חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עינת וילף: גלובס החליטו לצאת מולי במסע הפחדה

נושאים דעות, חדשות ב 24.08.10 9:51

חברת הכנסת עינת וילף: נעשה נסיון שקוף ועלוב להפחיד אותי ולגרום לי לסגת מהמאבק לצמצום הריכוזיות במשק . עיתון גלובס מוכיח איזה נבחרי ציבור מבקשים בעלי ההון לראות לפניהם: מפוחדים, מבוהלים, שותקים ושאינם יכולים למלא את תפקידם למען הציבור

מאת: עינת וילף

העדכון להלן נשלח לכל מכותביה של חברת הכנסת עינת וילף, אנו מביאים אותו במלואו לפניכם.

שלום חברים,
בימים אלה הצוות ואני שוקדים על העדכון לשנה החדשה, אך התפתחויות מעניינות הביאו אותי לשלוח אליכם עדכון מיוחד זה. לאחרונה נעשה נסיון שקוף ועלוב להפחיד אותי ולגרום לי לסגת מהמאבק לצמצום הריכוזיות במשק. אין בכוונתי להיכנע לנסיונות אלה ואמשיך להלחם. כדי לשתף אתכם בכוחות הפועלים מאחורי הקלעים בתחום זה, אגולל בפניכם את סיפור המעשה:

מזה כמה חודשים אני עובדת בשיתוף פעולה עם עו"ד דרור שטרום, הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים ופרופסור אבי בן-בסט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, על הצעת חוק להגברת התחרותיות במשק (לעיון בהצעת החוק). הפנייה אלי לניסוח וקידום החוק נעשתה על רקע הניסיון שלי בעולם העסקי והיכרותי עם תחום הפירמידות העסקיות. לאחר כמה חודשי עבודה התגבשה הצעת החוק. לשמחתי זכיתי לתמיכה רבה בהצעת החוק ויחד איתי הצטרפו כיוזמים וחותמים כמחצית מחברי הכנסת שאינם בממשלה.

בעקבות הצלחת ההחתמה, ביקש עיתון דה מרקר לערוך ראיון איתי בנושא זה. בעקבות הראיון שעסק כולו בהצעת החוק ובתפישת עולמי הכלכלית היתה פנייה לעשות ראיון נרחב יותר שישמש את "דה מרקר וויק". הראיון הנרחב שהיה מקצועי מאוד (כל הציטוטים וכל העובדות במאמר מדוייקים) זכה לתגובות חמות.

אך כפי שהזהירו אותי רבים בעקבות הראיון, הנסיונות לקעקע אותי לא איחרו לבוא:

לפני כמה ימים התקבלה בקשה תמימה להתראיין לגל"צ בנושא הריכוזיות. הראיון התקיים עם דודי תדמור, שלמרות עברו המפואר כממונה על ההגבלים עסקיים, משרת היום את משפחת עופר, ששולטת על כמה ממשאבי הציבור החשובים ביותר באמצעות מבנה הפירמידה. אין ספק שהייתי צריכה להמנע מלהתראיין אצל מי שמפת האינטרסים שלו מנוגדת למאבק בריכוזיות. ואכן, הראיון היה מגמתי וניכר היה שלמראיין אין עניין לקיים דיון ענייני ואינטלגנטי בנושא הריכוזיות והצעת החוק. כל אמירה שלי נתקלה בהמהום ספקני וברור היה שהראיון נערך במטרה לגרום לי לחשוש לעסוק בנושא ולהתבטא לגביו.

אך בכך לא היה די. היום בצהריים קיבל הדובר שלי טלפון מכתבת בגלובס שפתחה את השיחה כך: "גילוי נאות: מאז שהתפרסמה הכתבה על עינת בדה מרקר העורך שלי מחפש אותה. בדקנו וניסינו למצוא כמה דברים. מצאנו שהיא לא היתה בכנסת בזמן ההצבעה על חוק שכר מינימום. ביררנו והסתבר שהיא היתה במשלחת רשמית מטעם הכנסת וגם בדקנו במזכירות הכנסת והיא היתה מקוזזת. ביררנו במשרד של עמיר פרץ (יוזם ההצעה) והם אמרו שהכל היה בסדר ומקוזז, אבל העורך שלי מתעקש לתאר אותה כמי שנמלטה מההצבעה. האם תוכלו למסור לי תגובה?"

