חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

עבודה שחורה בעלייה

נושאים על עצמנו, פוליטי ב 25.11.10 4:00

בחודשיים האחרונים אנו רואים עלייה של עשרות אחוזים בנתוני הכניסות לאתר "עבודה שחורה". קצת מספרים ומחמאות לחברינו

רייטינג לא מעניין אותנו כמטרה, ולא כאמצעי לייצור הכנסה (אין לנו הכנסות מהאתר) אלא כאמצעי להגדיל את הכוח הפוליטי שלנו ללחוץ על פוליטיקאים. ולכן רייטינג זו לא מילה גסה. בלי מספר גדול של כניסות, לאתר הזה אין הרבה הצדקה, שהרי קיימות כבר זירות דיון איכותיות ממנו, המיועדות מראש למעטים ומבינים.

במשך תקופה ארוכה, נתוני הכניסות לאתר "עבודה שחורה" נותרו קבועים, על כאלף כניסות ביום חול וכ-25000 כניסות בחודש, כפי שניתן לראות בגרף למעלה. בחודשיים האחרונים אנו רואים מגמה של שינוי לטובה. בגרף למטה ניתן להשוות את הנתונים של החודשיים האחרונים (כחול) עם הנתונים של החודשיים שקדמו להם (ירוק).

גורמים שיכולים להסביר את העלייה המשמחת הזו לפי נתוני "גוגל אנליטיקס":

עלייה נאה בכמות הכניסות מפייסבוק (כיום כ-7% מהכניסות לאתר מגיעות מפייסבוק, כ-60 אחוז ממנועי החיפוש)

רשומות של דליה בלומנפלד ואחרים על הבחירות בהסתדרות המורים, אופק חדש וראמ"ה (כ-2% מהכניסות מאתר ארגון המורים ועוד כאחוז מאתר "התעוררות").

הויכוח הפומבי על עתיד התנועה הירוקה, בו השתתפו חברי התנועה ואחרים הצופים בה מבחוץ.

קמפיין בלוגרים הגז הטבעי, בהובלתו של איתמר כהן, ובייחוד המאמר של ק. טוכולסקי על קצבאות אברכים לעומת מיסוי גז.

מאמרים ישנים של דורון גרינשטיין (על שכר חציוני ושכר ממוצע) ושל יואב לוי (הרשימה המלאה של זכויות מאבטחים) ממשיכים להיות פופולריים מאוד בקרב המגיעים אלינו ממנועי החיפוש (שהם רוב קוראי האתר).

ועוד חדשה טובה – אחת המהדורות של לקט הקריאה "הדייג", בעריכתו של נגה תדמור, התברגה לעשרת הדפים הנצפים ביותר באתר בחודש האחרון.

תודה לכולם,

איתי (בשם מערכת האתר)

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , ,

41 תגובות

  1. עודד גלעד :

    נעים לשמוע.

    רוב הכניסות שלי לאתר הם מרשימת התפוצה שאני מקבל לדוא"ל. מכיוון שאני מגיע דרך ג'ימייל, האם כניסות כאלו נספרות ככניסה מגוגל, כלומר ממנוע החיפוש, או בנפרד?

  2. מערכת עבודה שחורה :

    לא, כניסה כזו נחשבת כניסה ממנוי דוא"ל.

    כניסה ממנוע חיפוש משמעה שאדם מחפש מידע על נושא מסוים (שכר מינימום, אופק חדש וכו') ומגיע אלינו משום שאנחנו ממוקמים גבוה בתוצאות החיפוש לביטוי זה*.

    אנשים אלה מהווים את הרוב המוחלט (והדומם) בקרב קוראי עבודה שחורה. בניגוד לרושם שעשוי להיווצר מהטוקבקיאדה פה, רוב המבקרים שלנו אינם מצביעי שמאל מובהקים או בעלי מודעות פוליטית גבוהה.

    למעשה, האתר הזה מכוון אל "הרוב הדומם" יותר משהוא מכוון למי שממילא מזהה את עצמו כשמאל כלכלי חברתי לגווניו.

    חשוב לנו שהם ייחשפו למה שאנחנו יודעים/חושבים על ביבי וציפי ושות' (וחשוב לנו שביבי ציפי ושות' יידעו שזה קורה). חשוב לנו שהם ייחשפו למה שאנחנו יודעים על הכלכלה, החינוך וכו.

    האתגר הגדול שלנו (ובכך אנו די כושלים עד היום) הוא בלהפוך את הקוראים המזדמנים לקוראים קבועים. לשם המחשה, מספר האנשים שהגיעו פעם אחת לעבודה שחורה הוא מעל חצי מיליון בארבע שנים וחצי בערך. כמעט כל האנשים האלה נכנסו פעם אחת ולא חזרו. לעומת המספר העצום הזה, מספר הקוראים המתמידים שלנו מוערך במאות. מנויי דואל יש לנו פחות מ-300.

    מה יכול לעזור לכך?

    1. תכנים שמעניינים הרבה אנשים.
    2. עיצוב יותר ידידותי
    3. מערכת קשרים עם בלוגרים ועיתונאים שיפנו אלינו גולשים

    במה אתה יכול לעזור?

    1. לפרסם פה מדי פעם תכנים שמעניינים הרבה אנשים: מכתבים לח"כים על נושאים שלא מקבלים די חשיפה ציבורית, דיווחים מאירועים שהשתתפת בהם וכן הלאה.
    2. לקשר אלינו באופן תדיר מהבלוג שלך, לשלוח לחברים קישורים לרשומות מעניינות.
    3. להמליץ לאחרים לקרוא ולכתוב אצלנו (לא בטוקבקים – פוסטים!).

    * קוריוז – בתקופה מסוימת פרסמנו דיווח על התאגדות עובדים במחסני "קסטרו", והמילה שהביאה אלינו הכי הרבה כניסות מגוגל היתה קסטרו (יש הרבה יותר גולשי אינטרנט שרוצים לקנות בגדים מגולשים שרוצים לקרוא על הפרטה וסוציאלדמוקרטיה…).

  3. שושי פולטין :

    טוב,
    הבנתי,
    בפעם הבאה אשרבב את 'קסטרו' לפוסטים שלי, כך אביא איזה פסיק של תוספת לתודעה הציבורית.

  4. מערכת עבודה שחורה :

    שושי, צחוק צחוק אבל מה שבטוח – יהיה לפוסטים שלך יותר כוח פוליטי אם יפורסמו קודם באתר קבוצתי שגוגל אוהב ואח"כ אצלך בבלוג.

    תכתבי אופק חדש לדוגמה.

  5. אורי אפלבוים :

    ישר כח

    הייתי מוסיף לסעיפים של "מה אני יכול לעזור" גם את עידון התגובות. בעיקר בסגנון, אבל גם בתוכן. אני כמובן לא רוצה צנזורה על תוכן. אבל אני חושב שפעילים קבועים באתר יכולים לראות כיצד הם מגיבים בצורה שתעודד את המבקרים החדשים (והביקורתיים) להשאר ולהמשיך בדיון.

  6. דקל-דוד עוזר :

    כל הכבוד

    אורי גם אם לפעמים הטוקבקים הם וכחניים, רובם ככולם הם עניניים.
    אין כאן כמעט בכלל תגובות מסוג: "ההוא בן ז[email protected]$" וכדומה.
    יתר על כן, כאשר יש חריגות מנורמה מופעלת ביקורת עניינית והוגנת ביותר של המערכת.

  7. איתי :

    אורי שלום ותודה,

    מצד אחד אני מאוד מסכים עם התחושה שאתה מבטא. לעתים קרובות האווירה פה בטוקבקים מאוד לא סובלנית למגוון של דעות והדיונים גולשים מהר מאוד להשמצות והדבקת תויות.

    מצד שני אני חושב שלמה שקורה בטוקבקים יש השפעה מעטה באופן ישיר על כמות הצפיות באתר, משום שרוב הקוראים לא מגיעים בכלל לעיון רציני בטוקבקים. בעיתון מודפס – הרוב קוראים את הכותרת וכותרת המשנה, חלק קוראים חלק מהכתבה ורק מיעוט צולח את כולה. אותו דבר גם באינטרנט (ולכן אנו משקיעים כ"כ הרבה תשומת לב בניסוח כותרות). הרייטינג של ווינט לא מושפע מהאלימות שיש שם בטוקבקים (ויש שם הרבה יותר מפה), אם כבר אז להיפך.

    אם היינו חושבים שהטוקבקים גורמים לאורחים חדשים לברוח, היה אפשר לעצב את מערכת התגובות כמו שיש באתרי החדשות – רואים רק את כותרת הטוקבק, ומי שרוצה לוחץ לפתיחת כל תגובה בנפרד.

