חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מה אפשר ללמוד ממלחמות המחירים?

נושאים כלכלה ותקציב, שעת חברה ב 4.03.08 6:08

בשבועות האחרונים אנו עדים למלחמת מחירים בין רשתות השיווק "רמי לוי" ו"שופרסל". אך האם תנאי השוק החופשי אכן פועלים לטובת הצרכן, או שמא כללי המשחק קצת שונים ממה שנהוג לחשוב?

מאת: ד"ר אודי מנור

מלחמות המחירים שהתרחשו עלינו לפני שבועות מספר, מזמנים לנו עוד פתח דרכו ניתן להציץ ולדון באחד המיתוסים הקלאסיים, אולי המיתוס בהא הידיעה של הקפיטליזם –מוקדם ומאוחר גם יחד – 'התחרות החופשית'. מה עוד לא נאמר על ידי אבירי השוק החופשי. מה עוד לא הוצע כדוגמא ליעילות התחרות, ליכולתה לשפר את המערכות הכלכליות, לתקן את דרכיו הנלוזות של התיכנון הציבורי, ומעל לכל, לחסוך לאזרח הקטן ממון רב.

הנה "שיווק-רמי לוי", מוכר עוף בחצי שקל לקילו, מלפפונים בעשר אגורות, שקית חלב בשלושים. הוא לא רק מביא הצלה לעם ישראל– כך נביאי השוק החופשי טוענים – אלא מלמד שוב שפער התיווך, והפקעות המחירים וכל מה שקשור בכך ניתן להימחק במחי יוזמה קפיטליסטית ברוכה אחת. מעתה אמור, כי שיווק רמי הוא בבחינת 'הצלחה למות': בטווח המידי הוא חסך מליוני שקלים לעמישראל, בטווח הבינוני והארוך הוא שוב הוכיח את נפלאות הקפיטליזם.

נו, טוב, כל עקר בית וכל עקרת רחוב יודעת שלא מיניה ולא מקצתיה. העוף נמכר בחצי שקל כדי שברכה וחיים יכנסו לשיווק רמי ויוסיפו על עגלת הקניות עוד חמישים ושמונה פריטים במחיר מלא עליו נוסף רווח עבה. "כן", יאמרו נביאי הקפיטליזם, "אבל זו בעיה של חיים וברכה. ירצו – יאכלו. לא ירצו – לא יאכלו". והרצון הרי הוא לא רק מה שמבדיל בין פיל לתרנגולת, אלא נשמת אפו של השוק החופשי, של הליברליזם על כל מימדיו.

לא זה המקום לשוב ולדון במגבלות הרצון החופשי לנוכח פירמידת הצרכים של מאסלו מחד גיסא, ומכונת שטיפת המוח המכונה 'פירסום' מאידך גיסא, ולא רק כי אין זמן לדון בהיבטים הפסיכו-חברתיים של תרבות הקנייה וסמלי הסטטוס. את כל אלו נותיר לדיון בפעם אחרת, וממילא דומה שרוב מה שיש לומר בסוגיות אלו כבר נאמר.

כאן נקדיש תשומת לב ישירה למיתוס עצמו – 'התחרות' – ולהיבט הכרחי שלו, הכרחי על פי המיתוס כמובן, ושהוא אולי עוד יותר מיתי ממיתוס הבסיס עצמו – המידע הזמין לכל.

ובכן, תחרות. כל בר דעת יביט סביבו ויווכח לדעת שככל שהפירמה גדולה יותר, כך היא עושה ככל שביכולתה המתגברת למנוע תחרות. על ביל גייטס אני מניח כולם שמעו. אין צורך לחפש פינות אפלות או ארועים חשוכים בעברו הפסיכולוגי של האיש. לא מדובר לא ברשעות מהסוג הממלא את סרטי האנטי-תאגידים המיוצרים באחד התאגידים הגדולים ביותר בעולם – הוליווד, וגם לא ברדיפת בצע מהסוג המוכר מאז שיילוק ואולי עוד קודם לכן. מדובר בהגיון אנושי פשוט, שהוא כל כך טבעי, מוצדק ומובן מאליו, שפלא שלא שמים אותו בראש סולם הערכים המופשטים ובבסיס המבנה הפוליטי גם יחד: השאיפה של בעל החי הקרוי אדם – שאינה שונה עקרונית מהשאיפה של בעל החי הקרוי תיקן – למזער את אי הודאות ולהבטיח קיום הגון לו וליקיריו.

