חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

לא לחוק הראמ"ה

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 19.08.10 6:03

"עבודה שחורה" ממשיכה את הדיון בנושא ראמ"ה – הרשות הארצית למדידה והערכה.  בעקבות ראמ"ה למה לא וראמ"ה למה בכל זאת כן, קֶרְאוּ למה ראמ"ה בכל זאת לא

מאת: דליה בלומנפלד

הצעת חוק הראמ"ה מבקשת להסדיר בחקיקה את מעמד מנהל הראמ"ה, את מעמד מועצת הראמ"ה (במעמד מייעץ) ואת הקמתו של מאגר מידע.

הצעת החוק  מציעה לתת לראמ"ה מעמד של תאגיד סטאטוטורי שישתמש בתקציב עצמאי ואשר יאושר בוועדת הכספים של הכנסת.

אין חילוקי דעות על נחיצותו של גוף הערכה ומדידה במערכת החינוך.  קיומו של גוף כזה חשוב ונחוץ למערכת החינוך. ואכן, גוף כזה היה קיים בעבר במשרד החינוך וקיים בהווה במבנה ארגוני אחר. כל מערכת חינוך המכבדת את עצמה נזקקת לגוף מודד ומעריך.

השאלה הנשאלת היא האם צריך לעגן בחקיקה את קיומו של הגוף הזה ולתת לו מעמד של תאגיד סטאטוטורי?  האם לגוף הערכה ומדידה נחוץ מעמד סטאטוטורי?

עם כל היחס החיובי לקיומו של גוף כזה, אין צורך לעגן בחקיקה את קיומו של גוף זה כתאגיד סטאטוטורי.  לא צריך לתת תוקף סטאטוטורי לראמ"ה.

הענקת מעמד סטאטוטורי לראמ"ה יוצרת מבנה ארגוני אחר למערכת החינוך, העושה את הראמ"ה נושאת הדגל של המערכת החינוכית. במבנה הארגוני החדש חוד החנית של מערכת החינוך יהיה הראמ"ה, וכל מערכת החינוך תהיה כפופה למוצא פיה.

חקיקת חוק הראמ"ה המוצע, תעשה את הראמ"ה  לגוף החשוב ביותר במעמדו במערכת החינוך, יותר מן המזכירות הפדגוגית ואפילו יותר משר החינוך.

ישאלו השואלים, ומה רע בכך שהראמ"ה תהפוך לגוף החשוב ביותר במבנה הארגוני של מערכת החינוך?

התשובה היא שזה רע מאוד, משום שכאשר בונים מסגרת מבנית שבה מקנים לגוף המדידה וההערכה מעמד העולה על זה של המזכירות הפדגוגית, המשמעות הנובעת היא שההישגים הנמדדים הם החשובים, והציונים הם הערך העיקרי המכוון את התלמידים ואת בתי הספר.

  • הרדיפה אחר ציונים והישגים מתווה את ניהול בית הספר, וזה עלול להיות על חשבון החינוך הפדגוגי והחינוך לערכים.
  • הרדיפה אחר ציונים והישגים מנתבת תלמידים לרישום בבתי ספר שבהם משיגים ציונים גבוהים,
  • הרדיפה אחר ציונים גורמת לפתיחת אזורי רישום, כדי שלתלמידים יהיה חופש להירשם לבית הספר הטוב ביותר בהישגיו,
  • הרדיפה אחר ציונים והישגים יוצרת תחרות בין בתי ספר הנמדדים לפי ציונים והישגים. הערכת תפקוד המנהלים נעשית בהתאם להצלחת תלמידיהם להגיע להישגים, בציונים.  מנהלים שלא יצליחו, יפוטרו. מורים שתלמידיהם ייכשלו במבחנים ייחשבו מורים גרועים ויפוטרו.

המבנה הארגוני הראוי למערכת החינוך הוא זה המדגיש את התכנים הלימודיים, הפדגוגיים והערכיים המוקנים בביה"ס, ולא את המבחנים והציונים המודדים את התכנים הללו. המסגרת המבנית העניינית שבתוכה אמור לפעול גוף מדידה והערכה היא זאת שמעמידה בראש מעייניה את השיקולים החינוכיים כקובעים את המבנה. בהתאם לשיקולים החינוכיים נבנות תוכניות הלימוד והתוכניות החינוכיות. במלים אחרות, הגוף החשוב ביותר במערכת חינוכית ראויה לשמה צריך להיות המזכירות הפדגוגית. המדידה וההערכה אמורות להוות משוב לתוכניות הלימוד וליוזמות תוכן אחרות של המזכירות הפדגוגית.  המבנה הארגוני הראוי צריך לכלול בתוכו גוף הערכה ומדידה המשמש משוב למזכירות הפדגוגית. מערכת חינוכית במבנה כזה מתמרצת לימודים ועיסוק בתכנים. מבנה ארגוני נכון הוא זה שמעמיד את התכנים הלימודיים והערכים החינוכיים בדרגת חשיבות ראשונה  ואת המדידה וההערכה כמשוב לה.

