חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חוק הקופאיות – הזלזול בחוק מראה על תופעה רחבה

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 1.09.10 6:10

שלוש שנים אחרי שחוק הקופאיות המדובר של שלי יחימוביץ' נכנס לתוקף, מתברר שמעסיקים רבים מזלזלים בחוק, ומספקים תירוצים יצירתיים. ספק אם הפרסום הטרי ישפר את המצב. התופעה לא ייחודית לחוק הזה בלבד. החוקים יכולים להיות מצויינים. פשוט אין אכיפה

מאת: יוחאי עילם

כתבי גלובס יצאו למתחם פולג שבנתניה ובדקו את מצב הישיבה בקרב חנויות של הרשתות הגדולות. ב Fox Home נאמר לכתבים שהעובדים מעדיפים לעמוד, ברשת הוניגמן יש מדיניות הקובעת שהעובדים עומדים. מדיניות הרשת היא מעל לחוק? הוניגמן אולי משפיעים על האופנה, אבל הם לא קיבלו פטור מהחוק. במתחם נמצאו חנויות נוספות ללא כסאות כמתחייב בחוק, וגם מספר צדיקים.

העונש על העבריינים יכול להיות כבד, גם לחברה עסקית מצליחה – עד 200 אלף שקל. אבל החוק למעשה לא קיים, כי אין מי שיאכוף אותו. למשרד התמ"ת חסרים באופן רשמי 210 פקחים, זאת על פי תקנות ה OECD – ארגון המדינות המפותחות אליה הצטרפה ישראל לא מזמן. אבל גם השיוך היוקרתי לא מונע ממשרד האוצר לדחות בקשות לתקצוב פקחים נוספים.

התופעה יותר רחבה. ב 2006, התברר ש 90% מהמעסיקים מפרים את חוקי העבודה בדרך זו או אחרת. תשעים אחוזים. גם אם נהיה אופטימים ונניח שהמצב השתפר מאז, קשה להאמין שהשיפור הוא ניכר.

עבודה היא ה"בילוי" העיקרי של רובנו במשך שעות היום. אחוז גבוה מאיתנו נתון לעבריינות.

לא דרושה רפורמה מקיפה בעלות של מיליארדים כדי לשפר את איכות החיים של כולנו. דרוש תקציב קטן של מליונים בודדים כדי להכשיר ולהעסיק פקחים שייאכפו את החוק. עצם הגברת האכיפה כבר תרתיע עבריינים רבים, והם ייאלצו לקיים את החוק.

ספרי החוקים שלנו לא רעים בכלל. כאשר אין אכיפה מינמלית, החברות היוקרתית במועדון המדינות המפותחות לא שווה כלום. אנחנו רפובליקת בננות בה "איש הישר בעיניו יעשה". בג'ונגל הזה, רובנו חלשים.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

17 תגובות

  1. דקל-דוד עוזר :

    האויב של טוב מאוד הוא מצוין

    פרפקציוניזם – מחלת נפש במסגרתה אשם מבקש להגיע לתוצאה מושלמת ולא פחות מכך. התוצאה היא שהוא לעולם לא עושה שום דבר.

  2. ק. טוכולסקי :

    עד שחברת הכנסת יחימוביץ ושאר החברתיים החרוצים לא יליחו להעביר חקיקה ראשית שקובעת את מספר המפקחים ביחס לעובדים וחלוקתם במדינה זה לא ישתנה. על זה בדיוק כתבתי בהיסטוריה של הכלכלה לפי שבוע, בלי אכיפה החוק היבש לא משנה כלום.

  3. מיכאל לינדנבאום :

    האפלייה נמשכת כי זאת המדיניות הממשלתית.
    אני לא כל כך מבין מה הקשר לפרפקציוניזם.

  4. יוני :

    אנחנו לא רפובליקת בננות והמצב לא נוראי אבל אין ספק שיש בעיית אכיפה(לא רק בתחומי העבודה).

    אני לא מצליח להבין למה לא ממנים עוד פקחים,הרי עלות ההעסקה שלהם תכוסה על ידי הקנסות ומדובר בשירות חברתי בסיסי.

