חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

כלכלה לעם – מדדים וצדק חלוקתי

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 27.09.10 6:03

השיח הכלכלי מלווה בקלישאות רבות ורדידות. אך כדי להתווכח צריך בסיס ידע.  מאמר זה עוסק במדדים, וכיצד אפשר להתווכח עם מדדים של תל"ג בכלים של צדק חלוקתי. מטרת המאמר לבנות טיעונים המאפשרים התמודדות מול שיח כלכלי ימני

מאת: דקל עוזר

אחת הבעיות הקשות ביותר של ארגוני ה"שמאל" היא אובדן האמון. הציבור פשוט לא מאמין שהשמאל מסוגל לנהל כלכלה ולדעתי הדבר נובע, בראש ובראשונה, מאחר וחלק ממנהיגי השמאל הזניחו את השיח הכלכלי לטובת שיח ערכי.

שיח ערכי, בניגוד לשיח כלכלי הוא שיח אמורפי המתנהל במונחים פתוחים ואנטי רציונליים. "צדק", "צדק חלוקתי", "שוויון", "חמלה" וכו'. מונחים אלו הם כלליים ולפיכך גם הימין הכלכלי משתמש באותם מונחים כדי להצדיק צעדים הפוכים מאלו של השמאל.

לאור האמור, מצאתי לנכון לכתוב טור זה ולקרוא לכם הקוראים לפנות בשאלות וקושיות לגבי טענות של כלכלנים על מנת שאנחנו, אנשי השמאל, נוכל להתמודד גם בשיח הכלכלי עם טענות הימין.

אפתח כאן בהמלצה חמה ביותר לקרוא את הספר "אגדות הכלכלה" של פרופ' אריאל רובינשטיין, ספר המהווה מסד ובסיס לכל סוציאל דמוקרט מודרני באשר הוא.

השיעור הראשון הוא שיעור במדדים. הכרה כללית של המדדים הכלכליים מהווה צעד ראשון במעלה על מנת להתמודד עם "כלכלנים" אשר מקפידים לזרוק נתונים לאוויר, והאדם ההדיוט סבור שמדובר בנתונים מלאים ושלמים שאין בלתם דבר.

לכלכלה הלאומית יש מספר מטרות. המטרה הראשונה במעלה, והיא המדד שבו משתמשים רוב הכלכלנים, נקראת "הגדלת העוגה" – מודדים את כל ההכנסות שהתקבלו במדינה מוסיפים את כל ההכנסות שהרוויחו עסקים ישראליים בחו"ל ומפחיתים את כל ההכנסות שהרווחיו גופים זרים בישראל.

ההנחה הכלכלית היא שעליה בתל"ג ("הגדלת העוגה"/גידול) היא שיפור כלכלי; את התל"ג מודדים באופן מוחלט למדינת ישראל וגם על פי נפש, כאשר המדד לפי נפש מציג כביכול גידול ריאלי.

הביקורת העיקרית על התל"ג היא שהוא אמנם מודד את גודל העוגה אך אינו מודד את אופן חלוקתה, ולשם כך הוצאו מדדים אחרים, כגון מדד ג'יני. את הטענה של חוסר שוויון נהוג לכנות בטענת "צדק חלוקתי", אך חשוב לציין כי צדק חלוקתי מהווה גם הוא מושג פתוח וישנם מספר סוגים למדוד צדק חלוקתי; לצורך העניין אחלק את המדדים למדדים וירטואליים ואמיתיים:

מדדים וירטואליים – מה שהכלכלנים ישתמשו כדי להסביר לכם ששוק חופשי דואג לשוויון לבדו ולכן צריך לקדש את השוק ולאסור כל שימוש ברגולציה על השוק.

א.       הממוצע הגבוה ביותר – כאמור, מדד התל"ג לנפש מהווה חישוב ממוצע שנותן השקפה, כביכול, של צדק חלוקתי. כלכלנים יאמרו לכם שהם דואגים לצדק חלוקתי ויביאו את מדד התל"ג כדוגמא.

תשובתכם לכלכלן: ברור לכולם למה מדד זה אינו אומר שום דבר: אם אדם א' מרוויח מיליון ו-99 אנשים מרוויחים שקל, הממוצע הוא קצת יותר מ-עשרת אלפים, אבל בין הממוצע לבין אופן החלוקה אין דבר וחצי דבר.

ב.       הממוצע הגבוה ביותר, אך אסור שלאף אחד יהיה מתחת לכמות מסוימת – מדד מסוג זה הוא המדד של מדינות רווחה ליברליות שכנגדן יוצאים הסוציאל דמוקרטים. הרעיון אומר שככלל, לא צריך להתעניין בחלוקת ההכנסות ומדד התל"ג מספיק, אבל אם מישהו יוצא נפגע מהמצב – אז מוסיפים לו קצת כדי שלא יהיה עני מרוד.

