חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הכורח באבטחה

נושאים מדיני-בטחוני, פותחים שבוע ב 9.03.08 6:05

למה לא היו מאבטחים בישיבת מרכז הרב? האם השאננות גרמה למספר רב מדי של נפגעים? ולמה כל ניסיון לאתר את האחראים דינו להיכשל?

מאת דניאל בלוך

כל אימת שמתרחש פיגוע כלשהו, ירי, פיצוץ על-ידי מחבל מתאבד, ירי קטיושות או קסמים, אני מנסה לברר לעצמי האם ניתן היה למנוע את הפיגוע. יש שאלות של מניעה הקשורות במדיניות. על כך יהיה לרוב ויכוח הנובע מתפיסה פוליטית, ערכית או רעיונית. ישנה בדיקה האם היה מחדל מודיעיני או ביטחוני. וישנה השאלה הקשה מכל – האם היה מחדל הנובע משאננות, מגישת ה"סמוך" ו"לי זה לא יקרה".

לכאורה, קשה היה למנוע פיגוע כמו זה שהתרחש בישיבת מרכז הרב בירושלים. מחבל אחד, תושב ירושלים, מחזיק כחוק תעודת זהות ישראלית, אינו זקוק למעבר במחסומים או להסתנן בדרך לא דרך. שום חומה לא תוכל לו וספק אם ניתן להשיג מידע מודיעיני מוקדם. אף אם לא פעל כיחיד, הוא נהנה ממידור רב, משום שלא היה זקוק לעזרת אחרים – בהסעה, בהעברה, בהחלפת לבוש או בהשגת הנשק. יש תמיד סיכון של פיגוע רצחני כזה יהיה אשר יהיה הקו המדיני ומצב היחסים בינינו לבין הפלסטינים.

לסיכול פיגוע מסוג כזה או לצמצום נזקו יש רק פתרון אחד – סידורי ביטחון מתאימים. לא ייתכן שהכניסה לישיבה קלה ללא אבטחה ושמירה רצינית והרי מדובר במוסד חינוכי גדול בלב ירושלים. לא היתה בו המידה המינימלית של שמירה שיש בכניסה לבית קולנוע או לסופרמקט והרבה פחות מאשר בכניסה לחניונים מקורים, קניונים, היכל התרבות ומשרדי ממשלה ומוסדות ציבור.

אני יודע שגם סידורי ביטחון יעילים וטובים ומשופרים ככל שיהיו לא יכולים למנוע הרג בידי מפגע המוכן להסתכן. אבל אפשר לצמצם את ממדי ההרג. נתאר לעצמנו מה היה קורה אלמלא התעוזה של אותו קצין שכן שהגיע והרג את המחבל. עד שהעזרה היתה מגיעה, והיא הגיעה במהירות רבה, היו נהרגים עוד רבים. דלת נעולה בכניסה, בידוק ושמירה ייתכן ולא היו עוצרים בעד המחבל מלפרוץ לבניין, אך ניתן היה להרוויח זמן, לקרוא לעזרה במהירות רבה יותר ואולי אף לפגוע ברוצח בראשית צעדיו בישיבה.

נכנסנו מהר מדי לשאננות משום שצומצם מספר הפיגועים. במקומות בידור ואוכל רבים כבר אין שמירה. מעסיקי השומרים לא תמיד מתייחסים ברצינות לתפקידם – מעסיקים בשכר נמוך, לא בודקים כראוי את רקע המאבטחים ואת יכולתם לפעול במהירות ברגע הסכנה. לא כל המאבטחים חמושים או יודעים להפעיל בזריזות את הנשק ברשותם. לא לכולם קשר מהיר למוקדי הצלה ועזרה.

הבעיה היא שכמו בהרבה נושאים אחרים אין יד אחת מרכזית המטפלת בנושאי השמירה והאבטחה בתוך תחומי הקו הירוק. מי אחראי לכך שבישיבת מרכז הרב לא היתה שמירה נאותה? הנהלת הישיבה? משרד החינוך? משרד הדתות? העיריה? המשרד לביטחון פנים? משרד הפנים? המשטרה? פיקוד העורף? המטה ללוחמה בטרור? השב"כ?

