חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב – מגדל השן חושף שיניים

נושאים דעות, זכויות אדם, חינוך ותרבות, משפט ופלילים ב 16.09.10 5:45

בדיון משמעתי שנערך לסטודנט באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.  הסטודנט ננזף על "המרת פיו של עובד האוניברסיטה" ובאותה נשימה צוין לשבח על העשייה החברתית החשובה.  האירוע הביא את אורנה  מ"כוח לעובדים" להרהורים על מערכת החוקים והגיונה, על מאבק עובדות הנקיון ועל החפצת נשים

" אדונים יוצאים מן הכלל"

"אני נוזף בך על שהמרת את פיו של עובד אוניברסיטה והבאת את האנשים המפגינים לאחר ההפגנה להמשיך וללכת לבית הסנט ולהניח על שולחנה של הנשיאה פתקים המבקשים העסקה ישירה לעובדות הניקיון. בכך פגעת בלגיטימציה שקיבלת ורצוי שלא תפעל כך בעתיד. אני מחזק את ידיך בעשייתך החברתית החשובה". כך סיכם פרופ' אביעד ישראלי, יו"ר הוועדה באוניברסיטת בן גוריון, את דיון ועדת המשמעת  שנערכה לטל בהרב – סטודנט פעיל בתא צ"ח (צדק חברתי), תא סטודנטים הפועל מעל 4 שנים לקידום הזכויות ותנאי העסקתן של עובדות הניקיון באוניברסיטה. בעודו אומר דברים אלו ניכרה בעיניו הנעימוֹת שימחה שיש בעולם עוד אנשים כמו האיש היושב מולו.

היכן תתקיים הפעילות הפוליטית?

לגבי מקומה של פעילות פוליטית בקמפוס כבר קבע בית המשפט כי כוחה של הפגנה טמון במידה רבה בעצמת הסמלים המלווים אותה. אחד הסמלים הללו הוא אתר ההתאספות או תוואי התהלוכה. רק אם מוכחת ודאות קרובה לפגיעה בביטחון הציבור תיאסר הפגנה באזור זה הידוע כמקום מועד לפורענות. (Kretzmer, D., "Demonstration and the Law," Israel Law Review, Vol. 19 (1), Winter 1984, pp. 47-153). אחת מצורות הביטוי הבולטות בחברה דמוקרטית הינה ההפגנה. היא מאפשרת ליחיד או לקבוצה לבטא את עצמם על-ידי נוכחות פיזית במקום ובמועד מסוימים (דוד קרצ'מר, "הזכות להפגין", עיונים בזכויות האזרח בישראל, התשמ"ד עמ' 5-6).

האירוע המדובר בוועדה מייצג אירועים דומים שמוקמו במקומות שונים באוניברסיטה, יפים אמנם, אך לא רלוונטיים.  ההפגנה הנוכחית הופנתה לנשיאה ולמנכ"ל בדרישה לברר באופן מעמיק מקרה אלימות מצדה של לאה שלום נציגת הקבלן איתן שמיר (לכאורה) כלפי עובדת ניקיון וכנגד החלטה פנימית של מחלקת המשק להטיל על העובדות לבצע את עבודתן של חברותיהן, הנעדרות מסיבות שונות מהעבודה, בלי לקבל על כך שכר נוסף.

ההפגנה אושרה להתקיים מול הספרייה ושם היא התקיימה.  אכן הספרייה היא ליבת האוניברסיטה אין ויכוח על חשיבותם של הספרים בעולם האקדמי.  בהפגנה הביטו בנו הספרים מהמדפים, חייכו ואמרו: "רבותי אתם צודקים, אנחנו ספרי הפילוסופיה, הספרות, הכלכלה, יודעים זה מכבר את טענותיכם, אבל פנו שמאלה המשיכו ישר כמה עשרות מטרים תגיעו לבית הסנט – שם יושבים המנכ"ל  והנשיאה – תפגינו מולם."

האירוע השני הקורא לנשיאה להעסקה ישירה של עובדות הניקיון אושר אף הוא במקום הכי נידח באוניברסיטה, המקום בו בוחרים זוגות אוהבים לשבת על הדשא ולהיפרד לכמה רגעים מעיניהם של אלפים.  גם לאחר ניסיונות שכנוע נותרו המשתתפים ב"חצר האחורית".

