קבוצת צעירים בני עולים מאתיופיה מאתגרת את החברה הישראלית בכלל ואת השמאל בפרט. ניתוח ביקרתי מעניין של המצב בקהילה
מאת: אדחנום ראסום, היות אדם
היחסים בין הקהילה האתיופית לבין מפלגות הימין בפרלמנט הישראלי, מתבהרים עם השנים כיחסי בעל מכה לאישה מוכה.
הסידור הוא כזה: הימין, ובראשו הליכוד – מפלגת השלטון, מכים בנו שוב ושוב, ואנו מתמכרים למכות ומאשררים זאת בקלפי. ככל שמכים בנו, אנו הופכים מכורים יותר להנאה שבכאב.
אנו, חברי *YES, מתקשים עדיין להבין את אורגיית הסאדו-מזוכיזם הזו, ולדעתנו, אין לצפות שהקשר הזה בין הימין ובין יוצאי אתיופיה ימחה. באותה מידה, גם צפיותינו מהשמאל הישראלי נגוזו. השמאל, ובעיקר זה המכנה עצמו 'מצפן' של המדינה, 'השמאל הרדיקלי' "המוסרי", שהיה צריך להזדעק לנוכח מציאות אפוקליפטית המתרחשת לנגד עינינו, עסוק בפופוליזם.
השמאל הרדיקלי "האירופי" וכמוהו אחיו המתכנה "המזרחי", מתעניינים בנושאים סקסיים, כאלה עם פוטנציאל לרייטינג גבוה: שיח ג'רח, שיח ג'רח, פלסטין, שיח ג'רח, פלסטין. אה, כן, בשנים האחרונות גם פליטים אפריקאים, שכנראה מפריעים לעיניים של מישהו בדרך לעבודה שברחוב אחד העם 1, נכנסו לפריזמה מנקת המצפון של אותו שמאל, לסוגיו.
באווירה פוליטית שכזו, ילדים אתיופים נשארו הפקר. מדוע ארגוני השמאל שותקים כאשר זכויותיהם הבסיסיות של ילדים ישראלים אתיופים נרמסות בכל 1 בספטמבר? מדוע יש קשר של שתיקה לנוכח היחס המפלה הזה כלפי ילדים, שכל אשמתם שנולדו להורים אתיופים? האם 50 אלף ילדים ישראלים ממוצא אתיופי שעוברים התעללות בידי מערכת החינוך חמורים פחות מ-400 ילדי מהגרים? האם גורמי שמאל אלה נאטמים משום שהאתיופים נמצאים "תחת פיקוח ממסדי"? האם זו סיבה מספקת, להישאר אדיש לנוכח גילוי עוולות מחפירות כלפי ילדים? זה נכון שעולי אתיופיה הוכנסו למסלול הייסורים בשם "האתיופים הם מסורתיים" ולכן עדיף חינוך דתי, האם לא הגיע הזמן להפיל את החומה הזו?
אולי הביקורת צריכה להיות מופנית פנימה, אל אותם פוליטיקאים אתיופים שעושים בילדים האלה שימוש למאווייהם הפוליטיים. ייתכן, שאולי הגיע הזמן שנלחם במערכת הדת, אולם אין זה משחרר את ארגוני השמאל, אלה שלבם נחמץ למראה עוול חברתי, מאחריות מוסרית ובוודאי שאינם יכולים להישאר אדישים לנוכח היחס המשפיל כלפי ילדים שכל חטאם שהם שחורים.
לנוכח אדישותו של השמאל, אין לנו אלא להניח שאת השמאל הזה לא מעניינות בעיות פנים ישראליות, בתוך העם "הארכאי", שלדידם, עדיין מתעסק בשאלות דת; ומדוע שיתעניין בנושאים כגון אלה? הרי אין לו רווח מוסרי או כספי או מגע עם בני אירופה "הנאורה": לא דרכון אירופאי, לא מלגת לימודים ולא סדנה דשנה עם פלסטינאים ועם קבוצות דומות בבירות אירופה, במימון האיחוד האירופי או איחוד האומות. על עוולות חברתיות שימקמו אותם בשיח יותר רחב, הם מוכנים לשבור את כל הכללים, אבל בוודאי לא על ילדים קטנים שבסך הכול ביקשו ללמוד כמו כל ילדי ישראל. נדמה כי השמאל בישראל, מוכן לפעול רק עבור 'המצפון' הפרטיקולארי שלו, כזה שבסופו של דבר יביא אותו לרייטינג של העולם כולו – למשל – אם היה מדובר במשט ספינה, הנוצצת מהבזקים של התקשורת העולמית.
אולי צריך לשנות אסטרטגיה, בשביל להעיר כאן מישהו? למשל, לפנות לאו"ם בבקשה להגן על זכויותינו הבסיסיות לחינוך נורמאלי, לפעול לשחרור הכיבוש והדיכוי הפסיכולוגי של ילדינו. אולי עלינו לפנות גם לאונסק"ו בבקשה להכריז על תרבות 'ביתא ישראל' כמיועדת לשימור. יתכן שפעילות מחאה בחו"ל היא הפתרון, מפני שככל הנראה הישועה לא תבוא מאזרחי ישראל. ואתם שואלים היכן מומחי יהדות אתיופיה – אותם פסיכולוגים, עובד\ים\ות סוציאל\ים\יות ושאר "מטפחים" אחרים? אלה דוגלים בזכות ההפרדה, ומחזיקים בה כקרנות המזבח, לתלות בה את יהבם, תוך דבקות ברטוריקה הזולה הקרויה "אינטגרציה תרבותית": מילה מכובסת שמשמעותה האמיתית: "האתיופים ירדו מן העצים" ולכן לא צריך לספק להם חינוך כמו לכל אזרח בישראל, אלא "לשלב אותם". לשלב אותם לאן? בסך הכול ביקשנו זכויות בסיסיות, כמו לכל אזרח בישראל. מה כל כך לא ברור? ובכלל, מי שמכם שופט ושר לענייני שילוב? או ליתר דיוק, בשביל מה אתם משתמשים במילה הזו, כדי להפריד ולהתייחס אל ילדים קטנים באופן שונה? זו גזענות!
אנו קוראים לכל אחד ואחת, אזרחי ישראל, או כל אדם שעיניו בראשו, רגיש ואמפאטי להפרת זכויות אדם, ללא קשר לדת, עם, גזע, מגדר או השתייכות למחנה פוליטי, לצאת מהאדישות לנוכח מציאות חברתית קשה, שבה ילדים ישראלים ממוצא אתיופי משמשים בני ערובה ומרמס לרגלי קלגסי האטימות הפוליטית בישראל. בשלב ראשוני, אנו מעוניינים ליצור דיון סביב העתיד של ישראלים ממוצא אתיופי בשראל. כרקע לדיון זה, אנו מבקשים להציג תרחיש עתידני על בסיס המציאות המסתמנת כיום.
