חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

קידום המורה– מה בין "אופק חדש" ל"עוז לתמורה"

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 21.10.10 5:45

השוואה בין שתי הרפורמות בנושא סולם הדרגות של קידום המורה מלמדת על ההבדל בין שתי הרפורמות

מאת: דליה בלומנפלד

יש הטוענים שרפורמת "אופק חדש"  זהה לרפורמת "עוז לתמורה" שהציע ארגון המורים העל-יסודיים. ולכן כל מי שמקובלת עליו הרפורמה של ארגון המורים, צריך להסכים לרפורמת "אופק חדש".  סולם הדרגות של המורים הוא נקודה המשותפת לשתי הרפורמות. העניין הוא שתפיסת העולם העומדת מאחוריהן היא היוצרת את השוני הגדול ביניהן.

נושא זה המתייחס לקידום המורים ב"עוז לתמורה", מכונה "מסלולי קריירה ותגמול על פי הישגים". במינוח זה מובעת ההתייחסות לאוריינטציה הגלובלית המעודדת מדידה והמוקירה ערכים כלכליים. אך היא נותנת פרשנות פרקטית שמצליחה לשמר במקביל רצף התפתחותי של המורים במערכת החינוך ולחזק בכך את מעמד המורה.

רפורמת "עוז לתמורה" איננה מקבלת את גישת התגמול למורה לפי תפוקה, ואינה מצדדת בתמריצים המבוססים על הישגים. קידומו של מורה מתאפשר, לפי רפורמה זו, בהצלחה בביצוע תפקידים בביה"ס. ככל שהמורה יבצע יותר תפקידים, הוא יתקדם במסלול הקריירה בביה"ס.

רפורמת "עוז לתמורה" , המודעת לפירמידת הקריירה השטוחה של המורה (שיכול לעבור מתפקיד מורה, לתפקיד סגן מנהל ומנהל בלבד), בנתה סולם קריירה, בפירמידה גדולה יותר, הכולל כל מיני תפקידים של רכזים (רכז שכבה, רכז מקצוע, ועוד. בסה"כ מדובר בכ-40 תפקידים) המתנים את העלייה בסולם התפקידים בבית-הספר עד לתפקיד של מנהל. כל סולם מקנה תגמול כספי בהתאם. ההישג הוא מידת ההצלחה בביצוע תפקיד מסוים. זהו  קריטריון שקוף ואובייקטיבי אשר קל להוכיח אותו במקרה של מחלוקת. (פירוט על כך בעמ' 144 והלאה בספר "ארגון בראש" מאת עמנואל תמיר, הוצאת ידיעות ספרים, 2009) מסלולי הקריירה של "עוז לתמורה" יוצרים רצף התפתחותי של עבודת המורים בבית-הספר, מתפקיד זוטר עד תפקיד מנהל. בכך הם מחזקים את מעמדו של המורה.

ב"עוז לתמורה" מנגנון הקידום הוא פנימי ואוטומטי בתוך בית הספר. המורה פועל במגוון תפקידים, שההצלחה בהם, מאפשרת עלייה בסולם הדרגות. זהו מנגנון שקוף, ענייני. עובד ההוראה מודע למידת הצלחתו בכל תפקיד, ויודע אם הוא  זכאי לקידום בסולם או לא. הוא אינו תלוי בגורמים חיצוניים.

בניגוד לכך, ברפורמת "אופק חדש" המנגנון האחראי לקידום המורים הוא גוף חיצוני לבית הספר, הרשות למדידה והערכה. עליה הוטל התפקיד להעריך את המורים  (ראו בפרק הערכת סגלי הוראה במאמר מדידה בשירות הלמידה) הערכה מסכמת חיובית מטעם הראמ"ה תאפשר קידום בסולם הדרגות ברפורמת "אופק חדש". הערכה שלילית תמנע את הקידום.  סולם הקידום בדרגות למורה מבוסס על  עקרון השכר והעונש בתגמול המורים על עבודתם (מה שנקרא אחריותיות). תגמול המורים בקידום בדרגות נעשה על ידי הראמ"ה, שאינה מכירה את המורים. היא בודקת אותם לפי סטנדרטים שקבעה (אלה הם מדדי – העל שהמידע עליהם מופיע במאמר הנ"ל "מדידה בשירות הלמידה").

ברפורמת "אופק חדש" גורמים חיצוניים לבית הספר ולמשרד החינוך מעורבים בסולם הדרגות לעובדי ההוראה (למשל, משרד האוצר. קידום המורים בסולם הדרגות מותנה בהסכמת משרד האוצר, המגביל את הנורמה האחוזית של זכאות מורים ומנהלים בדרגות הגבוהות.)  עובד ההוראה הופך להיות תלוי בגורמים שאין לו שליטה עליהם. הם הופכים לדידו כוח עליון.

