מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
תרומות מארקאדי גאידמק? – איתי לדני יתום
להלן מכתבו של איתי לח"כ דני יתום בקשר לבקשה שלו לקבל תרומה מהמיליארדר ארקדי גאידמק:
*****
14 נובמבר 2006
לכבוד: חבר הכנסת דני יתום
הנדון: בקשת תרומה מארקדי גאידמק לצורך מסע הבחירות שלך
שלום רב,
שמי איתי אשר ואני חבר במפלגת העבודה. לקראת הבחירות לראשות המפלגה
אני משתדל לעקוב אחר פרסומים בתקשורת בנוגע למועמדים המרובים (מרובים מדי לטעמי),
וכבר עתה ברור לי שהבחירה תהיה קשה. בהקשר זה שמחתי מאוד לראות את שמך
בין מובילי ההתנגדות לכניסתה של "ישראל ביתנו" לקואליציה, והדבר העלה את הסיכויים שאבחר בך לראשות המפלגה.
השבוע קראתי ב"הארץ" על פגישתך עם מר גאידמק במזנון הכנסת, במסגרתה ביקשת ממנו תרומה למסע הבחירות שלך. לא היה מדובר בתחקיר עיתונאי מהולל על פגישה נסתרת, אלא דיווח על מפגש לאור היום, כאשר על בקשת התרומה דיווחת אתה עצמך.
בקשת תרומה מיריב פוליטי ואידיאולוגי, גם אם היא מבוססת על קשרי עבודה וחברות ביניכם בעבר, פסולה מכל וכל בעיני. בניגוד לבעלי הון שתרמו ותורמים למפלגת העבודה ולמועמדיה, לדעותיו הפומביות של מר גאידמק (הזוכות לחשיפת חינם מרובה עקב העניין הרב שהתקשורת מגלה בו) אין אפילו שביב קשר למצע המדיני או החברתי של מפלגת העבודה, נהפוך הוא. גאידמק מסתמן כאיש ימין שכל אמירותיו מביעות סלידה מדמוקרטיה, משלטון החוק ומהרעיון הישן והטוב של מחויבות המדינה לכלל אזרחיה. יתרה מכך, מר גאידמק אינו "עוד מיליארדר" אלא אדם שכל פעולותיו באחרונה מעידות כי הוא עומד להתמודד בשנים הקרובות על הנהגת המדינה, תוך ניצול המשבר הקשה שעוברות המפלגות הגדולות ואובדן האמון של הציבור במערכות השלטון. אולי הוא יחבור לליברמן, אולי לביבי נתניהו, ואולי ילך לבד, אבל מה שבטוח – הוא לא יהיה שותף לדרך של מפלגת העבודה, אלא יריב שלה (אלא אם כן הוא מתכוון לקנות את מפלגת העבודה ביחד עם חובותיה, כמו היתה קבוצת כדורגל).
מצב בו מיליארדר מהימין "קונה" בכספי תרומותיו מועמדים של מפלגה יריבה הוא מצב בלתי נסבל מבחינה ציבורית, גם אם אין בו כל פגם חוקי.
אני מקווה שתתנער בפומבי מהבקשה האומללה שלך.
בברכה,
איתי אשר
ירושלים
*****
קישור קבוע
11 תגובות
Email This Post
16 בנובמבר, 2006 בשעה 13:00
אם מישהו עדיין לא הבין, המערכת הפוליטית כולה היא בורסה של כוח שבה משקיעים כל מי שיש לו מה להשקיע, בכסף או בקולות חברי מרכז. מן הסתם, המשקיעים רוצים תמורה להשקעותיהם.
אותי מעניין לדעת מה דני יתום הבטיח לגאידמק בתמורה לסיבסוד.
16 בנובמבר, 2006 בשעה 14:00
א. אבל כך זה בכל הדמוקרטיות בעולם, לא? בקלפי כולנו שווים
אך מאחורי הקלעים ממש לא. האם יש דמוקרטיה שבה יש באמת מחויבות שווה של הפוליטיקאי לבעלים של הבנק ולעובד הנקיון בסניף? האם יש דרך לשנות זאת?
ב. אני חושב שבעסקאות כאלה לא מבטיחים כלום, רק קורצים. קריצה לא נקלטת במכשיר הציתות.
ג. על השקעות ביריב שלך עוד לא שמעתי, ובטח לא לאור היום.
16 בנובמבר, 2006 בשעה 15:15
נתחיל בהשקעות ביריב שלך. בעלי הון נוהגים לתרום לשתי המפלגות הגדולות כדבר שבשגרה, בלי קשר לדיעותיהם הפוליטיות. זוהי השקעה כלכלית ולכסף אין ריח.
"ככה זה בכל מקום" איננו טיעון משכנע מבחינתי.
ישנן דרכים להגביל את הרומן הלוהט בין פוליטיקאים לבעלי הון.
