חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

התייעלות בבנקים – פיטורי העובדים הקבועים

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, כלכלה ותקציב, כלכלת בית ב 11.08.10 6:04

תוך שהוא מכנה את העובדים המאורגנים, הפעם בבנקים, "מפלצת", ממליץ ד-מרקר על פיטורי עובדים (התייעלות), ומעבר לשוק עבודה דינאמי, שייצר מקומות עבודה, ויסייע לנפלטים משוק העבודה. הוא רק שוכח לציין כי במקומות שדואגים לעובדים עושים זאת בעזרת מיסוי גבוה, איגודים מקצועיים חזקים ורגולציה

מאת: ק. טוכולסקי

העובד אינו אויב

גיא רולניק בחן השבוע את המערכת הבנקאית בישראל והגיע, איזו הפתעה, למסקנה הקבועה שלו: כל עוד המערכת הבנקאית תצטרך לבזבז חלק ניכר מהכנסותיה על ה"מפלצת" כהגדרתו, של 47,000 עובדי הבנקים, לא תהיה במערכת זו התייעלות אמיתית. אין הפתעות, הכול כרגיל. כמו הטייקונים שנשארים במקומם, יש אויב שלא מתחלף אלא נמצא שם תמיד – העובד המאורגן שנהנה מביטחון תעסוקתי. עד שלא יבוטל הביטחון התעסוקתי, לא נראה בישראל כלכלה יעילה.

זה לא שרולניק עיוור לניצול, חס וחלילה. הוא לא תומך בשוק של העדר ביטחון תעסוקתי ושוק עבודה אכזרי, כך לפחות הוא אומר, הוא פשוט ממליץ לעבור לשוק עבודה דינאמי שמייצר מקומות עבודה, מערכת חינוך ברמה גבוהה, מסייע לעובדים כשהם נפלטים משוק העבודה ושומר על הרלוונטיות שלהם.

לכאורה נפלא, מערכת שכזו קיימת לדוגמא בדנמרק, אבל לא לחינם אין רולניק מציין את דנמרק במאמרו. בדנמרק כמדינה, חברה ומערכת כלכלית, קיימים כמה מרכיבים מובְנים, שמאפשרים לדנמרק להיות כזו. מרכיבים שרולניק לא ממש תומך בהם.

מהם אותם מרכיבי קסם? ניקח לדוגמא את המיסוי הגבוה: בדנמרק מיסוי שבאמצעותו המדינה מספקת את כל השירותים שמאפשרים חינוך ברמה גבוהה ורלוונטיות של עובדים. רולניק, כעובד בעיתון ד-מארקר שלא ממש תומך בהעלאות מסים, לא טורח להזכיר שכדי לממן את החינוך ברמה גבוהה, ואת שמירת הרלוונטיות של העובדים ואפילו לסייע לעובדים שנפלטים משוק העבודה, המדינה צריכה הכנסות גבוהות. כאלו שמאפשרות לשמור על רמה של חינוך גבוה, מסגרות סיוע למי שאינם עובדים והכשרה מקצועית ששומרת על הרלוונטיות של העובד. מה לעשות, במדינת ישראל, שגם כך לא מצליחה לשמר את איכויות מערכות החינוך, הרווחה וההכשרה המקצועית שלה, המסים נמוכים וההשקעה הנדרשת בהעתקת המודל הדני או כל מודל סקנדינבי או קנדי או אוסטרלי תחייב העלאת מסים והרחבת ההוצאה הציבורית.

בדנמרק יש איגודים מקצועיים חזקים. כן אותם איגודים שרולניק מאשים בסוציאליזם של מקורבים. קבלת הפתרון הדני מחייבת חיזוק של האיגודים והרחבת ההתאגדות למגזרים שלמים שאינם מאוגדים. ללא איגודים חזקים שישמרו על זכויות העובד ויעזרו לו לשמור על הכשרתו ויסייעו לו במציאת עבודה וישמרו על מקומות העבודה, לא יהיה מודל החלומות של רולניק אפשרי.

בדנמרק יש רגולציה חזקה ששומרת על זכויות העובדים על בטיחותם בעבודה ועל תנאיהם, ושומרת על איכות הסביבה. מה לעשות שרגולציה חזקה היא לא תופעה שמאפיינת קיצוץ בהוצאה הציבורית. שוב קל מאוד לדבר על מודלים באוויר, ולגרום לקורא של העיתון הכלכלי של המדינה להיאנח בכמיהה, אבל לפעמים צריך להכיר במציאות שמאחורי המודל. היא מצריכה רגולציה חזקה, מיסוי גבוה ואיגודים חזקים.

בסופו של יום הפתרונות לתחלואי כל מערכת לא ימצאו בהסתה מתמידה כנגד עובדים מאורגנים, גם לא בכינויים של עובדים אלו כחלק ממפלצת ענקית ורעבה. אני לא יודע איך רולניק וחבריו לעיתון רואים את התמונה הגדולה, הבנקים בישראל לא יעילים? אולי הם היו צריכים ללמוד מהבנקים בארצות הברית ובריטניה על יעילות? אני לא יודע, בכל פעם מחדש אני קורא על מערכות מנופחות ורעבות שמכילות המון עובדים לא יעילים. במה האוכלוסייה הגדלה והולכת בישראל צריכה לעבוד, אם בכל מגזר מסתבר יש יותר מדי עובדים? האמת, אני יודע מה דרוש: קיצור שבוע העבודה וגיוס יותר עובדים, לעשות עבודה בפחות שעות וביתר יעילות. רגולציה חזקה, שתפקח על השוק החופשי, שהיום הוא חופשי מפיקוח יעיל. איגודי עובדים בכל מקצוע, ענף, תחום, וכן העסקה ישירה. מיסוי גבוה, שיצמצם את נזקי הדרוויניזם החברתי של השוק החופשי, ויאפשר למדינה לשפר את מערכת החינוך, מערכת ההכשרה המקצועית ומערכת הרווחה, למי שאינם מתפרנסים בכוחות עצמם. העובדים בישראל, המנוצלים והעשוקים, המתמודדים עם שכר שמכסה פחות ופחות הוצאות מחייה וירידה מתמדת ברמת החיים, אינם האויב – לא בבנקים ולא בחברת החשמל, לא בבתי החולים הממשלתיים ולא במערכת החינוך.

כל עוד מעצבי דעת הקהל ימשיכו בהסתה כנגד העובדים, דבר אחד נשאר ברור – אין להם פתרון אמיתי לבעיות הכלכלה והחברה בישראל.