כפי שכבר למדנו, למרות הפעילות הפילנתרופית של רשויות המדינה, באמצעות כספי תרומות מחו"ל, ועל אף עשרות הארגונים שפועלים "למען יהודי אתיופיה", המציאות של ישראלים ממוצא אתיופי, ובעיקר של צעיריה, מגיל אפס עד 45, היא בכי רע: בתי ספר נחותים לשחורים בלבד, עובדים סוציאליים ושוטרים עבריינים המשחרים לבשר של ילדים חלשים, בתי כלא לילדים ללימודי עבריינות קשה הובילו לתוצאה המצופה מבחינת הממסד – אלפי בני נוער מלאי בוז לממסד יושבים בבתי הכלא. על פי הנתונים, רמת הפשיעה של הנוער גדלה והתופעה הזו רק מתעצמת. אם ניקח בחשבון שהפילנתרופיה הישראלית מתמקדת בעיקר בצעירים שממילא יכלו להצליח ללא עזרה "מטפחת", נשאלת השאלה: מה הוא הפתרון לתסריט עתידי קודר שמצפה לנוער ממוצא אתיופי?: דומה, כי בעוד שלושה עשורים, יותר ממחצית מיושבי בתי האסורים יהיו ילדים ממוצא אתיופי, אלה שייוולדו מחר. יתרה מזו, מכוון שמרבית המשפחות של עולי אתיופיה בישראל חלשות כלכלית ולאור הידיעה שמרבית ההורים שלנו ימותו בדירות עמידר, שסביבתן הוזנחה ביודעין על ידי הרשויות, מרבית הציבור האתיופי, שלא צפוי לשבת בין כותלי הכלא, ימצא עצמו חסר בית, שכן הוא לא יוכל לשלם עבור שכירות בשל בעיית התעסוקה, שאף אקדמאים המחזיקים במשרה חלקית היא בגדר חזון נפרץ בישראל.
לאור עגמומיות עתידנית זו, שאינה רחוקה מן המציאות, נשאלת השאלה: מהם האמצעים שיאפשרו לנו לא לממש תרחיש זה? תנו את דעתכם לעובדה, שאותה שכבה דקה של אתיופים פוליטיקאים ו\או סטודנטים סוציופתים, תצליח, אולי, לרכוש לעצמה סמי-איתנות כלכלית, בזכות האתנן שסיפקה לרשויות, בתהליך רטוריקת הדיכוי ששמה המפעל הציוני. ובכן קוראים, מהו הפתרון? האם נשב בחיבוק ידיים ונבלוס את הרטוריקה של רשויות המדינה, כאשר אנו יודעים שחלפו שלושה עשורים והשינוי היחיד הוא נוער שנמצא במגמת נהירה לבתי האסורים? כיצד לדעתכם יקבל העולם כאשר ייווכח לדעת כי מרבית האוכלוסייה של בתי הכלא בישראל תורכב מפושעים ממוצא אתיופי, או סוהרים ממוצא דומה, שהוריהם היגרו לישראל שישים שנה קודם? לא יהיה זה חכם אם בשנות השישים לחיינו, בעוד שלושים שנה, נטען שידענו שזה העתיד שהיה צפוי לנוער של מחר.
אשר לנוער שנולד אתמול – הוא כנראה ימשיך להירקב בכלא תודות לפוליטיקאים האתיופים, שבמקום לצאת לדבר על השכונות הקשות שבהן גדלים ישראלים ממוצא אתיופי או יתריעו על הגזענות הדתית והחינוכית, הם יוצאים לארצות אמריקה ומספרים מעשיות כדי לגייס כסף למדינה או לדבר בשם הציונות, אגב התפארותם שהפכו לחבר כנסת, ולכן רואים את ייעודם כלוחמים למען מיגור אנטישמיות בחו"ל. כלום בשביל זה הורינו צעדו לסודן, כדי שנערים שהלכו יחפים לסודן ישכפלו עצמם וידברו בזכות אתוס ההצלה הציוני? לאור מצבם של ילדים קטנים, שבכל 1 בספטמבר הופכים להיות שבויים לגחמות פוליטיות ולאדישות של ארגוני זכויות האדם, אנו קוראים לכל אחד ואחת מאזרחי ישראל, שמקדשים את המלחמה ברוע (באטימות ממסדית והונאת הציבור), להידרש לחורבן שמתהווה מתחת לאפינו.
_______________
* YES הוקמה על ידי 7 סטודנטים ממוצא אתיופי, שהגיעו למסקנה כי חשיבה ביקרתית היא הדרך היחידה לשינוי וצמיחה חברתית. מטרת קבוצה זו היא שיתוף ידע ורעיונות מתחומים שונים; להוות פלטפורמה לעידוד חשיבה ביקורתית; לחפש דרכים לאינטגרציה – בצורה מכבדת ואותנטית – לחברה הישראלית; לאפשר יצירתיות בקרבנו; לקחת יוזמות במקום לקבל את השוליות כגזרה משמים. אנו מאמינים, שכפי שהורינו עשו , כך גם אנו יכולים לעשות שינוי אמיתי לטובת הדורות הבאים.
Tags: אפליה, גוש-הימין, מחנה השמאל, מערכת החינוך, עולי-אתיופיה, פשיעה
המשיכו לפרוס אותם בכל מקום בארץ ובחו"ל הגיע הזמן ש" לא נסתום את הפה" לנוכח הדברים.
כל הכבוד לכם ושנה טובה
שאלתם שאלה: מה הוא הפתרון לתסריט עתידי קודר שמצפה לנוער ממוצא אתיופי?
והתשובה פשוטה: עבודה קשה, עבודה קשה ועוד עבודה קשה והעיקר – לא לפחד כלל ולעולם לא להתייאש.
אל תאמרו בלשון פטאליסטית "כולם מושחתים" – זה לא נכון וזה גורם לאובדן התקווה. שדרו תקווה.
במקביל, אל תוותרו על מה שמגיע, המשיכו לשדר עוצמה.
אל תשתלבו. אם להשתלב משמע להתחיל לצאת לברים מסריחים ולאמץ את תרבות האלכוהול, אפשר לוותר על זה. הובילו שינוי חברתי, גרמו לכך שירצו להשתלב אתכם.
שלחו פרצופים מחייכים לכל הכיוונים בזמן שאתם דורשים את חלקכם בעוגה, כשאז תגיעו להישגים גדולים הרבה יותר. אם לא יתנו – לעולם אל תיכנעו – שזה מצד אחד לא לוותר ומתצד שני לא להתייאש ולהתחיל להתבכיין ולפתוח במתקפת טרור. לחץ פאסיבי עושה את העבודה, כנראה יותר טוב.
הנה, התחלתם עם קבוצה וכתבתם מאמר יפה, חיובי וברוח טובה, כבר גיבשתם תומכים.
והעיקר שיהיה בהצלחה
מאמר מצוין.
מדוע אינכם מפרסמים את שמותיכם?
אם אתם קוראים לפעולה פוליטית, שאני תומכת בה, מדוע הנכם מסתירים את זהותכם?
כך לא נדע למי להצביע בבחירות הבאות 🙂
מה גם שאנונימיות מכוונת פוגעת בטיעונים, מה אתם חושבים על הקהילה אליה אתם שייכים? מניחים מראש שהיא לא תוכל לקבל ביקורת?
אנחנו לא נעזוב את נושא שייח ג'ראח כי נעשה מעשה עוולה של זריקת משפחות מביתם, ונסיון להבעיר מחדש את הסכסוך הישראלי שיפגע קודם כל בשכבות החלשות.
גם העובדים הזרים הוא מצב של חירום מפני שמנסים לזרוק מהארץ ילדים ישראלים לאחר שניצלו את הוריהם.
לפחות, האתיופים יכולים להצביע. העובדים הזרים והפלשתנאים בשטחים אין לי אפילו את הזכות הזאת.
הרבה בתלונות כנגד הממסד ללא הצעות קונקרטיות יובילו לכך שלאחר שתסיימו את לימודיכם תנועתכם תדעך ואתם תצטרפו לביומסה הבורגנית.מוטב שתבחרו צד, תתפקדו ותתחילו להשפיע מבפנים בתור עו"סים שוטרים וכו'. בבקשה לא עוד מפלגות מצב רוח שמחלישות את הלכידות החברתית…
לא הבנתי בדיוק על מה אתם מלינים. אני מבינה שהמצב קשה ויש לכם הרבה טענות, אבל לא פירטתם מה משרד החינוך עושה או לא עושה לדעתכם. אני מצפה לאמירות תכליתיות כמו למשל: לאיזה בתי ספר מכריחים אתכם ללכת, באילו בתי ספר מונעים מכם ללמוד. איזה עזרה קונקרטית אתם רוצים מהממסד וכו'.
