חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

יום הדין של הדמוקרטיה

נושאים דעות, חדשות ב 19.09.10 6:02

עומר צנגוט, פעיל חברתי משכונת בת-גלים בחיפה הותקף בערב יום כיפור ע"י חבורת נערים משום שעישן סיגריה ברחוב. הרהורים על החברה שאנו יכולים ליצור, ועל החברה שאנו הופכים להיות

מאת עומר צנגוט

ביום הכיפורים בשכונת בת גלים בחיפה, השתרשה מסורת בחמש השנים האחרונות- קבלת דין (אי ה-)צדק והתבטלותנו בפניו. מסורת זו, כוללת כמה מן המנהגים שהם לא רק אור לגויים – אור אדום ומסנוור, אלא גם מעידים על שפל המדרגה אליו הדרדר מושג 'חשבון הנפש' נוסח היהדות-הלאומנית-גזענית החדשה. או אולי, מה שיום הכיפורים הפך להיות במקומות מסוימים בארץ- הוא המראה שלנו, אולי זה המקום ממנו יש להתחיל את חשבון הנפש?

עקירת תמרורי הרחוב , גרירת פחי אשפה וריקונם אל הכביש, רגימה באבנים של נהגים- תושביה הערבים של השכונה ותורני המרכז הרפואי רמב"ם, ניפוץ זגוגיות מכוניותיהם ופציעתם, תקיפה פיזית של סתם רוסים (נוצרים- רחמנא ליצלן) שאינם מכבדים את הצום, בליווי שירת מקהלה מלאת קדושה: "הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך".

מנהגים אלה -תפסו תאוצה מאז יום הכיפורים 2006 – עת שככו ההפגזות על שכונת בת גלים, והשד הגזעני הפרמיטיבי בחסות הממסד ובלהט האספסוף, המוזן ע"י אחת ממערכות החינוך הנחשלות בעולם, פשט מסכתו מעליו.

בערב יום הכיפורים, בבת גלים – שכונה חילונית למהדרין, חוויתי את התעצמות המפלצת האיומה בלאו הכי- זה התחיל בסטירה מצלצלת, כי העזתי להסתובב ברחוב עם סיגריה, בחסות החשכה, (או שמא בחסות העירייה שהחליטו להשבית את פנסי הרחוב כאמצעי להפחתת הפוגרומים ?), חבורת נערים, ובינהם גם בוגרים, ניגשו אלי והקיפו אותי- "זרוק את הסיגריה" אמר אחד, "אסור לעשן ?" עניתי, חשבתי על כך שבשנים קודמות לא היתה בעיה לעשן ב"כיפור" בשכונה, אבל בגלל החשיכה, הניצוץ של הסיגריה שלי בלט בשטח וזה כבר הדליק אותם- אחלה אקשן.

זה המשיך, בילד אחד שהעיף לי את הסיגריה מהיד, ואז בסטירה שכמעט והפילה אותי אל הריצפה, כמה מטרים מאיתנו, עמדו ניידות משטרה ויס"מ, ניגשתי לשוטר ושאלתי מדוע אינם עושים כלום. חכה עם זה, אנחנו מבצעים פה 'פעולה' ענה מפקד 'הכוח'. נזכרתי בפעולות של שוטרי היס"מ במהלך מבצע עופרת יצוקה- שכללו מכות נמרצות למפגינים הערבים ו700 מעצרים במהלך משמרות מחאה לא אלימות נגד הטבח בעזה, שוטר היס"מ, הקשיב לתלונתי במבט עייף, ואמר לי שאני נראה לו בן אדם 'אינטילגנטי'- והייתי צריך לדעת שלא מסתובבים פה עם סיגריה ביום כיפור. אני בחכמתי האינטיליגנטית, חשבתי שהמשמעות של יום הכיפורים היא כפרת עוונות אינדיבידואלית בין אדם למקום, ולא סגירת חשבונות בין אדם לחברו על רקע דעות שונות.

ניידת המשטרה הסתפקה בחסימת כביש הגישה לשכונה, במקום בפיזור הנערים המתפרעים, והמבוגרים המעודדים אותם. המשטרה בשרות עריצות הרוב. לטענתם הם אינם יכולים לגעת בהם, גם לא בזרנוקי מים, כי "אם ילד יתלונן, מה יהיה ?".  הם יכולים רק לשמור על הסטטוס קוו שקבע האספסוף – 'אף ערבי לא יכנס לפה, אם כן, דמו בראשו.' ואני לא מתפלא, אם חברי כנסת יכולים לתקוף פיזית את חנין זועבי מעל בימת הכנסת, בשם המדינה היהודית, למה שהמשטרה תעשה משהו בקשר לנערים שמפוצצים במכות ורוגמים באבנים, סתם אנשים, ללא כל סיבה.

