חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המדינה מתנכלת לתנועה השיתופית הכפרית

נושאים זכויות אדם, זכויות עובדים ותעסוקה, חדשות, כלכלה ותקציב, פוליטי, שיכון ושלטון מקומי ב 15.11.10 6:08

השיתופיות, על היבטיה הערכיים ועל מופעיה הארגוניים, זו המצויה בבסיס האתוס של הכפר הישראלי, גם זה המשתנה, מצויה תחת מתקפה עזה. מדובר בתחום שהינו מהתחומים המבדילים ומייחדים את ההתיישבות הכפרית, קיבוצית ומושבית, מרשויות עירוניות
מאת: אלון שוסטר – ראש המועצה האזורית שער הנגב

להלן רשימה חלקית של חזיתות המאבק הנטוש בעת הזו:

א.  מינהל מקרקעי ישראל
1.    נסיון לבטל את העקרון שתושב קבע בישוב חייב להיות חבר באגודה. המינהל מוביל את הקו שגם מי שאינו חבר אגודה יוכל לחכור מגרש בשטח הקבוץ או המושב.
2.    המינהל עוצר כל פיתוח בישובים השיתופיים עד שלא תיפסק כל השכרת דירות או שימוש במבנים לטובת מכירת שירותים (חינוך, כל בו וכיו"ב). משמעות הדבר – הנחייה לגרש, כך ממש, אלפי משפחות וסטודנטים שקשרו את גורלם עם ההתיישבות, רבים מהם באו אלינו בשעות האש הקשות.
3.    מתקיים מהלך לקחת אחריות על תכנון הישוב החקלאי במקום ועדת הפרוגראמות של משרד החקלאות.

ב.  חוק ועדות הקבלה
זהו חוק המגונן על הקהילה השיתופית, זו המשתיתה את עוצמתה על יחסי רעות אינטימיים. הנסיון לאפיין אותה כגזענית ומפלה דומה בעיני כתלונה כנגד אמא שהיא אוהבת יותר את בניה מאשר את חבריהם…

ג.  משרד המשפטים
1.    ישנו מאמץ מצד המשרד שלא לאפשר החתמת מועמדים על קבלת העיקרון שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. צעד זה ממוסס את הלכידות האידאולוגית של קהילות ציוניות.
2.    קיימת פרשנות שחוקי יסוד אינם נוגעים לאגודות שיתופיות, קרי: לא יוכלו להיות לעזר לחברים באגודות השיתופיות.

ד.  חוק התכנון והבניה ופקודת העיריות – קיים מאמץ לאחד ועדות מקומיות עם העיר הסמוכה ולאחד את העירייה עם המועצה האזורית. אנחנו, ראשי המועצות האזוריות,  גאים בממד השיתופי והקהילתי, שמאפיין את מרבית ישובינו. הכפפת הקהילות הללו לפוליטיקה תככנית מבשרת רע עבורנו.

ה.  מבקר המדינה – בדו"ח האחרון שלו יוצא חוצץ כנגד המעמד המיוחד של האגודה השיתופית בישובים השיתופיים. כאילו לא היו אלו האגודות שהקימו את הישוב, כאילו לא באה לעולם הקבוצה הוולונטרית והיא שהקימה הועד המקומי, יציר הממלכתיות.

ו.   השמאי הממשלתי
מציע שכל אדמות החקלאים תעמודנה למכרז מדי כמה שנים למרבה במחיר. אני לא צריך להמשיך ולהסביר את האיוולת שבהצעה, את הסכנה שבה לאובדן השליטה על קרקעות הלאום.

השיתופיות הינה לבנה מרכזית בבניית שיח מסוג אחר שעל המגזר הכפרי לקיים עם חברת הרוב; לא עוד שיח של אינטרסים בלבד אלא חזרה לשיח של ערכים.

המגזר הכפרי מעדכן את הדרך בה באה לידי ביטוי השיתופיות במאה ה-21.  אין לאפשר לתהליך חיוני זה של התחדשות הקואופרציה והאחריות הציבורית לבלבל אותנו ולהסתיר מעינינו את התאווה בה מסתערים חובבי ההפרטה והניאו ליברליזם על העמדות השתפניות הקדומניות.