    עם זאת אני כן רואה נזק עקיף אבל משמעותי מהטוקבקים בהורדת המוטיבציה של פעילי מפלגות, פעילים חברתיים ומקצוענים (עו"סים, רופאים, מורים, כלכלנים חוקרים באקדמיה) לכתוב רשומות לפרסום באתר.

    אתה חווית את זה כפעיל התנועה הירוקה שנחשב פה על ידי חלק מהמגיבים כ"לא משלנו" (שזה מגוחך כאשר חלק מהתוקפים אותך ואת התנועה הירוקה חברים במפלגה ששריה מפריטים על ימין ועל שמאל ומכשירים את המדיניות של ביבי).

    עוד מקרים של שיח שכזה ראינו בעניין השמאל הלאומי, הקשת המזרחית, אופק חדש, הבחירות לארגון המורים, היחס לארגונים לשינוי חברתי, היחס לשלי יחימוביץ' בעקבות תמיכתה בברק ובחולדאי ועוד ועוד.

    בכל המקרים האלה הפסדנו אנשים שיכלו לראות בעבודה שחורה במה לכתיבה שלהם, גם אם דעותיהם בנושא ספציפי או המפלגה שלהם אינן "כשרות למהדרין" לטעמו של מישהו.

    קל וחומר כאשר אין בנמצא טקסט מוסכם הקובע מהי "ס"ד ישראלית" ומהם גבולות גזרתה. במצב זה מה שנראה פשרה סבירה עם המציאות בעיני אחד, נתפס בעיני האחר כהתקרנפות לשמה, ומה שנראה דרישה אלמנטרית בעיני אחד, נתפס בעיני האחר כטהרנות רדיקלית. במקום לנסות לנסח את הטקסט המוסכם הזה, אנשים מכלים שעות על דיונים עקרים בטוקבק, שלא מתכנסים לכלום.

    אווירת "הלנו אתה אם לצרינו" היא אווירה מזיקה לאתר, ולא משנה אם הסגנון הוא אלים ופוצע או מנומס ומתקתק. שמעתי מכמה וכמה אנשים שהאווירה בטוקבקים פשוט לא עושה להם חשק לכתוב אצלנו.

    האחריות לשינוי המצב הזה לא מוטלת על הגולשים אלא על המערכת.

  8. איתי :

    דקל, הבעיה אינה בבחירת המלים אלא ברוח הדברים.

    לי אישית לא אכפת שיקראו לי בן זונה כי אני יודע במה אמא שלי עובדת (מטפלת משפחתון עצמאית, מאז שפוטרה רגע לפני הקביעות מלשכת רווחה ת"א) אבל אם במצב שבו אני מעלה נקודה אחת לחיוב באופק חדש* או מבקר עמדה של האדמו"ר מגוטווין בנושא ספציפי** מיד מכנים אותי ניאוליברל ומכניסים אותי לאותה קטגוריה של "אויבי הציבור" כמו ביבי והאחים עופר, יש לנו פה בעיה.

    * לפני שזורקים ביצים – אני לא חושב שהיא רפורמה מוצלחת.
    ** ב-95% מהדברים אני מסכים איתו.

  9. אורי אפלבוים :

    לדקל

    אני מסכים עם שניכם לחלוטין.
    לא התכוונתי לטוקבקים אלימים.
    בתחום הסגנון: התכוונתי בעיקר לחיזוק של השיח הנעים, המברך והמעניין.
    בתחום התוכן: התמקדות בדיון העקרוני והדגשת ההסכמות (ללא טשטוש אי הסכמות).

    אני חושב שהרבה אנשים שמגיעים לקרוא מאמרים כאלה, ישארו גם לתגובות. אני למדתי לא מעט מתגובות באתר זה וגם באתרים אחרים.

  10. אורי אפלבוים :

    התכוונתי לדקל ולאיתי

    ודרך אגב למה אי אפשר להשאיר תגובה שהיא רק נושא ללא תוכן כפי שהתכוונתי לעשות כרגע?

  11. אורי אפלבוים :

    דרך אגב

    אמנם הרגשתי את זה, כמו שאתה אומר בענין התנועה הירוקה אבל מה שהביא אותי לכתוב את זה כאן הוא באמת היחס לחברה מהשמאל הלאומי. אני אישית, חושב שהאג'נדה שלהם של "יציאה מהשטחים קודם לכל" היא מתכון בטוח להמשך ההתדרדרות של ישראל במדרון החברתי-סביבתי. אבל אני חושב שהם אנשים חושבים, בריאים ופעילים שחשוב לתת להם תחושת תמיכה בסיסית כאן כדי ללמוד מהם וללמד אותם. מי יודע אולי אחד מהם בסוף יהיה תומך גוטוויין עוד בסוף…

  12. אלי סתוי- :

    כולנו ביחד למדינת רווחה!

  13. דקל-דוד עוזר :

    עבודה שחורה - אתר מעמיק ולא שטחי

    לדעתי הבסיס והדבר החשוב ביותר – שלא נמצא באתר, הוא ה"אני מאמין" שלו במקום בולט בדף הבית.
    אני מאמין נכון וקצרצר שמכיל 5 נקודות יפתור את כל הבעיות, כי הטענות של אנשי עמיר פרץ ואנשי שלי יחימוביץ לא היה מוצדק.
    אנחנו רואים כאן פעילות של פעילי התנועה הירוקה והשמאל הלאומי – ואין פחד מביקורת.
    זהו בסיס מבסיסי הדמוקרטיה: לא לפחד מביקורת, להיות פתוח לה, לפעמים אפילו (רחמנא ליצלן) ללמוד ולהתאים את הדעה.
    אם מישהו יודע שאתר עבודה שחורה הוא יהיה חשוף לביקורת והוא יידע למה לצפות הוא לא יתאכזב – תוצאה של הנחה שכאן יושבים המעריצים האדוקים ולא מטילים ספק.
    אני מטיל ספק במעשיו של כל אדם שאני מצביע לו ואני לא מסכים לכל דבר של אף אחד.

    אני מציע את 5 הנקודות הבאות (צריך לתקצר כמובן)

    א. עבודה שחורה היא במת דיון שמטרתו קידום מדינת הרווחה ובו משתתפים פעילים ממגוון רמות.
    ב. באתר מפורסמים מאמרים בנושאים עניניים, בדעות מגוונות וכותבים קבועים ומזדמנים (שלח מאמר).
    ג. ככלל, המאמרים יהיו קצרים ובהירים לציבור הרחב (עד 500 מילים), ניתן להכניס תמונות וקטעי וידאו.
    ד. המאמרים יהיו חשופים לדיון ביקורתי וענייני ואף למאמרים נגדיים.
    ה. מתוך אמונה בחשיבות עולם העבודה מאמרים בנושאים של התאגדות ומאבקי עובדים יקבלו קדימות באתר; האתר קורא לעובדים באשר הם וארגוניהם לפעול במסגרתו.

  14. איתמר כהן :

    יישר כוח, המשיכו כך! וגם כמה הערות

    קודם כל, מברוכ, יישר כוח, ותענוג לשמוע.

    מסכים מאוד עם התגובית של איתי (7).

    דקל, ע"ש לא צריכה להיות במת דיון למאמרים. המחשבה שלך בתגובית שזהו הדבר היחיד, או אפילו המרכזי, שע"ש עושה, בדיוק מראה את הבעייתיות הקיימת באתר כרגע.

    ע"ש צריכה להיות, באופן ברור, אתר שקורא לפעילות, ובונה כוח פוליטי.
    פוליטיקה פירושה, צבירת כוח כדי להגשים את האידיאולוגיה.
    לכן בע"ש צריך להיות דגש הרבה יותר חזק על פעילות אמיתית: כתיבת מכתבים לח"כים; עידוד הציבור להגיע להפגנות ולפעילויות שטח אחרות; קידום ההתפקדות למפלגות; וכתבות וחשיפות עיתונאיות.

    אני יודע שאזכור "נורמות של העולם העסקי" דווקא בע"ש הוא בבחינת חילול הקודש, ובכל זאת, אציע למבקרים הקבועים באתר – כולל את עצמי, כמובן – לבדוק את עצמנו באופן כמותי. שאל את עצמך, נאמר, פעם בחודש: כמה אנשים פקדת החודש למפלגה כלשהיא? לכמה אנשים הצלחת לגרום להגיע להפגנה או עצרת כלשהי? כמה אנשים צירפת לרשימת התפוצה של ח"כ ס"ד כלשהו, או של ע"ש? אצל כמה אנשים, שלא היו פעילים כלל, קידמת באופן משמעותי את המודעות הס"ד?

