הקרוב ביותר לדגם האידאי של הדמוקרטיה האתונאית הנשגבת תותב"א.

  2. ק. טוכולסקי :

    משאלי עם זה דבר מצויין, נשאלת רק שאלה אחת, למה רק בנושאים מדיניים? למה לא לחוקק חקיקה שתאפשר לערוך משאלים בכל רמה? מהרשות המקומית דרך מחוזות של משרד הפנים ועד המדינה על כל נושא. בכפוף לאיסוף מספר חתימות מסוים, בצמוד למערכות בחירות מה שלא יהיה, למה לא. הפטרוניות של הפקדת כל הכוח הפוליטי למשך 4 שנים פחות יום בידי נבחרי ציבור היא לא דמוקרטית.

    משאלי עם קיימים בדמוקרטיות רבות באירופה ונערכים על שלל נושאים באופן שלא פוגע בשום צורה בדמוקרטיה. כמו כל אמצעי דמוקרטי אחר השאלה היא איך ומה עושים בכדי שהכלי לא ינוצל לרעה כמו לדוגמא הניצול הציני המחפיר של הספינולוגים שהפכו את הדמוקרטיה הפרלמנטרית לבדיחה באמצעות שוד הקולות של השמאל לטובת מפלגת ימין מרכז כלכלית ושמה קדימה, או הכנסה של משרתי הון לכנסת בחסות דמגוגיה גזענית כמו ישראל ביתנו.

  3. איתי :

    יש משפט חכם אחד של ביבי שנאמר על שיטת הבחירה הישירה לראשות ממשלה – שיטת משטר לא מחליפים כמו גרביים.

    אותו דבר נכון גם לגבי משאלי עם.

    בחברה שאין בה מסורת של דמוקרטיה ישירה, הכנסת משאלי עם במגוון נושאים רק תחזק את כוחם של בעלי ההון (שמסוגלים לנהל קמפיינים יקרים) ורק תחליש עוד יותר את המערכת המפלגתית.

  4. ק. טוכולסקי :

    איתי אני לא בטוח, תראה את הקמפיינים החוץ פרלמנטריים של החברה האזרחית בישראל, בזמןם שהשמאל לא מצליח להגיע לרוב ואפילו לא למיעוט מכובד בכנסת, יש הרבה עבודה חוץ פרלמנטרית, זה בסיס טוב למשאלי עם.

    בואו נדמיין שבכדי להקים תחנת כוח פחמית צריך לעבור משאל עם של תושבי העיר בה רוצים להקים תחנת כוח פחמית, האם יהיה קל יותר או קשה יותר להאבק בתחנה, וכן הלאה וכן הלאה.

    לנושא המשאל הקיים, זאת בדיחה, ברגע שנתניהו ירצה להחזיר את הגולן הוא פשוט יבטל את החוק.

  5. איתי :

    ק. אתה מזלזל בתחכום של ההון שיודע להסתגל לחוקי משחק משתנים.

    לדוגמה אם כדי להקים מפעל מזהם היה צריך לעבור משאל עם, ההון היה מוצא דרך לנצח גם במשאל העם.

    למשל, ללכת ליישוב שנמצא במצוקה כלכלית, שם ממילא פעילים סביבתיים הם מצרך נדיר (ר' דפוס ההצבעה לירוקה מימד ברחבי הארץ), ולכרוך את הקמת המפעל ב"שוחד חוקי" של תרומה לקהילה (שיפוץ בי"ס, הקמת בית חולים וכו') והבטחה לאספקת מקומות עבודה למובטלים.

    שינוי כללי המשחק ללא חינוך הציבור הרחב למעורבות ולחשיבה ביקורתית לא ישנה שום דבר, רק יגרע.

  6. ק. טוכולסקי :

    איתי גם בבאווריה ההון יודע להתסגל לחוקי המשחק ובכל זאת כפי שציינתי בעבר בדיון על משאל עם יש מפלגות שלא יכנסו לעולם לפרלמנט אבל מנצחות משאל אחר משאל.

