רונית תירוש מקדימה תקפה את האמנים, בינהם ענת גוב, שקראו להחרמת התיאטרון באריאל. במאמר שלפניכם, מזכיר מוסי רז, חבר מרצ, שאותה ענת גוב קראה להצביע לקדימה ומצביע על חטאיה הימניים הרבים של מפלגת האופוזיציה הראשית. מה דעתכם?
מאת: מוסי רז
סערה גדולה פרצה בעקבות יוזמת האמנים שלא להשתתף בהצגות בהתנחלות אריאל .שוב יצאה חברת כנסת מקדימה(תירוש) בראש מתלהמי הימין והציעה לשלול מימון מתיאטרון שיסרב להציג בשטחים הכבושים .מעניין שהפעם יצאה קדימה גם נגד שחקני תיאטרון שהצביעו לקדימה ובראשם ענת גוב שקראה פומבית להצביע לקדימה ועכשיו התעשתה וחתמה על מכתב לפיו תסרב לשחק בשטחים הכבושים.
קדימה ,סיימה את הבחירות בשנת 2009 כשהיא המפלגה הגדולה ביותר רבבות מצביעים שמשמאל למרכז קנו את הספין הכפול של קדימה : הם השתכנעו בטיעון המופרך שלפיו ראש המפלגה הגדולה ביותר ייבחר לראשות הממשלה אבל הם השתכנעו גם שקדימה נמצאת משמאל למרכז או לפחות שהיא ימנית פחות מנתניהו.
החודשים הרבים שעברו מאז הבחירות הוכיחו פעם אחר פעם שלא רק שקדימה איננה בשמאל ואפילו גרועה מנתניהו ,בכול הקשור למאבק בכיבוש היא נקטה בשנה האחרונה במדיניות ימנית וקיצונית יותר מזו של ליברמן.
הדוגמאות רבות וספק אם ישנה דוגמא אחת נגדית שבה קדימה הייתה מתונה יותר מליברמן אך אסתפק בבולטות שבהן:
ממשלת נתניהו בגיבוי ובתמיכה של ליברמן החליטה על הקפאת הבנייה בהתנחלויות שפרחו בשנות שלטונה של קדימה .מדובר בהחלטה אמיצה וחשובה מאין כמוה ניתן היה לצפות ממפלגת מרכז שמאל או אפילו מרכז ימין שתגבה צעד מסוג זה אבל כשבראש קדימה עומדת אחת הפוליטיקאיות הקיצוניות ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית התגובה של קדימה הייתה אחרת לגמרי: מופע מתרפס בפני ראשי מועצת ישע שבו הודיעה ליבני על התנגדותה להקפאה ,הודעה ברוח זו גם הוגשה באופן רשמי לכנסת .
ההתייצבות של קדימה מימין לישראל ביתנו חזרה עוד פעמים רבות : בעוד נתניהו בתמיכת ליברמן החליט להכניס מזון לעזה תקפה ליבני את ההחלטה כי כידוע פלסטינים שבעים זה רעיון שמאלני הזוי בשבילה , החלטתו של שר החוץ לאשר ביקור שרי חוץ אירופאים ברצועה הותקפה כפגיעה בביטחון המדינה כנראה בשל הרגשתה שלא חיבלה די ביחסי החוץ של ישראל בהיותה שרת החוץ והסכמתם של נתניהו וליברמן להשתתפות ישראלית בוועדת החקירה של האום לעניין המשט זכתה להתקפה כנראה מחששה המוצדק של ליבני שתיוודע האמת השמאלנית .
קדימה הפכה לימינה
מעניין לאן מוליכה ענת גוב את הבושה
Tags: אביגדור-ליברמן, אריאל-שרון, מוסי-רז, קדימה, רונית תירוש
קדימה תמיד היתה מפלגת ימין, מעין ליכוד ב' עם פרצוף קצת יותר יפה ודיבורים על "מתינות". קדימה היא מפלגה שמייצגת את האוליגרכיה הישראלית ומשרתת בלי שום בושה את הטייקונים. מפלגה שמגרש הבית שלה הוא המרכז הבין-תחומי בהרצליה.