אפשר לעשות גם וגם, הבעיה היא שהשמאל עוסק בשנים האחרונות רק בענייני פלסטינים.
אני לא חושב שצריך להפסיק את הפעילות בשייח ג'ראח אבל כן צריך לראות התמונה הכוללת. השמאל הוא נציג זכויות אדם ואזרח בכל מקום בעולם, ברגע שמופרית זכות הוא צריך להיות שם לא רק שמדובר בזכויות סקסיות דוגמת עובדים זרים ופלסטינים. השמאל תקוע מזה שנים בענייני השלום בזמן שמדינת רווחה רחוקה מהאופק! זכויות אדם הן זכיות אדם, פלסטיני, רוסי, אתיופי, ומרוקאית… השמאל מתעלם בצורה נחרצת מזכויות אדם בכלל ומתמקד רק בפלסטינים ובעובדים זרים.
יש הרבה כאב והרבה אמת במאמר הזה. הבעיות של השמאל לא נגמרות באתיופים. במאבק למען מבקשי מקלט מאפריקה שמגיעים לישראל שוכחים אנשי שמאל את העובדים החלשים יהודים וערבים שנפלטים ממקומות העבודה שקולטים את מבקי המקלט בתנאי עבדות.
לא צריך לוותר על אף מאבק אבל צריך לצאת גם למאבקים פחות סקסיים, שיח גראח זה יופי אבל זה לא מספיק, גם לא התחנה הפ]חמית באשקלון ואפילו לא תמלוגי הגז, יש הרבה בעיות כמו בעיית האתיופים.
לחברי YES אני מציע הצטרפו לפעילות במסגרות האידיאולוגיות שאתם חושבים בלי צבע ומגדר מתאימות לכם, אני בטוח שבשמאל תמצאו בני ברית למאבק הצודק על הזכויות האוניברסאליות שנשללות מאזרחי ישראל ממוצא אתיופי וגם רגישות תרבותית מתאימה. מה יש מחוץ לשמאל אתם כבר יודעים.
שייח ג'ראח זה מאבק יקר מבחינת הנסיעה באוטובוס, עם הרבה פרצופים עגומים ותגובות עוינות מהסביבה הפרטית והציבורית, ושוטרי מג"ב אלימים.
המאבק גם לא ממון ע"י שום קרן אלא מנוהל ע"י מתנדבים, וכך גם ההסעות להפגנות.
חברי הקבוצה היקרים, כתיבתכם מניחה מול הקורא פצע דם שותת, וזה צעד ראשון וחשוב לטיפול.
עצתי, להבא – נסו לעזור לקוראים לעזור לכם – והעבירו בכתיבה לא רק את תחושת הבהלה מהמצב, אלא ניתוח של הסיטואציה – מה בעצם קורה כאן ולמה? אל תניחו שאנחנו יודעים ומכירים את מצבה הנוכחי של הקהילה, עזרו לנו להבין.
את המאמר הזה קראתיי בבלוג המצוין של קבוצת YES, ששם פורסמו מעל שבעים פוסטם בנושאים מגוונים – כולם ביקורת. הבאת המאמר ושינוי הכותרת, במקום הכותרת המקורית: אפקליפסה עכשיו, והצגתם כ"שבט עולי אתיופיה" עושה עוול לקבוצת הצעירים הזו והיא מלמדת על האתר "עבודה שחורה" יות מאשר על הצעירים, שהם בעיניי מהווים את הגישה שאותה צריכים לאמץ כולם בישראל – לפעול למען כולם ללא שום הבדל של מגדר, גזע או השתייכות פוליטית.
חבל לי שכך הוצגה קבצת YES וחלק מהמגיבים כאן בצדק הגיבו מבלי לדעת את התמונה הכוללת.
אגב, נכתב שהמאמר נערך, קראתי את המקור ואת המאמ כאן – לא הייתה עריכה חוץ מן הכותרת.
שנה טובה לכם – חברי קבוצת yes
הדברים חשובים וכתובים היטב
אין לשכוח גם כי הדיכוי העדתי והדתי בישראל לעולם הוא חלק ממערכת מעמדית- פעם אחת, ביצירת הצדקה והסללה של קבוצות שלמות למעמד המנוצל ושנייה- כאשר הדיכוי האתני מאפשר "הפרד ומשול" ויצירת תת פרולטריון מודר ו"עברייני " כנשק מעמדי יעיל נגד כל התנגדות…
אשמח לעזור במקום שתמצאו לנכון- מוזמנים לעמוד איתי בקשר
זה מעניין שמראש אתה מייעד שהסטודנטי יהפכו להיות עובדים סוציאלים, שוטרים וכו'.
מכל מקום, לפי הפוסטים שפורסמו בבלוג ובעיקר לפי ה"אני מאמין" שלהם – לא נראה לי שהחזון שלך יתממש.
כאן תוכל לקבל מושג על YES http://youngethiopianstudents.wordpress.com/2010/03/06/%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%93%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%90-%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99-%D7%91%D7%95%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C/
מאז המערכון של לול – http://www.youtube.com/watch?v=_H3dDZtv3l0
השתנה רק דבר אחד עכשיו גם לותיקים עניים אין גישה לעוגה הכללית.
בכל מקרה אם יש משהו בו אפשר לעזור ולהשתתף החל בעצומה ועד מהפכה אשמח להשתתף.
שנה טובה.
לחברי YES, אני מאוד מבין לליבכם. מה שלא נאמר בתגובות הוא שהמדיניות הזו יכולה להשתנות אם הלך הרוח במדינה הזו ישתנה.
האתר הזה הוא המרכז את הלך הרוח החדש של "מדינת רווחה" או "סוציאל דמוקרטיה" או בפשטות – מדינה שבה החברה חשובה לא פחות מהאינדווידואליסטים והרווח הפרטי שלהם.
אם תתמידו בעזרה ובהפצת הבשורה של הדרך הזו, העתיד לא יהיה עגום כמו שאתם מתארים.
דרך אגב, לא רק החברה שלכם צפויה לעתיד עגום אם מדינת ישראל תמשיך בכיוון הזה. אנא עיזרו לנו לעזור לעם ישראל!
יש לי רעיון בשבילכם שיכול להוות באמת מקור לשינוי חברתי.
דקל-דוד עוזר
dekeldavidozer@gmail.com
אנא צרו קשר אם ברצונכם באמת לפעול מחוץ לקופסה
על בסיס התגובות כאן, צורת פנייה כמו :"עזרו לנו לעזור לכם"; "החברה שלכם"; "קהילה"; "שבט"; "על מה אתם מלינים"; "לפחות לאתיופים ש זכות הצבעה",מלמדת שאכן יש קיטוב חברתי, לפחות בכל הקשור לאזרחים ממוצא אתיופי. זה מדהים שאפילו בבמה פוליטית כזו – אתיופים נתפשים, לאחר יותר משלשים שנה בארץ, כאורחים. המעניין הוא שדווקא המחאה של YES היא אוניברסאלית, על אף שהם חושפים את מנגנוני ההטעיה והפיקוח והשליטה שלתוכה נפלו הם והוריהם.
