חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

על כפרים, חמורים ועיוורים

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 2.11.10 6:05

חנה בירו, מורת שיקום לעיוורים ולכבדי ראייה, מספרת לנו משל מוכר בשינויים קלים. את הנמשל נשאיר לכם לפענח…

בכפר נידח בארץ רחוקה, בין הרים גבוהים, התקיים כפר קטן ויפה.  עובדיו היו חרוצים , תמימים וישרי דרך.  יום אחד פגעה מחלה מסתורית בעיניהם והם התעוורו בזה אחר זה.  אבל, למרות הקושי הגדול, הם הצליחו להמשיך לתפקד, כי כולם הכירו את שבילי הכפר,את שדותיהם וגניהם.

אלה שעדיין ראו מעט, עזרו לעיוורים המוחלטים לשפר את התמצאותם בצורה טובה יותר, ולהתכונן לתקופה הקשה בה לא יהיה אפילו רואה אחד בכפר.

אלה שקצב התעוורותם היה איטי יותר נבחרו להיות מנהיגים ואחראים, עד שברבות הימים פגה ראייתם והם הפכו סומים לחלוטין.
רק תקווה אחת היתה להם לקשר עם כפרים אחרים, והוא חמור קטן ושקט, נאמן ומסור, שידע את הדרך אל מחוץ לכפר וידע לבחור את המסלולים הבטוחים ביותר בהרים הגבוהים,  ועליו, ידעו כל אנשי הכפר, אפשר לסמוך כי יביאם בהשקט ובבטחה למחוז חפצם.

כל אנשי הכפר טיפלו בחמור במסירות, אך המנהיגים לא ראו זאת בעין יפה.  החמור השקט והעדין אכל לדעתם, יותר מדי חציר.  זה עצבן אותם.  במיוחד כעס המנהיג החדש, ראש הכפר, שמעמדו החדש החמיא לו רבות. הוא חשב שהחציר שהחמור אוכל יוכל לשמש אותו לרפד טוב יותר את מיטתו שעל הגג, הנמצאת שם כדי שיוכל לשכב שם בימים נעימים להנות מזיו החמה ולהתחמם בקרניה.

הוציא ראש הכפר הוראה לצמצם את מזון החמור.  והחמור נאלץ להסתפק במועט, הוא אכל לחם צר ומים לחץ, אך שתק.  חמור שכזה.  כל כך שקט וטוב.

עברו הימים, החמור נחלש, אך המשיך במסירות לשרת את אדוניו שהלכו והתרבו.  כיוון שהדרך לכפרים אחרים היתה ארוכה מאד, ואנשי הכפר חששו מהדרך וממילא הסתדרו יפה בכפר כיוון שעדיין היו אסמיהם מלאים בתבואה שחסכו, שכחו רבים מהם כי החמור הקטן, הינו היחיד היודע את הדרך הנכונה אל מחוץ למחוז, וכי ייתכן מצב שבו יעברו ימים רבים מאד, עד שתגיע עזרה כלשהי מבחוץ במקרה חרום וכשייתם המזון.    ובינתיים, עבר החמור מיד ליד, משך עגלה פה, סובב את ידית הבאר שם, נאנח והמשיך למשוך.

ראו מנהיגי הכפר כי החמור שותק ועובד עם כמויות הולכות וקטנות של מזון, ישבו ודנו, והגיעו למסקנה, שחמור פלאי הוא, ואינו זקוק כלל למזון.   קימצו וקימצו עד שהפסיקו כליל.

והחמור המשיך לעבוד, הלך בתלם ומשך, דחף וגרר, ושימש את אנשי הכפר במסירות.

לילה אחד כשל כוחו,  עמד החמור במרכז הכפר ונער בקול גדול.   הוא נער ונער, נאנח וגנח, צעק ובכה ,אך אנשי הכפר לא הבינו את דבריו.   אך ילד קטן שעמד בין האנשים המבולבלים הבין את דברי החמור וגמגם: "אבא, החמור אומר שהוא היחיד המסוגל לסובב את אבן הריחיים בכפר, הוא היחיד שבעזרתו ניתן לשאוב מים מהבאר. אבא, הרי אתה סיפרת לי פעם שרק החמור יודע את הדרך אל מחוץ לכפר…  אבא, החמור רעב!!!"

"שתוק, טיפש קטן.  אתה לא מבין שהחמור הזה יכול להסתדר בלי אוכל, וחוץ מזה, אנחנו בכלל לא צריכים אותו".

אנשי הכפר עמדו המומים, הקשיבו לחמור הנוער ולא ידעו מה לומר.   אנשי הוועד עמדו וגיחכו.  כל המעמד שעשע אותם מאד.
וכך, ילדים, מסתיים סיפורנו, כי לצערי אין סוף לסיפור, ואם אתם עדיין שומעים נערות חמור מדי פעם, אולי הד הוא ואולי הרוח היא המביאה מרחוק את קול נאקתו הקורא לכפרים רחוקים שיבואו לעזרת אנשי הכפר הסומים, כי אפסו כוחותיו למלא את תפקידו והוא יודע כי אם יילך לעולמו ייוותרו אנשי הכפר חסרי ישע ומנותקים…

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.