זה נכון שבבחירות האחרונות קדימה הצליחה לייצר ספין מטורף שסחף אחריו מצביעי מרצ ועבודה רבים, ביניהם גם ענת גוב.
כדי לוודא שבבחירות הבאות זה לא יקרה חייבים מחנה שמאל גדול, מאוחד ובעל עמדות ברורות בנושאים החברתיים, הכלכליים והמדיניים.
קדימה תמיד הייתה ימין. רק מה בניגוד למרצ שהתעקשה על קמפיין דבילי, קדימה השתמשה במיטב הספינולוגים.
יותר מכך הגיע הזמן שבמרצ יפנימו חלק ניכר ממצביעיהם ב-1992 והקהל שבמרצ רגילים לכוון אליו, הצביעו קדימה לא בגלל ספינים אלא בגלל שהם בורגנים בעלי עמדות מרכז ימין.
ענת גוב היא בורגנית שבעה שקדימה מתאימה לה כמו כפפה ליד, גם יונתן גפן ושאר היעני שמאלנים שהצביעו קדימה.
הגיע הזמן שמרצ תמתג את עצמה לא כבית לבורגנים יפי נפש אלא כמפלגת שמאל סוציאליסטית אחרת כל פעם תבוא מפלגת ימין מרכז כמו המרכז, שינוי, הגימלאים או קדימה ותגנוב למרצ את הקהל.
הבורגנות השבעה זו שבנעוריה הייתה שמאלנית אבודה, במאת לא כזה הפסד גדול. מי שהתברגן שיצביע בהתאם לאינטרס המעמדי שלו.
כך ענת גוב תחשוב כמה ימים שהיא עשתה טעות ואז כמו בורגנית לא חכמה במיוחד תחזור לסורה כי ציפי ליבני ורונית תירוש הן נשים. או כל קשקוש אחר שאנשים שחיים טוב מספרים לעצמם כשהם מצביעים למפלגות של אנשים שדואגים לאנשים שחיים טוב כמותם.
לא משם תבוא הישועה לשמאל, גם אם ענת גוב תתעלה מעל עצמה ותבין שגם למי שחי טוב עדיף להצביע למרצ.
אם שמים את כל המצביעים והנבחרים על "סקלה" בין ימין לשמאל, קדימה עדיין במרכז-שמאל. הדעות של קדימה נגד מחאת האומנים מקובלות על כ-80 אחוז מהאוכלוסיה. זו האמת. מרץ נתפסת (וחבל, אבל זה מה שיש) – כשמאל עד שמאל קיצוני
מפלגה לא עניינית שעוסקת בבירבוריזציה וחוסר תוכן.
הם בכלל לא רלוונטיים במפה הפוליטית ולא הייתי מגדיר אותם אופוזיציה. הם סתם תקועים וברברים את עצמם לדעת.
אין מוסדות, אין עמדה, אין מסר – אין למפלגה הזאת כלום.
זה קצת מזכיר את… מרצ, שנתקעה בלי מסרים והפכה למפלגת שלום עכשיו. מפלגה סקטוריאלית שמייצגת את מדינת תל אביב בצורה הזויה.
מרצ – קדימה, להתפקד לעבודה.
כי העבודה היא מפלגה שורשית ועניינית שמייצגת את מעמד הפועלים והעובדים בישראל… דקל אי אפשר לקרוא לאנשים להתפקד לעבודה בראשות ברק וויצמן שירי כשהחלופה להם היא הרצוג עיני ולצפות שהם גם יצביעו עבודה או יתפקדו אליה.
למרצ יש הרבה חסרונות, זה שהיא לא העבודה אינו אחד מהם.
אחד הדברים שמקיימים את קדימה הוא העיסוק הרב מדי.
יש טעם לעסוק כאן במפלגות פוליטיות שיש להן קו ומסר משלהן, לא בערב-רב של מבקשי משרות שלטון, שנוצרה כגחמה חולפת של מי שחולף לאיטו על ערשו. גחמה שתודלקה בלהטם האידיאולוגי שך משרדי פרסום ו"איסטרטגים" לכל המרבה במחיר.
הנס הרפואי המחזיק בחיים את "קדימה" נמצא בהתעקשות של נתניהו ושל לבני שלא לקבל זה את תנאיה של זו, מה שהשאיר אותם באופוזיציה-לכאורה.
