חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

מה ליצחק הרצוג ולבתי הדין הרבניים?

נושאים זכויות אדם, מכתבים ב 24.02.08 6:01

עדה מנדל מבקשת משר הרווחה, יצחק הרצוג, הסבר מדוע הוא מקדם חוק להרחבת סמכויות בתי-הדין הרבניים, כאשר הדבר עומד בסתירה למחויבות המוצהרת לליברליזם ושוויון לנשים של שתי המפלגות הגדולות בקואליציה

ליצחק הרצוג ועוזריו, שלום רב,

אין בפי מילים לומר עד כמה אני מאוכזבת וכועסת על החוק החשוך, שהשר הרצוג עומד להעביר. אני שולחת לכם לינק לרשימה מצויינת של ד"ר אורית קמיר בנושא, שמתפרסמת בבלוג שלה, ואומרת את דעתי טוב ממני (וגם מצרפת לכם את הרשימה מועתקת בוורד): "בכיה לדורות: העמקת שלטונם החשוך של בתי הדין הרבניים".

אני מקווה שיהיה לכם האומץ והאינטגריטי לקרוא את הרשימה, להתייחס ולהגיב לדבריה, גם לה וגם לי.

כדאי לכם לדעת, שתחום הבלוגים, החברתיים והפוליטיים, מתפתח במהירות לשיח חברתי פעיל הבא מלמטה, והוא צובר כוח ומתחיל להיות פעיל פוליטית. והראייה – הכוח הפוליטי שתחום הבלוגים צובר בארה"ב, והשימוש שעושים בו המועמדים לנשיאות.

מצפה לתשובה.

עדה מנדל

העתקים: ד"ר אורית קמיר
אתר "עבודה שחורה"

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , , ,

4 תגובות

  1. מה מחבר אותך עם הרצוג, פואד ושמחון? :

    […] בכוונה להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים. חלקנו נענה לבקשה (וזה אפילו עבד). אך איתי החליט לכתוב בתגובה דווקא […]

  2. ברנרד זוהר :

    לא זכתה לקביעות באוניברסיטה, ויצאה למסע נקמה

    ניב עמית

    לא רבים יודעים זאת, אבל המסלול לקבלת קביעות באוניברסיטה קשה אף ממסלול "אסון טבע" של הצנחנים. אולי כעת הקושי מוכר יותר בעיקבות הסיפור הלוהט של אחת מאוניברסיטת אלבמה, ד"ר איימי בישופ שמה, שיצאה במסע הרג ורצח לאחר שלא זכתה לקבל קביעות. מועמדים רבים כושלים. הכישלון קשה הוא, כמעט כל אחד מוצא דרך להתמודד עם כשלונו. אבל יש כאלו שנכשלים, וחפים מפשע משלמים את מחיר כישלונם.

    חוסר היכולת של ד"ר בישופ להתמודד עם כישלונה הזכיר לי סיפור אחר, על מרצה אחרת, שגם היא יצאה למסע נקמה לאחר שלא זכתה לקבל קביעות. אבל, בניגוד לד"ר בישופ, שסיפורה לא ישכח כפי הנראה לעולם, יש מי שמנסה להשכיח את סיפורה של אורית קמיר, מרצה כושלת באוניברסיטה העברית, שאף שלא יצאה במסע של הרג, היא יצאה במסע של האשמות ונקמה כנגד האוניברסיטה וכנגד חברי הסגל בה.

    לפני מספר שנים, היה עוד אפשר למצוא בפורום "פמיניזם ומעמד האישה", את כתב התביעה של ד"ר קמיר, ואת בקשתה של הנ"ל מכל הפעילות באתר להפיץ את החומר ו"ליצור גלים ורעש ככל יכולתם". והיום, אפילו במרתפים החשוכים של גוגל אין זכר לכתב התביעה הזה.

    ובאמת, חבל, שכן כתב התביעה הזה מאלף ומרתק ועסיסי מאין כמותו. הוא רצוף בהאשמות ובהשחרות מהסוג המיני: על הפרופ' הזה שסירב לקבל תלונה שהגישה קמיר על עובדת האוניברסיטה בגלל "קשר אישי קרוב" אליה, ועל רומן שלו עם סטודנטית משנה ב', והפרופ' ההוא שאמר על ההיא ש"לא כל כך משנה מה היא אומרת – השאלה היא אם היא מספיק כוסית" (כך מספר כתב התביעה) וההוא אמר על הזה, שהוא "בחור טוב", שאינו מסוגל להגיד "לא" לסטודנטיות הרודפות אותו.