כדי להפעיל את סולם הקידום בדרגות, הראמ"ה תעסוק באיסוף מידע על המורים לתוך מאגר מידע. מבלי להתייחס להשתמעויות הלא דמוקרטיות בתופעת איסוף המידע, סביר להניח שאם יתקבל מידע שלילי מגורמים אינטרסנטיים, יכניסו גם אותו לנתוני הערכת המורים. כל מידע חיצוני שניתן לפרשו כשלילי – אולי אפילו מידע לא רלוונטי לעבודתו החינוכית – יהיה לרועץ למורה. מוּדָעוּת שלו לכך תגרום לו לנסות לרצות את כל העולם. בתופעה זו טמונות סכנות לפעולה החינוכית.

ב"אופק חדש", משרתו של המורה תלויה בהערכת הרשות למדידה והערכה כגוף חיצוני, וברצונו הטוב של מנהל בית הספר במסגרת הפנימית של בית הספר. המורה תלוי במנהל, ואם המנהל לא ירצה במורה, מאיזו סיבה שהיא, ולאו דווקא פדגוגית, הוא יוכל לפטרו, לאור הגמישות הניהולית המוענקת לו במסגרת "אופק חדש". המורים ב"אופק חדש" נתונים לשליטתו הבלעדית של מנהל בית-ספרם, במיוחד אם הם מעוניינים בקידום לשלב הבא במסלול. כמו כן, לא מתאפשרת להם העצמאות המקצועית. המורים יהיו חייבים להיות נאמנים למנהל ולא למקצוע ההוראה שלהם.

בניגוד לכך, ברפורמת "עוז לתמורה" נשמרת האוטונומיה המקצועית של המורה. הוא כפוף אדמיניסטרטיבית למנהל בית ספרו, אך מוערך על ידי המפקח המקצועי. יש לו אוטונומיה במקצועו, תנאי המאפשר לו התמקדות בעבודתו המקצועית. הוא לא חייב להימצא במעמד שבו הוא מנסה לרצות את כל הגורמים שעובדים אתו. בצורה כזו מסריו החינוכיים והלימודיים יכולים להיות ברורים יותר.

לסיכום, אמנם סולם הקידום בדרגות הוא הבסיס המשותף לשתי הרפורמות, אך כשבודקים בסיס זה לעומק, ניכרים ההבדלים המהותיים בין שתי השיטות. רפורמת "עוז לתמורה" מצליחה לשמר את מעמדו של המורה כאיש מקצוע אוטונומי, בעוד שב"אופק חדש" מאבד המורה את מעמדו העצמאי, והוא הופך פקיד שתלוי במנהל בית ספרו וברשות שמעריכה את עבודתו לפי סטנדרטים.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , , , , , , ,

19 תגובות

  1. נדב פרץ :

    תודה על השוואה מעניינת

    שתי הערות:
    א. לא זכור לי שמישהו טען שאופק חדש ועוז לתמורה הם זהים, אלא שיש ביניהם קווי דמיון (ולמיטב זכרוני, ההתייחסות הייתה בדרך כלל דווקא לעקרון של הרחבת משרה תמורת העלאת שכר, ולאו דווקא למסלולי קידום).

    ב. בפרק שהפנית אליו לא ראיתי שההערכה תתבצע על ידי ראמ"ה, אלא ע"י המנהלים ('הערכת המורים נעשית על ידי המנהלים על סמך איסוף מידע שיטתי', ע"מ 10). האם חיפשתי במקום הלא נכון?

  2. איתי :

    המאמר הזה נוקט בגישה רטורית של התמודדות מול איש קש. מתארים את היריב בצורה מעוותת, ואז מסבירים שהחלופה שלנו מעולה. בנוסף יש פה ערבוב בין ביקורת על גישת ראמ"ה לביקורת על הסכם אופק חדש ואלו שני נושאים נפרדים.

    לכן בנוסף למה שאמר נדב, יש לי עוד שאלות והערות.

    1. המשמעות של "תגמול לפי הישג". ברור שבעוז לתמורה מדובר בהצלחה בתפקיד, וזה דבר חיובי. מאיפה בדיוק הוצאת את זה שבאופק המשמעות היא אחוזי בגרות, ציון בגרות ממוצע בכיתה או שאר מדדים "לא חינוכיים" שמבטאים רוח קפיטליסטית?

