מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
רן ארז, אל תסכים למנגנון תיגמול דיפרנציאלי
בתגובתו לאגרת שפרסם רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל יסודיים, על השתלשלות המו"מ עם משרד החינוך, מבקש רוני פיזם, מורה באורט, מהארגון שלא להסכים למנגנון דיפרנציאלי למורים בחינוך העל יסודי
ארגון המורים - השתלשלות המו"מ על הסכם קיבוצי חדש
באיגרתו של רן ארז למורים החברים בארגון המורים העל יסודיים, הוא מספר על השתלשלות המו"מ להסכם קיבוצי עם משרד החינוך, ומתייחס אל עיקרי הנושאים שעל הפרק
מכתב זה הוא תגובה לפרסום של רן ארז כי בהסכם השכר החדש נפתחת אפשרות בפני המורים לקבל תגמול דיפרנציאלי על סמך תפוקות ותשומות.
הזדעזעתי. לפני חודשיים בישרה לי מנהלת בית הספר אורט קריית טבעון כי נבחרתי יחד עם עוד שבעה מורים כמורה מצטיין. מורה מצטיין מקבל פרס כספי של חמשת אלפי שח ,תוספת לשכר ,ומחשב נייד איכותי בשווי של אלפי שקלים שנתרם על ידי חברת היי טק.
סירבתי לקבל את הפרס. מדוע? כי אני מתנגד באופן עקרוני למתן תוספות שכר שמבוסס על ביצועיים/הערכות מנהל או כל כלי מדידה דומה. סירבתי לקבל הפרס עם כל המשמעות הכלכלית שבדבר כי לא רציתי לעזור בקידום מהלך שאיננו ראוי בעיני.
והנה אותו ארגון שכל כך מתנגד לאופק חדש ותוקף במיוחד את מנגנון קידום הדרגות בדרגות הגבוהות (מעניק כח רב למנהל ויוצר תלות במנהל). דווקא אותו ארגון שמעודד את עבודת הצוות ,את גאוות היחידה ,עומד להיכנע ולהסכים לקבל תוספות שכר דיפרנציאליות המבוססות על תשומות ותפוקות.
למי שלא הבין מה זה תשומות ותפוקות ננסה להסביר. תפוקות זה שהשכר של המורה לחנ"ג יהיה תלוי בהישגי בית הספר באליפות בתי הספר בכדורסל. תשומות – ככל שהמורה יסכים לקלוט יותר תלמידים בכיתה, להצטמצם במספר השעות המוקצות למקצוע, כך היעילות שלו תגדל והוא יקבל תגמול בהתאם. תגמול לפי תפוקות/תשומות אומר שככל שנסכים לכיתות גדולות יותר ,עם פחות שעות הוראה (מעט תשומות) ובכל זאת נקרע את התחת בתגבורים ובשעורי עזר בחינם והתלמידים יגיעו להישגים (תפוקות) נקבל תוספת לשכר. מכיוון שלכל מנהל תיקבע מכסה של תגמול דיפרנציאלי תחל תחרות מטורפת בין המורים . אין יותר חדר מורים אין צוות, יש בקושי קואליציה של קבלני משנה.
מה זה תגמול לפי תשומות/תפוקות ? זו אחות שתקבל תגמול על כל חולה נוסף שתאשפז בפרוזדור ולא ימות. זה שופט שיקבל שכר כפונקציה של מספר התיקים שסגר ,גם במחיר אי הקשבה לטיעוני הצדדים. תגמול דיפרנציאלי שעובדי מנהל מקרקעי ישראל יקבלו שכר שנגזר ממחירי הקרקע שהמדינה משווקת, ולכן ינפחו שומות מקרקעין וכו' וכו'.
אוי , איפה אתה עופר עיני? שהצלחת לסגור הסכם שכר והתחמקת מרפורמה במגזר הציבורי. אל לו לארגון ולמי שעומד בראשו להיכנע ולהסכים לאותו מנגנון תגמול דיפרנציאלי. כל זמן שזה לא מאוחר מידי עלינו ללחוץ על הנהלת הארגון לא להסכים בשום פנים לסעיף כזה בהסכם, גם אם המחיר הוא שלא נחתום על הסכם.