    וחוץ מזה סיפרה קמיר בכתב התביעה על שמועות שהופצו נגדה, כאילו העבירה שאלונים בקורס "הטרדה מינית" שאלונים, בהם נדרשו הסטודנטים לתאר ולדרג את התנהגותם המינית של הגברים חברי הסגל בפקולטה, וכי עיבדה אותם סטטיסטית בכדי לדרג את מידת ה"מיניות" או "המטרידנות" של מרצי הפקולטה…

    ומדוע קרה כל זה לקמיר? קראו את כתב התביעה.. היא בטוחה שזרקו אותה בגלל שהחוק למניעת הטרדה מינית שהצליחה להעביר בכנסת, הפריע לפרופסורים להטריד מינית. הקרשצ'נדו של מסכת ההבלים הזו הוא בטענה, שדיקן הפקולטה למשפטים, לא פחות, מתנכל מינית לד"ר קמיר, לא בכך שעגב עליה חו"ו, אלא בגלל שסבר שכישוריה האקדמיים היו ירודים…

    עשר שנים חלפו מאז דחפה עלינו ד"ר אורית קמיר את החוק למניעת הטרדה מינית, ובימים אלו נתבשרנו כי היא חוגגת את המאורע בהוצאת ספר המפרש את החוק, ומדגים אותו. מעניין לדעת אם בספר מוזכרת תביעתה של אחת, אורית קמיר, בתיק ע"ב 2557/01, המאשים לא רק את הדיקן, אלא את האוניברסיטה העברית בירושלים כולה כגוף אחד, בהתנכלות מינית על פי החוק למניעת הטרדה מינית…

    אופס, שכחתי, גם את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה גייסה קמיר לעזרתה – היא הופלתה, כך טענה בכתב התביעה, רק משום שהיא אישה…

    ופרופ' אייל בן ארי, אחד משני החברים הגברים שכיהנו בוועדה שבחנה את הישגיה האקדמיים של ד"ר קמיר, יצא אמנם נקי בכתב התביעה, אבל בשנים שחלפו מאז סולקה קמיר מהאוניברסטה, זכה גם הוא זכה לקיתונות של האשמות בדבר הטרדה, התנכלות מינית, או משהו, והכל בניצוחה של אורית קמיר. ובאמת, כך בדיוק כותבת המרצה הכושלת הזו על עצמה: "אישה דומה לשקיק של תה, אינך יודע כמה חזקה היא, עד שתשליך אותה למים חמים".

    ולא רק פרופ' בן ארי סבל מנחת עטה של ד"ר קמיר. כשבודקים את מעלליה מאז שולחה בבושת פנים מהפקולטה למשפטים בירושלים, נדמה כי קמיר עוסקת במתן ציונים למרצים: פרופ' מרדכי קרמניצר לא ראוי למינוי כשופט לדעתה, פרופ' רות גביזון ראויה למינוי כזה (אולי בגלל שתמכה במתן קביעות לקמיר?), פרופ' יפה זילברשץ היא לא בסדר (אולי בגלל שמינויה לדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן מפריך את הטענה שנשים לא זוכות לקידום?), ועוד עיסוק אובססיבי בשאלת ההטרדה המינית באוניברסיטאות השונות…

    התביעה של אורית קמיר נסתיימה בפשרה, מייד נבין למה. אבל, להיכן נעלם עם השנים כתב התביעה הזה?

    בגיליון מס' 18 של "עיתונש" מספרת קמיר על ההתגלות שלה, מעין לידה מחדש, שבה נודע לה כי היא מוטרדת סדרתית. אפילו במספרה היא הוטרדה! אבל בוידוי הזה זכר אין לסיפור המרכזי בחייה, להתנכלות הגדולה. בבלוג של אורית קמיר כתב התביעה אינו מופיע, בפורומים הוא איננו. גם גוגל לא שמע ממנו.