על פי המסורת היהודית, יש בעולם שני סוגי קבלת הדין: יש המקבלים את הדין בלב כועס, בהרגשת כפייה, בזוועת רגשות סוערים המאיימים להוריד את האדם שאולה. יש המקבלים את הדין בפנים שוחקות ובלב מתרונן, בהבנת והכרת האמת שהוא. הסוג הראשון אף הוא ממקבלי הדין, אך שלא בשלמות. הוא סר מן הדרך, אך ההחלטה האלוהית עוד מעוררת בקרבו התנגדות. והשני – אינו רואה סתירה בין ההחלטה האלוהית לבינו, שלמות אופפת אותו.  גרסתה הפוסט מודרנית של היהדות קוסמת לרבים –  זה רוחני,  זה מאפשר לנו להודות ש"אי אפשר לשנות את העולם", זה עוזר לנו להיות פאסיביים, חלילה לא לכעוס, לא להרגיש כפייה ולא רגשות סוערים.

"ככה זה בבת גלים- חמוד", ענו לי כמה אמהות שישבו על ספסל בטווח צפייה מהמאורעות המרגשים, "סיגריה ביום כיפור פוגעת ברגשותינו",  בבית תעשה מה שאתה רוצה, לא כאן. תוך כדי שיחה עם פרלמנט האמהות בשכונה, ביקשתי לשמוע לדעתו של ילד אחד, קטן, רק בכיתה ה' שהפליא אותי באומרו: "לדעתי, זכותך לעשות מה שאתה רוצה, אם מישהו רוצה לצום זו זכותו, אבל זו לא סיבה להרביץ למי שלא צם. הם סתם ילדים מופרעים חסרי חינוך". הילד הזה- שהצביע על המלך הערום, הצליח לראות משהו, שהאמהות ביציע לא ראו. הוא הבין בחכמה ראשונית וטהורה של ילד, את מהות הדמוקרטיה. 'רגשותיהם הזכים של ילדיהן' נפגעו בגללי, אך רגשותיהם של כולנו קהו מזמן. מן הפנאטיות, הפאשיזם, הפערים האיומים בחברה שלנו. חבורה של ילדים, נוער, אבות ואמהות עניים וחסרי תקווה, שהחג הזה הוא בשבילם הזדמנות לנקום בערביי חיפה – שליחיו הישירים של נסראללה (איפה בית הספר שיכול היה ללמד תורה אחרת ?), והם יכולים לעשות זאת, כי קולה של האוכלוסיה הערבית בישראל אינו נשמע, והם היחידים שקצת יותר חלשים מהם (לא הרבה) ונטייתם של נערי רחוב, דבר ידוע הוא, לתקוף רק את מי שחלש יותר.

על הקומפלקס המפלצתי הזה של דת לאום וקפיטליזם, יושבת האלימות הזו. נערים אלה, הם העתודה של התנועה החברתית המתהדרת בשם 'ניאו-ציונות'. זה הגיע לשיא במלחמת לבנון ובמלחמת עזה. הזעם, ההסתה והאלימות של רשויות המדינה ושל האספסוף הגאה – מצליח לשבור בכל פעם שיא חדש במצעד האיוולת הפנאטי, בדומה לשיטת הסלמי של הניאו- ציונים, קודם נדיר את הערבים הישראלים אל מחוץ למחנה, אחר כך את האנטי-ציונים, את השמאלנים וכן הלאה. אני וחברתי- בעודנו מהלכים ברחוב, לא נראים מ"שלהם" ומשחק הכבוד הוא מפלטו האחרון מהכאב של היותם אזרחים שנשכחו מחוץ למרוץ. ניידת המשטרה המנומנמת שעמדה שם, היא כמו הקיסם בסכר האלימות הגואה, כמה משוטרי היס"מ היו עסוקים בלהחליק כיפים לחברים שלהם מהשכונה.

יום הכיפורים בבת גלים, הוא יום חג יוצא דופן, שיותר מהזדמנות לחשבון נפש על מעשי העבר- מהווה חגיגה של החברה העתידית הממתינה לנו מעבר לפינה – הטקסיות הקסומה של משטר פאשיסטי זוטא. אם ההתגלמות המתקדמת ביותר של דמוקרטיה- היא דמוקרטיה מקומית-ישירה (נאמר אוטונומיה שכונתית קהילתית), כך חוויתי בבת גלים את הסדר החברתי החדש, שבקלות אפשר לחשוד שהוא דמוקרטיה- הכרעת הרוב שנאסף בכיכר על מנת לחגוג את עריצותו ואת כוחו העדיף על המיעוט. עד שהילד אמר את דברו, ניתן היה לחשוב שכולם חושבים שפגעתי ברגשותיהם של אלה שפגעו בי. אולי היה יכול להיות אחרת אם היינו מקיימים אסיפה קהילתית, דנים במשמעויותיו של יום הכיפורים, אולי היינו מחליטים באופן דמוקרטי שביום הכיפורים לא מעשנים ברחוב, החלטה שאני מניח שהייתי מתנגד לה, ואז משלים איתה, כי התקיים על כך דיון והתקבלה החלטה.