לגלובס נמסרה התגובה הבאה: "ח"כ וילף נענתה לבקשתו של יו"ר הכנסת, ח"כ רובי ריבלין, להשתתף במשלחת אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-גרמניה לברלין, ולתרום למאמץ ההסברה הלאומי ולמלאכת ייצוג הכנסת בפני עמיתיה בגרמניה. ההשתתפות במשלחת נקבעה שבועות רבים מראש ותואמה על ידי מחלקת קשרי החוץ של הכנסת, עוד בטרם פורסם סדר היום של מליאת הכנסת לשבוע זה. בהתאם לנהוג, ח"כ וילף דאגה מראש לקיזוז עם אחד מחברי האופוזיציה בשעת ההצבעות על חקיקה פרטית".

בנוסף גם נמסרה התגובה הבאה מטעם יו"ר הכנסת, שלא הוכנסה לכתבה: "ח"כ עינת וילף היא נכס יוצא מן הכלל לכנסת, היא הפכה לשליחה חשובה של הכנסת והיא עושה עבודה בלתי רגילה".

אמרנו גם לכתבת שאיננו מבינים מדוע הם מתעקשים לעסוק במשהו שאין בו דבר, במיוחד לאור העובדה שידוע שמשלחות רשמיות מטעם הכנסת נקבעות חודשים ושבועות מראש, וסדר היום של החקיקה הפרטית נקבע רק באותו שבוע. הכתבת הסבירה שאין לה מרחב תמרון והעורך שלה מתעקש על כך שנמלטתי מההצבעה. קשה להגיד שהופתענו – גלובס הוא בבעלות 100 אחוזים של איש העסקים אליעזר פישמן, שיש לו נתח בידיעות אחרונות ומספר חברות נדל"ן (קישור לרשימת האחזקות). מזה זמן רב הוא משתמש בעיתון שלו כדי להיאבק את מאבקם של בעלי הפירמידות כנגד מה שהוא מכנה "פופוליזם הריכוזיות".

היום בערב כשראיתי את העיתון הסתבר לי שגלובס החליטו לצאת מולי למסע הפחדה ולהבהיר לי שהם אינם חוסכים באמצעים לעשות זאת (קישור לכתבה). את העמוד הראשון (!) הם פתחו את הכתבה במלים הארסיות הבאות: "אחרי כהונה של בערך שתי דקות בכנסת, אחרי רקורד ציבורי שמסתכם, פחות או יותר, בכלום." מכאן ואילך הם המשיכו בשטף מלים שכל מטרתן אחת – לגרום לי להיראות כאדם שאין מה להקשיב לדבריו או להתייחס אליהם ברצינות.

בעמודה כפולה בהמשך הם פרשו חלקים מהראיון המגמתי עם דודי תדמור. כדי לגרום לי להשמע לא קוהרנטית נמנעו מעריכת דברי, למרות שאין דין שיחה כדין כתבה. העורך והכתב לא הסתפקו בהערות המגמתיות של דודי תדמור מהראיון ושילבו הערות מזלזלות נוספות משלהם כגון "לא ממש הבנו", "ראשנו סחרחר", "וילף פשוט מדברת שטויות", כדי להבטיח שחס וחלילה הקוראים לא יוכלו לחשוב בעצמם.

גרוע מכך, בכעסם על כך שלא נמצא דבר כנגדי, הם פשוט עשו שימוש בשלל שקרים 'קטנים'. במקום לציין שהנסיעה לגרמניה נעשתה מטעם הכנסת כנציגה של הפרלמנט הישראלי לפרלמנט הגרמני, נאמר שהיא הייתה של "אגודת ידידות ישראל-גרמניה" (משום מה המילה 'פרלמנטרית' הושמטה) ובסוגריים הוסיפו "במימון הכנסת כמובן, במימון העשוקים, כמובן". הם התעקשו לייצר שלל ספקולציות ולדבר על "מנעמי השלטון", מתוך ידיעה שאין קל מלזרוק אמירות כאלה כדי לגרום לציבור הבוחרים לפנות כנגד חברי הכנסת שלו.
הכתבה בדה מרקר הבהירה לכל החוששים מהמאבק כנגד הריכוזיות שלא ניתן ללחוץ עלי באמצעים המקובלים של הבטחת תפקידים לאחר החיים הפוליטים ותרומה לבחירות מקדימות. על כן לא נותרה להם ברירה אלא לנסות לגרום לאנשים לחשוב שלא כדאי להקשיב למה שאני אומרת. ברור לי שהעורך והעיתונאים נאלצו לשתף פעולה עם כתבה שכל מטרתה להפחיד אותי לידי שתיקה. אין לי אלא להצטער שעיתונאים בעלי יכולת נאלצים להתכופף בפני מתי מעט בעלי הון ולשרת את מטרותיהם, מתוך ידיעה שאין להם אפשרויות רבות לעבוד בעיתונות עצמאית ואמיצה. הדבר מצביע על סכנת הריכוזיות לשיח הציבורי ולמקצוע העיתונות.