    אם התשובה על כל השאלות היא – קרוב לאפס – אז שום מאמרים, דיונים או תגובות בע"ש לא יועילו.

    באופן עקרוני, אני בוודאי מוקיר ומעריך הרבה יותר אנשים, שמתווכחים על ס"ד מאשר אנשים שצופים ב"הישרדות". באופן מעשי, התרומה של רוב הויכוחים הסוערים בין המגיבים בע"ש לחיזוק אמיתי של הכוח הס"ד במדינה זהה, פחות או יותר, לתרומה שיוצרת צפייה ב"הישרדות".

  15. דקל-דוד עוזר :

    מסכים עם איתמר

    בזמנו התחלנו דיון בנושא.
    לדעתי ההנהלה צריכה "לקפוץ למים" לקחת סיכון ולנסות עיצוב חדש לדף הבית.
    לא מהפכה אלא שידרוג והתאמה

  16. איתי :

    דקל,

    דבר קרוב למה שאתה מבקש נמצא כאן: http://www.blacklabor.org/?page_id=344

    מטרות אתר זה:

    א. הפצת רעיון מדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית לציבור הרחב.

    ב. מתן מידע אקטואלי בנושאי כלכלה, חברה וסביבה, מנקודת מבט סוציאל
    דמוקרטית.

    ג. קידום מעורבות פעילה של אזרחים בפוליטיקה, במאבק החברתי ובעיקר בחיבור
    בין שני העולמות.

    ד. קידום שיח ישיר, ללא מתווכים, בין בוחרים לנבחרים

    שים לב להבדלים הבולטים בין מה שניסחנו כמערכת (לאחר הרבה התלבטויות ומחלוקות) ובין ההצעה שלך:

    1. הדבר העיקרי פה אינו דווקא במת דיון. בשביל זה יש "הבמה הרעיונית" ואתרים דומים. עבודה שחורה היא כלי תקשורת ויש בו מקום מכובד למאמרי דעה, בדיוק כמו מדורי הדעות בעיתונות, אך זה לא הכל וגם לא צריך להיות הרוב.
    דעתי האישית היא שככל שהקטגוריה "חדשות" תהיה דומיננטית יותר לעומת "דעות" כן ייטב – הן מבחינת רייטינג והן מבחינת השפעה על קהל רחב (סיפור התאילנדים שהגיע לרשת ב' כדוגמה).

    יש לזכור שהאינטרנט רווי מאוד בדעות של אנשי שמאל, חלקן באתרים שאיכות הטקסטים בהם בממוצע גבוהה לטעמי בהרבה מהממוצע אצלנו (אתר יסו"ד למשל וגם העוקץ).

    2. הדגש על הנעה לפעולה ועל תקשורת עם חכים – כפי שנאמר ע"י איתמר.

    בנוסף, יש לזכור שחלק מהבעיות שנזכרו לגבי הטוקבקים לא קשורות להגדרת המטרות (או לעיצוב האתר), אלא לבעיות עמוקות של הס"ד בישראל, שמשתקפות כאן.

    לדוגמה, ממטרה א' בהחלט נובע שעלינו לעודד התאגדויות עובדים, אבל לא בהכרח נובע שעלינו להתנגד להסכם שחותם ארגון יציג גדול כמו ההסתדרות הכללית או הסתדרות המורים. גם אם אין כוונה מוצהרת כזו, מבחינה סטטיסטית התכנים באתר הם נגד שני הארגונים היציגים הגדולים האלה והעומדים בראשם. בעניין הזה אנחנו לא מספיק פלורליסטים לטעמי, ומה שהולך בטוקבק רק מחמיר את הבעיה. במצב הנוכחי לא רק אנשי השמאל הלאומי והתנועה הירוקה תופסים את ע"ש כ"שטח אויב" שבו באים לריב אבל הוא לא הבית, אלא גם אנשי הסתדרות המורים וההסתדרות הכללית ולא מעט פעילים ס"ד של מפלגת העבודה (מקורבת לשלי י. שכינתה אותנו "אתר של נודניקים").

  17. מערכת עבודה שחורה :

    טבלת הרייטינג של השבוע (המסומנים בכוכביות הם "חדשות" בניגוד ל"דעות")

    1. מחקר מממ – תאילנדים על סמי מרץ*
    2. מורות ישראל – משל הנמלים והאריה (להיט מן השבוע שעבר)
    3. רביב – הרצוג גוטווין יניב*
    4. זיו – שכר דיפרנציאלי בתנאי
    5. רעי – ישראלים לא מתאימים לחקלאות

    של החודש:

    1. דליה – דחיית בחירות בהסתדרות המורים*
    2. טוכולסקי – קצבאות אברכים ותמלוגי גז
    3. נמלים ואריה
    4. אורי אפלבאום צבי דביר – התנועה הירוקה ס"ד
    5. תאילנדים על סמי מרץ*

  18. דקל-דוד עוזר :

    איתי – אחלה אני מסכים.
    זה לא באמת חשוב 5 הנקודות, למרות שאני חושב שהנקודה השלישית והרביעית שכתבתי חשובה מאוד.

    העיקר באמת הוא לשים את הדבר הזה בשער של האתר, כך שכל מי שנכנס לאתר מקבל את "האני מאמין" בלי הקלקה נוספת.

    בנוסף ולדעתי צריך שיהיה פרסומים יומיים על פי שלוש-ארבע זירות.
    בלאו הכי יש 3-5 פירסומים יומיים, אז למה לא לחלק את זה לפי זירות? ואז למאמר יהיה יום אחרי (או אפילו באותו היום) מאמר נגדי?

    שוב, לא מהפכות, אני אוהב את האתר. אבל בהחלט אפשר לשפר.

  19. איתי :

    א. בהינתן העומס הגדול מדי גם ככה של טקסט בדף הבית, אני לא חושב שפרסום אני מאמין ללא הקלקות הוא דווקא בעדיפות גבוהה.

    נאמר "אין הנחתום מעיד על עיסתו" והנמשל הוא שהתכנים היומיומיים צריכים לייצג את האני מאמין יותר טוב מכל הצהרת כוונות תיאורטית (ואם אינם עושים זאת – פישלנו).

    לראייה – גם האני מאמין של דה מרקר או של חדשות ערוץ 2 לא מוצג בהבלטה. לא צריך יותר מדקה באתר דה מרקר או צפייה בחדשות ערוץ 2 כדי להבין לאן נושבת הרוח.

    ב. זירות – זה לעניין כאשר מדובר בנושא שהוא במחלוקת בקרב קהלי היעד שלנו (למשל בונוסים למורים מצטיינים בעד ונגד, או – השינוי
    בתנועה הירוקה טוב או רע – בשני המקרים האלו 2 הדעות יוצגו). אין לנו סיבה לייצר זירת דיון בשאלה אם ביבי // חוק ההסדרים טוב או רע למדינה.

    ג. הנחת היסוד הנסתרת והמוטעית שלך בעניין זירות היא שיש למערכת יכולת לייצר תכנים כרצונה ("מוישלה, נחת לי בתיבת הדואל מאמר נגד שלי יחימוביץ', יש לך 3 שעות לכתוב לי או להשיג לי מאמר פגז בעדה שלא תתעצבן עלינו ושיהיה דיון סוער בטוקבקים, זוז!"). אז זהו שזה לא עובד ככה.

    כל עוד התכנים נכתבים בהתנדבות, אי אפשר לחלק לאנשים הוראות, רק להציע או לבקש, וכשהחבורה (המונה מאות כותבים מזדמנים וקבועים במשך השנים, וכ-20-30 בכל זמן נתון) אינה מגובשת חברתית, אחוזי ההצלחה נמוכים מאוד.

    עיקר התכנים פה (מכתבים, כתבות, מאמרים) הם כאלה שנכתבו ביוזמת כותביהם, לרוב בתגובה לאירוע אקטואלי ורק לעתים נדירות בתגובה לרשומה כאן.

    אם אתה רוצה שכמה שיותר נושאים יקבלו טיפול של 2 דעות לפחות ("זירה") עליך קודם כל להפוך את המקום לבמה מועדפת לפרסום עבור כמה שיותר אנשים מכמה שיותר נקודות מבט.

  20. אורי אפלבוים :

    כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם

    למרות האמור בתגובה 17 של המערכת, את המאמר "התנועה הירוקה עדיין ס"ד" כתב צבי דביר מנפאל ולא אני.