אתם מוזמנים לקרוא כאן פוסט מעניין על תוכנית משרד החינוך החדשה שגובשה עבור עולי אתיופיה
http://youngethiopianstudents.wordpress.com/2010/05/09/%d7%94%d7%a8%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%a2%d7%9f-%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9a/
ומנגנון נוסף שבאמצעתו נעשתה כליאה תרבותית ומסחור של עולי אתיופיה:
http://youngethiopianstudents.wordpress.com/2010/07/03/%d7%94%d7%9b%d7%9c%d7%9b%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%93%d7%a2%d7%99-%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%aa%d7%99%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94/
חזקו ואמצו,
אסור לנו לעזוב את שייח ג'ראח,
האפלייה במערכת החינוך,
הפיכתה של מערכת הבריאות למערכת בריאות לעשירים בלבד, ריסוק החינוך והמחקר בארץ,
חוסר התמודדות בבעיות אקולוגיה וסביבה.
העסקה פוגענית על ידי חברות כח אדם במשרדי ממשלה וגופים ציבוריים.
קשורים מאד אחד לשני,
עצתי לכם הרימו ראש והצטרפו כגוף לאחת מפלגות השמאל.
כל טוב, שנה טובה
קראתי את הפוסט ובשום צורה לא נאמר שם שיש לעזוב את שיח ג'ראח.
ההיפך, הפוסט הזה, כמו גם פסטים אחרים שקראתי בבלוג של הקבוצה, קוראים בצורה מפורשת לפעול בשם האוניברסאל, לא לפעול באופן סקטוריאלי. בנוסף, אם תביטו ב"מוסיקה האלנטרנטיבית" של YES תמצאו שם גם מוסייקת מחאה בערבית ואני לא אתטעה אם אומר שחלק מ"יפה הנפש", עלולים למצוא עצמם במבוכה.
אז קראו שוב את הפוסט, מה לא ברור בו, שהוא נכתב על ידי קבוצה של מהגרים אתיופים, או שהוריהם עלחו משם – הדבר כל כך קשה לעיכול, במסגרת שהיא מחוץ "לטיפוח" של מרכז הקליטה? קדימה- הגיע הזמן שהציבור הפרנג'י בישראל יתרגל שיש מסגרות נוספות שבהן ניתן למצוא אתיופים – לא רק במשבצת של הנזקק.
שמאל, במובנו האמיתי, החברתי – כלכלי, לא קיים. יש רק שמאל מדיני. זו הרי בדיוק הסיבה שמרץ חיסלה את עצמה לדעת: אין לה חיבור לחברה הישראלית. לא באמת.
נקווה שעתה, אחרי שהיא והעבודה התחסלו, יקום שמאל חברתי אמיתי ובו יהיה מקום גם להיאבק את מאבקה של עדת יוצאי אתיופיה.
המאבק בכיבוש הוא מאבק חברתי-כלכלי בניצול ובדיכוי של שלושה מיליון איש שאדמתם נבזזת, נאלצים לעבוד בשביל המתנחלים בתנאי ניצול, והכספים של הממשלה מושקעים בתיחזוק הכיבוש במקום :ברווחה, בחינוך ובבריאות.
הרצון "להשתלב" ילדותי. תבקשו הטבות אבל העיקר – תסתייעו אחד בשני כדי להתקדם. זאת כל התורה ולא על רגל אחת.
לגבי שחר – די עם ההתבכיינות על שיח ג'ארח, הבנו אתה צדיק אנחנו רשעים, שיהיה לך בהצלחה. אל תתפלא שלא מצביעים למפלגה שלך.
במקרו של הסכסוך יש שני צדדים אשמים. בשייח ג'ראח יש צד אחד שגורם עוול, ואילו הם המתנחלים.
האסטרטגיה של שמאל-לאומני שדואג רק ליהודים לא הצליחה. איש שמאל דואג לכל אדם גם אם הוא ערבי, ועל אחת כמה וכמה על מעשה שנעשה בשם מדינת ישראל.
המנטרה של "שילוב" היא חלק מהרטורקה של "קלטת העלייה", היא מהווה מנגנון דיכוי מתוחכם. קבוצת YES החלה לחשווף את המנגנונים האלה שלמצער שכבה דקה של צעירים ישראלים ממוצא אתיופי קונה ללא ביקורת. בכלל זה "קוד הכבוד"; "כבודם 'האבווד' של הקסים (מנהגי דת)".
לדעתי "עקרון השילוב" נועד להוביל את האתיופם לפינה מסוימ כדי לעשות בה שימוש, בעיקר כלכלי.
התזה של YES לא מבקשת שילוב, אלא שיוויון! כלומר: להוריד את הפטרונות הממסדית ובכלל זה הציבורית, מצאוורם של האתיופים.
מכאן, אני רוצה לקרוא אל הציבור חסר הידע בנושא "עלי אתיופיה בישראל" – קבוצה זו היא הטרוגנית – הם כבר מעל שלושים שנה בארץ. לא כל אתיופי מייצג את כלל האזרחים הישראלים ממוצא אתיופי. על כן, אם יש חבר כנסת אתיופי – אין זה הופך אותו בצורה אוטומטית להיות נגיד של עולי אתיופיה בישראל. באותה מידה, הפסיקו לחפש לנו "מנהיגים אתיופים". גישה כז מתיאמה לרוח החדשה של YES – שמבקשת לפעול לעמן כל האזרחים ואכן – חלק מחברי YES פעילים כבר זמן לא מועט בקבוצות שפועלות למען החלשים בחברה ובכלל זה החברה הערבית בישראל. למשל, חלק מחברי הקבוצה היו בהפגנה בדהמש ובפעילויות כאלה. פעולות אלה לא נעשו כאסטרטגיה פוליטית, אלא משום שבאמת ובתמים הקבצה מאמינה שלכל אזרח ולכל אדם יש זכות טבעית להתקיים בכבוד: עם גישה לחינוך, בריאות ולעבוד בכבוד ולא להפוך עבד נרצע לכל מיני נוגסים מדרניים.
לסיום, הקשר שלנו להוויה האתיופי היא זו שמיבאה אותנו לחשוף עוולות הנעשות ביחס לאתיופים, אבל אנו פועלים כפי שכל אזרח אמור לעשות כאשר הוא מגלה אי צדק.
מבחינתנו, אנו ירדנו מן ההר (בית היוצר לחשיבה ביקורתית ולקיום אותנטי)לבשר פוליטיקה חברתית חדשה: לחשוב בגישה ביקורתית ולאחר מכן,להציע דרכים חדשות לכלל החברה בישראל – בלי ליפול למוקשים של גזע, מגדר, וגיאוגרפיה.
ומה יותר צודק מאשר להאבק למען כל הבריות בעולם – ללא כחל וסרק ורצון לרווח תקשורתי?
מי שמנסה למסגר את YES או שהוא לוקה בהבהבנת הנקרא או בפטרונות.
מקונן האסיפה, על זה בדיוק דיברתי כשכתבתי:
"האתר הזה הוא המֳרכז את הלך הרוח החדש של "מדינת רווחה" או "סוציאל דמוקרטיה" או בפשטות – מדינה שבה החברה חשובה לא פחות מהאינדווידואליסטים והרווח הפרטי שלהם.
אם תתמידו בעזרה ובהפצת הבשורה של הדרך הזו, העתיד לא יהיה עגום כמו שאתם מתארים."
כמו שאתה כתבת, אין טעם שכל קבוצה תילחם רק על הצרכים האישיים שלה, כי ככה כל הקבוצות יהיו חלשות ואינטרסנטיות. יש פה מצב כללי ורחב מאוד של החלשת אוכלוסיות, ממנו האתיופים גם סובלים, אפילו במידה גדולה יותר.
וכאמור, האתר הזה, מתחת לכל התגובות הביקורתיות, תכליתו היא לקדם שינוי חברתי למצב סובלני הרבה יותר מהקיים פה.
אני אישית לא חלק מ"הצוות" אבל אוהב לקרוא ולהגיב, ודרכו הגעתי להרבה מידע ומקומות בהם ניתן להשפיע, אני חושב שגם אתם, אם תשכילו לאחד כוחות.
