חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ביבי נתניהו: קלקלה להמונים

נושאים כלכלה ותקציב ב 6.02.08 6:04

בשבוע שעבר התפרסם בעיתון דה-מרקר מאמר של נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, תחת הכותרת "כל הכבוד לנתניהו, בזכותו ירדה האבטלה". מאמר זה, שהינו שירת ההלל לפעלו של שר האוצר לשעבר וממשיכי דרכו, מתעלם מכל הרעות החולות הנגזרות באופן ישיר ממדיניותו הכושלת של נתניהו

מאת: דורון גרינשטיין

לין תולה את ירידת האבטלה (מ-10.9% בסוף 2003, ל-6.6% בשלהי 2007) בצמיחה הכלכלית, שלדידו התאפשרה הודות ל"הורדת רמת ההוצאה הממשלתית בהיקפים משמעותיים" ולאחר "אימוץ הגישה הדוגלת בעידוד העבודה אל מול משטר הקצבאות". עוד עולה מן הכתבה כי הצלחתו של נתניהו בהרחבת מעגל המועסקים נבעה לא רק מצמצום כמות העובדים הזרים במשק, אלא גם מהשקת תוכנית ויסקונסין, שהיא אינה אלא "התמודדות ראשונית ומעמיקה בהסבת עובדים אל מעגל העבודה".
הנה נבחן את פני הדברים.

מבחינת הנתונים גרידא, אין להתווכח עם מר לין – ההוצאה הציבורית צומצמה, התוצר גדל ושיעורי האבטלה קטנו. אולם זהו ניתוח אינפורמטיבי "יבש" המציג נתונים כלליים שאינם מתייחסים לפרמטרים החשובים באמת, למשל, השינויים בתנאים הפיזיים והרוחניים של אזרחי המדינה (בריאות, רווחה, חינוך, תרבות וכו'), או פערי ההכנסה בין עשירים לעניים. יחד עם זאת, אפשר להבין מדוע נשיא איגוד לשכות המסחר מתעלם מן הפרמטרים הללו, שכן כיום ברור למדי כי הנגזרת השנייה, והמידית, של מדיניות ההפרטה היא חיזוק השכבות האמידות במשק, ובד בבד, גידול בלתי נמנע בממדי העוני.

אם לגבי הנתונים היבשים לא ניתן להתווכח עם הכותב, הרי שלגבי השינויים בשוק העבודה הסיפור שונה לגמרי. כמות העובדים הזרים אכן צומצמה, וכמות זו אכן אפשרה את קליטתם של עובדים מקומיים, אולם לא חל שיפור כלשהו בתנאי השכר של המועסקים, והעבדים הזרים פשוט הוחלפו על-ידי עובדים ארעיים מן האוכלוסייה הישראלית. בנוסף, ריבוי רבעי/שלישי/חצאי המשרות (להם הכותב מייחס, משום מה, חשיבות שולית) מעוות לחלוטין את הנתונים אודות שוק העבודה, כך שלא ניתן לטעון לקשר חיובי מוחלט כל כך בין האבטלה וממדי העוני.

אבל הגדיל לעשות מר לין, בשבחו את תוכנית ויסקונסין. קשה להאמין שתוכנית שהתיימרה להיות הסנונית הראשונה שתשנה את פני שוק העבודה בישראל, ו"השגה" הרשמי היחיד הוא הקטנת הקצבאות, זוכה להתייחסות כה חיובית מפי נשיא אגוד לשכות המסחר. האם 3000 שקלים וקצת זוהי הבשורה המיוחלת עבור אותם עמלים קשי-יום? האם במעות הללו יצליחו לכלכל את משפחותיהם בכבוד? הרי גם אלו שהשתלבו ב"תוכנית ויסקונסין" משתכרים כמחצית מן השכר הממוצע במשק!

אך במבט שני, הרי שאפשר להבין לליבו של נשיא אגוד לשכות המסחר. תשלומי שכר/תנאים סוציאליים מינימאליים הם משאת נפשו של כל מעסיק, ועל כן נציג המעסיקים ישבח כל תוכנית שתגדיל את מספר העובדים מחד, ותקפיא את שכרם מאידך. הוא הדין גם לגבי מדיניות ההפרטה של נתניהו וממשיכי דרכו: תחרות ברוטאלית בשווקי הסחורות והשירותים, היינו, הסרת הפיקוח הממשלתי על הרגולציות העסקיות מחד, ופתיחת אפיקי השקעה נוספים וכדאיים עבור בעלי הון מאידך.

ולבסוף, צריך לזכור כי במאמרו של מר לין, אין כל חידוש מהותי, והוא כמובן מבטא את האינטרס העליון של ההון המאורגן, אשר באופן מסורתי, עומד בניגוד גמור לרווחת הכלל. לא פלא אפוא כי הכותב משתמש בטרמינולוגיה מסוכנת אשר לדאבוננו חקוקה גם בתודעתם של רבים וטובים בקרב המעמד הבינוני והנמוך: "ההכרעה בשאלה אם אנו רוצים להיות מדינת סעד או מדינת עבודה, כבר נעשתה" – כאילו לא קיימת דרך שלישית – מדינת רווחה, למשל, זו הקיימת במדינות הסקנדינביות.

אופיום להמונים, כבר אמרנו?

דורון

——————————–

הבלוג של דורון

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , , , , ,

4 תגובות

  1. איתי :

    משובח!

    אני רק רוצה להסתייג מהחלוקה ל-3 אלטרנטיבות (שתיים של לין והאחרונה שלך): מדינת עבודה, מדינת סעד ו-מדינת רווחה

    א. האופציות שלין מציע הן בעצם בחירה בין מדינת עבדים ומדינת סעד. חשוב להדגיש זאת. קווים עבים מקשרים בין מונחים אלה ובין נציגיהם בפוליטיקה (עבדים = ביבי, אולמרט, ברק. סעד = ש"ס).

    במובן מסוים אלה שמדברים על מדינת רווחה ועושים ההיפך (אולמרט, ברק, הרצוג) מסוכנים מביבי, כי הציבור המתפקח חושב שבעצם אין אלטרנטיבה פוליטית.

    ב. דווקא משום שמה שהוא קורא עבודה הוא בעצם עבדות, ומשום שהוא מציג בעקיפין כמו שטרסלר את ה"חברתיות" כנוגדת פריון,
    אני מציע לקרוא לאופציה השלישית בשם מדינת "עבודה ורווחה" (עור"ו –שם למפלגה??)

    עבור הציבור הרחב המונחים רווחה וסעד נשמעים קרובים מאוד, בוודאי יותר מהקרבה הסמנטית בין רווחה לעבודה.

  2. דני בלוך :

    מאמר בדה-מארקר הבוקר מאת פרופ' אפרים צדקה מזכיר לנו שעיקר ההישגים הכלכליים היו בתקופת סילבן שלום כשר אוצר ולא בתקופת נתניהו:סילבן הביא את המפנה, לא נתניהו
    http://new.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=951648&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=9

  3. אביב :

    בושה אתה אדם חוצפן וקטן!

  4. א :

    אביב (בושינסקי??) למה אתה אומר את זה? אפשר נימוק?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.