אם שמתם לב או לא, פועל יוצא מהתפיסה הזאת היא שיש להפריט את כל המצרכים בשוק ולהשית את העלויות על המשתמשים באופן מלא, מאחר והשוק הוא הפתרון האולטימטיבי ויש להתערב ולסייע רק כשמישהו מוכיח שמגנון השוק (הקדוש) לא מתפקד כראוי במקרה שלו.

תשובתכם לכלכלן: בראש ובראשונה, שנים רבות של ניסוי וטעייה הוכיחו כי השוק הפרטי אשר פועל ממניעים כספיים בלבד, אינו נותן פתרון ראוי למוצרים ציבוריים כגון: משטרה, חינוך, פיקוח, שפיטה, מוצרים הדורשים השקעות גבוהות ארוכות טווח (תשתיות). זאת ועוד: השוק הפרטי נוטה להפיק את הרווחים על גב שכר הוגן לעובדים, ניצול שוק ההון בעסקאות בעלי עניין מושחתות, התאגדות בהסדרים כובלים, קרטלים ושאיפה למונופול, אגב הפחתת איכות השירות ללקוחות – ומכאן שיש להוציא חלק מהמוצרים מידי השוק החופשי ויש להטיל פיקוח על מה שנותר בשוק החופשי.

אחרי שהכלכלן מסכים איתכם על מוצר אחד ועל הרגולציה המינימלית ביותר – הוא קיבל את שתי הטענות העיקריות והן שיש מוצרים שאסור להעביר לידיים פרטיות וכי השוק הפרטי לפעמים (בד"כ) לא מתפקד כראוי, וכל מה שנותר לברר הוא איזה מוצרים אסור להפריט, ואיזה פיקוח יש להשליט.

מדדים אמיתיים – מדדים שאכן משקפים ניסיון לבחון צדק חלוקתי אשר מטרתם היא צמצום פערים. הכלכלנים יסרבו להכיר בלגיטימיות של מדדים אלו.

ג.        מקסימום-מינימום – במדד זה מנסים לייצר שהעני ביותר יקבל כמה שיותר, כלומר – לא מסתכלים על העשירים בכלל, אלא על העניים בלבד; לדוגמא: העלאת שכר המינימום.

כלכלן יאמר לכם שזוהי הסתכלות נאיבית מאחר ויש לממן את התוספות שאתם רוצים לתת לעניים, והמימון יהיה על חשבונם.

לדוגמא: אם תעלו את שכר המינימום, אז מפעלים יסגרו, או פשוט יצמצמו בעובדים על ידי התייעלות במכונות, או פשוט צמצום אמיתי ועניים, בשמם פעלתם, יאבדו את עבודתם.

אם תתעקשו, הכלכלן יחזיר אתכם למדד ב' ויסביר בצורה יפה שזה בדיוק תפקידה של המדינה! תפקיד המדינה לדאוג שהעובדים שלא מקבלים מספיק בשוק החופשי יקבלו תוספות ולכן הוא יציע שהמדינה תשלם לעובדים השלמת הכנסה, מס הכנסה שלילי ועוד רעיונות.

שימו לב כי למהות של כל הרעיונות האלו: הימנעות מהטלת אחריות על המעסיקים ובראשם המעסיקים בשכר מינימום, אלו הם לרוב מעסיקים בעלי הון שמרווחים מאות מיליונים בשנה.

תשובתכם לכלכן: מי שמעסיק מאות אנשים לוקח אחריות על חייהם, לא פחות, אם לא יותר מהממשלה ואסור לו לברוח מאחריות זו וברור שעדיף מאה עובדים שחיים בכבוד מאשר מאה ועשר שמרוויחים שכר בזוי.

עם זאת, תציעו לו הצעה: בוא נעשה עסקה: העובדים ימשיכו להרוויח שכר מינימום, אבל אם העסק יהיה רווחי וזה יהיה אפשרי, בסוף השנה יתנו לכל העובדים השלמת הכנסה מהרווחים של העסק לשכר מינימום אחר, גבוה יותר, שיהיה מותנה ברווחים (במילים אחרות העסק יעשה את השלמת ההכנסה ולא המדינה).

אחרי שתציעו הצעה זו תשימו לב לעיוותים בפניו וגופו של הכלכלן כאשר הוא מתפתל להסביר למה בעל העסק (ההוא מהשוק החופשי שאסור להתערב לו) לא צריך לקחת אחריות על העובדים, ואת כל האחריות צריך להטיל על המדינה (ההיא שאסור לה להתערב בשוק החופשי.