    2. "ההישג הוא מידת ההצלחה בביצוע תפקיד מסוים." דווקא פה נדרש פירוט, אם כולנו מסכימים שאחוזי בגרות אינם המדד העיקרי (אם כי גם הוא חשוב).

    3. "מנגנון הקידום הוא פנימי ואוטומטי בתוך בית הספר… עובד ההוראה מודע למידת הצלחתו בכל תפקיד"

    הניסוח הזה יוצר בלבול מכוון בין קידום אוטומטי ובין קידום שנקבע ע"י מנהלת ביה"ס. יש פה יצירת מצג שווא כאילו החלטות קידום של הנהלת בי"ס הן תמיד שקופות וענייניות, ושתמיד האנשים הטובים זוכים בקידום. לחלופין אפשר להבין פה שהמורה מחליט לבד שהוא עשה תפקיד מצוין ולכן מקפיץ את עצמו בסולם הדרגות לתפקיד בכיר יותר. ברור שאני תומך בכך שהסמכות תהיה בידי הנהלת ביה"ס, אך כפי שאמר נדב – בעניין הזה נראה שאין הבדל בין עוז לתמורה לשיטה המוזכרת במאמר של ראמ"ה.

    כמו כן המאמר מצד אחד מצדיק את ההערכה הפנימית (ע"י המנהלת), ומצד שני מציג מצב שבו בהערכה
    ע"י המנהלת נוצרת חנפנות ותלות מוגזמת. יש פה סתירה לוגית.

    שרבוב עניין הסמכות של מנהל לפטר מורה גרוע בעיניו אינו לעניין. זהו נושא נפרד שצריך לדון בו בנפרד. נכון שזה מגדיל את התלות בשביעות רצון המנהל, אך יש לכך גם היבטים חיוביים. אני כהורה וחבר ועד הורים לא הייתי רוצה לשמוע מנהל אומר לי "כבר שנים כולם מתלוננים על המורה הזה שהוא לא יודע ללמד או מקטין ראש, אין לי מה לעשות".

    4. הגבלה אחוזית סבירה על דרגות היא הגיונית, אך לא צריכה להיות בידי נערי האוצר אלא במשרד החינוך. בדיוק כפי שבצבא נוצר במשך השנים עודף של בכירים ומחסור בזוטרים, וכפי שבממשלה יש יותר מדי שרים, גם במערכת החינוך היום יש אינפלציה אדירה בכמות ה"רכזים" ביחס למה שהיה כשאני הייתי תלמיד. למעשה זה הפך לשיטה לתת צ'ופר למורים ששכרם עלוב – אתה תהיה אחראי על טיולים, את על מיחזור נייר, אתה ועדת קישוט וכן הלאה. על כן יש היגיון בתקן שקובע אנשים בכל דרגה, כתלות בגודל ביה"ס. כאמור – זה צריך להיות בידי משרד החינוך.

    5. בהתייחסות למידע הנאגר ע"י ראמ"ה נמשכות הרמיזות כאילו ראמ"ה תחזיק תיק אישי על כל מורה ובו כל מיני רכילויות, כולל כאלה שנמסרו ע"י אינטרסנטים, ומידע שפוגע בצנעת הפרט. אלא שרמיזות אלה מנוגדות לחלוטין לנוסח חוק ראמ"ה והן ספקולציה על גבול ההכפשה.

    6. אין ספק שמפקח מקצוע יכול להעריך אם מורה יודע ללמד את המקצוע יותר מהמנהל, אבל אין לזה שום קשר לנושא הקידום. כשהמנהלת צריכה לבחור בין המורה למתמטיקה ובין המורה להיסטוריה לתפקיד רכזת שכבה, אין לזה הרבה קשר ליכולות הפדגוגיות שלהם בתחום התוכן, אלא להערכת יכולות ניהול, ארגון ויחסי אנוש – תחום שבו המפמ"ר ממש לא רלוונטי. ישנם אנשים שהם מצוינים בהוראת מתמטיקה ולא יצלחו לניהול, ולהיפך.

  3. דליה :