בעיית הריכוזיות יותר משהיא בעיה כלכלית, היא בעיה לדמוקרטיה. הפעולה של עיתון גלובס היום מוכיחה בדיוק איזה סוג של נבחרי ציבור מבקשים בעלי ההון לראות לפניהם: מפוחדים, מבוהלים, שותקים ושאינם יכולים למלא את תפקידם למען הציבור בנאמנות. כחברה גאה במפלגת העבודה אין בכוונתי להיות אף אחד מאלה.

כדי שלא נאפשר למתי מעט אנשים לעוות את הדמוקרטיה ורצון הציבור אתם מוזמנים לנקוט את הפעולות הבאות:
1) כתבו לחברי הכנסת החתומים על החוק, ברכו אותם על תמיכתם בו, וחזקו אותם אל מול הלחצים המופעלים עליהם (קישור לחוק ולרשימת החותמים).
2) כתבו למשרד ראש הממשלה ולשר האוצר בדרישה לממש את הבטחתם להקים ועדה לבחינת נושא הריכוזיות (ראו את הכתבה על הנושא עם חיים אורון).

3) הפיצו מכתב זה למי שעשוי להיות מעוניין.

ובעיקר – בכל פעם שאתם קוראים עיתונים, שאלו את עצמכם – מה מבנה הבעלות שלהם, מי עומד מאחוריהם, ומה האינטרסים שלהם והאם הבעלים מבטיחים את עצמאות העורכים והעיתונאים לטובת הציבור כולו.

שלכם,

עינת

נערך על ידי גליה
תגיות: , , , , , , , , ,

28 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    מכתבה של עינת וילף מזכיר לי את סיפורו של ברכט על ימיו האחרונים של קיסר. בסיפור מתואר קיסר מחפש אחר תמיכה בכל מקום, הוא אפילו שולף מהכלא מנהיג פועלים שהוא כלא בכדי שיביא לו את תמיכת הפועלים.
    אחרי הצהירה שהיא לא מחויבת אידיאולוגית, אחרי שהעובדה שהוכח שחוק זכויות התלמיד מגן בעיקר על תלמידים חלשים ומודרים לא הפריע לה, אחרי שהצהירה שצריך לעבור ממדינת רווחה וקצבאות ל"סולידריות חברתית" קרי פילנטרופיה וולונטרית, אני מציע שחה"כ ד"ר וילף תחסוך מאיתנו את בקשות העזרה שלה.

    הקרב עצמו נגד הריכוזיות לדעתי וכפי שכבר הצגתי כאן במאמר, הוא לא יותר מאשר אחיזת עיניים. שבדיה מאוד ריכוזית, ארצות הברית פחות ריכוזית, זה לא הופך את שבדיה לפחות ס"ד ואת ארצות הברית ליותר שיוויונית. המאבק של נתניהו הוא לא נגד ריכוזיות אלא למען יצירת מעמד חזק של בעלי הון במקום 20 משפחות. שהמועמדים להצטרף למעמד המורחב של מדכאים יעזרו לד"ר וילף.

  2. לקסי :

    ק.ט. יקירי,
    פיספסת…
    בגדול פיספסת!
    עניין הריכוזיות כאן טפל למסע ההפחדה.

    ההפחדה היא סממן פשיסטי.
    הריכוזיות (אם / מה / איך) היא במסגרת הדיון החשוב בינינו לבין הניאו-ליברלים.

    במאבק נגד הפשיזם אנחנו בקואליציה איתם (עם הליברלים על גווניהם)!

    נא לא לחזור על השגיאה ההיסטורית של מלחמת האזרחים בספרד.