עורך הטור: נגה תדמר

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , ,

39 תגובות

  1. מיכאל לינדנבאום :

    אחרי שיפריטו את בל"ל ,כל העובדים המאורגנים יקבלו "טיפול אוהב" בנוסח שהיכרתי מהטייקון בינו צדיק עם הפרטת חברת "פז".
    זאת מטרת כל "הפרטה" ,לשבור את העבודה המאורגנת ולהשתלט על עמדות כח כלכליות-פוליטיות.

    ועדיין יש בע"ש אנשים שאומרים שהפרטה של מוקדי כח כלכליים ,זה בסדר גמור.

  2. מניות המדינה בבנק לאומי אינן הגנה על העובדים :

    משום שהבנק ה"עלק לאומי" מצא דרך מתחכמת להעסיק עובדים נטולי זכויות:

    http://www.blacklabor.org/?p=3380

    ונא לעיין גם בטוקבקים שכתבו עובדים בבנק.

    במקביל, יש בבנקים האחרים (שהולאמו והופרטו, בניגוד לשירותים ממשלתיים שהופרטו) ועדים חזקים שבפירוש אינם עושי דברה של ההנהלה (אך כמובן הרבה פחות חזקים מהתדמית שיוצרים להם בתקשורת).

  3. עמית-ה :

    לא פלא שרולניק לא מזכיר את המפלצת האמיתית – בעלי השליטה + בכירי המערכת הבנקאית.
    אחרי הכול אתם הוא שותה קפה בכנסי קיסריה / דבוס.
    רולניק כמו עבדים נרצעים אחרים של שלטון ההון מזדהה עם התוקפן.

    בנוגע להשכלה כפתרון לבעיית שכר, לאורך שנים אין יתרון להשכלה כמקדם שכר כלכלי.
    אמנם משכיל בחברה מעוטת השכלה משתכר יותר אבל אין קשר בין רמת ההשכלה הכללית לרמת השכר הכללית.
    באופן חלקי הראתי את זה כאן – http://www.blacklabor.org/?p=11889

    ק. אני מסכים בקנאה שהדרך הדנית עדיפה בהרבה על שלנו.
    ואם אפשר אני רוצה לקבל בבקשה את הפתרון שאתה מציע בפסקה האחרונה(עדיף כבר היום).

  4. מיכאל לינדנבאום :

    ל-2,
    ברור שהנהלת בל"ל הנשלטת ע"י ממשלה ניאו-ליברלית נאלצת להעסיק גם עובדים חסרי-זכויות.
    כשתבוא הפרטה מלאה ,כולם ייהפכו לעבדים הנתונים למשטר טירור תעסוקתי.
    כל זאת, "סוציאל-דמוקרטים" מהסוג הניאו-ליברלי ,רוצים לשכוח ולהשכיח.

  5. מניות המדינה בבנק לאומי אינן הגנה על העובדים :

    הטענה שבבוא ההפרטה כל עובדי בלל ייהפכו לעבדים מבוססת על הנחה תיאורטית לפיה בבנק ממשלתי זכויות העובדים נשמרות ואילו בבנק פרטי זכויות העובדים נרמסות.

    אבל מה לעשות שהמציאות בארץ לא מתאימה לתיאוריה.

    עובדי דיסקונט ובינ"ל הם חזקים יחסית לרוב העובדים במשק (ובשום אופן לא יותר מדי – הלוואי עלינו שלכולם יהיה כזה כוח!), ואילו בנק לאומי מעסיק מאות דרך סוחרי עבדים (ואני לא אתפלא אם זה לא בהסכמה שקטה של הוועד כפי שקרה במפעלי ים המלח).

    כדי להתגבר על הסתירה בין התיאוריה למציאות, הבאת טיעון שבו אתה יורה לעצמך ברגל: זכויות חלק מעובדי בלל נרמסות, כי הבנק בשליטה ממשלתית והממשלה היא ממשלת ימין.

    אם 11.9% מהמניות מאפשרות לממשלת הימין להתעלל בחלק מעובדי הבנק, שווה בנפשך כמה רע היה מצבם של העובדים אילו 50% מהמניות היו בידי ממשלת הימין!

    ויותר מזה – מן הטיעון שלך נובע שעובדי דיסקונט והבינלאומי מוגנים מידה הארוכה של ממשלת הימין, ולכן שם לא תיתכן ההפקרות שמתרחשת בבל"ל. אם הולכים עם ההיגיון המעוות הזה עד הסוף, אזי בעידן של ממשלות ימין עדיף לעובדי הבנקים להיות בבנק מופרט…

    המסקנה מהאבסורד הזה היא שסוציאל-דמוקרטיה ששואפת להלאים על מנת להגן על זכויות העובדים מגיעה לדרך ללא מוצא, שהרי אי אפשר ואין הצדקה להלאים את כל המשק, ואין שום סיבה מוסרית שפקיד בנק יהיה בעדיפות על טבח במסעדה או מוקדן של סלקום.

    סוציאל דמוקרטיה בת קיימא צריכה לשאוף לכך שלעובדים יהיה כמה שיותר כוח, ולא משנה אם הם עובדים בחברה פרטית או בגוף ממשלתי. ככה זה עובד בסקנדינביה

  6. מיכאל לינדנבאום :

    לידיעת 5,
    כדי שלעובדים יהיה יותר כח ,זה מאד חשוב כמה עמדות כח כלכליות מופרטות לידי הטייקונים וכמה עמדות כח נמצאות בידי האיגודים המקצועיים או הציבור באמצעות גופים ממשלתיים.

    ב-25 שנות ההפרטה הניאו-ליברלית ציבור העובדים הפך לציבור עבדים מפוחד הנמצא תחת טירור תעסוקתי.
    זאת היא התמונה הכוללת אשר סוציאל דמוקרטים ניאו-ליברלים מסרבים לראות.
    מה התאווה שלהם להפריט? הם דואגים לציבור או לאינטרסים של פושעי-ההפרטה.
    עם אנשים כמו 5 אין לפושעים כמו תשובה ,בינו,דנקנר,עופר מה לחשוש.

    שיתוף הפעולה מובטח,מעופר עיני ועד אינטלקטואלים "מתקדמים".

    עוד יישפכו הרבה דמעות תנין חסודות על ההתקפה ב"מרקר" על העבודה המאורגנת ,ועל ה"מצב" בעוד מעלימים עין מהסיבה לכל זאת–ההפרטה הפושעת.

