חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

כיצד בונים מפלגה סוציאל דמוקרטית?

נושאים מכתבים, פוליטי ב 10.03.08 6:04

במכתב שפורסם כאן פירטה חה"כ שלי יחימוביץ' מדוע מפלגת העבודה היא הבית הפוליטי היחיד הרלוונטי עבורה כציונית וסוציאל דמוקרטית. בתגובה למכתבה, איתי מציג את הבעייתיות בדרך שבחרה יחימוביץ' ומציע שתי חלופות    


ח"כ יחימוביץ' שלום.

רציתי להודות לך על מכתבך הכן והמפורט. הוא עורר בי מחשבות רבות, ועל חלקן באמת לא מתאים לדבר במסגרת תכתובות דואר אלקטרוני. אתייחס רק לנושא אחד בדברייך, שלגביו אני מרגיש צורך לענות לך אך בעיקר לקוראים באתר "עבודה שחורה" (ובבלוג שלך, תודה!) שנחשפו לדברים. אנצל את העובדה שאיני פוליטיקאי ואיני מתכוון להיות, כדי להגיד כאן בגלוי דברים ישירים ובוטים (ומי יודע, על פי הצעת החוקה החדשה, אולי יבטלו הקומיסרים את חברותי במפלגה…).  

לקראת סוף מכתבך כתבת:

"לא דיברת על חלופה, אך אני אדבר: בקשת המפלגות הקיימת היום מפלגת העבודה היא המתאימה לי ביותר בהיותי ציונית וסוציאל דמוקרטית. לאמיתו של דבר אין מפלגה אחרת שיכולה לשמש לי בית נאות יותר, גם אם בבית הזה לא הכל אידיאלי."

כמי שמאמין שקבלת החלטות מושכלת צריכה להתבסס על שקילת חלופות, אני מבקש להציג כאן את החלופות הרלוונטיות כיום לחבר כנסת (ולכל אזרח) שהוא גם ציוני וגם סוציאל-דמוקרט. איני מסכים עם הטענה שלך שהמצב הקיים הוא בהכרח החלופה הטובה ביותר עבורך כחברת כנסת או עבורי כאזרח. זו אמנם היתה דעתי בחודש מרץ 2006, אך מאז קרו יותר מדי דברים, שאל חלק מהם ממש לא ניתן להתייחס עוד במונח הסלחני "השגיאות שעשו עמיתי למפלגה" המופיע במכתבך.

את מעוניינת להיות חלק ממפלגה ציונית, ולכן החלופה של הצטרפות לחד"ש אינה רלוונטית בשבילך. עבורי הצבעה לחד"ש תהיה בעייתית מאוד בשל העמדות הלאומניות והשוביניסטיות של חלק ממנהיגיה. הצבעה כזו תהיה הבעת ייאוש מן המפלגות הציוניות בכלל, וגרוע מזה – וויתור על היכולת שלי לשכנע אחרים, משום שרוב האנשים סביבי לא ישקלו אפילו להצביע למפלגה זו. 

את מעוניינת להיות חלק ממפלגה משפיעה, ולכן החלופה של הצטרפות למרצ אינה רלוונטית בשבילך. עבורי הצבעה למרצ תהיה אופציה רק במקרה שתשנה לחלוטין לאחר הבחירות הפנימיות את הכיוון אליו הלכה בשנים האחרונות: כיוון של מפלגת גימיק חסרת השפעה. גימיקים של טקסי שלום מבוימים באירופה, גימיקים של בג"צים רעשניים ולעתים על עניינים פעוטים, וגימיק מסוכן מאוד של ליבוי השנאה בין חרדים לחילונים. בכל מקרה לא הייתי ממליץ לך להצטרף למרצ, שם גדולים סיכוייך לא להיכנס לכנסת הבאה, כפי שקרה ליוסי ביילין ויעל דיין.    

מהן אם כן החלופות שנותרו? אני רואה שלוש חלופות ואדון בהן בזו אחר זו.

