חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מיכל בלר: מדידה בשירות הלמידה – הלכה למעשה

נושאים חינוך ותרבות, עלו ברשת ב 31.08.10 6:00

בעקבות מאמרים שונים שהתפרסמו גם כאן על עבודתה של הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, מבקשת פרופסור מיכל בלר, מנכ"לית ראמ"ה, לשפוך אור על מטרותיה ונהלי עבודתה

מתוך ההקדמה למאמר:

שלושה מיעדי-העל של מערכת החינוך הם מיצוי הפוטנציאל של כל תלמיד (לימודי, יצירתי וערכי); צמצום פערים; וקיום סביבת לימוד בטוחה.

בהנחה שיש הסכמה רחבה על יעדים אלו, עולה השאלה כיצד נדע אם הושגו. כיצד יידע כל הורה אם אכן סיפקה מערכת החינוך לילדיו את הכלים הנחוצים לו כדי להשתלב בהצלחה כאזרח בוגר ופעיל בחברה? כיצד יידע כל אחד מהשותפים לתהליך החינוכי (מורים, מנהלי בתי ספר, הדרגים השונים של מערכת החינוך) אם ביצע את תפקידו כהלכה? והאם ניתן מענה הולם לתלמידים מסוגי רקע שונים? כיצד נאתר פערים וכיצד נדע אם הצטמצמו? כיצד יידע הציבור שדור העתיד של ילדי ישראל הוכשר לעמוד באתגרי המאה ה-21? איך יובטח לציבור כי המשאבים הרבים המופנים למערכת החינוך מנוצלים נכונה? ואיך יוכח למקבלי ההחלטות שכדאי למדינה להגדיל את השקעותיה בחינוך, אפילו על חשבון צרכים חשובים אחרים?

כדי לנטר את מידת השגתם של היעדים הללו נדרשים כלי מדידה והערכה תקפים, הנבנים באופן מקצועי. מדידה היא סוגיה מורכבת במגזר העסקי, ומורכבת אף יותר במגזר הציבורי. בתחום החינוך יישום תהליכי מדידה והערכה קשה שבעתיים: תהליך הלמידה מורכב מאין כמותו, השונות בין התלמידים רבה, קיימות גישות פדגוגיות שונות להשגת יעדי החינוך, וחלק מהתפוקות מושגות רק לאחר שנים של השקעה.

בחינוך אין פתרון יחיד העונה על כל הצרכים (one size fits all), וגם אין בנמצא פתרון קסם לאופן המדידה וההערכה. גישות פדגוגיות שונות מזמנות, בהתאמה, צורות שונות של מדידה והערכה. תהליך חינוכי מיטבי צריך שיכלול בחובו את היכולת להפיק תועלת מתוצרי הערכה מגוונים, המכוונים ומסמנים לעושים במלאכה, בעיקר למורים ולמנהלים, כיוונים החיוביים ושליליים, ומדריכים אותם במה מתאים יותר ומה מתאים פחות לתלמידיהם.

הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) הוקמה בשנת 2006 כדי לתת מענה מקצועי לנושאי המדידה וההערכה במערכת החינוך. האידיאולוגיה המונחת בבסיס פעולותיה של ראמ"ה נשענת על שני צירים: א. מדידה בשירות למידה; ב. בניית תמהיל של פתרונות מקצועיים, המשלבים באופן אפקטיבי מרכיבים שונים של מדידה והערכה

למאמר המלא

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

תגובה אחת

  1. דוד :

    מבחנים סטנדרטיים — לרבות מבחני הבגרות ובחינות פסיכומטריות — הורסים את מערכת החינוך.

    כל פעם כאשר ניתנים, המבחנים הארציים הסטנדרטיים לתלמידי כיתות ד', כיתות ח', וכיתות י"ב, לרבות מבחני פיז"א ומבחני הבגרות, הם נבחנים בהרחבה ונדונים מעל דפי העיתונות ובמשרדי הניהול של בתי-ספר שונים. בית ספר וישוב אחד תוהים מדוע לתלמידיהם היו הישגים כל כך נמוכים לעומת הממוצע, בית ספר וישוב אחר מתגאים בתוצאותיהם הטובות, בעוד שבית ספר וישוב נוסף מתגאים בכך שהם מעל הממוצע אולם מודאגים מהירידה לעומת השנה שעברה, וכן הלאה. קהילות מדרגות את עצמן ואת בתי-הספר שלהן בהתאם לתוצאות המוחלטות והיחסיות האלו, ונראה שכל אחד מקבל כמובן מאליו שמבחנים אלה, שהם חדשים יחסית, הם מידה נפלאה למשהו מאוד חשוב הנוגע לחינוכם של ילדינו.

    למעשה, לא נגזים, אם נאמר שלמבחנים אלה יש השפעות שליליות הרות אסון על בתי-ספרינו. מן ההתחלה, הבה ונשאל את עצמנו: מה טבעם של מבחנים אלה? כיצד הם בנויים? התשובה היא: שהם מחרוזות של שאלות אשר מנסות למדוד את כושרם של התלמידים לזכור עובדות ומיומנויות מסוימות. לאחר שנבחן מקרוב את ההנחות עליהן מבוססים המבחנים, אנחנו יכולים להתחיל לרכוש הבנה פנימית וראיה לתוך אופיים המתעה והעקמומי.

