חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מכירת מכתשים – מה ניתן ללמוד ממנה?

נושאים דעות, כלכלת בית ב 26.10.10 5:07

הכוונה למכור את חברת מכתשים-אגן לגורם זר מוכיחה כי לא המאבק בריכוזיות יפתור את בעיות המשק הישראלי, אלא הגנה על מקומות עבודה

מאת ק. טוכולסקי

הידיעה על מכירת מכתשים אגן, מעוררת מבוכה רבה, לא מדובר בתמונות הרגילות של מפעל נסגר בדרום, לא עוד מפעל שמעסיק עובדים קשי יום בלבד בשכר עלוב שנסגר אחרי שבעליו גמרו לקחת מהמדינה כל סיוע אפשרי, לחלק אותו למנהלים ולעצמם ואז להעביר את המפעל למצריים, ירדן או סין. הפעם מדובר במפעל חזק ורווחי שמעסיק עובדים רבים שנמנים על המעמד הבינוני. אנשים שעובדים קשה אבל מביאים הביתה יותר ממינימום. תחושת אי נוחות עוברת בגבם של קוראים רבים במעמד הבינוני שעד היום גלגלו עינים לשמיים כל פעם שנסגר מפעל שהעסיק אוכלוסיות חלשות ואמרו מה לעשות אי אפשר להתחרות ב"לאו טק" עם סין, אי הנוחות מוצדקת, אם סוגרים מפעל כמו מכתשים אגן אז מה בדיוק נשאר פה מוגן מפני מכירת החיסול?

לפחות גילינו מה אחת ההשלכות של הקמפיין נגד ריכוזיות, הנה טייקון ישראלי נפרד ממוקד כוח ומוכר אותו לגורם זר. תמונת העתיד הפחות ריכוזי של ישראל, רוכשי תנובה ימכרו אותה יום אחד לתאגיד חלב בינלאומי שיפסיק לקנות חלב ממגדלים מקומיים וייבא לישראל אבקת חלב או יקים מחלבה מבוססת על עבודת עבדים בירדן, רוכשי בזק ימכרו אותה לתאגיד שיפעיל את כל הקווים בישראל מהודו דרך מחשבים. ריכוזיות או לא ריכוזיות זה לא מה שמשנה בסופו של דבר את מצבם של העובדים, תעיד על כך הכלכלה הריכוזית של שבדיה. כן, הריכוזיות נעלמת אבל זה לא העיקר כאן, העיקר הוא עתידם של עובדי מכתשים אגן.

1400 עובדים במכתשים אגן, רובם עובדים בעלי השכלה והכשרה מקצועית גבוה, רובם חיים בפריפריה, רובם בגיל שיהיה להם קשה למצוא עבודה אחרי שהמפעל יסגר. מה שעצוב הוא שהמפעל הזה הולך להסגר לא כי הוא מפסיד אלא כי אפשר להרוויח יותר במקום אחר. בסין אפשר לייצר את אותו מוצר ולהרוויח יותר, זה לא אומר שהמפעל בארץ מפסיד, זה לא אומר שהמפעל לא מסוגל להתמודד ובכבוד בכלכלה הגלובלית, זה לא אומר שהטייקון ששוקל עכשיו מכירה מפסיד כסף או מסבסד את הפריפריה, לא, זה רק אומר שללא יכולת להגן על התעשייה המקומית מפני חוקי הג'ונגל של הגלובליזציה עוד הרבה מאוד מקומות עבודה ילכו לאיבוד.