נפוליאון אמר: מי שבוכה על אובדן העבר יש לו תקומה.
ההבדל בין מפלגת העבודה למרצ הוא בעבר.
אנשי שיווק יקראו לזה "מותג".
מכיוון שהעבר של מפלגת העבודה מפואר יותר, היא הבית היחידי שמתאים להשתלטות על השלטון.
מכאן שאני מסכים עם דקל – על כולם להתפקד למפלגת העבודה.
לעזוב את מפלגות השוליים, גיוס חירום לשמאל – רק במפלגת העבודה.
אחרי שניקח את השלטון בעבודה, מי שרוצה שילך יפתח מפלגת מר"צ, השמאל הימני וכו'. בשלב הזה צריך להציל את מפלגת העבודה מידי השודדים, בעלי ההון וחברים שהשתלטו עליה.
לקסי,
מי שיושב בבית מזכוכית שלא יזרוק אבנים.
"ערב-רב של מבקשי משרות שלטון" – להוציא כמה יוצאים מן הכלל, זהו תאור די מדויק של סיעת העבודה מאז רצח רבין.
חברי המפלגה שגחלי האידיאולוגיה של פעם עוד רוחשות אצלם (יסו"ד, המשמרת הצעירה) הם מיעוט בטל וחסר השפעה.
העבר הוא אכן מפואר, אך ההווה לא ממש יותר טוב משל קדימה, ודי אם נזכיר כיצד הצביע רוב סיעת העבודה וכיצד הצביעה קדימה בנושא הפרטת הקרקעות והרפורמה בתכנון – שני נושאים שאתה מעורב בהם.
במצב הנתון טענות כמו "לנו יש שורשים אידיאולוגיים" או "אנחנו החלופה האמיתית" משכנעות רק את המשוכנעים (דנדו ודקל למשל), אך מעוררות גיחוך בקרב אלו שאיבדו אמון (ענת גוב שהצביעה לקדימה, עמוס עוז שהצביע למרצ, או חברי יסו"ד רבים שהצביעו לתי"מ או לחד"ש).
האופוזיציה למחנה הרוב ברק-הרצוג-פואד-עיני (שהופך לאחרונה לשני מחנות) נמצאת במצב פרדוקסלי: בלי התגייסות המונית של מתפקדים מבחוץ (כפי שעשו פרץ ואחריו אילון) אין לה שום סיכוי לחולל מהפך, אך במצב הנתון אין לה יכולת לשכנע את הציבור הרחב ביכולת של העבודה להתרפא ולכן בכדאיות של ההתפקדות.
בעבר העלו פה אנשי יסו"ד טיעונים כבדי משקל לטובת התפקדות למפלגת שלטון, גם אם המתפקד מייצג בתוכה עמדת מיעוט. בעתיד הנראה לעין זה הרבה יותר הגיוני לשים את 50 השקלים לשנה על התפקדות לקדימה מרצ או חד"ש מאשר על העבודה שאינה בשר ואינה חלב (לא מפלגת שלטון גדולה ולא מפלגה אידיאולוגית קטנה).
לקסי, הלוואי והיה עם מי להשתלט אבל להתפקד כדי שבמקרה הטוב יחימוביץ תכתיר את הרצוג ועיני ובמקרה הרע אני בכלל לא רוצה לחשוב מה יקרה שם, לא שווה. אם יחימוביץ ופרץ היו מקימים מחנה ס"ד ואחד מהם היה רץ ליו"ר בתמיכת השני, אני הייתי בא. כרגע אין למה לבוא, איך נציל את מי שלא רוצה שיצילו אותו.
איתי אמרת דבר לא נכון:
במצב הנתון טענות כמו "לנו יש שורשים אידיאולוגיים" או "אנחנו החלופה האמיתית" משכנעות רק את המשוכנעים (דנדו ודקל למשל), אך מעוררות גיחוך בקרב אלו שאיבדו אמון (ענת גוב שהצביעה לקדימה, עמוס עוז שהצביע למרצ, או חברי יסו"ד רבים שהצביעו לתי"מ או לחד"ש).