הנימוק המגוחך שהוצג בועדת המשמעת ע"י מחלקת הביטחון כי הפגנות מול בית הסנט מפריעות למהלך הלימודים, מתנפץ לרסיסים קטנים אל עבר אירועים המוניים ורועשים במיוחד המתקיימים באותו מקום בדיוק בפתיחת כל שנת לימודים – חברות מסחריות מעמידות דוכנים, בובות ענק ורמקולים רבי עוצמה בסמוך לאותם חדרי לימוד, בהם נלמדו נושאים לא פחות חשובים מאלה הנלמדים בזמן הפגנות.

יו"ר הועדה וחבריו נקלעו למצב בו הם נאלצים לשפוט אנשים ע"פ תקנון שהוכתב להם.  אין להם ברירה הם חייבים, או יותר נכון נאלצים, לשפוט אנשים ע"פ כללים מאד נוקשים וברורים.  במסגרת כללים אלו לשיקול דעתם יש מקום מוגבל, יציאה קלה מהכללים המוכתבים תאלצם לפעול בזירה מורכבת יותר, בזירה פוליטית, שבמרכזה נידונה הסוגיה של חופש הביטוי באוניברסיטה.  זירה שמעבר לסמכותם השיפוטית.  כך הם נקלעים למצב אמביוולנטי מובנה שבו הם נטולי יכולת להתבסס על הקונטקסט הסובב את המקרה הספציפי שמולם. האמביוולנטיות מתעצמת בשל היותם עובדי אוניברסיטה, וככאלה סביר שידרשו במסגרת מאבקיהם, לפעול לקידום זכויותיהם ומעמדם.  במידה וידרשו לנקוט באמצעים חוצי גבולות התקנון כמו התבצרות בבית הסנאט, כפי שקרה בהפגנת המרצים ב- 2008, מה תהיה אז ההצדקה האתית למעשים אלו ?

"כאן נעלם לרוב כל היגיון וניצח הסעיף: הסעיף חנק, הסעיף טמטם, הסעיף נשף, הסעיף צחק, הסעיף איים, הסעיף רצח – ולא סלח.  היו אלו להטוטי החוק, זוללי אותיות, טורפי הנאשמים, נמרי הג'ונגל האוסטרי, שהיו מודדים את המרחק לזינוקם על הנאשם לפי מספר הסעיף.

היו קצת אדונים יוצאים מן הכלל (כפי שהיו גם במטה המשטרה) שלא נהגו כל כך בכובד ראש בחוק, שהרי בכל מקום אתה מוצא שושנה בין החוחים" (ירוסלב האשק: החייל האמיץ שוויק, פרק 3, שוויק לפני ועדה רפואית עמוד 29)

בעודי צופה בדיון ועדת המשמעת עלתה בי הבנה כואבת, הבנה כיצד מוסד יכול להפעיל את כוחו ולאלץ את יושביו לפעול לפי הצו שקבע באופן חוקי לגמרי.

ביד אחת יכול המוסד להתעלם מאלימות שהופנתה (לכאורה) כלפי עובדת ניקיון, להחליט באופן שרירותי, לא חוקי ולא שקוף החלטות פוגעניות שישפיעו על ציבור רחב של 200 עובדות ניקיון.  ובידו השנייה הוא יכול לפתח מנגנון בירוקראטי שמקבע כל יכולת התנגדות רלוונטית באמצעות יכולתו לקבוע היכן תמוקם ההתנגדות הדמוקרטית, המוכתבת לו מבג"ץ, ובכך לרוקן מתוכן את יכולתם וזכותם של האנשים להשפיע במקומות בהם הם חפצים להשפיע.  כלומר, המוסד מפתח מנגנונים ששומרים על החלטותיו באופן חוקי וכל החוצה את הגבול, שנקבע בהגדרת המגבלות הללו, דינו להישפט בועדת משמעת.  עובדיו של  המוסד, המושך בכל החוטים, באופן מתואם ומסונכרן, פועלים ע"פ חוקים ותקנות, שבד' אמותיהם נשמעים הגיוניים, אך בקונטקסט הרחב מקבלים משמעות ציבורית המשליכה והפוגעת במרכיב הבסיסי והמהותי של חברה דמוקרטית.

