חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

השמאל הלאומי: דרכנו היא הנכונה

נושאים דעות, פוליטי ב 3.08.10 5:35

בתגובה למאמרים* ולשיח התגובות המתחוללים כאן בזמן האחרון שבה פעילת השמאל הלאומי ומסבירה את הדרך ואת הצורך של החברה הישראלית בשמאל הלאומי.  הכל בכדי "לבנות כאן ישראל יהודית ודמוקרטית, בגבולות מוכרים וחיה בערבות הדדית עמוקה, בלי פערים חזיריים", לא 'מה-לא' אלא 'מה-ואיך-כן'
מאת: דבורה אברמזון

קראתי את ההתנפלות, החלקית, על טיוטת חמש הנקודות של השמאל הלאומי, שפורסמה כאן בשבוע שעבר: "למה לא דיברתם על הפסקת ההפרטות", "מה הקשר בין בי.או.טי. וסוציאל דמוקרטיה", "שכחתם שצריך לבטל את חוק ההסדרים", "אתם בכלל ימנים בתחפושת", "פיסניקים ניאו ליברלים". ועוד ועוד כינויים ורינונים וציקצוקים ובעיקר מה לא – ולא מה כן.

השתתפתי בשיחה הארוכה מאד שניהל איתי אשר מעבודה שחורה עם אלדד יניב, שתמציתה הובאה בפניכם והמשכה בוודאי יובא כאן בעתיד. כולל כיצד מממנים את אותה מהפכה.

אשר, ובצדק, הקדים לשיחה תנאי: בלי סיסמאות. תציגו את חמשת הרפורמות של השמאל הלאומי, אם וכאשר תהפכו לכח פוליטי משמעותי.

ויניב ענה, באריכות ובהנמקה.

האמת, לא הופתעתי מהביקורת כאן. אני סוציאל-דמוקרטית ולא קפיטליסטית-עם-תפיסה-חברתית-של-הטבות-לעניים. אני גם לא צריכה תעודת הכשר מאף אחד לעמדותי. אני שמאלנית גאה, מראשי השמאל הלאומי. אני גם ציונית. אני גם ישראלית ואני גם רוצה להפוך את החלום שלי – לעשות כאן שינוי – למעשה.

מותר להתווכח על המהפכה החברתית שהציע יניב, אפילו מתחייב, אבל רצוי להציע אלטרנטיבה לחמש הנקודות הספציפיות שלכם למהפכה.
סתם להגיד שהיא ניאו ליברליזם או ימינה מ"הדרך השלישית", זה דיבור חלול שמתמחים בו אנשי ימין. לא שמאלנים. השמאל הלאומי מונחה על ידי תפיסת זכויות חברתיות. לכול אזרח במדינה יש את הזכות לשירותים מסויימים ושווים בלא קשר להכנסתו.

הבחירות האחרונות ריסקו את המחנה שלנו. על הדור שלנו מוטלת האחריות להקימו מחדש. עלינו מוטלת האחריות לפתוח מחדש את הלבבות של הישראליות והישראלים לאמת שלנו: ישראל יהודית ודמוקרטית, בגבולות מוכרים וחיה בערבות הדדית עמוקה, בלי פערים חזיריים.

מצאתי בית פוליטי בשמאל הלאומי. ירדתי מהטריבונה ואני מנסה להקים תנועה פוליטית מלמטה. זה עיסוקי מצאת החמה עד צאת הנשמה. אני לא מנסה לטקבק ולהתפלמס ולהטיף ולהתווכח – מה לא. אני מנסה ליצור – מה כן. אני ועוד רבבות צעירות וצעירים, שמאלנים, ציונים, סוציאל דמוקרטים, שחושבים שסוציאל דמוקרטיה איננה רק תיאוריה, מחשבה ומשנה סדורה אלא בעיקר פעולה, פעולות, רפורמות, שמשנות את המציאות מהיסוד. שמעניקות הזדמנות שווה לכולם, חינוך רחב היקף בחינם, בריאות מודרנית בזול, מלחמה בהפרטות, שוויון תעסוקתי לפריפריה כמו למרכז, שוויון מגדרי לכולן, שוויון אזרחי לערבים וזכות להגדרה עצמית ליהודים ולפלשתינאים.