כנראה שכולם ולכן אף אחד אינו אחראי. נניח שלאחד הגורמים היה מגיע מידע מוקדם על כוונת מחבל או מחבלים לפגוע בישיבה בירושלים? מי היה מטפל במידע? מי היה מזהיר את הישיבות ובודק את סדרי האבטחה בהם?

אני מניח כי אילו קיבלה ישיבת מרכז הרב הציונית, המחוברת היטב לעקרון שוויון הנטל בשרות הצבאי, היא היתה פועלת כמתבקש. מה היו עושות הישיבות שתלמידיהם "תורתם – אומנותם"?

ובינתיים חכמי הכנסת כבר מעלים רעיונות הזויים. אני קורא באינטרנט כי חבר הכנסת דני יתום אמר כי אחד הלקחים מהפיגוע שאירע ביום חמישי בירושלים, הוא הצורך למנוע תנועה חופשית של ערבים נושאי תעודות זהות כחולות ברחבי ירושלים. כך דווח בגלי צה"ל. לדבריו יש להפעיל מערכת בקרה על המעבר בין שני חלקי העיר. נו, באמת. ומה עם הסיסמא לא לחלק את ירושלים?

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

4 תגובות

  1. ל רפי :

    השאלה ששואל דניאל בלוך בעקבות ההרג המסיבי בישיבת הרב בירושלים, אינה השאלה הנכונה. כפי שהוא עצמו טוען בדבריו, אין שום אפשרות למנוע פיגועים באזרחים ע"י הגנה פסיבית ואין שום אפשרות מעשית להגן הגנה פסיבית – מאבטחים, בקרות, מחסומים, קירות, דלתות משוריינות וכו' – על כל האזרחים במשך כל הזמן. זאת היינו צריכים ללמוד כבר מזמן על-יסוד נסיוננו באינתיפאדות ועוד קודם לכן, וגם מנסיונם של אחרים – אמריקנים, ספרדים, בריטים ועוד.
    הטרור הוא אסטרטגית-לחימה שהאיסלאם הקיצוני אימץ בעשורים האחרונים כדרך- התמודדות מול העוצמות הקונוונציונאליות של המערב והמעצמות. כך הוא מאזן את נחיתותו הצבאית מולם. אסטרטגיה זו מקבלת משנה-תוקף וחיזוק לאור החולשה שמפגין המערב וישראל בכלל זה, במאבק בו. כלל שתימשך חולשה זו, כן ילך הטרור ויגבר, משום שחולשת יריביו מביאה לטרור הישגים ומצדיקה את השימוש בו.
    הטרור מתוך מסגרות מדינתיות או חלופיות למדינה. הוא נשען על תמיכה אזרחית – מדינה, קבוצה-אתנית או כת-אידיאולוגית-תרבותית. בלעדי תמיכה זו הוא אינו יכול להיות אפקטיבי או להימשך זמן-רב ובוודאי שאינו יכול להתפתח. מכאן שלחימה בטרור מחייבת אימוץ חוקי-משחק תואמים, הכוללים לפחות את המרכיבים הבאים:
    א. נוכחות וחופש-פעולה בשטח שממנו פועל הטרור (שטח-ההיערכות ולא בהכרח המיקום הספציפי שממנו יוצאת לפועל התקיפה).
    ב. מודיעין אפקטיבי.
    ג. "מאזן-אימה" מול המסגרת או המסגרות-החברתיות שתומכות בטרור ויוצרות אותו כאמור: מדינה, קבוצה אתנית או כת-אידיאולוגית.
    "מאזן-אימה" הוא יסוד ההרתעה וההמנעה מול כל אסטרטגית-לחימה. הוא מושג כאשר המחיר אותו נדרש התוקפן לשלם, עושה את התקיפה לבלתי-כדאית. כך היה במלחמות הקונוונציונאליות של ישראל מול מדינות-ערב, כך היה בעידן המלחמה-הקרה בין המעצמות וכך גם בלחימה בגרילה או טרור. בכך, בעיקר, נכשל כיום המערב כשישראל – שמצבה שונה וקשה הרבה יותר, נגררת אחריו.
    דיון מפורט בסוגיה זו יהיה מקיף ונרחב בהרבה מתגובה זו, אולם פטור בלא-כלום אין.
    שתי דרכים עומדות לישראל לשינוי "מאזן-האימה" בינה לבין אירגוני הטרור והתומכים בהם ואולי שילוב של שתיהן:
    א. ממלכתית, גלויה – שינוי מוצהר, על כל המשתמע מכך, של מדיניות-התגובה הישראלית נגד האוכלוסיה האזרחית הפלשתינאית ("חיזבאללאית, וכו')במיוחד בעזה; כל האמצעים, כל העוצמות הדרושות וכל המקומות שמהם באות תקיפות, "ללא רחמנות".
    ב. ממלכתית, סמויה – הקמת כוחות-מיוחדים ללחימה בטרור, שיהיו מאורגנים במסגרות חוץ-צבאיות-סמויות וינהלו אותו סוג של פעילות-יוזמה-תגובה כאמור לעיל, נגד מקורות הטרור על כל רבדיהם ובכלל זה אוכלוסיה אזרחית תומכת.
    הפעלת לפחות אחת משתי השיטות חיונית כבר עכשיו, בטרם יתבסס הטרור עוד יותר, בטרם ישיג הישגים נוספים ובטרם יגרום לישראל נזקים חמורים ובלתי-הפיכים. במתכונת בה אנו מתנהלים כיום, המשך התפתחות הטרור נגד ישראל היא בלתי-נמנעת, משום שישראל רחוקה מלעשות כנדרש בכדי להרתיע את יוזמי הטרור ומפעיליו; (מו"מ מדיני מן הסוג שמנהלת ישראל מול אבו-מאזן, הוא בגדר "כוסות-רוח למת", בהקשר זה). התנהלותה של ישראל כיום מול הטרור, אינה ניגזרת מהאינטרס הישראלי הבסיסי, אלא מעובדת היותה שבוייה באידיאולוגיה-מערבית שגויה, שבהדרגה מסרסת את יצר-הקיום ויכולת-הקיום שלה והופכת אותה "בשר-תותחים" לטרור-האיסלאמי. הטרור מבין זאת ומנצל זאת ואת הרצף הזה חייבים לשבור.
    לכן, השאלה היא לא מיגון פסיבי – כן, או לא – אלא הרתעת-הטרור ושבירת-כוחו -כיצד?
    לטעמי: ע"י פגיעות אנושות ביסודותיו החברתיים, הפוליטיים, הארגוניים, במנהיגותו ובכושר-פעולתו -כל הדברים יחד, בעוצמה רבה, ברצף ולמשך פרק-זמן ככל שיידרש…. ועכשיו!

