חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ייצוג עובדים ברשות השידור כמשל לתהליכים גלובלים

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 26.09.10 6:03

תהליכים גלובלים משפעים על סכסוכי עבודה מקומיים ויחסי עובד מעביר. התבוננות במשא ומתן על הרפורמה ברשות השידור מלמדת על התפוררות סולידאריות העובדים בין הסקטורים השונים ברשות, תוצאה של מדיניות "הפרד ומשול" הנמשכת זמן רב

מאת: יעקב לקס

כתבות שפורסמו לאחרונה ב-themarker* עוסקות בעניין שקיבל, בעבר הלא רחוק, במה כאן בעבודה שחורה**.

ננסה הפעם לראות את ההקשר הרחב יותר, לאו דווקא את הסכסוך במקום העבודה המסוים הזה, אלא את התפישה המנחה משא ומתן על הסכמי עבודה,  את הייצוג של העובדים כלפי הנהלתם, את מקומם של יושבי ראש הועדים ואת היחסים של הועדים וההנהלות.  בסוף הסיור נשוב אל היחסים האלה ברשות השידור.

איננו עוסקים כאן במאמר אקדמי, אפוף ציטטות ומראי מקומות, ננסה לגרות דיון ברמה של טור בבלוג, וגם זאת בהתמקדות של כותרות וראשי פרקים.

הבסיס לדברים הוא שתהליך ייצור במקום עבודה כלשהו, בין אם הוא מייצר ברגים, תכניות משודרות או מכירת חולצות, הוא תהליך ששותפים בו בעלים ועובדים.  הבעלים – כאשר אינם עובדים בעצמם באותו מקום – תורמים את ההון הדרוש לייצור (מבנים, מכונות, חמרי גלם, הון חוזר וכו'), העובדים תורמים את אישיותם, את יכולתם ואת זמנם.  הייצור לא ייתכן בלי שילוב של שני אלה.

משהותוותה תכנית הייצור, עולה שאלת התגמול הנאות.  כאן נכנס השיקול מה יהיה היחס בין התגמול לעבודה לבין התגמול להון.

עם המהפכה התעשייתית הראשונה שגרמה לשינוי חד ביחסי המחירים בין מוצרים חקלאיים לאחרים, לרעת האחרונים, ירד כושר ההתפרנסות מחקלאות, מה שהביא לפליטת המונים מהכפרים לערים באירופה.  ההמונים האלה נעשו עד מהרה לעבדי התיעוש בערים (תיאורים מזעזעים אצל צ'רלס דיקנס ועוד).  המצב הזה, בשינויים קטנים נמשך עד לסוף המאה ה-19.
העבדות הזו התאפשרה בשל חלוקת העצמה הבלתי סימטרית בין בעלי ההון והעצמה המעטים לבין הפועלים הרבים.  גם אבי השוק החפשי והיד הנעלמה אדם סמית הכיר בא-סימטריה הזו ("על עושר האומות" פרק ד') וגם כתב על התארגנות המעבידים להורדת השכר שאינה נחשפת ברבים, לעומת העונשים המושתים על עובדים המנסים להתאגד.

בראשית המאה העשרים התאגדות העובדים נעשתה נפוצה יותר ויותר (בארץ-ישראל הוקמה ההסתדרות הכללית).  בטור קצר זה נדלג על האירועים הסוערים של המחצית הראשונה של המאה, גם בהקשר של התאגדות העובדים בעולם.

הסוציאל-דמוקרטיה שגברה אחרי מלחמת העולם השנייה הביאה להכרה רבה בזכות ההתאגדות של העובדים.  הסוציאל דמוקרטיה גם ראתה את שותפות העובדים בתהליך הייצור כמקנה להם זכות בניהול.  התוצאה היתה שיתוף העובדים בהנהלות ובמועצות המנהלים של המפעלים שבהם הם עבדו.  חלק נוסף היה ההכרה בכך שמימון ההתאגדות הוא חלק מפעילות הייצור.  התוצאה, במקומות עבודה גדולים בישראל, היא שתפקיד יו"ר ועד העובדים הוא חלק מתהליך הייצור וזמנו מוקדש כולו לתפקיד זה ומשולם מתהליך הייצור.