    למה? מה יש להתבייש במה שכתבת? אם את לוחמת כל כך אמיצה נגד הטרדה מינית ובעד זכויות נשים, והודחת מהאוניברסיטה שלך בגלל הטרדה מינית או בגלל חקיקת חוק למניעת הטרדה מינית, או בגלל התנכלות מינית, אז תגידי לנו אורית קמיר, מה יש לך להתבייש בתביעה הזו שלך? מה לא תקין בהאשמה זו שלך שהופלית וסולקת מהאוניברסיטה העברית משום שאת אישה? מדוע לא נדע כולנו מה באמת קורה לך כשמשליכים אותך למים חמים?
    שטחיות, פשטנות, חד צדדיות שיש עמה הטעיה

    את הסיבה האמיתית להעלמות של התביעה מהאינטרנט, מצאתי לא בכתב התביעה, אלא בכתב ההגנה שהגישה האוניברסיטה העברית. 48 עמודים מוקדשים שם לטענות משפטיות שונות ומשונות בדיני עבודה וחופש אקדמי, ומה לא. אבל בין השורות יש שם אמירה לא כל כך נעימה על אורית קמיר. איך נאמר עליה שם: “לשיטתה הקיצונית – השגויה עובדתית ומשפטית – כשלונה האישי אינו אלא מתקפה אישית ומוסדית מוסווית נגדה ונגד נשים פמיניסטיות באשר הן.” בקיצור, במקום ליטול אחריות על כשלונה, היא מטילה אותה על אחרים.

    בשפה משפטית נאמר גם שם על אורית קמיר ו"מחקריה" כי הם נגועים ב"שטחיות, פשטנות, חד צדדיות שיש עמה הטעיה, וקושי בהצבעה על החיבור והקשרים הסיבתיים שבין החומר התרבותי למשפטי.”. אני הייתי מנסח זאת בשפה פחות משפטית: "היא פשוט מז**נת את המוח".

    ועוד דוגמא לשפה משפטית מסורבלת שבה מתארת האוניברסיטה את אורית קמיר: "נתערבבו לה לתובעת [אורית קמיר נ.ע.], בין במודע ובין שלא במודע, דמיון ומציאות, ספרות וחיים. עיסוקה המחקרי בנושאים ספרותיים ותרבותיים כ"ציד מכשפות", "לילית", "פאניקה מוסרית" ובקשר בין ספרות ומשפט, קרם עור וגידים והיא עצמה הפכה בעיניה לדמות ממחקריה, …“.

    תגידו, פרופסורים נכבדים, אי אפשר להגיד פשוט בעברית "חיה בסרט"? ולא נכון יותר להגיד על אורית קמיר שהיא "משקרת”, במקום להתנסח בסירבול פלצני שאומר שהיא מגייסת את הדגל הפמיניסטי " ..בחוסר תום לב משווע ובחוסר יושר אינטלקטואלי ואקדמי.“.

    ומה עוד? רוצים אולי לדעת איך אומרים "חרא של בנאדם" בשפה אקדמית נמלצת? עיינו בבקשה בסעיף 16 בכתב ההגנה האומר זאת בגילוי לב נוקב ובהרבה יותר מילים: "לזכותה של ד"ר קמיר ייאמר כי היא עשתה מאמץ ניכר להתיידד עם חברי הסגל ולהיות מקובלת עליהם. שלא לזכותה ייאמר כי אופייה הבעייתי גבר על מאמציה הנ"ל וניסיונה להיות קולגיאלית נכשל."

    אף אחד לא קם

    באתר האינטרנט שלה, מתארת אורית קמיר את עצמה כ"אידאליסטית… אוהבת מסעות, חתולים, סרטים, חברות וחברים.". גם אני אוהב חתולים, אבל לי זה קצת הפריע שהחתולים הוזכרו לפני בני האדם. מילא. זה שהסרטים מוזכרים גם הם לפני בני האדם, גם מילא. כבר אמרנו שהיא "חיה בסרט". אבל, "אוהבת …. חברים"? מי שבאמת חושב שבאישה הזו יש דבר מה שאינו שינאת גברים צרופה, שיקום.

