חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חסימת אתרים לא תגן על ילדינו

נושאים זכויות אדם, חינוך ותרבות, מכתבים ב 9.03.08 6:00

נמרוד אבישר פונה לחה"כ רונית תירוש בניסיון לשכנע אותה כי תמיכתה בהצעת החוק לחסימת אתרים של חה"כ אמנון כהן נובעת ממידע חלקי ומוטעה, ומביא טיעונים מדוע החוק המוצע מהווה פגיעה בלתי מידתית בחרויות הפרט

ח"כ רונית תירוש שלום רב,

הופתעתי וכאבתי לקרוא את שאמרת ל-ynet לגבי חוק חסימת אתרים, החוק שמתיימר להגן על ילדי ישראל ובסופו של יום יימצא כפוגע בהם. דווקא כאשת מקצוע בתחום החינוך, הייתי מצפה ממך להבנה הפשוטה כל כך שלא ניתן למנוע מידע ממי שרוצה להשיג אותו.

ראשית, כמה תיקונים עובדתיים. הצעת החוק המדוברת לא תגן ולו על ילד אחד בישראל, והעובדה שאת משתמשת ברטוריקה הזו מעידה, אני מקווה, על כך שהוטעית. ראוי, אם כן, לתקן את הטעות על מנת שלא תמשיך ממך הלאה. הצעת החוק לא תגן על אף ילד בישראל מפני שאין דרך אפקטיבית לחסום את כל הפורנוגרפיה ברשת. תוכנות שיתוף קבצים, שנמצאות במחשבו של כל ילד, יכולות בקלות להטעות כל תוכנת חסימה. יתירה מכך, מספיק ילד אחד בקבוצה שהוריו השאירו את גלישתו פתוחה כדי שכולם יוכלו לצפות בתכנים – הרי ילדים נחשפו לפורנוגרפיה עוד לפני שהמרשתת הייתה קיימת. ללמדך עד כמה ההצעה אינה מגינה על ילדים, אפילו המועצה לשלום הילד מתנגדת להצעת החוק במתכונתה הנוכחית.

שנית, מטרתה של הצעת החוק אינה הגנה על ילדים. לו הייתה זו מטרת החוק, מדוע התנגדו מציעיה בוועדת הכלכלה (טרם הקריאה הראשונה) למתן פטור לבתי עסק ולבתי אב בהם אין ילדים מחובת חסימה כברירת מחדל? נפשו הרכה של איזה ילד תפגע אם בתי אב שאין בהם ילדים לא יצטרכו להיחסם? לא, לית מאן דפליג שההצעה נועדה לשרת את מנהיגיו של העולם החרדי, שרבים מעושי דברם מחזיקים מחשב בביתם לצרכי עבודה. אין בכך פסול, כמובן, שש"ס עושה את המוטל עליה על ידי הציבור ששלח אותה, אולם מצופה ממך כנבחרת ציבור לעשות את המוטל עלייך על ידי הציבור ששלח אותך – בין השאר על ידי מניעת פגיעה לא מידתית בזכויות הפרט שלהם.