א.      "לאתגר מבפנים" את מפלגת העבודה

ב.       להשתלט על מפלגת העבודה

ג.       לשבור את מפלגת העבודה


"לאתגר מבפנים" את מפלגת העבודה

בהתאם לדברייך, זו החלופה בה את בוחרת כיום. את מציינת את מפלגת העבודה בשורה אחת עם זירות קונצנזוס אחרות בהן פעלת – ערוץ 2, קול ישראל. במקומות אלה, ממש כמו בכנסת, הצלחת לבלוט כקול אחר, עצמאי, ביקורתי ויסודי. לעתים קרובות עוררת אנטגוניזם (גם אצלי, וכפי שאמרתי לך לא בחרתי בך בפריימריס, טעות שתתוקן). השאלה הגדולה בעיני היא האם הסטטוס האהוב עלייך כל כך של "שושנה בין החוחים" הוא באמת כזה נפלא. הן בתקשורת והן בפוליטיקה נדמה לי שהשושנה יחימוביץ' אינה מצליחה להפוך את שדה החוחים לשדה שושנים, ומי שמחפש שושנים לא ילך אל שדה החוחים. הקונטרסט הזה עושה לך טוב משום שאת בולטת לטובה, אך אינו מייצר את המהפכה שאולי את מייחלת לה. לסטטוס הזה (לפחות בעולם הפוליטיקה) יש גם מחיר יקר – הצורך לכרות בריתות עם יריבים חזקים ממך. בפח הזה נפל עמיר פרץ בעל האידיאולוגיה הסוציאל דמוקרטית אך נטול הכוח במוסדות, שכרת ברית עם בנימין בן אליעזר, קבלן ההפרטה של חברת החשמל. בפח הזה נפל אופיר פינס, בעל אידיאולוגיה של איכות השלטון ולוחם למען השלום, לאחר שכרת ברית עם אהוד ברק, החישוקאי הראשי של אולמרט ומכשיר המאחזים הבלתי חוקיים. בפח הזה נפל עמי אילון שנכנס לממשלה כשר בלי תיק ואיבד בן לילה את הנכס העיקרי שלו – אמינות. באותה מידה, גם החיבור שלך לאהוד ברק ו"שר האוצר" הלא-רשמי שלו עופר עיני בסופו של דבר מועיל להם (ואולי לך) הרבה יותר משהוא מועיל לקידום סדר היום הסוציאל דמוקרטי. כדי לקבל את תמיכת הגב החזק שלהם את מהללת את פועלם יומם וליל, למרבה תדהמתם של חלק מתומכייך הזוכרים (למשל) את זניחת נושא שכר המינימום בתקציב 2008. יתרה מזו, החיבור הזה מונע ממך להילחם מלחמת חורמה בצעדים שנוקטים בעלי בריתך, לעתים קרובות בדרך לא דמוקרטית. רוצה דוגמה? בבקשה. בתקשורת דיברו רבות על מסמוס החלטת מרכז מפלגת העבודה לצאת מממשלת אולמרט לאחר דו"ח וינוגרד, אך רק מעטים מכירים את חומרת ההבדלים בין "חוק אחריות המזמין" שלך ושל דב חנין וליה שם-טוב, ובין היוזמה שמגבש משרד התמ"ת בשיתוף ההסתדרות של עופר עיני. יוזמת משרד התמ"ת הוצגה בעיתונים כ"מהפכה חברתית" של ממש, והעיתונאים כרגיל קנו את הסחורה מבלי לבדוק ולהשוות.

השורה התחתונה היא שה"שושנה בין החוחים" לא מביאה ולא תביא לשינוי של ממש. במקרה הטוב, היא לא מסוגלת. במקרה הרע, היא בכלל לא רוצה. יותר משהיא הופכת סדרי עולם, היא מסייעת לשימורם. התנועה הקיבוצית היא אותה תנועה הדואגת קודם כל לאינטרסים של חבריה, למרות עלה התאנה יואל מרש"ק. "הארץ" הוא אותו עיתון עם קו קפיטליסטי מובהק, למרות רותי סיני, ומפלגת העבודה היא אותה מפלגת העבודה למרות שלי יחימוביץ'. במילים אחרות, שלי יחימוביץ' "רדיקלית המחמד" של אהוד ברק ב-2008 היא בדיוק המקבילה של "מזרחי המחמד" במפא"י של שנות החמישים.      

להשתלט על מפלגת העבודה

כזכור, בסיום מכתבך את קוראת לאלה התומכים בך אך מסתייגים ממפלגת העבודה להתפקד למפלגה, כדי לתת לך כוח. כרגע זה גם מה שאני מנסה לעשות – ממשיך את חברותי במפלגה וקורא לאחרים להתפקד. אך את בוודאי יודעת טוב ממני כמה רבים הם התומכים בקו האידיאולוגי שלך אך הם לא סתם "מסתייגים ממפלגת העבודה", אלא מגיבים למשמע שמה בתגובות קשות בהרבה, מגיחוך דרך קללות ועד בחילה עזה. חלק נכבד מהאנשים האלה שהיום לא מוכנים לשמוע אפילו על הצבעה למפלגת העבודה, הצביעו בעבר בשבילה ואף יותר מפעם אחת. במצב עניינים זה חוג המתפקדים האוהד שלך (כולל אותי) אולי יצליח להכניס אותך שוב לכנסת ובמיקום טוב, אך בטח לא יצליח להפוך את המפלגה לסוציאל-דמוקרטית, וגם לא למפלגה עם תהליכים דמוקרטיים תקינים (חוקה, בחירות למוסדות…). כדי לבצע מהפך במפלגת העבודה צריך מהלך גדול בהרבה מהבקשה שלך מאיתנו להתפקד ולהביא חברים. לשם כך יש לבנות "מחנה חברתי" מגובש ויציב על בסיס אידיאולוגי שכולל חברי כנסת מכהנים רבים ככל האפשר, ומהווה אלטרנטיבה משמעותית לצוות הבכיר הנוכחי של המפלגה. לשם כך יש לסמן כבר היום באופן גלוי את היריבים האמיתיים, אותם שרים וחברי כנסת שקידמו הפרטות (בית הסוהר הפרטי של לב לבייב, המעונות לחוסים, חברת החשמל) וסיכלו את המאבק בחוק ההסדרים. מנהיגים אלה לא "שגו" אלא קיימו הלכה למעשה משנה סדורה, המנוגדת לחלוטין לזו שלך ושל רבים ממצביעי וחברי מפלגת העבודה. אל מול גדודי המתפקדים שלהם יש להביא חטיבות מתפקדים אחרים. לשם כך דרוש גם מימון וגם ארגון, אך בראש ובראשונה נדרש לכך האומץ להתעמת חזיתית עם מי שדרכם אינה דרך "ערכי תנועת העבודה" שאת משבחת במכתבך. יש לומר בקול גדול: "אנחנו באנו לכאן כדי לשלוח אתכם הביתה, אנחנו נשתלט על מפלגת העבודה לא כדי להפוך אותה למעוז רדיקלי (כפי שביקש לעשות פייגלין בליכוד), אלא כדי להחזיר אותה לעצמה". למהלך פומבי כזה, מלווה במסע הסברה נרחב, יש סיכוי להביא עשרות אלפי מתפקדים, בייחוד מקרב העובדים שפעילותך בכנסת חיזקה אותם, וליצור מפנה ממשי. מיד לאחר הבחירות לכנסת דיברתי בטלפון עם עוזר בכיר של מי שהיה לאחר מכן מתמודד על ראשות המפלגה. "איתן כבל ועמיר פרץ מנסים להשתלט לנו על המפלגה" הוא אמר לי. הסתייגתי אז בקול וחשבתי בשקט שזה סתם קוד לגזענות סמויה כלפי מזרחים, אך היום אני סבור שאילו עמיר פרץ באמת היה מנסה להשתלט על המפלגה במקום לחבק את בעלי הכוח בתוכה, היינו היום במקום אחר.  

