חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מה יש לשמאל בישראל להציע לשדרות?

נושאים מדיני-בטחוני ב 17.02.08 6:04

בעקבות הזמנה ששלח עמיתנו נפתלי רז בנושא שיירת מכוניות לשדרות שאירגנו אנשי שמאל כדי להביע הזדהות עם התושבים ולסייע "לפרנסתם הגוססת של תושבי העיירה", משוחח איתי אשר עם נפתלי רז ועם תמי מולד-חיו מחוג ירושלים של מפלגת העבודה. השיחה דנה במישור הציבורי (מה השמאל ונציגיו יכולים וצריכים לעשות) ובמישור האישי (מה אני כאזרח יכול וצריך לעשות). אתם מוזמנים להמשיך איתנו

תמי ונפתלי שלום,

הייתי שמח אם לשמאל הישראלי היה משהו יותר טוב להציע לתושבי שדרות ממסע קניות.
בעיני זה משדר מעל לכל התנשאות של שמאל-עשיר על ילידים-עניים (מהפלסטינים נקנה שמן וטחינה "בלאדי",
מתושבי שדרות – את כל הסופר)

ישנן מספר אקסיומות בדיון הציבורי (שאולי כלל אינן נכונות אך זה מה שרוב הציבור חושב):

א. הסכם עם אבו מאזן על עזה לא ייושם כי הוא חלש
ב. הסכם קבע כולל עם אבו מאזן כרגע לא רלוונטי מאותה סיבה וגם כי הפערים גדולים מדי בסוגיות הליבה
ג. הסכם הפסקת אש עם החמאס בעזה רק ינוצל על ידם לבניית הכוח
ד. אסור בכלל לדבר עם החמאס כי זה פרס לטרור (ומחליש את המתונים בצד השני)

מה יש לשמאל לענות לטענות אלה?

מה הפתרון המיידי שהשמאל מציע לאנשי שדרות ובית חנון, שנאומים בוועידות אנאפוליס למיניהן לא מזיזים להם?

מיהי הדמות הציבורית שתוביל פתרון אחר ותכניס אותו לשיח המרכזי מעבר לבועת השיח של הסמולנים באתרי הסמול ובמועדוני הסמול?

אשמח לשמוע דעתך

איתי

****

איתי,
האם תרצה לכתוב מאמר ברוח זו ל"על צד שמאל"? אני חושבת שאמירות כאלה לא נשמעות מספיק ושהשמאל הותיק ממשיך לפעול באותן דרכים תמיד. גם אני לא מצטרפת לשיירות הזדהות וגם לא נוסעת לערוך קניות בשדרות, לעומת זאת אני עוסקת בהעצמה של עמותות וגופים מקומיים בשדרות כמו גם בנסיון לקדם בכל זאת שלום והסכמות כי בסוף בסוף שלום הוא הדרך היחידה להפסיק מלחמה. יחד עם זאת אם זה מה שאנשים יכולים לעשות ולו כדי להביע הזדהות אז זה בטח יותר טוב מכלום. אותי כבר התעייפו לשמוע, אולי אם גם אתה תשמיע אז יקשיבו.

תמי

***

אני לא סובל את האנשים האלה שעומדים מן הצד ורק מותחים ביקורת על מה שאחרים עושים, ובעצם זה מה שעשיתי כאן. לכן אני קצת מתבייש לכתוב על זה משהו.

השאלה היא מה החלופה. ככל שאני מהגג בזה (בדיוק עכשיו בזמן שטיפת הכלים) אני חושב שהחלופה היא לארגן אנשי שמאל שילכו להפגין ביחד עם השדרותים והכתומים (כן!) בכל מקום, בדיוק כפי שהפגנת "קחו אחריות" שילבה אנשי שמאל ואנשי ימין. אני חושב שהמפתח לשינוי במדינה הוא יותר שיתוף פעולה בין ימין ושמאל, כנגד "המרכז" (מביבי ועד ברק) במיוחד משום שבנושאי חברה וכלכלה לנו ולימין הדתי (למשל הח"כים אורלב ואלדד) יש הרבה יותר במשותף מאשר לנו ולמחנה ברק-הרצוג-פואד של מפלגת העבודה.

במקרה הספציפי לנו ולימין יש מסר משותף שאסור להפקיר את תושבי שדרות, הויכוח בינינו הוא על הדרך. מה שקורה בזירה הציבורית הוא שהימין מחבק את שדרות באופן קבוע והשמאל נוסע בשיירת מכוניות פאתטית, שלא משנה את תדמיתו כ"אנשים האלה שיושבים ברמת אביב ושותים קפה כשהדרום בוער".