רוני פיזם
אורט קרית טבעון
תגיות: ארגון-המורים-העל-יסודיים, גדעון-סער, משרד-האוצר, משרד-החינוך, רן-ארז, תגמול דיפרנציאלי, תחרות, תפוקות ותשומות בחינוך
קישור קבוע
21 תגובות
Email This Post
14 בנובמבר, 2010 בשעה 7:51
תיגמול דיפרנציאלי בתוך כל קבוצת עובדים = שבירת הסולידאריות, זהירות!
(כך זה התחיל בקיבוצים מסוימים, והאש התפשטה במתבן)
14 בנובמבר, 2010 בשעה 12:31
חשוב להדגיש כי רוני פיזם הוא מתומכי רוח חדשה שביקשה להדיח את רן ארז.
ארז טען כנגד רוח חדשה שהם הולכים לפורר את הסולידריות של המורים ולהשלים עם רוח דברת/לאוטמן/יאיר לפיד.
אם אכן רן ארז עומד לחתום על עיקרון שהוא עצמו התנגד לו שנים רבות ומופיע בדוח דברת (אם אינני טועה) הוא כבר לא יכול לטעון שהוא-הוא המגן האולטימטיבי מפני רוח הדוברתיזם.
14 בנובמבר, 2010 בשעה 12:42
הצעה של חבר עבודה שחורה הראל לייבוביץ' וביקורת של חבר עבודה שחורה יהונתן קלינגר
http://www.blacklabor.org/?p=23978
ר' במיוחד תגובה 10 של נורית עילם (אמא של יוחאי חבר המערכת, ומרצה במכללה למורים):
"מתנגדת נחרצות להצעה "שכר לפי הצלחה". תלמידים אינם מניות הנסחרות בבורסה ומורה איננו ברוקר. השיטה המוצעת תהפוך תלמידים שאינם "מניבים" למי שצריך לההפטר מהם, "למכור" אותם. גמולו של מורה – להבדיל משכרו – הם סקרנות, עוררות המחשבה, הרחבת הדעת הנגיעה בחיים וחדוות הלימוד של תלמידיו.
הפיכת ציוני התלמידים למקור הכנסה של המורים הם מתן גושפנקה סופית ורשמית כי בית הספר אמצעי לתכלית. ככזה הוא מיותר. בתי ספר ש"מכינים לבגרות" מאומנים היטב לתכלית זו ומספקים את "הסחורה".
אשר לקשר בין תעודת הבגרות לאקדמיה: יש לנתק אותו. תעודת בגרות היא אמצעי שליטה הן של בית הספר על נתיניו, הן של האקדמיה במורשים לבוא בשעריה. בכך משמרת האקדמיה את יתרונם של בעלי היתרון: בעלי התעודות הטובות, מי זכו להוולד בבתים הנכונים. תחדל האקדמיה להתהל כבעל בית שמכניס לביתו רק מי שבידו "הזמנה" – תעודת הבגרות. יפתחו האוניברסיטאות והמכללות בשנה הראשונה את שעריהן לכולם. חינם. מי שיהיו מוכנים ורוצים ללמוד, להשקיע ולהתאמץ – יוכלו להמשיך. זאת תהיה תעודת הבגרות שלהם, זה יהיה שכרם."
עוד חומר קריאה פה – איך מודדים "תפוקות"?
http://www.blacklabor.org/?p=3500
14 בנובמבר, 2010 בשעה 16:00
תגמול ×“×™×¤×¨× ×¦×™×לי ×”×•× ×”×“×¨×š היחידה
(הודעה זו נכתבה במקור בתגובה לאגרת של רן ארז, היא רלוונטית גם כאן).
תגמול דיפרנציאלי הוא הדרך לעורר מוטיבציה במורים כי היום, לצערנו, מעט מדי מורים מונעים מהרצון לשפר את הישגי ויכולות תלמידיהם. בתוך עמנו אנחנו חיים ואין מה לעשות, אנשים חושבים על עצמם וכך גם המורים. מורה שיידע שהוא נפגע כלכלית כי תלמיד שלו הביא סכין לבית הספר, או לחילופין יידע שהוא מתוגמל כי הכיתה שלו זכתה לציונים גבוהים במיוחד, יעשה את כל המאמצים כדי למנוע את הסכין ולהגדיל את הציונים. זו נאיביות לחשוב שרק סולידריות בין המורים תציל את המערכת. יש היום יותר מדי מורים שחוקים ולא ראויים ואין שום סיבה שבשם "סולידריות" הם ימשיכו להיות מועסקים ומתוגמלים כמו מורים רעננים ומוצלחים.
