חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

תיאטרון אריאל – לא רק בידור

נושאים חינוך ותרבות, מועד ב', פוליטי ב 30.08.10 6:10

פתיחת התאטרון באריאל עוררה גלי מחאה וקריאות להחרמת המקום מצד אמנים רבים. בטורו השבועי, דן יהונתן קלינגר בסוגיה על כל היבטיה ומחפש את הביקורת שאבדה

מאת: יהונתן קלינגר

0.

"הניכור מבסס את עצמו בצורה חלקית מכך שהתחכום בצרכים ובאמצעים (לריצויים) בצד אחד מייצרים ברבריות חייתית, שלמה, אכזרית ומצד שני אבסטרקסטית של הצורך … האדם שב למאורתו, שהיא כעת מזוהמת על ידי הנשימה הנגועה של הציביליזציה, והוא ממשיך לחיות בצורה זהירה, בהיותו זר למגוריו שיכולים להמשך ממנו בכך יום … זה לא רק שלאדם אין יותר צרכים – אפילו החיה שבתוכו חדלה מלהתקיים. בן אירלנד אינו יודע יותר על הצורך למעט הצורך לזון, ובפועל רק הצורך לזון מתפודים ותפודים עבשים, כך הזן הרע של תפודים. אך בכל עיירה מתועשת של אנגליה וצרפת יש כבר אירלנד קטנה. לפרא ולחיה לפחות יש את יצר הציד, השיטוט וכדומה – הצורך בלוויה. הפשטת המכונה, של התעסוקה נועדה להפוך את הפועל מתוך האדם המתהווה, הלא בוגר בעליל, הילד – כאשר האדם הופך לבן מוזנח. המכונה משכנת עצמה לתוך חולשת האנושיות על מנת להפוך את האדם החלש לתוך מכונה." (מתוך: קארל מרכסדרישות אנושיות וחלוקת העבודה תחת הכלל של רכוש פרטיכתבי יד פילוסופיים ופוליטיים, 1844)

1.
את שקארל מרכס אמר לפני מאה ומחצה יש לומר שוב היום. משלם המסים הישראלי תרם למכונת הכיבוש 40 מיליוני שקלים לצורך בניית תיאטרון בעיריית אריאל. התיאטרון, לכאורה, יציג את מיטב הצגותיהם של תיאטראות ישראל, ושלל צוותי השחקנים ידרשו לעלות לאריאל על מנת להציג לתושבי העיר תרבות. מנגד, ובצורה צפויה למדי, אמנים רבים הצהירו כי יחרימו את התיאטרון בגלל הכיבוש (אבל יזעמו כאשר אחרים קוראים להחרים אוניברסיטאות וחוקרים). הבעיה היא, וכנראה מה ששרת התרבות שלנו, לימור לבנתלא מבינה, שתיאטרון אינו בידור, אינו אמצעי להגשמת צרכים ולהפגת הניכור: תיאטרון, כמו מוסיקה, כמו אמנות פלסטית, הוא ביטוי שנובע מחופש הביטוי. אמנות אינה בידור: בידור נועד להפיג את הניכור, להרגיע את הפרולטריון ולעודד אותו לשוב למעגל היצירה, להגשים את אותם צרכים מרכסיאנים כמו רעב, ותו לא. אמנות? אמנות היא ביטוי של נפש האדם. ככזו, אין יכולת לכפות אותה על אנשים.

2.
אכן, לא נעים להציג מחזות עם מסר מסוים במקום בו זכויות אדם מופקעות, אדמה נתפסה בכח והריבון הוא צבא. כל הגורמים האלו, יחדיו, גורמים לדיכוי נפש האדם, להתקת האמנות מיוצריה. אכן, צודק עפרי אילני כשמבהיר מדוע הצגתו של ברטולט ברכט באריאל היא כה אבסורדית. אולם, מנגד מתבטא רון נחמן, ראש עיריית אריאל, כי "לתרבות אין קשר לפוליטיקה" ובכך מצדיק את עמדת השוללים: השוללים, אלפי הטוקבקיסטים שקוראים לסנקציות נגד השמאל על החרמת התיאטרון, אינם רואים את הקשר בין הפוליטי ליצירה.