  21. עודד גלעד :

    עוד קושיה טכנית

    מתוך נתוני הכניסות של הרוב הדומם – האם אנו יודעים שכולם הם גולשי אמת או שזה כולל כניסות של רובוטים וירטואליים של מנועי חיפוש?
    תודה

  22. דקל-דוד עוזר :

    איתי אני חלוק על דעתך.
    לגבי האני מאמין, הרבה אנשים כאן לא יודעים מה ומי האתר והם מבקרים מקריים; הדבר החשוב היותר הוא שהם יידעו מי אתה.
    בניגוד לדה-מרקר שהוא עיתון יומי שכל אדם מכיר ולא צריך הכרה עצמית, האתר הזה יכול להקדיש חלק קטן (אולי במקום התכנים בצד ימין?) שבו מוסבר האני מאמין בדף הבית – כמעיין פרסומת עצמית, אין בזה שום פסול מוסרי.
    ברוב הבלוגים שתראה ברשת, כמו גם רוב האתרים, דף הבית מוקדש להסבר "מי אני ומה אני אומר" – וזו שיטת הצגת מסרים נכונה, בדיוק כמו שהדבר הראשון שעושים בהרצאה זה לומר: "שלום שמי XXX ואני XXX" – לדעתי זה טריוואלי.

    לגבי ה"זירות" אתה לוקח את מה שאמרתי יותר רחוק ממה שאני התכוונתי. בלאו הכי המאמרים מסווגים תחת כותרת.
    נניח: כתבות, עולם העבודה, חינוך, כלכלה ופוליטיקה (סתם אני ממציא כמובן וכל כינוי אחר הוא טוב).
    ואז יש כתבה ראשית ושנים-שלושה כתבות משנה בכל נושא/זירה
    גם אם נניח יהיה יום שבו כתבה תישאר יומיים בכותרת – לא יקרה אסון.
    ולגבי המאמרים הנגדיים או מאמרי דעה על כתבות וכו' – לפעמים זה ייקח יום ולעפמים יומיים, אבל אני מנחש (ניחוש שטעון בדיקה כמובן) שכאשר יש כתבה, ואזי יש לה תגובה (כמו שנעשה במספר כתבות לאחרונה) אז יש יותר צופים ובוודאי צופים חוזרים.

    בסופו של יום אני ואתה אוהבים ורוצים בטובת האתר. כל מי שרואה אותו מבין שיש בעיה מסויימת בויזואליות/UI של מסך הבית ובאופן הפרסום העצמי שהשתפר מאוד עם הפעלת הפייסבוק אבל בהחלט יש מקום לשיפור

  23. איתי :

    גלעד, אני מניח שהתשובה היא גולשים אמיתיים, אבל זו שאלה למקצוענים. אני דווקא מכיר טענה הפוכה שיש גולשים שגוגל אנליטיקס לא סופר כי הם משתמשים בהסוואת IP כדי לשמור על פרטיותם.

    דקל,

    א. אני מעיין בהרבה בלוגים והדבר הנפוץ ביותר הוא לא מה שאתה מתאר אלא קישור בחלק העליון המפנה לדף אודות הבלוג/אודות הכותב.

    ב. אולי צריך להבדיל בין "מוטו" במשפט אחד ל"אני מאמין" שהוא כבר פסקה או יותר. ר' לדוגמה אתר העוקץ שקיבל (פעמיים) שדרוג של מעצבי אתרים (בתשלום מהקרן החדשה…). האני מאמין שלהם הכולל את מטרות האתר ומדיניות התגובות נמצא בדף פנימי (מי אנחנו), שאליו מפנים מהחלק העליון בדיוק כמו אצלנו.

    עם זאת, לצד השם העוקץ בראש האתר מופיע משפט אחד המאפיין מה זה פה "במה ביקורתית בנושאי כלכלה…"

    המקביל לדבר הזה אצלנו הוא המשפט "פועלים למען מדינת רווחה" והוא באמת לא מספיק מסביר במה אנו "פועלים".

    הצעה ראשונית מהשרוול: "אתר חדשות, מידע ושיחה על כלכלה, חברה, סביבה ופוליטיקה מנקודת מבט סוציאל-דמוקרטית"

    ג. אם "זירות" = קטגוריות נושאיות (כמו המדורים באתרי החדשות) אז הדבר הזה כבר קיים היום בחלק התחתון של דף הבית, אבל לא בולט מספיק. אילו היינו רוצים להבליט זאת יותר הדרך הפשוטה היתה להוריד את מס' הכותרות שמעל ל-1 (הראשית בלבד) וכל שאר הרשומות היו מופיעות תחת המדור הרלוונטי (חינוך, כלכלה, פוליטי וכו).

    שים לב איך זה מאורגן אחרת (והרבה יותר טוב לדעתי) בהעוקץ. לכל קטגוריה נושאית שמגיעים אליה מהלשוניות למעלה יש דף מעוצב שנראה כמו אתר בפני עצמו.

  24. דקל-דוד עוזר :

    איתי אל תשווה להעוקץ

    תשאף גבוה.
    תשווה לYNET
    תשווה לפורטלים מובילים בעולם.
    אל תשווה לאתר שיש לו פחות כניסות מלך, כי אתה לא שואף להגיע לשם.

    ולגבי ה"סלוגן" – אני לא מסכים עם זה, צריך לשדר 5 נקודות שאפילו ילוו את הקורא כל הזמן. לטחון במוח עד שלעבודה שחורה יהיו 50,000 קוראים ביום.

  25. אבי :

    השאלה כמובן זה מה המטרה? אם המטרה היא למקסם את הכניסות, אז האתר צריך להיות פלורליסטי ואקלקטי. אבל אם המטרה היא לנתב את מפלגות השמאל ואת החברה הישראלית בכיוון הס"ד הראוי לדעתנו, אז הוא צריך להיות בעל אופי מסוים וביקורתי למגמות וזרמים קיימים אחרים.
    אני אישית, לא הייתי רוצה שהאתר יהפוך לאתר בו חלק ניכר מהמאמרים ידבר בשבחה של "ס"ד" שמפריטה את שירותי הרווחה, הבריאות והחינוך לעמותות פרטיות, שמפקירה את התעשיה הישראלית ותומכת בגלובליזציה מלאה ושתומכת בהבאת עובדים זרים ללא הגבלה כמו שקורה באתר בזמן האחרון.
    מהר מאוד האתר יתדרדר לאתר של תומכי קדימה או של גוף גדול אחר שיש לו אנשים וכסף וכל האחרים יוקעו מהמחנה כ"טהרנים", "קיצונים", "לא פרגמטים" וכו'. להזכירכם, גם חלק מהקפיטליסטים טוענים שהדרך שלהם הכי טובה לכלל.
    בהתחלה האתר קם כדי להשאיר את מפלגת העבודה בראשות פרץ בדרך הס"ד. היה ברור שיש לבקר התנהלות אחרת של מפלגת העבודה ולא לנסות ולתרץ אותה במאמרים אודות פרגמטיזם.

  26. מיכאל לינדנבאום :

    לאבי,
    אישית,בתור קרבן הפרטה וחברות כ"א,אני יכול רק להזדהות עם מה שאתה כותב.

    ה"פרגמטיזם" בע"ש או בכלל בחברה,פירושו הטמעה הרסנית של היגיון ההפרטה.

    הבעייה היא ,איך להגיע לקהל הרחב והלא מודע כלל מה פירוש סוציאליזם דמוקרטי.

  27. ק. טוכולסקי :

    אני חושב שאנחנו מצליחים יותר ויותר, יש דרך טובה, יש מסרים ברורים יש גם קצת שטויות אני חושב שצריך יותר חדשות ובשביל זה לא צריך יותר מאשר לעשות RSS לאתר של הממ"מ בשביל לראות מה חדש או RSS לאתר של משרד ראש הממשלה ולעבור על החלטות.
    בסך הכל מהלוגו ועד הקו של רוב המאמרים הס"ד/סוציאליסטים הקו שלנו ברור.

  28. איציק יאפ :

    פועלים למען מדינת רווחה

    זו כותרת מעולה!

    האתר עצמו בנוי ומעוצב בצורה לא רעה. לעומתו, האתר החדש של העוקץ עמוס לי מידי.

    מה שלדעתי יכול ליצור הרבה יותר תנועה פה זה פורום, מהסוג של phpBB (פורום חינמי). מצד שני, להקים פורום כזה זה הרבה זמן שבטח אין.

    הדבר שמושך אותי בעבודה שחורה יותר מהכל, זה שבניגוד לכל שאר הבלוגים בעלי האוריינטציה השמאלנית, האתר הזה הוא עוסק הרבה פחות בפרופגנדה, והרבה יותר במהות. האתר הזה מציג סוגיות אקטוארליות ומראה את האמת מאחוריהן. האתר הזה מביא לידיעתי הרבה דברים שמתרחשים מאחורי התקשורת. שאר האתרים הם פשוט… דעות ארוכות ומאוד מאוד חד צדדיות בעד ס"ד.