מה דעתך?

איתי

***

אני דווקא לא מסכימה איתך באבחנה שיש לנו דבר מה במשותף עם הכתומים- אנחנו לא מסכימים על המטרה- מדינה חופשית ודמוקרטית לכל תושביה ואזרחיה, לא על הדרך- דמוקרטיה מול תאוקרטיה ואפילו לא בנושאים החברתיים- אני לא מאמינה בתורת החסד אלא בתורת הצדק (ולאבזה היורד משמים אלא בזה עליו אנו אחראים). לכן לי אין מה לחפש איתם באותה הפגנה ולא משנה מה הנושא- כבר אמרתי פעם שלמי שמאמין בצדק חברתי המטרה אף לא מקדשת את האמצעים אלא האמצעים הם הביטוי של המטרה. ושוב בעניין השיירה- אני מסכימה איתך ובכל זאת חושבת שעבור חלק מהאנשים זו דרך לגיטימית להביע עמדה ודעה.

מה שאנחנו צריכים לעשות זה לשבת וללבן את האפשרויות העומדות בפני ישראל ביחס למטחי הקסאמים ולמצב הכלכלי והאנושי בעוטף עזה. באותה הזדמנות חשוב גם לדבר על מה שקורה בצפון אחרי המלחמה- עכשיו עומדים לקצץ להם את ההטבות במס וזאת למרות שהם עדיין רחוקים מלהתאושש מהמלחמה או להפוך לאיזור משגשג. אני מנסה לארגן מפגש של חוג ירושלים בו נדון בסוגיות אלה ממש ונגבש המלצות מעשיות להנהגת המפלגה וגם דרך פעולה לנו האזרחים. ובעניין השמאל שותה הקפה כשהדרום בוער- זה נכון גם לגבי הימין והמרכז וכל אלה שאינם פנאטים בדעותיהם- דהיינו רוב הציבור.

תמי

***

יש כתום בהיר ויש כתום כהה.

דווקא כירושלמית את רואה בוודאי מה שלא רואים משינקין – שלא כל הימין / כל הדתיים אותו דבר. לדוגמה אני לא חושב שזבולון אורלב רוצה תיאוקרטיה אלא דמוקרטיה. הוא רוצה צדק ולא חסד, אם כי אולי הצדק שלו שונה משלי ושלך. אני בטוח מרגיש קרוב אליו בערכי החברתיים יותר מאשר ליושב הראש החדש של המפלגה שלה הצבעתי בעוונותי.

ובינתיים השמאל "מלבן את האפשרויות" כהצעתך, או מתריע על המצב ההומניטארי בעזה, והימין מחבק… הסטיגמה מתחזקת: השמאל חי במגדל השן, לימין יש לב חם. המקסימום שהשמאל יכול לעשות זה לרדת ממרומי המגדל לעשות קניות בשדרות. וגרוע מכל – השמאל מדבר על תהליך מדיני אך לא מצליח לשכנע שייצא ממנו משהו, רק את המשוכנעים. ממשלת השמאל (וכן, עבודה-קדימה בעיניו של הישראלי הממוצע זה שמאל) לא הביאה שלום. היא הביאה שתי מלחמות כושלות: אחת בלבנון ואחת בעזה, רק שמטעמים כלכליים וטעמי יוקרה הממשלה לא קוראת למלחמה השנייה מלחמה.

ברור לי למי יצביעו תושבי שדרות. ברור למי יצביעו תושבי ישראל.

איתי

***

האם אינך חושב שבסופו של יום רק פתרון מדיני יכול להביא לשקט? לפעולות צבאיות יש את הנטיה לייצר תגובה מהצד השני ואין בכך כדי לומר שאין מקום לפעולה צבאית אלא רק שהפעולות הצבאיות שהיו מנותקות מהקשר מדיני בעל חזון לא הוכיחו עצמן לאורך זמן, ראה היציאה מלבנון או מעזה. אנו נדרשים להחלטה אמיצה בדבר דרכנו העתידית- האם אנו מתעתדים לחיות על החרב במאה השנים הקרובות (במקרה הטוב) או לנסות ולשנות את מאזן הכוחות בין האלימות לפתרונות מדיניים- ולא אינני שוגה באשליות לגבי הצד השני, לפחות המנהיגים של החמאס בעזה אינם מעוניינים בשלום עימנו אבל מתוקף תפיסת העולם שלי לא יתכן שקבוצת מנהיגים תהיה זו שתקבע באופן בלעדי את עתידם של שני עמים. וגם אין לי ספק שרוב הפלסטינים ממש כמו רוב הישראלים פשוט רוצים שיהיה שקט כדי שיוכלו לחיות את חייהם בשלווה.