מפלגת העבדוה במצבה הנוכחי מתאימה רק לבית הקברות. לאהוד ברק אפילו אני לא הצבעתי ולא אצביע.
אבל – מכיון שמדובר במפלגה עם הפוטנציאל הגדול ביותר, ומכיוון שבה יושבת המנהיגה הטובה ביותר (יחימוביץ) אז היא המקום שעליו יש להשתלט.
גיוס חרום לעבודה.
ידיד אחד שלי התכוננן לבחינה חשובה בביולוגיה / זואולוגיה.
הוא למד על בוריו את כל הביולוגיה של הפילים, את ארחם ורבעם… הכל!
בבחינה הוא נשאל על הנמלה והשיב:
הנמלה היא בעל חיים שיש לו שש רגלים.
לפיל, יש ארבע רגלים,
והפיל…
והפיל…
והפיל…
כך גם המשפט הפותח של תגובה מס' 8
"… מי שיושב בבית מזכוכית שלא יזרוק אבנים …" וההמשך.
אמנם לכאורה "הזמנתי" את זה כשכתבתי (6): "עיסוק מיותר", אבל בכל זאת כדאי להיצמד קצת… קצת לנושא ולא לנצל כל פוסט לשם הישאבות אל ההושענות החבוטות ולהעלות בהן גרה.
לקסי צודק, היכולת שלנו להגרר פעם אחר פעם מכל נושא דיון שהוא לויכוח שלא מתקדם על מה יותר טוב חזית שמאל של חדש ומרצ או חזית שמאל ציונית או ללכת אחרי שלי יחימוביץ גם כהיא לא מבקשת מאף אחד ללכת אחריה, די מעצבן.
בתור כותב באתר הזה אני יכול להגיד שלראות את הדיון אחרי מאמר שעוסק בX ולראות תגובות שעוסקות בY זה די מתסכל.
אני לא מצפה שהטוקבקים יסכימו איתי, אבל לא תמיד צריך למצוא את הניואנס הקטן ביותר של X בתוך מאמר שעוסק בנושא Y בכדי לפתוח דיון לא קשור. זה גם מבלבל קוראים שהם קצת פחות קבועים באתר.
דנדו,
אתה ושלי יחימוביץ' נמצאים כעת במצב שבו נמצא הקמפיין של ברק אובמה למועמדות הדמוקרטית לנשיאות, אבל ממש ממש בהתחלה, כשהדעה הרווחת היתה שאין לו שום סיכוי מול תותחים כבדים כמו קלינטון אדוארדס ועוד.
אני לא משווה בין אובמה ליחימוביץ' האישים אלא טוען שמתוך הישראלים הרבים מאוד שמזדהים עם היעדים שלה, רק אחוזים בודדים חושבים שהיא מסוגלת להשתלט על הספינה הטובעת, ושאם תעשה זאת – הספינה היא בת תיקון (ע' מקרה עמיר פרץ 2005 – ההשתלטות הצליחה, המפלגה לא תוקנה).
הפתרון הוא שקיפות. ככל שיוודע על כך שיותר אנשים מתפקדים ויותר אנשים תורמים, יווצר מעגל משוב חיובי. כפי שאתרי עצומות מציגים מדי יום את מס' החותמים, כך יחימוביץ' צריכה להציג מדי יום כמה אנשים היא פקדה לארגזים שלה. אמנם זה מנוגד לכללי המשחק הבלתי כתובים של מתמודדי פריימריס, אך זה לדעתי הסיכוי היחיד.
לקסי,
המאמר הזה הוא של איש מרצ על קדימה – האחראית העיקרית לגניבת קולות ממרצ .
3 חברי מפלגת העבודה ולא אני הם שהסיטו את הדיון החשוב מרצ-קדימה לטענה שהעבודה היא הדבר האמיתי וקדימה חבורת אופורטוניסטים שאם רק נתעלם ממנה היא תיעלם.
מכיוון שאת הטענה הזו שמענו במשך כל התקופה 2006-2009, ואז גילינו שמי שמצטמק זו העבודה ולא קדימה, אולי הגיע הזמן להחליף דיסקט (או להחליף איי-פון?) ולהפסיק להתעלם מן הפיל שעומד באמצע החדר ששמו קדימה.