לשבור את מפלגת העבודה  

לפני הבחירות האחרונות נאלצנו חברי ואני, שניסינו לראשונה בחיינו לשכנע אחרים להצביע למפלגת העבודה, להתמודד עם טענה נפוצה. רבים אמרו כי מפלגת העבודה כל כך רקובה מבפנים, עד שלא משנה עד כמה מוצלח יהיה המנהיג שיעמוד בראשה, תמיד נקבל בסוף את אותה הסחורה: מפלגה מתרפסת וחסרת חוט שדרה הזוחלת לממשלה ודבקה בכיסאות השרים, כשהיא נותנת בפועל הכשר להמשך מדיניות הימין – הן בתחום המדיני-בטחוני והן בתחום הכלכלי. עשרות האלפים שהצביעו לראשונה ואף התפקדו למפלגה בעקבות הצטרפותם של עמיר פרץ, עמי אילון ואבישי ברוורמן להנהגת המפלגה, נתקלו בהתגשמות בנבואה הזו. רבים מהם נואשו מהסיכוי להפוך את מפלגת העבודה למפלגה סוציאל דמוקרטית. חלקם בגלל ביקורת על מי שהיו אמורים להוביל את המהפך (עמיר פרץ שבחר בתפקיד שר הביטחון, עמי אילון שבחר בתפקיד שר בלי תיק וכו'), חלקם בגלל חזרתו של אהוד ברק המייצג סדר עדיפויות שונה, וחלקם פשוט בגלל כמות האכזבות מתפקודה של המפלגה ושל הממשלה הנוכחית. אל כל אלה מצטרפים המוני עובדים שעיניהם נפקחו בשנים האחרונות לעוולות הגישה הכלכלית של ביבי נתניהו וחבריו במשרד האוצר: המורים והמרצים לאחר השביתות הגדולות, המאבטחים שנעשקו במשך שנים, וכן העובדים הסוציאליים, הרופאים והאחיות הנלחמים מלחמת מאסף במגמות ההפרטה של מערכות הרווחה והבריאות. מפלגת העבודה לא מעניינת את האנשים האלה, או שהיא עניינה אותם בעבר אך לא מעניינת אותם יותר. האנשים האלה הם קולות צפים, חלקם הקטן מחפש בית פוליטי ורובם יצביעו כנראה למפלגה הגדולה ביותר – מפלגת הנשארים בבית ביום הבחירות. לאנשים אלה מפלגה סוציאל דמוקרטית חדשה יכולה להיות אופציה מעניינת מאוד, אך לא ניתן לבנות אותה מאנשים אנונימיים. כדי שיהיה לה סיכוי לבלוט בשיח הפוליטי ולהיבנות עד הבחירות היא חייבת לכלול כמה שיותר חברי כנסת מכהנים של מפלגת העבודה. כוונתי לאותם אנשים שסורסו לחלוטין (גם אם הם לא מודים בכך) ע"י יו"ר המפלגה אהוד ברק: עמיר פרץ, אפרים סנה, אופיר פינס, עמי אילון, אבישי ברוורמן, יולי תמיר וגם את. בפנטזיה שלי, ל"נבחרת מנצחת" זו יתווספו שלל מנהיגים ופעילים חברתיים וותיקים ורעננים שאת מכירה בוודאי, למשל מתוך ארגון "כוח לעובדים". האיזון בין הניסיון והשם המוכר של חברי הכנסת המכהנים ובין הרעננות והלהט של פעילי זכויות העובדים, הנכים, הסטודנטים והמורים יכולים להביא למפלגה החדשה מספר מנדטים דו ספרתי, ובכך לפרוץ את תקרת הזכוכית של מפלגת העובדים הקודמת "עם אחד", שקיבלה קולות בעיקר בתיווך וועדי עובדים גדולים. ברור לי שבמצב הקיים אף אחד מכם חברי הכנסת לא יעז לומר היום שהוא שוקל אפשרות כזו, אך הייתי רוצה שהאפשרות תחלחל לדיון הציבורי, בפרט לאור גרירת הרגליים בנושא הבחירות למוסדות מפלגת העבודה, המונעת רענון ודמוקרטיזציה. התסריט של פיצול המפלגה חייב לעלות על השולחן כתגובת נגד לתסריט האיחוד בין מפלגת העבודה ל"קדימה", אותו מזמזמים באוזנינו מדי שבוע עיתונאי-החצר של הפוליטיקה כדוגמת יוסי ורטר מ"הארץ". אם היום קשה מאוד לפעול לקידום מהלכים סוציאל דמוקרטיים במפלגת העבודה, בין אם כחבר כנסת ובין אם כחבר מן השורה, הדבר יהיה בוודאי קשה בהרבה כאשר הפעילות תהיה במסגרת שותפות עם אנשי "קדימה". אין צורך להזכיר גם כי במידה ויתרחש איחוד כזה, רבים מכם יידחקו למקום לא ריאלי ברשימה לכנסת, שבוודאי תורכב בחופזה ובשיטה לא מאוד דמוקרטית, כפי שקרה ב"קדימה" לפני הבחירות הקודמות.

