חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חילוקי דעות במנהיגות התנועה הירוקה

נושאים חדשות, פוליטי ב 28.09.10 6:02

במסגרת ועידת התנועה הירוקה 2010 יעלו להצבעה 6 הצעות, ששלחו מנהיגי התנועה לעיון חבריה, הצעות שיסמנו את הצעד האסטרטגי הבא של המפלגה.

כבר אחרי הבחירות התריעו פעילים בתנועה הירוקה, ובראשם צבי דביר, כי בניית התנועה הירוקה כמפלגת שמאל מדיני, או כחלק מגוש שמאל, מרחיקה בוחרים פוטנציאליים, וקורצת לקהל בוחרים קטן – מצביעי מרצ וחד"ש. הנושא הזה יידון בוועידת התנועה הירוקה וכמה ממנהיגי התנועה ומתמודדים על ההנהגה שלחו את הצעותיהם בנושא. בין האופציות הקונקרטיות המוצעות – חתירה לרשימת שמאל מאוחדת, חבירה לגוש עם מפלגת שלטון, איחוד עם הירוקים, התמקדות בבחירות מקומיות.

ההצעות ליעדי ההמשך לתנועה הירוקה, כפי שיובאו להצבעה בוועידה, מצורפות כקבצים

(למגישים שמורה הזכות לשנות את הצעותיהם לאור חוגי הבית, או מסיבות אחרות, בועידה עצמה).

סיכום מקוצר של ההצעות כולל הצעתו של מיכאל קורדובה > בלוג הפעילים של התנועה הירוקה

הצעתו של צבי דביר

הצעתו של גרשון בסקין

הצעתו של ערן בן ימיני

הצעתו של אלון טל

הצעתו של איתן כתר יעקב
נערך על ידי גליה
תגיות: , , , ,

12 תגובות

  1. מיכאל קורדובה :

    מנערים את התווית. מחזקים את המותג

    התחלה של דיון מרתק שנפתח אתמול בחוג הבית הראשון בנושא בסבב חוגי הבית לקראת הוועידה.

    ההרגשה היא שהועידה הקרוב היא היא שהולכת לקבוע את מעמדה האמיתי של התנועה הירוקה בפוליטיקה הישראלית.
    האם היא הולכת לבית הקברות של השמאל ביחד עם מרצ הציוניים וחד"ש האנטי ציוניים עם חיזוק של התנועה האנרכיסטית המיותרת. או להציל את הסוציאל-דמוקרטיה שנשארה ללא יצוג הולם של ממש. יש מקום ענק בין קדימה למרצ ששם לפי דעתי צריכה להתמקם התנועה הירוקה. מפלגה ירוקה סוציאל-דמוקרטית ציונית.

    כל ההצעות הן ראשוניות ויכולת להשתנות או להתחבר. כך אני מקווה לחבר את הצעתי האופרטיבית לכזו שמדברת על הדרך למרכז שמאל המפה. רק בודק מי בעד שינוי פקודת הסמים.

  2. שחר: שאלה למיכאל :

    מה מציעים אותם גופים חברתיים שלא מעוניינים לעסוק בזכויות של הפלסטנאים?
    מדינת רווחה, חינוך ובריאות ליהודים וגירוש ערבים מבתיהם במזרח ירושלים, הפקעות קרקעות בגדה, סגר על עזה ומידי פעם לזרוק פצצות בשטחים.
    איאפשר לנהל מדיניות של דיכוי ואפליה ובו זמנית לנסות לנהל דמוקרטיה ומדיניות הומנית כלפי העם השולט עובדה שזה לא עובד.

  3. דנדו דוד :

    סגרו את הבאסטה ובואו לעבודה

    אין לדבר הזה זכות קיום.
    בואו לעבודה ותפסיקו להמציא המצאות.
    צריך למנוע באופן מסויים הקמת מפלגות ללא בסיס אידיאולוגי כי זה גורם רק נזק.

  4. נדב פרץ :

    לדנדו

    לא מתפקידי לסנגר על התנועה הירוקה, ואני לא רואה תרחיש שבו אני מצביע עבורה. ובכל זאת: הכינוי 'מפלגה ללא בסיס אידיאולוגי' מתאים הרבה יותר למפלגת העבודה (ולקדימה) מאשר לתנועה הירוקה

  5. דנדו דוד :

    למפלגת העבודה יש בסיס אידיאולוגי ברור, האנשים שעומדים בראשה לא מיישימים שום דבר ממנו.
    אם הבסיס האידיאולוגי של תנועת העבודה קרס – אז אולי באמת יש מקום שהיא תימחק, אני רק חושב שזה לא המצב.