    פעם ניסו לחלק תעודת כשרות חברתית שהעידה שהעובדים במקום מסוים מקבלים את כל זכויותיהם,מישהו יודע מה קרה לזה?

  5. דקל-דוד עוזר :

    בגלל טהרנים כמוכם מבטלים חוקים טובים

    נכון. יש חברות שלא מקפידות על חוק הכיסא.
    החברות שלגביהן נכתב החוק (ולא מדובר בחברות בגדים!!!) מקיימות גם מקיימות.
    תיכנסו לסופרפארם, ניופארם, סופרים, איקאה, הום סנטר ועוד – קיום של כמעט 100%.

    כשמתבכינים "הכל חרה הכל חרה", אז מה שקורה הוא שזה מעודד ביטול של החוקים שיש להם חשיבות עצומה ורמת קיום (ללא אכיפה!) של 85%.

    חוק הקופאיות הוא אחד החוקים החשובים בספר החוקים וצריך להיזהר עם ההתבכיינות.

    ההתבכיינות הזאת גרמה לחוק איסור עישון לקרוס בכל הנוגע לברים.

  6. מיכאל לינדנבאום :

    ל-5 ,
    איך שלא מסתכלים על זה, עדיין יש מחסור גדול בפקחי אכיפה של חוקי העבודה בכל שטח.
    ברור שזה מעודד עבריינות.

  7. נדב פרץ :

    טוכולסקי: העניין הוא שיש גבול למה שאפשר לפתור ברמת בית המחוקקים. כדי לפתור את בעיית הקופאיות היושבות צריך, ברמה אחת, שר תמ"ת ושר אוצר שהם 'משלנו'. כי אם לא רוצים פקחים, לא יהיו פקחים. ואם יהיו פקחים לפי חוק, אז השר הממונה ידאג שהם לא יעבדו.
    ברמה השנייה, הפתרון לבעיית הישיבה של הקופאיות לא צריך לבוא ברמת החקיקה הספציפית, אלא ברמת יחסי הכוחות בין עובדים למעבידים. כשהקופאיות מאוגדות בועד חזק, הן לא צריכות חקיקה – הן יכולות לדרוש את הכסאות בעצמן.

    יוני: העניין הוא שיש אנשים שלא רוצים שחוקי עבודה יאכפו.

  8. עדן ב. :

    הבעיה היא עוד יותר רחבה - אובדן הערכים

    "חברה לא יכולה להסתפק בהגדרות משפטיות או לקיים מוסר רק בבית המשפט. החוק תמיד חסר, ותמיד ינצלו את הגדרותיו לרעה. עלינו כאזרחים מוטל להשלים את החסר החוקי באמצעות מוסר; עלינו לדרוש ולהציג השראה ערכית לחברה שלנו" – ציטוט מתוך פרשנותו של אופק בירנהולץ לפרשת "כי תבוא" מבלוג התנועה הירוקה. קישור:
    http://hayeruka.wordpress.com/2010/08/27/weeklytorahportion27082010/

  9. ק. טוכולסקי :

    נדב
    יש מדינות שבהן הכל בחוק ובחקיקה ראשית אבל אני לא מבקש הכל, אני מבקש לקבוע תקנון לחקיקה. יושב המחוקק ומחוקק אחלה חוקים, אבל מה לא נקבע בהם תקנון, התוצאה המון מטלות חדשות מתווספות לעובדים קיימים. ראה לדוגמא 6 פקחי הבטיחות והגהות במפעלים אחראיים גם על כל מהנדסי המעליות ועל כל המתקנים הציבוריים בארץ כמו איצטדיונים. 6 פקחים. אז זה שאיזה חבר כנסת חרוץ הצליח להעביר חוק לא אומר כלום, כי אין פיקוח.
    נכון לא בכל חוק צריך לקבוע תקן, צריך אבל חוק שיסדיר את אופן ביצוע החוקים ויגדיר איך ומתי מתקננים ולכמה עובדים/עסקים/ספריות /מיטות בתי חולים וכו וכו צריך עוד עובד.