בכתבה צוטטת כטוענת כי "החוק לא פוגע כהוא זה בחופש הפרט". להלן מספר חירויות בהן החוק פוגע גם פוגע.
1. צנעת הפרט – על מנת ליהנות מאינטרנט חופשי על הפרט להירשם אצל הספקית, כלומר, להכנס למעין רשימת בושה של צרכני פורנו (אגב, אין זה בהכרח אומר שהפרט הוא צרכן פורנו – חסימת אתרים ברמת שרת עלולה לחסום גם אתרי תוכן נורמטיביים לחלוטין, עוד על כך בהמשך). יש לכך השלכות ראשונות במעלה. בקשה כזו יכולה לשמש עדות אופי נגדית כנגד אינדיבידום, למשל, במשפטי הטרדה מינית. למה צריך להיות גוף כלשהו במדינה שיש לו מידע על אודות הרגלי הגלישה של כל פרט בישראל?
2. חופש העיסוק – יצרני תוכן רבים באינטרנט הולכים להפגע מהצעת החוק הזו, במספר מישורים. הראשון שבהם הוא שאין באמת דרך לחסום את כל התכנים הפורנוגרפיים ורק אותם. החסימה מתבצעת על ידי תוכנה. כיצד תדע התוכנה להבחין בין אתר לימודי כלשהו של חינוך מיני או מניעה של סרטן השד לבין אתר פורנוגרפי? הרי גם כבני אדם לא תמיד אנו יודעים להבחין בהבדל -האם יש הבדל בין שירה אירוטית מודרנית לבין "שיר השירים"? בין "לידתה של ונוס" של בוטצ'לי לבין פראפרזה על הציור שעושה דוגמנית עירום? התוכנה משתמשת במילות מפתח לחסימת אתרים – האם היינו רוצים שכל אתר שמדובר בו על "מלכות שדי" ייחסם?
ההשפעה על יצרני תוכן ברשת היא ברורה – אתרם עלול להיחסם לגלישה על לא עוול בכפם, ועל אף שהתכנים בו אינם עונים להגדרה בחוק, וזאת מפני שהמחוקק מסמיך רובוט ממוחשב לקבל החלטות בשמו.
השפעה נוספת נובעת מפרצות האבטחה בחוק הזה. כמעט כל האקר מחשבים מתחיל יכול לשתול קוד באתר מסוים, שיביא לחסימתו (למשל, שורה של מילים גסות). היות והאינטרנט הוא גם זירה מסחרית, האינטרס לעשות מעשה כזה הוא ברור – ונמצא שהצעת החוק מסכנת שלא לצורך אתרים מסחריים.
3. חירות הביטוי – חופש הביטוי הוא גם, למשל, החופש לבחור את המלים בהם נעשה שימוש. חלק מהמילים האלה עלולות לעורר את הרובוט החוסם ובהכרח להדיר את האתרים שעושים בהן שימוש אל מחוץ לשיח הציבורי. מדובר בסתימת פיות.
כמו כן, החוק מסמיך את שר התקשורת לקבוע מהם התכנים שיחסמו. אם בעיני שר תקשורת מסוים תכנים הומוסקסואליים, למשל, הם פורנוגרפיה (ושמענו הרי תפישות עולם חשוכות מזו בשבועות האחרונים), עלולה להתבצע חסימה של אתרי תמיכה להומוסקסואלים. כיצד ניתן לאשר חוק שנותן סמכות כמעט אבסולוטית לשר זוטר לקבוע אילו תכנים הם ראויים ואילו אינם ראויים להיות בספירה הציבורית?

פגיעה בחירויות פרט אינה בהכרח סיבה טובה להתנגד לחוק, באם היא מידתית. אולם הצעת החוק המדוברת גם אינה מידתית. מידתיות תהיה לחייב את הספקיות ליידע, בטלפון או במייל, את לקוחותיהן על האפשרות לסנן תכנים על מחשבם האישי. חסימה כברירת מחדל ויצירת "רשימות בושה" אינה מידתית. מידתיות תהיה לחייב אישור של גוף מבקר על התכנים החסומים. מתן סמכויות בלתי מוגבלות לשר התקשורת לקביעת התכנים הללו אינה מידתית. מידתיות תהיה לעשות את החסימה מהמחשב האישי. לעשות את החסימה ברמת שרת, ואגב כך ליצור פגיעות גדולה והאטה של הגלישה אינה מידתיות.
אבל חשובה מהתיקונים העובדתיים (שכשלעצמם הופכים את הצעת החוק הזו לכלי-אין-חפץ-בו בעיני כל מי שחירותו חשובה לו) היא התפישה החינוכית שצוטטת כמביעה בכתבה. האם באמת נכון יותר בעינייך שהמדינה תיטול סמכויות הוריות ותקצץ את כנפיהם של ההורים? האם לא נכון יותר לאפשר להורים לבצע חסימה ברמת המחשב האישי של התכנים שהם רואים כלא ראויים, שיכולים לחרוג מהמוצע בהצעת החוק ויכולים להיות פשוט אחרים? האם ויתרנו על מעורבות הורית בחיי הילדים, ואנחנו מעדיפים לטמון ראשינו בחול?