3.
במדינה בה מופת הקולנוע היא מערכון בסדרה פופולרית שחוזר על עצמו בצורה מעגלית ברור כי הציבור אינו יכול לקשור בין תרבות לאנושיות. חזונו של מרכס התגשם כאן מבלי לחשוב שנית: התרבות, של כוכב נולד שהצליחה לרמוס כל שבריר של מקוריות והוויה אנושית בלבם של אנשים, הרסה את היכולת להבין ביקורת מהי. לא בכדי לא האמנים ולא הימין מבינים את החרם על אריאל. הרי, גם לתושבי אריאל מגיע בידור, ומדוע עליהם לסוע לתל-אביב לצורך כך? רק כשהתפישה הזו תגנז יהיה ניתן להבין מדוע חרם אמנותי לא יעיל בישראל: האמנים באו לשיר לנו שיר, לא לחנך אותנו.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

15 תגובות

  1. הראל לייבוביץ :

    מכיוון שאריאל תסופח בכל תסריט אפשרי בהסדר עתידי עם הפלסטינים, לריבונות ישראלית – פספסו כאן בגדול אנשי התרבות בניסיון שלהם להביע את מחאתם ועמדתם הפוליטית בנוגע להתנחלויות. בעיר שיש סביבה קונצנזוס, למחאה שלהם לא היתה ולא תהיה שום סיכוי.

  2. נדב פרץ :

    הראל, תפתח מפה. אריאל לא 'תסופח בכל תסריט אפשרי'. אריאל לא סופחה באף טיוטת הסכם שנכתבה עד היום.
    הסיבה היא פשוטה – אי אפשר לספח את אריאל. היא נמצאת 20 ק"מ בעומק השטח, וסיפוח אריאל לא מאפשר קיום של מדינה פלסטינית עם רצף טריטוריאלי הגיוני.

  3. אהרן לוינשטיין :

    מחאה היא דבר לגיטימי

    סרבנות גם היא לגיטימית אך מי שמבצע אותה גם צריך לשלם את תג המחיר שהיא גובה.

    כלומר אם אתה סרבן גיוס לך לכלא

    אם אתה עובד אצל קבלן בנין ולא מוכן לעבוד על פיגום בקומה העשירית תקבל מכתב פיטורים

    אם אתה עובד בתיאטרון ולא מוכן להופיע באולם באריאל צפה למהומה תקשורתית ולתביעות משפטיות על הפרת חוזה

    אז עד לסקנדל התורן הבא ( הפרקים הבאים בפרשת המשט, גלנטת וחפציבה) יש על מה לכתוב ולהביע עמדה

  4. יוני :

    אי אפשר לכפות על אף אמן להופיע באריאל אבל במקביל אין סיבה לממן אמנים שלא מסכימים להופיע שם,המדינה מממנת אומנות להנאתם והעשרתם של כל אזרחיה ולא רק של אלו שמתאימים לערכים של כמה מפונקים.

    אריאל תשאר בשליטה ישראלית בכל מקרה,מי שחושב שאפשר לפנות אותה חי באשליות.

  5. אריה גור :

    השמאל הוא משהו רחב מבחינת התפיסה (הולך ומצטמצם מהבחינה המספרית). מידי פעם "קופץ" איזה נושא שמשוייך לשמאל – ואני שואל את עצמי איפה אני נמצא על המפה הפוליטית? בינתיים נראה שעל פי תפיסתו השמאל "צודק" אבל הציבור המושפע מהצידקה הזו הולך ופוחת.
    כצעד ראשון בונה אמון בשמאל, הייתי למשל מציע להרבה שמאלנים תל אביביים להעתיק את מגוריהם לשדרות. או משהו יצירתי דומה. אחרת השמאל נראה כאוסף הזוי של אנשים שכל חוכמתם ביכולת הדיבור שלהם – ומאז עזיבתו של שריד את הפוליטיקה נראה שגם היכולת הזו הולכת ופוחתת. אני מצטער על שאני מטריד אתכם במחשבות שלי אבל אני חושב שגם מי שחושבים "שמאל" צריכים להפסיק לטפוח בהנאה מרובה על השכם של עצמם. די. תתעוררו.

  6. יהונתן קלינגר | בין בידור לאמנות: החרם על אריאל כמראה חברתית. ‏ :: Intellect or Insanity‏ :

    […] [פורסם במקור בעבודה שחורה] […]

  7. ארז צ. :

    החרמה תרבותית היא מחאה לגיטימית, שבאה לתת דרור לעם הישראלי הרוצה בחופש ושיוויון.

    אנחנו נטחנים תחת מכבש הכיבוש שאחד הכלים הכי יעילים שלו הוא מפעל ההתנחלות.