  6. עמית-ה :

    סיכום:
    בנושא הסביבתי ניכרת תמימות דעים מקיר אל קיר.
    בנושא החברתי יש פערים לא גדולים ההצהרות הכי סוציאל דמוקרטיות לא מספיק ברורות ולא מספיק סוציאליסטיות(נגד הפרטות הקטנה של ההשפעה התאגידית ועוד.)

  7. איתי :

    עמית,
    הסיכום שלך מדבר על ירוק ועל אדום אבל "משכיח" את עיקר המחלוקת החריפה בתנועה הירוקה: איך אוכלים את עניין המיקום על ציר ימין-שמאל מדיני (נץ יונה).

    אני עוקב זמן רב אחרי המחלוקת בתנועה הירוקה, מעולם לא נשמעו שם טענות חריפות כנגד מצע סוציאליסטי מדי, אבל מיתוג התנועה הירוקה כשמאל מדיני מובהק נתפס בעיני רבים כמשהו שמבריח בוחרים ומותיר את התנועה הירוקה ללקט פירורים באזור מרצ-חד"ש. אלון טל אומר את זה בעדינות יחסית וצבי דביר צועק את זה ממש חזק. שניהם התקוממו על מעורבות פעילים בתנועה הירוקה, ובראשם ערן בן ימיני, בהתארגנות "אפשר אחרת" שהיתה אמורה לחבר (בשלב ראשון בפעילות שטח) בין אנשי חד"ש מרצ והירוקה.

    למעשה "השאלה המדינית" זו בעיה שגם אנשים כמוני השואפים להקים מפלגה סוציאל דמוקרטית מאפס (שאולי תרוץ פעם במשותף עם התנועה הירוקה) צריכים להתמודד איתה.

    מצד אחד, אם מנסחים מצע מדיני "מרכזי" יותר (בסגנון קדימה, המילה "מרכז" היא יחסית – שמאלה מהליכוד ימינה ממרצ) או מצניעים כמעט לגמרי את הנושא המדיני (כמו שעשו הירוקים, הגמלאים וכו'), חוטפים בצדק ביקורת מאנשי מרצ-חד"ש (ראה תג' שחר למעלה).

    בשל העובדה שרוב אנשי ההנהגה ממילא מחזיקים בעמדות מדיניות מהעבודה ושמאלה, יש בכך גם סוג של צביעות ואף הונאת הציבור. אם עשרות אלפי אנשים שלא רוצים לחלק את ירושלים יצביעו לתנועה הירוקה (ו/או למקבילתה המדומיינת – התנועה האדומה) ויום אחד יגלו שהח"כים ששלחו לכנסת מחלקים את ירושלים – יש פה בעיה.

    מן הצד השני, אם מאמצים מצע שהוא שמאל ממש גם בציר הכלכלי וגם בציר המדיני, אין שום בידול ממרצ/חד"ש (שממילא עושות כבר שנים פעילות פרלמנטרית רצינית בנושאים ירוקים) ואין שום היגיון אלקטוראלי בריצה נפרדת. בוחרים בעלי עמדות ימין/מרכז מדיניות ממילא לא יצביעו לתנועה הירוקה [או "התנועה אדומה"] אם זו תוביל את ההפגנות נגד עופרת יצוקה 2 או מלחמת לבנון 3, ואלו שמשתתפים בהפגנות האלה ממילא יצביעו לחד"ש או למרצ.

    מכאן מופיע הרעיון של חבירת אנשי התנועה הירוקה [או "התנועה האדומה"] לרשימה משותפת עם חד"ש, מרצ או שתיהן, ואז נשאלת השאלה אם חבירה כזו באמת תצליח להביא לשלם שהוא גדול מסכום חלקיו, או במלים בוטות האם האנשים שהיו מצביעים לבן ימיני ואלון טל [מלכיאור/פרץ/יחימוביץ' במפלגת החלומות שלנו] יצביעו לרשימה אדומה-ירוקה בראשות מחמד ברכה או בראשות זהבה גלאון.