האמהות בבת גלים סיפרו שבעבר היתה בשכונה פעילות קהילתית ענפה, במרכז הקהילתי שהיו לו פעם תקציבים, ובית הספר היה מקום בטוח שמילא את תפקידו להעניק חינוך לילדיהם. חלקם הודו שיש משהו בדברי, הכסף דולף אל השכונות על הכרמל, ואל מרכז הארץ, הממשלה משקיעה במלחמות מיותרות במקום בחינוך, בדתיים ו'בחיזוק הזהות היהודית של המדינה', במקום במשרות ובחינוך לסובלנות, בהתנחלויות במקום בשכונות.

יום הכיפורים הזה התחיל בסטירה מהדהדת, אך גם בתחושה כי מעז יצא מתוק- יש מקום לדמוקרטיה מקומית, יש מקום להתאגד, בשכונת בת גלים- הלוקאל פטריוטית- אפשר לנתב את הגאווה המקומית למקומות חיוביים, להביא אנשים להיפגש – לא רק ביום כיפור ולא רק בבית הכנסת. אלא במרכז הקהילתי, בועד ההורים של בית הספר, בגינה הקהילתית, ברחוב, לשוחח, לקבל החלטות, לקחת אחריות יחד, אפשר לשנות דברים, לא חייבים לקבל את הדין, מותר לכעוס, מותר להפגין, אפשר לשחרר את הזעם שלנו גם כלפי החזקים, לא רק כלפי החלשים. ואפשר גם לשחוט תרנגולת, לצום, לשים כיפה לבנה על הראש, לקבל את הדין בפנים שוחקות ובלב מתרונן, לברך את שכנינו ב 'גמר חתימה טובה' ולהישאר פסיביים.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

30 תגובות

  1. יוהן :

    ניתוח שטחי

    אלימות מסוג זה היא שלילית נקודה. יחד עם זאת, יש במאמר חוסר הבנה בסיסי של הסיטואציה. העניין הוא שלא כיבדת את מנהגי המקום. הרי לא רק בשיח ג'ארח צריך לנהוגב כבוד למנהגיהם ומסורתם של תושבי המקום. ערכים של רב תרבותיות וכיבוד הזולת אינם תקפים רק לשטחים הכבושים. הרי גם על משטר הלבוש המסורתי מוסלמי אפשר לטעון שהוא דיקטטורי! אבל אפשר להבין אותך…ימין ויהדות נקשרים אצלך באופן בלתי רצוני אסוציאטיבית.אם אחת הנשים המפגינות בשיח ג'ארח היתה מסרבת לשים מטפחת והיתה נתקלת עקב כך באלימות מצד המקומיים, האם גם אז היתה תקפה הטענה "הקומפלקס המפלצתי הזה של דת לאום וקפיטליזם, יושבת האלימות הזו". ניתוח שטחי, חסר רגישות וחסר הבנה.

  2. לקסי :

    סדנא דפונדמנטליזם חד הוא

    זה מתחיל במכות (הפעם רק סטירה) ליהודי – שפונדמנטליסטים יהודיים השתלטו על שכונתו וכופים בה את מנהגיהם – ונמשך ב"רצח על כבוד המשפחה אצל פונדמנטליסטים מוסלמיים.
    בדרך עוברים אצל פונדמנטליסטים אמריקאיים שכופים הוראת "בריאתנות" בבתי הספר (לאחרונה זה יובא גם ללשכת המדען הראשי של משרד החינוך אצלנו בישראל).
    דחיקה לשוליים של אנשים רבים בעולם, ע"י דת-הכסף-יענה-את-הכל, יוצרת את מצע היאוש, הניכור וחוסר התקווה שעליו צומחים גידולי הפרא הפונדמנטליסטיים, כאן (הפעם בבת-גלים), שם (בטהרן, איסלמאבד ובאפגניסטן) ובדלוור, ארה"ב גם
    (ראו http://www.huffingtonpost.com/2010/09/17/christine-odonnell_n_721382.html ).

  3. דקל-דוד עוזר :

    הרגשה לא נעימה מהמאמר

    מצד אחד לא נעים לקבל מכות.
    מצד שני – אתה חוצפן אז סטירה שתיישר אותך זה לא כזה אסון.

  4. דליה :

    מאמר חשוב
    הוא חוזה את תמונת החברה העתידית הממתינה מעבר לפינה:
    בדומה לשיטת הסלאמי של הניאו- ציונים:
    קודם נדיר את הערבים הישראלים אל מחוץ למחנה
    , אחר כך את האנטי-ציונים,
    את השמאלנים וכן הלאה.