ומותר האדם על התיקן הוא רק, ואך ורק, ביכולתו של הראשון לייצר כלים המאפשרים לו להקטין את תלותו הישירה בטבע. כשלתיקן קר, אז קר לו. כשלאדם קר, הוא מפעיל מכשיר המחמם את סביבתו. כשהתיקן צריך לחשב את המרחק לשבב מזון, הוא עושה זאת באמצעות מה שמכונה בפי הדיוטות-זואולוגיה כמוני, בשם 'יצר' [או 'אינסטינקט']. האדם לעומתו ממציא את המחשב.

יצרן התנורים, או יצרן המחשבים, או משווק התנורים, או משווק המחשבים, לצורך הענין זה יכול להיות 'רמי שיווק השקמה', יעשה את כל מה שהוא יכול לעשות על מנת להקטין את אי הודאות. ואי ודאות פירושה בין השאר תחרות. ואי ודאות פירושה בין השאר הנגישות למידע. ובשני מישורים אלו, ביל גייטס או רמי שיוק השקמה' יעשו הכל על מנת להרחיק את הלקוח המצוי ממידע אמין בכל הקשור בעלות המוצרים המיוצרים והמשווקים.

ומה ההוכחה לכל האמור לעיל? שוב, מותר נוסף של האדם – או חלק מהם בכל אופן – על התיקן: הרווח האסטרונומי. מספרים שלביל גייטס יש 50 מיליארד דולר. גם אם זה 'רק' חמשה מיליארד, הפואנטה היא אותה אחת. הרווח הגדול הזה קודם כל מלמד על כל דבר חוץ מעל 'יעילות', כי ברור שברווח המופרע הזה מקופלים עיוותים חברתיים רבים, מאיכות הסביבה ועד איכות החיים של אנשים בפינות שונות ברחבי הגלובוס. לרמי שיווק השקמה יש מן הסתם הרבה פחות רווח. אבל הוא דומה לביל גייטס או לתופעות דומות אחרות במשטר הכלכלי הרווח בדיוק בנקודה שהדבר האחרון שהוא היה רוצה לראות את עצמו שקוע בו, הוא תחרות. כי תחרות פירושה אי ודאות, ואי ודאות הוא בדיוק הדבר שהאדם, כמו כל יצור חי אחר, מנסה להמנע ממנו כמיטב יכולתו.

הערה אחרונה בנושא חופש המידע, הנגישות למידע, והקשר בין מידע זמין לכל לבין יכולתו של חיים או להכרעתה של ברכה להכנס לרמי שיווק השקמה ולקנות רק שקית חלב, קילו מלפפונים ורבע עוף, ולא להתפתות לעוד חמישים ושמונה מוצרים אחרים. ובכן, החופש הזה כאמור הוא מיתוס, והדוגמאות לכך רבות כמספר העיסקאות המתבצעות ברחבי העולם הכלכלי ברגע זה ממש. הרי לא סביר שביל גייטס יגלה את כל המידע הקשור בתוכנות המפורסמות של מיקרוסופט. ולא מדובר רק בסוגיית 'קוד פתוח' מול 'קוד סגור' – הוכחה חותכת בפני עצמה – אלא בסוגיות הארציות יותר: התקלות, הבאגים, המגבלות. והרי לפי הפנדמנטליזם של השוק, המידע הזמין הוא זה האמור לשמש אותי בבואי לרכוש תוכנה של מיקרוסופט או תוכנה אחרת. אבל אם מסתירים ממני מידע ביודעין, היכן זמינות המידע? בספרי המיתולוגיה של החוגים לכלכלה.

אילו מדובר היה "רק" במישור הכלכלי-מסחרי המובהק, קרי בפעולותיהם של רמי שיווק השקמה או של ביל גייטס, ניחא. לא ניחא, אבל נגיד שניחא. אלא שהשיטה הזו, ההגיון הנפסד הזה, נפסד כלכלית מהסיבות האמורות ונוספות, ונפסד כמובן מבחינה מוסרית, הוא מנת חלקם של משרדי ממשלה המנוהלים תחת הדת של הניאו-ליברליזם. דוגמא קטנה תספיק: בשנים האחרונות מוליך 'מנהל מקרקעי ישראל' מלחמת חורמה נגד ההתישבות העובדת, מוסדות ציבור, עיריות וכיו"ב. תוך כדי שהוא נוקט מניפולציות מכוערות הגובלות בפלילים, ותוך כדי שהוא מקפיד לגבות אגרות שרירותיות בדרך כלל, פקידיו מסתירים מקרבנותיהם מידע חיוני, שלהבדיל מהמידע שבידי ביל גייטס או רמי שיווק השקמה הוא מידע ציבורי מעצם הגדרתו. באופן הזה מצליחים פקידי המנהל, הפועלים על פי עקרונות הניאו-ליברליזם, להביס את רוב קרבנותיהם, שלמרבה המזל – השמות שמורים במערכת ובפרסומים הקשורים למערכת המשפטית – מצליחים פה ושם להשיב מלחמה שערה.