  3. מיכאל לינדנבאום :

    הצעה טובה לכל עת,
    "ובעיקר – בכל פעם שאתם קוראים עיתונים, שאלו את עצמכם – מה מבנה הבעלות שלהם, מי עומד מאחוריהם, ומה האינטרסים שלהם והאם הבעלים מבטיחים את עצמאות העורכים והעיתונאים לטובת הציבור כולו".
    יש לה "ביצים" ליברליות באמת(ובזה אני מצטרף ללקסי),לוילפית הניאו-ליברלית כלכלית.

  4. ק. טוכולסקי :

    לסי, אני לא קונה את מסע ההפחדה, עיתונות היא לא אובייקטיבית, היא קבלה בדהמארקר כותרת ראשית במוסף ועכשיו מחפשים אותה בגלובס, ככה זה כשאתה משרת פריץ אחד הפריץ השני יחפש אותך.
    עיתון הארץ רודף את חבר הכנסת יעקב כץ, ומפרסם נגדו דברים שקריים השכם וערב. מישהו מאיתנו יצא להגנתו של איש הימין הקיצוני?
    למה שנצא להגנתה של חה"כ ד"ר וילף שמכבדת את כללי המשחק של העולם הניאו ליבראלי ועיתונות הכזבים שלו כל עוד הם מעניקים לה כותרות?
    היא בכיס של הארץ ודהמארקר שהם יגנו עליה מפני גלובס ולהיפך.
    כשיהיה לנו עיתון משולנו, תהיה לנו את היושרה לתקוף ולשבח בלי איומים, מי שמעדיף לקבל כותרות מהעיתונות הפרטית שילמד את כללי המשחק של האין אתיקה של התקשורת של בעלי ההון.

  5. לטוכולסקי 4 :

    ראשון ראשון ושני שני…
    ראשון
    זה לא פריץ א' (גלובס) נגד פריץ ב' (דה מרקר), זו סתימת פיות בסולם הערכים של "אם תרצו" נגד המחלקות שלא לטעמם באוניברסיטאות.
    שני
    אם הגיע למערכת מכתב של יעקב כץ נגד מרדפי הארץ ולא פורסם, זה כשלון שלנו. אם לא הגיע כתוב אתה על כך ויש לי יסוד להניח שהדבר יפורסם.
    שלישי
    עד אז "עבודה שחורה" הוא הבטאון שלנו.

    בברכה
    לקסי

  6. שחר: לטוכולסקי :

    אני מזדהה עם האמירה שלך בבסיס לא להצביע לעינת וילף ובוודאי שלא למפלגה שלה.
    אולם, אנני מבין למה אתה פוסל שותפות איתה לצורך העברת חוקים או מדיניות שקרובים להשקפת העולם הסוציאל-דמוקרטית שלנו.
    אם עינת וילף מוכנה בקול רם להגיד שלמשפחת עופר יש יותר מידי כוח, וצריך לשנות את החקיקה אז אני בהחלט מוכן לפעול איתה.

  7. דנדו דוד :

    בעניין הזה אני תומך בעינת וילף.
    הטהרנות של טוכולסקי שמתנגד לכל מי שלא דומה לאיש שהוא רואה במראה בבוקר מקורה בגאוותנות פסולה.
    הבן-אדם מתנגד לשלי יחימוביץ – היי! איפה השכל הבריא שלך? חוץ ממך, מי טוב? כל מיני חדלי אישים חסרי יכולות.

    אין ספק שהמכתב הזה מטרתו להציג את עינת וילף כבעלת עמוד שדרה, אך יש לה עוד הרבה זמן להוכיח אותו במעשים ולא בברבורים. מצד שני – אני נותן לה כמה נקודות.

    אסיים בקריאה לעינת וילף להתייצב מאחורי שלי יחימוביץ ללא סייגים!
    עכשיו שאת יודעת שהיא צדקה בכל שאמרה הגיע הזמן לשיתוף פעולה.

  8. מיכאל לינדנבאום :

    לדנדו,
    אנחנו שנינו רוצים את של"י בראשות מפלגת העבודה.
    זאת לא סיבה להתייחס בגסות רוח לטוכולסקי ולכנותו חדל אישים חסר יכולת.
    יש לו דיעה שונה משלך,ואתה מוזמן להתעמת איתו,אבל זאת לא סיבה להשתלח.
    לצערי ,השתלחות אופיינית לקיצוניים של "זו ארצנו".
    בוא לא נרד לרמה שלהם.
    בידידות-מיכאל

  9. ק. טוכולסקי :

    לדנדו, בעצם אני אוותר, הטוקבקיסט של שלי יחימוביץ לא ראוי שאני אגיב על העלבונות שלו.