  7. ק. טוכולסקי :

    ל-5 ו-6, הפרטה זה רע. אבל גם במקומות לא מופרטים הפריטו חלק מהעובדים והעבודה.

    זה באמת לא משנה אם מקום עבודה הופרט או לא למה שקורה לעובדים. גם במשרדי ממשלה ובצא הפריטו חלק מהתחומים ואת העובדים עימם.

    אני נגד הפרטות, חלקיות או כלליות. אני בהחלט מסכים עם הטענה שבתהליך ההפרטה בישראל הייתה פגיעה מכוונת בזכויות העובדים. אבל גם במקום עבודה מופרט יכול להיות וועד חזק ויכולים להיות עובדים מאורגנים וכאשר מדובר במקום עובדה שלא יברח מישראל למקום אחר העובדים גם במקום מופרט יכלו להגן על עצמם באמצעות ועד בצורה לא פחות טובה מאשר במקום שלא הופרט אם רק תהיה חקיקה שתגן על העסקה ישירה וחובת ההתארגנות.
    קחו את בנד דיסקונט או הפועלים יש שם וועדים חזקים, הם לא עוזרים לעובדים הזמניים אבל גם במשרד ממשלתי הוועד לא ממהר לעזור לעובדים שלא שייכים לו וזה עצוב.

  8. מיכאל לינדנבאום :

    אלי סתוי בתגובה 1 לפוסט של גיגי,אמר משפט חשוב וממוקד:"הנבחרים בשיטת הבחירות הנלוזה שלנו הם למעשה הסוסים הטרויאנים
    של בעלי ההון,המרוקנים את תוכן ומהות המדינה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה דמוקרטית".
    לפני 1977 לא היו בעלי הון וסרסורי כח-אדם ולא טייקונים ולוביסטים כי ההון היה ברובו בידי ההסתדרות או המדינה.

    ההפרטה הארורה שנישלה הציבור מנכסיו גרמה להעברת הכח הכלכלי-פוליטי מידי הציבור לידי הטייקונים.

    ההסתדרות ,שמעולם לא היתה איגוד מקצועי אלא שלוחה של המפלגות,היא כיום בדמות המדינה.
    המדינה בידי הטייקונים וההסתדרות בידי הטייקונים.
    הוועדים המעטים שעדיין קיימים הם שריד מתקופת מדינת הרווחה טרום ההפרטה.
    הם למעשה מנוטרלים על ידי הממסד הפוליטי בשליטת הטייקונים.
    לכן הם לא יכולים לעשות כלום נגד הכנסת הסוס הטרויאני של עובדי קבלן אומללים שחושבים בבורותם כי העובדים המאורגנים אחראים למצבם.

    פעם נוספת ,הוועדים לא יכולים לפעול באוםן סולידרי ,אם ארגון הגג שלהם,ההסתדרות ,שבידיו כל הסמכויןת הארגוניות והמשפטיות,הוא משת"פ של ההפרטה והטייקונים.
    א-פרופו בנק הפועלים,תשאלו את העובדים המפוחדים מה הם חושבים באמת על הועד "החזק" שלהם.

  9. לטוכולסקי :

    אני חושב שבנושא הפרטה-הלאמה יש להפריד עקרונית בין שלושה נושאים שונים:
    א. תשתיות ואוצרות טבע
    ב. שירותים
    ג. עסקים למטרת רווח

    בסעיפים א-ב' אנחנו מסכימים לחלוטין.

    סעיף ג' כולל לא רק חברות ממשלתיות רווחיות אלא חברות פרטיות שהולאמו בשעת משבר – הן הנקודה העיקרית של המחלוקת שלי עם מיכאל (זו בעטיה אני מכונה "ניאו ליברל" ושאר כינויי גנאי).

    השאלה היא האם במקרה כזה תיאוריה סוציאל-דמוקרטית מציעה הלאמה זמנית או הלאמה קבועה [הלאמה זמנית משמעה שההפרטה בזמן עתידי תתבצע במחיר ריאלי, תוך הבטחת זכויות העובדים ושמירה על כוחם].

    מי שקובע התנגדות עקרונית וגורפת להפרטה של חברות פרטיות שהולאמו, בעצם מטיף להלאמה זוחלת.

    בשנה X מלאימים את הבנקים כשהם במשבר, אח"כ בשנה Y מלאימים חברת טלויזיה שנקלעת לקשיים, אח"כ חברת אינטרנט, אח"כ חברת סלולר ועוד חברת סלולר, וכמה חברות ביטוח וכן הלאה – הממשלה צוברת נכסים ובהתאם לסיסמת המתנחלים "שטח משוחרר לא יוחזר".

    בעיני זה נשמע כמו דת, בדיוק כמו דת ההפרטה, ואני לא מתלהב מדתות. אני גם לא חושב שאפשר לשכנע את הציבור הרחב עם גישה כזו. ככל הידוע לי הכלכלה הסקנדינבית מעולם לא נוהלה בדרך הזו. שם הכוח של העובדים נשמר בעיקר בעזרת צבירת הון ולא דרך אחזקה ממשלתית.

    איתי

  10. מיכאל לינדנבאום :

    ובינתיים הסוציאל-דמוקרט שכל כך מודאג מ"הלאמה זוחלת" ,כלל לא מודאג מההפרטות של "פז",בתי-הזיקוק,הבנקים,"החברה לישראל",מפעלי ים המלח,צי"ם, שיכון ובינוי,מפעל נשק משגשג(ייצור עוזי)של התעשייה הצבאית.(לידי סמי קצב).

    זאת רק רשימה חלקית של פשעי ההפרטה והעברת השליטה בכלכלה ובמדינה לידי החונטה של הטייקונים.

    אותם טייקוניים שפונים אח"כ אליהם בתחינה בע"ש שלא ירביצו לאנשים כל כך חזק כי זה כואב…

    עם כזה "שמאל" ניאו-ליברלי,הכל אפשרי במדינה מופקרת זאת.

  11. למיכאל :

    אתה רוצה לנהל דיון או להשתלח?

    מה שאני טוען הוא שאתה מערבב בין שני דברים שלא בהכרח אותו עיקרון חל עליהם.

    האם אני חושב שהיה צריך להפריט את מפעלי ים המלח ובז"נ? לא ולא.
    אבל אין קשר בין זה ובין פז שהיתה חברה פרטית שהולאמה על רקע סיבות מדיניות (החרם הערבי). העובדה שפז הופרטה בצורה שזרקה את העובדים לכלבים אינה אומרת שהיה צריך להשאיר את פז לנצח בבעלות המדינה.