    הוסיפו את ההתנהלות של "אם תרצו"
    את חקיקת החוקים המסכנים את חופש הפרט: המאגר הביומטרי
    את הצעת החוק לתיקון חוק סמכויות לשם שמירה על בטחון הציבור שעו"ד יהונתן קלינגר מסביר עליה בבלוגו http://2jk.org/praxis/?p=2963
    את הצעת חוק הצנזורה של ח"כ אמנון כהן, בבלוג של עו"ד קלינגר http://2jk.org/praxis/?p=2415 הקמת רשות לאומית לאינטרנט ועוד
    הוסיפו את כל והיווכחו בסכנה הנשקפת לדמוקרטיה בישראל
    צריך לעשות משהו בעניין

  5. טל ירון :

    עומר,

    אני מבין את הכאב שלך. איזו מפלצת דורסנית, בשם רצון הכלל בשכונת , הכניסה לך סטירה, ובכוח ניסתה להכריח אותך להענות לקונצנזוס המקומי.

    ברור כי גישה זאת, אינה מתיישבת עם דמוקרטיה ליבראלית ישירה. ולא זה מה שהינו רוצים לראות צומח כאן. אינני בטוח שאני מסכים עם הניתוח שלך לסיבות התופעה (לאומיות, קפיטליזם), אבל אני כן מסכים למסקנה הסופית. הדרך לשנות זאת, היא ללמד את תושבי השכונה, שאפשר לפתור מחלוקות אחרת.

    יותר מאשמח, לסייע לכם מהידע שצברתי, כיצד להקים דמוקרטיה השתתפותית-שכונתית.

    שלך, בכאבך ובחזונך,
    טל

    [email protected]
    התנועה לדמוקרטיה ישירה.

  6. דליה :

    כדי שתתקיים דמוקרטיה צריך לחנך לדמוקרטיה

    "אם ההתגלמות המתקדמת ביותר של דמוקרטיה- היא דמוקרטיה מקומית-ישירה (נאמר אוטונומיה שכונתית קהילתית), כך חוויתי בבת גלים את הסדר החברתי החדש, שבקלות אפשר לחשוד שהוא דמוקרטיה- הכרעת הרוב שנאסף בכיכר על מנת לחגוג את עריצותו ואת כוחו העדיף על המיעוט."

    הכרעת הרוב שנאסף בכיכר היא הדרך המובילה לכיוונים לא דמוקרטיים
    הדמוקרטיה מתייחסת בכבוד למיעוט ולדעותיו החריגות. את זה הבינו בישראל בעבר ורואים זאת בפסק דין קול העם מ- 1953. אך נראה שיש כאלה ששכחו. לכן, מן הראוי ללמד עיקרון זה מחדש.

  7. עמר :

    נערי החולצות החומות

    חלקם של נערים אלה, המקבילים בעיני ל'נערי החולצות החומות', במשטרים מסויימים שאסור להזכיר את שמם,אני מכיר באופן אישי, כמובן, את הפחות אלימים שבהם, אלה שלא היתה להם בכלל אפשרות להחלץ לעזרתי. אם אני מסתכל בקנ"מ מקומי- צריך פשוט לחנך לערכים, חברה נאורה היא חברה שהחינוך הוא בראש סדר העדיפויות והאנשים הכי טובים מעורבים במערכת החינוך, וגם ההורים מעורבים בה. אני מסכים עם דליה: בג"צ קול העם הוא נושא חשוב שצריך לעסוק בו בכל בית ספר, אני לא מתכוון סתם להכנס את זה לחומר לבגרות, אני זוכר היטב את בג"צ קול העם מבית הספר. הבעייה, שאם הנערים האלה, בכלל עוד נמצאים באיזושהיא מסגרת חינוכית- מה שסביר להניח שלא- אני לא בטוח אם הם בכלל יודעים מה זה בג"צ, יכול להיות שהם חושבים שזה שם של כנופיית מרגלים

  8. מיכאל לינדנבאום :

    מעבר לנושאי הדמוקרטייה שאני שותף לנאמר לעיל,יש גם את הנימוס בסיסי של כיבוד רגשות הציבור המקומי.
    אי אפשר לעשות "דווקא" בפרהסיה ביום כיפור ,כמו שאי-אפשר ללכת במחשוף נדיב בשייח-ג'ראח או במאה שערים.

  9. טל ירון :

    דליה ועומר,

    יש הבדל גדול בין נערי החולצות החומות לבין מה שעומר ראה.

    נערי החולצות החומות, היו ארגון היררכי, מסודר שפעל למען הגשמת מטרה ברורה ולא דמוקרטית. הנאצים השתמשו בארגון הזה ובארגונים אחרים, כדי לדכא את מתנגדיהם הקומוניסטים והליבראליים.