    חברים אני מסכים שיש בעיה בתקשורת, אבל מי שמקבלת מהתקשורת הפרטית במה יפה מאוד ולא פעילה למען שום רעיון ס"ד לא ראויה למאמץ מצדי.

    כשם שלה יש דברים יותר חשובים לקדם כמו חיסול הקצבאות וחיסול החוק להגנת התלמיד, גם לי יש דברים יותר חשובים לקדם.

    המאבק בריכוזיות במתכונת שמקדמים בדהמארקר בממשלה ובכנסת היום לא יוביל לחיסול שלטון ההון אלא ליצירת שכבה עבה קצת יותר של בעלי הון, הם יהפכו למעמד וזה למען האמת מסוכן לא פחות מהמצב כיום. זה ם לא ישנה שום דבר בחלוקה של הרכוש מבחינת 95% מהאוכלוסייה.

    אם חה"כ ד"ר וילף שכפרלמנטרית זוכה להערכתי בדומה לחה"כ פרופ. אריה אלדד כלומר, מוכשרת אבל לא מטעמי, תשנה את דרכה ותחבור למחנה הס"ד, אני אשמח להלחם את מלחמותיה. מה שכן אז היא לא תקבל כותרת ראשית בדהמארקר כל כך מהר ועל בסיס של מעט מאוד תכלס עשייה.

  10. איציק יאפ :

    נכון שלפעמים כששומעים אותה מדברת עוברת המחשבה של "אויש סתמי את הפה, את לא יודעת על מה את מדברת בכלל", אבל זה משהו אישי שיכול להסתיים בשיחות סלון או בטוקבק בעבודה שחורה.

    לעומת זאת כשעיתון מכפיש באופן מגמתי ורע אותה בשל הסיבה שהיא יוצאת כנגד החזקים במשק – וואלה אז צריך לעמוד לצידה. נכון, היא רוצה עוד יותר פיזור ופה רוצים עוד יותר הלאמה. אבל שני הצדדים רוצים לפרק את כוח העצום שיש לכמה אנשי עסקים, ובעיקר שני הצדדים לא רוצים השתקה בכוח, בעיקר לא של חברי כנסת, בעיקר לא כשאין לאותה חברת כנסת רקורד כל כך שחור כמו אחרים.

  11. אריה :

    לדעתי מה שקרה באמת פוספס כאן בגדול.

    הדה מרקר פירסמו ראיון חסר פרופורציות בעליל עם חה"כ וילף. אין דברים כאלה, בסדר גודל הזה אף פעם לא מפרסמים שם (ואני חייב להודות שזה עורר אצלי תמיהה איך היא קיבלה חשיפה בכזה סדר גודל).

    גלובס הוא עיתון שלפני הכל בעיקר רוצה למכור עיתונים (כדי שיהיה יקר למפרסמים), היתה לו כאן הזדמנות מצוינת (אני מאוד מסכים עם איציק בחלק הראשון של דבריו) לקטול את הדה מרקר, ברור שהוא יעשה זאת. זה הכל לא יותר ולא פחות, וילף היא בובה נהדרת של המלחמות החשובות באמת (לעיתוני הכלכלה), לא נגד בעלי ההוןאלא אלה אחד נגד השני.

  12. דנדו דוד :

    הלוואי שאמונה להיות טוקבקיסט של שלי – הייתי עושה זאת בשמחה.
    אני מוכן גם לנקות את הלשכה שלה אם זה מה שיעזור להביא אותה לראשות המפלגה והמדינה.
    זה ההבדל ביני לבין אחרים שיש להם דעות – אני מוכן לתמוך באחרים מלבד עצמי במיטב היכולות שעומדות לי ובכל זמן מלבד שעות העבודה בהן אני מרוויח את לחמי.

  13. אבי :

    דנדו, לא רק שאתה לא משכנע, אתה אפילו גורם לאנשים פה להירתע משלי ופה נמצאים הקהל הטבעי שלה. בכלל, טוכולסקי הרבה יותר קרוב לשלי מוילף. רצוי שתדע מי כדי לקרב ואל מי להתייחס בחשד. אתה לא רוצה שיקרה לשלי מה שקרה לפרץ שהלך עם ניאו-ליברלים ששמחו להפיל אותו בהזדמנות הראשונה.