  2. איציק מנאמן :

    אנחנו יודעים פתרונות אך לא מבינים את הבעיה
    .
    בחברה הערבית מינימום סובלנות אפס סבלנות אין קיום לכל חריג במששפחה בקהילה וכל מי שבסביבה.
    אם אתה לא נורמטיבי ב:לבוש,דיבור,דעה=תרבות ,,הליכה,חברים,דגלים,לא תוכל להמשיך להתקיים או שיתיישר או שיחוסל על ידי בן המשפחה .
    על אחת כמה וכמה הישראלי שבסביבה לא בלבוש לא בתרבות לא בדיבור שלא נזכיר על אדמה לכאורה שלו-הישראלי לפי כלל הערבי הוא בן מוות.לכן הקם לחבקך השכם לחבקו ……

  3. דני בלוך :

    לרפי – מאמר מלומד ומעניין אבל עד שייושמו כל הצעותיך שמירה, אבטחה ומיגון יעזרו כאן ובכל מקום בעולם. כדאי לזכור שמאז הותקנו סדרי אבטחה כבדים בשגרירויות נצטמצמו הפיגועים במידה ניכרת.

    לשטויות של המגיב השני אין טעם להתייחס.

  4. איציק :

    לרפי,
    אתה מציע לבטל את השמירה בבתי ספר, קניונים וכו' כי אי אפשר למנוע טרור בהגנה פאסיבית? אפשר גם אפשר והעובדות מדברות בעד עצמן.שומרים בקניונים מנעו פיגועים גדולים והעדר שומרים מנעו את המניעה.אולי השמירה פוגעת בכבוד הלאומי שלך אך היא אפקטיבית ביצירת קושי למחבלים לפעול.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.