    מכיוון שכבר הבנתי שאצלך (מסיבות של טראומה אישית כמפוטר פז) זה או הסכמה במאה אחוז עם דבריך או שבן השיח יתויג כשמאל ניאו"ל, אני לא מנסה לדון פה איתך אלא עם טוכולסקי.

  12. מיכאל לינדנבאום :

    ל-11 ,
    אני ציינתי "רק רשימה חלקית של פשעי ההפרטה והעברת השליטה בכלכלה ובמדינה לידי החונטה של הטייקונים."
    11 מעדיף לא לענות על הבעייה העקרונית של תמיכתו בהעברת השלטון לידי פושעים כלכליים כמו תמיכתו בהפרטה.
    במקום זאת הוא מדבר על הטראומה ה"אישית מאד" שלי בעת השוד של "פז".

    יש לי השערה שכל ההגנה שלו על בינו צדיק נעוצה אף היא בסיבות אישיות מאד.

    בודאי לא בסיבות ענייניות.
    עובדה,עד עכשיו הוא מסרב לומר מדוע ההפרטה(מלאה או חלקית) טובה בעיניו.

  13. עמית-ה :

    איתי
    לדעתי ההפרטה המקובלת היו עובדת כך:
    מניות/גרעין שליטה נמכר לתאגיד אחד, הנ"ל ממן את הרכישה ע"י הלוואות/אג"ח/מכירת מניות.
    עכשיו הוא הבעלים לכל דבר ועניין ומנהל את הדברים כטוב בעיניו.
    אני מתנגד.
    1. משום שבכל מקרה הרוכש איננו מוציא כסף מהכיס, אלה ממנף ולכן אינו מכניס כסף למשק.
    2. משום שהמינוף מעלה את מחיר הריבית (יש ביקוש לאשראי = עליית ריבית).
    3. מחירת המניות/אג"ח מתחרה במכירת האג"ח הממשלתיות שהן אינטרס ציבורי מזוקק.
    4. משום שהקניה לוקחת עסק שמצבו הפיננסי איתן ומכניסה אותו לחובות שבהכרח משנים את התנהגותו העסקית והמקצועית. דוגמא:
    יש לי דוכן פלאפל אני מרוויח עשר אלף לחודש, מכרתי לך את הדוכן במאה אלף.
    אתה לקחת הלוואה בריבית 4% 36 תשלומים חודשיים של 2952.4 ש"ח (http://www.hilan.co.il/calc/LoanWizard.aspx)
    כלומר בהנחה שאתה רוצה לשמור על הכנסה של עשר אלף ש"ח בחודש אתה צריך להוסיף לזה את ההיחזר = ייקור המוצר או אכילת ההון העצמי.
    5. משום שלמרות שהעסק שייך גם לציבור דרך הבורסה ייצוג הציבור לוקה בחסר כאן ובכל העולם.

    במקום כל זאת אני מעדיף יצירת מנגנון דומה למנגנון השבדי.
    בשבדיה הציבור דרך האיגודים המקצועיים / קרנות פנסיה וכו' מחזיק ברוב הבעלות על המשק.
    אני מציע לשמר את נכסים מ.י. כחברת החזקות של הציבור למען הציבור.
    במסמכי ההקמה יוגדרו מטרות החברה ויוכרו כחוק יסוד נכסי הציבור.
    נצטרך גם למצוא מנגנונים שיבטיחו בחירה דמוקרטית של דירקטוריון החברה.

  14. מיכאל לינדנבאום :

    עמית הי,
    מה המשמעות של חברת החזקות של הציבור למען הציבור?
    המשך ההפרטה,או התחלת ההלאמה של נכסי הציבור שהופרטו?

  15. לעמית :

    בדיוק בגלל מה שאמרת אני מעדיף לחתור לאט ובסבלנות למצב השבדי.

    נכסים מ.י. זה לא פתרון בר קיימא, כי כל ממשלת ימין תנסה לרוקן אותה מתוכן. גם אם יקרה הנס ומפלגה ס"ד ישראלית תחזיק בראשות הממשלה, זה הרי לא יהיה לנצח. וברגע שהממשלה תוחלף מיד יחלקו את נכסי נכסים מ.י. בחצי חינם.

  16. מיכאל לינדנבאום :

    תוך כדי "חתירה "איטית וסבלנית למצב השבדי",על ההפרטה להימשך.
    איזה הגיון ברזל!.

  17. עמית-ה :

    מיכאל
    ראשית כולם כאן חושבים שהפרטת פז הייתה פגיעה בציבור הישראלי ובעובדים.
    שנית הכוונה היא שאנחנו עדיין לא נמצאים במקום בו אירגוני העובדים הם מערכת/שכבה מייצגת של רוב הציבור, לפי כך איננו יכולים לחזור למצב של חברת העובדים ומפעליה.
    לכן אני בעד בעלות של חברה של כלל הציבור, חברה שתוקם מכוח חוק יסוד והדירקטוריון שלה יבחר באופן דמוקרטי.
    איתי
    אתה צודק, ממשלת ימין או ממשלה אחרת תוכל לקלקל את המצב, זה מה שקורה עכשיו עם קרקעות המדינה.
    אבל אני לא מכיר מערכת חסינת טעויות ואני חושב שצריך להשלים עם זה. היתרון של דמוקרטיה הוא שיש יכולת תיקון של חלק מהטעויות, לא כולן.

  18. ק. טוכולסקי :

    איתי
    אני חושב שדעתי על כן להפריט לא להפריט אינה רלבנטית, אני ציינתי בתשובות שלי שלמרות שאני נגד הפרטות במציאות שלא אני קובע צריך להלחם על איך ומה קורה בזמן הפרטה כל עוד אלו מתרחשות.

    להערכתי ברגע שבהפרטה ישמרו זכויות עובדים, טובת הציבור ואיכות הסביבה גם ככה לא יהיו הפרטות בדיוק כמו שאני מאמין שמירה על זכויות העובדים של עובדים זרים תגרום לאובדן הכדאיות של הבאתם ובכך לצמצום מהותי של מספרם.