  14. מיכאל לינדנבאום :

    אבי,הייתי שמח להתכתב איתך אישית.
    מה המייל שלך.
    מיכאל.

  15. אלי סתוי- :

    הטענה העיקרית של גלובס נגד עינת וילף שכנושאת הדגל התורנית נגד הריכוזיות, היא חייבת הרבה יותר להבין את המשמעות המקצועית האמיתית של מאבקה לכאורה והרבה לפני שהיא מחליטה אסטרטגית פוליטית להפוך ולהיות נושא דגל כל שהוא.

  16. איתי :

    גם ביבי, גם וילף, גם רולניק, גם מיקי רוזנטל וגם גוז'נסקי לא אוהבים את הכוח העצום של האחים עופר, הדנקנרים וכו' (בניגוד למשל לרם כספי ואולמרט).

    השאלה מה בדיוק עושים כדי לצמצם את הכוח של כל משפחה כזו.

    הנסיון להכריע מיהם "הטובים והרעים" ב"וילף+דה מרקר נגד פישמן+גלובס" זה ויכוח צהוב ולא חשוב.

    חשוב הרבה יותר לשאול מה טיבה של הצעת החוק הזו (ר' תחילתו של דיון ענייני אצל תמר בן יוסף http://tamarbenyosef.com/2010/08/02/%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%96%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%AA%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%99%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A4%D7%94-%D7%A1%D7%93%D7%A8/)

    אתן רק דוגמה אחת כי אני לא מבין בתחום. בדיון סביב ההצעה של וילף מופיעה (בדברי שני הצדדים) התייחסות להשתלבות תאגידים זרים בבעלות על חברות מקומיות. נטען שמהלכים ממשלתיים נגד פירמידות שליטה יקלו על כניסת תאגידים זרים (וילף מעבודתה בענקית הייעוץ מקנזי מכירה את תאגידי הענק האלה היטב).

    אני כהדיוט שואל את עצמי האם העברת מכרות הפוספטים מהאחים עופר לאיזה תאגיד מחצבים חובק עולם שכוחו גדול משל מדינה ממוצעת זה באמת דבר טוב. הרי אחרי שנגמור עם שתיית השמפניה מכך ש"משפחות ההון" רבות הכוח נחלשו, נגלה שהיכולת של התאגיד הנ"ל לשלוט בראשי הממשלה שלנו ובשרי האוצר שלנו (מכל מפלגה) ולהילחם באזרחים קטנים, בוועדי עובדים ובארגוני חברה וסביבה בזירה המשפטית והתקשורתית גדולה לאין שיעור מזו של האחים עופר.

    לכן נדמה לי שבעיית "התמנוניות" במשק הישראלי (תמנוניות ולא ריכוזיות – ר' מאמר תמר בן יוסף) דורשת הצעת מדיניות סוציאל-דמוקרטית. ההצעה הזו צריכה להכיל התייחסות לכלים שונים – הלאמה, רגולציה, חקיקה וכן הלאה. היא לא יכולה להיות סתם סיסמאות נגד בעלי ההון, כי סיסמאות אינן מדיניות.

    לכשתהיה הצעה כזו, נוכל לדון ברצינות בדומה ובשונה בינה ובין הצעת וילף.

  17. יאיר מלכיאור :

    איתי, לא מצאתי איפה עושים לייק לתגובה שלך…

  18. מיכאל לינדנבאום :

    אי-אפשר לקבל את ההגיון של ההפרטה ולדבר אח"כ על הצעת מדיניות סוציאל דמוקרטית.
    כל הנכסים האלה של עופר ואחרים צדיכים להיות מולאמים חזרה לידי הציבור,כמו שרכוש שדוד צריך לחזור לבעליו.
    זוהי צביעות לשאול מה עושים נגד התמנון אחרי שמצטרפים להגיון ההפרטה הניאו-ליברלי.
    שום דבר לא יעזור אחרי שמוציאים את השד מהבקבוק.
    הרגולטורים והמחוקקים גם יחד הם בכיס הקטן של העופרים למיניהם.

  19. נדב פרץ :

    איתי: אם המטרה היא לחלק את העולם ל'טובים' ול'רעים', אז אין ספק שלא וילף ולא ההצעה שלה, לא בצד של הטובים.

    אם המטרה היא למצוא בני ברית למאבקים שיקדמו אותנו, נראה לי שזה מאבק שראוי שנצטרף אליו.