דרך אחת היא לחשוף בעקביות את הקשרים הנ"ל ומשמעותם. הבלוג הזה הוא פלטפורמה טובה, ואני מציע לך ליצור קשר עם האזרח דרור שעוסק בזה.
יש גם דרכים חוקיות לעשות אתה זה, זה קל, פשוט וזול, אבל זה לא יקרה.
פעם ניסחתי הצעה די מפורטת, אולי אשחזר אותה ואעלה אותה כאן בתור מכתב לח"כים, כדי לראות איזה תירוצים הם יקריצו.
16 בנובמבר, 2006 בשעה 16:47
אני רוצה רק לציין שהאורקל מאומהה, גורו ההשקעות וורן באפט הזהיר את עובדיו מהשימוש בטיעון "אבל כולם עושים את זה". ואם הוא אומר, אז הוא יודע.
16 בנובמבר, 2006 בשעה 16:48
1. יותר מאשר רעיונות מקוריים מענין אותי לשמוע על הצלחות בנושא בעולם המתוקן יותר יחסית.
2. אין ממש משמעות לדבר על "חשיפה" מכיוון שהדברים הופיעו ב"הארץ". היום משתינים מהמקפצה ולא בחשאי בתוך הבריכה.
3. באורח פרדוקסלי ניתן לומר שח"כ יתום הגשים בכנותו כלפי הכתב הלכה למעשה את סעיף 5 בחוזה של מפלגת העבודה עם הבוחר ששמו "מלחמה בשחיתות". להלן הטקסט המלא של סעיף 5:
" שקיפות מלאה של הקשר בין אישי ציבור ובין בעלי ההון."
אם זה לא היה כ"כ עצוב זה היה מצחיק
נ"ב: הכלל הוא שכאן מפרסמים מכתבי מצביעים של מפלגת העבודה לנבחריהם.
17 בנובמבר, 2006 בשעה 1:19
אני לא יודע על נסיונות, שלא לדבר על הצלחות, כי כל ,העולם המפותח" סובל מהמחלה הזאת.
זה טוב לפוליטיקאים וטוב לבעלי ההון, אז למה שזה ישתנה?
ידיעה פה ושם בעיתון לא שווה הרבה. צריך שיהיה מידע מרוכז ונגיש לציבור, רשמית כל התורמים והקשרים של כל ח"כ ורצוי עם ניתוח משמעות של הקשרים הנ"ל.
זה שהאתר עוסק רק בשליחת מכתבים לח"כים זאת הבעיה העיקרית שלו. לדעתי הוא צריך לשמש כאמצעי לחץ ציבורי אפקטיבי עליהם, ובשביל זה צריך להוריד כפפות.
17 בנובמבר, 2006 בשעה 1:56
באתר "עבודה שחורה הדור הבא" שאנו עובדים עליו כעת יהיו תכנים נוספים. אני שוב מנסה לחלוב ממך הצעות מעשיות ללחץ ציבורי אפקטיבי, כי ברור שמכתבים לא מספיק.
זכור שאין לנו משאבים לתחקיר עיתונאי, אנו מתבססים על מודיעין גלוי בלבד. אבל כמו שהראתה טניה ריינהרט ב"שקרים על שלום" (ומראים החברים ב"לחץ חברתי") זהו אוצר בלום.
17 בנובמבר, 2006 בשעה 2:07
הנה התחלהhttp://www.mevaker.gov.il/serve/site/trumot_primeries_haavda.asp#SSA">התחלה למשהו שביקשת.
ולדימיר גוסינסקי תורם לדני יתום,יהדות ארה"ב משמנת את הרצוג החברים מהברנז’ה מעודדים את שלי, ועוד. בתיאבון.
17 בנובמבר, 2006 בשעה 3:26
איזה קטע האתר הזה – ניר ברקת, מיליונר הייטק, ראש האופוזיציה במועצת העיר ירושלים, ועכשיו גם יו"ר סניף "קדימה" בעיר. תרם ללימור לבנת בליכוד ולאופיר פינס בעבודה…
17 בנובמבר, 2006 בשעה 13:41
תקבל ממני רעיונות, אל תדאג, אני רק לא מבטיח שזה יהיה מהיום למחר.
לגבי מידע, לא צריך להמציא את הגלגל מחדש, אני חושב שהרבה מהחומר כבר קיים ונמצא ברשת.
18 בנובמבר, 2006 בשעה 7:41
חומר נוסף למחשבה: דרכים אפקטיביות לחנך ציבור רחב למחשבה ופעולה.
כפי שאמרת הרבה מהמידע קיים ונגיש, אבל אנשים מעדיפים שלא לחפש אותו, וגם אם הוא מונח לנגד עיניהם – לא לקרוא, או לקרוא אבל לא לעשות כלום עם המידע הזה ולהמשיך הלאה בחיים.
הרי אפילו קריאה באתר ווינט, שבו המידע מכובס ומרודד ולעתים מוטה, היתה אמורה לכאורה להביא כל יום עשרות או מאות אנשים לאמירה "עד כאן" – וזה לא קורה.