הרפורמות המבניות המתבצעות במדינה נועדו כדי ליצור מעבר למדינה ניאו ליבראלית, וכדי להתאים את המערכות החינוכיות, החברתיות והכלכליות לאופי משטר זה. בעבר הייתה ישראל מדינת רווחה. מערכת החינוך נבנתה בהתאמה לערכי מדינת הרווחה. המבנה הארגוני היה כזה שבו המדידה וההערכה שמשו משוב לתכני לימוד, לתכנים פדגוגיים ולערכים. זהו  מבנה המאפיין מדינת רווחה. מבנה שבו המדידה וההערכה זוכות למעמד הגבוה ביותר והעצמאי ביותר במערכת החינוך, הוא מבנה המאפיין מדינה ניאו ליבראלית. ראמ"ה עצמאית וחזקה היא הגשמת אינטרס ניאו ליבראלי בלב מערכת החינוך, זוהי מטרת החקיקה המוצעת.

במערכת חינוך המונעת ומניעה ערכים סוציאל-דמוקרטיים מתאים מבנה שבו ראמ"ה ניצבת ליד המזכירות הפדגוגית ומהווה לה משוב. תמיכה בראמ"ה עצמאית וחזקה מנוגדת לערכים אלה.

התהליך המעביר את ישראל מהיותה מדינת רווחה להיות מדינה ניאו ליבראלית הוא בעיצומו. הכלי המעביר הוא הרפורמות המבניות. רפורמת דוברת מקיימת את הכלל הזה בתחום החינוך. המטרה העיקרית שלה היא לחוקק את חוק החינוך הציבורי. הצעת חוק הראמ"ה מסמנת את ראשית תהליך החקיקה, ועיגון הרפורמה הניאו ליבראלית בחקיקה. חוק הראמ"ה הוא עוד נדבך בארון המתים של מדינת הרווחה. ראש הממשלה מבין זאת. כאשר הציג את האתגרים שעדיין עומדים בפניו כדי להשלים את הרפורמות המבניות המהוות מעבר ממדינת רווחה למדינה ניאו ליבראלית. הוא הודיע במסיבת עיתונאים שנותרו עוד מספר אתגרים, אחד מהם הוא בחינוך: לשדרג את מערכת החינוך.

לסיכום. מבנה ארגוני שבו המזכירות הפדגוגית היא העיקר ולידה נמצאת ראמ"ה = מדינת רווחה

מבנה ארגוני שבו הראמ"ה במעמד הגבוה ביותר במערכת החינוך ומעל המזכירות הפדגוגית = מדינה ניאו ליבראלית.
קבלת חוק הראמ"ה הוא הסכמה לנדבך ראשון בתהליך חקיקת חוק החינוך הציבורי שאליו חותרת הרפורמה המבנית בחינוך.

הערה:

בעקבות תגובת דוברות הראמ"ה כי חוק הראמ"ה אינו נכלל בחוק ההסדרים בוצעו במאמר שינויים. צירוף המלים: "חוק ההסדרים ל-2011 – 2012" הוצא מראשית המאמר. כמו כן שונתה פיסקה מספר 5. הנה הנוסח המקורי:

"עם כל היחס החיובי לקיומו של גוף כזה, אין צורך לעגן בחקיקה את קיומו של גוף זה כתאגיד סטאטוטורי.  לא צריך לתת תוקף סטאטוטורי לראמ"ה – ובמיוחד לא במסגרת חוק ההסדרים, שכידוע הוא משמש לקידום רפורמות מבניות בדרך לא דמוקרטית, עוקפת כנסת ובלא דיון ציבורי."

דליה בלומנפלד

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , , , , , , , ,

23 תגובות

  1. דקל-דוד עוזר :

    לאור העובדה שראמ"ה לא הייתה קיימת כתאגיד סטטוטורי וכל הבעיות שהוצגו לעיל התרחשו בלאו הכי, אולי הבעיה האמיתית מצויה במדדים עצמם.
    אם ימדדו דברים אחרים אז המערכת תכוון לדברים אחרים.