כשמצרפים אחד לאחד את "הסימנים המקדימים" הללו,  אין ספק, מדובר במלחמה, שמטרתה – קעקוע האוטונומיה הכלכלית והחברתית של הקהילות השיתופיות, דבר שיוביל להפיכת הכפר הישראלי לפרבר שינה ולניתוץ המרקם האינטימי והחוסן הקהילתי, על פיתוחם אנחנו שוקדים.

פגיעה במרקם השיתופיות בכפר ידלדל עוד יותר את משאבי הסולידריות הכללית בחברה הישראלית.

לא חראם?

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , , ,

11 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    יש לי הרבה סימפיה לאגודות שיתופיות, אני בעצמי חבר באחת. אבל הפוסט הזה כל כך חד צדדי שאין ברירה אלא להגיד משהו.
    ההתיישבות העובדת צריכה להחליט מהי, כי גם מאחורי חלק מהטענות של אלון שוסטר ניתן לזהות די בקלות את האינטרס הנדלני.
    אי אפשר גם לדרוש שחבר קבע בישוב יהיה חבר אגודה וגם להשכיר לאורך שנים מבנים בישוב וגם להקים שכונות קהילתיות בהם מוכרים דיור לכל המרבה במחיר. צריך לבחור.
    אי אפשר לדרוש זכויות לנצח בקרקע חקלאית ולהעלים עין כשעל קרקע חקלאית מוקמים מבנים מסחריים.
    אי אפשר להגן לנצח על שליטה בקרקעות ואוטונומיה של ישוב בהתיישבות כשהישוב מנצל את האוטונומיה למכירת קרקעות לנדל"ן ושמירה על עתודה בשביל עצמו עד שמחירה ירקיע שחקים. וועדות הקבלה גם הן אינן תמימות.

    בואו לא נתמם, ביותר ויותר אגודות שיתופיות יש מעט מאוד סוציאליזם ויותר ויותר שיתוף של שליטה במשאבים.

    צריך וחשוב לשמר את ההתיישבות העובדת ואת האגודות השיתופיות, אבל צריך גם להיות ערים שלא הציבור ולא משרדי הממשלה ולא רשם העמותות מטומטמים, קיבוץ מופרט עם שכונה קהילתית הוא כבר לא ממש אגודה שיתופית.

  2. אורי אפלבוים :

    התנועה השיתופית הכפרית מתנכלת למדינה

    אינני יודע מאיפה להתחיל. אולי מכך שרב המעשים שתוארו בפוסט הם מעשים מבורכים בעיני וצודקים ברמה הלאומית של חלוקת משאבים צודקת וחלקם אף יעזרו מאד למושבים ולקיבוצים עצמם.

    הנקודה החשובה ביותר היא חלוקת הקרקע שהיא המשאב היקר ביותר במדינתנו הקטנה. במושב שבו אני עובד עומדים עשרות בתים כיחידים על קרקעות של שני דונם ויותר.

    א. הצעד החשוב ביותר שהמדינה צריכה לעשות הוא חיוב החוכרים בדמי "אי בניה" על הקרקעות עליהן מותר להם לבנות לפי תוכניות המתאר.

    ב. הצעד השני, הוא לחייב את היישובים בתשלומי שינוי הייעוד הנדרשים על מנת שהם באמת יוכלו להשכיר את היחידות שתוארו בסעיף א2 לאותם סטודנטים ונותני שירותים כחוק. לא ירצו לשלם את דמי שינוי היעוד – ישתמשו במבנים לחקלאות כפי שהיה אמור להיות מלכחתחילה. לא יהיה להם שימוש בענף החקלאות – ישלמו, שנה אחר שנה, דמי אי שימוש בנכסים.

    במדינת ישראל חסרים עשרות אלפי יחידות לדיור, שירותים ותעשייה בעוד ביישובים אלו שרובם ככולם אינם עוד חקלאיים, עומדים נכסים ריקים או מלאים תוך הפרת תנאי השימוש לפיהם קיבלו האגודות את הקרקע.

    לסיכום, כיום, רוב האגודות הכפריות השיתופיות מתנכלות למדינה ולא להיפך. מובן שיש גם אחרות. אגודה שיתופית שתנהל חיי שיתוף אמיתיים תוך שימוש כן במשאבים שהמדינה החכירה לה לצרכים חקלאיים תהיה ראויה לתמיכה רבה מצד המדינה. הלוואי וירבו האגודות מסוג זה.