מי שמוכן לחשוב מחוץ לקופסה גם צריך להתחיל לשקול ברצינות בניית מחנה מיעוט סוציאליסטי-ליברלי בתוך קדימה, בדומה לפעילות המאורגנת של וועדי עובדים, להט"בים ושחורים במפלגה הדמוקרטית בארה"ב.
אם קדימה תמשיך לבלוע עוד ועוד נתחים ממצביעי העבודה-מרצ, ובפרט אם יחולו שינויים בשיטת הבחירות/הממשל שיחזקו עוד יותר את הליכוד וקדימה, זו עלולה להיות לצערי החלופה היחידה.
גם אני מזהה את הסימפטום שאתה מתאר פה, מאוכזב ממנו, וגם לוקה בו בעצמי (וגם אתה כמובן לפחות כמוני). השאלה מה ניתן לעשות.
בהעוקץ תגובות מתפרסמות רק לאחר אישור העורכים, ואך ורק אם הן רלוונטיות למאמר הספציפי:
"אנחנו גם משתדלים (אנחנו רק יכולים להשתדל) לא לפרסם תגובות שהן בלתי רלבנטיות לתוכן הנאמר בפוסט שבעקבותיו נכתבת התגובה. בפוסט שתוכנו ביקורת על פעילות הצבא בבילעין, תגובה שטוענת שהפתרון לבעייה היא פירוק הריכוזיות במשק ועידוד התחרותיות בשוק האבטחה, היא תגובה בלתי רלבנטית שאינה תורמת דבר לדיון. בפוסט שעוסק באחריות הנשיא בוש למשבר הכלכלי , תגובה שתכנה הוא שהאחריות על כך מוטלת על האשכנזים או לחילופין על המזרחים או על שניהם כאחד, נראית לנו בלתי רלבנטית, מסיחה את הדעת מהכתוב ובלתי ראויה לפרסום. גם תגובות שכל מטרתן להוכיח את שנינותו וציניותו המושחזת של הכותב המזלזל בכותב המאמר ו/או בכותבי התגובות האחרים אינה תורמת לדיון ואנחנו לא רואים טעם בפרסומה.
אנחנו גם לא מפרסמים את כל התגובות של אלה שניתן לכנותם מגיבים אובססיביים – מגיבים שלא משנה מה תוכנו של המאמר תגובתם אינה משתנה. אנחנו מניחים שאם הדברים בוערים בעצמותיהם של מגיבים אלו הם יכולים להקים אתר שיוקדש לתכנים אלו"
אם היינו מאמצים את מדיניות העוקץ כלשונה ואילו אני הייתי התורן בתפקיד מסנן התגובות, הייתי פוסל לפרסום את תגובה 4 של דקל (או לפחות את סופה – הקריאה להתפקד לעבודה) את תשובתך לקריאתו זו ב-5 (כלומר תרומתך שלך להסטת הדיון מקדימה אל העבודה), ואת המשך העיסוק במפלגת העבודה ב-7-10 (כולל התגובה שלי!).
אפשר גם לנקוט בפתרון פחות מחמיר משל העוקץ: תגובות יפורסמו רק לאחר אישור עורכ/ת, אבל הקריטריונים לפסילה יהיו רק השמצות, קללות, פרסומות וכו'. זה יכול להועיל מאוד עם הרבה פחות צנזורה, משום שההשהיה בפרסום התגובות תיצור מצב שבו רוב המגיבים מתייחסים לתוכן הפוסט ולא מנהלים פינג פונג עם המגיבים האחרים.
חלופה שלישית והכי רכה היא פשוט "רגולציה עצמית", כאשר כל אחד מהמגיבים יכול גם להרשות לעצמו להעיר לעמיתיו כאשר תגובתם אינה בנושא המאמר/כתבה.
אני חושב שאם החברים יהיו קצת יותר מודעים לעצמם זה מספיק, אני לא אוהב את הרעיון של צנזורה של דיון ועד היום הפרובוקטורים שהגיעו לאתר זוהו במהרה וסולקו בדיון פתוח. אם כולנו נהיה קצת יותר מודעים זה יספיק.