  2. שאול* :

    לא הבנתי כלום, וזה דווקא נושא שמעניין אותי אז אשמח להרחבות.
    לא הבנתי, חוץ מהנקודה הראשונה – שציונים עלולים לבוא על חשבון דברים אחרים (איך זה קשור למעמד סטאטוטורי לראמ"ה?!), כל הדברים האחרים נגרמים פשוט מזה שיש בתי ספר טובים יותר וטובים פחות – איך זה קשור לראמ"ה?

    לא הבנתי למה כל הדברים שנאמרים כאן הופכים את ראמ"ה, גוף מדידה בסופו של דבר שכל כוחו בהשפעה שיש למדדים על קובעי המדיניות, לגוף כל כך חזק.

    לא הבנתי למה מעמד סטאטוטורי עושה כזה הבדל.

    על פניו נראה לי סביר מאוד מאוד שגוף מדידה והערכה יהיה בלתי תלןי ככל האפשר בגוף שהוא מודד, לא?

    לא הבנתי מה ההבדל לעומת גופי המדידה הנוכחיים, ולמה הם לא יותר חזקים משר החינוך.

    ובטח ובטח שלא הבנתי למה כל זה קשור לניאו ליברליזם?!

  3. לקסי :

    לשאול
    אנסה להיות מורה למבוכותיך.
    אתחיל מדוגמה שכאילו אינה שייכת, אבל היא שייכת מאוד.
    לפני זמן-מה התחלפה הממשלה בעקבות בחירות.
    משנכנס הצוות החדש למשרדים התפרסמו ידיעות מביכות מאוד בתקשורת אודות מאבקים שהיו בין האנשים במשרד ראה"מ (הם רוצים להיקרא ה"סגל"). המאבקים לא היו על סמכויות פורמליות, על מי עושה מה ומי בכיר ממי. המאבקים היו על החדרים. חדרו של מי ימוקם קרוב יותר לחדרו של ראה"מ…
    במציאות הישראלית זה חשוב לא רק לדימוי של הדייר בחדר בעיני המבקרים שם, אלא שזה ריאלי. קרוב יותר משפיע יותר, ככה זה היה עוד בחצר הסולטן.
    הנמשל הוא חשיבות תוצרי המדידה לצורך ההחלטות על יעדי המשרד.
    ניתן לדמות את משרד החינוך למערכת ייצור. ה"מוצר" הוא בוגר המערכת התהליך הוא עיצובו של הבוגר. מערכת הערכה פועלת לפי קריטריונים. הויכוח כאן הוא אם יהיו אלה קריטריונים ערכיים פדגוגיים, אם ה"מוצר" יהיה אדם הפועל לתקנת החברה שבה הוא חי, או אם המוצר יהיה בעל הציונים הגבוהים ביותר בבחינות.
    מיקומה של מערכת ההערכה קרוב יותר אל בעלי העמדה המקדשת ציונים ולא בכפיפות למועצה פדגוגית, ש(עדיין?)רואה גם מרכיבי אישיות שאינם ציונים, הוא הודעה לַכֹּל מה חשוב יותר.
    הדיון כאן הוא ערכי-פוליטי, הטענה העיקרית שראיתי בפוסט הזה וגם בזה (http://www.blacklabor.org/?p=21479) היא שציונים-מעל-לכל מזהים מדיניות ומערכת ערכים ניאו-ליברלית.

    לסיום דוגמה נוספת:
    במפעל לייצור מכוניות עברה החשיבות העיקרית מהסמנכ"ל לייצור אל סמנכ"ל הכספים.
    תזרים המזומנים נעשה חשוב יותר מטיב המכוניות.
    בסופו של דבר הפסיקו ליצר (פיטרו את הפועלים ו"מימשו" את הנדל"ן) ועברו להיות חברה בורסאית נטו.

    סמנכ"ל הכספים (בסוף התיכון היה יקיר ההנהלה שקיבל את הציונים הגבוהים וגם היה שנוא על כל התלמידים האחרים), נעשה מנכ"ל ואח"כ נשיא החברה.

  4. מיכאל לינדנבאום :

    1)הסטטוס המיוחד של ראמ"ה מכפיף את כל מערכת החינוך לרשות,כולל המזכירות הפדגוגית.

