חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

למען קידוש השם

נושאים זכויות אדם, מועד ב' ב 3.03.08 6:02

חוק סינון האתרים מעורר מהומה רבה בזירת הבלוגים בישראל, אך המהומה אינה פורצת את גבולות הבועה הקטנה.
המפתח לפקיחת עיני הציבור לסכנות בחוק הוא הצגתו כמאבק על חופש הפרט לביטוי, לפרטיות וגם לאזרחות טובה.

מאת: יהונתן קלינגר

המאבק הפוליטי שמתחולל על הצעת חוק הצנזורה (חוק סינון אתרים) כיום בכנסת הוא רק הסימפטום של המאבק הפוליטי בישראל. אם בשבוע שעבר הסברתי כיצד ישראל היא מדינה סקטוריאלית, מה שהתרחש באותו שבוע היה רק הדוגמא הנהדרת של כיצד מפלגה סקטוריאלית מצליחה להשפיע על מדיניות הפנים תוך שהיא מוותרת על מדיניות החוץ.

ש"ס, שמתקשה להסביר לבוחריה כיצד מדינת ישראל פותחת בתהליך מדיני, "נאותה" להשאר בקואליציה כנגד שורה של ויתורים הכוללים בין היתר הקצאה של 475 מיליון ש"ח למוסדותיה ואישור חוק הצנזורה באינטרנט (וראו את טורו המשובח של שחר אילן בנושא). מנגד, הנאבקים בחוק (ואני אחד מהם) מתגבשים ברשת בצורה אופיינית לה: ללא היררכיה, ללא מוסד, ללא אג'נדה מסודרת.

ניתן למצוא אחד ליד השני הורים, אנשי אבטחה, חרדים ועיתונאים שמעוניינים במאבק נגד החוק. הבעיה היחידה, כמובן, היא שהמאבק טרם יצא מגבולות האינטרנט. הבעיה לא היתה רק שמדורי המחשבים היו אלו שדיברו על החוק ה"טכנולוגי" לכאורה, ולא התמיכה הנרחבת בחוק שמוטלת בספק למרות הנתונים הלא מובהקים שלה. הבעיה העיקרית של המאבק בחוק הצנזורה היתה שהמאבק לא יצא מגבולות האינטרנט.

הבעיה של המאבק מול הצנזורה הוא שהמאבק הצטייר יותר מדי כמאבק רשת, ההבנה שמדובר במאבק על החירות של כולנו היא תובנתם של מעטים. את המאבק הזה הרבה יותר קל לזהות כמאבק חילוני:חרדי או טכנולוגי:טכנובופי ואולי אפילו כמאבק של הגנה על קטינים (לא שהחוק מגן עליהם) מול פרטיות (שהחוק בישראל לא אוהב) מאשר מאבק אמיתי, על הזכות לביטוי, לפרטיות, לבחירה חופשית ולאזרחות טובה.

גם אם חוק הצנזורה יעבור, הנצחון הגדול של קהילת האינטרנט תהיה שיצא מאבק מתוקשר היטב שהצליח להעמיד את מיטב חברי הכנסת על הרגלים כדי להלחם על החופש האמיתי שלנו

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , ,

תגובה אחת

  1. א :

    בעיני יש דבר אחד טוב מאוד בהצעת החוק הזו: היא מעוררת ציבור אינטלגנטי חריף ומשפיע (או לפחות מתחיל להשפיע) לחשיבה מחודשת בנושא חובתו המוסרית של אזרח למינימום אקטיביזם פוליטי.

    בשנים האחרונות הבון-טון היה אסקפיזם וציניות כלפי כל מה שמתרחש בפוליטיקה ואקטואליה. התחושה היתה שאין לנו האזרחים השפעה על תהליכים מדיניים וחברתיים, השחיתות חוגגת ולנו אין מה לעשות כי הכל כבר נתפר מראש.
    אנשים רבים בקרב "המעמד הבינוני" שאליו משתייכים רוב הבלוגרים המתנגדים לחוק, התרכזו במה שנוגע אישית להם, במעגל האישי-המשפחתי.
    בלוגרים כתבו בהתלהבות על הופעות רוק, הזילו ריר מחומוס ועוגות, וברחו מאקטואליה. גם העיסוק באקטואליה היה ברמת "טוקבק מנוסח היטב" לאירועים, לא באמת ניסיון להשפיע. גם למי שהפריעו דברים לא היתה תחושה שיש אפשרות לשנות.

    כך נתנו לפוליטיקאים לעשות ככל העולה על רוחם, נתנו לדיון הציבורי להתרדד. אבל אין לנו מה להלין על הפוליטיקאים אלא על עצמנו.

    התלונות של הבלוגרים על בורות הח"כים, על הדיון השטחי בתקשורת הן עבור רבים מהם "גילוי מרעיש" אבל האמת היא שכך נראים דיונים בטלויזיה ובכנסת לא רק לגבי האינטרנט, אלא גם לגבי חוק ההסדרים, הפרטת בתי סוהר והמצב בשדרות. הכל בשחור-לבן, בלי דיון מעמיק בחלופות, ולעתים קרובות מדי עם אינטרסים זרים מאחורי הקלעים, שרק מומחים מסוגלים לזהות.

    אני מקווה כי הבלוגרים שהתעוררו בגלל החוק לא יחזרו למאורתם כאשר החוק הזה יאושר או יידחה, ויכלילו את לקחי המאבק לתחומים נוספים.

    הצעה קונקרטית אחת שהייתי מציע למובילים היא קביעת מפגשים אישיים עם ח"כים מתוך רשימת התומכים בסינון, שיש סיכוי לשכנע אותם.
    זה למשל קרה לי במקרה ובלי שהיה לי הידע הדרוש.
    איתי

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.