לסיכום, אין לי ניסיון בפוליטיקה, ובאמת אינני יודע מהי האפשרות העדיפה: לנסות ולגבש מחנה סוציאל דמוקרטי של כמה חברי כנסת שיכבוש את מפלגת העבודה ויחזיר אותה לעצמה, או לפרוש ממנה כדי לבנות מפלגה חדשה מן היסוד.

בין אם תבחרי בהסתערות ובין אם תבחרי בפיצול, אתמוך בך מכל הלב ואשתדל לסייע, אך לדעתי הקו בו את נוקטת כיום יחזק רק אותך בתדמיתך כ"צדיקה בסדום" אך לא יקדם את המהפך הרצוי במפלגה, הממשיכה להדרדר מדחי אל דחי, ועימה כל מחנה השמאל בישראל.     

בברכה ובהערכה,

איתי

נ"ב:

אשמח לקבל בהזדמנות את תשובתך למשאל הח"כים שערכנו בנושא איחוד רשימות מפלגת העבודה ומפלגת קדימה. למשאל ענו בהסתייגות חה"כ מיכאל מלכיאור וכמותו אורית נוקד, ואילו קולט אביטל הצביעה בעד

 בקשה מהקוראים:
אנא ציינו בטוקבק אם אתם חושבים שהדרך לבניית מפלגה סוציאל דמוקרטית עוברת דרך השתלטות על מפלגת העבודה או דרך בניית מפלגה חדשה. ניתן גם לשלוח את דעתכם בדוא"ל לשלי יחימוביץ'
 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

33 תגובות

  1. שי כהן :

    למוטב לציין שכרגע, לאור הימנעות ברק וכבל לקיים בחירות במועדן, חסרה בישראל גם מפלגה דמוקרטית…

    ייתכן ומפלגה סוציאל-דמוקרטית זה הדבר הבא

  2. נדב פרץ :

    ב', בגדול, בכל מקרה למעט איחוד עם קדימה. זכור לי רק מקרה אחד שבו ח"כים התפצלו ממפלגה והצליחו ליצור מפלגה בעלת משמעות – קדימה – ואז הם זכו בתמיכה מאסיבית של התקשורת, ועמד בראשם שרון.

    בתוספת בקשה – אני מקווה שכל מי שמחליט שזו האופציה עבורו, יבין שפוליטיקה זה לא אינסטנט פודינג, ולא יצפה שאחרי הבחירות הבאות דקלום של המניפסט הקומוניסטי יהיה דרישת סף עבור פקידים במשרד האוצר. שינוי פוליטי – ולא משנה באיזו דרך – הוא תהליך איטי וקשה, שדורש הרבה סבלנות.

  3. שושי :

    לדעתי, המותג של מפלגת העבודה הרוס באופן בלתי הפיך. כדאי שחה"כ ינערו מעל עצמם את הגישה הנוסטלגית. מצביעיה הנוסטלגיים של המפלגה הולכים ומתמעטים.

  4. דני בלוך :

    מצטרף לב'. בבחירות הפנימיות הבאות צריך לחלק 3 רשימות – מועמדים שממליצים בעדם בגלל עמדותיהם המדיניות, החברתיות, הערכיות והחוקתיות. שניה – ח"כים שיש לפעול נגדם באקטיביות בגלל עמדותיהם, הצבעותיהם, אי-קיום התחיבויות ורשימה שלישית – נייטראלית של אלה שלא הצטיינו במאבקים כמו רשימה א' אך גם לא נהגו ופעלו נגד העקרונות של קבוצה א'

  5. גילי :

    דני, במפלגת העבודה אין בחירות פנימיות. זאת עובדה.

    ואם בכל זאת יהיו "בחירות", צפוי שהן יהיו במתכונת אלו שהיו במפלגת ההרס העצמי "שינוי", שבה מנעו מרוב המתפקדים להצביע. בוודאי יהיה בהן גם שפע סיכולי דמוקרטיה נוספים, ר' החוקה המתגבשת.