    מאחר שמדובר על מתן העדיפות לערכים מדידים,הרי הערכים הלא מדידים,חינוך,ערכים,דמוקרטייה,אזרחות,הופכים להיות ללא רלבנטיים.
    2)עצם העוכדה,שהראמ"ה ,הורתה בחוק ההסדרים הפשיסטי מעידה כאלף עדים על ההטייה הניאו-ליברלית שלה.

    הפרטה וקידום האינטרסים של הטייקונים ,זה התחום היחיד שביבי לא משקר.הוא פשוט מבצע.
    הממשלה המפריטנית והניאו-ליברלית ,משתמשת ב"הסדרים" ,חוק זמני(מזמן הבריטים) לשעת חירום של סכנה בטחונית,כדי לקדם את האג'נדה שלה.

    ביבי עושה ספינים על בטחון ,ובשקט בשקט מקדם את ההפרטה השטנית שלו בכל תחומי החיים,כולל תחום החינוך המדובר.
    במשטר שמבוסס על האגואיזם הקדוש והאנטי פטריוטי של הטייקונים,חינוך לערכים עלול להכניס רעיונות לראשם של התלמידים….

  5. תרנגולת או ביצה :

    שאלת התרנגולת והביצה
    האם המציאות הפוסט מודרנית+ליברלית (לקסי, היו שיעורי בית) הטילה את ביצת ראמ"ה או האם ראמ"ה תטיל ביצה ניאו ליברלית "הציונים חזות הכל".
    במציאות הפוסט-מודרנית ( פרו' הלברטל כאן: http://www.youtube.com/watch?v=f9aw0753y-Q&feature=channel – 1:12 ) עברנו מענישה לפיקוח. בחינוך הדבר בא לידי ביטוי בתחומים רבים אחד מהם, הצורך לפתח כלי מדידה ומעקב חדשים ומדויקים. כיום אנחנו לא מסתפקים בתוצאות המבחן בחשבון או קריאה, אלא שולחים את הילד לאבחון מדויק – מה הבעיה? מדוע הוא מתקשה בחשבון ? או אולי הוא מחונן ותפתח בפניו אפשרות לסיים תואר ראשון לפני הצבא. באונ' נפתחות מגמות חדשות כל שנה: יעוץ, אבחון ל"ל, טיפול באמנות, התמחות במדידה והערכה בחינוך ועוד.
    מימד נוסף הוא המציאות הסקטוריאלית- ליברלית. האופי הסקטוריאלי הישראלי הצמיח חינוך עצמאי – בדרגות שונות של מעורבות המדינה (דתי, חרדי, ערבי, דמוקרטי, חקלאי, מסורתי, מקצועי, כללי-ממלכתי…) את הביזור הנ"ל מממן תקציב חינוך גדול, אשר מלווה בלחצים פוליטיים רבים (כולל בג"צים מדי פעם)
    הפן הליברלי בא לידי ביטוי ברצון (הלגיטימי) של ההורים לבחור את בית הספר, ובחשיבה הנאו-ליברלית המקדשת תחרות מתוך אמונה שהיא משפרת איכות- ומכאן פתיחת אזורי רישום.
    ראמ"ה אמורה לענות על שלל הצרכים : לבנות כלי מדידה חדשים, למדוד איכות בתי ספר, לתת תמונת מצב על החינוך בארץ, ולתת בידי מקבלי ההחלטות אינדיקציות אובייקטיביות לסדרי עדיפות בהשקעת התקציב.
    לו מערכת החינוך בישראל הייתה הומוגנית ריכוזית – (ממשלתית) ראמ"ה הייתה יכולה להיות חלק ממשרד החינוך. היות והמציאות שונה מאוד, חשוב שראמ"ה תהיה עצמאית, לפחות למראית עין – כמו רשות השידור, למשל.
    באשר ל"ציונים חזות הכל" – גם כאן התרנגולת היא המציאות ולא ראמ"ה. את המרוץ למשרה הנחשקת העושקת את המשרה הנחשלת – לא יצרה ראמ"ה. ראמ"ה היא חלק מהמנגנון של המיון המעקב והפיקוח.

    גליה

  6. מיכאל לינדנבאום :

    ל-5,
    ראמ"ה הורתה בחטא ,והוא שמתקינים אותה במסגרת חוק ההסדרים.
    אין כלל התייחסות לנושא רווי משמעות ניאו-ליברלית זה.

  7. גליה :

    למיכאל,
    מסכימה. היה נכון יותר להעביר את החוק בחקיקה רגילה.