ד.       שוויון אמיתי – במדד זה משווים בין העשיר ביותר, או העשירים ביותר (נניח העשירון העליון) לעני ביותר, או העניים היותר (נניח שלושת העשירונים התחתונים) ובודקים מה ההפרש.

הכלכלן יטען שזהו מדד של קנאים: מה אכפת לעניים כמה מרוויחים העשירים?

תשובתכם לכלכלן תהיה בשלושה נימוקים:

(א)     מאחר ושיטת התמחור מכוונת לעשירונים העליונים בלבד, פער משמעותי מדי בינם לבין העשירונים התחתונים יוצר מצב של שחיקה מתמדת בכח הקניה אשר מתבטא בתחילה באיפוס כח הקניה של העשירונים התחתונים והפיכת העבודה בשכר נמוך ללא כדאית כלכלית (כמו שקורה היום בישראל), ובשלב השני הפיכה של מעמד הביניים למעמד עני ותלוי במעסיקיו.

(ב)     אחד המניעים העיקריים לפשע הוא כסף, ואין בכלל מחלוקת כי פערים חברתיים כאלו הופכים את השכונות העניות לקנים של פשע מהסוג השנוא ביותר – פשעים של אלימות, שוד וגניבה, אשר גורמים בתורם לירידה בביטחון האישי.

(ג)      הוכח באופן מוחלט וחד משמעי כי פערים משמעותיים בין עשירים לעניים מקטינים את מידת האושר במדינה, אבל לא רק! במדינות בהן הפערים החברתיים נמוכים יותר החינוך טוב יותר, האנשים יותר בריאים, יש פחות שחיתות, יש פחות אלימות, המצב הנפשי טוב יותר, יש פחות התאבדויות, יש פחות ילודה בגיל הנוער ועוד ועוד.

וחשוב לציין – לא מדובר במחקר זניח שביצע איזה היפי, אלא מחקר משמעותי ביותר, המבוסס על מחקרים קודמים שנבדקו מלפני ומלפנים, שבוצע על ידי חוקרים בעלי שם מתחום הרפואה ומאגרי מידע והוא מבוסס על נתונים סטטיסטיים של שלושים שנה (!!)

תיכנסו – יש גם סרטון

הנה זה בכלכליסט

אני קורא לכם: הציגו את הטענות שמציגים הכלכלנים על מנת שביחד נבנה את הטיעונים שיאפשרו לנו להתמודד מולם בשיח הכלכלי בעתיד.

במאמרים הבאים אגע בהנחות היסוד של הכלכלה המודרנית ואסביר איפה הן מוטעות, בהכרת השוק ובכשלי השוק הקלאסיים והמודרניים.

נערך על ידי גליה
תגיות: , , , , ,

21 תגובות

  1. ארז צ. :

    מאמר מעולה,

    קריסת מערכת אספקת המים באנגליה עקב הפרטתה,
    המחדלים והעיכובים בפרויקט הרכבת הקלה בתל אביב,

    מוכיחים את המגבלות של השוק החפשי.

    בברכה, ארז

  2. יונתן :

    אין שום דבר רע בשיח ערכי.

    כל דעה וגישה מבוססת על שני יסודות,יסוד אחד הוא היסוד הערכי(מה ראוי) ויסוד שני הוא הבנת המציאות(מה קורה).

    הבנת המציאות היא דבר שלא תלוי בשמאל או בימין,מי שבוחר לעצום עיניים למציאות הוא אידיוט בין אם הוא בימין או שהוא בשמאל(זאת גם הסיבה שאני ספקן כשאני קורא ניתוחים מזווית ראייה מסוימת) .

    היסוד הערכי הוא עניין של הכרעה ערכית של טוב ורע,אפשר לשכנע ששיוויון מסוג מסוים הוא טוב או שחופש כלכלי מסוג מסוים הוא רע.

    מי שרוצה לשכנע יצטרך לעבוד בשני הצירים האלו,לדעתי צריך להתחיל מהשיח הערכי,ערכים הם הדברים שלא רק שאנחנו מגדירים כטובים וראויים אלא גם מוכנים לשלם עבורם.
    אני מוכן לשלם מחיר מסוים בעבור שוויון חברתי(כלומר אני מודע לכך שיהיה הפסד מסוים שגלום בכך במימוש הערך).

  3. מיכאל לינדנבאום :

    לדקל,
    המאמץ שלך ראוי לשבח.
    עם זאת,לדעתי,ניתן לצמצם את הנושא הכלכלי לשאלה פשוטה ביותר.
    מי מרוויח ומי מפסיד בכל החלטה "כלכלית" שהיא למעשה תוצאה של יחסי הכוח בין ההון לכלל האוכלוסייה?