    לנדב
    א. בשתי הרפורמות מופיע פרק של סולם קידום המורה. מכנה משותף זה יוצר בסיס להשוואה המראה גם את ההבדל ביניהן.
    ב. פרופסור מיכל בלר, מציינת במאמרה "הערכה בשירות הלמידה – הלכה למעשה", כי הראמ"ה תבצע הליך הערכה רצוף, מסודר ואחיד לכלל מערכת החינוך, לצורך קידום מורים ומנהלים בשלבים שונים.
    ידיעה חדשותית ברדיו דיווחה כי בשנת הלימודים הבאה הראמ"ה תבצע הערכה לכ-30000 מורים המשתתפים ב"אופק חדש".
    הראמ"ה קובעת את הסטנדרטים (מדדי העל) שעל פיהם בנוי דו"ח הערכה. הראמ"ה קובעת את מבנה דו"ח ההערכה שהמנהל משתמש בו לצורך הערכת מורה מסוים. בהערכה מעורבים: הראמ"ה, המנהל, הסתדרות המורים.
    בלשון הסכם אופק חדש הניסוח הוא שאחד התנאים לקידום המורה: "תוצאות ההערכות של המורה, שבוצעו בהתאם להנחיות מקצועיות של משרד החינוך (שיסתייע ברשות הארצית למדידה והערכה (ראמ"ה)) כפי שייקבעו מעת לעת, בהיוועצות מוקדמת עם הסתדרות המורים, שיש בהן כדי להמליץ על קידומו של המורה." (קישור להסכם: http://www.2all.co.il/Web/Sites/morim/PAGE1.asp
    ההסכם קובע את המועדים בהם נדרש דו"ח הערכה על המורה. למשל, שנה אחרי עבודתו, קידום בדרגות הגבוהות.

  4. דליה :

    דעות קדומות והדבקת סטיגמות על כותב המאמר מונעות דיון ענייני

    לאיתי
    אתה יוצא מנקודת הנחה שכתיבתי נובעת מביקורת על אופק חדש ועל הראמ"ה. הנחה זו גורמת לך לחפש משפטים במאמרי הרומזים כביכול על כך. לכן אני מתארת את היריב בצורה מעוותת, אני מערבבת בין ביקורת הראמ"ה לבין הביקורת על אופק חדש, אני מציגה מצג שווא, אני מוצאת רוח קפיטליסטית, אני יוצרת סתירה לוגית ועוד ועוד השמצות הנובעות מהדעה הקדומה שלך עלי, שיש לי ביקורת על הרפורמות.
    נקודת המוצא שלי היא כמורה המלמדת במערכת. איך אני כמורה הייתי מרגישה בעבודתי בכל אחת משתי הרפורמות. אני מתבוננת על הרפורמות מבפנים, מתוך הניסיון רב השנים שלי בעבודת ההוראה.
    עניין עקרוני המבדיל בין שתי הרפורמות הוא מעורבות גופים חיצוניים. בעוז לתמורה, הקידום מותנה באיכות העבודה בתוך בית הספר כפי שחווים אותה התלמידים, צוות ההוראה וההנהלה, והם יוצרים משוב לעבודת המורה ולאפשרויות קידומו. ואין מדובר רק במנהל. יש בתי ספר שיש בהם צוות מנהל ולא רק מנהל. ההנהלה יכולה להיות גוף רחב ולא רק מנהל אחד. ויש גם תלמידים,הורים, רשות מקומית, משרד החינוך. הנהלת בית הספר אינה יכולה להתעלם מהם במקרה של ביקורת על מורה. וזאת למרות שההנהלה היא הסמכות הפנימית הקובעת.
    באופק חדש מעורבים בקידום המורה גורמים חיצוניים כמו הראמ"ה שאינה מכירה את המורה. למרות זאת, היא שותפה בהערכת עבודת המורה לא על פי היכרות אישית אלא על פי סטנדרטים שקבעה.
    1.המשמעות של "תגמול לפי הישג". ברור שבעוז לתמורה מדובר בהצלחה בתפקיד, וזה דבר חיובי. מאיפה בדיוק הוצאת את זה שבאופק המשמעות היא אחוזי בגרות, ציון בגרות ממוצע בכיתה או שאר מדדים "לא חינוכיים" שמבטאים רוח קפיטליסטית?
    האם אני כתבתי שבאופק חדש התגמול הוא לפי הישג?
    האם אני כתבתי אחוזי בגרות, ציון בגרות ממוצע…..?
    אתה מפרש "תגמול לפי הישג" בצורה שאתה מבין.
    האם ניתן להבין זאת רק בצורה שאתה מפרש?
    אני השתמשתי לגבי אופק חדש בעקרון השכר והעונש. זהו ניסוח אחר לעקרון האחריותיות שקבעה הראמ"ה, עקרון שהוא יבוא מרפורמות בארה"ב ובאירופה. אפשר לבנות מדדים שונים לאחריותיות. אחד מהם הוא הערכת המורה לפי הישגי תלמידיו במבחנים. לא טענתי שאופק חדש מתגמלת על פי הישג, אלא טענתי שהיא מכניסה לקידום את עקרון האחריותיות.
    3.הניסוח הזה יוצר בלבול מכוון בין קידום אוטומטי ובין קידום שנקבע ע"י מנהלת ביה"ס.
    אתה מייחס לי כוונה לבלבל. זו השמצה. הצלחה של מורה בתפקיד היא בעצם מילוי התפקיד. כישלון בתפקיד רכז שכבה בולט לעין כל צוות העובדים בבית הספר. מנהל בית ספר לא יוכל לקדם אותו אם הדעה הכללית עליו היא שהוא נכשל בתפקיד.
    כמו כן המאמר מצד אחד מצדיק את ההערכה הפנימית (ע"י המנהלת), ומצד שני מציג מצב שבו בהערכה
    ע"י המנהלת נוצרת חנפנות ותלות מוגזמת. יש פה סתירה לוגית.
    אתה תופס את התנהלות בית הספר כאילו המנהלת היא השליט היחיד בבית הספר. לא כן הוא ולא מדובר בהערכה פנימית. האם אני כתבתי שאני מצדיקה הערכה פנימית על ידי המנהלת?
    ואין פה שום סתירה לוגית. איסוף מידע חיובי ושלילי על המורה לצורך הערכתו וקידומו הוא תופעה העלולה לגרום למורה להיזהר כל כך בכל מה שהוא אומר ועושה, עד שמכאן קיימת סכנה ליעילות התהליך החינוכי שהוא רוצה לממש. הוא ירצה לרצות את התלמידים, את ההורים, את המנהל ועוד.
    5. בהתייחסות למידע הנאגר ע"י ראמ"ה נמשכות הרמיזות כאילו ראמ"ה תחזיק תיק אישי על כל מורה ובו כל מיני רכילויות, כולל כאלה שנמסרו ע"י אינטרסנטים, ומידע שפוגע בצנעת הפרט. אלא שרמיזות אלה מנוגדות לחלוטין לנוסח חוק ראמ"ה והן ספקולציה על גבול ההכפשה.
    לא רמזתי לכך ולא התכוונתי לכך. לא דיברתי על אי צנעת הפרט בשמירת מאגרי מידע. אתה מגדיל עשות ומציין שאלו הן ספקולציות על גבול ההכפשה. הספקולציות הן שלך ולא שלי. ואני לא מכפישה. אני יוצאת מתוך נקודת מבט של מורה העובד בבית ספר, והוא יודע שקיים תיעוד על מעשיו, ואין משתמע מכך, שפגעו בצנעת הפרט של המורה.
    ויש לי עוד הערות, אך אסתפק בכך.
    בקיצור, חבל על האנרגיות. התגובות הללו משקפות לא ניסיון להבין את ההבדל בין שתי הרפורמות, אלא ניסיון להתנגח ולהשמיץ, כאילו אצל המגיב יש ידע והבנה עמוקים על ההבדל, בניגוד לכותב המאמר. ולא כך הוא.