יתרה מכך, הפעלת כוח זה מופנית גם כלפי עובדות הניקיון, מעצם דרך העסקתן הנוכחית.  העובדות נתונות ביחסים חברתיים פטריארכאליים עם המעסיק, קבלן כוח האדם, שהוא הכוח המניע של מנגנון פרנסתן.  מנגנון זה פועל תוך ניצולן, ושותפים לו המדינה, מערכות הכלכלה הציבוריות שלה, והאוניברסיטאות המצויות עמו בהסכם ומאפשרות את הניצול בחסותן.  במצב זה, העובדות לא מצליחות לשרוד אלא תוך ויתור על זכויותיהן ותחת איום מעורר אימה שאם יפצו את הפה יאבדו את מקום העבודה.  ההסדרים ומבני הכוח הכלכליים והחברתיים מעניקים כוח רב עוצמה למעסיקים, ושוללים במקביל את הכוח מקבוצה גדולה של נשים המועסקות בתעסוקת עוני.  שלילה זו של הכוח, של הצרכים, של האינטרסים ושל הרצון החופשי היא שממקמת אותן כחפצים או כסחורה עוברת לסוחר.  שלילה זו נעשית באופן ישיר ועקיף, באופן חוקי ובאמצעות פרקטיקות עוקפות חוק.  ההחפצה –  הפיכת האישה לחפץ – אינה סטטית אלא יוצרת תנועה דו-כיוונית של העצמה והחלשה מתמדת: הגברת תחושת הכוח אצל המעסיק, ומנגד החלשת העובדת, מִשטורה, הקטנתה, שלילת עצמאותה ומחיקת תחושת הערך העצמי שלה. (מתוך נייר העמדה: מעובדות קבלן לעובדות מן המניין – העסקת עובדות הניקיון באופן ישיר על-ידי אוניברסיטת בן גוריון בנגב, 2010 )

לשמחתי קיימים אנשים מסוגו של טל בהרב אשר אינם יכולים לפסוח בין הסעיפים לנוכח חשיבות השינוי הנדרש והכורח המוסרי בביצועו.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , ,

2 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    הגיע הזמן לשנות את כללי ההפגנות המטופשים באוניברסיטאות. מה שקורה הפעם זה ניסיון ברור לרמוז לסטודנטים לא להפריע לאוניברסיטה לדכא עובדים.

  2. עמית-ה :

    באוניברסיטה אחת מעבר לים היו הסטודנטים פעילים מאוד בתחום הסביבה וניצול ארצות מוכשלות.
    יום אחד פנה להנהלת האוניברסיטה תאגיד בין לאומי אדיר ממדים ומהנדס צמחים והציע:
    בואו נבנה אולם הרצאות והופעות חדש ומפואר עבורכם על חשבוננו.
    הנהלת האוניברסיטה שמחה לקבל את ההצעה, האם הפריע להם שהמיקום של האולם היה על הרחבה בה נהגו להתכנס וממנה לצאת כל ההפגנות וצעדות?
    אני לא יכול להשיב על השאלה הזאת אבל אני יכול להבטיח שהתאגיד הרוויח.
    אצלנו תודעת השירות (האדם בשירות ההון) כל כך חזקה שהנהלת האוניברסיטה אפילו איננה צריכה מימון חיצוני בכדי להגביל את חופש הביטוי.
    מה היה קורה אילו הייתה קמה איזה תנועה פאשיסטית הזויה ואומרת לאוניברסיטה היפוטטית ש-9 מתוך 11 אנשי הסגל האקדמי במחלקה לפוליטיקה וממשל מעורבים בפעילות פוליטית המציגה עמדות של ה"שמאל הקיצוני"?
    באוותה אוניברסיטה אני מניח היו דורשים בשם חופש הביטוי, והחופש האקדמי.
    אלו בדיוק הדברים שאוניברסיטה אחרת (ע"ש בן גוריון) מלמדת את הבאים בשעריה כי יש לשלול.

    אסוציאציה

    "..אמא לפתע צרח בקול מפוחד ואיום, ממש כמו האיש ששלח אותו בוקר ישר לגרדום.." הגורילה מאת ברסנס בתירגום נ.שמר

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.