    שאלת התמנוניות היא חשובה, בגלל שהיא מדברת לא רק על המבנה הכלכלי של המדינה, אלא גם – ובעיקר – על הכוח הפוליטי של בעלי ההון. תמנונים הם חזקים מאוד, ומולם קשה לעשות רפורמות, או להתנגד לרפורמות שהן חפצים בהם. לכן, פירוק התמנוניות הוא יעד חשוב, ואפשר לחבור לבני ברית למאבק, גם אם הם לא קיבלו הכשר של מועצת חכמי הס"ד (כמו שנעשה, למשל, במאבק על הקרקעות).

    ולגבי התאגידים בחו"ל: האם בעולם אידיאלי, לא יהיו לא תמנונים מקומיים ולא על-תאגידים עולמיים? ואללה, לא יודע. אני מקפיד לא לעסוק בשאלות כאלה.
    האם במציאות הישראלית, לתמנונים המקומיים יש יותר מדי כוח, והתאגידים העל-לאומיים הם כלי זמין כדי להילחם בכוח הזה (כשמקפידים לא להפוך אותם לגורם מפריע)? בהחלט יכול להיות, וצריך לבדוק את האפשרויות ואת הסיכונים כאן.

  20. איציק יאפ :

    אני מסכים עם איתי בחשש שלו.
    אם יש בעיה של עכברושים בבית, זה לא חכם לסלק אותם על ידי הכנסת נמרים…

  21. איתי :

    נדב,

    אני חושש שבלהט העליהום הפופוליסטי של "נגד הטייקונים" (שביבי רוכב עליו שנים רבות לפני שוילף נכנסה לכנסת ולפני שזה היה טרנד) אני עלול לתת יד למדיניות שתביא יותר נזק מתועלת.

    ע"ע הרפורמה של ביבי בקרנות הפנסיה והגמל.

    מיכאל,
    מה שאתה מציע זה נחמד בתור סיסמה של מפלגת אופוזיציה ואכן מופיע במצע חד"ש. אבל לא במקרה אף פוליטיקאי ס"ד (כולל יחימוביץ' חביבתך) אינו מציב יעד "להלאים את כל מה שהופרט". גם במקרים שבהם כולנו נסכים שההלאמה היא הפתרון הראוי והנכון (מפעלי ים המלח למשל), צריך להבין שבמשטר דמוקרטי גם יחימוביץ' כראש ממשלה סוציאל-דמוקרטית לא תוכל ללחוץ על כפתור וכל ההפרטות הללו יבוטלו.

    במקרה הטוב היא תצליח לקדם בקדנציה אחת 2-3 הלאמות ואז יהיה מהפך, כמו שאנחנו רואים אצל ביבי בקידום הפרטות בשתי קדנציות – הרי הוא היה מת ללחוץ על כפתור ולהפריט את כל המדינה כמעט.

    לכן חלופה ס"ד באמת צריכה לקרוא להלאמות אבל גם לעשות סדר עדיפויות בין הלאמה שמשמעותה העיקרית היא תוספת הכנסות למדינה ובין הלאמה שהיא קריטית לחברה וגם – לומר מה עושים עד להשגת היעד המיוחל כדי להקטין את כוחם של התמנונים. זה חשוב לא רק בגלל נושא הזמן שלוקחים תהליכי הלאמה במשטר דמוקרטי אלא גם בגלל שלתמנונים יש המון כוח גם ללא קשר לחברות ממשלתיות שהופרטו ויש להלאימן.

    קח לדוגמה את מוזי ורטהיים בתסריט תיאורטי. גם אם הדבר הראשון שיחימוביץ' תעשה בתור ראש ממשלה תיאורטית זה להחרים ממנו את מזרחי טפחות (דבר שהיא כמובן לא מציעה בפומבי. מסתירה מהציבור? לא חושבת שזה בסדר העדיפויות? או בכלל לא חושבת שצריך להלאים? לא יודע)

    גם אם ההלאמה תתבצע תוך שבוע ולא שלוש שנים של בגצים ומלחמות בתקשורת ובכנסת, הוא עדיין יישאר עם המון המון כוח. למשל שליטה בחברת הטלויזיה הפרטית קשת ובקוקה קולה – שהיא גורם עם תקציבי פרסום גדולים, ועוד המון דברים שאיני יודע. בחברה דמוקרטית, אפשר להלאים את ד"ש ובנק מזרחי אבל אי אפשר להלאים ממנו את קשת וקוקה קולה.