זה לא המקום להיאבק ברן ארז. ארגון המורים פועל היום להשגת רפורמה טובה למורים בארץ וההתעקשות כאן רק תזיק לנו בטווח הרחוק כי באישהו שלב יכפו עלינו אופק חדש כזו או אחרת וזה יהיה יותר גרוע מהכל. עלינו לגבות את רן ארז ולאפשר לו להשיג בשבילנו הסכם ראוי.
ועוד נקודה למחשבה:
http://gemel.walla.co.il/?w=/3/1754894
מהכתבה הזו עולה, שכיתות צפופות אינן מכשול בדרך להצלחה (ראה יפן), העצמת כוחם של המנהלים רק מועילה למערכת היחסים מול המורים (ראה קנדה) ותגמול המורים בצורה שתמריץ אוןתם לעבוד גם הוא אינו רעיון מוקצה מחמת מיאוס. אז אפשר להשען על אידיאות מיושנות ואפשר להיות ריאליים ולתת לארגון המורים להגיע בשבילנו להסכם מתגמל וראוי.
14 בנובמבר, 2010 בשעה 16:25
חשוב להדגיש למען הגילוי הנאות שרוני פיזם איננו ולא היה מראשי רוח חדשה.
רוני פיזם תמך ברוח חדשה אך מעולם לא הצטרף כפעיל לקמפיין של התנועה, ודאי לא כמנהיג, ולכן לא היו יכולות להיות לו "שאיפות פוליטיות" כי הוא לא התמודד על תפקיד במסגרת "רוח חדשה" מול הנהגת הארגון המכהנת.
14 בנובמבר, 2010 בשעה 17:20
×œ×¡×™×¤× ×©×œ תגובה 4
"… אז אפשר להשען על אידיאות מיושנות ואפשר להיות ריאליים …"
למה המשפט הזה מזכיר לי דברים רעים?
"חופש, שוויון, אחווה" – רעיון (אידיאה) מיושן מלפני קצת יותר ממאתיים שנה…
"… ארוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה …" – רעיון (אידיאה) מיושן מלפני כמה? שלושת אלפים שנה?
כיוצא באלה גם סולידריות, נשיאה משותפת בכל מיני עולים.
ייתכן שאין ברירה נוכח הלחצים של הזדים באוצר, אבל לציין את זה כהשג?
אפשר לומר גם: "בנקודה הזו לא הצלחנו…"
14 בנובמבר, 2010 בשעה 23:05
כן רוח חדשה ×œ× ×¨×•×— חדשה
שכר דיפרנציאלי על פי "תשומות ותפוקות" נותן כח בלתי מוגבל למנהלים על חשבון מורים. אם רן ארז יסכים לעקרון הזה, לא ברור לי מה ההבדל בינו לבין וסרמן, "רוח חדשה", "הכל חינוך" או שלמה דברת בעניין הזה, וכדאי שהוא יבהיר את העניין.
15 בנובמבר, 2010 בשעה 0:29
לקסי,
בשנים האחרונות הופיעו באתר הזה מגיבים שככל הנראה היו מגיבים-מטעם (בשכר?) של הסתדרות המורים. תגובות שנשלחו מאותו מחשב הופיעו עם שמות שונים ותמיד היללו את אופק חדש ואת יוסי וסרמן, והיו בולטות מאוד מול רוב מוחלט של מורים שזעמו על אופק חדש ועל ראש הארגון שלהם שלטענתם בגד בהם והיה למשת"פ של דברת ונערי האוצר.
"מורן" שאתה מנסה לשווא ללמדה הסטוריה ותנך היא בדיוק אותו הדבר, אבל מטעם רן ארז.
בפחות מחודש "מורן" השתמש/ה בכמה וכמה כינויים, ואת עיקר מסריה מיקדה דווקא בקריאה נרגשת למורים לנטוש את הסתדרות המורים המתפשרת והלא דמוקרטית ולהתפקד לארגון המורים שישמור על האינטרסים שלהם.
אם אכן "מורן" מייצגת את עמדת ארגון המורים ומכשירה את הקרקע למהלך "שכר על פי הישג", נראה כי כמה אנשים פה צריכים לשקול מחדש את ההתייחסות לעימות וסרמן-ארז.