    ועוד כמה דברים מענינים מתגלים על שונאת הגברים הזו, על האשה שמקדשת מלחמה על זכותם של הגברים לשיויון ועל זכותם לגדל את ילדיהם. האישה המחבלת בזכותם של גברים לעבוד מבלי שיטפלו עליהם האשמות בהטרדה מינית, על האישה הרעה הזו, שמציגה עצמה כאקדמאית שפוייה…

    אז ככה, מכתב ההגנה עולה שבאף אחת מחמש השנים בהן היא לימדה באוניברסיטה לא קיבלה האישה התוקפנית הזו מתלמידיה (בקורס העיקרי אותה לימדה) בשום קטגוריה אפילו ציון "מספיק", בדרך כלל גירדו ציוניה את ה”בלתי מספיק” מלמטה.כתב ההגנה מספר גם כי קמיר אף הודתה במכתב שנמנעה להעביר שאלונים בין הסטודנטים בקורס מסויים בידיעה שתוצאות המשאל תהיינה לרעתה.מתברר שהיא גם חילקה ממתקים (לא פחות) לסטודנטים יחד עם השאלונים בהם הם נתבקשו לדרג את כישוריה, כדי שאולי יאהבו אותה יותר.

    הממתקים כנראה לא עזרו, שכן רובם של הסטודנטים סלדו משיטת ההוראה של האישה האוהבת חתולים, שיטה ששילבה ביקורת פומבית והעלבה פומבית של סטודנטים שהביעו עמדות שונות משלה, עם טיפוח להקה קטנה של מעודדות ומלחכי פנכה. עד כדי כך הגיעו הדברים שבאחד מהקורסים בו לימדה, הציון הנפוץ ביותר שקיבלה מהסטודנטים הוא המקביל האקדמי ל-0 עגול…

    ואולי האישה הזו היא מין עילוי נדיר שפשוט קשה לו עם הארציות של הסטודנטים? אולי. כנראה שלא זה היה המצב לדעתה של האוניברסיטה העברית. כתב ההגנה נוקט לשון מאופקת כשהוא אומר "איכות אקדמית … שלא היתה מעולה", "לא סיימה את לימודיה בהצטיינות", חילופי מקומות עבודה תכופים ש"אומרים דרשני", "ספקות לגבי האיכות האקדמית של כתיבתה.", "ספקות שעלו בקשר לטיב עבודתה האקדמית", "מעולם לא הצטיינה בכישורים אנליטיים"

    ואם זה לא מספיק, ממשיך כתב ההגנה ומאשים את האישה הלא מוכשרת הזו בניצול לרעה של "החופש האקדמי כדי להפוך קורס מבוא בסיסי למשפט ישראלי לבמה להפגנה ולהטפה אידיאולוגית של עמדותיה האישיות"

    יצור המצוייד באיברי רביה נשייים
    אני מבקש בשלב זה את סליחת הקוראות. כשאני קורא לד"ר קמיר אישה, אני פתאום מרגיש שאני עלול להעליב את בנות המין היפה, והרגיש, והחכם והנחמד והחלש והחזק והנהדר הזה. את אלפי הנשים הנפלאות והעדינות והאסרטיביות והנבונות והפיקחיות שאני מכיר…. לא, אורית קמיר אינה ראויה להיקרא אישה. היא יצור מרושע. יש בעולמנו יצורים מרושעים, והעובדה שחלקם מצויידים באיברי רביה נשייים, אינה צריכה לפגוע במין הנשי המופלא. אז בואו קוראים וקוראות, נקרא מעתה יחד לאורית קמיר בשם היאה לה, בשם שבו היא מכנה נשים שאינם שותפות לשנאת הגברים המחלחלת בה: "יצור המצוייד באיברי רביה נשייים".

    מתברר מכתב ההגנה גם שהיצור הזה המצוייד באיברי רביה נשיים והשונא כל כך גברים, הצליח להכעיס ולהסתכסך כמעט עם כל מי שבא עימו במגע: החל מגורמים בהנהלת האוניברסיטה, דרך חברי פקולטה שונים וסטודנטים רבים וכלה בעובדים הזוטרים ביותר בדירוג המנהלי. גם נשים רבות שנפלו לידו של זה המצוייד באיברי רביה נשיים, זכו ליחס פוגע ומעליב במיוחד, וכל הדיקנים שכיהנו בתקופתה היו צריכים לבלות נתח ניכר מזמן בכיבוי השריפות שהבעיר המצוייד הזה על "אישיותו המסוכסכת".