במקביל, כחלק מהתעצמות כוחם של העובדים וחקיקת חוקי העבודה, הוכרו ארגוני עובדים ארציים, בשעתה כמעט רק ההסתדרות הכללית, כארגונים יציגים המוסמכים לנהל מו"מ על הסכמי עבודה כלליים במשק.  הסכמים אלה הורחבו בצו על רוב העובדים במשק.

מתקפת הנגד של ההון – במאבק על התמורה מהייצור – התממשה בביטול הסכמי ברטון-וודס שאיפשר את הגלובליזציה ואת העברת העבודה לשדות הציד של סוחרי העבדים המודרניים בסין ושכנותיה.
בארץ, גם בשל חדירת עבודה ערבית זולה בעקבות מלחמת ששת-הימים, נחלש כוח המיקוח של ההסתדרות.  המהפך השלטוני ב-1977 השלים את היערכות ההון להסתערות על העבודה המאורגנת.  נחלשה גם ההגמוניה של הסוציאל-דמוקרטיה ואל פני השטח פרצו במקביל הליקויים שנתמסדו בהסתדרות, הקיפוח העדתי וכאמור לעיל מתקפת ההון על העבודה המאורגנת.
התוצאה היתה שההסתדרות, עדיין ארגון יציג – אבל רק של מקומות עבודה שמרבית עובדיו חברים בה – איבדה את כלליותה (אבדן זה התאפשר ביתר שאת בניתוק קופת החולים הכללית מההסתדרות, גם הוא חלק ממתקפת ההון על העבודה, מכת המחץ הונחתה על ההסתדרות ע"י חיים רמון ב-1994, עם הקמת ההסתדרות הכללית "החדשה").
נוצר מצב שבו במקומות עבודה גדולים שנותרו בהם ארגוני עובדים חזקים וסולידריים, העובדים משיגים לעצמם תנאים טובים יותר מאשר במקומות עבודה שבהם אין לעובדים יכולת ארגון ושאין בהם סולידריות בין העובדים.
ההסתדרות הכללית שחשה מצוקה בשל ירידת כוחה הפוליטי בחרה "לגלות אחריות", או אולי "להציל את מה שאפשר" ובכך נוצרו איים של הפקרת עובדים.  על רקע זה, בין היתר, קם ארגון "כוח לעובדים" (במסגרת טור זה לא נרחיב אודות ארגון חשוב זה ואודות החשיבות הרבה של הקמתו).
מאידך שימרה ההסתדרות בידה, מכוח החוק את מעמד הארגון היציג המנהל מו"מ בשם עובדים באותם מקומות עבודה שמרבית עובדיהם מאוגדים בה.

נוצר מצב שבו, בחלק ממקומות העבודה, אכן מצליחה ההסתדרות לנהל מו"מ ולהשיג לחבריה הישגים שלולי השתתפותה לא היו משיגים אותם.

מאידך נוצרו מצבים שבהם ההסתדרות מתוך "גילוי אחריות" ו"ראיית התמונה הכוללת" מוותרת בשם מיצגיה על תנאי עבודה שהעובדים אינם מוכנים לוותר עליהם.