אני, כמו רבות ורבים בשמאל הלאומי, באה ממקום שונה מהמקום שממנו מגיע יניב. אולי גם שונה מהמקום שממנו הגיעו חלקכם המצקצקים. נולדתי בירוחם, למדתי בבית הספר לחינוך סביבתי בשדה בוקר, והתעסקתי מאז בחינוך והדרכה במסגרות שונות. סיימתי תואר ראשון בפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון, שם עשיתי צעדים ראשונים במאבקים חברתיים עם חברי שגם הם פעילים חברתיים למופת.

מותר להיות חולמים. אבל חובה להיות מעשיים. אני לא בטוחה שדוד בן גוריון היה נחשב היום סוציאל דמוקרט בעיניכם. בטח לא ברק אובמה. אבל שניהם חוללו מהפכות חברתיות ענקיות. בן גוריון הנהיג את חוק לימודי חובה בחינם, מכיתה א' עד כיתה ח', וחוקק את חוק הביטוח הלאומי. הכל בקדנציה אחת. הוא לא שאל מהיכן יבוא הכסף. כי לא היה כסף. ואובמה עם רפורמת הבריאות ורפורמת שוק ההון.

אז לפי שאנחנו טובעים בשיח אינסופי שסופו מתן תעודות הכשר ל"מיהו סוציאל דמוקרט", מוטב שנשאיר לעובדיה יוסף בעצמו לנהל בד"ץ. הוא עושה זאת טוב מאיתנו. בואו ננסה להקהיל מחנה שמאל ציוני, לאומי, סוציאל דמוקרטי, שמתכוון להקים כאן חברת מופת וגם מסביר איך ופתוח להקשיב לדעתכם ולדעתנו ולעצב שיח פוליטי חדש ומעשי.

גם אני חולמת על מפלגת שלטון שפקידי האוצר נשמעים לה ולא מפלגת שלטון שמכפיפה עצמה להפחדות של נערי האוצר. לנו (סוציאל דמוקרטים) יש נטייה להיעצר כשאנחנו שומעים טיעונים בקשר לכך שאין כסף להשקיע בחינוך, בריאות, תשתיות וכו'. טיעונים לא אמיצים ולא חברתיים ובעיקר לא מניעים אותנו להוביל שינויים רחבים יותר באופן חלוקת המשאבים במדינה. כשבן גוריון חולל שתי רפורמות ענקיות (חינוך וביטוח פנסיוני), הוא לא שאל את האוצר אם יש כסף, כי הוא ידע שאין כסף. מי שמרגיש שהוא לא מפחד ללכת עם קבוצה שבנויה מכול מיני אנשים שחלקם אינם מגיעים בדיוק מהמקום שהוא בא אבל מסוגלים להסכים לפעול יחד לטובת סדר יום אחד שיקהיל קהל שמאל גדול ויתן לנו כח להוציא לפועל את מה שאנחנו חולמים, מוזמן להצטרף. אנחנו לא מפחדים להיכשל, כבר נכשלנו בעבר לא מעט. אבל אם נצליח, נשנה את המדינה.

בונים יחד את השמאל הלאומי!

___________________
* השמאל הלאומי הוא השמאל האמיתי והמציאותי
השמאל הלאומי, ממשיכי דרכו הכושלת של ברק

השמאל הלאומי – אותה הגברת בשינוי אדרת

השמאל הלאומי הוא לא דרכי – תגובה לאלדד יניב

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , ,

42 תגובות

  1. שרון אבני :

    השארתי פה מחיאות כפיים, דבורה. ולא בגלל שאני מסכים עם הכל, אלא בגלל שכל מי שמנסה להסיט את האונייה הזו מכיוון הקרחון שעומד לפניה, גם אם היעד החדש אינו ברור ובהיר עדיין לגמרי, זוכה לתמיכתי הכנה.