  3. דני זמיר :

    טוכולסקי הפעם אתה טועה

    קיבוץ או מושב או יישוב קהילתי אינם יכולים "להרוויח" כספית משכונות ההרחבה שלהם, כי הם מוגבלים לגביית דמי חברות/דמי קבלה/דמי כנסיה/הון אגודה סמלי- שבפועל יש בעייה עם גבייתו ממי שמסרב, ושעומד על סכום נמוך יחסית (בין 10,000 ל25,000 ש"ח) ואת גובה דמי הפיתוח שמשולמים רק עבור הפיתוח קובע ממ"י והוא משולם לקבלן. נכון פעם היו קומיבנות ועד היום, הקבלן שבונה על אדמות האגודה לוקח על עצמו בהתנדבות (ומגלגל על הרוכשים) לצ'פר את האגודה במשהו אבל מכאן ועד לטענה המשתמעת כאילו האגודה מרויחה כסף ממכירת דירות על קרקעותיה המרחק רב, זה פשוט לא נכון. (הגאודה מרויחה קצת ממתן שירותים ובעיקר מרויחה דמוגרפית).
    שנית קיבוץ מופרט עם שכונה קהילתית הוא אגודה שיתופית באבוהה, בדיוק כמו שיישוב קהילתי יכול להיות מאוגד באגודה שיתופית- אין שום קשר בין קופה קולקטיבית לאגודה שיתופית זו סתם טעות מושגית.
    שלישית, לא הבנתי למה אגודה שיתופית שבנתה והשביחה את קרקעותיה מנועה מהשכרה לזמן קצר של מבנים בשטחה כמו כל בעלים אחרים בזכויות ממ"י בנכסיו. זוהי במפורש אפלייה, ובעיקר לרעת הקיבוצים אגב כי במושבים אין שום אכיפה של העניין.
    רביעת וועדות הקבלה- ממש לא תמימות זה נכון: הן רוצות בעיקר שאנשים שאינם עבריינים או סוציופאטים יתקבלו (וגם יש בעיה לערבים, לחד הורייים/ות להתקבל כתושבים ביישוב קהילתי קטן, ולא – אין שום בעיה למזרחיים וב"דכ גם לא למשפחות חד מיניות להתקבל). מצד שני העובדה שיש ועדת קבלה איזורית וניתן לערער לממי מאפשרת לשקול את הלגיטימיות של שיקולי הועדה.
    לסיכום: הוציאלזים בכלל לא קשור. האינטרס של שמירה והגנה על אדמות הלאום ואי אפלייה לעומת מגזרים אחרים כמו גם התחשבות במבנה המיוחד של קהילה כפרית בפריפריה הם שצריכים להכריע. (לכן כל מה שכתבתי רלבנטי רק ליישובים כפריים בפריפריה ולא במרכז).

  4. ק. טוכולסקי :

    שלום דני, אני טועה לא רק הפעם, תשאל את נחמיה זביידה.
    בקיבוץ שלי יש שכונה קהילתית, הרווח לקיבוץ אמנם אינו ישיר אבל לא לחינם נבנתה השכונה, תושביה הופכים להיות צרכני שירותים של הקיבוץ.
    הקיבוץ גם מרוויח מהשכרת דירות בתוכו לתושבי חוץ. קיבוצים רבים עצרו קליטה ומשכירים דירות, לדעתי יש בכך טעם לפגם.

    בניה מסחרית בשטח חקלאי הא עבירה על החוק ועם כל הכבוד להשבחת נכסים הנכס אמור להיות חקלאי או מוחזר למדינה וכאן דין קרקע חקלאית של קיבות אמור להיות כדין קרקע חקלאית אחרת.

    וועדות קבלה הן עסק בעייתי, בכוונה אני אומר בעייתי כי אי אפשר לשלול מישוב קטן את הזכות לשמור על אופיו השאלה היא כרגיל שאלת הגבול של היכולת. אי אפשר גם לשבת על אדמות מדינה ולתבוע בעלות עליהן ולמדר מגזרים שלמים לאורך זמן.