    אני גם רוצה להגיד שהדיונים פה הם נדבך חשוב ביותר של האתר, כי הם אמיתיים. הם מביאים אנשים מכל הקשת הפוליטית, אם זה דניאל או חירותניק מצד אחד ומיכאל ודקל מהצד השני. אז אי אפשר לזלזל בזה, כי אישית זה מה שמושך אותי לחזור, ואולי זה מה שימשוך אנשים להשאר.
    וגם אם עולים פה היצרים, לפי שדעתי יש לזה צד חיובי, כי יצרים זה אומר תגובות מהבטן, זה אומר שהדיון חי ובוער להרבה אנשים.

    סה"כ האתר הזה ממש טוב בעיני, כמו שהוא ואני ממליץ עליו לכל אחד.

  29. איציק יאפ :

    יש לי עוד הצעה אחת מאוד חשובה:

    צריכה להיות האפשרות לקבל עדכונים לכתבה במייל, גם אם לא משאירים תגובה.
    המצב כיום הוא, שאם יש כתבה שמעניינת אותי ואני רוצה לקבל עדכונים על המשך הדחיון שלה, אני חייב להשאיר תגובה כדי לסמן את "שלח עדכונים במייל".

    אם היה אפשר לסמן את זה, ולהכניס מייל בלי תגובה, אז אני חושב שיותר אנשים היו משתמשים בזה. יש כאלו שרוצים לקרוא את התגובות ולהתעדכן, אבל לא להגיב.

  30. איתי :

    דקל,

    אם אתה שולח אותי ללמוד מווינט אתה צודק בגדול, אך אתה גם סותר את עצמך, כי לווינט ולדה-מרקר אין 5 נקודות שמסבירות את מהות האתר, התכנים מסבירים זאת לבד.

    הדבר העיקרי שאומר מודל ווינט הוא שאם יהיו לנו תכנים מעניינים לציבור גדול, זה יהיה אתר עם הרבה קוראים.

    לרוע מזלנו ניתוחים בשפה אקדמית על נזקי ההפרטה לא מעניינים את רוב הציבור, כולל את מאות אלפי אם לא מיליוני האנשים שניזוקו ממדיניות ההפרטה. אם הם היו מתעניינים, אתר יסו"ד היה בעל רייטינג גבוה מאוד, ובמקום לקנות אידיוט אחרונות אנשים היו קונים את "חברה". יש חשיבות עצומה לבמות ס"ד איכותיות כמו "חברה" אבל הן לא מתאימות לקהל קוראים גדול. אם רוצים להתחרות בווינט צריך לייצר תכנים שונים משל "חברה", אחרת גם העיצוב הכי נפלא בעולם (ומס' המשפטים ב"מוטו" בדף הבית) לא יעזור.

    נ"ב: להעוקץ הרבה יותר כניסות משיש לנו. שלושה הסברים סבירים הם הוותק, העיצוב המושך יותר (כאמור ע"י מקצוענים בתשלום) והאחידות ברמת הפרסומים, הנובעת מכך שרוב הטקסטים נכתבים ע"י שני אנשים שהם כותבים בחסד.

    אבי,

    אני מסכים איתך שאסור למסמס את משמעותה של סוציאל-דמוקרטיה, אבל הדרך הטובה ביותר לעשות זאת בעיני זה ליצור פה דיון (בפוסטים) בין מי שהם כן ומי שהם לא, ולא להיות בפוזיציה של העוקץ, שיושבים על הגדר ומעבירים ביקורת מלמעלה (ודרך אגב כמעט ללא התייחסות לשדה המפלגתי – ר' קטגוריה "פוליטי" אצלם).

    אז כן, אני חושב שאין קשר בין השמאל הלאומי לסוציאל-דמוקרטיה. כדי להסביר את זה לציבור הרחב (ואפילו לפעילי השמאל הלאומי), צריך שיהיה פה מספר גדול של פוסטים שנכתבו ע"י פעילי השמאל הלאומי.

    בהכללה, חלק גדול מהויכוחים הפוליטיים פה נוגעים לשאלת נקודת האופטימום בין היצמדות לאידיאולוגיה ובין פרגמטיות, או האופטימום בין טהרנות להתקרנפות. זהו דיון חשוב מאוד, וכדי לקיים אותו צריך אנשים מכל מיני נקודות על הסקאלה, לא רק את אלה שנחשבים בעינינו "כשרים" – לא טהרנים מדי ולא קרנפים מדי.

    מיכאל מדבר בצדק על הצורך להגיע לקהל הרחב שלא מבין מהי ס"ד. כדי להגיע לשם לא מומלץ לשדר יומם וליל רק את גוטווין ושות', כי אנו יודעים מנסיון שזה לא עובד. דווקא הפלורליזם הוא שיוצר יכולת השפעה משום שהציבור הרחב בורח מזירות פרופגנדה (ר' איציק תג' 28 למעלה) ומעדיף זירות שיש בהן מגוון דעות, גם אם דעת ה"הנהלה" ברורה לחלוטין. לכן בין מודל העוקץ / אתר יסו"ד ובין מודל קרן נויבך (או שלי יחימוביץ' כשהגישה את "הכל דיבורים") אני מעדיף את המודל השני.

    טוכולסקי,

    א. הצעת ה-RSS טובה אם יש לך סגל מתנדבים שיפכו את הכותרות הרלוונטיות לכתבות / מאמרי דעה. אין לנו.
    ב. גם אם כן, היינו מתקשים לעמוד בתחרות עם אתרי חדשות גדולים שגם הם מנויים על אותם מקורות.
    ג. לכן במקביל עלינו לבנות יכולת לייצר חדשות בעצמנו בנוסף לעיבוד חדשות שהגיעו ממקור חיצוני (שיכול להצליח רק אם עיתונאים לא מתעניינים – ר מקרה תאילנדים וסמים)

    איציק,
    ניסינו את הפורום בעבר בשתי דרכים (פורום רגיל וקבוצת גוגל) ולא עבד, כי רק בודדים השתתתפו בשיחה. לעומת זאת, דווקא הדיונים בטוקבקים מאוד ערים ולעתים מביאים לכתיבת פוסטים נוספים.

    אני לא מכיר דרך לענות להצעה השנייה שלך. באופן כללי, זו הצעה שמיועדת לעזור ל"מכורים" לאתר, המונים כיום כמה עשרות.

    לדעתי עלינו להשקיע את רוב האנרגיה בעיצוב / הכנסת תוספות באותם מאות אלפי קוראים שמגיעים אלינו פעם אחת. לגרום לכך שישוטטו יותר באתר ויחזרו אליו לעתים קרובות.

  31. אבי :

    לא הבנתי, אם חשוב להראות שהשמאל הלאומי הוא לא ס"ד, למה אתה מתלונן על כך ש"הטהרנים" מבקרים את אנשי השמאל הלאומי בפוסטים שלהם? אם אסור למסמס את המסר הס"ד למה שנרצה הרבה פוסטים של אנשים שהם לא ס"ד?
    אין מה לעשות, צריך לבחור האם אתר הוא ס"ד או שהוא שמאל כללי ליברלי, סטייל קדימה והעבודה?
    אני מרגיש שאנשי מיקסום הקוראים והפרגמטיסטים מנסים להדיר מהשיח את הס"ד "הטהרנים", רק כדי שזה יתקבל טוב יותר ע"י רוב הציבור שאתם מאמינים שהוא במרכז. כל ביקורת על מאמר לא ס"ד נתפסת כלא לגיטימית וכ"טהרנות" שאינה במקומה.

  32. מיכאל לינדנבאום :

    אנחנו בבעיה

    אבי,
    בעייתנו היא,(כפי שגם איתי ציין למעלה) שמיליוני האנשים בארץ הזאת ש"אוכלים" את ההפרטה ואת משטר העבדים הישראלי,לא באים לידי ביטוי ,כמונו, בעבודה שחורה או בפורום אחר.

    נכון שיש בעייתיות בעמדות מערכתיות מסויימות שמוטב היה אילולי היו,אך היא פחות חשובה מ"שתיקת הכבשים הגרועה משאגות הטובחים".

  33. חן :

    משיחות שלי עם חברות מהשורה בכוח לעובדים – הבעיה היחידה שלהן עם הס"ד זה שהיא פשוט לא קיימת. נקודה.
    לא מעניין אותן דיבורים אלא מעשים, התארגנות, ומחויבות אמיתית.
    הן לא רגילות למצוא את כל אלה בשמאל החילוני והן די חשדניות לפעמים, ואפשר להבין אותן.