    בבת-גלים, הארוע קרה על רקע "כנופיות רחוב". אנשים שלא זכו להיקלט במערכת חניכה טובה, ואלו תגובתיהם האמוציונליות. צודק עומר, כשהוא אומר שהפתרון הוא ביצירת השתתפות שכונתית ודיון, שיכול להביא לצמיחתה של חשיבה אחרת.

    אם צריך לעשות משהו, הוא להסתכל על המציאות כמו שהיא, ולהתגייס לקליטת האכולוסיות הללו וליצירת תהליכי חניכה שיובלו חלקים אלו באכלוסיה לתוך החשיבה הדמוקרטית.

    במקום לצעוק גוואלד, יש לקחת את הרגליים, וללכת לעבוד בשכונות כאלו. הדבר דורש מהאליטות לדעת איך לא להתנשא, ולדעת לחיות בתוך עמך, כדי להשרות בתוכם תפיסה דמוקרטית.

  10. לקסי :

    טל,
    למירע זכרוני הנקלש החולצות החומות היו תיעול כנופיות הרחוב (תוצר המשבר הכלכלי והכשלון במלחמת העולם הראשונה), ע"י הנאצים (ימ"ש) לכוון פוליטי.
    אני חושש שאנחנו לא רחוקים משם.

    חשוב על מי שארגנו את "הפגנות המחאה" באום-אל-פחם.

    גם הצד השני עשה בדיוק את זה כשנתן לגיטימציה ומטען דתי לנוער, עכשו הם נקראים "חמס" (יש מי שמוסיפים א מיותרת).

  11. טל ירון :

    לקסי,

    הנאצים (איך אפשר להגיד ימ"ש, כשאנו כל הזמן מזכירים אותם), אכן תיעלו אנרגיות קיימות לכוח פוליטי מאורגן.

    אינני בטוח שאיתמר בן גביר ועוד כמה חבר'ה באמת מצליחים לתעל אנרגיות לאן שהוא, חוץ מקבוצת נוער צעירה וקטנה.

    יותר מדאיג אותי הסנוביזם, וחוסר היכולת להתחבר לעם של חלק מה"שמאל". העם לא יתחבר לשמאל שרואה בעם נחות. בשמאל שאינו נותן כבוד להלכי הרוח בעם. העם ימרוד בשמאל המטיף לו מוסר, וקורא לו כל הזמן פאשיסט.

    האם השמאל לא מסוגל לראות מעבר לסנוביזם שלו?

  12. שחר: זה חלק מהבעיה שמצוי בו השמאל הישראלי :

    יש קבוצה גדולה של אנשים מסורתיים ברובם הגדול מזרחיים שמרגישים שהשמאל מזלזל בהם.
    למרות שהמדיניות הכלכלית שהשמאל מציע להם הם לא מוכנים לראות בו נציג שלהם.
    הם רואים בחילוניות המובהקת במודע או שלא במודע המשך של הנסיונות של מפא"י ומפלגות השמאל לכפות עליהם אורך חיים חילונים ולמחוק את המורשת שלהם.
    הם לא אוהבים שהשמאל לועג להם על כך שבחרו בפשרה שבין דת לחילוניות, ושבשבתות הם נוסעים אבל מקפידים בחומרה על יום כיפור וצום.

  13. איציק יאפ :

    מצד שני, אצלינו בנצרת עילית במשך שנים היה מנהג מקומי לזרוק אבנים על מכוניות שהעזו להיכנס לעיר בכיפור.
    המנהג הזה פסק, וכך גם הסובלנות גברה.
    שלשום הסתובב אדם ודיבר בטלפון מול כל חובשי הכיפות. זה היה בסדר חוץ מכמה הערות של "זה לא מנומס לעשות את זה בפרהסיה".

    ככה שיש תקווה…

  14. טל ירון :

    אנקדוטות מיום כיפור

    אם כבר סיפורי יום כיפור ברוח זאת, אז כשהייתי נער גדלתי ברמת השרון. ביום כיפור, הרחובות היו מלאים באופניים. ואני זוכר פעם שמישהו ניסה לחצות את הרחוב הראשי ברכב ביום כיפור. אז בני הטובים עצרו את הרכב והפכו את הרכב.

    כשנסעתי בים כיפור לתל-אביב, ירו עלי נערים מרגטקאות קלות, ואפילו פגעו.

    כך שזה נראה בהחלט מנהג מקובל על בני טובים ושאינם בני טובים 😉

    המלאכה רבה, ולא עלינו להיבטל ממנה.

  15. לקסי :

    הקצנה, מִשִּיח אל חרשות הדדית ואל התלהמות

    חלק מהפירור החברה אל יחידים הוא היעלמות הקשב.