האם צריך לצאת לפעולה בעזה? אם תשאל את תושבי שדרות הם יענו שכן כמה שיותר מהר וכמה שיותר חזק, אבל הם ממש כמוני לא מכירים את כל הפרטים ועסוקים בשגרת חיים בלתי נסבלת של הפגזות בלתי פוסקות. מה תהיה התוצאה של מבצע צבאי כזה? זו השאלה שעלינו לשאול- מה תהיה ההשפעה על תושבי שדרות ועוטף עזה, על הפלסטינים החיים בעזה (גם הם בני אדם), על הסיכוי להגיע להסכם ולשמור על השקט היחסי מול הרשות הפלסטינית בגדה, מה יהיו ההשלכות הבינ"ל לגבי ישראל ומה יהיה המחיר בדם ובכסף. לשם כך אנו חברים במפלגה המשופעת בגנרלים ובמביני דבר שדעתם המושכלת צריכה להישמע לא בראיונות ספוראדיים אלא בדיון אמיתי מסודר ופתוח למי שמתעניין.

ומה אנחנו כאזרחים צריכים לעשות בינתיים? איך אפשר לעזור לתושבי שדרות?

מי שיכול לסייע לעמותות השונות הפועלות באיזור עוטף עזה מוזמן לעשות זאת בכל דרך החל מתרומה ועד להתנדבות אמיתית, מי שיכול שייסע לשם קודם כל כדי לראות ולהרגיש פעם אחת צבע אדום- אחר כך שיביע את דעתו, מי שרוצה ויכול שיארח חברים מהדרום לסוף שבוע שקט, וכמובן שאפשר וצריך לעזור להם בדרישה לקבלת חבילת סיוע ממשית להחייאת האזור המדמם גם באמצעים כלכליים אבל גם על ידי הגדלת מערך הרווחה והטיפול הפסיכולוגי, השלמת המיגון, הגדלת מספר האמבולנסים והכבאיות, תגבור המשטרה באזור, תיקון מערכות האזעקה ועוד.

ואנחנו בשמאל חייבים לא רק לחבק אותם, אלא להיות נאמנים לדרך של סולידאריות אמיתית- כשאזור אחד מדמם צריכה כל הארץ להתגייס כדי לסייע, כשאנשים סובלים צריך לגייס את המערכת ואת הרשויות לעשות את כל מה שהם יכולים כדי לענות על הצרכים. כחברי מפלגה היושבת בשלטון אנחנו צריכים לדרוש מחברי הכנסת והשרים שלנו לעשות ועכשיו.
תמי

***

מעבר להצעות הקונקרטיות המבורכות בסוף דברייך, את מציינת לקח חשוב של דו"ח וינוגרד שאירועי הימים האחרונים מראים שאף אחד לא הפנים – לא המנהיגים, לא הציבור, לא התקשורת. אין חשיבה לטווח הארוך ואין יעד מדיני ברור שהפעולה הצבאית היא רק אחד האמצעים האפשריים להשגתו.

את מדברת מצד אחד על הצורך בהחלטה אמיצה ומצד שני על דעתם של "הגנרלים ומביני הדבר" במפלגת העבודה. אני מרגיש שכל הגנרלים האלה מאוד לא אמיצים, אפילו עמי אילון שמציע (די בשקט) להידבר עם החמאס. אני קורא ושומע את מה שהם אומרים – אין שם שום אומץ ושום חידוש, ובטח לא משהו שיכול לשכנע את תושבי שדרות להצביע לעבודה. ברק, פואד, אילון – הם לא פרשנים בטלויזיה אלא שרים בממשלה אז קדימה – שיביאו ביטחון לשדרות (בדרך מדינית או צבאית או גם וגם) או שילכו הביתה.

