חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הפחתת נשירת תלמידים – ברכה או קללה?

נושאים חינוך ותרבות ב 20.02.08 6:00

שושי פולטין אינה גאה בירידת שיעורי הנשירה בתיכונים, וממליצה להחזיר את הלימודים המקצועיים. נדב פרץ, בתשובה, מזכיר מהן המשמעויות ארוכות הטווח של חינוך מקצועי במדינה שמנציחה פערים

שושי פולטין כותבת – מדם ליבה – על ההצלחה לכאורה של משרד החינוך במאבק בנשירת התלמידים.

מסתבר ששיעורי הנשירה בתיכונים ירדו, ומשרד החינוך מאוד מתגאה בעצמו. שושי פחות גאה – היא מצביעה על המשמעויות השליליות של המדיניות של מניעת הנשרה. היא מתארת מצב שבו התלמידים שנשירתם מהתיכון נמנעה, אינם הופכים לתלמידים למופת – הם נשארים בבית ספר, אבל הסיבות שהביאו את המערכת לרצות להנשירם מלכתחילה נשארות בעינן. מדובר, הרי, בתלמידים עם בעיות התנהגות קשות, שפעמים רבות אינם מגיעים לבית הספר – וכשהם מגיעים, הם מייצרים בעיות משמעת חמורות, מפריעים לתלמידים אחרים ללמוד ומקשים על המורים.

שושי נזהרת שלא להציע 'עידוד נשירה'. היא מציעה:

"החזרת הלימוד המקצועי, החזרת מסגרת הנוער העובד והלומד, תוך פיקוח הדוק על מקומות עבודה המעסיקים נערים/נערות צעירים כך שיהיו נערים/ נערות עובדים הגאים במקצועם, תוך הגדרת מקומות עבודה מועדפים.

בנוסף, הגדרת מערכת חובות ולא רק זכויות לתלמיד, אם אכן רוצה להיקרא כזה. חובות שהתלמיד יצטרך לעמוד בהם כדי לעלות כיתה, כדי להצליח בלימודים, כדי לא לנשור…"

בהמשך אתייחס לשאלת הלימוד המקצועי, אבל ראשית אתייחס לפסקה השנייה: מה זה, אם לא עידוד נשירה? אם יש חובות שהתלמיד צריך לעמוד בהם כדי לא לנשור, מה יקרה לתלמידים שלא יעמדו בחובות האלה?

תיכף לביקורת על הרעיון, אבל קודם כל אציין שזו לטעמי דוגמא מצויינת לשאלה למה אסור לתת לבעלי מקצוע מונופול על המידיניות בתחום מסויים (לתשומת לב כל חובבי 'ממשלות המומחים'). שושי מתמקדת בנקודת המבט התוך-בית ספרית, ומתארת מציאות קשה מאוד. אין לי ספק ששושי מתארת מצב אמיתי וקשה, ואני לא מזלזל לרגע בקשיים של מורה שצריכה להתמודד עם תלמידים כאלה. מצד שני, חשוב לשים לב שהפתרון ששושי מציעה – עידוד הנשרה, אם נקרא לו כך – יעזור מאוד למורים בבית הספר ולתלמידים החזקים, אבל ההשפעה שלו על התלמידים החלשים לא כל כך ברורה.

שושי מציירת כאן תמונה אידילית, של תלמיד שלא הסתדר בבית הספר, הועזב ועכשיו הולך לעבוד. הוא הולך לעבוד כשוליית נפח, נניח, ורוכש נסיון בנפחות. כשיגיע לגיל 18, יתגייס (לגולני כנראה), ישרת את המדינה בגאווה שלוש שנים, ואז יחזור לנפחיה, הפעם כנפח זוטר, ויתקדם עד לדרגת רב-נפחים. כך ישתלב בחברה כאזרח תורם, ובא לציון גואל.

תמונה זו לא מציאותית.
אפילו בימי זוהרה של מדינת הרווחה הישראלית, בשנות השבעים, מערכת החינוך המקצועית שימשה ככלי ליצירת פערים – האשכנזים הלכו ללמוד לבגרות, והמזרחים למדו מכונאות ותפירה. נחשו מי השתכר יותר אחר כך?