    מעבר לנקודה העקרונית אני בעד משאלי עם. במצב הפוליטי הנוכחי בו אין שום סיכוי לשלטון שמאל בישראל בפרלמנט אפשר להלחם בהצלחה מחוץ לפרלמנט ומשאלי עם זאת דרך ראויה.

    חוץ מזה כל הטיעונים שלך ושל דניאל תופסים גם לגבי המשטר הפרלמנטרי, רק שבמקרה של החלטת פרלמנט לא צריך אפילו לשחד את האזרח הפשוט מספיק לקנות כמה ידיים.

  7. לקסי :

    מטרה

    אתי כתב:

    "חינוך הציבור הרחב למעורבות ולחשיבה ביקורתית"

    להערכתי זו אחת המטרות החשובות ביותר של האתר הזה

  8. חירותניק ליברלי :

    איתי, יש אולי סתירה בהגיון שלך לגבי "כוחו של ההון". נניח ובעוד חודש יעשו משאל עם על המלצות ועדת ששינסקי. האם אתה בטוח ש"ההון היה מוצא דרך לנצח"? הרי אני שומע פה על ימין ועל שמאל שרוב גדול מאוד בציבור תומך במסקנות, ואף היה רוצה להעלות את המס יותר. מה אתה חושב יהיו תוצאות המשאל?

  9. דקל-דוד עוזר :

    וואלה קשה להתנגד לחוק הזה

    ה"בעיה" היא שאין באמת הצדקה להתנגד אליו ויש בו הרבה מאוד היגיון בריא והחוק מבטא ערך של חיבור לקרקעות הלאום שהוא ערך חשוב.
    ההיסטוריה הישראלית מלמדת שויתור על שטחים ש"סופחו" היא סוגיה שנויה במחלוקת והדרך היחידה בשביל ראש ממשלה לוותר על שטחים בהחלטת ממשלה היא לשחד שרים ואם ראש הממשלה רוצה גם למנוע את רציחתו כנראה שהוא חייב לעשות משאל עם, אז החוק הגיע לעולם.
    גם אם זה "לא מנהיגותי" זה מוצדק.

  10. ל רפי :