  4. דקל-דוד עוזר :

    מיכאל ויונתן – היגררות לשיח ערכי כמו שעשיתם היא נעימה מאוד, אבל כלכלן לא יקבל אתזה במסגרת דיון כלכלי.
    הרעיון של הפוסט הוא לנצח במגרש של הכלכלנים, ולא לנסות לשנות את חוקי המשחק.
    לגבי מה שיונתן אמר – אחת מהנחות היסוד בכלכלה היא שכלכלה היא "אובייקטיבית", כלומר אינה מגדירה טוב ורע, אלא רק בוחנת מספרים.
    טענה זו היא שקרית (לדוגמא: למה אין עסקים לחטיפת ילדים?), אך אם נניח שהיא אמיתית, אז אנחנו צריכים להתמודד עם השאלה מה מגדיל את העוגה ומה לא, וכן מה מטרת השוק.

    ולמיכאל אומר שאין דבר כזה החלטה "כלכלית", כי כל החלטה היא "כלכלית" (לדוגמא ההחלטה לאסור על פתיחת עסקים לחטיפת ילדים גם היא החלטה כלכלית).

    כאשר אתה מתווכח עם כלכלן על כלכלות ליברליות, הוא ינסה לגרור את הדיון לעולם התל"ג, ששם הכלכלות האלו מצליחות ביותר (מאחר והם בנויות לכך) ואתה תצטרך להסיט את הדיון לצד החלוקתי ולהפריך את מדדי התמ"ג בכלים כלכליים שכלכלן ייאלץ לקבל.

    אי-שוויון כלכלי = פשיטת רגל כלכלית. זה לא עניין של "מוסר" או "ערכים", כמו שאמר קלינטון: "זו הכלכלה טמבל"

  5. יונתן :

    אני לא מסכים,אני חושב שהשיח הערכי הוא הקובע את היעדים,מעבר לזה השיח התועלתני יכול להראות איך להגיע לשם.

  6. דקל-דוד עוזר :

    ואתה צודק

    אבל זה אחד ממנגנוני הפרכת הכלכלה ולברוח לויכוח הזה גורם לך להפסיד בויכוח עם כלכלן..

    מבחינה כלכלית הטענה היא לנטראליות וצריך לדעת איך לנטרל את הטענה הזאת.
    זה כמובן לא חלק מהמאמר.

  7. עמית-ה :

    דקל בקישור המצורף תוכל לגלות בין היתר שכלכלה סוציאליסטית יותר "כלכלית" גם במונחי/מדדי ניאו-ליברליזם.
    http://www.paecon.net/PAEReview/

  8. דקל-דוד עוזר :

    עמית - זה הרעיון

    אני מסכים איתך לחלוטין.
    הרעיון הוא ליצור כלי ויכוח.
    קבל תיקון, אני לא מסכים איתך, מדובר בעובדות מחקריות ולא ב"דעות".

    בדיוק מהסיבה הזאת אני מבקר את השמאל שזנח את השיח ה"כלכלי" לטובת שיח "ערכי". למה? אנחנו מנצחים גם שם!

  9. לקסי :

    פחד ההגמוניה

    ההגמוניה – השיח הנורמטיבי – בישראל היום (לא בעיתון, בציבור). הוא שיח ניאו-ליברלי.
    השיח הזה הוא הרווח בין מי שמבינים את מהותו ועוד יותר בין אנשים שלא מבינים איך המשק פורח והם שוקעים בבוץ.
    אנשים שסובלים ממכות ביבי וטוענים בלהט: "אבל בכלכלה ביבי הוא מי שהציל את המדינה, אולי בענין השטחים הוא קצת קיצוני, לעומת זאת אין כמוהו מנהיג כלכלי".
    נוכח ההגמוניה הזו, מנחי השיח הציבורי, לעתים חוששים להיות לא פופולריים ו"לחטוף" בקלפי, אז הם נוהגים לפי הכלל הבזוי: אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם (תורגם מאמריקאית).

    ואולי
    הם מפחדים

  10. דנדו דוד :

    אולי מישהו ייקח הרעיון של דקל וייעשה מזה תנועה ארצית?

    מה שלקסי אומר מעלה סוגיה של ממש.
    בהחלט יש מקום לתנועה ארצית שמטרתה לבנות שיח כלכלי מתקדם ועמוק.
    הרעיון של לבנות "ארגז כלים" של טיעונים במישור הכלכלי יכול להיות בסיס מצוין לתנועה ארצית.