  5. דניאלה :

    בניתוח שאת עושה מקופלת הנחת היסוד שהמנהלים הם מנוולים

    לפי התפיסה שלך, הכוח שניתן למנהל לפטר מורה ניתן להשתמש בו רק לרעה.
    לגישתך, מורה מפוטר הוא מורה שמנהל מתנכל אליו.
    אני עובדת במוסד ממשלתי שאחת הבעיות שלו שאין כפיפות בין המנהל לעובדים שלו, וזה יוצר אנרכיה.
    בעולם האמיתי, שבו אין "עוז לתמורה" או "אופק חדש" מי שאחראי עעל קידום ופיטורים הוא הבוס.
    בבית הספר המנהל הוא הבוס.

  6. דליה :

    לדניאלה
    הפרשנות שלך להנחות היסוד שלי ביחס למנהל הן מוטעות. זה לא כתוב בשום מקום במאמרי. לא ברור לי מאין שאבת את הפרשנות הזו. המאמר מתמקד בקידום המורה, ולא בעניין הניהול.

  7. נדב פרץ :

    דליה: יכול להיות שאני לא מבין נכון, אבל להבנתי ההסכם שקישרת אליו בתגובה אומר שהראמ"ה תסייע לקביעת ההנחיות המקצועיות להערכת מורים לצורך קידומם, והמסמך שקישרת אליו מפרט את ההנחיות האלו – והן מבוססות בעיקר על הערכת המנהל

  8. עידית :

    אז מי בדיוק אמור להעריך את המורים אם לא המנהלים?

    ועדה חיצונית שבה יש גם נציגים של הסתדרות המורים נראית לך פתרון לא מתאים.
    נראה לי פתרון יותר פלורליסטי והגיוני מאשר זה שרק המפקח מחליט. מה המפקח יודע? וממתי הערכה של מפקח היא ערובה לעצמאות אינטלקטואלית של המורים?
    כמו שמנהל יכול לקדם מורה לא מוכשר, ככה גם מפקח.