לקריאת הפוסט המלא והצעותיו של נדב >>> בבלוג "הרהורים של אבא"

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , ,

15 תגובות

  1. נמרוד אבישר :

    כל הסיפור הזה של חינוך מקצועי פתאום (בני ציפר הציע את זה לפני חודשיים בערך) מסריח מאליטיזם קשה. כי באמת, למה שניתן לכמה פרענקים רועשים שכלום לא יצא מהם להרוס את החינוך של ילדינו זכי העיניים?

  2. נדב פרץ :

    אני חושב שלפתור את זה כאפליה פשוטה זה קל מדי.
    יש כאן אינדיקציה למערכת לא מתפקדת, שבה הלחצים צריכים לצאת מאיפשהו.

  3. דורון גרינשטיין :

    מעניין איך תמיד בדיונים אודות השינוים שצריך לחולל במערכת החינוך איכשהו תמיד צץ השד העדתי. תרדו מזה כבר – היה קיפוח במדינה במשך עשרות שנים, עלינו לברך על כך שהוא פס מן העולם.

    לגבי "עידוד הנשירה", אני מסכים לחלוטין עם שושי. המצב כיום הוא בלתי נסבל. האינטגרציה המאולצת הזו בין תלמידים טובים לגרועים פוגעת פעמיים: הן בטובים הנאלצים להתקדם בקצב שאינו תואם את יכולתם, והן בחלשים, אשר נשרכים מאחור ופעמים רבות פורשים, כשפסע בינם לבין תעודת הבגרות.

    הטרוגניות כיתתית היא סלוגן פופוליסטי עקר, שמתאים לפוליטיקאים ולא לאנשי חינוך, הוא גם משכיח מלב את הצרכים האינדיווידואלים של כל תלמיד ותלמיד. כדי לשמר את המיתוס הכושל הזה, משרד החינוך עשה כל שלאל ידו בעשור האחרון: הוריד את רמת בחינת הבגרות, ערך חלוקה לשאלונים הכניס מועדי ב'. זאת כאשר היה עליו לצמצם את מספר התלמידים בכיתה, לחלקן באופן הומוגני ולעודד סביבת למידה מתגמלת השוקדת על מצויינות אישית על-פי הקריטריונים של החינוך ההומאניסטי.

    האינטגרציה המעושה הזו נוחלת יום יום כישלונות צורבים גם מבחינת מבחן התוצאה: אם בשנות השמונים היה ניתן לטעון כי מסלול מקצועי "שווה" פחות ממסלול עיוני, הרי שבמילניום השלישי משוואה זו כמעט ואינה תקפה: בחברה המטריאלית שלנו התלמידים מבינים היטב כי אם אינסטלטור מקצועי מרוויח יותר ממנהל בית ספר, כנראה שעדיף להיות אינסטלטור. אז מדוע שאדם בעל כישורים טכניים יכלה את זמנו לריק על ביקורת המקרא, אחד העם או חדוו"א, בזמן שהוא יכול לעסוק בתחום הקרוב לליבו? הקולקטביזם החינוכי של שנות ה-50 נמוג לו, אין טעם לדבר על הקניית ערכים משותפים לחיזוק הסולידריות החברתית בעידן שהכל נמדד במונחי כסף. ןממילא לא כל אחד אמור לקבל תעודת בגרות, בדיוק כפי שלא כל אדם יכול להיות טייס או נגר. וסליחה על הלוגיקה הסוקראטית.

    אני באופן אישי ניצב בפני שוקת שבורה כאשר תלמידיי מעלים קושיות בדבר הכדאיות הכלכלית של הלימודים. אני אף מתקשה שבעתיים לזקוף את היתרונות של לימודים אקדמיים כאשר הם מציינים את אחוזי האבטלה הגבוהים בקרב מסיימי תואר ראשון.