הרי גם הרחוב מסוכן הוא – והורים נוקטים צעדים רבים (הגבלת שעות, רכישה של מכשיר סלולרי במאות שקלים ועוד) כדי לוודא שלילדיהם שלום כשהם יוצאים החוצה לשחק. הרי ילדים עלולים לא רק להיחשף לעירום ולאלימות, אלא גם חו"ח לקפח את חייהם כאשר הם יוצאים לשחק, ובכל זאת אנחנו מעדיפים להשקיע בלהגביר מודעות ("ילד מתחת לגיל תשע לא חוצה את הכביש בלעדיך", למשל) ולא בחסימת הרחוב עבור ילדים. אם הורה לא מגלה עניין במה שילדו עושה עם המחשב, אף תוכנת סינון לא תעשה זאת עבורו – הילד יוכל להשיג את המידע בכל מיני דרכים, שחלקן אף פורטו במכתבי זה – היעדר המעורבות ההורית ימנע מההורה להגיב לסוג המידע שילדו מחפש. למשל, אם בן חמש עשרה תר אחר פורנוגרפיה, הוא עושה זאת מתוך סקרנות. את הפורנוגרפיה הוא יכול להשיג במגוון של ערוצים – דרך חברים, חומר פורנוגרפי שההורים שומרים בבית וכיו"ב. מספיק הרי בן שכבה אחד שאחיו הגדול מספק (אולי אפילו תמורת תשלום) חומרים פורנוגרפיים לשאר בני השכבה כדי שהצעת החוק הזו תהיה רלוונטית כשלג דאשתקד. מעורבות הורית בריאה בתכנים שהילד צורך על המחשב יכולה להביא לזיהוי הסקרנות הזו ולמתן מענה עליה, שהוא בוודאי בריא יותר מהמענה שפורנוגרפיה תדע לתת. חסימת האתרים על ידי המדינה פוטרת את ההורים מאחריותם לפעול אקטיבית לחינוך של ילדיהם, מקצצת את כנפיה של הסמכות ההורית ופוגעת ביכולת של ההורים להכין את ילדיהם לאתגרים שרשת האינטרנט מעמידה בפניהם. ככזו, היא בלתי חינוכית מאין כמוה. כיצד בכלל ניתן להביע תפישה לפיה מניעת מידע, במקום התמודדות עמו, היא נכונה חינוכית?
אשמח לקבל את תגובתך לדברים – הצעת החוק הזו היא בנפשי, מפני שהסכנות לחירויות הפרט בה מניפות חרב חדה מעל עצם הדמוקרטיה הישראלית.
———
בכבוד רב,
נמרוד אבישר,
עורך, מנהל פורום ותומך טכני במה חדשה
בלוגר: nimrodavissar.blogli.co.il,
blogica.blogli.co.il
ירושלים.

העתק ממכתב זה נשלח לאתר האינטרנט "עבודה שחורה", שמטרתו קידום ועידוד דו שיח פומבי בין נבחרים לבוחרים. המכתב ותשובתך יפורסמו באתר.

הערה:
"עבודה שחורה" מבקשת לחזק את הבלוגרים ושאר משתמשי הרשת המתנגדים לחוק, העושים שימוש במכתבים אישיים כדוגמת זה, ואף במפגשים אישיים עם חברי כנסת, ככלי לשכנוע. גם כתבתם של אהוד קינן ואדר שלו המצוטטת לעיל מהווה עליית מדרגה בקשר בין אזרח (במקרה זה עיתונאי) ונבחריו. אנו מקווים שתמשיכו בדרך זו גם לגבי הליכי חקיקה אחרים המטרידים אתכם. אותן ה"מחלות" שנחשפתם אליהן בנושא הצעת חוק זו – הצבעה על סמך מידע חלקי ומוטה, היגררות אחר טיעונים פופוליסטיים, ציות עיוור למשמעת קואליציונית וכו' – משפיעות על החקיקה בכל התחומים.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , ,

2 תגובות

  1. 892 - מכתב לרונית תירוש » בלוגיקה :

    […] באתר “עבודה שחורה” מתפרסם היום מכתב שכתבתי למי שעד לא מכבר הייתה ממונה על חינוך ילדינו, חה”כ רונית תירוש, שמתייחס לתמיכתה בהצעת החוק. אעדכן כאן אם יגיע מענה. […]

  2. דוד זינגר :

    בין אירן לסדום ועמורה

    מאוד פשוט להרים דגל ערכי אחד ובשמו לבטל לחלוטין כל ערך אחר, כך עשו חברי סיעת שס בעודם מרימים את דגל החינוך והדאגה לילדים תוך ביטול זכויות בסיסיות של הפרט. הדבר נכון גם כלפי אותם האנשים המרימים את דגל זכויות הפרט אך מבטלים את הצורך בהגנת הילדים

    הצעת החוק של חברי סיעת שס זכתה לפרסום רב במדורי המחשבים של אתרי החדשות השונים. כל כותבי הכתבות באתרים אלו נמנים עם המתנגדים, דבר שבא לידי ביטוי באופן ברור בכתבות ובמאמרים שהתפרסמו.

    חיים קלים עשו להם אותם הכתבים בעודם כותבים באותיות ענק ובכותרות מפחידות על החיים שאחרי העברת החוק, מבלי להתייחס לבעיות במצב הקיים החושף את ילדנו לתכנים שאינם מתאימים לגילם.

    חיים קלים עשו להם מגישי הצעת החוק בעודם מגישים הצעת חוק בנושא כל-כך רגיש מבלי לעשות עבודת הכנה מינימלית ולא בדקו את האופציות הטכנולוגיות הקיימות ומבלי להכיר את תרבות הגלישה באינטרנט ובכך עשו לכתבים המתנגדים לחוק את מלאכת הכתיבה קלה מתמיד.

    מאוד פשוט להרים דגל ערכי אחד ובשמו לבטל לחלוטין כל ערך אחר, כך עשו חברי סיעת שס בעודם מרימים את דגל החינוך והדאגה לילדים תוך ביטול זכויות בסיסיות של הפרט. הדבר נכון גם כלפי אותם האנשים המרימים את דגל זכויות הפרט אך מבטלים את הצורך בהגנת הילדים.