  9. דליה :

    נדב
    באותה תגובה התייחסתי אל המידע החדשותי שבישר שהראמ"ה תעריך בשנה זו 30000מורים שהצטרפו לאופק חדש.

  10. שאול :

    שאלה לאנשי החינוך באתר –
    בארה"ב יצא לאקרנים לאחרונה סרט בשם מחכים לסופרמן, שעוסק בכשלים הרבים של מערכת החינוך הציבורית האמריקאית.
    במאי הסרט הוא גם הבמאי של inconvenience truth, הסרט המגה מדובר של אל גור, ובהתאם גם הסרט החדש מושך המון התייחסות. וכשאני אומר המון, אני מתכוון המוווווון. אין שום עיתון משמעותי שלא פרסם לפחות כמה טורי דעה על הסרט. ערוצי הטלויזיה המרכזיים שידרו ספיישלים של ימים שלמים, כולל ראיון עם הנשיא אובמה. קיצור, הייפ שלא היה כמותו מאז תחקיר הקוליפורמים בחומוס של רפי גינת. וחברים, צר לי לבשר שאחת המטרות המרכזיות שהסרט הזה מסמן היא ארגוני המורים האמריקאיים.

    יש הרבה שאלות פתוחות. אבל דבר אחד עולה בבירור – הנושא קורע את המפלגה הדמוקרטית מבפנים. מחד – זו המפלגה של האיגודים המקצועיים. בצד הציני, חלק עצום מהמימון שלה מגיע מהם, וגם בלי ציניות, אידיאולוגית, זו מפלגה שמאמינה בחשיבות העבודה המאורגנת. מאידך, זו מפלגה שחרטה על דגלה את החינוך, ובעיקר את שיוויון ההזדמנויות בחינוך. וכשזה מגיע לאיגודי המורים – יש פשוט פיצוץ. לא רק שיש מחנות במפלגה, אלא שאני חושב שגם כל דמוקרט נקרע מבפנים. כמו שאיתי אמר פה פעם, בערך כך: החסרונות שיש בעבודה מאורגנת מאוד נסלחים ומתמגדים לעומת היתרונות ברוב הנושאים, אבל כשמדובר בחינוך של הילדים שלנו, זה נהיה יותר מורכב.

    מקריאה פה באתר בנושאי חינוך (שאין לי מושג ירוק בהם) אני מתרשם שלמרות ההבדלים הגדולים מאוד, הדיון שמתפתח שם הוא רלוונטי גם לארץ. אולי בעיקר החשדנות ואי האמון התהומיים בין הממשלה לאיגודים. זה באמת נראה שבארה"ב שום רפורמה ממשלתית בחינוך לא תתרחש, לא משנה מה תוכנה, כי האיגודים לא יתנו לזה לקרות. למשל המקרה של הההצעה המפורסמת בדי.סי. ליצירת שני מסלולים, וכל מורה יכול לבחור. אחד שיהיה זהה לקיים, שני שיכלול הכפלת(!) שכר המורים תמורת הסכמה לתשלום מבוסס הישגים. אגב, הכפלת שכר המורים הייתה מביאה אותו למאה עשרים אלף דולר לשנה, שזה, כך נודע לשאול משמועות, דומה לשכר של מרצה מתחיל באוניבריטאות האמריקאיות המובילות. ארגון המורים סירב אפילו להביא את ההצעה להצבעה בארגון. תמיד תהיה להם הצעה אחרת, ותמיד הם יציירו את הרפורמה הממשלתית כגרועה ומסוכנת.

    בקיצור, אני ממליץ לראות את הסרט, ואם מישהו מהאנשים באתר (שבניגוד לשאול אשכרה יודע על מה הוא מדבר כשמדובר בחינוך), יכתוב משהו בנושא, שאול ישמח מאוד לקרוא. ושאול גם מאמין שמדובר בשירות חשוב לציבור. הרעש מהסרט הזה הוא כל כך גדול (לא צחוק, זה ה-נושא היום בארה"ב), שאין ספק שהוא יגיע בסוף גם לארץ. הדיון יכול, וכדאי, שיתחיל כאן, לא?

    לקריאה נוספת:
    http://www.nybooks.com/articles/archives/2010/nov/11/myth-charter-schools/

    http://movies.nytimes.com/2010/09/24/movies/24waiting.html?scp=1&sq=waiting%20for%20superman&st=cse

    http://www.nytimes.com/2010/10/02/opinion/02sat4.html?_r=1&scp=2&sq=waiting%20for%20superman&st=cse

    http://www.nytimes.com/2010/09/30/opinion/30collins.html?scp=4&sq=waiting%20for%20superman&st=cse

    http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2010/10/01/AR2010100103174.html

    http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2010/10/05/AR2010100503832.html

    קיצור, נפסיק לייגע אתכם. לכו לאתר של העיתון האמריקאי החביב עליכם, תעשו חיפוש ל waiting for superman. מובטח שתקבלו המון תוצאות.