    לחברי קיבוצים ומושבים הזכות להגן על האינטרסים שלהם כמו כל מגזר אחר, ויש להתחשב באינטרסים שלהם ובטיעונים שלהם כמו כל מגזר אחר, לא פחות ולא יותר, יש גבול גם לכמה אפשר לדבר על קוממיות ותרומה למדינה כשהמטרה היא כלכלית נטו ואין שום פסול כאמור בהגדרת מטרות כלכליות נטו.

    לא חסרות בעיות בקיבוצים, יש קיבוצים שהם אגודות שיתופיות אבל החלשים והזקנים חיים חיי עוני כי האגודה הפריטה את עצמה לטובת החברים החזקים אבל אינה מסוגלת לדאוג לחלשים. יש קיבוצים שלא קולטים צעירים ואפילו לא בנים כי החברים נאחזים במה שיש להם בלי להבין שצריך לדאוג לעתיד. יש קיבוצים שהם יותר קטנים מהשכונה הקהילתית שלהם והופכים למיעוט בתוך ישוב.

  5. דני זמיר :

    לטוכולסקי

    טוכולסקי אני לא יודע מי זה נחמיה זביידה אבל אני מניח שברוב הנושאים הנדונים כאן, כולל בזה, יש בינינו יותר הבנה והסכמה מאי הסכמה.
    אנח חושב שאתה ממשיך בתגובותיך לציין נקודות שהן לא נכונות ומשמשות בעקיר כסיסמאות: גם בקיבוצים המופרטים לשמצה, ואני היום לא גר בקיבוץ, אין חברים -חלשים וזקנים ככל שיהיו- שנזרקים מבתיהם ושאין להם קיום בכבוד. הבעיה הבסיסית היא הפערים שנוצרו בין החברים שמי שכל חייו נתן לכלל ולפתע מוצא עצמו עני ביחס לחבריו מרגיש מקופח. אז בלי הלתייסח לנושא הצדק החלוקתי הזה- מזי רעב אין בקיבוצים די לפופוליזם.
    "הרווח" מהשכונה הקילתית לקיבוץ הוא ממש בשוליים: את רוב הצריכה הכבדה תשובי ההרחבה עושים מחוץ לאגודה, ולמעט השבלחת התשתיות בעת בניית ההרחבה כל שאר מסחודות האגודה מתחרים על ליבם של תשובי ההרחבה והאיזור כמו כל אחד אחר.
    אני מסכים איך שמי שהופך אדמה חקלאית למסחר ללא היתר הוא עבריין. ואני במיוחד מסכים איתך שזו שערוריה שאגודה לא קולטת את בניה כדי לשמור על "כבשת הרש" לכל חבר קיים (שהכבשה הזו היא בכלל עז קטנה ורזה).
    הנקודה היא- שכמו שדיירי ממי ברחבי הארץ זכאים לשהכיר דירותיהם כך זכאית האגודה, ובכלל קו הטיעון שלך מוליך לתמיכה דח משמעית בהפרטת הקרקעות. הרי לו הקרקע היתה נרשמת על שם הקיבוץ יכול היה להשכיר כאוות נפשו עאת המבנים השונים. המושבות בגליל שרשמו את האדמות שנרכשו על ידי העם היהודי על שמות המתיישבים שסירוב לרעיונות קופארטיביים, מצויות היום במצב שניני המתיישבים זכאים לעשות בהן ככל העולה על רוחן כולל למכור אותן למי שחפץ ליבם, וההתיישבות לשיטתך לא רק שמראש וירתה על זכויותק נייניות מפליגות גם את המעט שהיא מסוגלת להפיק מהן אתה דורש למנוע בטענות צדק חלוקתי שלא מופנות לאף אחד אחר.