הגיע הזמן להרחיב את חקיקת המגן על עבודה, לחקיקת מגן על מקומות עבודה. זה קצת יותר מסובך מהלאמה, פתרון פשוט שיאפשר למדינת ישראל לזכות בנכס איכותי ורווחי ולהבטיח מקומות עבודה שמפרנסים את עובדיהם בכבוד במסגרת של חברה ממשלתית. אבל היות שהגיון לא עובד בעולם של תעמולה והפחדה בו כל מי שעשוי לפגוע בטייקונים מסומן מיד כקומוניסט הזוי ואויב העם שפוגע בדרך חיינו המקודשת ושאר הבלה בלה בלה, הגיע הזמן לחשוב על דברים לעשות בינתיים, למשל לחייב בעל מפעל שסוגר אותו לדאוג לא רק לפיצויים מוגדלים לעובדים אלא למימון של פנסיית גישור לכל עובד מעל גיל מסויים או לכל עובד שלא הצליח להשתלב בשוק העבודה. אפשר גם לנקוט בסנקציות נוספות לדוגמא הקרקע של מפעלים שנסגרו תוחזר מיד למנהל מקרקעי ישראל, כך לא ניתן יהיה לעקור פרדסים ולהרוס בתי אריזה ולבנות עליהם בניינים שיכניסו כסף נוסף לחוכר. אפשר לאלץ בעלי מפעלים להותיר יותר כסף בקופת מפעליהם לימי רעה ואפשר לקבוע שבעת סגירת מפעל המדינה תציע לעובדי המפעל באמצעות קרן שתמומן מהעלאת מס מעסיקים להמשיך להפעיל את המפעל כמו שהם עשו, כקואופרטיב.

את כל אלו אפשר ללמוד מפרשת מכתשים, אפשר גם ללמוד דברים רבים אחרים, בסך הכל להערכתי הצנועה לא הינו צריכים לחכות עד מכתשים אגן, גם את המתפרות ומפעלי הטכסטיל, בתי האריזה ושאר מפעלי "לאו טק" והי טק שנסגרו בישראל אפשר היה להציל, אם רק המדינה הייתה מראה לטייקונים שמי שסוגר מפעל צריך לשאת בתוצאות. לא יתכן שבשנים הטובות הם יפיקו רווחים בלי חשבון לאיש מזיעתם של העובדים בלי להבטיח את מקומות העבודה גם בשנים קשות או קצת פחות טובות. האמת, זה יתכן ותחת ממשלות הימין של המפלצת מחומשת הראשים זה גם לא הולך להשתנות, בטח לא בזמן שמוסיפים פה בעלי הון ותאגידים זרים לשליטה במשק בנוסף למשפחות מקומיות. חקיקת מגן, שיתוף בעלים נוטשים בהוצאות על פרנסת המובטלים, עידוד קואופרציה של עובדים שננטשו בידי טייקונים תאבי בצע, כל אלו יכולים להיות פתרונות, עכשיו רק צריך מישהו שידאג לאפשר אותם.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , ,

5 תגובות

  1. אלי סתוי- :

    ככל ש"מלח הארץ" נוחי דנקנר יתאמץ להתחזות לישראלי היפה, המוכשר והראוי,הפועל ללא לאות למען הקהילה ולתועלת הציבור,
    כך פרצופו האמיתי, יהפוך למכוער יותר כמעט בכל רגע של אמת.

  2. שאול :

    רק צריך לזכור את הצד השני של המטבע. ככל ששכירת עובדים תהיה יקרה יותר – ככה המעסיקים ירצו פחות עובדים.

    אם תחוקק שמפעל שנסגר חייב לשלם פנסיית גישור לעובדים מעל גיל מסוים, זה יהיה תמריץ שלילי ענק למפעל, שיעדיף לא להעסיק עובדים מבוגרים. מכיוון שגם ככה עובדים מבוגרים לא ממש נהנים מתנאים נוחים בשוק העבודה, חוק כזה עלול לגרום נזק רב יותר מהתועלת שהוא עשוי להביא. מה גם שלא ברור לי איך תאכוף התחיבויות על גוף שנסגר, ושמבחינה חוקית מפסיק להתקיים.
    אם תיתן לעובדים המבוגרים עדיפות בקרב הנושים של המפעל שנסגר – אז מלווים לא יירצו להלוות למפעלים שיש בהם הרבה עובדים מבוגרים – מה שיגדיל עוד את התמריץ להמנע מלהעסיק עובדים מבוגרים.

    הפרנציפ הזה תופס גם לחקיקה שנוגעת לעובדים כולם, ולא רק למבוגרים. יכול להיות מאוד שבשורה התחתונה זו חקיקה נחוצה, אבל אסור לשכוח שכל עוד יש מגזר פרטי משמעותי, יש לחקיקה הזו גם עלות. ושכל חקיקה כזו, אם לא תישקל היטב לפרטי הפרטים עלולה לגרום יותר נזק מתועלת.