    הידיים ידי עשו והקול - קול יעקב

    כתיבתו של דניאל גיגי היא "מעשה בלעם – בא לשלול את החוק ויצא מחזק את ערכו וצידקת חקיקתו.
    אוסף ההשערות, הספקות, החששות, הפחדים והרמיזות בהם עוטף גיגי את דבריו, נועד למעשה להצדיק את המשפט האחרון במאמר: "חוק משאל-העם על שטחים כבושים צריך להבחן שוב יותר לאור ההשפעה העקרונית שלו על הדמוקרטיה הישראלית ופחות לאור האספקט הפוליטי שלו". ודווקא סייפא זו עושה את כל הנימוקים של גיגי לבלתי רלוונטיים או למפוקפקים, שהרי היא משרתת מטרה פוליטית צרה במסווה של דיון עקרוני בדמוקרטיה.
    להלן עקרי הטענות של גיגי והתגובה שלי להן:
    …" בישראל לא התקיים דיון אמיתי…" – לא מדויק. נושא חוק משאל העם מתגלגל בציבור, באקדמיה ובכנסת כבר שנות דור. איש לא הפריע לקיים בפרק זמן זה עשרה דיונים רציניים – לפי רוחו של גיגי או לפי רוחם של אחרים. אם לא קויים דיון כזה מעבר לדיונים הרבים שכן קויימו, כנראה שאין בו צורך אמיתי.
    גיגי שוכח שדמוקרטיה היא שלטון העם למען העם, והדמוקרטיה הקלאסית, האתונאית, היא שיא הרעיון הדמוקרטי. כל מה שבא א"כ להחליפה, לא נועד לשפר את הרעיון הבסיסי, אלא לאפשר בפועל את יישומו בנסיבות שהשתנו. מבחינה עקרונית, ובוודאי כאשר מדובר בחוק בעל תחולה מוגבלת – "חוק על שטחים כבושים", כפי שמכנה זאת גיגי, כינוי שרחוק מלייצג את דעת רוב הציבור, משאל העם הוא בגדר "חזרה למקורות". אף שמדובר בחזרה מוגבלת למקורות, טוב לעשותה בהדרגה ובשלבים, משום שטעות קונספטואלית, או יישום לקוי, עשויים לגרום לנזק רב.
    ישראל סובלת מבעיות דומות לאלה שמטרידות את רוב הדמוקרטיות, למעט בתחום הביטחון הלאומי. בתחומים כלכליים, חברתיים, אתניים, דתיים, תרבותיים ואחרים, מצבה של ישראל אפילו טוב ממצבן של חלק מהדמוקרטיות הותיקות ממנה; ושעה שמצבה משתפר, מצבן שלהן הולך ומתדרדר. בכל מה שנוגע לסוגיות עקרוניות של ביטחון לאומי, הוכיח הציבור הישראלי לא אחת הבנה,"תחושות בטן בריאות" ואחריות לאומית שלמצער אינן נופלות מאלה של מנהיגיו. לכן, משאל עם בסוגיות מסוג זה לא רק שאינו מסוכן, הוא רצוי ואפילו חיוני.
    משאל-עם אינו מרוקן מתוכן את המשטר הדמוקרטי – עקרונית הוא הדמוקרטיה האולטימטיבית.
    שימושים מניפולטיביים, השפעת ההון הגדול, הלוביזם, התקשורת והשפעות זרות העושים בתוך ישראל כבתוך שלהם, קיימים כיום, ללא משאל-עם, באופן המסכן את החברה, המשטר וקיום המדינה. דווקא האפשרות לבלום מניפולציות, קנוניות והשפעות זרות באמצעות מעורבות של הציבור בהחלטות יסוד, היא המחייבת את החוק ומצדיקה אותו; ולאחר נסיון והתאמה גם את הרחבתו.
    אחדות מטענותיו של גיגי אינן מתישבות עם השכל הישר, למשל:
    הטענה שהבסיס של הדמוקרטיה בישראל היא "…הפקעת הכוח מן העם ומסירתו לנציגים…". מיהו הגורם המוסמך להפקיע את הכוח מהעם ולהעבירו לאחרים?! הטענה היא אוקסימורון כאשר עוסקים בדמוקרטיה. מקור הסמכות בדמוקרטיה הוא העם, ואין מי שרשאי להפקיע סמכות זו ממנו. הפקעת הסמכות מהעם הופכת את הדמוקרטיה ל"חיה אחרת" (מונרכיה, דיקטטורה, אולגרכיה, תאוקרטיה – מחק את המיותר). העברת חלק כזה או אחר מהסמכות הנתונה לעם לנציגים, היא פרורוגטיבה של העם, ומבטאת ויתור אד הוק של העם על חלק מסמכויותיו לצרכי שיפור המשילות וייעול הניהול הלאומי, אך בשום אופן אינה מהווה הפקעת הסמכות מהעם. ירצה העם לשנות האצלת סמכות זו, הוא רשאי לעשות כן, ובמשאל עם הוא עושה כך בדיוק.