  11. שאול :

    אגב קטן, מי שכתבה את המאמר המרתק בניו יורק ריוויו אוף בוקס, היא דמות מעניינת מאוד. היא הייתה פנוקצינרית משמעותית במפלגה הרפובליקנית. למדה את נושא החינוך לעומק, והגיע הלמסקנות מעניינות, רחוקות מהקונצנזוס, שהפכו אותה לפחות או יותר מצורעת במפלגה הרפוליקנית. יש עליה כתבת פרופיל קצרה באטלנטיק האחרון:
    http://www.theatlantic.com/magazine/archive/2010/11/diane-ravitch/8260/

  12. דליה :

    שאול
    דיאן רביץ' מוכרת בארץ. אני קוראת כתבות שלה המתפרסמות בעיתונות האמריקאית.הנה קישור לכתבה בעברית על הספר שכתבה http://www.haokets.org/2010/08/31/%d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%9a-%d7%95%d7%a9%d7%91%d7%a8%d7%9f/

  13. שאול :

    תגובה שכנראה בגלל ריבוי קישורים לא התפרסמה. הנה היא שוב – בלי רוב הקישורים.

    שאלה לאנשי החינוך באתר –
    בארה"ב יצא לאקרנים לאחרונה סרט בשם מחכים לסופרמן, שעוסק בכשלים הרבים של מערכת החינוך הציבורית האמריקאית.
    במאי הסרט הוא גם הבמאי של inconvenience truth, הסרט המגה מדובר של אל גור, ובהתאם גם הסרט החדש מושך המון התייחסות. וכשאני אומר המון, אני מתכוון המוווווון. אין שום עיתון משמעותי שלא פרסם לפחות כמה טורי דעה על הסרט. ערוצי הטלויזיה המרכזיים שידרו ספיישלים של ימים שלמים, כולל ראיון עם הנשיא אובמה. קיצור, הייפ שלא היה כמותו מאז תחקיר הקוליפורמים בחומוס של רפי גינת. וחברים, צר לי לבשר שאחת המטרות המרכזיות שהסרט הזה מסמן היא ארגוני המורים האמריקאיים.

    יש הרבה שאלות פתוחות. אבל דבר אחד עולה בבירור – הנושא קורע את המפלגה הדמוקרטית מבפנים. מחד – זו המפלגה של האיגודים המקצועיים. בצד הציני, חלק עצום מהמימון שלה מגיע מהם, וגם בלי ציניות, אידיאולוגית, זו מפלגה שמאמינה בחשיבות העבודה המאורגנת. מאידך, זו מפלגה שחרטה על דגלה את החינוך, ובעיקר את שיוויון ההזדמנויות בחינוך. וכשזה מגיע לאיגודי המורים – יש פשוט פיצוץ. לא רק שיש מחנות במפלגה, אלא שאני חושב שגם כל דמוקרט נקרע מבפנים. כמו שאיתי אמר פה פעם, בערך כך: החסרונות שיש בעבודה מאורגנת מאוד נסלחים ומתמגדים לעומת היתרונות ברוב הנושאים, אבל כשמדובר בחינוך של הילדים שלנו, זה נהיה יותר מורכב.

    מקריאה פה באתר בנושאי חינוך (שאין לי מושג ירוק בהם) אני מתרשם שלמרות ההבדלים הגדולים מאוד, הדיון שמתפתח שם הוא רלוונטי גם לארץ. אולי בעיקר החשדנות ואי האמון התהומיים בין הממשלה לאיגודים. זה באמת נראה שבארה"ב שום רפורמה ממשלתית בחינוך לא תתרחש, לא משנה מה תוכנה, כי האיגודים לא יתנו לזה לקרות. למשל המקרה של הההצעה המפורסמת בדי.סי. ליצירת שני מסלולים, וכל מורה יכול לבחור. אחד שיהיה זהה לקיים, שני שיכלול הכפלת(!) שכר המורים תמורת הסכמה לתשלום מבוסס הישגים. אגב, הכפלת שכר המורים הייתה מביאה אותו למאה עשרים אלף דולר לשנה, שזה, כך נודע לשאול משמועות, דומה לשכר של מרצה מתחיל באוניבריטאות האמריקאיות המובילות. ארגון המורים סירב אפילו להביא את ההצעה להצבעה בארגון. תמיד תהיה להם הצעה אחרת, ותמיד הם יציירו את הרפורמה הממשלתית כגרועה ומסוכנת.