  3. מיכאל לינדנבאום :

    נזק למי? לטייקון או לאלפי עובדים המושלכים לכלבים

    הדאגה הנוקבת לנזק לאינטרסים הכלכלייים של מיעוט עשיר מבוטל ואגואיסטי ,אופיינית לחסידי ההפרטה והניאו-ליברליזם,ואין בה חדש.
    מה שאני למד מה"אקזיט" במכתשים הוא שחייבים להפסיק לפטם זאבים טורפים כמו דנקנר,ולחתור לפתרון ההגיוני ביותר.
    רכישת מכתשים על ידי העובדים בסיוע המדינה.
    העובדים ישמחו להרוויח 5% שנתי ולא 15% ,והעיקר שהמפעל ימשיך להתקיים ולפרנס בכבוד עובדיו.
    בקשר לנושא הניהול התפעולי,אין בעיה לשכור צוות ניהולי שכיר שישמח לעבוד בחצי המחיר שדנקנר משלם לביגרים למיניהם.

    לא לצריך להיות טייקון כדי לדעת לשכור מנהלים טובים.

    בקיצור ,כמו שטוכולסקי אמר,הפתרון הוא קואופרטיב,שאין שום סיבה שלא יהיה מוצלח כמו המונדרגון בספרד.
    העובדים חייבים להאמין בעצמם ולעבור לבעלות עצמית.

    אני מכיר אנשים טובים שמוכנים לעזור ללא תמורה בנושא קואופרציה.

  4. דקל-דוד עוזר :

    מאמר חשוב

    העמדה לפיה החשיבות הוא קיומה של עבודה והגנה על מקומות העבודה היא חשובה לא פחות אבל גם לא בטוח שיותר מקיומם של עסקים משגשגים.
    החשיבות העיקרית במאמר היא ההכרה כי השוק הפרטי אינו שונה מהשוק הציבורי בכל הקשור לאינטרסים הלאומיים וההבחנה המופרעת בינהם בכל הנוגע לחוק ולהתייחסות בנושאי קניין אינה מוצדקת כלל וכלל.
    מבחינת קובעי המדיניות – המטרות הן החשובות, ולא אופן המימוש (שוק פרטי/ציבורי).

    יש הרבה מאוד אפשרויות לפתרון המצב, לדוגמא: לקבוע בחוק כי לעובדים של חברה ישראלית שמעסיקה יותר מ-50 עובדים, זכות ראשונים להשוות כל הצעה של מכירת גרעין שליטה בחברה ואפילו זכותם להשוות את ההצעה ויש להם זכות ראשונים בהנחה של 10%.
    הצעה זו תבטיח את הבעלים שיוכל להשתמש בה במשאים ומתנים להגדיל את המחיר ומצד שני תספק את העובדים.
    יש עוד הצעות, כגון: שכר מינימום בשתי רבדים – הראשון הוא שכר מינימום והשני הוא שכר מינימום שאותו יקבלו העובדים תלוי בהצלחת החברה – נניח שכר מינימום של 3000 ש"ח, והעובדים שמשתכרים מתחת ל-8,000 ש"ח, מקבלים 50% מרווחי החברה בסוף כל שנה, לפני כל דיבדנד אחר.
    עוד אפשרות: זכות העובדים לקבל לפחות 10% מהיקף הדיבדנד שחברה מחליטה לחלק, כאשר כל עובד, בלי קשר לדרגתו או מעמדו בחברה, יקבל חלק שווה מהחלק הזה (דיבדנד עובדים)

  5. רינת :

    הצעתך ל"חקיקת מגן" תביא לתוצאה ההפוכה – פשוט לא תהיינה עוד השקעות בארץ ועם הזמן מדינתנו תדמה למדינות שכנותינו.
    בל נשכח כי ההשקעות נובעות ממניעים אינטרסנטיים אך תורמות רבות לכלכלת ארצנו, על כן לשמרן באופן של עידוד ותגמול מעסיקים ולא באופן של ענישה על כך שהעולם העסקי נעשה יותר ויותר מאתגר מדי שנה, יש לזכור שאנו עשויים למצוא את עצמנו עם חוקים "מענישים" ללא משקיעים, ללא מקומות תעסוקה וללא הכנסות מסים שמחזיקים את מדינתנו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.