  8. דקל-דוד עוזר :

    נאמרו פה שני דברים שהם לב העניין:
    1. שאול אמר: "לא הבנתי למה כל הדברים שנאמרים כאן הופכים את ראמ"ה, גוף מדידה בסופו של דבר שכל כוחו בהשפעה שיש למדדים על קובעי המדיניות, לגוף כל כך חזק."

    2. מיכאל אמר: "מאחר שמדובר על מתן העדיפות לערכים מדידים,הרי הערכים הלא מדידים,חינוך,ערכים,דמוקרטייה,אזרחות,הופכים להיות ללא רלבנטיים."

    הנה ההתייחסות:
    מדדים הם הדבר החשוב ביותר ששר עושה. על ידי שינוי המדדים השר משנה את אופן ניהול משרד החינוך מאחר וכולם מקודמים על ידי המדדים ונמדדים על פיהם ולכן הם מכוונים את יעדיהם לעמוד בהם.
    ראשי ערים מתהדרים ב"פרסי חינוך" שניתנים בהתאם למדדים וכך הלאה – מדדים זה דבר חשוב, אפילו חשוב מאוד.

    לגבי מה שמיכאל אמר: אנו חיים בעולם שבו יהיו קיימים מדדים – זוהי עובדה.
    אין דברים לא מדידים, יש מדידות שהן קצת פחות ברורות ופשוטות. זו גם עובדה.

    לאור האמור לעיל הויכוח הנכון הוא מה יהיה המדדים, ולא האם יהיו מדדים או מי יעשה את המחקר האם עומדים בהם.

  9. לקסי :

    ראמ"ה היא אכן תסמין נוסף במעבר אל "הכל מדיד", בניגוד ל"דברים שאין להם שיעור".

    המציאות הלא יהודית, (פרוטסטנטית, קלויניסטית?) היא זו שלפיה הצלחה חמרית משמעה תגמול אלוהי על היותך טוב יותר, כמו גם היפוכה דהיינו מי שעשיר יותר משמע שעשה את הישר בעיני אלוהיו.

    יהדות, מאידך, עניינה צדק אישי וחברתי. יהדות היא הורתו של הסוציאליזם.
    המציאות הלא-יהודית הזו המשתלטת על חיינו מביאה הורים ותלמידים לראות במגרה מלאת הכוכבים (הנסיך הקטן) חזות הכל.
    אז קמו לנו גני ילדים שמכשירים את הינוקות ל"הובלה חברתית" וכשאלה בגרו אל כיתה א' צריך שבית-ספרם יימדד ביכולותיו ליצור בוגר ממלא מגרות בכוכבים, לא חשוב איזה אדם הוא יהיה, עדיף טורף ודורס.
    ראמ"ה או כל כלי מדידה הוא סרגל "נייטראלי", אולם במדידה, כמו בעריכה מדגישים את מה שחשוב למודד (לעורך).
    ראמ"ה חזקה במציאות הישראלית הקיימת, בלי בלמים חברתיים, תיעשה כלי לקידום אותם כווני שינוי שבהם אנחנו כאן, ב"עבודה שחורה" מנסים להיאבק.

  10. גליה :

    לקסי,
    גם "צדק אישי וחברתי" כדי לקדם אותו אתה חייב למדוד אותו. אחרת איך תוכיח אי שוויון? או אי צדק חלוקתי ?
    בדיון אחר: http://www.vanleer.org.il/heb/videoShow.asp?id=338 בקשה השופטת דורנר לקבוע קריטריונים (מדידים!) לקיום בכבוד. חלוקת התקציב לפי "ערכי היהדות" לא הוכיחה את עצמה כשוויונית. לא הכל קשור ברדיפה אחרי ההון. צפיפות בכיתות היא ערך מדיד, אלימות ניתן למדוד, מצב תשתיות, השכלת מורים, השכלת הורים הם ערכים מדידים וחשובים. וכדי שיהיה לך אמון במדידה, אתה זקוק לרשות עצמאית שתבדוק את יעילותה של התוכנית להכשרת מנהיגים בגיל הגן 🙂

  11. נגה תדמר :

    לכאורה ציונים וראמ"ה הם עקרונית אותו דבר, ומי שאינו שולל ציונים בכלל, (וישנן כידוע שיטות כאלה), לא צריך להתרגש, והרי ראמ"ה טוענת לשכלול מקצועי של המדידה ולפיכך לשיפורה. הבעיה נעוצה במקום אחר- כמו "שובו של הג'דיי" בסרט הקלאסי הזכור לטוב, כך המאמצים בחינוך מכוונים לאיזו שיבה, הפעם ל"שובו של הגילדה". לחינוך גילדאי, שבו גולת הכותרת תהיה העיסוק רק במקצועות הדרושים לעולם העסקים והזנחת החינוך ההומניסטי: תרבות, היסטוריה, אמנות, ספרות וכו'.
    האם לא זה מה שקורה בפועל בחינוך במדינה היום?