    היעלמות הקשב, אי הנכונות לשמוע גם את מי שאינך מסכים לדעתו וגם שלילת זכותו לומר אותה – הם חלק מהסכנות האמיתיות המאיימות על קיומנו יותר מ"כל-הערבים-רוצים-להרוג-את כולנו"

    מקום לדאגה, מקום לפעולה, מכאן – בעבודה שחורה – בשופר גדול.
    כל אחד בביתו ובסביבתו בשופרו האישי.

  16. דנדו דוד :

    לא יודע על מה אתם מדברים? טוב שנתנו לו סטירה

    אחד ממנגנוני החברה החשובים ביותר הוא אכיפת נורמות חברתיות על ידי החברה עצמה.
    סטירה מעולם לא הרגה אף אחד, ויום כיפור אינו "רצח על בסיס המשפחה" אלא משהו לגיטימי לחלוטין והוא אף מגובה בחוק הישראלי.
    הבחור שכתב את המאמר הוא חוצפן צעיר שצריך ללמוד שלא מתגרים באנשים ברחוב. מי שמנסה לכפות את דתו החילונית הוא מר עומר שלא מקבל הכרעת רוב דמוקרטית סבירה לחלוטין שלא מחייבת אותו לשום דבר מלבד לכבד את חבריו.
    אותו העומר מחר בבוקר יקלל את השומר בקניון שמבקש ממנו להיבדק כי יש לו זכויות, וכך בשם הזכויות של עצמו הוא מזלזל בכבוד הדם של אחרים, זה דוגמא לאזרחות רעה.
    לא צריך לעודד פה אנשים חוצפנים שבוכים בדמעות תנין ומאשימים אחרים בבעיותיהם האישיות

  17. רביב נאוה :

    דנדו, האמנם?

    סטירה אולי עוד לא הרגה אף אחד, אבל חבורות צעירים משולהבים שלוקחים את החוק לידיים דווקא כן.

    אני לא מכיר חוק ישראלי שאוסר עישון בפרהסיה ביום כיפור (וגם לא נסיעה ביום-כיפור, אם כבר מדברים) אבל אם השכלתך המשפטית גורסת אחרת – אשמח אם תיידע אותנו.

    חיפה בכלל, ובת גלים בפרט היו תמיד מופת של חיים משותפים. זאת, אגב, הסיבה שצעירים דתיים מרגישים כל-כך בנוח בשכונה, שמעולם לא היתה בעלת אופי דתי וגם היום אינה כזאת.

  18. יונתן :

    דנדו,גם אני חושב שהיה צריך להתחשב ברגשות אבל מה שהוא היה צריך לעשות לא מתיר להם להרביץ לו.

    אני לא הייתי מסיק מהמקרה הזה שום דבר.

  19. עמר :

    אני נכנס לראות את התגובות בבלוג, כי הדיון הזה חשוב לי, יכול להיות שמשהו בהבנה שלי של המציאות לא נכון. הרבה אומרים לי "עשית את זה בכוונה, ופגעת ברגשותיהם". ובכן, קודם כל, בשנים קודמות לא היתה עם זה בעייה, כי תאורת הרחוב פעלה, ואף אחד לא שם לב אם מישהו הדליק סיגריה.חלק מאותם נערים היו מבקשים ממני סיגריה. שנית, מעשנים ודאי מכירים את הסיטואציה, רואים משהו שגורם לקפוא במקום- כמו פחי אשפה הפוכים על הרחוב וסלעים באמצע הכביש, אז מדליקים סיגריה, כדי להרגע ולחשוב רגע. אבל הסיטואציה לפרטיה לא באמת חשובה- חשובה התופעה- רבים מהנערים בכיכר, כששאלתי לדעתם, מתנגדים לאלימות ולכפייה, אבל "כל דאלים גבר", מספיק קומץ אלים שמכתיב את הטון כדי לעורר פחד בכל החבורה מסביב- כך שלא יעיזו להתעמת איתם. מספיק ילד אחד שמרים אבן ועוד כמה שנגררים אחריו

  20. נגה תדמר :

    סטירה למשול בם ולאתרם

    גם אני חייתי פעם בשכונה, אמנם בתל אביב ולא בחיפה. בין שאר דברים אני זוכר את הביטוי שהיינו משתמשים בו כשצריך היה לקרוא מישהו לסדר – היו פונים אליו במילים "תעשה טובה לאנושות", והכוונה היא כמובן: תצא מהקטע שלך…
    זה מה שעלה בדעתי כשקראתי את ההמלצה של דקל עוזר שאת החוצפנים צריך ליישר באמצעות סטירה.