  11. איציק יאפ :

    דקל, הרשה לי לאתגר אותך קצת

    יצא לי לדבר עם הרבה (או יותר נכון לשמוע הרבה) כלכני "שוק חופשי החופש לבחור" אידאולוגים שטופי (ושוטפי) מוח. הדברים שכתבת לא היו מטרידים אותם כל כך.

    "שוק חופשי דואג לשוויון לבדו ולכן צריך לקדש את השוק ולאסור כל שימוש ברגולציה על השוק."

    הם גורסים שסך כל התהליכים הפועלים במערכת כוחות השוק תאזן את עצמה בסופו של דבר, ועל כן, כל התערבות (רגולציה) תוציא מאיזון.

    זוהי ה י ד ה נ ע ל מ ה [נא להשתחוות] מעין כוח בלתי נראה וחסר צורה ששופט את כולם ונותן לכל אחד כגמולו.

    או, זה נשמע נהדר! יש תשובה לזה?
    (כן. איזון אינו שיוויון. האיזון יכול להיות גרוע מאוד לרוב האנשים וטוב מאוד לקומץ.)

    "שנים רבות של ניסוי וטעייה הוכיחו כי השוק הפרטי אשר פועל ממניעים כספיים בלבד, אינו נותן פתרון ראוי למוצרים ציבוריים"

    איזה ניסוי וטעיה? באיזו מעבדה?
    אגב, כל "טעות" שכזו שתביא להם לא תהיה טעות של "השיטה" אלא יישום לקוי שלה, זה לא היה "מספיק שוק חופשי".

    "הוכח באופן מוחלט וחד משמעי כי פערים משמעותיים בין עשירים לעניים מקטינים את מידת האושר במדינה"
    מי הוכיח? איך? איפה? מה זה אושר בכלל? האם יש דבר כזה אושר?

    כלכלנים יאמרו לך שהמדינה מעצם היותה לוקחת את כל הכסף שאתה משלם כמיסים ומכניסה לכיסים שלה. וכשתגיד "כיסים של מה? למדינה יש כיסים?" הם יגידו שכולם מושחתים ולוקחים את כספי המיסים לעצמם. וכשתגיד להם שלא כולם רעים ומושחתים, הם יגידו שזה נכון – כל הכספים נאבדים בבירוקרטיה לא יעילה שבה לכל מנהל יש תת מנהלים ולהם תת מנהלים וכן הלאה וכולם לא עושים כלום חוץ מלקחת כסף ציבורי ולשאול את תתי המנהלים שלהם איך הם מתקדמים.
    זה לא סתם – את הטיעונים שאלו שמעתי מאחד מהפרופסורים הנחשבים בארץ לכלכלה, ששימש כיועץ של שרי אוצר למיניהם.

    כלכלנים יגידו לך שאירגוני העובדים, ובראשם "האיש הרע עם השפם" (ציטוט) שהחזיק את כל המשק בביצים הם אלו שגורמים להאטה ולירידה באיכות החיים, והם אלו שמונעים מהשוק החופשי לשגשג.

    כלכלנים יגידו לך שאשמים בכל המצב הזה הם הערבים והחרדים, כי זה מגזר שלא עושה כלום ורק מוצץ את לשד המדינה, כמו עלוקה. כלכלנים יגידו לך שרק הי טק הוא המניע האמיתי של הכלכלה במדינה, ואנחנו צריכים לחנך את כולם להיות הי טקיסטים.
    את זה שמעתי דווקא בראיון לרדיו בו ריאיינו את שלי יחימוביץ מול כלכלן שמשמש עכשיו בסגל היועצים של שר האוצר.

    כלכלנים יגידו לך שהבעיה האמיתית של המדינה היא שאנשים לא יודעים לפרגן.
    גם את זה שמעתי בראיון אחר עם שלי יחימוביץ (מה לעשות, אני אוהב לשמוע ראיונות שלה, היא מדברת לעניין) מול כלכלן אחר בתפקיד בכיר. הם דיברו על התמלוגים.

    כלכלנים יגידו לך שהמדינה היא המקור לכל הצרות של האנשים.
    כלכלנים ישכנעו אותך בלי צל של ספק שהמדינה היא לא אתה, אלא גוף רשע שממנו צריך "להשתחרר". וכשתגיד להם "מה אתה דפוק, גוף רשע?!" הם יגידו לא רשע, אבל מסואב ומושחת ויחזרו על ההסבר של הבירוקרטיה.