  6. דני בלוך :

    ני מניח שיהיו כמו בפעם הקודמת, עם כל הליקויים. אם לא – אשקול את דרכי.

  7. נדב פרץ :

    גילי – את מוכנה לפרט קצת יותר? לפני הבחירות האחרונות הלכתי לקלפי והצבעתי בעד מועמדי לרשימה לכנסת. כמוני עשו גם שאר המתפקדים. זה מה שמכונה 'בחירות', עד כמה שידוע לי.

    יש (הרבה) ליקויים בדמוקרטיה הפנימית במפלגת העבודה. מה שיותר חמור, המצב הולך ומחמיר. אבל זו עדיין המפלגה הדמוקרטית ביותר בישראל.

  8. א :

    גילי, אני די מסכים עם נדב.

    המצב על הפנים ואסור להשלים איתו אך צריך גם להסתכל על החלופות מסביב. זה לא רק שמפלגת העבודה הולכת ומתרחקת גם מדמוקרטיה וגם מסוציאל-דמוקרטיה, כך ניתן להגיד גם על התנועה הציונית ועל מדינת ישראל.

    מי שחושב לגבי מדינת ישראל מחשבות בסגנון "אין לי ארץ אחרת", זכותו וחובתו להיאבק על כך שתהיה ארץ טובה יותר. מי שחושב שהכל במדינה רקוב או בתהליך ריקבון בלתי הפיך, עדיף שיהגר מכאן לארץ אחרת.

    כנ"ל בתוך הפוליטיקה – אם לדעתך נגזר דינו של הבית ששמו מפלגת העבודה להיהרס (ואכן ישנן עדויות רבות התומכות בנבואה זו), עדיף לך לדעתי להשקיע האנרגיה בבניית בית חדש וטוב יותר ולא בישיבה צינית מן הצד.

  9. שונית :

    מכתב מצוין. אני מסכימה עם איתי, היום יחימוביץ משמשת בעבודה בעיקר עלה תאנה לברק ופואד.
    אם רן כהן יעמוד בראש מרצ, כפי שאני מאוד מקווה, מקומה של יחמוביץ, לדעתי, שם, במרצ.
    אם לא, יש צורך דחוף בהקמת מפלגה סוציאל דמוקרטית, ושלי יחימוביץ יכולה להוות במפלגה כזו כוח משמעותי ביותר.

  10. ליאור שוורץ :

    מאמר מהלב כל מילה נכונה.

    האופציה הראלית היחידה היא ב.

    צריך לחדד לדעתי את( אין לי הגדרה יותר טובה) "הישראליות" מי שמוכן להיות שוטף במדינת ישראל להבדיל מ"ציוני"- וצריך ללכת לבחור נציגים סוציאל דמוקרטים.
    יהודים או ערבים.
    ואם במקרה שוב פעם שמחון יהיה נציג המושבים לדאוג שמישהוא אחר
    יקבל את מקומו.

    שלי רצתה להקים את הפורום הכלכלי חברתי לדעתי מישהוא אחר אולי חוץ מפלגתי צריך לנסות לבנות את הפורום הזה.

    או לחלופין לבנות את הפורום
    החדש "עבודה שחורה להחיאת מפלגת העבודה"

  11. אלעד הן :

    דברים נכוחים.
    רק אעיר שאתה טועה לחלוטין כשאתה טוען שהנהגת הקיבוצים משרתת את האינטרסים של חברי הקיבוצים. היא משרתת את חברי הקיבוצים באופן דומה לדרך בה ברק משרת את כלל אזרחי מדינת ישראל. כלומר, היא לא. היא משרתת (ברובה) פלג קטן ואינטרסנטי של מי ששדדו את התנועה הקיבוצית מחבריה.

    עוד הערה: לדעתי אתה טועה לחלוטין בכך שאתה רואה איזו בשורה באילון (שבו הייתי מוכן לתמוך נגד ברק, אבל זה לא אומר הרבה) או בפינס (ניאו ליברל סטנדרטי ועוד אלוף בטכניקת "זאב בעור כבש" המסוכנת), הם לא תמימים שנפלו ברשתו של ברק, הם עשו מהלך פוליטי ונכשלו. זה הכל.

    באופן כללי, יש טון מסויים של "כיסוח שחיתויות" ליברלי שכבר הערתי לך עליו שנודף גם מכאן, וזה חבל כי בסה"כ נראה לי שעשית יופי של עבודה בניתוח המציאות המפלגתית ובביקורת עבודתה הבעייתית של יחימוביץ'.

    אני מתלבט בין ב. לג. אבל נראה לי שזה תלוי בהזדמנויות שייקרו ולא צריך להתחייב מראש.

    יום טוב.

  12. אלעד הן :

    רק אחדד את המושג "כיסוח שחיתויות" ליברלי: הבעיה שלי היא עם הגועל מהפוליטיקה. הגועל הזה, שפושה בקהילת הבלוגרים ובאופן כללי בהרבה מהשמאל הוא לרעתנו ואנחנו צריכים להילחם בו. אתה רק מתייחס אליו כאל נתון שצריך להתחשב בו, אבל האמת היא שאם לא נצליח להלחם בגועל מהפוליטיקה לעולם לא נביא שינוי כי תמיד ניכשל כשנתבוסס בפוליטיקה אמיתית.