לצערי גם במפלגה שלה הצבעתי אלה שמדברים על תהליך מדיני לא עושים שום דבר ברמת לחץ פוליטי (כמו שכן עושים בש"ס). יריב אופנהיימר מ"שלום עכשיו" רוצה שמפלגת העבודה תישאר בממשלה "למען התהליך המדיני" אך בפועל ברור שהתקדמות משמעותית בו לא תיתכן בלי קואליציה אחרת לגמרי, שלאולמרט בחיים לא תהיה (זה לא רק מרצ וחד"ש כתחליף לש"ס, אלא להפוך את דיכטר מופז הנגבי וכו' לתומכים בחלוקת ירושלים!). לכן "התהליך המדיני" הקדוש של אופנהיימר הפך מזמן לסמרטוט שאיש כבר לא מאמין בו לא אצלנו ולא בצד הפלסטיני. פעם דיברו על חשיבות השלום, אח"כ על "תהליך השלום" (למי שזוכר, אצל שמעון פרס זו כבר היתה מילה אחת: "תהליכשלום"), והיום זה כבר "התהליך המדיני". כלומר, נורא חשוב שכמה מדינאים ופקידים ייפגשו מדי פעם, אבל על הסכם ועל שלום כבר לא מדברים. שלום שמנותק מעם מיואש לא יעבוד, ולא משנה אם זו תוכנית לבני או יוזמת ז'נווה. העם שלנו נופל לידי הכתומים-כהים והעם שלהם – לידי החמאס והג'האד.

אני לא מאמין שהממשלה הנוכחית תביא שלום וביטחון, לא לתושבי שדרות ובית חנון, גם לא לתושבי ירושלים ואלקדס. נשארתי רק עם המעשים הקטנים שאני ואזרחים אחרים יכולים לעשות.

איתי

***

ראשית חשוב לומר שצריך לעשות את הדבר הנכון לא כדי שאנשים יצביעו עבודה אלא כי זה הדבר הנכון גם אם זה יעלה לנו בקולות.

בומה ענבר, איש יקר ופעיל שלום ופעולות שלום אומר שהסכם עושים מנהיגים אבל רק אנשים עושים שלום ולכן לא השם חשוב וגם לא בהכרח הפרסונות אלא עצם קיומו של דיאלוג. מי שלא רואה דרך להידבר עם עם אחר גם לא רואה סיבה לדבר עם העובדים שלו– תגיד שהרחקתי לכת אבל האמת שמדובר בתפיסת עולם: יש את אלה שמדברים וגם מקשיבים ויש את אלה שלעולם לא יקיימו דיאלוג. לטעמי צריך לדבר עם כולם, אבל לא לחשוב ולו לרגע שדיבורים הם התשובה היחידה. אנחנו צריכים למצוא את הדרך בה לצד נסיונות אמיתיים לסיום הסכסוך נוכל גם לשמור על בטחון אזרחי ותושבי המדינה גם אם באמצעים צבאיים. הלוואי והיתה איזו תשובה ברורה. אני שוב חוזרת ואומרת שכדי שנוכל לגבש עמדה מושכלת לגבי המצב אנחנו צריכים לקיים דיון פנימי אמיתי, כזה שנקי מסיסמאות ומשיקולים פוליטיים. אלה החיים של תושבי עוטף עזה שעומדים על הפרק ולא מספר המנדטים הצפוי לעבודה. היחיד מבין שדרת המנהיגים של המפלגה שאומר שצריך לנהל דיאלוג, שצריך לשקול דרך אחרת ובעיקר שצריך לנהל דיון של ממש מתוך התייחסות לטווח הארוך הוא עמי אילון.

מה קורה עם כלל המתפקדים, אלה שמשמיעים קול רק כשמדובר בנושאים מפלגתיים, למה הם לא דורשים להיות חלק מהתהליך? זה עוד סימפטום של מחלת העיוורון שלקינו בה- אנו עיוורים לחלקנו באחריות ומחפשים תמיד אשמים אחרים, אנחנו לא רואים כיצד אנו הקטנים יכולים לסייע ומטילים את כל האחריות על אחרים. לא מספיק שמנהיג כזה או אחר מדברים או עושים- אנחנו צריכים לעשות, להגיד, לדרוש ולעשות.

תמי

נערך על ידי איתי
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , ,

7 תגובות

  1. ד.ט :

    מעניין מאד.

    האם איילון קורא להידברות גלויה עם החמאס? הידברות חשאית, אני מניח, מתרחשת גם כעת בשאלת שליט למשל.

    גם מנקודת מבט שמאלית יש פה סיכון: איך מו"מ כזה ישפיע על מעמדו של אבו-מאזן, שאיתו מתנהל מו"מ ממשי? אם החמאס מציע לפלשתינים גם "התנגדות" וגם מו"מ, איפה היתרון של הרש"פ?