זה כבר לא יהיה עימות בין איגוד מתרפס לאיגוד בעל עקרונות, אלא עימות בין שני איגודים שכל אחד מהם נאלץ (בשל המצב הפוליטי שאינו בשליטתו) לבלוע צפרדעים ניאוליברליות אחרות.
גם מורי "ארז חדש" (שם זמני) יראו עליה בתלוש השכר ולא רק מורי "אופק חדש", אבל השאלה אם עדיף להיות בהסכם של ארז או בהסכם של וסרמן תהיה נושא לעוד הרבה קמפיינים פרסומיים, כולל כאלה שמשלמים לטוקבקיסטים. כך או כך, הרבה סוציאל-דמוקרטיה לא תהיה פה בשני הצדדים, גם לא דמוקרטיה.
חבל.
15 בנובמבר, 2010 בשעה 0:51
×œ× ×ž×‘×™×Ÿ מה רע ×‘×‘×•× ×•×¡ לפי תפוקות/תשומות.
אם אני מורה מקצועי ואני יודע שאם התלמידים שלי יצליחו יותר בבגרות אקבל בונוס נאה, האם המוטיווציה שלי לתת להם ימים מרוכזים ( שלא מתוגמלים) תגדל? בהחלט. האם אתאמץ יותר לעזור לחלשים על מנת לעלות את הממוצע? בוודאי. מדוע למורה שמתאמץ להצלחת תלמידיו ללא תמורה לא מגיע בונוס כספי כפיצוי חלקי על מאמציו מעבר לחובותיו?!
לעניות דעתי הצנועה, תשלום כנ"ל בהחלט יכול לעלות את המוטיווציה של המורים – ובתנאי אחד: שלא יהיה מכסת בונוסים לבית ספר אלא רף קבוע וידוע שעל המורה לעמוד בו.
לדוגמה: שיפור של 3% בממצוע הבגרות של תלמידיו יחסית לשנה קודמת.
או הגשת X תלמידים במקצוע יחסית לשנה שעברה – מניעת נשירה, וכמובן בהצלחה.
לא חסר פרמטרים חד-משמעיים היכולים להינתן גם לבתי ספר ( הכל יחסית להצלחותיו בשנים עברו) והעיקר שלא יהיו במכסות שיגרמו גם להכשלת "השני" בדרך למטרה.
(כמו שקידום וותק או השתלמויות זה לא במכסות).
15 בנובמבר, 2010 בשעה 1:01
זיו, אתה מוזמן לענות לרוני פיזם במאמר משלך.
15 בנובמבר, 2010 בשעה 6:40
לזיו,
לדבריך יש גם צדדים אחרים, הרבה פחות יפים, בוא נשים אותם 'על השולחן' – ומה אם אני רואה שתלמידי חלשים , אין סיכוי שאני אצליח לעלות איתם את אחוזי הזכאות ואני 'מעודד' נשירתם מהמקצוע?
ומה אם אני מעלה את הציונים השנתיים הרבה מעבר למה שמגיע לאותו תלמיד (כי הוא נעדר, לא הכין שיעורי בית, זלזל וכו'), רק כדי להעלות את אחוזי הזכאות "שלי"
ובכך אני גורם לזילות המקצוע?
כל אלה נושאים לא חינוכיים ללא ספק, אבל בהחלט לא בלתי מציאותיים.
התלמיד לומד מהר מאוד ש'הציון שלי זו הבעיה שלך, תתאמץ בשבילי…'
העברת האחריות מהתלמיד למורה להישגיו מתרחשת כבר כיום והיא מהווה נזק חמור מאוד למערכת.
בקיצור –
הנזק בתגמול דיפרנציאלי גדול מאוד, לעומת תגמול קטן המוטל לעיתים בספק.
15 בנובמבר, 2010 בשעה 7:19
אני מוסיפה קישור לפוסט שלי "תשומות ותפוקות כגורם הרסני במערכת החינוך" . קשור כמובן גם לכאן.
http://www.blacklabor.org/?p=21060
15 בנובמבר, 2010 בשעה 8:08
לשושי פולטין
שושי, אני לא טוען שזה לא חף מבעיות ויש לחשוב בצורה מסודרת על הנושא, אך דווקא בנושאים שהעלית, איני רואה כל בעייה.