    הפיקוח על הישגי ביה"ס בתחומים חלקיים: ביסודי, בעיקר על מיומנויות בסיסיות וויתור על מה שמעבר; ובעל יסודי הדגש על הישגי הבגרות, שוב במקצועות הנחשבים כי הם הנוגעים לעסקים וקריירה, נוטל אובייקטיבית את שאר הרוח מביה"ס. וכבר הוזכר כמה פעמים כי, בתנאי קיצוץ עמוק בתקציב החינוך, יקדישו מנהלים משאבים לאותם מקצועות שבהם ייבחנו הישגיהם. משמע, לפי סולם גילדאי ולא לפי גישה חינוכית ערכית.

    אומרת גליה בתגובתה כאן [שכוונת ראמ"ה] "לתת בידי מקבלי ההחלטות אינדיקציות **אובייקטיביות** (ההדגשה שלי נ.ו.) לסדרי עדיפות בהשקעת התקציב". אלה תהיינה אינדיקציות חלקיות טכניות הנוגעות לתמיכה במערכת ולא לחינוך גופא. למשל דגש על הכשרת מורי מתמטיקה כי שם הישגים נמוכים, ולא מורי כימיה, נניח, כי שם המצב איכשהו סביר. יותר אמצעים לחינוך מיוחד כי מאתרים שם הישגים נמוכים משמעותית מהישגי החינוך הרגיל, בישוב מסוים. אבל שום ראמ"ה שבעולם לא תשכנע את שר החינוך כי הכנסת "פרקי אבות" לתכנית הלימודים תוצאתה תהיה אינדוקטרינציה בגישה שמרנית, ולא שום תוספת אמיתית לעולם הדעת של התלמיד. ומה שנאמר לעיל על הדיכוטומיה בין גילדָאוּת לתוכן של תרבות כללית הוא כמובן פן חמור הרבה יותר של השימוש בפועל שייגרם על ידי המדידה.

    ואגב, כיצד אמור ביה"ס להשתנות במקרה של הישג נמוך, הרי תכנית הלימודים על כל אביזריה כבר נתונה. אז מהו המנגנון שיכוון לתהליך של התחדשות ושיפור, ברירה טבעית בין המורים?

  12. לקסי :

    לגליה,

    היא הנותנת!

    כתבת: "וכדי שיהיה לך אמון במדידה, אתה זקוק לרשות עצמאית שתבדוק את יעילותה של התוכנית להכשרת מנהיגים בגיל הגן :)"
    כל התכנית הזו היא בלתי ראויה, מוטב לה שתהיה לא יעילה ועדיף שלא תהיה בכלל.
    כל סרגל כזה יש לו מצפן. המצפן של דברת הוא בפירוש לא המצפן שלי.
    סרגל עם מצפן רע לדידי, כאן אין אובייקטיביות, (ובכלל כמו שאמר אורחי מלפני שעה, עמית הרפז: אובייקטיבי נהרג במפץ הגדול), הוא סרגל מסוכן.

    מהעמדה הלא אובייקטיבית שלי אני נלחם בקיומם של סרגלים שמצפנם מנוגד לשלי.

    ההצעה העכשוית של ראמ"ה באה מבעלי מצפנים שהם מנוגדים למצפן שלי.

    ומשהו לדיון שאנחנו מקיימים במסגרת אחרת.
    אלחם על זכותם של כל אחד להביע דעה מנוגדת לזו שלי, אבל אלחם במשנה נחישות באפשרות של אותם "כל אחד" להגשים את ערכיהם.

  13. גליה :

    לקסי,
    כלומר…אם תגלה שמנסחי (מנסחות) חוק ראמ"ה המצפן שלהם/ן מרקסיסטי, דעתך תשתנה ?