    אם ההנחה האה-פריורית שלך היא שברגע שחותכים דילים ועושים פשרות ומשיגים חצי ממה שרצית ולא את כל מה שרצית אז האנשים כבר לא איתך, אפשר כבר להניח מראש שהאנשים לא איתך.

    הגועל של אנשי שמאל מהפוליטיקה משול לאסיר שרוצה לברוח אך מסרב לעבור דרך הביוב לשם כך.

    צריך להכנס לביוב חברים.

  13. א :

    נשמח לפרסם מאמר מלא המפרט ומנמק טענתך החמורה

    "הנהגת הקיבוצים … משרתת (ברובה) פלג קטן ואינטרסנטי של מי ששדדו את התנועה הקיבוצית מחבריה."

    וכן עונה לשאלה הפשוטה לכאורה:

    הכיצד זה בתנועה הקיבוצית הדמוקרטית לא קמה אלטרנטיבה וכובשת את ההנהגה בקולות הרוב המנוצל?

  14. א :

    אלעד, ואולי הגועל של הסוציאלדמוקרטים השרופים מן ה"ליברלים" (אילון ופינס) מעיד גם הוא על חוסר בגרות ונכונות לפשרות?

    המשמעות המיידית
    א. אין מספיק חכים לפרישה כגוש או לאיום רציני (כגון "אין בחירות למוסדות עד אפריל? אנחנו בחוץ")
    ב. לא רוצים את אילון ופינס? תמצאו את עצמכם עם מרציאנו. ואללה אחלה סוציאליסט.

  15. נדב פרץ :

    צריך להבדיל בין פשרות לבין הקביעה שמישהו הוא 'משלנו'.
    אני בעד פשרות עם פינס ועם איילון, כשהן פונקציונליות ומקדמות את המטרות הסוציאל דמוקרטיות.
    אני נגד הצבת פינס ואיילון כ'אנשי המחנה'. הם לא משלנו, ואסור לשכוח את זה.

  16. ירדן :

    חד משמשעית מפלגה חדשה. אבל גם האפשרות השנייה יכולה לשפר את המצב הקיים.

  17. יוני :

    מאמר מעולה. אנחנו באמת חייבים לדחוף את הדיון הזה למרכז סדר היום הציבורי. כולם עדיין בתקווה עם בטן מלאה ומחשבות מזמזמות משביתת המורים ומוכנים לחשוב דברים מחדש.
    אלעד, גם אני לפעמים מרגיש את קו הסלידה מהפוליטיקה באתר שלנו, אבל הפעם לדעתי זה לא אופי הדברים.
    אני לא יודע אם אני מעדיף השתלטות או התפצלות, אם התפצלות אז הייתי רוצה לחפש לעשות 'מפץ גדול' משלנו – שבו לוקחים כל מי שמוכן לשיח סוציאליסטי, הוא לא חייב להיות חסיד נלהב, אבל חייב לקבל שזה מה שחסר במערכת הפוליטית הישראלית עכשיו (זו מינימום הדרישה שלי מאילון ופינס אם הם רוצים להיות בפנים).

  18. אלעד הןו :

    "הכיצד זה בתנועה הקיבוצית הדמוקרטית לא קמה אלטרנטיבה וכובשת את ההנהגה בקולות הרוב המנוצל?"
    הכיצד זה במדינת ישראל הדמוקרטית לא קמה אלטרנטיבה וכובשת את ההנהגה בקולות הרוב המנוצל?

    אני ממליץ לקרוא את "הדיאלקטיקה של כשל השוויון" של דני גוטוויין. אפשר לראות שם איך אנשים יכולים לתמוך בדבר שהוא נגד האינטרס שלהם בטווח הארוך (פירוק מדינת הרווחה) מתוך האינטרס שלהם טווח הקצר (שיפור המעמד היחסי שלהם).

    בכל מקרה, בתור מישהו שאינו חבר בתנועה הקיבוצית, לצערי הדבר הזה לא בסדר היום המיידי שלי. אבל שווה להעיר שהאינטרס של רוב חברי הקיבוצים דומה במידה מדהימה לאינטרס של רוב אזרחי מדינת ישראל גם אם הם (יחד עם רוב אזרחי מדינת ישראל)בעצמם לא מבינים את האינטרסים שלהם עד הסוף.

    בעניין אילון ופינס: מסכים עם נדב. וכאמור, הצבעתי לאילון ואני חושב שמצבנו היה טוב בהרבה לו היה נבחר, לאו דוקא בגלל מעלותיו, ואולי אפילו בגלל מגרעותיו.