🙂
לאיציק.
מסכים איתך בהחלט, זו התפישה של YES, אם כי הקבוצה שומרת לעצמה את החופש לחשוב לבד ובאופן ביקורתי, ולהתאחד עם רעיונות שנראים לחבריה ראויים למאבק טהור, תוך שמירה על עצמאותה.
למשל, למדנו כי הימצאוותם של בנייני מגורים המטים ליפול בשכונות אתיופיות הם נושא לא סקסי לפעילות חברתית, לעומת זאת, לכתוב על רופא אתיופי זו עבודת אלוהים מקודשת.
בנוסף, הקבוצה תמשיך להיות "לא נחמדה" ולחשוף את כל העוולות הממסדיות כמו: "בריאת אתוס ההצלה הציוני"; הגזענות הרבנית; יישום של פיקוח ושליטה בידי "מומחים ליהדות אתיופיה" ועוד ועוד תעתועים ממסדיים וסמי-ממסדיים.
חזון אחרית הימים עבורם, הוא שיבוא יום ולא יהיו עוד אירגונים "למען יהודי אתיופיה" ולא ישא עוד אנתרופולוג\פסיכולוג מתודה מומצאת של "רגישות תרבותית" או "אינטגרציה-תרבותית", כדי לשדרג את עצמם באקדמיה ולעולם לא יחלקו תעודות לאתיופים רק בשל היותם כאלה- אלא ישפטו אותם בקנה מידה אוניברסאליים. בצורה כזו- יחדלו "עיתונאים" אתיופים, כמובן לא ראויים, לדברר את האתיופים ולהשתתף במחול הכלכלי שנוצר סביב עולי אתיופיה בישראל.
הלוואי ויבוא הרגע הזה ואני מאמין שהדרך נסללה.
למקונן אספה,
בתגובות שהגבת כתבת דברים חשובים המרחיבים את מה שנאמר בפוסט.
החסרון הוא שתגובות נקראות פחות מפוסטים ובשיעורים ניכרים.
נשמח מאוד, כאן במערכת עבודה שחורה, אם תרכז את דבריך ותכתוב אותם בפוסטים ולא רק בתגובות. הדברים חשובים בעיקר על רקע סילוק סטראוטיפים, כפי שהערת (לי, העורך) ובצדק בתגובותיך הראשונות כאן.
נשמח גם, כעולה מדבריך, אם תכתוב פוסטים שעניינם הוא לא רק מה שקורה לעולים שבאו מאתיופיה ולצאצאיהם.
ללקסי,
תודה על תגובתך ואשקול ברצינות את הצעתך.
חג שמח.
כתבת:
"למשל, למדנו כי הימצאוותם של בנייני מגורים המטים ליפול בשכונות אתיופיות הם נושא לא סקסי לפעילות חברתית, לעומת זאת, לכתוב על רופא אתיופי זו עבודת אלוהים מקודשת. "
במלים אחרות – לא תעשו שום דבר בנדון?וכשאני אני אומר "תעשו" אינני מתכוון לכתוב פוסטים.
תבין – כל אחת מהעדות בישראל עלתה רק אחרי שהתאחדה. האשכנזים הקימו את המדינה וקמבנו אחד את השני, העירקים השתלטו בכח (מכות) על לשכות העבודה ולקחו שוחד, המרוקאים נוצלו עד שהתחילו לשרוף את המועדון והתאגדו. הרוסים הבינו מהר מאוד את הרעיון והתאגדו מיד כשהגיעו.
האתיופים לא התאגדו, פוזרו במדינת ישראל ולא מצאו את הדרך לבנות מערכת של עזרה הדדית (זה לא בדיוק מדוייק היום).
ביום שתתחילו לבנות מערכת שאין לה מטרה להיות מתוקשרת, אלא מטרה לקדם את האתיופים באמצעות אתיופים אתם תראו איך התקשורת ושאר בני ישראל רודפים אחריכם כדי להיות חלק ממה שאתם עושים.
זה כל כך פשוט, וכל כך קשה לקבל החלטה ללכת בדרך הקשה הזאת.
מחזק את דברי הכותב. כבר בשנות השבעים אמרה גולדה מאיר על האתיופים עדיף להעלות סוסים מתים מאתיופים חיים. כך נוצר הפירוד בין האתיופים לשמאל ועד עכשיו לא שוכחים זאת לשמאל.
כדאי שהשמאל יתעסק גם באזרחי המדינה ולא רק בפלסטינים ועובדים זרים.
אני שמח על הדיון שנוצר (כולל הביקורת על הכותרת הראשונית, שגם לטעמי הריחה מהתנשאות) ומקווה שתמשיכו לכתוב כאן.
האם אתם מכירים את הסטודנטית שפרסמה אצלנו את המאמר הזה:
http://www.blacklabor.org/?p=2593
ניסיתי לשכנע אותה לכתוב אצלנו באופן קבוע ונראה לי שעומס הלימודים הכריע.
מה שאהבתי במיוחד במאמר שלה, והוא נדיר מאוד במאמרי דעה שקראתי, הוא החיבור בין מצב הקהילה ובין הרס מדינת הרווחה, נושא שפוגע ברבים ללא הבדל של לאום ועדה.
לעצם המאמר, אני מסכים מאוד עם הרבה מהנאמר בו על הארגונים התורמים והפוליטיקאים (מכיר קצת את הנושא מחמש שנות עבודה עם עולי אתיופיה), אבל אני חושב שאימוץ רטוריקה לפיה ציונות=דיכוי היא לא מועילה.
בקו הזה נקטו חלק מהאינטלקטואלים של הקשת המזרחית ולדעתי זה גרע מאוד מכוח ההשפעה שלהם על קהל היעד.
הציונות מקולקלת. אנחנו (פרנג'ים ואתיופים) צריכים להיות שותפים לבניית אלטרנטיבה ציונית טובה.
המעט שאני יכול להציע הוא לתת במה ואוזן קשבת במסגרת שלי – סניף התנועה הירוקה-מימ"ד בירושלים ובאוניברסיטה העברית. נשמח לארח את כל מי שרוצה לבוא, לדבר, לספר, ולומר מה הוא צריך ואיך אפשר לעזור.
שנה טובה.
ofek.birnholtz@mail.huji.ac.il
לדקל-דוד עוזר,
לטעמי, YES הולכים בדיוק בתלם שהם סללו לעצמם. 1. ניתוח המציאות בגישה ביקורתית; הנגשת המציאות המפורשת אל הציבור; הצעת פתרונות; מאבק ללא רחם בסטריאוטיפים; גדיעת המנגנון הפטרוני שבו עושים שימוש איגודים ממסדיים ושאר "מטפחים".
אני לא מסכים עם טענתך, לפיה כתיבת פוסטים היא לא עשייה.
למשל, כתיבת פוסט כנגד התוכנית האווילית שיצאה ממשרד החינוך בנוגע "להיסטורית העלייה" של יהודי אתיופיה, הייתה מעשה חשוב (יש כל מיני סוגים של עשייה, תלוי בקונטקסט) היא קודם כל חשובה כדי לחשוף את התעתוע שבו נקטו במשרד החינוך כדי להעצים את "אתוס ההצלה הציוני".
לאחר הצגת דברי ההבל של אותה תוכנית, אנו פועלים כדי להביא למחיקתה ובוודאי שאין אנו סומכים על "מרכז ההיגוי", שמנוהל על ידי פקידים "מטעם משרד החינוך", שיציגו ביקורת או יבקשו לתקן את הדרוש תיקון, הרי מלכתחילה ידם הייתה במעל.