    מה קרה עם התביעה? כרגיל פשרה… זרקו את אורית קמיר מהדלת, במקום מהחלון, במקום לגלגל אותה מכל המדרגות, הראו לה באופן נחרץ את הדרך למעלית שתוריד אותה למקומה. איך אומרים הילדים: "עולה כיתה, אך לא בבית ספרנו". אמנם הירשו לה ללמד עוד קצת באוניברסיטה, אבל בשום פנים לא בפקולטה למשפטים, וגם זאת לזמן מוגבל, ללא כל אפשרות לקבל קביעות.
    בקרת נזקים

    למה לא בוררה התביעה הזו עד תום? מה פשר הפשרה המוזרה הזו? את האינטרס של קמיר להתפשר קל להבין – זהו בדיוק האינטרס שגרם לה להעלים את הפרשה הזו, כאילו מעולם לא היתה, מקורות החיים שלה, ולשתוק במקום להמשיך ולהפיץ את כתב התביעה העסיסי הזה.

    אבל גם לאוניברסיטה היה מה להפסיד, שאילולא כן, לא היתה מתפשרת. אמנם, ברור היה שבשום פנים ואופן בית המשפט לא יכריח את האוניברסיטה לקבל את אורית קמיר לפקולטה למשפטים. בית הדין לעבודה אינו נוהג לכפות על מעביד להעסיק עובד נגד רצונו. שום בית משפט לא היה עושה זאת בתנאים שבהם 24 מתוך 29 חברי הסגל הקבועים בפקולטה למשפטים חתמו על עצומה תקיפה ונחרצת הדורשת שהפגע הרע הזה לא ימשיך לעבוד בפקולטה, במסגרת קבועה או זמנית כלשהי.

    אבל האוניברסיטה התפשרה בכל זאת. היא כנראה חששה מכך שיווצר תקדים של ערעור על תהליכי מתן הקביעות, חשיפת מכתבי המלצה אישיים, ועוד. ויותר מזה, בפשרה הזו, האוניברסיטה יצאה נקיה ממסע הנקם הזה, שגם אם היה מופרך מעיקרו, הוא היה יכול, כמו מסע הירי של איימי בישופ, להסתיים בפגיעה בחפים מפשע.

    טוב, אולי אתם סבורים שהגזמתי, שאמרתי דברים שאינם אמת, שהשמצתי סתם. אולי אורית קמיר סתם לא רצתה לפרסם את כתב התביעה שלה, למרות שאין לה מה להתבייש בו? אולי סתם המצאתי דברים שהאוניברסיטה העברית הודיעה בתצהיר לבית המשפט שהם נכונים? אל תתעצלו, לכו לבדוק, קיראו את כתב התביעה של אורית קמיר http://bit.ly/sodkamus

    אם טעיתי, תקנו אותי. אבל, אל תסתפקו בכתב התביעה. לא בכדי, טרם שהאוניברסיטה חשפה את האמת, אורית קמיר קראה להפיץ אותו ולעורר רעש וגלים. קיראו גם מה אומרים נשיא האוניברסיטה, הרקטור, הדיקנים שהיו בתקופתה, האוניברסיטה כולה בעצם, בכתב ההגנה, איך היא מתארת את האיש הרע הזה המצוייד באיברי רביה נקביים, האיש החי בסרט של אימה ושנאה וסכסוכים ואלימות מינית, http://bit.ly/oritkamir

    קיראו את זאת וידעתם את המעיין ממנו שואב היצור המצוייד באיברי רבייה נקביים ושונא האדם הזה את תעצומות השנאה והטירוף האלו שעלולים להסתיים באסון.

  3. ברנרד זוהר :

    כדאי לקרוא את מה שכתוב למעלה, לפני שמתייחסים לקמיר ברצינות…

  4. דורית אברמוביץ :

    בדיוק כפי שנכתב על ידי דורית אברמוביץ.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=118347&contrassID=2&subContrassID=0&sbSubContrassID=0

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.