    לקריאה נוספת:

    הדיאלקטיקה של כשל השוויון:
    http://tal.wolfson.co.il/essays/dialectica.htm

    מאמר של מיכה אשחר על הנהגת הקיבוצים. לא חותם על כל מילה, אבל מיכה הוא חבר קיבוץ ומנתח ניתוח "אינטרסנטי" די מוצלח לדעתי:
    http://www.kibbutz.org.il/shavim/articles/micha_eshchar/080217_eshchar.htm

  19. אבי :

    זה הזמן להקמת מפלגה חברתית בישראל ששלי יחימוביץ תהיה בראשה. המפלגה תכלול פעילים חברתיים מוכרים ואקדמאים ולא פוליטיקאים ועסקנים ולכן תיתפס כאותנטית בעיני הציבור. במפלגה יכולים להיות חברים עמי וטורי שהנהיג את מרד הסבלים בנתב"ג, אביב וסרמן שהגיש בג"ץ נגד הפרטת בתי הסוהר, אבישי בייניש שהגיש בג"ץ נגד קיצוץ הקצבאות בשם חוק כבוד האדם, מנהיגים ומנהיגות משביתת המורים האחרונה וכו'.
    באירופה מפלגות שמאל רדיקליות הולכות ומתחזקות ואין כל סיבה שזה לא יקכה גם פה.

  20. תומר רזניק :

    אינני חבר מפלגת העבודה, ואני יודע אך מעט על יחסי הכוחות במפלגה. עם זאת, לי זה נראה ברור שמפלגת העבודה רקובה מן היסוד. מפלגת העבודה היא מפלגה אוכלת יו"ריה, כיסאולוגית ונטולת כל כיוון. אין לי ספק שישנם חברי מפלגה רבים בהם הכותבים בבלוג ועוד רבים שיש להם אידאלוגיה סוציאל-דמוקרטית מגובשת, עם זאת חוששני שהם ישארו נטולי כוח במפלגת העבודה על קבלני הקולות שלה.

    אם אנחנו מחפשים בסיס לבניית מפלגה סוציאל דמוקרטית, לדעתי הבסיס הטוב ביותר לכך היא מפלגת מרצ, שאני חבר בועידתה ואף בהנהלתה. למרצ יש בעיות רבות, שלא נתחיל לדון בהן, עם זאת, משום שהיא קטנה יותר, קל יותר לשנותה ולהשפיע עליה. אבל השאלה היא לא רק עד כמה "קל" יהיה המהלך (ובכל מקרה הוא לא יהיה קל) אלא גם שאלה של מרחק אידאולוגי, ומהיכרות עם חברי מוסודות מרצ השונים ועם הדמויות המרכזיות בה, אני חושב שהמרחק האידאלוגי בין אנשים מחוץ למרצ הרוצים במפלגה כזו לבין אנשי מרצ יהיה זניח עד לא קיים (ושאף אחד לא יגיד לי ששלי יחימוביץ' יותר סוציאליסטית מאילן גילאון), בניגוד למפלגת העבודה בה למיטב התרשמותי ישנם חלקים מרכזיים שהשיח הסוציאל-דמוקרטי רחוק מהם עד מאוד.

  21. אבי :

    תומר, מר"ץ היא מותג מת שכבר לעולם לא יתרומם. רוב אזרחי מדינת ישראל, במיוחד אלו שחיים מחוץ לגוש דן לעולם לא יצביעו למר"ץ ובמידה רבה של צדק, הרי מר"ץ בחרו את יוסי ביילין הקפיטליסט לעמוד בראשם וליברלית שהנושא החברתי לא מעניין אותה כמו זהבה גלאון היא בין בחירי המפלגה . כדי לסחוף מצביעים רבים יש צורך במפלגה חדשה שלציבור אין דעה שלילית עליה.

  22. מפקד המורים הגדול: להתפקד כדי להשפיע :

    […] החם איך בונים מפלגה סוציאל דמוקרטית? פותחים שבוע הטור של דניאל בלוך והשבוע: השבוע של ביבי […]

  23. אורי יזהר :

    דיון מרתק, אבל חסר תוחלת. חברים יקרים, מפלגת העבודה היא במצב סופני. אין לה דרך, אין לה הנהגה ראויה וגם אין לה חברים שמהם יכולה לצמוח תמורה. היו"ר שלה הוא טכנוקרט ביטחוני ללא כל מסר רעיוני משמעותי בתחום כלשהו. מישהו שמע אותו פעם מציג איזו שהיא תפיסה בתחומי הכלכלה והחברה? או בתחום דת ומדינה? או בתחום החינוך? שום כלום! נאדה. וכיו"ר של עסק קורס הוא רוצה עכשיו לאחד את המפלגה עם קדימה. ממש פרוייקט מלהיב. מה כבר יכולות שתי אמבות שמתמזגות ליצור? אמבה יותר גדולה. אין ברירה, צריך להקים כוח חדש, או להצטרף למרצ אם רן כהן ינצח (מה שלא כל כך צפוי). יש למישהו רעיון איך מתחילים?