    נגה,
    בניו-יורק (המודדת ונמדדת) יש הרבה תוכניות התערבות מקוריות (בבתי ספר חלשים)להפחתת אלימות ושיפור אקלים בית הספר: ריקודי עם, ריקודים סלונים, קולנוע …ועוד. באשר לתהליכי שיקום, אתה צודק בחינוך הממלכתי תוכנית הלימוד היא אותה תוכנית לימוד, התקציב פחות או יותר זהה, לפעמים אפילו האוכלוסיה דומה ולמרות זאת מנהל יכול "להרים" בית ספר או "להפילו". דוגמא טובה היא גימנסיה הרצליה בת"א. נחש את מי הביאו כדי להחזיר את בית הספר לדרך המלך ? את זאב דגני ! http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/784/809.html
     

  14. לקסי :

    גליה,
    הדיון הזה נערך במגרש הפוליטי, לא במגרש הפילוסופי.
    כללי המשחק במגרש הפוליטי הם תלויי הקשר – בין היתר – מניעת כלי הזק מהיריבים.
    בידי ניאו-ליברלים ראמ"ה היא כלי מזיק.

    התשובה לשאלתך היא שדעתי לא תשתנה. כששותפַי (ושותפיך?) לדעה ידונו בראמ"ה יהיה מקום לבחינות מדרג שני (יעילות ואפקטיביות).
    כשראמ"ה בידי יריבי השאלה היא מדרג ראשון – אם בכלל – והתשובה היא לא.

  15. גליה :

    ראשית אני לא פוליטיקאית, אלא אזרחית. אני לא נבחרת אלא בוחרת. שיקולים פוליטים לא מענייני, אלא השיקול מה טוב למדינה ולי. אתה מתייחס לפוליטיקה (כמו רבים אחרים) כמו כדורגל אם אני אוהד של הפועל לא אתלהב מגול טוב של מכבי.
    את דו"ח דוברת יזמה לימור לבנת מקבוצה X וישמה יולי תמיר מקבוצה Y. יולי תמיר בודדה את המשתנים, השתכנעה שחלקם חשובים והתחילה ביישומם (אבני ראשה, ראמ"ה, אופק, ועוד…) את החלקים הבעייתים (הביזור למחוזות, ניהול עצמי,פתיחת איזורי רישום ביסודי…) היא שמה בצד. הממשלה התחלפה מסקנות הדו"ח נשארו והשר הנוכחי ומנכ"לו ממשיכים ביישומו במרץ.

    יש בעיות בהצעת חוק ראמ"ה חלקן נדונות באתר ראמ"ה(בנוגע למאגר הנתונים למשל) אך הן לאו דווקא אלו שהועלו כאן. ההצעה שלי (לא רק שלי) לבחון את הדברים על בסיס ענייני ולא להפעיל "נהג אוטומטי" .

  16. מיכאל לינדנבאום :

    לגליה,
    עם כל הכבוד,אני קצת המום,"שיקולים פוליטיים לא מענייני"?.
    האם לא ברור לך שהכל בא מהפוליטיקה וחוזר לפוליטיקה?

    מה משמעות "מה שטוב למדינה"?,או "בחינת דברים באופן ענייני"?

    האם לא ברור לך ,עם נסיונך בחיים שהכל הוא תלוי "סרגל פוליטי ומצפוני"?.
    גם ביבי ,ברק,ליברמן ושאר ירקות ניאו-ליברלים "רוצים את טובת המדינה".
    דה-פוליטיזציה של הדיון ,היא הבסיס למשטר ההפרטה שאומר:

    אין חברה,יש רק פרטים.

  17. גליה :

    יקירי,
    אז במקום לפזר סיסמאות ולהתפלסף. כתבו את ה"מצפן" שלכם לחינוך בישראל .
    אל תגידו מה שהיה היה נהדר – כי לא כך הוא. כל רפורמה צמחה מצורך מצורך מסויים, רשת ש"ס לא צמחה בריק פוליטי, החינוך הפרטי גם הוא לא צמח יש מאין. עכשיו יש מציאות – בבקשה, איך אתם מתמודדים איתה ? ובעיקר איך אתם מתקצבים אותה ?! בהנחה שהמגזר החרדי "מצפצף עליכם". בכנסת הקודמת עבר "חוק נהרי" המשמעות שלו שהחינוך החרדי העצמאי ממומן ב 100% על פי חוק, בתנאי לימודי ליבה. מי יגדיר, ימדוד ויבדוק את ה"ליבה" ? אם לא יהיה גוף רגולטורי חזק ועצמאי ?

    למה לדעתכם אלי ישי הכריז שראמ"ה לא תכנס לבתי הספר של ש"ס ? פתאום מאגרי מידע מטרידים אותו ? או אולי נתונים אחרים שעלולים להתגלות ?!