בניגוד לתפישתך, הנגשת מידע וכתיבת פוסט חשובה לעין ערוך, למשל, כדי שתלמידי תיכון ממוצא אתיופי וסטודנטים יפתחו חשיבה ביקורתית – בדרך זו, מנגנוני הדיכוי יתקשו "לגייס" אתיופים לתוך משבצת מנחשלת.
ראה למשל את מקרה "עוז אלמוג" (פרופ'): פרופ' זה, כתב במיזם שלו, "אנשים ישראל", דברי הבל על "מיניות בקרב יוצאי אתיופיה". בעקבות זאת, שני חברי YES כתב מאמר תגובה באתר העוקץ, הדבר הביא לשרשרת של דין ודברים עם עוז אלמוג, שבעקבות זאת נכתבה ביקורת על "תרבות האוכל" – בסופו של דבר, מרבית הערכים שעסקו ביהודי אתיופיה, באותו מיזם, נמחקו ולא רק זאת, אף הופסקה עבודתו של אחד מאנשי הצוות, שהיה אחראי לכתיבת הערכים.
זו לא עשייה, בעינך?
אבל ברור שלא נוכל להסכים על הכול, אם חשיבה ביקורתית והנגשת מידע ויצירת שינוי תודעתי הוא דבר של מה בכך בעיניך. די לדבר עם סטודנטים, שקוראים בקביעות את הפוסטים בבלוג, כדי להבין שהם רואים את המציאות בצורה ביקורתית, דבר זה ראוי במיוחד כאשר פיתוח מודעות ביקורתית היא תכונה שחסרה אפילו באקדמיה.
לסיום, בכלל לא מוצאת חן בעיני הגישה שלך: אותה פרשנות המבוססת על סטריאוטיפים שהדבקת על קבוצות של מהגרים אחרות. לדעתי, אתה קורא את המפה בצורה מהופכת או בקנה מידה לא נכון.
.
לאיתי,
אין כל בעיה אישית עם הציונות – כל אחד רשאי להמציא איזה אתוס שהוא רוצה –אולם YES פועלים כדי שסיפור העלייה וההיסטוריה של יוצאי אתיופיה יוצג לאחר בחינה מעמיקה – לאחר מחקר, ולא יובא בחצאי אמיתות. והכי חשוב, לא במחיר סירוס האמת והעלמת חלקם החשוב של העולים עצמם ואישים מרכזיים מקרב יוצאי אתיופיה שהשתתפו בפעילות העלייה. כך יוצא, ש-YES מתנגדים להמצאת מיתוס שמוחק את קיומם של אחרים.
בעניין הזה אנחנו מסכימים לחלוטין.
בתור מדריך פרנג' בפרוייקט חוגי סיירות ליוצאי אתיופיה העברתי בעצמי הדרכות על יונה בוגלה ואבא מהרי. ההשפעה של הגישה הזו על החניכים באינטראקציה שלהם עם הפרנג'ים היתה כמובן נהדרת.
מלבד גישת החברה להגנת הטבע בנושא, אני כמובן חשבתי על הדרך שבה כל ההסטוריה הציונית של יהודי עיראק (שם נולד אבי ושם סבי ז"ל היה פעיל במחתרת עליה) תומצתה בספר הלימוד שלי בתיכון לעמוד אחד מחפיר, ביחס לכל עשרות העמודים שתיארו את פעילות הציונים באירופה.
הערתי נגעה לא רק ללימודי ההיסטוריה אלא לדברים נוספים שהמאמר והתגובות עוסקים בהם – ההווה והעתיד. בהקשר הזה אין די בביקורת חדה וחריפה על הממסד, העמותות, הרבנים, הפוליטיקאים, צריך גם לבנות אלטרנטיבה. הראייה לכך היא נסיונם המר של האינטלקטואלים המזרחיים.
הרבה ממה שהם אומרים על הממסד האשכנזי של פעם ושל היום אמנם נכון ברובו, ואף חדר לקונצנזוס בשיח האקדמי, אך זה לא הביא ל"קשת" די כוח פוליטי לשנות.
הבנתי את הביקורת שלך ולכן, אני ממליץ לך לנבור בפוסטים שפורסמו ב YES , כי שם תוכל למצוא ביקורת על העמותות, הגזענות הממוסדת של הרבנות ועוד פוסטים מעניינים.
הזכרת את הציונות, זה לא קצת נדוש לדבר על ציונות בשנת 2010, כאשר אזרחי ישראל מורכבים לא רק מיהודים?
לדעתי – אם אזרחי ישראל יגלו בגרות וילמדו את הדור הגדל כאן יותר על חירויות הפרט ולא על זכותם הטבעית של יהודים לחיות בארץ- תהיה לנו חברה הרבה יותר צודקת.
באופן אישי, לדבר על ציונות הוא אנכרוניזם תודעתי – במיוחד לנוכח העובדה שהצביון של ישראל משתנה על העת.
אגב, הזכרת שאתה מלמד על אבא יונה בוגלה – האם הגעתם לשלב הביקורתי ביחס אליו? אני מקווה שהצעירים ייחשפו גם לביקורת החריפה שהייתה נגדו באתיופיה ובישראל- במיוחד מאותם יהודים שישבו מעבר לנהר התקזה. הצגת הביקורת חשובה כדי ללמדך שיהוד אתיופיה הם חברה בוגרת – שיש לה מגוון רב של דעות – כמ כל קבוצה הטרגנית אחרת.
קודם כל תודה על ההמלצה.
לשאלתך בעניין עברי כמדריך (מאז שאני אבא יצר תיקון העולם שלי הוסט לתחום האינטרנט…) – דיברנו על ביקורת על אבא מהרי. לא נחשפתי לביקורת על יונה בוגלה. מעבר לכך המורכבות של הדעות בעדה נחשפת בכל שיחה בין מדריכים וחניכים, למשל בהקשר לפלס-מורה או העמדות המאוד מאוד מקוטבות ביחס לעיתונאים ופוליטיקאים.
בעניין ציונות אני לא מסכים איתך, בדיוק כפי שאיני מסכים עם כמה פעילי רשת של חד"ש. בישראל של היום הציונות היא הזרם הדומיננטי מבחינת אחיזה ברסן השלטון ומבחינת הגדרת הזהות של האזרחים ולצידה שני זרמי מיעוטים עיקריים – הזרם הפלסטיני ("ערבים אזרחי ישראל") והזרם החרדי.
אם נרצה או לא נרצה, החלוקה הזו משפיעה על הפוליטיקה בארץ הרבה יותר מזו שמטיפים לה הסוציאליסטים (חלוקה מעמדית).
אם נרצה או לא נרצה, אנשי שמאל יהודים שמוציאים את עצמם מן ההגדרה "ציוני" נתפסים ככופרים בעיקר ונותרים חסרי השפעה (באופן יחסי) על הפוליטיקה בארץ. ליריב קל מאוד לתייג אותם כ"פוסט ציונים שונאי ישראל". זה היחס שמקבלים אנשי הקשת המזרחית בזירות רבות ואינני רוצה שכך יקרה לכם.
אנשי חד"ש אוהבים לצטט את מקרה עיר לכולנו אבל אזכיר שדי היה להפיץ שמועת שקר על דב חנין שהוא אינו עומד בהמנון כדי לפגוע משמעותית בסיכוי שלו להדיח את חולדאי (הציוני שמעסיק עבדי קבלן ומיטיב עם בעלי ההון). יש לזכור גם שעיר לכולנו חיברה בין אנשי חד"ש ליכוד (+שס ברקע), דבר שאינו רלוונטי כלל לפוליטיקה ארצית, שם אפילו הנסיון לחבר בין חד"ש למרצ ואגף שמאל בעבודה נראה כקריעת ים סוף.