חלק מהפרמטרים לתפוקות המורה הוא אחוז ההגשה של המורה בהצלחה. אם המורה ינשיר תלמיד חלש – אחוזי הנגשים אצלו יורדים ובזה גם הסיכוי שלו "לזכות" בבונוס.
כנ"ל בציוני הבגרות.
ברור שילקח בחשבון רק(!) הציונים נטו בבגרות בלי שכלול 'ציון המגן' שניתן בהשפעת המורה ישירות.
15 בנובמבר, 2010 בשעה 8:11
שושי, צודקת ועוד משהו
כמובן שהגורם ה"מעריך" יהיו בראש ובראשונה המנהלים. מה דעתך על "תסכימי לשינוי במערכת או שזה ישפיע על הציון"; "תלווי את הכיתה ההיא לטיול השנתי אם את רוצה שמשכורתך לא תיפגע" או, כהצעתו של זיו: "תני ימים מרוכזים בלי תגמול כי אחרת תופחת לך המשכורת"…
15 בנובמבר, 2010 בשעה 8:21
לדודו רוטמן.
אולי לא הובנתי כיאות ואחזור שוב על דעתי.
ראשית, למנהלים לא יהיה שום יד ורגל בזה. הקריטריונים אמורים להיות חד משמעיים ומדידים. נקודה.
לגבי טענתך "תני ימים מרוכזים…", גם היום המורה מחליט אם לתת ימים מרוכזים או לא.
תשלום דיפרנציאלי רק יגביר את המוטיווציה של המורה לתת ימים מרוכזים מה שלא קיים כיום.
15 בנובמבר, 2010 בשעה 10:05
לזיו
לא יכולה להיות במערכת החינוך "קריטריונים חד משמעיים ומדידים", אתה רק מחזק את דעתי! – מערכת החינוך כוללת בני אדם, תלמידים! אין כיתה אחת שווה לרעותה. אין הצלחה של תלמיד חלש שווה להצלחה של תלמיד חזק, רק המנהל יכול להכיר (אולי) מה המאמצים שהמורה השקיע כדי להביא כיתה מסויימת לרמה מסויימת. לנטרל את המנהל מההחלטה זו שגיאה אפילו יותר חמורה מאשר התגמול הדיפרנציאלי.
15 בנובמבר, 2010 בשעה 12:50
לשושי פולטין.
לתת למנהל להחליט זאת הרעה הגדולה ביותר שיכולה להיות וזה היה מציב אותי בצד המתנגדים בשורה הראשונה.
איני מבין מדוע הינך סוברת שאי אפשר לתת כלים מדידיים לשכר דיפרנציאלי.
אתן לך דוגמה "מהמותן" ונא לא להתייחס לפרטים הקטנים אלא כרעיון בלתי מעובד:
מורה הגיש 90% מהמחזור לבגרות. 70% מהתלמידים עברו את המבחן וממוצע העוברים היה 60.
לשנה אאחר כך, אותו מורה באותו בית ספר היגיש %98 תלמידים לאותו מבחן כאשר שיעור ההצלחה היה 80% בממוצע של 70.
הציניקנים יאמרו שמדובר במחזור יוצא דופן ( דבר שאכן יתכן) אני טוען שאותו מורה התאמץ הרבה יותר בלעניין ולהשאיר את תלמידיו בשיעורים ונתן הרבה מיכולותיו על מנת שיצליחו ועל כך מגיע לו תמורה ולו כדי להמשיך לתמרצו.
שימי לב לעיקרון: לשנה הבאה יהיה עליו להתאמץ יותר על מנת לעמוד בקריטריונים המדדים.
(באותה מידה אפשר לעשות ממוצע רב שנתי וכ"ו).
שימי לב לרעיון בגדול בלי להיכנס לפרטים הקטנים והטכניים.
אגב, בתור מורה נראה לי אתגר לקבל כיתה ולדעת מראש מה יחשב כהצלחה גדולה בעבודתי.
כיום אין שום משמעות מבחינתי אם התלמידים מצליחים יותר או פחות – וזה לא מזלזול!
15 בנובמבר, 2010 בשעה 16:40
זיו,
אתה מבטא בדיוק את מה שקורה במערכת החינוך, כאשר כלכלנים, נערי אוצר וכו' רוצים לכוון את הנעשה בה. אי אפשר להסתכל על מערכת החינוך בצורה כזו(!) ולכן גם אסור שיהיה תגמול דיפרנציאלי.