    מיכאל, אני כמוך נגד הפרטות, מבחינה רעיונית תמיד הייתי הכי קרוב למען-דעם, אבל כשם שאני מצביע חד"ש וקורא לאיחוד בין חד"ש ומרצ מתוך הכרה שזה ריאלי יותר ובעל סיכוי רציני יותר להגיע להשגים כך אני גם מודע לכך שבמאבק הנוכחי נגד הפרטות יש דברים שאפשר כיום בלי כוח פוליטי משמעותי למנוע בבית המשפט ומאבקים חוץ פרלמנטריים ויש דברים שנוכל רק לרכך את פגיעתם.

    והפגיעה תהיה קשה וכואבת ואני שונא להשתמש בביטויים כמו מידתיות ופרגמטיות ופשרות הכרחיות אבל כשרוצים לעשות ולא רק להיות טהרנים וצודקים יש מחיר. לחדש 4 מנדטים למרצ שלדעתך לדוגמא היא לא מספיק טהורה יש 3 מולם יש בכנסת בניכוי של כמה חברים בודדים בערך 100-110 משרתים נרצעים של ההון והניאו ליבראליזם, אין לנו את הכוח להאבק נגד כל הפרטה ובכל מחיר.

    אנחנו יכולים להכריז בכל מאבק על התנגדות ואולי נצליח להשיג פשרה, אנחנו יכולים ורצוי שנצהיר שכאשר נהיה בשלטון ננהג אחרת אבל אנחנו לא שם.

  19. למיכאל :

    אני מקווה שאתה מבין מבין השורות של עמית וטוכולסקי, שני אנשים שמגדירים את עצמם כסוציאליסטים (כלומר הם משמאל לס"ד סקנדינבית), שגם אם הם עצמם היו נבחרים לראשות ממשלה, הלאמה של פז או של הבנקים המסחריים לא היתה אחת מחמש הרפורמות הראשונות שלהם, גם לא העשירית וגם לא העשרים.

    אני מניח שהם היו ממקמים גבוה יותר הלאמה של שירותי בריאות-חינוך-רווחה, של תשתיות וקרקעות, ואם כבר הלאמת חברות אז בז"ן, מפעלי ים המלח, הפקת גז וכו'

    כמדומני (מעולם לא שאלתי אתה מוזמן) שהלאמת פז גם אינה בחמישיה הפותחת של חביבתך יחימוביץ' וחביבך גוטווין.

    ספציפית יחימוביץ' ובלל – אתה מוזמן לקרוא את הפרוטוקולים של וועדת הכספים בעניין הפרטת בל"ל.
    תמצא כי יחימוביץ' ואורון מתנגדים לשמש חותמת גומי של האוצר, ומנהלים כנגדו קרב בלימה טכני. אבל – אף אחד שם לא מעמיד חלופה רצינית של הלאמת החלק שכבר הופרט.

    המסקנה היא בלתי נמנעת – במבחן האולטימטיבי שלך למיהו סוציאל-דמוקרט אמיתי ומיהו מזויף אף אחד לא עומד, מלבדך.

    אם לא הציפיה לנימוס אלמנטרי הדרוש לצורך דיון, אני מקווה שלפחות התובנה הבסיסית הזו תגרום לך לריסון לפני שאתה מחלק לי ציונים ומכלה את ימיך במרדף אישי שמתמקד בכל מה שלא בסדר לטעמך בדעותי ובסדרי העדיפויות שלי. בכל הזמן הזה כבר יכולת להקים אתר סוציאל-דמוקרטי "אמיתי", שאליו לא יתקבל אף כותב שלא יחתום על תמיכה בהלאמת פז.

  20. לעמית :

    אין חלופה חפה מחסרונות,

    כתבת "בשבדיה הציבור דרך האיגודים המקצועיים / קרנות פנסיה וכו' מחזיק ברוב הבעלות על המשק."

    אם אנחנו שואפים לשם, נדמה שניסיון לחזק את מ"י נכסים בעוד ועוד נכסים ממשלתיים זו חלופה פחות הגיונית וריאלית מאשר שילוב של (א) הגדלת אחוז העובדים המאוגדים [כן, גם בהסתדרות הכללית] (ב) מאבק על דמוקרטיזציה של ההסתדרות הכללית (ג) בניית הון ששייך לארגוני העובדים. נדמה לי שלאחר שדידת הקופות מההסתדרות המודל שעוד עובד הוא קופת הפנסיה של מען.

    בשתי החלופות מדובר על פעולה איטית שפירותיה ייראו רק בטווח הארוך, אין פה זבנג וגמרנו (אלא אם כן בוחרים בדרך צ'אווס וכו'), אבל אני חושב שבחלופה השנייה תהיה הרבה פחות תנודתיות בין הישגים למחיקת ההישגים.

  21. מיכאל לינדנבאום :

    ל-19,
    אתה ממשיך
    לא לענות על הבעייה העקרונית של תמיכתך בהעברת השלטון לידי פושעים כלכליים כמו תמיכתך בהפרטה.
    אתה גם מסרב לומר מה סוד קיסמה של ההפרטה הארורה בעיניך.

    הפרשנות שלך על דברי עמית וטוכולסקי מאד מניפולטיבית,כדרכך.
    הם בהחלט נגד הפרטה אבל הם פועלים ,וכמוני גם, תחת האילוצים הפוליטיים הקיימים.
    אתה ,בכוונת מכוון,עושה אמלגמה בין המטרה לבין האמצעים להגשימה,בין טקטיקה לאיסטרטגיה.
    אצלך נושא "פז" זה בכלל לא טקטיקה.
    ברור לגמרי שאתה נגד הלאמתה בכל תנאי ובכל מצב.
    מי יודע,אולי אינטרס אישי משחק פה?

  22. למיכאל :

    לא רק שאני בנו הלא מוכר בציבור של בינו צדיק, אני גם נכדו של פושע נאצי נמלט, ובבעלותי זכיונות לקידוחי גז טבעי וגם חברת כוח אדם.

    הקמת האתר הזה היא סוג מתוחכם של הסוואה, שעליו ייעץ לי ארתור פינקלשטיין, היועץ של ביבי.