    לפיכך, צריך להגדיל באופן ניכר את מספר התיכונים המקצועיים ולהפסיק עם השקר המתמשך של קורלציה בין תעודת בגרות להצלחה כלכלית ולהציג את התמונה כפי שהיא.

  4. איתי :

    נדב, הייתי מעדיף להגיב אצלך אבל קרה לי בעבר יותר מדי פעמים שהתגובה לא נקלטה. הטיעון של "אם נחזור למצב הקודם זה ידפוק את החלשים/המזרחים" הוא בעיני טיעון פופוליסטי. על פי אותו עיקרון יאמר לך הקפיטליסט ששינויים שמציעים תומכי הסוציאל דמוקרטיה כגון ביטול עבדות הקבלן, העלאת שכר מינימום וכו' ידפקו את העניים (ואת המזרחים כמובן), משום שחברות וגופי ממשלה יעסיקו פחות עובדים והאבטלה תגדל.

    בנוסף אתה מדבר במאמר על העובדה שתעודת בגרות כבר לא שווה במיון עובדים וחייבים תואר ראשון כדי להיות מזכירה – אך זו לא סיבה לתת הנחות בבחינת הבגרות אלא תוצאה של ההנחות בבחינת הבגרות.

  5. נדב פרץ :

    דורון: עמדות נחרצות זה חשוב, כדאי גם לבסס אותן על נתונים.
    א. הייתי שמח מאוד לקבור את השד העדתי, אם יחד איתו הייתי יכול לקבור עוד כמה נתונים – כמו למשל, שיעור כפול כמעט של זכאים לתואר ראשון בין האשכנזים לעומת המזרחים (43% לעומת 26%). ההכנסה של מזרחים היא 80% מההכנסה של אשכנזים. אתה רוצה להאמין שהקיפוח פס מן העולם? תהנה.

    ב. האגדה על האינסטלטור שמרוויח יותר ממנהל בית ספר היא לא יותר מאגדה. בישראל יש קשר חזק מאוד בין השכלה להכנסה. אין לי נתונים מקצועיים תחת ידי, אבל רק כדי לסבר את האוזן שיחקתי קצת עם הנתונים הגולמיים של הלמ"ס: בעלי 13-15 שנות לימוד מרוויחים כ-2,000 ש"ח יותר מאשר בעלי 11-12 שנות לימוד*. כדאי שתעדכן את התלמידים שלך. אם הם רוצים להרוויח, שיעשו תואר ראשון.

    אבל בגדול אני מסכים איתך – הפתרון הנכון לבעיה הוא במתן פתרונות אינדיבידואליים לתלמידים (בהסתייגות אחת – אני חושב שהטרוגניות כיתתית היא מבורכת, בהינתן משאבים מספיקים). אלא שלא זאת השאלה. השאלה היא מה נכון לעשות עד שכוחותינו יכבשו את משרד האוצר וישחררו את ברז התקציבים. האם עד אז הפתרון הנכון לתלמידים האלה הוא לזרוק אותם לרחוב?
    * הנתונים האלה הם רק לצורך המחשה, ואין להתייחס אליהם כאל נתונים 'אמיתיים'. אם מישהו רוצה נתונים שאפשר לצטט, תגידו לי ואני אחפש.

  6. נדב פרץ :

    איתי – לא ברור לי מה פופוליסטי בבחינת תוצאותיהן של תוכניות עבר כדי להחליט האם רוצים להחזיר אותן או לא.
    אני לא פוסל עקרונית כל חזרה לעבר – אני חושב שבהרבה תחומים החלשים ירוויחו אם נחזור לעבר. הכשרה מקצועית היא לא אחת מהן, ואני יכול לספק הסבר מגובה מחקרית למה אני חושב ככה (ועוד פחות הבנתי מה הקשר לטיעונים של האוצר).

    ולסיפא שלך – איפה בדיוק הצעתי לתת הנחות בבחינת הבגרות?