זהו בדיוק המצב שנוצר ברשות השידור.
ההסתדרות מנהלת את המו"מ על פיטורי עובדים, במסגרת הרפורמה, תוך השתקת נציגי העובדים (הטכנאים).
ההנהלה – מאידך – יצרה קריקטורה של מימון נציג העובדים מתוך פעילות הייצור.  ההנהלה בחרה לנהל את המו"מ עם "נציג" של העובדים, שהוא איש אגודת העיתונאים בירושלים, הוא נבחרם של כלל העיתונאים שעובדים בירושלים והסביבה ובהם גם של עיתונאי רשות השידור הירושלמים.  ההנהלה גם מצאה "הסדרים" לפיצוי מי שמולו היא מנהלת את המו"מ, הסדרים, שלפי דו"ח מבקרת הרשות (שפורסם בעיתונות*) נוגדים את כללי העבודה ברשות ושעצם קיומם מהווה ניגוד עניינים מובנה בדיוק למו"מ הזה. הסדר שנוגד גם את כללי התקשי"ר, שבעניין זה מחייב גם את רשות השידור.  התוצאה היא שהייצוג הופקע מועדי העובדים העיתונאים, ברדיו ובטלויזיה, לטובת נציג כלל העיתונאים הירושלמים שמעמדו – כלפי העובדים ברשות – דומה לזה של הסתדרות הכללית.  נציג שמקבל, על פי דו"ח המבקרת, שעות נוספות וכוננויות מההנהלה שאיתה הוא מנהל משא ומתן.  יש לזכור שבמו"מ זה מדובר בצעדים כואבים שמעוררים התנגדות עזה בקרב העיתונאים ברשות השידור.  ברשות עובדים כמה מאות עיתונאים שכמחציתם עלולים לאבד את מקום עבודתם בעקבות המשא ומתן הזה שמתנהל מעל לראשם על ידי אגודת העיתונאים וההסתדרות.

כנראה שגם סולידאריות העובדים בין הסקטורים השונים ברשות השידור זקוקה לשיפור, תוצאת "הפרד ומשול" במשך זמן רב.

_________
* הממונה על השכר באוצר: שעות העבודה ברשות השידור יחושבו באמצעות שעון נוכחות
* דו"ח: חשש לניגוד עניינים בתגמולי רשות השידור ליו"ר הוועד
* רשות השידור: מעבר ל-5 ימי עבודה בשבוע תמורת שקט תעשייתי לעשור; כל העובדים יקודמו בדרגה
* מבקרת רשות השידור: ההנהלה מאשרת לדני זקן שעות נוספות שלא כדין
**
רשות השידור – ברז הזהב שלי
** הרפורמה ברשות השידור – זו אינה הרפורמה הנחוצה
** רשות השידור – משהו רקוב שם בממלכת שקלאר

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , ,

17 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    ההתנהלות של ההסתדרות הכללית בעייתית ופוגעת באינטרסים של העובדים פעם אחר פעם.
    השאלה היא מה אפשר לעשות? האם יש לועד העובדים יכולת לפרוש מההסתדרות? האם יש צורך בחקיקה שתגן על ועד העובדים ועל רצון העובדים כפי שהוא בא לידי ביטוי בהצבעות מפני שרירות ליבו של הארגון היציג?
    זה די מזכיר לי את מה שאני חושב על משאלי עם. אם כל הכבוד לורם הנבחר ולארגון היציג, גם לבוחרים יש זכות לשנות את דעתם ולעמוד עליה בזמן שהארגון אינו מייצגם נאמנה.

  2. מיכאל לינדנבאום :

    1)הבעיה שה"ארגון היציג" מייצג אך ורק את ממשלת ביבי.
    2)מזמן כבר מזכ"ל ההסתדרות לא נבחר על ידי חברי הוועדים או סתם חברי ההסתדרות.
    לדוגמא : למרצ או לחד"ש יש נציגות בועדה המרכזת(הממשלה של ההסתדרות).מפלגות אלה לא מייצגות אפילו ועד עובדים אחד!!

  3. דליה :

    לקסי
    הראייה רחבת הטווח שלך מעניקה לנציג העובדים דני זקן מעמד מכובד מאוד.
    בלשון פשוטה, מה שאני הבנתי, הוא שנציג העיתונאים מקבל שכר מהמנהלים שאיתם הוא מנהל מו"מ. בצורה כזאת קשה לו לייצג את העובדים בצורה הולמת. מבקרת הרשות התלוננה על כך.
    זה מה שאני הבנתי. האם אני צודקת?