קראתי עכשיו את הפוסט של פרנוס זרו – ראשית, אני לא מכיר אותה. אני מסכים עם הביקורת שלה, אבל בשום פני ואופן אני לא יכול להסכים עם העובדה שהוריה חיו כל השנים על נדבות מעמותות (לא ידעתי שבכלל נותנים תרומות). היא אף ציינה שאבא שלה לא עבד, בגיל 50, למרות שהיה בריא. אני כאן ממש המום – גם אבי עלה לאץ בגיל דומה ועד היום, בגיל 73, הוא עובד בגינון. אימי ואבי החלו לעבוד, אימי בניקיון (בבית החולים)ואבי במפעל מחורבן – וכאשר המפעל המחורבן הזה נסגר ופטרו את אבי בשל צמצומים, הוא השיג עבודה חלופית.
בבית החולים הפסיקו את עבודתה של אמי, לאחר שהיא נפלה מכיסא – ולאחר שהרופא בדק אותה הוא גילה שהיא אינה רואה בעין אחת. הוא שלח אותה לשוחח עם האחראים במרכז הקליטה כדי להוציא לה נכות או סיוע כלשהו – היא לעומת זאת,מצאה עבודה בניקיון בית ספר ולא הלכה למרכז הקליטה – שבאותה תקופה היו אחראים גם על העולים שיצאו לדיור קבוע.
אני מספר את הדברים האלה להגיד שעוני הוא אנשים שמאבדים את כבדם ומקבצים נדבות – עוני הוא איבוד התודעה האנושית. בכל השנים האלה , עבודת הניקיון בבית הספר עם אימא היתה משימה משפחתית, שבה הצטרף גם אבי – לאחר שעות העבדה שלו – מאותו מפעל מחורבן. כך גדלו – מניקיון בתי ספר מעולם לא הרגשנו עניים. היום ההורים שלי פנסיונים והם עדיין עובדים. אבי הוא מנקה רחוב וגינות של קבל עושק- מטעם העיריה ואחר הצהריים הוא עובד מטעם עצמו בטיפוח גינות פרטיות.
מעולם, אבל מעולם לא הייתה ל תחושה שאני עני – למרות שלא היו לי הרבה זוגות מכנסיים ולא הרגשתי כזה גם כאשר ביקרתי בבתי פאר בכפר שמריהו – ליתר דיוק אצל נכדוו של שאול אייזנברג.
לכן, הפוסט של פרנוס זרו מלמד בדיוק מה עשו עמותות הטיפוח ליוזמה והחריצות של עולי אתיופיה – בגלל זה אני דוגל בביטול של תרומות – זה משמר את האוכלוסייה לטפח מודעות של עני והרי אין עני אלא ברוח. זה מכעיס אותי שיש בני 50 בריאים וממשיכים להיות מובטלים כי ביטוח לאומי משלם להם כסף – אני מעדיף את הגישה של ההורם שלי ואני יכול להעיד- שזה השתלם להורים שלי ובעיקר ללכידות המשפחתית ושמחת החיים בבית. תארו לכם מה זה אומר שמחצית מן המשפחה שוטפת את בית הספר יחד, אחר כך שותים יחד קפה מסורתי. ביום אחר, האח הבכור, שאז היה בנאי במקצועו – היה לוקח אותי ועד שני אחים ואת אבא כדי לשפץ בית – נכון שזה כיף.
אם העולים היו בורחים מהר ככל האפשר ממרכז הקליטה ומאחיזתם של רשויות הרווחה ויוצאים לעבוד כמו באתיופיה – המצב של האתיופים היה טוב – כמו שהיה להם באתיופיה, לא פחות לא יותר – כמו שאמר לי מבוגר אחד.
אם היו עושים זאת – לא היו עושים שימוש במונחים כמו "גטו" וכל מינ הסברים "תרבותיים".
אני מצרף לינק למה ש YES מכנים "מקרה עוז אלמוג".
המאמר המכונן "אתיופים בישראל – מי אונס את מי?"
http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4479
הפוסט נכתב על ידי שני חברי הקבוצה, מברטו מששה ואדנה זאודו.
תגובת פרופ' עוז אלמוג, שמלמדת הרבה ובעיקר על גישתה של "הסמכות האקדמית" כלפי ביקורת שנשמעת עליה מתוך הקבוצה הנחקרת – האתיופים.
http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4484
כמובן שאין זה המקום לספר על ציד מכשפת שנעשה כנגד חברי הקבוצה וזאת לאחר שהביעו טענות על "מאמר" שנכתב על יד ד"ר לחינוך (שעומדת בראש אגודת מחקר שעוסקת ביהודי אתיופיה). המעשים כללו דרישה להוריד את כל הפרסומים של YES באינטרנט וכמובן מכתב שנשלח לפרופ' של אחד מהסטודנטים של הקבוצה (ולכל חוקרי יהדות אתיופיה בארץ ובעולם).
כמובן, שצוות YES עמד בשלו ולא נכנע לאיומים וחרמות והמשיכו להחזיק בביקורת כנגד חוקרי יהדות אתיופיה.
בנוסף, אין לנו כל ידיעה מי עשה זאת, אבל מחשבים אישיים של חלק מצוות הקבצה חובלו (!) וכל זה קרה בארץ – ערש הדמוקרטיה עלק.
חלק מציד המכשפות היה סגירתו של פורום "יוצאי אתיופיה ב- YNET", בעקבות מחאה שהושמעה על חוקרי יהדות אתיופיה. בסופו של דבר, סגירת הפורום הביאה לפתיחת הבלוג של YES. כך נתקיים בנו הפסוק: וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ 🙂
מקונן,
מה שכתבת על עוני ועבודה מתקשר לדיונים רבים שנערכים כאן באתר. רק לאחרונה נטען פה (לא על ידי) כי עקב הקושי הרב של מפוטרים מעל גיל 50 למצוא עבודה על המדינה לממן להם פנסיית גישור עד גיל הפנסיה.
לכן הייתי שמח מאוד אילו אתה וחבריך הייתם משתתפים בדיונים דווקא על הנושאים האלה, ולא "נסגרים" בדיונים פה שעוסקים רק בקהילה האתיופית ובעוולות שנעשו לה, בדומה לעורכי דין או עו"סים אתיופים שעובדים רק עם אתיופים (או בדומה למורים הרבים שמגיבים כאן באתר אך ורק על תנאי ההעסקה הגרועים שלהם ולא על שום דבר אחר).
מאבק פוליטי אפקטיבי על מדינת רווחה מחייב חיבור בין בני עדות שונות וזהויות שונות וזה קשה מאוד, לאור כל המטענים. מטבע הדברים למי שהיו קורבן לגזענות והתנשאות קשה יותר לתת אמון.
העובדה שפה בעבודה שחורה כותבים זה לצד זה בעל טור מהקשת המזרחית (הני זובידה) ובעל טור אשכנזי יוצא קיבוץ (טוכולסקי) היא לכן הישג גדול אבל שביר. האם נוכל להכיל גם סוציולוגים פרנג'ים וגם סטודנטים אתיופים (ואולי גם ערבים וחרדים)? הלוואי
מסכים איתך בהחלט. אני לא יודע אם זה טוב או לא, אבל רק עכשיו נחשפתי לאתר שלכם.
שנה טובה.
אני מצרף תגובתו של אחד מחברי YES, לשאלת הפרדת תלמידים אתיופים במערכת החינוך, האם זה טוב או רע.