  7. עמית :

    א. אני מסכים עם נדב שההפליה לא תמה.
    ב. אני חושב שצריך להחזיר את החינוך המקצועי משום שכמי שעובד בתחום אני רואה כיצד גיל העובדים עולה ואין עובדים חדשים. אני חושש מאוד שיגיע יום כפי שהגיע בבריטניה אחרי שתצ'ר חיסלה את החינוך המקצועי בו יצטרכו לייבא עובדים בתחומים מקצועיים.
    ג, אני חושב שאת נושא השכר הנמוך בתחומי התעשיה הקלאסית צריך לפתור באמצעות הסכמים של עובדים+ממשלה+מעסיקים ואם זה לא יעבוד באמצעות חוקים.

  8. דורון גרינשטיין :

    נדב, הדעות שלי רחוקות מלהיות נחרצות, להפך, אשמח ללמוד משהו חדש ולשנות את דעתי. אענה על-פי החלוקה שלך לעיל

    א)פערי ההכנסות שהצגת לעיל בין אשכנזים למזרחיים נובעים, לעניות דעתי, מפערי ההכנסות בין תושבי הפריפריה לתושבי הערים. הואיל ורוב תושבי הפריפריה מזרחיים, לכאורה מתקבלת תמונה של פערי הכנסות על בסיס עדתי. אני משוכנע שאם יערך סקר דומה בין אשכנזים ומזרחיים בעיר נתונה, התוצאה תהייה שונה לגמרי.

    ב)הדוגמא של האינסטלטור היא סופר אותנטית, מהכרות אישית. אבל לא רק בעלי מקצוע מרוויחים יותר מאקדמאים – גם בעלי עסקים קטנים, בעלי חברות כ"א, מזכירים/ות בכירים/ות ועוד כהנה וכהנה. לצערי לא הצגת הסבר מניח את הדעת לתלמיד יוטיליטריסט התוהה מדוע כדאי להשקיע בלימודים בזמן שהמורה המלומד שלו משתכר 5000 ש"ח.

  9. נדב פרץ :

    דורון: א. אין לי את המחקר הספציפי מול העיניים (אלא רק את התוצאות שלו) אבל בדרך כלל במחקרים כאלה שולטים במשתנים כאלה.

    ב. הכוונה בטענה שזו אגדה לא הייתה שאין כאלה – ברור שיש. אבל בגדול, רוב האקדמאים מרוויחים יותר מאלו שאינם אקדמאים (שים לב בדוגמא שלך שהרוב המכריע של המזכירות הבכירות כיום הן בעלות תואר ראשון לפחות). ברור שמבחינה תועלתנית-כספית גרידא, אין סיבה להיות מורה – אבל מורה הוא לא האקדמאי היחיד.
    אם תרצה, אני אחפש לך נתונים יותר מפורטים ויותר מדוייקים כדי שתוכל להשרות מוטיבציה על התלמידים שלך.

  10. הגר שקד :

    הייתי רוצה להאיר זווית קצת שונה בדיון – את זו של הילדים/נערים שמתוקף החוק ובהיעדר אלטרנטיבות נאלצים להעביר את ימיהם בבתי ספר.
    אני מכירה נער כזה מקרוב. ילד מקסים וברוך כשרונות, אבל עם ליקויי למידה שהופכים את ימיו בביה"ס לבלתי נסבלים. הוריו משקיעים מאות שקלים בחודש כדי שישרוד את ביה"ס בשלום ולא יפלט לרחוב, אבל הילד מתוסכל ואומלל.
    מה צופן העתיד לאדם צעיר זה? הסיכוי שיתקבל ללימודים גבוהים אפסי, ומצד שני הוא יוצא לחיים בלי כל בסיס מקצועי.
    האם זו אינה אפליה?
    האם היעדר האלטרנטיבה החינוכית-מקצועית אינה מפלה קבוצה גדולה של אנשים צעירים שכל "חטאם" הוא קושי במתמטיקה, אנגלית או מדעים?

  11. שושי :

    שמעתי אתמול בהרצאה (giladd) שמורים רבים – לפחות בפריפריה הצפונית – אינם יודעים להתמודד עם הפרעות קשב והיפראקטיביות של תלמידים באמצעים פשוטים וחינמיים.