    במצב אופטימלי היו משתלבים שני הדגלים יחדיו, שכן מראש לא היו מוצפים אתרי האינטרנט במאות אלפי אתרים בעלי תכנים שאינם מתאימים עד כדי כך שגם חיפוש תמים כגון: שמות של ילדים, מילים הקשורות ללימוד טבע ועוד מובלים באופן ישיר לאתרים פורנו וכך מערכת החינוך הסובבת את הילד, הורים ומורים היו מצליחים להתמודד מול אותם אתרים בעלי תוכן שאינו מתאים לילדים ע"י חינוך לשימוש נכון באינטרנט, במצב שכזה לא היה צריך להשתמש בתוכנות סינון שונות.

    אפשר לכסות את עינינו בכיסויים ערכים וחשובים תוך התעלמות מהבעיות הקיימות, שכן הוכח מחקרית שצפייה בתכנים שאינם מתאימים לילדים משפיעה באופן שלילי על הילדים.

    הדעה הרווחת בעולם החינוך שיש צורך להגביל את הילדים בנושא הצפייה בתכנים אלימים ומיניים, מי שירצה יכול למצוא דעות של אנשי חינוך הדוגלים בפתיחות שבעיני הרוב מתפרשת כהפקרות.

    ישנו צורך חינוכי אמיתי לשימוש מבוקר בצפייה של ילדינו באינטרנט , ולכן כהצעה חינוכית אנו ממליצים לכל הורה שלו ילדים בגיל שמשתמשים באינטרנט להתחבר לאינטרנט בעזרת אחת מתוכנות הסינון.

    מצד שני, ישנו צורך אמיתי שנובע מהגנה על פרטיותו של אדם, וזכותו לעשות כרצונו בביתו כל עוד אינו פוגע באחרים, מבלי שיעקבו אחרי מעשיו, ולכן לא יעלה על הדעת ליצור צנזורה מלאה לכל משתמשי האינטרנט.

    אני אומר לא יתכן לא רק מבחינת הצדק וזכויות הפרט, אלא גם מבחינה מעשית, מאחר שישנן מספר דרכים די פשוטות לעקוף את הצנזורה, חקיקת חוק צנזורה לכל המשתמשים תביא לגל של "פושעים" שיפרצו את הסינונים.

    אנשי סיעת שס טועים אם הם חושבים שניתן לכפות על אנשים לא להיכנס ולצפות באתרי פורנו באינטרנט באמצעות החוק. החוק שהצענו מטרתו להכין את הקרקע לעבודה חינוכית שתתבצע ע"י מוסדות החינוך, אנו מעוניינים ליצור מצב בו תוכנת הסינון תינתן בחינם, שכן מדובר בשירות שמטרתו להגן על הילד מגלישה מקרית לאתרי פורנו ואלימות שפוגעים במשתמש, כפי שקבלן שמוכר דירות אינו מחייב את הקונה בבניית מעקה במרפסת או יצרני המכוניות לא מחייבים בתשלום נפרד על רכישת מערכת בלמים וכו'.

    בנוסף אנו מעוניינים ליצור מצב בו ספקיות האינטרנט יידעו את אותם האנשים שמתחברים לאינטרנט בלי תוכנת סינון שיכול להיות מצב בו אחד מבני המשפחה יגלוש בטעות לאתרי פורנו ואלימות. לאחר שהחוק יעבור על אנשי חינוך, מורים, מנהלי בתי-ספר, והורים להפעיל תוכניות לימודים שירחיקו את הילדים משימוש באתרים אינטרנט שאינם מתאימים לגילם מתוך הבנה שמחקרים מוכיחים שיש צורך בהצבת גבולות לילדים, על ראשי משרד החינוך להוביל מסר חינוכי זה שיעודד את האנשים שיש להם ילדים להתחבר לתוכנות סינון,. נכון להיום בתי הספר מתמודדים עם תופעות לוואי הנובעות משימוש לא נכון באינטרנט, אך הם לא מקבלים הדרכה וסיוע ממשרד החינוך שיוביל תוכנית לימודים שתתמודד עם הבעיה בשילוב קמפיין חוץ בית-ספרי שיכוון להורי הילדים.

    עמותת בית-ספר רחוב שמה לעצמה למטרה ליצור אווירה חינוכית מחוץ לבתי הספר שתסייע לבתי הספר בעבודתם החינוכית. חוק הגנת הילד והאישה באינטרנט ובסלולר, שנכתב בשיתוף עם הגברת רוני אלוני-סודבנק, מהמרכז המשפטי לילדים ולנוער בדיוק מכוון למטרה זו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.