  2. א :

    התשובה המלאה כאן:

    http://www.amiayalon.org/?CategoryID=346

    "על רקע כל אלו, האינטרס הישראלי המובהק הינו המשך התהליך המדיני ובמקביל ניצול מצוקתו של החמאס. אין כל מניעה להידבר במטרה להביא להפסקת ירי הקסאמים. למדינת ישראל ישנן דרכים להידבר גם באופן בלתי ישיר. הידברות זו חייבת להיעשות בכפוף למספר תנאים ברורים: ההידברות נוגעת להפסקת ירי הקסאמים והחזרת גלעד שליט בלבד, ההידברות אינה נוגעת לפעולות צה"ל ביהודה ושומרון ובנוסף, הידברות זו תעשה תוך תיאום מלא עם אבו מאזן.

    פסילת הדברות עם חמאס מושפל, בתנאים אלו, לא נותנת את המשקל הראוי לחובתנו המוסרית לעשות את כל אשר ניתן במטרה להחזיר את גלעד שליט ולהפסיק את ירי הקסאמים על תושבי שדרות וישובי עוטף עזה.

    המשוואה ברורה – הפסקת הירי בעזה במקביל להאצת התהליך המדיני תחליש את החמאס ואף עשויה להביא להתפוררותו. לעומת זאת, הפסקת אש בעזה ללא התקדמות בתהליך המדיני תיתן לחמאס מרווח נשימה ובתוך מספר חודשים נפגוש חמאס מוכן יותר, חזק יותר ואלים יותר."

    לעומת זאת הצעה זו אינה נזכרת כלל במאמרו האחרון של אילון (אולי בגלל ביקורת שקיבל??) שם ההתיחסות למגעים מדיניים היא רק לגבי אבו מאזן

    http://www.amiayalon.org/?CategoryID=364

  3. ד.ט :

    אז אכן מדובר מבחינת איילון על משא ומתן בלתי ישיר, לא מוצהר, שעוסק בנושאים מיידיים (קסאמים, שליט, אסירים) ולא מעבר. יש סיכוי טוב שמתנהל מו"מ כזה.

  4. ד.ט :

    לא ברור מדוע "הפסקת הירי בעזה במקביל להאצת התהליך המדיני תחליש את החמאס ואף עשויה להביא להתפוררותו". היינו רוצים שיקרה כזה דבר, אבל למה בעצם? חמאס נהנה מתמיכה רחבה בעזה.

  5. איתי :

    למה שלא תנסח את שאלותיך כמכתב?
    אני לא מרגיש מוסמך לענות בשמו. כתובתו לנוחותך למעלה. במקום שננסה לפענח את הפוליטיקאים הגיע הזמן שנשלב אותם בשיחה.

    שים רק לב שיש הבדל גדול בין מומ מדיני לעסקת אסירים-שליט ובין מומ מדיני להפסקת אש. על המומ הראשון מדברים פה בגלוי בתקשורת ובנאומי ראה"מ (אעפ"י שהוא "חשאי" ואינו ישיר), בעוד המו"מ השני אינו בלקסיקון של כמעט אף שר בממשלה ובמקביל של כמעט אף עיתונאי בכיר.

    אם קיים מו"מ כזה והוא חשאי – ראוי שייחשף, במקום שהציבור ישמע רק את נהמת הטנקים המתניעים לקראת פעולה קרקעית שאולי לא תבוא (ורוב הציבור יתאכזב מ"כבילת ידי צה"ל")

    אם לא קיים מו"מ כזה – ראוי שדעתו של אילון תובע בפורומים נרחבים יותר מהאתר שלו.

  6. נדב כוכבי :

    סתם שאלה שמעניינת אותי
    אני גם חושב לרוב הפלשתינים בלי קשר לשאלה אם הם שונאים יהודים או לו כבר לא אכפת באיזה גבולות תהיה המדינה שלהם ורוצים רק לחיות בשקט ושהסנקציות הנוכחיות על עזה לא יביאו לפתרון ורק לחיזוק החמאס אבל בכל זאת שמתי לב למשהו שלא כל כך מתייחסים אליו בתקשורת: הדעה של תושבי עזה עדיין משנה?
    למיטב ידיעתי החמאס תפס את השלטון בכוח וגירש את כל אנשי אש"ף אז איך בעצם אפשר להפיל שלטון דיקטטורי על ידי שינוי דעתו של העם? אשמח לקבל תשובה

  7. מה יש לשמאל בישראל להציע לשדרות - תשובת אפרים סנה :

    […] שבה נהיה אופנתי לעשות קניות לשבת בשדרות, הצבענו על העובדה שחוץ ממחוות פרטיות של רצון טוב, השמאל הישראלי לא מציע […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.