    בתסריט הזה הכוח הזה של ורטהיים (וחבריו) ינוצל כמובן כדי להרוס את מפלגת השלטון הסוציאל-דמוקרטית של יחימוביץ'.

    המסקנה שלי היא שהקריאה "להלאים את כל מה שהופרט" היא קריאה שאולי היא צודקת (אני לא בטוח) אבל די ברור שאינה חכמה.

  22. אלי סתוי- :

    לאיתי,
    יש במחנה הס,ד, את כל החכמה ואת כל התעוזה ,שתספיק להבהיל ולהפחיד את אותם ישראוליגרכים בשר ודם , שהאיום הישיר והמוחשי על פעילותם העסקית,
    בכל הדרכים החוקיים הקיימים ובגיבוי מלא של הציבור ,
    תצליח קרוב לוודאי ותגרום להם , תאבי הבצע אך החפצים בחיים ,לברוח מהפעילות הפוליטית ( ומצידי אפילו לחו,ל ) כל עוד נפשם בם.

  23. מיכאל לינדנבאום :

    ל-21 ,
    ברור שהאימפקט הכלכלי -פוליטי שונה לגמרי כאשר שולטים על בנק המזרחי וחברה חוץ-בנקאית כמו ד"ש.
    במקרה הלאמה ,קשת חוזרת לגודלה הטבעי הרווי רגולציה אמיתית,וקוקה קולה חוזרת להיות סתם חברה לייצור משקאות.

  24. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    Twitter Trackbacks…

  25. moshe cohen :

    הפראנויה של עינת וילף

    חושבים שהראיון עם וילף היה חלק ממסע רדיפה? תקראו מה כותב תדמור בפייסבוק.

    http://www.facebook.com/david.tadmor

  26. מיכאל לינדנבאום :

    מי זה תדמור ?מה הוא כתב?
    אני לא נכנס לפייסבוק בעיקרון.

  27. ק. טוכולסקי :

    איתי הטענה שלך לגבי להלאים הכל והתוצאות לא תמיד נכונה. המודל של ממשלת הלייבור הס"ד דמוקרטית בבריטניה בין השנים 1945-1951 מוכיח זאת.

    הם הלאימו הכל, הממשלה שבאה אחריהם הפריטה חלק ממה שהם הלאימו אבל לא העזה להפריט את כל מה שהם הלאימו ולמעשה עד היום לא הכל הולאם מחדש.

    מה שכן ממשלות הלייבור הבאות לא העזו לחזור על ההפרטה הגורפת וכל פעם שהם הוחלפו בשמרנים, השמרנים הפריטו עוד משהו. ב-1952 הם הפריטו מחדש רק תעשיות שהיו פרטיות לגמרי, בשנות ה-60 הם התחילו בהפרטת שירותי תשתיות, בשנות ה-80 ועד אמצע שנות ה-90 הם כבר הפריטו שירותים כמו תקשורת ורכבות, והיום הם רוצים להפריט כבר חלק משירותי הבריאות והטיפול במקבלי קצבאות.

    צריך לזכור שהקווים האדומים בדיון על הפרטה בדעת הקהל אינם נייחים ומקודשים אלא ניידים, לכן אפשר לקדם אותם גם הרחק ממה שקדוש לנו ביותר ולו בכדי שתוואת ההפרטה חסרת הגבולות של שלטון ההון לא תגיע לשם.

  28. אנרכיסט :

    זה נחמד לשמוע תגובות של אנשים וזה יפה מאוד שכולם עושים מאמץ להראות לנו כמה החברה דופקת אותנו . ויש מספיק תוכניות טלויזיה שמראה לנו כמה רקובה המדינה. רק חבל שאין לאזרחים מספיק ביצים להרים את הראש ולראות את המציאות שהם יצרו ועדיין נותנים לזה לקרות. יש לנו האזרחים הרבה יותר כח מאשר לכל המשפחות השולטות במשק . ואולי יקום מישהו שלא מפחד לתת פיתרונות או אפשריות לפעול כדי לעשות הפיכה .
    אנחנו מסעים את הילדים לבה"ס, אנחנו מפנים את האשפה מהרחובות, אנחנו מובילים מזון לסופרים, אנחנו המישטרה והחיילים, אנחנו עובדים בכל התחומים שיש במשק ואנחנו מפרנסים את "ניבחרי העם" ואת בעלי השליטה , בילעדינו הם קורסים .

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.