    הבעיה היא כמובן שמשהותר השימוש בסטירה, תמיד יימצא בריון תורן שייקח את חוק הסטירה בידיו.
    זה מה שקרה לתושביה הטובים, המתחשבים ברגשות, של שכונת רוממה, בחיפה… ממליץ בחום להקדיש כמה דקות ולהיכנס לאתר שלהם. שם אפשר ללמוד דבר או שניים על ביזוי, גם על ידי נציגי השלטון, של אנשים פשוטים שכל חטאם הוא שאינם בריונים וגם, אללי, אינם חובשי כיפה. (כאן ירצה אולי דקל לכבד אותנו בדבר תורה, ולשבץ את המשפט: פרנס המתגאה על הציבור – הקב"ה בוכה עליו בכל יום).

    במחשבה שנייה, אני בעד.
    כשחצופים, חיילים וקצינים דתיים עוזבים אירוע פלוגתי כי אינם רוצים לשמוע שירת נשים – סטירה. שתיישר אותם.
    כשחצופים, ברבנות הצבאית תומכים בהם, לא! מורים להם להתנהג כך – סטירה, שתיישר אותם.
    כשחצופים, משתמשים בציניות בכוח הקנייה שאנחנו הענקנו להם, וכופים בחרמות סגירת חנויות בשבת – סטירה, שתיישר אותם .
    כשחצופים, כופים על נכדיי ונכדותיי לימודי דת, במסווה של מחשבת ישראל – סטירה, שתיישר אותם.
    כשחצופים, שאינם בונים ולו בית אחד לנזקקים, מקצים דיור לחרדים שירדו חיש מהר לחיי שכניהם – סטירה, שתיישר אותם.
    כשחצופים, אוהבי ישראל על פי עדות עצמם, מבזים נערות "ממוצא" ספרדי – סטירה, שתיישר אותם. (ורצוי לאלתר)
    כשחצוף, דיין בבית דין רבני שולח אישה מרת נפש לאסורים כי היא התפרצה על החשוכים שפגעו בה שם – סטירה. שתיישר אותו.
    כשחצופים, נושאים שם שמיים לשווא, מתעללים בעולים חדשים שאיתרע מזלם ונולדו לאב יהודי – סטירה, שתיישר אותם…

    אני בטוח שבתוך דקות יכול כל אחד להוסיף לרשימה זו עשרות, אם לא מאות, פריטים.

    שהדי במרומים, שכל אלה זקוקים ליישור ועוד איך. בעיקר אנחנו זקוקים ליישור – של דמותה של החברה בארה"ק תובב"א.

  21. איציק יאפ :

    כולם מדברים על הסתירות והנחמדות או הלגיטימיות שלהן, אבל משהו גרוע הרבה יותר מסתתר פה:

    "… לטענתם הם [השוטרים] אינם יכולים לגעת בהם, גם לא בזרנוקי מים, כי "אם ילד יתלונן, מה יהיה ?". "

    ז"א המשטרה מעלימה עין ומפחדת ש… מה? הילד יתלונן?
    מה זה? כיסתוח?

  22. דנדו דוד :

    לרביב – אינני משפטן אבל יום כיפור הוא יום שמעוגן בחוק וחוק זה לא רק מה שכתוב אלא גם מה שלא כתוב.
    ולנגה – הטענה שעל כל דבר אפשר לקחת את החוק לידיים היא מאוד יפה, אבל יש פה מקרה נקודתי של חוצפן אמיתי שקיבל סטירה (חשוב לציין שהוא חוצפן הגון) – לא אסון גדול.
    אין פה תמיכה באלימות, אבל האלימות שהפגין עומר אינה פחותה וגם היא ראויה לגינוי.

  23. נגה תדמר :

    דנדו, סלח לי אבל קצת נסחפת. עומר הפגין אלימות ?! מה זה? חזרנו לימים העליזים של אליס בארץ הפלאות, כדברי המלך: מובנה של מילה הוא מה שאני מחליט שהוא המובן שלה?
    אולי עדיף שתשנן "בשָכבך ובקומך" את הכלל, במקור בארמית: ורחמי רשעים – אכזרי (= כל המרחם על הרשעים, סופו שמתאכזר לצדיקים).

  24. רביב נאוה :

    טוב, דנדו, אם אתה לא משפטן אז נשאיר את הדיון המשפטי בצד. אבל עדיין, אתה לא חושב שיש טיפה בעיה בהגדרה של הדלקת סיגריה ברחוב כ"אלימות". הבן-אדם לא אכל בבית-הכנסת באמצע יום-כיפור. בסך הכל הדליק סיגריה ברחוב מגוריו בשכונה חילונית.