  6. דני זמיר :

    לטוכולסקי

    טוכולסקי אני לא יודע מי זה נחמיה זביידה אבל אני מניח שברוב הנושאים הנדונים כאן, כולל בזה, יש בינינו יותר הבנה והסכמה מאי הסכמה.
    אני חושב שאתה ממשיך בתגובותיך לציין נקודות שהן לא נכונות ומשמשות בעיקר כסיסמאות לא רבלנטיות : גם בקיבוצים המופרטים לשמצה, ואני היום לא גר בקיבוץ, אין חברים -חלשים וזקנים ככל שיהיו- שנזרקים מבתיהם ושאין להם קיום בכבוד. הבעיה הבסיסית היא הפערים שנוצרו בין החברים. מי שכל חייו נתן לכלל והיה שווה במה שקיבל ולפתע מוצא עצמו עני ביחס לחבריו מרגיש מקופח. אז בלי להתייסח לנושא הצדק החלוקתי הזה- מזי רעב אין בקיבוצים די לפופוליזם.
    "הרווח" מהשכונה הקילתית לקיבוץ הוא ממש בשוליים: את רוב הצריכה הכבדה תושבי ההרחבה עושים מחוץ לאגודה, ולמעט השבחת התשתיות וסיוע לקיום מערכת החינוך וחיי התרבות כל שאר מוסדות האגודה מתחרים על ליבם של תושבי ההרחבה והאיזור כמו כל אחד אחר.
    אני מסכים איתך שמי שהופך אדמה חקלאית למסחר ללא היתר הוא עבריין. ואני במיוחד מסכים איתך שזו שערוריה שאגודה לא קולטת את בניה כדי לשמור על "כבשת הרש" לכל חבר קיים (שהכבשה הזו היא בכלל עז קטנה ורזה).
    הנקודה היא- שכמו שדיירי ממי ברחבי הארץ זכאים להשכיר דירותיהם כך זכאית האגודה, ובכלל קו הטיעון שלך מוליך לתמיכה חד משמעית בהפרטת הקרקעות. הרי לו הקרקע היתה נרשמת על שם הקיבוץ יכול היה להשכיר כאוות נפשו- בכפוף לחוק התכנון והבנייה – את המבנים השונים. המושבות בגליל שרשמו את האדמות שנרכשו על ידי העם היהודי על שמות המתיישבים שסירבו לרעיונות קופארטיביים, מצויות היום במצב שניני המתיישבים זכאים לעשות בהן ככל העולה על רוחן כולל למכור אותן למי שחפץ ליבם, וההתיישבות לשיטתך לא רק שמראש ויתרה על זכויות קנייניות מפליגות ואישיות אלא שאת העונש לשה היא לא סיימה לרצות: גם את המעט שהיא מסוגלת להפיק מקרקעותיה (הרושמות פורמלית ע"ש ממי) אתה דורש למנוע בטענות צדק חלוקתי שלא מופנות לאף אחד אחר.
    דו מי א ברייק

  7. עמית-ה :

    אני מסכים עם האזרח ק.
    אני חושב שהמדינה צריכה לשנות סטטוס של קיבוצים מופרטים בעלי שכונות קהילתיות שרובם משכירים את הקרקעות החקלאיות שלהם השכרת משנה (בלתי חוקית דרך אגב).
    לדעתי קיבוצים כאלו צריכים להפוך לישובים קהילתיים שכל תושביהם בעלי זכויות שוות (ביטול האגודה ו/או שותפות של כולם בנכסיה).
    כאשר אנחנו לוקחים שטח שבעליו הוכרזו נפקדים (נוכחים או לא לא משנה) והופכים אותו לנדל"ן אנחנו שומטים את ההצדק הקלוש שהיה בהחרמת השטח.
    כאשר שטח שרק לפני 40/60 שנה גרם למלחמה עם אזרחים שווי זכויות בין אם ממוצא יהודי או ממוצא אחר מפסיק להיות קרקע חקלאית להתיישבות אידאולוגית, אין לגזל הזה כל הצדקה.

    יותר מכך מתן ההכשר לנידלו"ן שטחים חקלאיים הוא צעד ניאו-ליברלי פראקסלנס.
    יש לחזור לניהול המשק החקלאי והבטחת הקיום שלו מטעמים כלכלים וסביבתיים.
    יש למנוע הקמת שכונות צמודות קרקע שתושביהן אינם שותפים באורח החיים הכפרי חקלאי.

  8. ק. טוכולסקי :

    עמית אני לא אמרתי שצריך לבטל את האגודה בקיבוץ מופרט אלא שלא צריך להתייחס לכל קיבוץ כאילו אנחנו עדיין בימים שכולם היו אותו דבר וכולם היו באמת שיתופיים.