    בקיצור, אני ממליץ לראות את הסרט, ואם מישהו מהאנשים באתר (שבניגוד לשאול אשכרה יודע על מה הוא מדבר כשמדובר בחינוך), יכתוב משהו בנושא, שאול ישמח מאוד לקרוא. ושאול גם מאמין שמדובר בשירות חשוב לציבור. הרעש מהסרט הזה הוא כל כך גדול (לא צחוק, זה ה-נושא היום בארה"ב), שאין ספק שהוא יגיע בסוף גם לארץ. הדיון יכול, וכדאי, שיתחיל כאן, לא?

    לקריאה נוספת:
    http://www.nybooks.com/articles/archives/2010/nov/11/myth-charter-schools/

  14. שושי פולטין :

    לשאול,
    ואיך מגיעים לסרט?

  15. דליה :

    בישראל האיגודים המקצועיים מסייעים בקידום רפורמות

    לשאול
    בישראל, להבדיל מארה"ב, האיגודים המקצועיים מסייעים בקידום רפורמות. הסתדרות המורים הסכימה לרפורמת "אופק חדש" (למרות התנגדותם של מורים בהסתדרות). ארגון המורים העל יסודיים הפעיל ביוזמתו ובשיתוף משרד החינוך פיילוט לרפורמה "עוז לתמורה" מתוך תקווה שהרפורמה תתקבל ותופעל בחינוך העל יסודי. אלא שלאחר מספר שנים שהפיילוט בוצע, משרד החינוך דחה את מימוש הרפורמה בשל העלות הגבוהה הנדרשת. כיום מתנהל מו"מ עם האיגוד המקצועי של המורים העל יסודיים לרפורמה בעל יסודי, אך לא במתכונת אופק חדש שאינה מתאימה לעל יסודיים.
    משפטך: האיגודים לא יאפשרו רפורמה – אינו תקף לגבי ישראל. איגודים מקצועיים אינם בהכרח כוח שמרני, הם יכולים להוות כוח מקדם, משדרג,ומתקן. וזאת בתנאי שרפורמות אין משמעותן פגיעה מכוונת בזכויות עובדים.(זה מה שקורה ברפורמות ליבראליות המדברות על "התיעלות").
    לגבי שני מסלולי העסקה, ישראל כבר העתיקה את המודל הזה מארה"ב, והוא קיים במשרדי הממשלה. ראה במאמר שכותרתו: והנה גם אני שובר את העבודה המאורגנת. בקישור זה http://www.blacklabor.org/?p=23021. מצב תנאי העסקה אצל המורים הוא מגוון כבר היום. יש מורים המועסקים באופן תקני ומאורגנים, ויש המועסקים לפי שכר לשעה שהוא קצת יותר גבוה מהתקני בחישוב לשעה ונראה שחלקם אינם מאוגדים, לצערי, ואולי לשמחתך.

  16. שאול :

    תודה דליה. למדתי משהו.

    איפה משיגים את הסרט זו שאלה טובה… אילו הייתי פיראט אני בטוח שהייתי מוצא קישור לאתר שיתוף קבצים שבו הסרט נמצא. אבל אני לא.

  17. איתי :

    שאול,

    בכל מערכת ממשלתית שמתפקדת גרוע הקפיטליסטים יקפצו ויגידו שזה באשמת האיגודים השמרניים שתוקעים מקלות בגלגלים לשינוי, והסוציאליסטים יקפצו ויגידו שזו תוצאה של חנק מכוון (ייבוש לפני הפרטה) ו/או עדיפות תקציבית נמוכה.

    ברגע שיש מצב בו לכל הדעות המערכת מתפקדת לא טוב מבחינת הנחלת ידע וערכים (כפי שקורה במערכת החינוך בישראל ובארה"ב) ארגוני העובדים חייבים להציע רפורמה משלהם, ולא להסתפק בהתנגדות לרפורמה ממשלתית.

  18. אשמח לשמוע על ההבדלים בין אופק חדש לבין עוז לתמורה מבחינת -כיצד יראה שבוע העבודה בכל אחד מהם. כמה שעות יעבוד המורה בכל אחת מן הרפורמות ומהי הת :

    בואו נדבר תכל"ס.

  19. גליה :

    שאול-תודה

    הלינק הזה – http://www.nybooks.com/articles/archives/2010/nov/11/myth-charter-schools/
    חוסך כרטיס לסרט+פופקורן+שתיה+חניה

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.