    כלכלנים יגידו לך שרק מערכות פרטיות הן יעילות כי הן שואפות ליעילות כלכלית ואילו מערכות ציבוריות אינן שואפות לכלום כי מה אכפת להם, הם מקבלים כסף בחינם מהמדינה.
    ואם תגיד להם שיש מקום לשיפור אבל לא צריך לזרוק לפח, הם יחזרו להסבר של הבירוקרטיה והאיש הרע עם השפם.

    כלכלנים יסבירו לך שכ-ו-ל-ם רוצים לחיות בעולם מתקתק וחמוד ואוטופי, אבל האוטופיה של הסוציאליסטים היא מדהימה, אבל לא עובדת. עובדה שכל הקיבוצים נפלו והופרטו.

    מה אתה אומר על אלו? אה, ויש עוד… עוד הרבה.

  12. עמית-ה :

    איציק
    לכל השאלות שלך יש תשובות טובות, חלקן פה באתר חלקן בבלוגים אחרים ברחבי הרשת.
    יש ספרים ומאמרים ואתרים שכולם עוסקים בדיוק בנושאים האלו.
    לשכנע את כלכלני העולם השטוח שנפגשת אתם אלו ששלי יחמוביץ' מתמודדת מולם בראיונות, אי אפשר וגם אין צורך.
    האנשים האלו שבויים בקסם המשיח המת שלהם כמו שבתאים, מה שצריך לשנות זה את כיוון הזרם, שהרוב יראו כי המלך עירום.
    כשנגיע למצב בו אנשים מצביעים וצוחקים על פרופ' מואב ואורי יוגב ומספרים זה לזה כמה הם מגוחכים נדע שהגענו ואפשר לנוח.

  13. דקל עוזר :

    עמית אתה טועה מאוד

    עמית – כל הרעיון הוא כן להתמודד איתן וכן לנצח אותם בוויכוח, וכך נבנה מנגנון שמנצח את הכלכלנים בכלכלית.

    איציק – הרמת את הכפפה אותה חיפשתי וזרקת אלי.

    אני מתחייב בזאת להשיב לך בפוסט שמתייחס לטענותיך אחת אחת.

  14. יונתן :

    איציק,אני יכול לנסות לתת כמה תשובות:

    לגבי השוויון המושג על ידי היד הנעלמה- כמעט בכל תחום עסקי יש יתרון לגודל,כלומר שחברות(עד גודל מסוים) הן יעילות יותר ככל שהן גדולות יותר ולכן ויתור מוחלט לשוק עשוי ליצור מונופולים.

    אני לא חושב שמישהו היום יכול לטעון בגנות כל רגולציה,הוויכוח היום הוא לא על הקצוות של אפס רגולציה מצד אחד ושליטה מוחלטת מצד שני,הוויכוח הוא על האמצע,האם צריך קצת יותר או קצת פחות ומה אופי הרגולציה.

    די ברור שחברות שפועלות ממניעים כספיים לא ייתנו מענה טוב לצרכים ציבוריים,המטרות של החברות ושל הציבור שונות,והשוני הזה יפריע להשגת המטרות.

    הרבה מאוד כסף באמת הולך לאיבוד בבירוקרטיה ובמנגנון ממשלתי לא ברור,ההסתייגות היחידה שלי היא שבד"כ לא מדובר באנשים עצלנים שלא עובדים אלא באנשים שעובדים קשה מאוד,פול גז בניוטרל.

    כשאיגוד עובדים משבית את המשק בלי סוף הוא באמת גורם לבעיות,אחת הסיבות שבגללה עברו בעיריות לעבודה עם קבלני ניקיון במקום להחזיק את העובדים אצלם היא שקבלנים לא שובתים.

    לכלכלנים שטוענים שהמדינה היא גוף רשע אפשר להחזיר ולומר שלמי שנמצא בתחתית הפירמידה לא משנה מי מדכא אותו,בעל העסק או המדינה,רק שבעיני המדינה לעובד ולבעל העסק יש אותו מעמד ואילו בעסק זה לעולם לא יהיה כך,אגב צמיחת הלאומיות המודרנית הגיעה כחלק מהרעיון של שיוויון,לא עוד רעיון פיאודלי של אדון וצמית אלא אנשים שווים תחת מסגרת לאומית מאחדת.

    לגבי הסוציאליזם שנפל,הוא אכן נפל אבל גם הקפיטליזם המוחלט של המאה ה19 (שבו לא הייתה שום הגנה ותמיכה סוציאלית) נפל ולמעשה הסוג הזה של קפיטליזם הוא שהיווה את הרקע למרקסיזם(הרי מרקס כתב חלק גדול מהגותו כשהיה בלונדון),הויכוח היום הוא לא הקצוות המוחלטים אלא על האמצע,האם צריך להוסיף רגולציה לתחום ספציפי,האם יש איזון בין התחומים השונים השונים(עודף רגולציה בתחום אחד לעומת חוסר באחר יגרמו להטיה בשוק).