    ולגבי הזכויות בקרקע, יש צורך בדיון נקודתי, שמירה על קרקע חקלאית וגידול טבעי של ישובים זה מצויין לפעמים צריך להפקיע קרקע כי יש סיבות טובות לכך.

    לדני אתה צודק, לא מעט מהנקדות שנתתי וענית עליהן שוליות אבל זה לא הופך את כל הקיבוצים שנהנים להסתתר מאחורי ההגדרה קיבוץ ליותר מישוב קהילתי עם קבוצה של בעלי מניותשמתגוררות בישובאחד, גם בנקודה זו כל מקרה צריך להבדק לגופו.
    עוני הוא לא רק חיים של מחוסר דיור ברחוב, לא חסרים קיבוצים מופרטים שלא עומדים בכללי רשם העמותות לגבי גובה דמי הקיום הבסיסיים של חבריהם.

  9. עמית-ה :

    ק.
    הסכמתי עם מה שאמרת והמשכתי עם מה שאני חושב.
    כשאני מסתכל על קיבוץ בעמק החולה שאדמותיו השדודות מושכרות היום לחברה פרטית אני יודע שזאת לא רק עבריינות אלה גם חוסר מוסריות חמור.

  10. איתי :

    אלון שלום ותודה.

    אני (כעירוני) מסכים עם ק.

    יותר מכל מפתיעה אותי כל פעם מחדש העובדה שאדם שחי בהווה או בעבר בתוך הבועה הקיבוצית (גם אם יש לו אינטראקציה רבה עם אנשים מחוץ לה) לא מבין מדוע מה שנראה לו עצמו כל כך צודק ונכון נראה למתבונן מבחוץ כעמדה אנוכית-מגזרית.

    העיוורון הזה מחליש פוליטית גם אנשים טובים כמוך.

    מכיוון שהנקודות העיקריות כבר נדונו, אני יכול להתייחס רק לעיוורון לגבי הרטוריקה:

    הניסיון להשתמש בהיסטוריה המפוארת של האגודות בראשית הציונות או בצורך לחזק את הפריפריה הוא כלי מצוין לקרוא לדגל את "אנשינו". תחושתי היא שההשפעה על הבלתי-משוכנעים היא הפוכה. כשאני קורא את זה אני חש שמנגנים על הנימים האלה כדי להשיג הטבות יתר.

    לדוגמה, כאשר מסבירים לי שזה הכרחי שהארנונה ממפעלי ים המלח והמלונות תלך לכמה מאות חברים בעין גדי ולא גם לתושבי דימונה וערד, או שהכרחי לתת לחברי הקיבוץ לייבש את הנחל ולפגוע בסביבה ובדורות הבאים, כדי למכור את מימיו בבקבוקי פלסטיק מזהמים.

  11. דקל-דוד עוזר :

    אני מסכים שצריך לבטל את המינהל

    המינהל מבטא תפיסה שלטונית עקומה לחלוטין לפיה לממשלה אין סמכות למשול על קרקעות, אלא אם היא "הבעלים" של הקרקע.
    זוהי תפיסה הזויה ומטורפת שמניחה כהנחת יסוד שיש למישהו בעלות על הקרקע מלבד הקדוש ברוך הוא (מי שלא מבין הכוונה היא שלאף אחד אין ולא לאיזה איש עם כנפיים).
    קניין הוא כלי חברתי ולא חוק טבע ולכן לממשל יש זכות למשול בלי קשר ל"מינהל" והוא אכן עושה זאת באמצעות ועדות התכנון.

    המסקנה שלי היא שהמינהל הוא גוף בירוקרטי ששכח לחלוטין את תפקידו, הוא מתפקד בדיוק כמו בעל הון מרשע, לא נתון למרות הממשלה ולמטרותיה ומהווה כר לשחיתות.

    אם הייתי נותן עצה לתנועה הקיבוצית לפני 20 שנה הייתי אומר להם: תציעו רפורמה במינהל על מנת לבטל את הגוף הזה.

    כעת שמבקשים לבטל אותו ולהעביר אותו לפריפריות, הייתי מציע לנהל משא ומתן על תנאי הביטול.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.