אין כיתה אחת דומה לרעותה ואין שנה אחת דומה לקודמתה. עם קבוצה אחת צריך להתאמץ פחות ועם אחרת צריך להתאמץ יותר.
אי אפשר בלי המנהלים וגם לא כדאי שרק הם יקבעו את השכר.
בקיצור. מסכימה לחלוטין עם רוני פיזם שאין לתגמל מורים לפי תפוקות ותשומות!
הבעיה היא שהיום אין לך סיבה להתאמץ כי יש מדד אחד להצלחה והוא הזכאות לבגרות ונושא החינוך כדוגמא לא עומד לנגד עיני אף אחד כמדד להצלחה…
15 בנובמבר, 2010 בשעה 20:08
לשושי פולטין.
אני לא מסכים איתך שכל כיתה שונה וכל מחזור שונה.
מהכרותי מספר לא מבוטל של בתי ספר בארץ, כלל התלמידים המאכלסים כל בית ספר היא די הומוגנת (יחסית לשנים קודמות).
לכל בית ספר יש את אוכלוסיית התלמידים והמאפיינים שלו וזה יהיה נדיר למצוא פערים גדולים בין שכבות הגיל לאורך שנים (יתכן שתיהיה שכבה יותר חלשה או יותר חזקה אך זה יהיה ארוע נקודתי בבית הספר ולא דבר מאפיין המשתנה כל שנה.
כיום, אין שום כלי מוטיווציה למורה על מנת לקדם את תלמידיו מעבר "לרשמי" – וחבל.
16 בנובמבר, 2010 בשעה 6:18
זין , ×ל תד××’ ××£ מורה ×œ× ×™×§×‘×œ תוספת שכר.
זיו ,אתה כנראה לא מבין את השיטה. תקציב בית ספר הוא משחק סכום 0. כלומר אם א' מקבל תוספת זה על חשבון ב' שלא מקבל. אין שום כוונה להגדיר מראש את היעדים וכלי המדידה ואת התוספת שתקבל בגינה, כי התקציב סגור והאוצר לא יכול לנהל תקציב אחרת.
בהי-טאק מגדירים סכום שנתי לחלוקה מראש ואותו נותן לחמישה עד עשרה אחוז שהמנהלים חושבים שהם מצטינים. זה יוצר תחרות פנימית ולחץ פנימי. אם קראת אז בחברת גוגל יש התמרמרות כי החברה בהגינות החליטה לתת תוספת של 10% לכלל העובדים, וזה "שבר" את כללי המשחק בחברות אלו. כלומר בכל בית ספר תהיה קופה קטנה בשליטת המנהל לחלוקה. שתי שיטות נקוטות בהי-טאק . האחת היא לתת תגמול ל 10% מצטינים ולפטר ,בין אם צריך ובין אם לא את 5% האחרונים. סוג של מרוץ סוסים שבו יש אש בקצה השדה שממנה הסוסים בורחים ויש שוקת בתחילת השדה שרק 10% יזכו לשתות ממנה.
זה החזון שלך, זיו. גם אם נניח שמורה זה או אחר יזכה בפרורים השיטה כשיטה נכשלה. במכון ואן ליר התקיים כנס בין לאומי על רפורמות במערכת החינוך. מסקנה אחת משותפת. אין שום תועלת בתגמול דיפרנצאלי ובהפרטה. להפך. רק מערכות שהעלו שכר למורים לרוחב, כתוצאה מכך יצרו מקצוע אטראקטיב, שפרו תנאי עבודה ולכן יצרו מקום עבודה יציב וטוב שאקדמאים מצטינים ירצו לבא לעבוד בו, הצליחו.
גם דוח מקנזי המפואר מצביע על כך.
לסיכום – זה לא יעיל ,זה פוגע בחדר המורים ,זה אולי נותן תחושה של תיקווה לזמן קצר למורה צעיר וחדש שבטוח שהוא הוא יציל את העולם, וגם קצת את עצמו.
תזהר כי המחיר העתידי ,נורא
23 בנובמבר, 2010 בשעה 6:05
[…] שעבר פרסמנו כאן את קריאתו הנרגשת והמנומקת של המורה הוותיק והמוערך רוני פיזם לרן ארז, […]