    אם הטחת האשמות קונספירטיביות זה סוג הדיון שאתה מסוגל לנהל עם אנשים שמסכימים איתך ב-95%, אינך ראוי כלל לתשובה רצינית (מה גם שתשובה מסודרת ניתנה לך אלף פעם, אך מעולם לא באת על סיפוקך)

  23. עמית-ה :

    איתי
    אני מסכים שבעלות עובדים היא המטרה אבל אני לא יודע כמה זמן יעבור עד שזה יקרה.
    כיוון שהמדינה גם היא של העובדים (עובדים יש המון מיעוט לבעלי הון).
    אני חושב שזה ראלי לשאוף למערכת כלכלית משותפת, משהו כמו חברה כלכלית של רשות מקומית.
    גם כאשר יש מערכת ששייכת לעובדים אין ביטחון שלא ימצא איזה רמון שיפרק וימכור אותה במורד הנהר.
    אולי בגלל שנחלשה לי הראיה אני מסתכל היום לטווחים פחות ארוכים, אם מערכת כזאת תתקיים כמה עשרות שנים דיינו.
    אחרי הכל איך נוכל להזדהות עם הנכדים אם לא יהיו מהפכות לעשות?

  24. מיכאל לינדנבאום :

    בתגובה 22 אתה ממשיך להתעלם משאלות מאד ממוקדות .

    אתה מסרב לומר מדוע אתה בעד הפרטה.

    מדוע אתה תומך בהעברת השלטון
    הכלכלי והפוליטי לידי פושעי ההפרטה.

    פועל יוצא–הרווחת ביושר את התהיות לגבי מניעך האמיתיים.

  25. למיכאל :

    אני לא טוב בלזכור בדיחות אבל אנסה. פעם יצאו אנשי הCIA, המוסד והקג"ב לנופש משותף אי שם באירופה. מישהו הציע שיצאו לצוד אריות, ואף אחד לא העז להגיד שאין ביער אירופאי שום סיכוי למצוא אריה. עבר יום שלם, הצוות הישראלי חוזר בידיים ריקות, פוגש את האמריקאי, אבל הרוסים לא חזרו. צוותי חיפוש נפרשו, מסוקים עלו לאוויר ובסוף נתגלו הרוסים בקרחת יער, מצליפים בשועל מסכן וצועקים: תודה שאתה אריה!

  26. שי כהן :

    מהפכת ההפרטה עומדת לפני סיומה המוצלח ליוזמיה ונהני השיטה וההרסני בעבור כולנו.

    צריך להתחיל בעבודה פרו אקטיבית לשינוי המציאות – היות ונראה שקשה מאד לקדם ציברור של נכסים ופעילויות שהופרטו, ויש גם דחיפות במקומות בהן הנעל של המשטר הניאו ליברלי לוחצת במיוחד- איגוד עובדים בכל ענף ומקום עבודה הוא צו השעה והדרך המסתברת ביותר להתקדם.

    כל השאר – מיסוי, רגולציה ואכיפה אמיתיות, שיקום מערכות מדינת הרווחה- וכמובן, השינוי הפוליטי הנדרש כדי לממשם- יקודמו גם הם בצורה הטובה ביותר על ידי החייאת העבודה המאורגנת באופן דמוקרטי וסולידארי

  27. ק. טוכולסקי :

    ל-25, כמה שאני זוכר את הבדיחה הישראלים והצרפתים חזרו בידיים ריקות ואחר כך מצאו את האמריקאים מנסים במקביל ליבא אריה ולשלם לשועל שיכריז שהוא אריה ואת הסובייטים מכריחים שועל להודות שהוא אריה ואת שאר החיות בסביבה להכיר בכך.

  28. דקל-דוד עוזר :

    חברים שלום רב,
    קראתי את הויכוח והגעתי למספר מסקנות:

    1. מדד היעילות הוא מקור בעייתי – חייבים למצוא מדדים חלופיים על מנת להראות שיעילות אינה דווקא שורת הרווח האחרונה.
    לדוגמא צריך לעשות מדד יעילות חברתית שהוא מפחית משורת הרווח את העובדים שמשתכרים מתחת לממוצע (בטענה שהם מקבלים קצבאות) ומקזז משורת הרווח את הכסף שניתן לובדים שמקבלים מעל השכר של ראש הממשלה (כי זה כסף שמושקע בחו"ל).
    אחרי שיהיה מדד כזה, נקרא לו "מדד הפטריוטיות" או "מדד הלאומיות" או "מדד הרווח הציוני" (משהו דמגוגי בקיצור) אז נוכל לצאת איתו למלחמה בציבור ולדרג חברות אחרת.

    2. הקרב על ההפרטה אבוד ולכן צריך להיאבק במשמעות של הפרטה: צריך שדירקטוריון חברות ציבוריות/מעסיקות מעל 100 עובדים יכיל נציגי עובדים, צריך דירקטוריון שנבחר בצורה יחסית לבעלי המניות ולא בבחירה רובנית (מעל 50% ממנה 100% זה המצב היום והוא פסול), צריך ש-10% מהדיבדנד יחולק שווה בשווה בין על עובדי החברה וצריך לעשות קישור בין השכר הגבוה לנמוך.
    במקום להשקיע את כל המאמצים במאבק בהפרטה או בעד הלאמה, להשקיע מאמצים גם בשינוי כללי המשחק.

  29. מיכאל לינדנבאום :

    מדד הפטריוטיות הוא מדד חביב וקליט,כי הציבור ,בניגוד למשטר פושעי ההפרטה ,הוא אכן פטריוטי.
    גם נושא הדמוקרטיזציה של הדירקטוריון והדביבידנדים הוא טוב וראוי.

    ברם ,שינוי כללי המשחק המשלים עם הגיון ההפרטה,מתעלם מבעיית הבעיות.כל עמדות הכח הכלכלי והפוליטי מופקרות לידי פושעי ההפרטה.

    גם אם הקרב על ההפרטה אבוד ,לעולם
    אין להשלים עמה בדיוק כפי שאיננו משלימים עם הפשע המאורגן ,הן של העוךם התחתון והן של הצמרת בכלכלית פוליטית.

    כמו כן אין לשכוח שהקרב עדיין לא הסתיים,בל"ל,חברת חשמל,חלקה של המדינה ב"דיסקונט",רכבת ישראל,התפלת המים.

    עוד נקודה:כפי שהממשלה הכירה באחריותה לפנסיות של יוצאי מערכת הבטחון ושל מפוני גוש קטיף,יש לדרוש פיצוי מלא לקורבנות ההפרטה שחייהם נהרסו לתמיד.

    ולבסוף הערה פסימית:איך אפשר לצפות לדמוקרטיזציה של החברות הציבוריות כאשר המשטר המפריטן מגוייס כולו לטובת בעלי השליטה–האוליגרכים.