    מול ההצעה לריצה בבלוק משותף של מפלגות שמאל, ההצעה ההפוכה כמעט היא ריצה משותפת עם קדימה. זו הצעה שגם עליה כמובן אפשר למתוח הרבה ביקורת, בייחוד בשל ענייני הון-שלטון-פגיעה בסביבה שנקשרו במפלגה זו (הולילנד, הטבות לאחים עופר, מדיניות השר לשעבר גדעון עזרא…) וזה עוד בלי לדבר על כלכלה.

    כל מי שמתעניין בהקמת שמאל כלכלי אפקטיבי בישראל, בין אם זה במפלגה חדשה או כמחנה בתוך מרצ/העבודה, מומלץ לו לעקוב בעניין אחר הדיון הנוקב שמתרחש בתנועה הירוקה דווקא על העניין המדיני.

  8. עמית-ה :

    נכון
    רק אחרי שלחצתי שליחה, שמתי לב לזה.
    האופציות זה להיות צודק וישר, רמאי, או מפא"יניק.
    את האפשרויות הראשונות כיסית האפשרות השלישית משמעותה לומר כך: אנחנו תומכים בשתי מדינות לשני עמים אבל איננו יכולים לדעת את פרטי ההסכם לפני שסוכם.
    לכן אנחנו מתחייבים להושיט יד לשלום מצד אחד ולעשות ככל שביכולתנו מצד שני למען שמירה על מקסימום הישובים הישראלים בשילטון ישראלי.
    אני בטוח שגלילי היה כותב את זה יותר טוב ומניח שלא התכוון לאף מלה.

  9. מיכאל קורדובה :

    תשובה לשחר.

    שחר. אפשר להתנגד לכיבוש גם בלי לצעוד תחת דגל פלסטין. זכותי המלאה להיות בעד מדינה פלסטינית, וגם נגד בניה במזרח ירושלים אבל בכל זאת להגן על אזרחי הדרום כאשר יורים עליהם טילים. כל ניסיון להראות כאילו התנועה הירוקה מתעלמת מסבלם של הפלסטינים הוא ניסיון בלתי מוצדק שלך להכפיש את חברי התנועה הירוקה ותו לא. את פעילי הסניף המאוחד של התנועה הירוקה מימד ניתן לראות בהפגנות בשיח גארח ואת פעילות של מנהיג התנועה גרשון בסקין למען השלום, לא תצליח להסיר מעייני הציבור. 

    לפי השקפתי, פעילי השמאל קיצוני, אנרכיסטים, חד"נקים ושאר ירוקות הם המכשול הגדול ביותר לתהליך השלום. העם לא יכול לסבול את אלה שרוצים את טובות הפלסטינים לפני טובת הציבור הישראלי ולכן הוא מקיא מתוכו את השמאל הקיצוני. וביחד איתו את השמאל המתון והשמאל הכלכלי. הנימה הזאת שכאילו אני חייב לעצור הכל ורק לטפל בכיבוש יום וליל. היא הסיבה לגסיסת השמאל

    מי ששוב ושוב מנסה להזיז אותי מלהפגין נגד ההתנחליות עם דגל ישראל ולדחוף אותי תחת דגל אדום, דגל שחור ודגל הרשות הפלסטנאית. הוא ולא אחר האשם כי ליברמן הוא שר החוץ ונתניהו ראש הממשלה.

    לגבי מפלגת האבודה, האידיאולגיה אצל ברק פשוט משפריצה לכל עבר. כל המפלגה נרטבת, ושוקעת למצולות.

  10. שחר: למיכאל :

    הבעיה עם "אנשי הכורסא" היא שאתם לא מבינים שהתנגדות לכיבוש עושים בפעילות, והכוונה היא לא רק להפגין בכיכר רבין אלא היכן שנעשית העוולה.
    בשייח ג'ראח נעשית עוולה, ולכן אני בא להפגין לשם כדי להזדהות עם העוול שנעשה לתושבים.
    באופן כללי במחאה כמאט ולא מנפים דגלים, ויש שם מידי פעם אנשים עם חולצות של גוש שלום עם ציור של דגל פלסטין ודגל ישראל.

  11. איתי :

    שחר,
    בלי קשר לדגלים, דווקא ההצלחה של שיח' ג'ראח בלהוציא אנשי שמאל רדומים מן הכורסא היא אליה וקוץ בה.