    חלק מהבעיות שלנו בכל ויכוח הוא שקיים בלבול בין ערכים לשיטות,ברור שלא כל שיטה כלכלית שתבטא ערכים מסוימים תהיה מוצלחת (כמובן,מוצלחת למי?זאת שאלה חשובה)כמו שיטה אחרת שתבטא ערכים אחרים,מדינה שתנקוט במדינות המגינה על זכויות עובדים ואיכות הסביבה ומגבילה את העסקים שלה במיסוי דרקוני תצמח פחות מאשר מדינה זהה(תנאים זהים מבחינה בטחונית,מדינית,אנושית וכו')שלא תגביל את עצמה בתחומים האלה,אבל במערכת הערכים שלנו שמדברת על רווחה ועל ערבות הדדית כדאי,מבחינה חברתית ומוסרית ,לספוג את הנזק הזה.

  15. איציק יאפ :

    יונתן, בוודאי שאנחנו לא עוסקים בקצוות

    עבודה שחורה זה לא מק"י. אנחנו לא רוצים שישראל תהיה קיבוץ ענקי.

    כלכלנים מהסוג שמייעץ לממשלה להפריט כל דבר אפשרי לא רואים בעניהם "אמצע" או "סוגים של רגולציה". הם רוצים… להפריט כל דבר אפשרי, כדי להגביר תחרות.

    בכלל רגולציה זה דבר חשוב מאוד, ועליו יש טעם להדיין. אבל ה"מלחמה" האמיתית היא על ההפרטה. אין צורך ברגולציה בתחומים בהם אין הפרטה.

    וגם בעניין ההפרטה מול הלאמה אין ספק שאי אפשר ובכלל לא צריך להלאים את כל המשק. אבל הממשלה, ז"א המדינה, ז"א אנחנו הציבור צריכים להחזיק ולהלאים כל מה שקשור באופן מובהק לשירות ציבורי.
    כלכלנים מהסוג שייעץ לממשלה להפריט את בתי הסוהר ולמכור ללבייב לא מעוניינים בשירות ציבורי. הם אומרים שזו ה י ד ה נ ע ל מ ה שתטפל באנשים שזקוקים לשירות כזה.

    הבעיה העיקרית היא שאני יודע (אבל עדיין חוקר ושואל) את התשובות לרוב השאלות האלו, אבל אין מום אחד שמרכז אותם בצורה שתהיה נגישה לכל. כי להתחיל לחפור בטקסטים של יסו"ד זה מעניין רק אנשים מאוד מסויימים. כל השאר פשוט נופלים שבי בשקרים (כן, ממש שקרים) של כלכלנים שמכוונים לידי הפרטה של כל המשק וזקוקים לתמיכה ציבורית.

    אפילו שמעתי כלכלן (פרופסור, לא פחות) שאומר שהפרטה זה הפתרון הכי סוציאלי שיש וממשלה שמתנגדת להפרטה היא מתנהלת נגד האזרחים שלה.

  16. דקל עוזר :

    תגובתי - מחר בעבודה שחורה

    אקדים ואומר שאני לא מתכוון להשתמש באותם הסברים נדושים שכולנו מכירים, אלא בטיעונים שיסייעו להביס כלכלנים בויכוחים.

  17. איציק יאפ :

    אם אתה רוצה עוד "דיבורי כלכלנים"

    אני אשמח אם תתיחס לכל מה שאומר הפרופסור הזה, מי שבמקרה הוא בראש הפורום המייעץ לשר האוצר.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3752125,00.html

  18. דקל-דוד עוזר :

    באופן כללי, ניתן להוקיע את מואב בכך שהוא היה בעיקר באקדמיה, אבל אתייחס לטענות שלו ברצינות:
    א. לגבי הטענה שיש לבחור את המודל הדני ולא המודל הצרפתי – אני מסכים, אבל בוא נתחיל בפריסת רשתות הביטחון ורק אחר כך נחליט להשמיד את העבודה המאורגנת.
    ב. לגבי הטענה שצריך להחליש את וועדי העובדים – שום כלכלן שמכבד את עצמו לא יציע את זה, כי זה גורם לחוסר שיווי משקל בשלב המשא ומתן בעת כריתת הסכם העסקה וכן בשלב העבודה והקידום של העובדה, ובעיקר בשלב היציאה של העובד מעולם העבודה (פנסיה וכו').
    כלכלה מתפקדת טוב במצב שיווי משקל והיעדר שיווי משקל יוצר פגמים בכלכלה.
    בעניין זה אני מפנה אותך להצעת ה"מינימום מקסימום" שהצעתי במאמר לעיל – אולי נעשה שתי שכרי מינימום – אחד בלתי מותנה והשני מותנה ברווחי העסק שבראש ובראשונה יילכו לעובדים עד שהם יגיעו לרף השני של שכר המינימום.
    נניח שנוריד את שכר המינימום ל-2,000 שקלים, ונקבע שכל רווחי העסק ילכו כדי להעלות את שכר העובדים בעסק ללא פחות מ-6,000 ש"ח, ורק אז ניתן יהיה לחלק משכורות עתק של מעל 100,000 ש"ח לחודש או דיבידנדים – האם הוא יסכים?