  24. כיצד נבנה מפלגה סוציאל-דמוקרטית? :

    […] החם איך בונים מפלגה סוציאל דמוקרטית? פותחים שבוע הטור של דניאל בלוך והשבוע: השבוע של ביבי […]

  25. שלי יחימוביץ’: קדימה היא מיזם עיסקי :

    […] החם איך בונים מפלגה סוציאל דמוקרטית? פותחים שבוע הטור של דניאל בלוך והשבוע: האם תומרץ […]

  26. הדרך לשינוי: באמצעות מפלגה חדשה או קיימת? :

    […] האחרונים התקיים ב”עבודה שחורה” דיון בו מתחבטים רבים – האם שינוי בחברה יתאפשר דרך מפלגה […]

  27. איש-מרצ :

    אם בעבר התאמצתי להקדיש זמן לקריאת את רוב המהדורות של 'העתון האלקטרוני' של מרצ, הכתוב, ערוך, מופק ומצנוזר ע"י נחום שור, אביו של מזכ"ל מרצ ירון, הרי זה נגמר ! בחודשים האחרונים למדתי לדעת שנחום שור בעצם עשה את הכלי שבידיו – שיכול להיות כלי מידע, החלפת-דעות ומנוף לרענון מרצ – לפמפלט יובשני, עם עוד ועוד ראיונות החוזרים על עצמם עם נבחריו של העורך מקרב 1000 חברי ועידת מרצ. מין דף יחסי-צבור 'מפוספס', שבראשו מתנוסס בכל שבוע "דבר-העורך" – כולו נופת-צופים בסגנון שפראבדה ואיזווסטיה היו מתגאים בו (וגם 'על המשמר' ו'השבוע בקיבוץ הארצי' !) קמעה-קמעה הפסקתי לקרוא, ואולי בעתיד הלא רחוק 'אקליק' על הסרת כתובתי האינטרנטית מרשימת-התפוצה של 'העתון האלקטרוני' של שור. אם בעתיד גם אסיר את שמי מרשימת חברי מרצ, לנחום שור ולעתונו הכאילו "פרטי" תהיה לכך תרומה כלשהי ! אני מנחש שדברי אלה לא יפורסמו ב"עתונו" של נחום שור ""על פי שיקולי-המערכת", כדברי ההודעה המסכמת את ה"הזמנה" להגיב על הכתוב ב"עתון" האלקטרוני ההוא, שאפילו 'בלוג' אי-אפשר לכנות אותו, כדי לא להעליב בלוגרים.

  28. אסנת :

    לפי הבנתי אנחנו כסוציאליסטים (בעלי זהות אזרחית או ציונית- אינני מבחינה בין שני הסוגים כרגע) יכולים לחפש להתארגנות שלנו שני בסיסי כוח:
    משאבים של מפלגה קיימת – ואז אין סיבה שזו לא תהיה מפלגת העבודה, להפך!
    או יצירת ארגון עובדים שמבוסס על מיסי חבר מסוג החשיבה של "כוח לעובדים".
    יצירת מפלגה חדשה על בסיס סיסמאות וללא בסיס ארגוני וכלכלי היא בזבוז כוחות שיוביל לח"כ וחצי עד שניים (תסריט אופטמי) בכנסת הבאה וחובות לבנק ו/או לנדבנים שיממנו את ההרפתקאה.

    אם יש לכם שעה פנויה הקדישו אותה להשפעה בתוך מפלגת העבודה או ליצירת ארגון עובדים אמיתי. בשתי הדרכים תגיעו בעוד הרבה זמן למטרה.

  29. שנתיים לעבודה שחורה - פרק שני :

    […] גם אופטימי, גם נאיבי וגם ספקן חסר תקנה, המשכתי (וממשיך עד היום) להתלבט בין שתי האופציות הראשונות אך חשבתי שהאתר לא […]

  30. אפרים סנה רוצה אתכם - האם כדאי? :

    […] ומרצ, שתי מפלגות הנמצאות בנסיגה מתמשכת.       אף שאני שותף מלא לדעתך, כי מפלגת העבודה התרחקה מאוד מההגדרה “מפלגה סוציאל […]

  31. כוח סוציאל דמוקרטי - מה עושים עד הבחירות? :

    […] בתוכן, כנהוג בעיתונות הספורט. בניגוד לרושם שאולי נוצר, אין לי המלצה מגובשת בנושא, ובמקום זאת אני מבקש לדון בחלופות האפשריות, ולהציג […]

  32. אברהם מירושלים :

    מדהים עד כמה דיון שתחילתו לפני כשמונה חודשים. מקבל רלוונטיות כה רבה כיום לאחר פרישתו של עמי איילון ומלכיאור והדיבורים על קמת מפלגת שמאל חדשה. נראה בעיני שהקמתה של מפלגת נישה שמאלית, לא תאפשר הקמה של אלטרנטיבה שלטונית, ועל כן על אף שהרעיון קוסם אין בו ממש. לכן ישנו צורך להשפיע מתוך המפלגה (סניפים,מחוזות,פריימריס), ולאפשר לכוחות הסוציאל דמוקרטים הקיימים וכן לכוחות חדשים להתעצם ולשנות את פניה.הן יו"ר המפלגה והחכ"ים המכהנים אינם אלא חלק אחד מן המפלגה, וניתן להחליפם.
    ומתוך כך עולה המסר, לכו להצביע בפריימריס!

  33. פעיל חברתי :

    מסכים עם שושי מתגובה 3 - המותג העבודה איבד את ערכו בעיני הציבור

    יהיה קשה מדיי לשכנע את הציבור להצביע למפלגת העבודה גם אם יתבצעו בה שינויים מהותיים.
    מפלגת העבודה איבדה מערכה בעיני הציבור.
    כשאומרים מפלגת העבודה, רואים אהוד ברק מול העיניים, וזה לא סוציאל דמוקרטי, זה אקירוב תל-אביבי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.