    שיחות כאלה כבר ניהלתי הרבה בעבר, כששוטטתי בדרכי הארץ במסגרת עבודתי במשרד החינוך.
    השמאל לא נתפס בעיני האנשים כס"ד – עם או בלי הבנה מסודרת של המושג.

    אנשים חיפשו בנרות אנשים כמו גוטווין בשמאל. להציג אותו כמכשול, זה הדבר הכי מצחיק שיכול להיות (או אולי הכי עצוב).

    השמאל הס"ד עוד יצטרך לעבור הרבה מבחנים כדי להוכיח שהוא אמיתי. השטח בינתים הרבה יותר מיליטנטי מ"מנהיגיו"….

    על הקשר בין שמאל ס"ד לשאלות מדיניות – כבר אין כוח לדבר. העיקר הוא שאם אתה לא סומך על מישהו, אז אתה לא סומך עליו לאורך כל הדרך.

  34. דקל-דוד עוזר :

    הכל נכון

    יש לקבל 10% ממה שאני אמרתי, 20% ממה שאמר מיכאל, 30% ממה שאמר איציק וכך הלאה – ולנסות להשתפר.

    העיקר להשתפר, השכל הבריא מביא למסקנות דומות אצל רוב האנשים.

    ולגבי אופי האתר: פועלים למען מדינת רווחה – הוא לא רק סלוגן נכון, אלא מדיניות מלאה ונכונה, אך אינו תחליף ל"אני מאמין".
    וכמו שאמרתי – עד שלא יהיה לנו 100,000 יוניקים ביום (אתה יודע מה? נסתפק ב-100,000 כניסות) אז לדעתי אנחנו צריכים להעמיד את האני מאמין במרכז ולהתבסס על כתבות/דעות/חדשות/דיווחים/מאמרים קצרים (עד 500 מילים נניח).

  35. איתי :

    אבי, אתה לוקח את מה שאמרתי ומפרש אותו בניגוד מוחלט למה שאמרתי.

    1. לגבי המהות.

    כתבת: "צריך לבחור האם אתר הוא ס"ד או שהוא שמאל כללי ליברלי, סטייל קדימה והעבודה"
    לשיטתך, נראה לכאורה שיש לאתר רק שתי אפשרויות – או ס"ד במודל גוטווין או התקרנפות/ליברליזם נוסח קדימה.

    אני מוצא שהמציאות הפוליטית מורכבת הרבה יותר מזה ואני רוצה שהאתר ישקף את כל המגוון.

    דוגמה ראשונה: שלי יחימוביץ'. אם אתה בוחן אותה עפ"י אמת המידה של גוטווין (כפי שבוטאה בראיון בדה מרקר http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100415_1163028)
    הרי מרגע שבחרה בשיתוף פעולה ארוך טווח עם ברק המפריט, עיני המשת"פ של המעסיקים וחולדאי מעסיק עובדי הקבלן, עלינו להתייחס אליה כאל אחת ממחנה המתקרנפים, ואל החוקים שלה כמה שגוטווין מגדיר כ"מלחמה ביתושים במקום ייבוש הביצה".

    אני רוצה ששלי יחימוביץ' ופעיליה ירגישו בבית באתר בדיוק כמו אנשי יסו"ד/מס"ד. לשם כך נדרשת פתיחות וסובלנות שלחלק מהאנשים פה אין (ואני מודה שגם אני נפלתי בבור של ביקורתיות יתר כלפיה).

    דוגמה שניה, ארגונים לשינוי חברתי, בדגש על אלה תחת מטריית שתי"ל/הקרן החדשה. לפי מודל גוטווין, הפעילים במסגרות אלה הם שותפים ל"הפרטת המחאה". לפי שיטה זו ההישגים החשובים בנושא ביטול ויסקונסין ועצירת בית הכלא של לבייב הם הישגים "לא כשרים" כי הם הושגו בשיטות שהגוטוויניזם לא אוהב – לוביזם ובגצ. בין הארגונים האלה שמור במחנה הגוטוויניסטי מקום של אי-כבוד לקשת המזרחית, הנתפסת כ"מפרקת חברה" ממש.

    אני רוצה שעבודה שחורה תהיה הבית של אנשים כמו הרב עדית לב (רבנים לזכויות אדם) ועו"ד יפעת סולל (מרצ ו"כן לזקן", ועד לאחרונה נציגת מרצ בהסתדרות הכללית) וגם לאנשי הקשת המזרחית, בדיוק כפי שהיא הבית של חברים בכוח לעובדים (או חברים במפלגת העבודה).

    דוגמה שלישית – עבדך הנאמן. אני מסכים לגמרי עם גוטווין שלא היה צריך להפריט את כי"ל ואת בתי הזיקוק. עם זאת אני חושב שאחת הסיבות לכך שמשנתו אינה מצליחה לגבש סביבה כוח פוליטי כמותי היא שכדי לעשות זאת נדרש סדר עדיפויות. לדעתי, כוח ששם באותה חשיבות את המאבק להלאמת כי"ל ואת המאבק להלאמת החינוך והבריאות הוא כוח שיורה לעצמו ברגל. אין בכך אמירה שאני משלים עם הפרטת כיל, להיפך. אבל כדי שנוכל להיאבק על כי"ל באופן אפקטיבי אנחנו צריכים 40 מנדטים והיום יש לנו בודדים. בדיוק כפי שההפרטה בוצעה בצורה יעילה בשיטת סלאמי גם את ההלאמה צריך לעשות בשיטת סלאמי.

    הדוגמה הטובה ביותר להצלחה של גישה כזו היא שלי יחימוביץ' (וגם עמיר פרץ מודל 2005, אם אתם אנטי-יחימוביץ'). הן המצע הכתוב והן העשייה בפועל לא מתעסקים בלקפוץ מעל לפופיק אלא במה שבוער כרגע לאנשים – וככה צוברים כוח פוליטי. האם זה אומר שפרץ ויחימוביץ' לא רוצים להלאים את כי"ל? אני מניח שהם רוצים, הם פשוט יודעים שלדבר על זה יומם ולילה מזיק ליכולת שלהם להגיע לליבם של מאות אלפים. אותו דבר התוכנית המשפיעה מאוד של קרן נויבך – אם היא היתה מזמינה לשם אך ורק מרואיינים "כשרים" לפי השקפתה, לא היו לה מאזינים. למעשה הדרך שלה לגרום למאות אלפי אנשים להקשיב לדני גוטווין היא לתת לו להתקוטט בשידור עם פרופ' עומר מואב הניאוליברל המוצהר (שאותו ממש לא מעניין אותי להזמין לפה כדובר).

    אני רוצה שלאנשים שחושבים כמוני (ואפילו ימינה ממני, למשל תומכי עופר עיני) יהיה מקום באתר. אלא שכמה מגיבים קבועים פה מתייחסים גם לדעות כמו שלי כאל כפירה בעיקר ואל תבוסתנות (ובמקרה הקיצוני אף הואשמתי כבעל קשרים עם אחד הטייקונים).

    2. לגבי הסגנון

    כתבת

    "אני מרגיש שאנשי מיקסום הקוראים והפרגמטיסטים מנסים להדיר מהשיח את הס"ד "הטהרנים"… כל ביקורת על מאמר לא ס"ד נתפסת כלא לגיטימית וכ"טהרנות" שאינה במקומה."

    הטענה הזו אינה נכונה.

    מעולם לא ביקשתי להדיר מהשיח את בעלי ההשקפות שממוקמות שמאלה ממני, להיפך. אילו היה כן, לא הייתי פונה שוב ושוב לבעלי עמדות כאלה שיכתבו מאמרים לאתר.

    אני לא רוצה שיהיה פה אתר של קדימאים והשמאל הלאומי.
    אני רוצה ייצוג לכל הדעות מקדימה ועד חד"ש.

    כדי שזה יקרה, הביקורת בטוקבקים צריכה להיות חריפה אך עניינית.

    קח לדוגמה את הדיונים בנושא השמאל הלאומי כמו למשל פה.
    http://www.blacklabor.org/?p=21189

    חלק מהתגובות מנסות להסביר לפעילי הש"ל למה זו לא ס"ד, וזה דבר מאוד חשוב בעיני, וחלק פשוט מתייחסות לש"ל בתור אויב שיש להשמידו כשהוא עוד קטן.