    המקום שממנו נובעת ההצלחה הוא שמדובר בסיפור רגשי-אנושי-קונקרטי (משפחות שנגרמת להן עוולה ומתמודדות מול ממסד מנוכר), שזו מין גרסה שמאלנית של מאבק משפ' שליט.

    ההצלחה מגיעה אחרי שלכולם כמעט נשבר לחלוטין מלהפגין על הדברים הגדולים: מדינה פלסטינית, קוי 67, שלום. הרי אם היו עושים היום הפגנת "ביבי, תחלק את ירושלים" היו מגיעים אליה פחות אנשים מלהפגנת שיח' ג'ראח. היעדר הרצון להפגין נובע אצל חלק מאובדן התקווה לשלום בדורנו, ואצל חלק מאובדן האמונה ביכולת להשפיע (מחכים לאובמה או לחרם בינ"ל שיעשה את העבודה).

    המשמעות של שינוי המוקד במאבק השמאל:

    1. חיזוק האמונה בציבור הרחב שאין באמת סיכוי לשלום ולמדינה פלסטינית לצד ישראל. אם אפילו השמאלנים לא מאמינים, למה שיאמין לכך מיסטר קונצנזוס?
    2. חיזוק הסטיגמה של שמאל שאכפת לו מזכויות הפלסטיני (זכויות על רכוש) יותר משאכפת לו מהיהודים. הרי לא רואים את פעילי השמאל באים באדיקות כל שבוע לשדרות להזדהות עם נפגעי קסאמים (או לחדרה להזדהות עם נפגעי תוכנית ויסקונסין)
    3. ויותר מכל לעתים נדמה למתבונן מהצד שמה שבאמת חשוב למפגינים זה להיאבק על הזכות שלהם להפגין. מבפנים זה נראה כמו מאבק הירואי על הדמוקרטיה, אבל את התחושה הזו קשה להעביר ל-95% מהציבור בארץ, בעיקר בגלל העניין הקודם (מעט מאוד פעילי שמאל הגנו על הזכות של חרדים ומתנחלים להביע מחאה והביעו סולידריות כאשר המשטרה הפעילה נגדם כוח מוגזם).

    בסיכומו של דבר "תנועת שיח' ג'ראח" אינה מוסיפה מנדט אחד לשמאל (מקסימום מזיזה אנשים בין מרצ לחד"ש), ולכן אינה מקדמת הקמת ממשלה שתפסיק את ההתנחלות במז' ירושלים ותחתום על הסכם שבו שיח' ג'ראח היא חלק מפלסטין.

  12. האזרח דרור :

    ההרגשה שלי

    היא שאין קרע של ממש בתנועה – להרגשתי רוב אנשי התנועה נמצאים בשמאל המתון – בדיוק כמו רוב תושבי ישראל – שמחזיקים בעמדות שמאליות – של 2 מדינות ל-2 עמים.

    הימין לא אוהב לדבר על זה, וגם העם כנראה לא אוהב להכיר בזה, אבל מהאידאולוגיה של "2 גדות לירדן" לא נשאר כלום.

    אני חושב שהמפתח הוא העמדה של השמאל הלאומי – של רצון בהפרדות מהפלסטינים כדי לחזק את המדינה – זה אומר
    – נסיגה מרוב שטחי יהודה ושומרון – תוך 0 אזרחים פלסטינים ללא זכויות אצלנו.
    – הסרת המצור מעזה
    – מוכנות למלחמה בלי יללות – מי שמתקיף אותנו יקבל בחזרה – כמו בכל מלחמה.

    הסכסוך שיש לנו יותר מורכב ממה שהשמאל והימין בדרך כלל מוכנים להודות, כל אחד מהצד שלו מנסה לפשט את הדיון ולתת תרופות פלא
    – יש את הטרור האיסלמי שלא רוצה שלום
    – יש את הההיבט שגם הרבה אצלנו לא רוצים שלום בגלל אינטרסים כלכליים או משיחיות
    – הפלסטינים לא יאהבו אותנו גם אם ניסוג וניתן להם מדינה, וזה בסדר גמור
    – לא בטוח שיהיה מייד שלום – אבל די בטוח שככה נתחיל תהליך של התבגרות של שני העמים שכרגע נראים בגיל מנטלי של ילד בגיל 7 (המורה, הוא הרביץ לי).

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.