  4. מיכאל לינדנבאום :

    לדליה,
    בכל מקום עבודה גדול ייצוג עובדים נחשב משרה לכל דבר.
    הבעיה פה היא שנציג העיתונאים ,"נבחר" על ידי ההנהלה ועופר עיני, אבל לא על ידי רוב העתונאים.
    מיכאל מירו,אם ירצה, יכול לספר על כך דבר אחד או שניים.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    לדליה (3)
    צודקת. דני זקן, עיתונאי ב"קול-ישראל", שהוא בועד עיתונאי הבירה, אך לא איש ועד עובדי רשות השידור. מונה (ע"י מי בדיוק?) לנהל את המו"מ לכאורה מטעם עובדי הרשות. תוך כך הוא מקבל מההנהלה ימי-עבודה בתשלום לצורך ניהול המו"מ, לכאורה "נגד" אותה הנהלה.

  6. מיכאל לינדנבאום :

    אפשר להגיד שנעשתה פה קנונייה משותפת של ההנהלת רשות השידור ועופר עיני נגד עובדי רשות השידור(עיתונאים,טכנאים ועובדי מנהלה).

    כאחד שעבר הפרטה וטירור תעסוקתי ב"פז",אני רק יכול להביע זעמי והזדהותי עם העובדים.

    פתאום החוקים הם כקליפת השום כשמדובר לדפוק עובדים בארץ הזאת.

  7. עמית-ה :

    אני לא יודע מה יקרה ברשות השידור, אבל אני בטוח שהתנהגות ההסתדרות היא שיקוף מצב.
    אני חושב שהעובדה שיותר ויותר אנשים בארץ מבינים שהעובדים והם עצמם נפגעים ע"י ההנהלות וההון תגרום בסופו של עניין לשינוי המצב ושינוי ייצוג העובדים כולל ההסתדרות.

  8. איתי :

    מרוב רקע היסטורי ומבואות בכלכלה איבדתי את המיקוד.

    יש פה טענה חמורה לכך שנציג העובדים אינו באמת נציג העובדים ושהתנאים בהם הוא פועל הם על גבול השחיתות אם לא גרוע מזה.

    א. היות שההאשמה מאוד חמורה היה זה אך לעניין להביא פה את גרסתו של הנאשם (כלומר לראיין אותו) ולא להתיש את "המושבעים" באלף ואחת הקדמות.

    ב. מעבר לכך אני מוצא שני חורים גדולים מאוד בכתב האישום: ראשית, הכיצד לא מתקוממים הוועדים האותנטיים ותובעים בראש חוצות לנהל את המו"מ במקום מי שלטענתם אינו מוסמך לכך. זה נראה לכאורה כעילה לתביעה פשוטה בבי"ד לעבודה.

    שנית, אם גם אלה נרדמו בשמירה או עסוקים במלחמות אחים, איפה לכל הרוחות מתחבאים כל עובדי הרשות?

    לשם השוואה, בסיפור אופק חדש ראינו שהתסיסה בשטח הולידה התארגנות מלמטה שסחפה עשרות אלפים ויצרה איום של ממש על מעמד שרת החינוך ועל מעמד יור הסתדרות המורים. כל זה נעשה למרות המגבלות הקשות של עובדים החייבים לשמור על משרתם ולא יכולים להתעמת חזיתית עם הנהלה התומכת ברפורמה.