    שים לב לדברים חכמים שאומר שם בתגובות ההיסטוריון ד"ר יפתח גולדמן מהקיבוץ העירוני תמוז (שעמדותיו יותר נוטות לסוציאליזם משלי):

    "… צודקים הטוענים שאין למסמך הזה דבר עם סוציאל-דמוקרטיה (וגם לא עם סוגים אחרים של סוציאליזם).
    ככל שאפשר להבין על סמך קריאה של מסמכים, השמאל הלאומי דומים במידה רבה לחלקים היותר סימפטיים באגף הליברלי של 'מרץ'. לא יותר ולא פחות.
    זה די מעט, אבל מצד שני, מצבנו נואש מכדי לוותר על סוג האנשים המזדהים עם המסמך הזה. בגדול, מאוד בגדול, הם במחנה שלנו. ראוי לזכור זאת.
    עכשיו צריך להתחיל לדבר איתם על כל מה שסוציאליסט או סוציאל-דמוקרט מחפש אצלם ובינתיים לא מוצא: התיחסות (שלילית) להפרטה, התיחסות (חיובית) לאיגודי עובדים, מיסוי ההון וכן הלאה.
    התחושה שלי מקריאת המסמך, וכן מקריאת חמש הנקודות, היא שאנשי השמאל הלאומי פשוט לא מתעניינים בכלכלה. אני מקווה שהם לא יעלבו מהטענה הזאת (היא בכל זאת עדיפה על הטענה שהם מפריטנים נאו-ליברלים בתחפושת). חשוב שנזכור: רבים מחברינו בשמאל ה'חברתי' (איזה שם מגוחך…) התחילו את דרכם כאנשי שמאל של שטחים-שלום-זכויות-אדם ולא כל כך הבינו למה מכריחים אותם לדבר על דברים משעממים כמו "תקציב גרעוני".למען הגילוי הנאות: גם אני הייתי פעם במקום הזה.
    לסיכום: כדאי לתת צ'אנס למגמה הזאת. אולי בסוף נמצא את אלדד יניב בספסלים האחוריים של 'קדימה'. אבל אולי נמצא אותו גם כשותף למאבק הסוציאל דמוקרטי."

    3. ההרגשה שלי היא הפוכה.

    אז בפראפראזה על דבריך:

    אני מרגיש שאנשי ה"ס"ד למהדרין" מנסים להדיר מהשיח דוברים פרגמטיים מהם, רק כדי שלא לעמעם חלילה את המסר. כל מאמר שאינו מתיישר לחלוטין עם עמדותיהם נתפס כלא לגיטימי וכ"התקרנפות" שאינה במקומה.

    מכיוון שאני חושב שכלי תקשורת שזו הגישה המכוונת אותם כבר קיימים (והם חשובים מאוד
    , בטאון "חברה" למשל) אני מנסה לבנות כלי תקשורת אחר, פלורליסטי יותר, שבו יש מקום גם לגוטווין וגם לאלדד יניב, אעפי שאני קרוב יותר בדעותי הכלכליות לגוטווין.

    באורח פרדוקסלי, זה גורם לי להשקיע מאמץ רב

    (א) בלהביא לכאן כותבי מאמרים כתבות ומכתבים שאיני מסכים עם דעותיהם (יניב) או עם הדרך הפוליטית שבה בחרו (קדימה).

    דוגמה – אני מתנגד לחלוטין למתן בונוסים לשכר מורים על פי הישגים (אחוזי זכאות לבגרות, ממוצע בגרות). בעיני זה כלל לא מסתדר עם מה שאני מגדיר "סוציאלדמוקרטיה".
    כאשר נתקלתי בתגובה של מורה ותיק, ממתנגדי אופק חדש, התומך ברעיון הזה תחת מגבלות, ביקשתי ממנו לכתוב מאמר שמסביר את עמדתו בהרחבה ומנמק אותה. המורה נענה וזו התוצאה http://www.blacklabor.org/?p=24226 – כולל דיון מרתק מתחת לטקסט. בגישת "אסור למסמס את המסר" טקסט כזה הוא פשוט לא רצוי באתר. עורך שנוקט בגישה כזו לא היה פונה למגיב עם דעה בעד בונוסים ומבקש ממנו לכתוב מאמר. אילו מאמר כזה היה נוחת בתיבת הדואל שלנו, עורך בעל גישה כזו היה עשוי לטעון שהוא אינו ראוי לפרסום אצלנו או לחלופין מתיש את הכותב בבקשות לשכתוב הטקסט (ברוב המקרים כשאתה פונה לכותב ומבקש ממנו שכתובים הוא נעלם).

    (ב) בלעדן את הסגנון של מגיבים (ולעתים כותבי מאמרים) שאני מסכים עם המהות של דבריהם. לדוגמה, אני שותף מלא לביקורת על בריחת פעילים בארגונים חברתיים מפעולה במסגרת מפלגתית. אני חושב שלהגיד את זה בצורה בוטה ומאשימה ("אתם משתפים של מדיניות ההפרטה") זו איוולת אם רצונך לבנות כוח פוליטי משמעותי או ליצור כלי תקשורת שמעניין את הציבור הרחב.

    לצערי חלק מהקוראים הקבועים פה חושבים שבכך אני גורם נזק לאתר ולמחנה סוציאל-דמוקרטיה. אני חושב שהם טועים ושדווקא הניסיון להשתיק דעות שאינן "ס"ד כהלכתה" הוא המזיק, משום שהוא דוחף את עבודה שחורה לכיוון של זירה למשוכנעים בלבד, או מה שאיציק למעלה כינה "פרופגנדה" שמרתיעה קוראים.

  36. דקל-דוד עוזר :

    איתי אני מסכים לכל מילה

    השלב הבא הוא התאמות שגם להן אני אסכים לחלוטין.
    עם זאת, אני מבטיח לך שיהיו כאלו שיגידו: למה עשית X ולמה לא עשית Y" – ; תמיד יהיו כאלו, אז לא צריך להתרגש.

  37. ק. טוכולסקי :

    היופי של הס"ד הוא שיש בה זרמים, אפילו הבולשביקים בתקופה הס"ד היו בעלי מגוון דעות ודמוקרטיים במהותם, אני לא מסכים עם כל דעה שנשמעת כאן, לגבי חלק אני טוען שהן לא ס"ד ולא סוציאליסטיות אבל לעבודה שחורה יש קו ברור לגבי קווי יסוד של ס"ד, מדינת רווחה חזקה, מאבק בהפרטה, זכויות עובדים, מיסוי פרוגרסיבי, ולא צריך להתמרכז ליותר מזה, מסביב לקווים האלו כמו היום אפשר להמשיך ולשמוע ס"ד ורדרדיםעד בורדו, סוציאליסטים, ירוקים ועוד.

  38. אבי :

    האתר נוצר כדרך לשמור על פרץ ס"ד ולא למסמס את הבטחותיו תחת התירוץ של פרגמטיות. אם האתר היה הולך אחרי דבריך לא היה צריך בכלל להקימו מלכתכילה והיינו צריכים להגן עליו ללא הרף.
    אין דרך לאחד רעיונית את כל האגפים של השמאל. אפשר לשתף פעולה אד-הוק כדי להיאבק בימין וזה בכל מקרה יקרה גם בלי אתר שמנסה לעשות "פיוס שמאלני". אבל ברור שאם לצד אחד בשמאל יהיה מספיק כוח, אין לו סיבה לשתף פעולה עם אגפים אחרים בשמאל. כך לדוגמה, לסוציאל דמוקרטים בנוברגיה אין סיבה לשתף פעולה עם הליברלים כי הם מצליחים להקים ממשלה גם בלעדיהם, אם הם היו משתפים אותם בממשלה אז המטרות שלהם היו נפגעות בגלל הצורך בויתור על חלקם עבור הליברלים.
    עלינו לבנות כוח ס"ד אמיתי חזק, אשר הליברלים יאלצו לרצותו בלית ברירה כדי להגיע לשלטון נגד הימין. כשיהיה לנו מספיק כוח נשתדל להפוך לכוח המוביל בחברה ואפילו לשלוט בלעדיהם כמו בנורבגיה. כל ניסיון ליצור כוח משולב ליברלי-ס"ד ביחסי הכוחות הנוכחיים יגמר במיסמוס הס"ד ונצחון הליברליזם במפלגה החדשה שתיווצר. כך לדוגמה, קרה בבריטניה שהניסיון ליצור כוח משולב של ליברלים-ס"ד בניו-לייבור הסתיים בניצחון מוחץ של הליברלים על הס"ד. לבסוף אפילו מפלגה זו עם מסר ס"ד מאוד מעומעם זו הפסידה.
    אם המטרה היא מפלגה מאוחדת תחת לבני ובוז'י שיסכימו רק להפרטות חלקיות ולהצהרות עמומות בנוגע לשיפור תנאיהם על עובדי הקבלן אז לא תודה. מדובר בגוונים טיפה יותר בהירים של ביבי ותו לא. ניסינו את זה בשנות ה-90 תחת מחנה השלום, כאשר הסכמנו לעמעם את המסר הס"ד רק כדי לנצח את הימין והתוצאה הייתה שכל הציבור התרחק מאיתנו כי למחנה שלנו לא ממש היה אכפת מהשכבות הנמוכות, מהעובדים ומהעניים והציע רק גוון טיפה פחות קפיטליסטי ממה שהימין הציע.