"זו שאלה בהחלט ראויה ואני רוצה לבטא את התפישה שלי. ניתן להשיב עליה במבט היסטורי או על פי המציאות בשטח – שני אלה יבטאו הן את מה ש"היה רצוי " ואת "המצוי". הרצוי תאם את האופן שבו חלמו הורינו ואת התפישות של מנהיגי הדת באתיופיה ובראשית העלייה. המצוי מבטא את מה שקרה בשטח עם העלייה. במבט היסטורי – כבר בתחילת העלייה ואפילו עוד באתיופיה, ההורים שלנו סברו כי העלייה לישראל היא במטרה להתאחד עם דת ישראל ועם ישראל ובכלל זה, אימוץ של פרקטיקות דתיות שלא הכירו באתיופיה.
עם העלייה תפישות אלה יושמו, אלא שעם הפוליטיקה בישראל ובגלל "התרגיל המסריח" של הרבנות, שללא ספק הייתה ממניעים גזעניים – והטלת הספק בהידות אתיופיה, הדבר גרם לפילוג בתוך וצאי אתיופיה ונוצרה לנו המציאות בשטח. עדיין, זה לא מנע מיוצאי אתיופיה להיות חלק מדת ישראל "הנורמטבית" – חלק – פיתחו גם אנטגונזים, ובצדק, ביחס לממסד הרבני וכנגד אותם אלה שרואים בשחורות בעיה חברתית.
המבקש מכוח תפישה "לשלב" או ליצור "הפרדה" נופל לתפישה גזענית. ראשית, ניסיונות כאלה הם מעשים מלאכותיים שלא עולים בקנה אחד עם המציאות. ההתייחסות הנכונה לגבי השונות הקיימת בישראל היא לתת לזה לקרות – זה בסדר שיש מנהגים שונים, זה בסדר שיש בתי כנסת שונים זה מאוד בסדר שיש גם וגם – העיקר שזה לא יהיה מאונס. משל למה הדבר דומה – שבבתי הספר נקבע כללים מלאכותיים ליצירת תהליכי חיברות. מה פתאום שנגיד לילד עם איזה תלמיד או תלמידה עליו לשבת או לצאת איתו לטיול בסופ"ש. לעומת זאת, בתוך הכיתה עצמה צריך לדאוג שחלוקת הציונים או הנגישות אל המורה לא תהא מושתתת על בסיס של הפלייה\גזעית\מגדרית.
לכן, הקשקשת על "אינטגרציה" , "הפרדה מרצון", "גטו", נובעים מתפישה מעוותת שאינה מבחינה בין זכויות אזרחיות ובין מאווייהם של בני אדם לבחור את מערכות היחסים שלהם, קרי: עם מי הם רוצים לשתות קפה, באלו ארועים חברתיים ישתתפו ומה העדפתם הפוליטית או המוסיקה שישמעו בבית. את הבולשיט הזה יש להפסיק. בעיניי, אין שום בעיה אם שכונות יורכבו ממשפחות מעורבות, או יאוכלסו "רק" במשפחות אתיופיות, כל עוד לא פוגעים בזכויותהן – כמו שירותי עירייה או כל זכות אחרת שמגעה להן מכוח היותם אזרחים.
אין לי גם בעיה אם ילדי השכונה יצעקו "כושי במבה" (אני מצפה שתהיה לכך תגובה מצד אותו מושא לקללה), יש לי בעיה כאשר הגזענות משמשת מחסום מפני זכויות. באותה מידה – אין לי כל בעיה שמשפחה תבחר עם מי היא רוצה לראות את ילדיה נישאים – אין לי בעיה עם אימא שאומרת: "אני לא רוצה לחתן את הילד שלי עם אתיופי" – זכותה! באותה מידה זכותה של אימא אתיופית לפלל לעצמה שהחתן שלה יהיה כל דבר ובלבד שלא יהיה פרנג'י. למה שנקבול על גישה כזו, כאשר אנו לא קובלים כנגד תפישה דתית, למשל? הבעיה נוצרת כאשר תפישות אלה מהוות בסיס למנוע זכויות אזרחיות – שמגיעות לציבור מתוקף היותם שווים בפני החוק.
אני לא אומר שפסילת חתן או כלה על רקע מוצא אינה גזענית, או אין בה טעם לפגם, אלא שאין לנו זכות להחליט למשפחות אלה עם מי לחתן את ילדיהם. אבל, עלינו לעמד על רגלינו האחוריות אם מי מהאנשים האלה ימנע זכויות כמו גישה לחינוך, בריאות ועוד, בשל התפישות הגזעניות שלו.
לטעמי, המציאות ביומיום של אוכלוסיית עולי אתיופיה מבטאת את ההעדפות של החברה: עם מי הם רוצים לבוא במגע ואין כל בעיה שיש שכונות שבהן מתגררים רק אתיופים, הבעיה היא שהזכויות של אותן שכונות – כמו רמת בית ספר ורמת השירותים העירוניים בהן היא ירוה- זו גזענות ואסור להסכים עם כך. אם בית הספר שבפתח תקווה יתוקצב בצורה צודקת ויבואו אליו מורים טובים – אין כל בעיה. מי שצועק שאותו בת ספר הוא "גטו" בעצמו גזען- בין אם הוא יועץ ארגוני או איש חינוך אתיופי. מי שלא רוצה לשלוח את ילדיו ללמוד עם אתיופים שלא ישלח- זה בדיוק כמו להכריח חתן מי תהיה בחירת לבו וההיפך -או איזה אוכל יוגש לו לצלחת. מתי יכולה להיות בעיה- כאשר אחד ההורים יצביע על תלמיד אתיופי ויאמר "בני, אתה רואה את הילד השחור הזה שם, הסוג הזה של ילדים הם תת אדם – ולכן אסור לספק להם תXYZ". במקרה כזה אני מצפה שהחוק יצא להגנת זכותו של הילד האתיופי.
ובכלל – מעניין אותי למה, למשל, הדוגלים באינטגרציה לא כועסים על כך שיש משפחות אתיופיות, כלומר: זוג הורים אתיופים וילידהם האתיופים, למה למשל הם לא דורשים להכניס לאותן משפחות ילדים פרנג'ים? כל הטענה הזו של אינטגרציה משולה בעיניי לגישה כזו – צריך להכיר בעובדה שיש אתיופים, שיש פרנג'ים, להכיר בקיומו של מגוון – עתה , כל עוד חברת האנשים הללו רוצים לבוא במגע, מתוך רצון חופשי אין שום בעיה – באותה מידה – אם הם ישמרו את עצמם בצורה הומוגנית, גם אז אין בעיה ובלבד – שלכל אחד מהפרטים הללו יהיו פתוחים לפני כל הזכויות שעומדים להם מתוקף היותם אזרחים.
לסיום, המבקש ליצור מכוח חוק או תפישה אישית, בין אם הוא פסיכולוג, "מומחה לתרבות אתיופיה" או פוליטיקאי אתיופי או "איש חינוך" "אינטגרציה תרבותית" או "הפרדה מרצון" חוטא בגזענות. הכלל צריך להיות כזה – כולם שווים בפני החוק – ומכוח כלל זה ילדים צריכים לבוא לכיתה בכל 1 לספטמבר, בין אם הם שחומי עור, בהירי עור או אדמונים – צריך לתת להם את החינוך הכי טוב, אולם בשום פנים ואופן לא צריך להחליט להם עם מי הם ישבו או צבעו של איזה אדם הוא עליון ומיהו הנחות."
http://youngethiopianstudents.wordpress.com/2010/09/01/%d7%90%d7%a4%d7%95%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%a1%d7%94-%d7%a2%d7%9b%d7%a9%d7%99%d7%95/
התא שלנו מתכנן סדרת הרצאות לקהל הסטודנטים בסמסטר ב' – הנושא הזה חשוב ומעניין. מוזמן בחום, צור קשר במייל שלי
ofek.birnholtz@mail.huji.ac.il