    השתיקה הזו מעלה את האפשרות שהמתנגדים למתווה המסתמן (ובהם חברנו מיקי מ) הם רק מעטים, ורוב העובדים מעדיף רפורמה (עם/בלי הסכם פרישה מוקדמת עבורם) על המשך דשדוש במצב הקיים, בוודאי כאשר בשנים הקרובות לא צפוי כאן מהפך סוציאליסטי שיש טעם לחרוק שיניים להתבצר ולחכות לו.
    במלים אחרות, אפשר בהחלט לטעון שדני זקן אינו מייצג את עמדת רוב העובדים, השאלה היא האם מיקי מ. מייצג את עמדת רוב העובדים יותר ממנו.

  9. מיכאל לינדנבאום :

    שאלה טובה "הכיצד לא מתקוממים הוועדים האוטנטיים" נגד ה"ייצוג" שנכפה עליהם.
    שני הסברים אפשריים:
    1)העובדים נתונים לטירור תעסוקתי ולאיומים יום-יומיים.הם משותקים מפחד.
    2)"עילה לתביעה בביה"ד לעבודה".
    איזו קומדיה!ביה"ד לא מתערב בנושאי איגוד מקצועי,מה עוד שהוא בידי ההסתדרות,שלה ורק לה,מונופול ה"ייצוג".
    לעובדים כעובדים,למי שלא יודע ,אין כלל מעמד משפטי בביה"ד לעבודה.

    לגמרי לא במקרה.

    לגבי המורים, תסיסה-תסיסה אבל הם "קיבלו את הדין" ולא עברו כאיש אחד לארגון המורים החזק,כמו שעשתה חברתנו ענת שניידר.

    לגבי דני זקן,לומר שאינו מייצג את עמדת רוב העובדים,זה שימוש בלשון אורווליאנית.הוא "מייצג" עובדי הרשות כמו שרופא יכול לייצג אינטרסים של המהנדסים.
    השאלה על מיקי מירו לגיטימית ומעניינת.
    אבל לפחות פה מדובר על עובד רשות,ולא סתם שכיר חרב שתול.

  10. לקסי :

    למיכאל (9),
    דני זקן הוא עיתונאי (ספורט) ועורך ברשת ב' של "קול ישראל".

  11. איתי :

    כבר אמרתי שהטיעון שביה"ד לעבודה הוא בובה של ההסתדרות זה גם לא נכון וגם מסוכן. אילו כך היו הדברים ביה"ד לא היה פוסק במקרים רבים לטובת כוח לעובדים. אי אפשר להכליל משתי מכות קשות (אקרשטיין ושל"ה) ולהכריז שמדובר במשחק מכור, משום שהכרזה כזו (גם אם היא נאמרת רק בחדרי חדרים ולא בתקשורת) מחלישה את כוח לעובדים.

    לגבי אופק חדש – לדעתי למורי היסודי לא קיימת כלל אפשרות מעבר לארגון, רק למורי החטיבות. אם אכן רוב מורי החטיבות נותרו מאוגדים בהסתדרות ולא עברו לארגון זוהי עוד עדות לכך שהם מעדיפים את הרפורמה, למרות כל הביקורת המוצדקת לגמרי, על המצב הנוכחי של מורי הארגון.

    בלי קשר לדעתי האישית על האופק, לטענה "רוב מורי ההסתדרות מתנגדים לאופק חדש" לא מצאתי עדויות. הנוכחות הבולטת של האופוזיציה אינה עדות לכך שהיא מייצגת רוב, בדיוק כמו שהפגנות הענק נגד ההתנתקות לא היו הוכחה לכך שרוב הציבור מתנגד להתנתקות – ההיפך היה הנכון, אבל המיעוט שנאבק עשה יותר רעש.

  12. מיכאל לינדנבאום :

    לאיתי ,
    נכון שביה"ד לעבודה החליט החלטות לגבי ארגוני העובדים,במובן זה אתה צודק.
    נכון גם ,כפי שאמרתי לא פעם,שבזמן סכסוך עבודה,לעובדים כעובדים ,אין שום מעמד משפטי בביה"ד ,רק לארגון ה"יציג".