  30. מיכאל לינדנבאום :

    גם חשוב,
    ההסתדרות היא סוס טרויאני פר-אקסלנס של ההפרטה והמשטר הניאו-ליברלי.
    אני חושב ש"כח-לעובדים" צריך להפסיק להיות עדין כל כך עם ההסתדרות.

  31. דקל-דוד עוזר :

    אם יש כאן מישהו שיודע איך אפשר לרכז מחקר שימדוד את "מדד הפטריוטיות" אשמח אם יפנה אלי לדוא"ל
    [email protected]
    נראה לי שאפשר לעשות את המדד הזה מול מדד רווח בלי יותר מדי בעיות.

  32. לקסי :

    מיכאל,
    יש הבדל בין "תמיכה בהפרטה" לבין התובנה ש"הלאמה עכשו" היא, במקרה הטוב, אוטופית.
    יש כמה אנשים, תומכי-זכויות-עובדים שמבינים, כי חתירה לאוטופיה היא בהחלט ראויה, אבל כרגע אין משוטים מתאימים לחתירה הזו, אז חותרים לאן שאפשר להגיע, כי כשחותרים לאן שאי-אפשר להגיע… טובעים (איכס).

    המהלך הנכון, שלא יסתיים בקרוב ושישאיר הרבה לנכדים של עמית (23), הוא מה שמציע שי.
    הצעת שלבים:
    – חתירה אל עבודה מאורגנת, זה קשה אבל אפשרי.
    – עבודה מאורגנת תוך בעלות העובדים על קרנות הפנסיה שלהם, גם-כן קשה, גם-כן אפשרי.
    – ייצוג עובדים בהנהלות, קשה מאוד, יהיה אפשרי עם התחזקות העבודה המאורגנת.
    – רכישת מקומות העבודה על-ידי העובדים. חזון למועד.
    אני מקווה שנכָדַי (הצעיר בן שנה וחדשים אחדים), יזכו לראות את השלבים המתקדמים.

  33. מיכאל לינדנבאום :

    לקסי,
    אתה מתפרץ לדלת פתוחה.יש לי קילומטרג' מסויים בחיים ואני יודע להבחין בין המטרה לטקטיקה.
    עדיין יש מרחק אדיר בין טוכולסקי ועמית השוללים מכל וכל את ההפרטה אך מבינים ש"בינתיים" יש טקטיקה של ריאל פוליטיק ,לבין איתי שהופך את הטקטיקה לאידיאולוגייה ותומך בהפרטה,למשל הפרטת בל"ל.
    לא יעזור דבר ,הרוח המנחה אאת איתי היא ניאו ליברלית.
    כשמתחילים לשחק עם הפרטה "כן ולא" מאמצים את ההגיון הניאו-ליברלי.

    נכון שכולנו מאוחדים במאבק נגד הריאקצייה ,אך ללא התקווה שהעוול והפשע של ההפרטה הוא יוכרת מהארץ יום אחד, החיים הופכים לבלתי נסבלים.
    בקשר לחזון המוצע על ידי שי כהן
    ,הוא טוב ורצוי,אך אין שום סתירה בינו לבין מאבק בהפרטה.
    במשך 4 שנים נאבקנו בשטן ההפרטה הניאו-ליברלי והובסנו קודם כל בגלל שההסתדרות היא אוייבת השכירים.
    חבל מאד שלא היה לנו ב"פז",בין 93-ל-97 איגוד מקצועי דמוקרטי וסולידרי כמו "כח-לעובדים".
    אולם כאמור זה חזון לעתיד.
    בינתיים, מתעלמים פה יותר מדי ממההפרטה הקרובה של בל"ל ,שתרסק עוד מוקד של עבודה מאורגנת,ותעביר עוד מוקד כח כלכלי ופוליטי לידי פושעי ההפרטה.
    אי אפשר לחלום על העצמה של העבודה המאורגנת,ובה בעת להשלים, ללא תגובה, עם חיסולה.
    הדור הצעיר חייב להבין איזה פשע נעשה נגדו.
    בינתיים אני חושב שמדד הפטריוטיות של דקל עוזר הוא רעיון מצויין שיכול לעזור.

  34. דקל-דוד עוזר :

    למרבה ההפתעה אני מוצא את עצמי מסכים עם משהו שמיכאל אמר: בנושא בל"ל צריך ליזום ולא להגיב.
    בנושא המאבק בהפרטה צריך לשחק במשחק של הכלכלנים ולייצר מדדים כמו "מדד הפטריוטיות".
    נראה לי שאם ניקח את הרווח של החברה לישראל, נפחית את השכר שעולה על 30 אלף של המנהלים ובעלי השליטה, נפחית את הפרשי השכר של כל מי שמתחת לשכר הממוצע ומזה נפחית את ההשקעות בחו"ל נגיע לחברה מפסידה.

    ואז נוכל לטעון שהעברת חברה לאחים עופר יוצרת תוצאה שלילית במדד הפטריוטית, כלומר אינה פטריוטית, כלומר מהווה בגידה במדינת ישראל ונעשה פוסטרים וסטיקרים של מפריטים עם קרן על המצח (-:

  35. ללינדנבאום :

    אמר מי שאמר – אדם גדול שאיננו עוד עימנו – שבמסכנות לא בונים מנהיגות.
    החוויה האישת שלך מ"הפרטה", מצערת ככל שתהיה, אינה תמיד רלוונטית לכל בדל דיון וכל רסיס תגובה באתר זה.
    בפעם האחרונה שבדקתי, ואולי זה עוד ישתנה מי יגורנו, יש במדינת ישראל דמוקרטיה. זכותך כמובן לשאוף להלאמה של כל דוכן לוטו, כל חנות מכולת, כל חברת הייטק וכן, כל קונצרן שהופרט.
    הבעיה היא שבמקום לצרוח ככרוכיה "הפרטה הפרטה", "המפריטים דפקו אותי", "להלאים הכל" צריך לשכנע את הציבור במה זה יעזור לו וישנה את חייו. בינתיים אני לא רואה את ההצלחה הגדולה בכך. אולי באמת העם טיפש ואולי "צריך להחליף את העם" ?
    אה, כן, זה התקשורת ב"שליטת הטייקונים" (הם מתכנסים כל סופ"ש לתכנן את המסרים לשבוע הבא) ששוטפת את מוחנו ברעיונות דקנטיים.
    באמת, כיצד הציבור אינו מבין שהיה הרבה יותר טוב בזמן המזכ"ל הנמרץ ומלא העזוז ירוחם משל והגזבר החביב הישר באדם – העבריין המורשע בפלילים ארטור ישראלוביץ'.
    אחחח היו זמנים. טוב היה להיות אז מ"אנשי שלומנו" אה ?