    אין מספיק תקציבים למחקר, לבריאות לחינוך הכל זורם לשטחים.

  8. איציק יאפ :

    אמנות אינה בידור.
    סוף סוף קצת דיברי חוכמה על כל הויכוח הטיפשי הזה.

    אה, גם עירית לינור סיכמה בצורה יפה מאוד ב"מילה האחרונה" את כל הבלגאן הזה: "הם כאלה מטומטמים!!!"

    כל הבלגאן הזה נשמע לי כמו עוד היתלות על תרגיל יחצ"ני. כאילו מה, נגמרו העניינים על הקרן החדשה? הסתיימה פרשת המכתב המזוייף? פתאום צריך משהו אחר כדי להשיח את דעת הציבור מהעניינים החשובים?

    למה להיגרר אחרי השטויות האלו?

  9. דקל-דוד עוזר :

    בידור הוא אמנות

    יונתן, עשית כאן הבחנה מאוד יפה בין אמנות לבידור. הכל טוב, רק שמדובר בדמגוגיה.
    אינני מתכוון להשמיץ חלילה. הכוונה אינה לדמגוגיה זולה, אלא להבחנה רטורית שאין בה מהות אמיתית – מי קובע מה זה בידור ומה זה אומנות? אתה? מי שמך? ומכאן אתה מבין לאן אפשר למרוח את זה.

    בסופו של יום, אין דבר כזה "לא פוליטי" ואין דבר כזה "נטראלי" – נטראלי – זה עמדה פוליטית.
    הכלכלה הנטראלית – היא עמדה פוליטית של אי התערבות בשוק.
    תיאתרון נטראלי – היא עמדה פוליטית.
    עיתונות נטראלית – זו ועוד איך עמדה פוליטית.

    הטענה לנטראליות פוליטית היא שקר מוחלט והיא הבעיה האמיתית.

    גם אייל גולן וגם קובי פרץ – מבטאים עמדה פוליטית. הם תרבות בדיוק כמו ש"תכנית פלצנית כלשהי" היא תרבות והם בידור כמו ש"תכנית פלצנית כלשהי" היא בידור.

    ולנושא השחקנים: השחקנים, בניגוד לישראלים שיוצאים ומשמיצים את ישראל בחו"ל, עושים מעשה לגיטימי. עם זאת, לדעתי היעדר הרצון להעסיק אותם בתיאתראות, נוכח הסרבנות, יהיה לגיטימי גם הוא.
    לגבי שלילת מימון ממוסדות תיאתרון שמעסיקים אותם – זה עונש קבוצתי על לקוחות התיאתרון והיוצרים שאינו לגיטימי.

    אתה צודק שיש כאן שאלה קשה של חופש הביטוי. גם המענה לה אינו קל.

  10. עמי וטורי :

    הבעייה בגדה/יהודה ושומרון אינה רק סוגיית הגבולות העתידיים של המדינה פלסטינאית ושל ישראל. הבעייה לפחות מבחינה מוסרית היא שבגדה מתקיים משטר אפרטהייד. ישראל שולטת ב כמליון וחצי עד שני מליון אנשים חסרי זכויות. אנשים שגורלם נקבע בכנסת ישראל ובממשלת ישראל שאליהם אין להם לא האפשרות לבחור ולא האפשרות להיבחר. לא מדובר במצב זמני. 43 שנים אינם מצב זמני. אבל לא רק מי שחי באריאל שייך לקטגוריה של מי שמופלה לטובה ע"י מצב זה. כולנו במידה כזו או אחרת שייכים לקטגוריה הזו. כולנו נהנים מהיות הגדה "שוק שבוי" של סחורות ישראליות, מהמיים של הגדה שישראל מחליטה כראות עינייה איך לנצל אותן מהרזרוות הקרקעיות שמשמשות אותנו גם למקומות מגורים וגם לצורך קיצורי דרך לירושליים. אך הביטוי כולנו אינו מדויק כי בין כולנו יש מי שנהנה פחות ומי שנהנה יותר. ומי שנהנה יותר הם דווקא אנשים שמן הסתם סביר יותר שיגורו ברמת השרון וצפון ת"א ולא באריאל. החלק המיוחס והעשיר יותר בחברה נהנה יותר הן מתועלותיו הכלכליות הישירות של הכיבוש והן מהיכולת לתעל לחצים כלכלים חברתיים אל הגדה במחיר זול במקום לפתור אותם דרך מדינת רווחה אמיתית במחיר יקר שמשמעותו מבחינתו מיסים גבוהים ואו שכר שיוויוני יותר. לכן גם אין רבותא גדולה בלהיטפל דווקא לתושבי אריאל. "כוח לעובדים" כדוגמא נוקט בגישה שכל עוד ישראל שולטת בגדה ובגורל תושביה "כוח לעובדים" יאגד את כל מי שהתאגדות במסגרת "כוח לעובדים" תוכל להועיל לו, בין שהוא חי בגדה ובין שהוא חי בתחומי ישראל הריבונית, בין שהוא אזרח ישראלי ובין שהוא פועל זר נטול תושבות או פלסטינאי נטול אזרחות ישראלית.