    זאת הבעייה הגדולה של עובדי רשות השידור ש"ההסתדרות" הבוגדנית מפקיעה היום את מאבקם לטובת ההנהלה,בדיוק באותה צורה שהיא זרקה אותנו לכלבים ב"פז" לפני 15-16 שנה.

    דבר לא השתנה,כולל הנאיביות של האנשים.

  13. איתי :

    עקיפה של ועד העובדים וסגירת דיל עם ההסתדרות (או עם "ועד מטעם") זה דבר פסול ומגעיל אך ממש לא דבר חדש.

    אלא שאז הדבר הצפוי הוא שוועד העובדים במקום יתקומם נגד ההסתדרות ונגד ההסכם כפי שקרה כאן:
    http://www.blacklabor.org/?p=7297
    וכאן
    http://www.blacklabor.org/?p=1833

    העובדה שהוועדים היציגים שותקים ומי שממלא את מקומם ומבטא התנגדות זה בעיקר עיתונאי אחד (וחברו לקסי שכותב פה בהשראת שיחות עימו), היא פשוט מוזרה.

  14. בהזדמנות זו :

    מצב העבודה המאורגנת בארץ נמצא בתוהו ובוהו מוחלט. על רקע זה הטענה: "העובדה שהוועדים היציגים שותקים ומי שממלא את מקומם ומבטא התנגדות זה בעיקר עיתונאי אחד (וחברו לקסי שכותב פה בהשראת שיחות עימו), היא פשוט מוזרה.", יכולה בעצמה להיחשב מוזרה.

    ראינו לא פעם ולא פעמיים, איך מלחמת התשה של ההנהלה הצליחה להתיש את העובדים ולהוביל אותם למצב שבו כל אחד דואג כבר רק להישרדות האישית שלו.
    זה לא בלתי סביר להניח שהצליחו להשיג את "ההישג הזה" גם ברשות השידור.

    כשנגיע לימים שמצב כזה יוכל להיחשב מוזר, נוכל לנשום לרווחה.
    חן

  15. מיכאל לינדנבאום :

    איתי,
    כל הזמן אני מדבר על טירור תעסוקתי,ואתה ממשיך להתפלא על העובדים המיואשים והנאיבים שמבינים מאוחר מידי שההסתדרות היא סרסור לדבר עבירה של המעסיקים.

    חוסר הסולידריות בין העובדים היא הסרטן שהורס את המירקם החברתי.

    כשדפקו לנו את הצורה ב"פז",אז גם בחברה לאוטומציה שתקו.

    כשדפקו את אנשי החברה לאוטומציה,אז ברשות השידור שתקו.

    ועכשיו כשדופקים את אנשי רשות השידור ,אז ועד חברת חשמל שותק.

    כשתגיע ההשמדה הכלכלית של אנשי ח"ח ,כבר לא יישאר איש.

    רק עבדים נרצעים עובדי חברות כח-אדם.

    אח ברטולד ברכט! מי יגול עפר מעל עיניך!

  16. עמית-ה :

    מיכאל כאן
    http://www.youtube.com/watch?v=LFessKiuDUk

  17. א. קוריאל :

    שורש הרע הוא בכך שברשות השידור, שהיא לכל הדעות מקום עבודה אחד, יש כמה וכמה ועדים שונים. למיטב ידיעתי, מצב זה הוא לא רק תוצאה של מדיניות "הפרד ומשול" של ההנהלה, אלא גם של רצון העובדים שהשיגו בדרך זו השגים גבוהים לעצמם לאורך השנים.
    לעניות דעתי, עכשיו כשיש מצוקה הדבר הטוב ביותר שעובדי רשות השידור יוכלו לעשות הוא להקים ועד מאוחד שייצג את כלל העובדים וידרוש לנהל מו"מ קיבוצי עם ההנהלה.
    ספק אם הם יכולים לעשות זאת, אבל שווה להם לנסות.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.