    ראשית, מי מנסח את המבחנים? המחברים הם בעצמם חברי הממסד החינוכי, אשר מתבקשים לשפוט בדיוק מה חשוב ומה לא חשוב על כל אחד לדעת ברמה מסוימת. מי העניק ידע אלוהי כזה לקבוצת אנשים זו? מי יכול לטעון שהוא בעל תבונה כזו שהוא יודע את הדבר בבטחה — בבטחה כזאת שתהפוך ידע זה לנקודת ציון לאלפי ילדים? איזה איש או אישה יכול לטעון שהוא בעל יכולת למיין ולבחור מתוך המאגר האין-סופי של הידע האנושי את המעדנים אשר הם חיוניים לכל?

    אם היו עומדים להקים מערכת כזו במקום אחר כלשהו למעט בבתי-הספר, הייתה קמה זעקה ציבורית כזאת שהמציעים היו מתחבאים מבושה. האם אין היא, הדבקות האוניברסאלית לערכה נתונה ומוגבלת של עובדות ומעשים, מהות הדוגמטיות, האוטוקרטיה, הדיכוי הפסיכולוגי? האין זה כך שאנחנו תמיד בזנו למדינות בהן קיימות תביעות כאלה? האין זה כך שאנחנו מתענגים תמיד על הרבגוניות שלנו, על החופש שלנו מכפיה בחשיבה? כיצד, אם כן, אנחנו יכולים להצדיק את הענקת הסמכות והכוח לקבוצת מורים, לשפוט את כל ילדינו על פי המידות שאותם מורים יחליטו לקבען כמוחלטות ונכונות?

    ומה עם הרעיון עצמו של אמות מידה אחידות? האם זה הגיוני לחפוץ שכל בן עשר, או כל בן ארבע עשרה, או כל בן שמונה עשרה שנים יהיו בקיאים באותו החומר? התוצאה הגרועה ביותר אשר הייתי מדמיין לעצמי הייתה, שכל תלמיד במדינה יקבל ציון מצטיין! איזו תחזית מפחידה! האם אנחנו באמת רוצים לחיות בעולם חדש ואמיץ כזה? ואם זה טוב עבור הגילאים האלה, מדוע שנעצור שם? מדוע שלא נמשיך את העבודה הטובה, ונבחן את האנשים כל ארבע שנים, עד גיל הזקנה, כדי להבטיח שלא יסטו מאמות המידה הטובות ביותר שעליהן הבוחנים שלנו יכולים לחשוב?

    האם לאנשים יש מושג מה המבחנים האלה עושים לבתי-הספר של הערים והכפרים השונים שלנו? ככל שעובר הזמן, והביצוע במבחנים אלה הופך להיות חשוב יותר כמידה להצלחתם של בתי-הספר, יותר ויותר אנרגיה מופנית כדי להבטיח שהילדים יצליחו במבחנים. הביצוע במבחנים הופך להיות דבר ראשון במעלה, וכל פעם מושקעים בתרגיל עקר זה כמויות גדולות יותר של אנרגיה ושל זמן. אינני מתפלפל בנושא זה. אותו הדבר קרה בכל מקום בו הוכנסו מבחנים סטנדרטיים. לפני למעלה מחמישים שנה, כבר אז, התחוור למשל, שלהעמיד את כל תלמידי התיכון של העיר ניו-יורק בפני מבחני ריג'נט של המדינה בכל מקצוע, הביא את ההוראה בכל מדינת ניו-יורק לבינוניות אחידה שעד היום טרם התגברו עליה. משהו דומה קרה עם הסאט'ס (SAT'S – Scholastic Aptitude Tests – מבחני כושר הלמידה: מבחנים פסיכומטריים בארה"ב), שהפכו למטרה בפני עצמה לכניסה לאוניברסיטאות, ומטילים צל על למידה יצרנית כלשהי אשר לולא הם, היה עוסק בה התלמיד במשך השנים האחרונות של בית-הספר התיכון.

    אין זה מאוחר מדי מכדי לנטוש את המבחנים מוליכים שולל והעקמומיים האלה. במחשבה שנייה, אולי זה כן מאוחר, לעת עתה; אולי יעברו עוד הרבה מאד שנים של שיגעון זה עד שהאנשים ברשויות המרכזיות יבחינו בכך שהם חונקים את אותה מערכת חינוך אשר הם חושבים שהם רוצים לשפרה. אולם דבר אחד אשר אנחנו יכולים לעשותו כדי להילחם בשיגעון הזה ברמה המקומית הוא להתעלם מתוצאות המבחנים, בכולם ובכל אחד מהדיונים בבתי-הספר המקומיים שלנו. אם הקהילות המקומיות מחליטות, כל אחת בעצמה, להתרכז במה שהן חושבות שהוא חשוב ולהתעלם ממה שכל אחד אחר אומר להן שהוא חשוב, עדיין יש תקווה שנוכל להימנע מן האחידות — המטמטמת, החדגונית, שמקהה את החושים — אשר מבחנים אלה מנסים להכתיב לנו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.