    האם הנוהל הזה של "סטירה מיישרת" הוא משהו שהיית ממליץ עלו גם במקרה שמעשנים לידי במסעדה, או לרכב מאחורי שצופר כמו משוגע, או לאנשים שדוחפים לי דואר זבל לתיבה למרות המדבקה שמבקשת במפורש להמנע מכך, או להוא שמשתלח בי בטוקבקים? כי אם מתחילים להרחיב את הפירוש של "אלימות" ככה שיכלול כל דבר (חוץ מסטירות חינוכיות) אפשר להגיע עם זה רחוק, אתה יודע.

  25. דליה :

    נגה אתה ממש פייטן

    נגה
    הפיוט שכתבת ראוי שייכנס להגדה לחינוך דמוקרטי

  26. אור :

    דנדו, אהבתי את ההגדרה של הדלקת סיגריה ביום כיפור כ"אלימות" או ניסיון "לכפות את דתו החילונית".

    אפשר להשתמש בלוגיקה הזאת להצדיק עוד הרבה דברים: דתיים צריכים לחטוף סטירה כל פעם שהם מבקשים מחילוני להשלים להם מניין, אשה צריכה לקבל סטירה מבעלה כל פעם שהיא מנסה לכפות עליו את דתה הפמיניסטית, לסביות צריכות לחטוף סטירה כל פעם שהן הולכות יד ביד כמו חוצפניות צעירות שמתגרות ברגשי הציבור ברחוב, שמאלני צריך לחטוף סטירה כל פעם שהוא מחלק פלאיירים בשכונה שבה השמאל לא פופולארי (כי הוא "צריך ללמוד שלא מתגרים באנשים ברחוב").

    אם כבר, אז כבר.

  27. אור :

    ועומר, תודה על המאמר.
    למרות שעם כל הכבוד לסיפור האישי, התיאור של הערבים, הרוסים ועובדי ביה"ח שחוטפים אבנים הוא הרבה יותר מזעזע בעיני.

  28. דנדו דוד :

    אני לא ממליץ על סטירה אך לא כועס כשהיא ניתנה

    הנה נשאלו מספר סיטואציות:
    דתי מנסה להכריח אותך להלשים מניין\ אתה אומר לא והוא מזיין את המח. זה נקרא ביריונות (אלימות). אם סטירה פתרה את המצב זה לא יפה אבל לא אסון.
    מקרה הלסביות – תלוי איפה הן הולכות. גם בעל ואישה דתיים לאומיים לא הולכים יד ביד באמצע מאה שערים כי זה לא מכובד.
    בן אדם מתחיל לצרוח ולקלל מישהו ברחוב – אם היה מגיע למקום שוטר הוא היה עוצר אותו, אז כולה קיבל סטירה, לא נפתח תיק לא כזה אסון.
    לגבי המקרה הספציפי ביום כיפור – פנו אליו אנשים וביקשו שיכבה את הסיגריה והוא התחיל להתווכח איתם אז הם התעצבנו. אינני מצדיק אותם, אבל גם הוא לא בסדר אז שלא יחזור הביתה ויכתוב מאמר של שני עמודים אלא שילמד שצריך לכבד אנשים.
    הזכות לעשן סיגריה ביום כיפור באמצע הרחוב, במדינת ישראל, אינה זכות שצריך להיאבק עליה ואל תענו לי בבולשיט של כדור שלג.
    לפעמים צריך לדעת לומר לבן-אדם, אפילו שהוא מצטייר "משלנו" שהוא טועה.

  29. אור :

    נו שויין. בהצלחה עם הסטירות שאתה הולך להחטיף ללסביות ולדתיים שיזמינו אותך להשלים מניין. לפחות לא כתבת שלגיטימי להרביץ לנשים.

  30. אורןה :

    ומה הקשר לציונות או נאו ציונות?

    זו קבוצה של אנשים אלימים שלא יודעים מה זה סובלנות לקבוצה אחרת.

    יש הרבה כאלה, אצלנו בהרצליה קוראים להם ערסים.

    אמירותיך לגבי הדרדרות החינוך והפערים החברתיים נכונים מאוד. גם האנלוגיה המשווה את המיקרוקוסמוס לדמוקרטיה בישראל מתוחכמת ומעניינת.

    אבל דווקא הצפת נושא הציונות והנאו ציונות, ניצול הסיפור החברתי החשוב הזה כדי לתקוף את הציונות – נראה לי מיותר וגורע מהמאמר.

    יש כאן בעיה חברתית קשה שהיא *חוצה קבוצות*. אני בטוח שאם היית נכנס לכפרים ערביים ועושה מעשה שיש בו שמץ של פגיעה בהם, היית חוטף סטירה או יותר מזה. זה קיים אצל החרדים, דתיים, ערסים חילוניים ושומרי מסורת, ערבים ישראלים, בדואים, ערבים פלסטינים, וקבוצות רבות נוספות.

    צריך לטפל בדחיפות בפערים והבעיות החברתיות והחינוכיות, אבל אני לא רואה כאן קשר לציונות כזו או אחרת.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.