  18. מיכאל לינדנבאום :

    לגליה,
    מה הקשר בין מצפן בחינוך לבין חוק הראמ"ה? מה שנאמר במאמר הוא שאין צורך בחוק,אלא בהידברות.

    אם באמצעות חקיקה מנסים גורמים מסוימים לכפות את הערכים שלהם על קבוצות אחרות באוכלוסייה, אזי עדיף לוותר על כך.

    להציג את בעיית המגזר העצמאי כסיבה המחייבת חקיקה, זה נראה יותר כתירוץ מאשר כנימוק מהותי.

    נכון הראמ"ה חשוב,אבל מדוע דרך חוק מתועב כמו חוק ההסדרים?

    לדעתי נושא הראמ"ה הוא הפיילוט לדבר החשוכ כל כך לניאו-ליברלים,דהיינו חוק החינוך הציבורי.

  19. גליה :

    מיכאל,
    לא מספיק להגיד מה לא. צריך להגיד מה כן ?!
    ולכן שאלת המצפן החינוכי רלוונטית.
    נכון, חוק ראמ"ה הוא חלק ממכלול מסקנות דו"ח דוברת וחוק החינוך הציבורי יבוא בעקבותיו! אני מסכימה איתך נכון היה להעביר את החוקים שלא דרך חוק ההסדרים.

    להלן ראשי פרקים של טיוטת הצעת חוק החינוך הציבורי חפש את הקשר לניאו-ליברליזם האכזר.
    דרישות מסתמנות מבי"ס ציבורי בהצעת חוק החינוך הציבורי
    מחויב למטרות החינוך הציבורי
    מקיים את תכנית הליבה כפי שתיקבע בתקנות
    אינו עורך מיונים בקבלה, לרבות מיונים על בסיס הישגים לימודיים
    אינו מרחיק תלמידים מטעמים לימודיים
    מקיים את המגבלות המוטלות על קבלת מימון נוסף, לרבות גביית תשלומי הורים, כפי שייקבעו על ידי משרד החינוך והועדה
    עומד לביקורת של הרשות הארצית למדידה ולהערכה
    מקיים שבוע לימודים ושנת לימודים לפי הוראות חוק זה
    מספר תלמידיו הוא לפי הוראות חוק זה
    95% מסגל ההוראה שלו מחזיק ברשיון הוראה לבית ספר ציבורי
    הצעת החוק של ועדת דוברת – הקביעה העיקרית היא הגדרת ביה"ס לא במונחי בעלות אלא במונחי מהות – כל הדבר הזה הוא סולם שמאפשר לקבוצות אחרות להצטרף אליו.

  20. נגה תדמר :

    לעניות דעתי אנחנו כבר בשלב שתרומה משמעותית לדיון יכולה לבוא רק אם נרחיב את היריעה.ואמנם גליה כבר מבקשת מהמתדיינים את "המצפן" שלהם לחינוך בישראל, וכבר גלשנו לשאלה כיצד להתייחס לחוק הדיון הציבורי.
    לכל אלה אין טעם להכנס כסרח עודף לשאלת ראמ"ה.

    גליה, לא להפעיל "נהג אוטומטי" פירושו קודם כל שאין צורך בראמ"ה סטוטורית, ואת כל הדברים הראויים
    שלדעתך צריך להפעיל, לא יהיה כל קושי להפעיל במתכונת הארגונית הקיימת של ראמ"ה.
    למשל: לא צריך חוק נפרד כדי שראמ"ה תגלה לעין כל את ערוותם של בתי הספר של ש"ס. ויותר מכך – יסוד הבעיה הוא פוליטי, ונעוץ ברצונן של המפלגות הראשיות לגייס ש"ס לאג'נדה שלהן, לעיתים קרובות בכל מחיר, ומתוך וויתור על כל דרישה אזרחית אחרת.

  21. מיכאל לינדנבאום :

    לנגה,
    צודק,זה מה שקורה שמגרשים את הפוליטיקה מהדיון.
    מנצלים בעיה עם ש"ס כדי להשיג מטרה,איך לומר,פוליטית מאד.
    מזכיר את עופר עיני שמדבר על הסתדרות "בלי פוליטיקה".

  22. ראמ"ה: חוק ראמ"ה מעולם לא נכלל בחוק ההסדרים :

    […] חוק ההסדרים 2011 – לא לחוק הראמ"ה […]

  23. ראמ"ה – שאילתות להבהרה :

    […] חוק ההסדרים 2011 – לא לחוק הראמ"ה […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.