בשורה התחתונה התמונה ברורה או אמורה להיות ברורה: הניאו-ליברליזם על צדקנותו הנשגבת משמש ככסות למאבק מוצלח המנהל מיעוט חברתי נגד רוב החברה האנושית. חשוב לשים לב שבמאבק הזה החלוקה היא לא בין מגזר ציבורי לבין מגזר פרטי, אלא בין בעלי היכולת לעשות מהמגזר הפרטי או הציבורי קרדום לחפור בו קבר לבעלי היכולת הפחותה, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. במהלך אורווליאני מרשים ביותר [מנקודת מבטו של התיקן האדיש לגחמות אנוש], הם מנפנפים ב'תחרות' כדי להבטיח השתלטות, ומניפים 'חופש מידע' המעמיק את השקר.

נערך על ידי טל
תגיות: , , ,

4 תגובות

  1. נדב פרץ :

    ועל זה יענו תומכי השוק החופשי: זה הכל בגלל שאין תחרות משוכללת. אם הייתה תחרות משוכללת, כל זה לא היה קורה.

    ונענה כולנו ביחד: גם אם אתם צודקים, תחרות משוכללת לא התקיימה בשום מקום מעולם, וגם לא תתקיים. היא אוטופיה ליברלית שאין לה שום אחיזה במציאות.

  2. nati :

    יש שתי סוגיות שמעסיקות אותי בהקשר לשיטה הכלכלית, ואולי אפשר יהיה לכתוב עליהן כאן באחד הטורים הבאים:

    א. ההכרח לחלק מחדש את העושר העולמי. הרי כבר כעת יש מספיק בשביל שכל העולם יחיה ברווחה, אלא שהחלוקה מעוותת.

    ב. ההכרח בשלב מסוים "לרדת" ברמת החיים, ככל שהדבר נוגע למוצרי צריכה מיותרים, הפוגעים בסביבה ובנפש האדם המסורה לצרכנות.

    האם אכן שתי ההנחות הללו נכונות בדרך לשיטה כלכלית צודקת יותר?

    נראה שלדבר היום על חלוקה מחודשת של העושר זה סוג של כפירה, אם לא סימפטום לשיגעון, וגם על הפחתת הייצור לא נראה שמישהו יסכים לשמוע.

    ההיגיון שלי אומר שאם העושר יחולק בדרך הגיונית יותר (והעשירים יכולים להישאר עשירים לשם כך, אבל אין סיבה שלגייטס יהיו 45 מיליארד. מספיקים לו כמה מאות מיליונים. בנדיבות..), יהיה פחות הכרח בייצור המיותר. או-אז אולי יהיה מקום לממש את החזון של פול לפאראג מ"הזכות לעצלות", על שלוש שעות עבודה ביום והקדשת שאר הזמן להתפתחות האדם.

    אשמח לשמוע דעת מומחה להזיה הקטנה הזאת..

  3. נדב פרץ :

    חלוקה מחדש של העושר היא לא שגעון, אלא נורמה. קוראים לה מס הכנסה.

    הבעיה היא שעוד לא מצאנו את הדרך האפקטיבית ליישם את זה ברמה הגלובלית.

  4. nati :

    צריך להכליל בעניין גם את מס החברות, אבל אני מדבר על משהו יותר מרחיק לכת, למשל – הגבלה על סכום הכסף המקסימלי שאדם יכול להחזיק. כי באמת, מה הטעם בלהחזיק יותר ממאה מיליון דולר בבנק? זה גם מעודד חזירות, גם תחרות אינסופית וגם חלוקה מעוותת ופוגענית.

    מה שכן, מסכים איתך שהעניין צריך להיות פרי משטר בינ"ל.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.