  39. ד"ר אוֹרי אמיתי :

    בהמשך לדבריו של איתי

    מזדהה מאד עם דבריך בעניין הצורך להכיל ולא להדיר בתגובות.
    את הדברים על אנשים שנמנעו בשלב זה או אחר מלכתוב בע"ש מתוך חוסר חשק לתגובות שתבואנה, כאילו כתבת עלי. לא פעם ולא פעמיים.

  40. דקל-דוד עוזר :

    לד"ר אמיתי

    התגובה שלך לא עניינית… (-: סתם.

    אני גם מסכים עם איתי אבל אני מבקר אותו על כך שלא מספיק שהוא יאמר דברים טובים אלא גם שיוציא את חלקם אל הפועל.

  41. איתי :

    אבי,

    בפרשנות הלא נכונה שלך לדברי אתה מערבב לדעתי בין "מתכון" לבניית כוח פוליטי (כמפלגה, כמחנה בתוך מפלגה או כתנועה ציבורית חוצת מפלגות) ובין "מתכון" לבניית כלי תקשורת.

    אלו שני נושאים שונים לחלוטין. באנלוגיה, "ישראל היום" רוצה את ביבי כראש ממשלה. עורכיו הממולחים לקחו את יוסי ביילין לכתוב טור קבוע בעיתון, בתור נכס (אולי אפילו בתשלום). לעומת זאת אף יועץ פוליטי בר דעת לא היה ממליץ לביבי לשריין לביילין מקום ברשימת הליכוד כדי להגדיל את מספר המנדטים של הליכוד.

    כאשר אני אומר שעבודה שחורה צריכה להיות בית גם לתומכי אלדד יניב (שגם הוא מודה בפה מלא שאינו ס"ד) וגם לתומכי דני גוטווין, אין זה אומר שאני חושב ששני הנ"ל צריכים לרוץ באותה מפלגה לכנסת. נהפוך הוא.

    אני מקבל לחלוטין את טענת גוטווין שהניסיון לחבר בין ליברלים לס"ד בתוך מרצ ובתוך העבודה (במטרה לקדם את תהליך השלום) "דפק" בצורה כרונית את כוחה הפוליטי של הס"ד, גרם לקידום מדיניות הפרטה ע"י שרים מ"השמאל", וניתק את השמאל מקהל בוחרים פוטנציאלי עצום בעשירונים התחתונים.

    אני מסכים איתו בעיקרון שמבנה מפלגתי בריא צריך לשבור את הגבולות הקלאסיים שנקבעו לפי הציר יונים-נצים, להפריד בין ברק-הרצוג לפרץ-יחימוביץ', ולחבר את שני האחרונים לבעלי השקפות כלכליות דומות – גילאון, בן ימיני, מלכיאור, אולי אפילו אמסלם שפרש משס וחיים כץ מהליכוד. (זה מודל דומה לעם אחד זל שכללה את דוד טל שפרש משס וגם את חיים כץ). בגוף הזה אין מקום כמובן לציפי לבני, יוסי ביילין אברום בורג וכו'.

    אבל – גם כאשר יוקם בע"ה כוח כזה כפי ששנינו רוצים, יהיה קשה מאוד לבנות אותו ככוח כמותי אם הבוחן בשער יהיה בית שמאי, שהרי כאמור אפילו יחימוביץ' תיכשל במבחן הכשרות, ובוודאי תהיה פסולה להנהגה לאור עברה כ"משלימה עם הביצה ומייבשת זבובים".

    כל זה אינו רלוונטי כלל לשאלה איך צריך להיראות כלי תקשורת סוציאל-דמוקרטי שרוצה לפנות לקהל רחב ולשכנע קולות צפים, ולא להיות רק מדורת שבט למשוכנעים.

    לדעתי, כלי תקשורת שיוצר רושם אחיד מדי הוא כלי תקשורת שמרתיע את הקול הצף. הקול הצף מעניין אותי יותר כקהל יעד מאשר הקורא שהוא כבר בקי בהלכות סוציאל-דמוקרטיה, כי לזה יש כבר טונות חומר קריאה איכותי ברשת (העוקץ) ובנייר (חברה) והוא ממילא מצביע פחות או יותר בסדר.

    אם אתה רוצה להסביר לציבור הרחב מהי ס"ד (ומה לא) ולמה זה מודל עדיף למודל השולט בכיפה, הדבר הכי טוב הוא ליצור דיון בינה ובין גישות שונות, באותה זירה.

    זה שונה מאשר מודל העוקץ שאומר – "העיתונות הכלכלית נותנת לכם תמונה כזו, אנחנו ניתן תמונה אלטרנטיבית". הדוגמה למודל העוקץ בעבודה שחורה זה טוכולסקי, שמאמריו משובחים, אבל אם 100% מעבודה שחורה היה מורכב מטוכולסקים, היו לטוכולסקים הללו הרבה פחות קוראים.

    כחלופה למודל העוקץ/חברה אני מציע את מודל קרן נויבך (ויחימוביץ' בהכל דיבורים), שהוא ממש לא "חברתיזם פופוליסטי", בסגנון גיא מרוז-אורלי וילנאי.

    לצערי, הדיון שאנו מנסים לקיים נגרר יותר מדי פעמים ל"אתם טהרנים" לעומת "אתם קרנפים", במקום למשל לדון האם הקצאת תקציבי עתק לרכבת שתיבנה בשיטת BOT (הצעת השמאל הלאומי) זה דבר טוב או לא (לדעתי זה ממש לא).

    בעניין הרקע ההיסטורי להקמת האתר אתה אכן צודק, אלא שמאז זרם הרבה ביוב במערכת הפוליטית. כל מקימי האתר הצביעו לעבודה ב-2006 וחלקם אף היו חברי מפלגה. ב-2009 מצביעי העבודה היו מיעוט, והתפזרנו על פני 5 רשימות מקדימה ועד חד"ש. המציאות הפוליטית היא הדבר העגום שמשתקף באתר, זה לא שהאתר בונה את המציאות. ניסיון של חלק מהמגיבים (בעיקר מצביעי עבודה) להתייחס אל מצביעי קדימה כאל בוגדים או אל מצביעי הירוקה-מימד (כמוני) כאל "מפצלי השמאל לטובת מפלגת נישה" הוא לדעתי מזיק. הוא גם מטופש לאור כמות הפעמים שסיעת העבודה קידמה בכנסת הנוכחית מהלכי ימין כלכלי מובהק (הפרטת קרקעות לדוגמה) שקדימה התנגדה להם והירוקה-מימד בהיעדר ייצוג לא הועילה ולא הזיקה.

    ביום שבו תקום בע"ה מפלגה ס"ד עם פרץ יחימוביץ' מלכיאור וכו' אני מניח שכולנו נהיה שם, אבל עד אז עלינו ללמוד לכבד קצת יותר את בחירתו של הזולת.

    האם כוונתי היא ליצור מראית עין מתקתקה של חזית אחידה בלי חילוקי דעות (תג' 9 לעיל)?

    ממש לא. להתווכח, והרבה, אבל לגופו של עניין ולא לגופו של אדם/לגופה של תנועה.

    נ"ב: בסופו של יום האתר הוא סך כל התכנים שאנשים כותבים בו. אם אתה רוצה להזיז אותו שמאלה יש דרך אחת מעולה לעשות את זה: על כל פוסט של פעיל קדימה, הירוקה/מימד, השמאל הלאומי או ליברלים מהעבודה/מרצ – תכתוב גם אתה פוסט או תגרור חברים שלך לכתוב. לשבת על הגדר ולהגיד לנו מה אנחנו צריכים לעשות, כשיש לך כל כך הרבה ידע בתחום + זמן להשתתף בטוקבקים, זה קצת לא חוכמה.
    לשמחתי, רוב המגיבים בדיון שמעלינו תורמים כמיטב יכולתם ומטים את הספינה לכיוון שהם רוצים, במקום לעסוק באובססיביות בשאלת "הלנו אתה אם לצרינו".

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.