    "הרשות המבצעת יכולה להחליט לעשות משאל-עם…" – עוד אוקסימורון. הכותב הנלהב אינו שם לב שהוא מרבה לכתוב בהרצאתו הנלהבת דבר והיפוכו באותו משפט עצמו. חוק משאל העם הוא חוק של הכנסת (הרשות המחוקקת), ולא חוק של הרשות המבצעת. יתכן שמערכת היחסים בין הכנסת לממשלה טעונה שיפור ושיכלול, אבל זהו דיון בפני עצמו, ואינו שייך לנושא משאל העם.
    "…בחסות העם המנהיגות יכולה לרסק את המנגנון הבסיסי של הדמוקרטיה…" – האמנם?! כשהעם תומך במנהיגות, זו בדיוק הדמוקרטיה, וכהעם אינו תומך בה, גם לא יתן יד למהלכיה ואף עשוי למנוע אותם בדרך זו או אחרת. דמוקרטיה פועלת בחסות קונצנזוס רחב, ובלעדיו היא עשויה להתפורר.
    דווקא כאשר מנהלים את המדינה דרך קבע בסודיות, במחשכים, בקנוניות בין מקבלי החלטות מוסמכים ובלתי מוסמכים, במניפולציות של קניית קולות באמצעות טובות הנאה וכו' – דווקא אז גדלה הסכנה לריסוק הדמוקרטיה, וראינו כמה וכמה דוגמאות לכך בדור האחרון.
    זכויות אדם של מיעוטים חשובות מאוד, אבל הן אינן הדמוקרטיה. הדמוקרטיה, כפי שכבר נאמר קודם, היא בראש וראשונה שלטון העם. אם ירצה הרוב להפקיע את זכויות המיעוט, הוא יכול לעשות זאת באמצעות נציגים לא פחות טוב משיוכל לעשות זאת במישאל-עם, (עד כמה הדבר מוסרי, חכם או רצוי – זו שאלה אחרת). אין קשר בין משאל בשאלת גבולות לזכויות פרט או אזרח של מיעוטים במדינה. כל הכרעה בשאלות עקרוניות משפיעה על אזרחי המדינה, בין אם היא מתקבלת במשאל ובין אם בדרך דמוקרטית אחרת. יתר-על-כן, זכויות המיעוטים חשובות, אבל זכויות הרוב, מטעמים מובנים, חשובות לא פחות. אסור לאפשר עריצות – גם לא של המיעוט.
    גיגי עושה סלט מעניין אבל לא בהכרח טעים ואכיל מנושא הדמוקרטיה הקשור בשיטת שלטון ודרך לקבלת החלטות, לבין השקפות עולם, למשל: ליברליזם, המיחסות משקל שונה לנושאי חברה מול זכויות הפרט, לנושאי כלכלה חופשית מול כלכלה מתוכננת למעמד הדת מול מעמדה של המדינה ועוד. חשוב לעשות הבחנות נכונות בין הדברים ולא לערבב מן בשאינו מינו. מדינה יכולה להיות דמוקרטית וסוציאליסטית, דמוקרטית וקפיטליסטית, דמוקרטית וליברלית, ובכל המקרים להשתמש או לא להשתמש במשאל-עם כחלק מהמנגנון הדמוקרטי לקבלת החלטות.
    העובדות בעולם מראות שדמוקרטיות רבות עושות שימוש במנגנון משאל העם – מי יותר ומי פחות. הכלי אינו בעיה באף אחת מהן, אלא כוונותיהם של המשתמשים בו, או של המתנגדים לו. כאן, יצא בדברי הסכום של גיגי המרצע מן השק – ותשובתי לטענתו זו היא :"שכח מזה". אין בארץ ישראל שטחים כבושים, ואין פרוש הדבר שלמדינת ישראל אסור להגיע להסדרים כאלה ואחרים עם שכניה, לרבות הסדרים הכרוכים בשינויי גבולות, חילופי שטחים, חילופי אוכלוסיה, ושיתופי פעולה מורכבים מסוגים שונים. ובהכרעות הקשורות בכך, לא רק אפשר, אלא חיוני, שישתתף הציבור הישראלי, ומישאל עם הוא בהחלט מנגנון ראוי שבאמצעו ניתן לשתפו בהכרעות, שתוצאותיהן תשפענה בראש וראשונה עליו.

  11. דקל-דוד עוזר :

    אני מסכים לדברי ל. רפי ב100 אחוזים

  12. הכלקלה הכי חזקה - מי צריך כבאים :

    השרפה בכרמל – עדכון מגל"ץ – סיוע מהעולם ו☼ 10:46 | 03/12/10


    יפה מאוד, אפשר להעסיק כבאים ב out sourcin ו 11:22 | 03/12/10
    ולהזעיק אותם לכאן מתי שיש שריפה גדולה
    עכשיו חסרה רק איזה חברת כוח אדם שתוריד להם חצי מהמשכורת ומס הכנסה וביטוח לאומי שיוריד את החצי השני ובא לציון גועל!

    מתוך פורום מזגאוויר

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.