    עדן, אני עם כל הכבוד מאמין בכלים שי להם לא רק משקל מוסרי אלא תוקף וסנקציות כמו חוק.

    שוב לנדב ועד חזק זה יופי, אבל בכדי שגם עובדים לא מאורגנים לא יפגעו צריך חוק, גם בשביל שעובדים יתאגנו צריך חוק, גם בשביל שלא ישברו וועדים או יבריחו מפה עבודות צריך חוק.

    החוק הוא התוצר של האמנה בין האזרחים שהיא המדינה, הוא האמצעי של האמנה לביצוע המוסכמות שהאזרחים מבקשים ליישם.

  10. נדב פרץ :

    אני מסכים איתך שצריך חוק, אבל חוץ מחוק צריך גם רשות מבצעת שרוצה לבצע את החוק הזה.
    במצב כמו היום – רשות מבצעת שהאינטרס שלה הוא להתעלם מחקיקת העבודה – לא משנה מה תחוקק, הם ימצאו איך למסמס את זה.

  11. שאול* :

    אחח… תאמינו לי. כל התקשרות הזאת בשירות בעלי ההון, והעיתונות הכלכלית בראשם. אצולת ההון עיתון שוב הנפיקה לנו כתבה ש… אהה… רגע… טוב, ועכשיו, אחרי שצחקנו ונהנינו מהשנינות הנפלאה שלי – לנושא עצמו:
    קצת דובר על זה בתגובות לפוסט של טוכולסקי. ןאני חושב שצריך לשים לב טוב למה קורה פה – לא שזה הרבה יותר טוב, אבל יותר משאין אכיפה, יש, (לינדנבאום היכון לזנק), הפרטה של האכיפה. לעובדים האלו יש למי לפנות. הם יכולים להגיש תלונה בעצמם, ולא צריכים לחכות שיגיע פקח. המגזר השלישי יכול, ואף עוזר בפועל ליידע את העובדים האלו על האפשרויות שניצבות בפניהם. עמותות יכולות ובפועל מסייעות בליווי משפטי. יש בתי משפט לעבודה שכל תפקידם לדון בנושאים האלו. וכו'.

    אז יש שפע של דרכים שבהן החוקים האלו יכולים להיאכף, ונכון גם שיש שפע של בעיות עם הדרכים האלו. אבל רק בשביל למקד את הטיעון – זה לא בדיוק היעדר אכיפה, זה הפרטת האכיפה.

  12. אבי :

    בתור שומר ששמר בהרבה חברות (וגם כדייל קרקע) מעולם לא פנה אלי מישהו מהמגזר השלישי. חוץ מזה, אתה באמת חושב שזבן בחנות יתבע את החנות בה הוא עובד עבור כל דבר (לדוגמה כיסא)? יפטרו אותו אם הוא יתבע אותם. מכיוון שהוא צריך את המשכורת הוא לא יתבע אותם. פקח או איגוד יכולים להתעמת עם ההנהלה בלא הפחד מפיטורין, מניעת קידום (וכן, גם זבנים מקודמים לפעמים) או סתם שיתנקמו בו במשמרות.

  13. מיכאל לינדנבאום :

    לשאול,
    לצערי אי-אפשר לפעול בדרך המשפטית(דרך עמותות או ישירות דרך בית דין לעבודה,כי מפטרים מייד.
    הדרך היחידה היא האדמיניסטרטיבית באכיפה "מלמעלה".
    במשטר ניאו-ליברלי כמו בארץ אין רצון לאכיפה.

  14. לקסי :

    האישיות החצויה באידיאולוגיה של השליטים

    השליטים בישראל – הממשלה הנוכחית וקודמותיה – מיחלים לאהבה ככל ילד שחש עצמו דחוי.
    השליטים הכמהים לאהבה חגגו את הליטוף שקיבלו כשהארגון לשתוף פעולה כלכלי ולפיתוח (OECD) ניאות ברוב חסדו לקבל אותנו למועדון הנכסף.
    אבל רצונו של הילד הדחוי מתנגש באמונה הדתית של משפחתו המגיעה ממכון שלם ומרבניו האמונים על מורשתם של פרידריך אאוּגוסט פון האייק ולודויג פון מיזס.