לעניין קדימה, לא הצלחנו לעשות מפקד ארגזים במקומות יותר נוחים ויותר מתאימים למה שזה יצליח שם? או כמו שסטלין שאל, כמה דיביזיות יש לאפיפיור?
מרצ היא אחלה אופציה לעשות משהו ובהרבה אמונה ועבודה קשה זה עוד עשוי להצליח, אני עוקב בעניין אחרי מה שקורה שם יש ימים שזה נראה יותר טוב ויש ימים שפחות.
פעם חשבתי כמוך, אני כבר לא מאמין שמודעות עצמית מספיקה כדי לחולל שינוי.
עובדה, לך יש מודעות עצמית לבעיה ולפתרון הריסון, אך זה כלל לא מנע ממך (תג' 5) להוסיף ערימת קש ענקית לגפרור הקטן שהדליק דקל רק 11 דקות לפני כן.
יש באינטרנט פורומים שמתנהלים בהם דיונים ענייניים ופורומים שנראים כזירות קרב ששומר נפשו ירחק מהן.
זה לא קשור לרמת ההשכלה של הכותבים אלא לדרך שבה מנוהל הפורום: האם המנהל/ת נוכח/ת, בעל/ת לגיטימציה להציב גבולות ואכן עושה זאת, או שהיא/הוא נעדר/ת והכל באנרכיה (כשהילד שלך יגדל תקרא את חיים עומר על סמכות הורית, זה אותו דבר).
באתר הזה יש הרבה "הורים" – מגילאי ה-30 ועד גיל הפנסיה, ויש ביניהם חילוקי דעות לגבי מה נחשבת תגובה ראויה ומה לא או מה מידת ה"רגולציה" הנדרשת לטוקבקים – האם להחמיר כמו העוקץ ולסנן לפני פרסום, לפסול בדיעבד, ורק את המקרים הקיצוניים ביותר (שזו המדיניות דה-פקטו) או משהו באמצע.
במאבק שיווקי לא מבזבזים כוחות על קולות קנויים.
את מרצ יש לשמאל. כך גם חד"ש.
צריך להתמקד בעבודה.
אני טוען שקדימה זה סתם חרטה ברטה ובניגוד אל כמה אנשים כאן, אני חושב שהציבור לא מטומטם, מקסימום סובל מבעיות פסיכולוגיות במסגרת הליכי קבלת החלטות (מה לעשות אני באמת מאמין בדמוקרטיה, גם כשאני מפסיד. דמוקרטיה זה לא רק שמצביעים לצדקנים).
מצביעי קדימה הצביעו ללבני כי ברק זה הנבלה הכי גדול בהיסטוריה של ישראל ואם זה הוא או סתם מובטל מהרחוב אני הולך עם השני, כי אני לא חושב שהוא נוכל בינלאומי.
לברק אנשים לא יצביעו גם אם תכרות להם את האצבעות.
איתי
מודעות עצמית לא מספיקה ואת זה גילה השמאל הסוציאליסטי כשפרצה מלחמת העולם הראשונה. אבל צריך לעבוד וקשה על מודעות והכרה ונרטיב משלנו ומטרות ומסורת וחיזוק העמדות שלנו בקרב כמה שיותר אנשים וזה כן יעבוד.
לעניין הטוקבקים, אני מעדיף להמשיך לרטון על דיונים מפוזרים מלהתחיל צנזורה.
אכן, את הנוסחה ששמאלני הוא מי ששונא חרדים, מתנחלים ואת ביבי המציאו במרצ – קדימה רק שכללה אותה.
מוסי רז, בהיותו בין האחראים לפאדיחה הפוליטית שנקראת "התנועה החדשה", מנסה להגיד לענת גוב ולחברים שלה "אמרתי לכם". זה פאתטי כמעט כמו העצומה של השחקנים בעצמה.
מוסי רז היה בין המעטים בתוך מרצ שהצביע נגד הצטרפות התנועה החדשה.
בניגוד לעבודה ולמפלגות אחרות שנשלטות על ידי רודנים כמו ברק, יתכן ואני לא משתייך לקדימה שאפשר לנצל את קדימה כפלטפורמה פוליטית להוביל שינוי. מה דעתכם?