    מצד שני בלא להתיחס לעצם איכות המחאה או מידת תועלת שבה, זכותו של עובד לרבות עובד תאטרון לסרב לבצע דברים העומדים בניגוד לצו מצפונו. למשל לסרב לעבוד בשבת או לסרב לעבוד מחוץ לתחומה הריבוני של מדינת ישראל. שחקן תאטרון אינו חייל בשירות חובה המחויב ללכת לכל מקום שהמדינה שולחת אותו איליו. וגם לאחרון שמורה הזכות לסרב רק שכאן ובצדק עליו להיות נכון לשלם את המחיר של הפרת ואתגור החוק. העליהום הציבורי המגובה ע"י גורמי שילטון הוא הדבר מפחיד והתקדימי בסיפור האחרון. תופעה שמאז סוף 2008 חוזרת על עצמה בכוחנות ואלימות שרק הולכות וגוברות.

  11. אריה גור :

    עמי,
    הפלשתינאים בגדה התמהמהו תקופה ארוכה מלהקים מוסדות מדינה אצלם. משטרו של ערפאת היה משטר מושחת שבחסותו מנהיגי הפלשתינאים גנבו לכיסם הפרטי מיליוני אירו שנתרמו ע"י מדינות אירופה לשיפור המצב בגדה. כך שלא רק אנחנו אשמים במה שקורה שם.

    כוח לעובדים הוא דוגמה לגוף שעושה הרבה ומדבר פחות. שמנהיגי השמאל (יש כאלה?) יתחילו ללמוד מכוח לעובדים.

  12. מיכאל לינדנבאום :

    הי אריה,
    בעניין האשמה הפוליטית,אתה צודק.

    זה לא משנה העובדה שיש שם משטר אפרטהייד.
    מה שזה כן משנה ובגדול,זה ששוק העבדים בישראל התמזג להפליא בשוק העבדים הפלסטיני.

  13. יוני :

    הי עמי,אם עובד מדינה יחליט שלא לפי צו מצפונו לשרת את האוכלוסיה הערבית,האם גם זה מקובל? מן הסתם לא.

  14. ציפי נ. :

    זכותו של כל אמן לקבל החלטה שאינו מופיע בשטח זה או אחר. יואיל לבקש מהתאטרון שלו מחליף. עד כאן הכל בסדר.מה שלא בסדר זה ההתארגנות של האמנים. כל עוד ממשלות ישראל שנבחרו באופן דמוקרטי, בצדק או שלא בצדק החליטו על יישוב אריאל, והתיאטראות אינם מסרבים לקבל תמיכה מכספי משרד התרבות הם אינם יכולים לקבוע מי יזכה לתרבות והיכן. יש בכך צביעות רבה.
    אשר לכיבוש:
    עד 67 הפלסטינאים חיו תחת כיבוש (?) ירדני ולא הגשימו שום שאיפות לאומיות והיו עסוקים בעיקר בהנצחת מעמדם כפליטים. מאז זרמו מים רבים, הפלסטינאים החמיצו שוב ושוב הזדמנויות נדיבות ביותר להקמת מדינה. ועכשיו בגלל סהרורים מהימין דוגמת ישי וכבוד הרב וסהרורים מהשמאל דוגמת אנשי התאטרון שדווקא עתה כשנפתחות שיחות לשלום תוקעים מקל בגלגלים, אנו כאומה מוצאים עצמנו במצב בלתי אפשרי. הוא שנאמר מהרסייך ומחריבייך…

  15. דמוקרט :

    המתנחלים לא צריכים ליסוע לת"א

    הם יכולים ליסוע להיכל התרבות הקרוב למגוריהם בתוך ישראל הריבונית, לא צריך לקחת יותר מ-20 דקות נסיעה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.