    לגבי הטענה שצריך לדאוג למי שלא מאוגד – אני מסכים איתו, אבל הפוך – צריך להפוך את ההתאגדנות במסגרת של ארגוני עובדים לחובה סטטוטורית.
    אין דבר שמועיל יותר לכלכה מאשר הפיכת ההתארגנות לסטטוטורית, מאחר וזה יקיים שקיפות בארגוני העובדים ויבטיח שיווי משקל של השוק.

    לגבי ויסקונטין – התשובה היא מדדים. לא ברור איך אדם שקיבל תואר של פרופ' מתעלם מנתונים מדעיים וסטטיסטיים שמוכיחים שויסקונטין היא תכנית גרועה. אני ממליץ לעומר מואב, לפני שהוא ממליץ המלצות, לבדוק את העובדות.

    לגבי אחוזי ההעסקה של החרדים – אומר שאם הוא היה עקבי אז הוא היה טוען שהיד הנעלמה תדאג לזה. מכיוון שהוא מודה שהיד הנעלמה לא פועלת, וצריך להתערב, אז הוא מודה שכל התיאוריה שלו לא טובה. אין ספק שצריך להתערב כאן באופן רגיש ובעיקר בשיתוףפעולה עם המגזר החרדי שהוא המגזר הראשון בעולם שעודד את ההשכלה לכל מלפני יותר מ-2,000 שנה.

    באופן כללי יש הרבה דברים שאני מסכים עם פרופ' מואב, כמו הצורך בשקיפות, תחרות ורגולציה.
    צריך לזכור שיש לו יום או יומיים יותר ניסיון בתחום הכלכלי ועובדתית הוא מסכים עם רוב מה שאנחנו אומרים, אבל יש דברים שהוא פשוט נגרר בלשונו במהלך הראיון ומצוטט מחוץ להקשר.

    בסופו של דבר, הייתי ממליץ לצאת בהכרזות אחרי כל ראיון של פרופ' מואב שהנה הפרופ' הכי בכיר בישראל מקבל את עמדותיה של שלי יחימוביץ תוך עיוות דבריו.

  19. ראש איגוד אנשי הקש :

    אנא הניחו לנו!

    בשם איגוד אנשי הקש העולמי: הניחו לנו! הרי רק אנחנו אומרים שהיד הנעלמה תדאג לכל. רק אנחנו אומרים שהשוק הוא הפתרון לכל דבר ושאין מקום למעורבות ממשלתית, ואפילו אנחנו לא אומרים שהשוק ידאג לסיפוקם של מוצרים ציבוריים (תשתיות, בטחון, וכו) ברמה מספקת. מספיק חבטתם בנו! עברו להתמודד עם אנשים אמיתיים!

    מתי עומר מואב אמר שהיד הנעלמה תדאג לכל? מתי הוא אמר שהשוק הוא הפתרון לכל? להביא פה עשרים ציטוטים מהאייק, פלוס עשרים ממילטון פרידמן, פלוס שלושים מעומר מואב שבהם הם אומרים ההיפך?

    בתור ראש האיגוד של אנשי הקש, אנא – הניחו לנו מעט. לכו להתמודד עם הטענות שמעלים אנשים אמיתיים.

  20. איתמר :

    סוגי שיוויון

    ההגדרה שלך ל"שוויון אמיתי" היא ההגדרה היחסית להכנסה. יש הגדרות מקובלות אחרות. לדוגמה: שיוון בפני החוק. עפ"י הגדרה זו לעני ולעשיר יש אותן זכויות ואם אסור לקחת לעני כסף אז אסור לקחת גם לעשיר.
    לגבי זכויות, יש הבחנה בין זכויוות חיוביות לזכויות שליליות וכדאי להבהיר על מה אתה מדבר.

  21. איתמר :

    על השוויון

    מספר סרטונים קצרים על משוג השוויון:
    http://www.learnliberty.org/category/philosophy/equality

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.