  36. מיכאל לינדנבאום :

    לאיתי,
    מכתבך המניפולטיבי משקף את מה שהינך באמת.
    דהיינו אתה לא ס"ד ולא בטיח, אלא ניאו-ליברל מפריטן לתיאבון.
    אתה גם אומר מדוע אתה כל כך חובב הפרטות.
    השנאה שלך למפא"י מעבירה אותך על דעתך ועל כן אתה מרגיש סיפוק על כל מי שנדפק בהפרטה .
    כל מי שזוכר את מה שהיה טוב במדינת הרווחה של מפא"י ויודע להעריך זאת הוא בודאי מ"אנשי שלומנו".
    על אחת כמה וכמה אם שמו הוא לינדנבאום.בטח אם הוא "מניאק אשכנזי" שטופל כמו "שמגיע לו" על ידי יקירך פושע ההפרטה בינו צדיק.

    העובדות הפשוטות שרמת השיוויון,הרווחה החברתית ,והבטחון
    הסוציאלי היו גבוהים לאין ערוך מהגהינום הניאו-ליברלי דהיום ,עובדות אלה כלל לא מעניינות אותך.

    לא משנה שהיום כולם בזבל.
    העיקר בשבילך שהלינדנבאומים "אכלו" אותה.
    איזה סיפוק לנפשך המיוסרת.
    שיהיה לך בתיאבון…..

  37. למיכאל :

    ראשית תגובה מס' 35 אינה שלי (אתה מוזמן לברר זאת בעזרת לקסי, שיש לו ההרשאות המתאימות) ואינה תואמת את דעותי.

    אין לי שום שנאה יוקדת למפאי ואין לי שום אהבה או אפילו הערכה לבינו צדיק.

    אני מסכים לגמרי עם דבריך שבהשוואה להיום רמת השיוויון,הרווחה החברתית והבטחון הסוציאלי היו גבוהים לאין ערוך.

    ועדיין, אני חושב שאין הרבה טעם במצע פוליטי שעיקרו הוא חזרה לתקופת מפאי, משתי סיבות עיקריות:

    1. העולם השתנה מאוד וישראל אינה פועלת בוואקום.
    2. הסוציאליזם של מפאי הפלה לרעה ערבים ומזרחים.

    אני אשמח לקיים דיון ענייני בלי האשמות ותיוגים על סדרי עדיפויות בתחום המאבק נגד הפרטה והמאבק על הלאמה. ואפילו על תעדוף עצם המאבק בהפרטות (כנרמז מתגובתו של שי כהן ממנהיגות כוח לעובדים).

    אני די בטוח שכמעט כל המגדירים את עצמם סוציאליסטים או סוציאל-דמוקרטים יסכימו איתי שהמאבק על הלאמת פז (חברה פרטית שהולאמה בגלל החרם הערבי) או על הלאמה מחדש של הבנקים המסחריים הפרטיים (שהולאמו והופרטו) נמצאים נמוך בסדר העדיפויות ביחס למאבקים אחרים: חינוך, בריאות, רווחה, חשמל, מים, קרקעות וכו'. לא בכדי, אף אחד מחברי הכנסת שלנו – לא יחימוביץ' ופרץ הציונים ולא ברכה וחנין הלא ציונים – לא נאבק למען הלאמה של פז והבנקים המסחריים.

    איתי

  38. מיכאל לינדנבאום :

    לאיתי,
    אם תגובה 35 היא לא שלך,אז תחשוף מי זה ,כי אני לא מאמין לך.פשוט התגובה מאד אופיינית לך.
    המודל של מפא"י ,היה מלא פגמים.
    דע לך שאני הייתי בין ראשוני המתנגדים למנגנון החושך של אבא חושי אלמוגי וכמובן בן-גוריון,שבין היתר דיכא את מרד הימאים ב1951 ואת מרד גיטו סליב.
    עם זאת היתרונות הסוציאליים האדירים,בטחון תעסוקתי,סובסידיות לדיור ולמזון,פנסייה בטוחה,הם בהחלט נושא לחיקוי הקרוב אלינו מנטלית יותר מהמודל הסקנדינבי.

    מצד אחד אתה מדבר על תיעדוף המאבק בהפרטות,ומצד שני אתה מקפיד לציין ש"פז" ובנקים מסחריים "הולאמו והופרטו",ומטיל בהם "פגם".

    זה לא רציני,או שאתה במלחמת חורמה נגד הפרטה של מוקדי כח כלכליים פוליטיים לידי פושעי ההפרטה,ונגד עושק כולל של נכסי ציבור,או שאתה משחק במשחק הניאו -ליברלי של "כן ולא",ואז אתה משת"פ.

    אם לסכם בקווים גסים את מחשבתך,אתה בעד הפרטת מפעלים רווחיים ומוקדי הכח הכלכליים ,ובעד הלאמת הוצאות הרווחה .
    זה לא יעבוד אף פעם,כי פושעי ההפרטה שהסגרת לידיהם את הכח הכלכלי -פוליטי יוכלו לקנות בקלות את כל המערכת הפוליטית-אדמיניסטרטיבית, כדי לקיים,כפי שזה ישנו 25 שנה,מדינת רווחה לפושעים הכלכליים ,וממשלה קטנה שסיסמתה "אין-כסף" לצרכי הרווחה.

    אם אתה רציני,אז חשוף נא את מי שמתחזה אליך בסיגנונך.

    מי הפרובוקטור שעושה צחוק מקרבנות ההפרטה? מי?

  39. מיכאל לינדנבאום :

    לאיתי,
    אם אתה לא כתבת את המייל הפוגעני,אז זה בטח ה"אלטר-אגו" העארס שצוחק עלי המובטל, אני "הלינדנבאום הצועק ככרוכייה".

    אנחנו בשם הס"ד דורשים מכולם סולידריות והוגנות ושקיפות.

    לצערי,במערכת ע"ש אין אפילו מידה מינימלית של סולידריות עם חברים פוליטיים.
    עובדה ,אתה מסתיר היטב את שמו של הפרחח מוג הלב שיורה בגב מאחורי מסך האנונימיות.
    אתה לא יכול להסתתר מאחור הטענה שאתה "לא יודע",כי אתה יודע היטב דרך כתובת ה-IP .

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.