    חוקי הדת כופים אי-התערבות בכלכלה, כלומר לא לפקחים.
    חוקי המועדון אומרים להוסיף פקחים.

    איפה הפסיכיאטר שיוציא אותם (ואותנו) מהבוץ?

  15. עמית-ה :

    ליוותי חבר'ה מהנוער העובד כשחילקו כאן בחנויות את ההסבר על החוק.
    ברוב המקרים הייתה תגובה עויינת סטייל: "אני קניתי את הזמן של העובדים ועכשיו הם שלי!"
     

  16. יוני :

    אני חושב שאולי צריך לשנות חשיבה.

    המאמר מציג בעיה פרטית(זלזול בחוק הקופאיות) ואת הבעיה כללית(זלזול בחוקי עבודה) ומציע פתרון(הגברת מספר הפקחים).

    הוספת פקחים היא דבר חשוב שאף לא קורה,אני לא חושב שאף ממשלה בשנים האחרונות טרחה באמת להוסיף את מספר פקחי העבודה הדרוש ולאו דווקא מרוע מכוון כלפי העובדים או מקלות יתר כלפי מעסיקים(לצערי אני לא חושב שאפשר לייחס לממשלות ישראל או לגופי המדינה את הערמומיות הנדרשת).

    אולי במקום להתרכז בפתרון (שהוא פתרון טוב כשלעצמו) צריך להתמקד בבעיה.

    בבעיה הזאת יש שלושה שחקנים עיקריים,העובד(הנפגע,לעיתים מבלי לדעת את זה),המעביד(הפוגע,לעיתים מבלי לדעת את זה) והמדינה (הגוף הרגולטורי) שחקן נוסף ודומם הוא הצרכן/לקוח.

    לדעתי צריך להתמקד בדרישה לפתרון הבעיה ולדרוש תוכנית כוללת למיצוי זכויות העובדים.

    הוספת פקחים זה פן אחד וחשוב אבל הוא לא היחיד.

    צריך לעבוד על כל השחקנים שמשתתפים בבעיה הזאת,דוגמא העובד,העובד לא תמיד מודע לכך שזכויותיו נפגעות(ומבצע כמו חלוקת ההסבר על החוק שעמית תיאר הוא מבצע מעולה וחשוב),לא תמיד יודע למי הוא יכול לפנות ולפעמים הוא פוחד לפנות(אנשים פוחדים גם כשאין סיבה טובה לפחד),המדינה יכולה לחייב חלוקת ספרונים עם זכויות עבודה וכתובות לתלונות בדיוק כמו שעושים בבתי ספר עם זכויות תלמידים.

    שחקן נוסף הוא המעביד,אפשר לחייב מעבידים להראות למדינה (אולי כחלק מדיווח המס שלהם) איך הם שומרים על זכויות העובדים שלהם,אפשר לחייב קחיום של אחראי לזכויות עובדים בחברה (כמו שיש אחראי לטיפול בתלונות להטרדה מינית) וכן הלאה.

    השחקן השלישי,המדינה,על הוספת פקחים כבר נאמר,בעיקר לעשות רגולציה כדי לראות שהחוקים הקיימים נאכפים,אולי כדאי לקבוע את הבדיקה הזאת בשגרת עבודתו של מבקר המדינה,מכו כן אפשר להגדיל את שיתוף הפעולה עם ארגונים כמו "קו לעובד".

    הצרכן-אפשר להוביל קמפיין לצריכה של מוצרים רק מחברות שיש להן תקו תקן חברתי.

    בקיצור,לדעתי הפתרון יגיע רק עם יעבדו כל הצדדים של הבעיה הזאת. 

  17. לקסי :

    http://www.blacklabor.org/?p=22065#comment-316752

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.