    תליית תקוות בחינוך המקצועי היא אנכרוניסטית, כי תמיד יהיה זול יותר להעסיק עובדי כפיים מהעולם השלישי. בחלק מהמקרים הם גם יותר טובים (למשל, פועלי חקלאות תאילנדים, מטפלות פיליפיניות).

  12. שושי פולטין :

    למגיבים שלום,
    אני שמחה שעוררתי כאן דיון , וארצה להגיב לכמה מהדברים .
    להגר שקד: אני מסכימה עם כל מילה שאת אומרת! אכן יש תלמידים מיוסרים בבית הספר והפתרונות שמערכת החינוך מספקת להם לא מספקים.
    לנמרוד אבישר: אפליה עדתית? לא במקום ממנו אני באה!! בית הספר בו אני מלמדת בנתניה הוא בית ספר רחוק מאוד מלהיות אליטיסטי!! מדובר בבית ספר מאוד הטרוגני מבחינת ההרכב הסוציו-אקונומי והעדתי.
    לומר שיש שיוויון בין התלמידים? לא! אבל לא בגלל עדתיות, בכלל לא! על בסיס של התנהגות? – כן! בני העדות השונות מתחברים זה עם זה, נוצרת חברות הדוקה ביניהם ויחד עם זאת ישנן בהחלט סיטואציות שתלמידים באותה שכבה לא מתחברים זה עם זה כתוצאה מהתנהגות ולא כתוצאה מעדתיות שונה (מן הסתם מדובר בתלמידים שונים מאותה עדה).
    לאיתי: אני מסכימה עם זה שהמדיניות של "אי הנשרה" ובמקביל "זכאות" לבגרות בכל מחיר, הורידו את הרמה והתוצאה מתבטאת בצורך לתואר אקדמאי על מנת להתקבל למשרות שונות.
    לנדב פרץ: גם אם תחזיק את אותם תלמידים שבהם מדובר במערכת החינוך בכוח , לא תהפוך אותם ליותר משכילים! ליותר ממורמרים? זה כן! אלו לא תלמידי שמסיימים את בית הספר עם תעודת בגרות!
    כך שהטיעון על הקשר בין רמת שכר לבין השכלה לא רלוונטי לגביהם! ולכן ציינתי בדברי שתלמידים אלה יוצאים קרחים מכאן ומכאן.

  13. ליאת בראון :

    שלום רב
    האם אתם מכירים מודלים המצליחים להתמודד עם הסוגיה? הכוונה לרשויות הן בארץ והן בעולם שהצליחולהתמודד עם התופעה – לא ברמה הטכנית (אחוזי נשירה וכיו' כשבפועל נשירה סמויה גואה) אלא פרוייקטים או מדיניות (כשהכוונה למבנה ומנגנונים) שצלחו את הטיפול בסוגיה זו?
    אשמח לתגובתכם בנושא

  14. הרהורים.. :

    […] ממערכת "עבודה שחורה" לטוקבק שהתייחס לאחד הפוסטים שעשה לו הדים, "מניעת […]

  15. שמואל :

    ראשית, ישנן מדינות שהצליחו להתמודד די בהצלחה: אחת מהן היא פינלנד, והשניה בה ביקרתי היא דנמרק. אולי מדובר במדינות בעלות אוכלוסיה יותר הומוגנית מישראל, אבל המודלים החינוכיים שלהן הופעלו על רקע בעיה של פערים מעמדיים-חברתים-כלכליים מתרחבים, ועלייה ברמת הנשירה (בשנות השבעים של המאה הקודמת).
    ממליץ מאוד לעיין בספר מצויין שיצא זה עתה "חינוך אמפטי כבקורת הניאו-קפיטליזם", של ד"ר חן למפרט. בקורת חברתית-חינוכית ברמה הגבוהה ביותר, כתוב לעילא, ויש שם כמה רעיונות נהדרים לאלטרנטיבה/ות!!

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.