    חברים סוציאל-דמוקרטים, חברי האתר, אין ספק שמצע חברתי-כלכלי סוציאל-דמוקרטי, אבל ביום בפוליטיקה המשמימה של מדינת ישראל אין תנועה/מפלגה אחת שמזכירה את המילה אחווה, או במילותינו היום סולידאריות. יש מפלגות שמדברות על שוויון, יש מפלגות שמדברות על חירות, אבל הצלע השלישי, זה שמחייב מהפכות, האחווה, אבד, הקול של השמאל הלאומי היום (בלי קשר לתוצאות כרגע) הוא הקול היחידי שמנסה לשלב בין משולש המהפכה ההיא של שוויון-חירות ואחווה. כל דיבור אחר, כל דיבור שלא מבין פשרות מהן, זה דיבור של אידיאות, זה דיבור שמקומו בספריות אקדמיות לצד כתבי אפלטון וניטשה. פוליטיקה זה כוח חברתי, הרעיון הוא לגבש כוח מספיק גדול על מנת להחזיר את השמאל למקומו הראוי לייצג ציבור שרובו שמאל, אך הוא נטול מייצגים בכנסת.

    סיעור מוחין הוא חשוב, אני מאמין ששפה בונה את ההכרה והתודעה ואז את העשייה. שפה מתנגדת ומתנגחת בונה גם היא מציאות – מציאות של קפיאה על השמרים, של כוחות מנוגדים שגורמים לסטגנציה.

    כפי שאני רואה את זה, קצת בעיניים פסימיות, אבל בהחלט ריאליות, הזמן להסיט את האונייה מהקרחון הוא עכשיו, אפילו לא עוד 5 שנים, כי אז ההתנגשות תהיה בלתי נמנעת.

    חמש הנקודות של השמאל הלאומי הן טובות, מאוד. חוו את דעתכם המלומדת, כי היא חשובה, תנו שיופים להגדרות כי אין לי ספק שיש בו מוחות כלכליים ואנשים שמבינים חברה מהי (קראתי על כל אחד מכם ב"אודות") תירתמו מבפנים, לא מבחוץ, מבחוץ יש את ביבי ושטייניץ וכשהם מגובים בבעלי הון הם מספיק חזקים. אי אפשר להשיג הכל בבת אחת, החיים הם תהליך ומי שמבין סוציולוגיה יודע גא את זה. התנהגות קיצונית תפרק את האונייה, הסטייה חייבת להיות ממותנת, פשרנית, אבל יעילה, או כמו שאמר לוי אשכול: "כל חיי התפשרתי עד שהשגתי כל מה שרציתי".

  2. אבי :

    מה טוב בביאוטי? אם אתם ס"ד למה לא לתמוך בהעסקה ישירה? למה שפרוייקיטים כמו בניית רכבות לא יעסיקו עובדים בהעסקה ישירה? למה שהמדינה לא תתפעל ותעסיק אנשים לבניית הרכבות? שנה שעברה הייתי בפראג וראיתי את המטרו שלהם שנבנה ומתופעל ע"י המגזר הציבורי (המדינה והעירייה), ויש להם מטרו מעולה שפועל בצורה אופטימלית, גם מהיר וגם בתדירות גבוהה. אם הצ'כים יכולים לעשות זאת למה פה לא? למה הכל חייב להיות מופרט?
    האם נראה לך הגיוני ששכר הלימוד יהיה דיפרנציאלי? הרי אם לא כולם יהנו מהסבסוד אז הוא פשוט נידון לקיצוצים. ברור שבשלב הראשון רק העניים המרודים יהנו ממנו, ולאט לאט הוא יקוצץ גם מהם בטענה שרובם מרמים ולחלקם בכלל יש מכוניות אז איזה עניים הם? וכו'. כאשר זה יקרה הסטודנטים ברובם לא יפגינו יעשו שביתה נגד זה כי הם בכל מקרה ברובם ישלמו שכר לימוד מלא, כמו שהסטודנטים במכללות לא שבתו בשביתת הסטודנטים האחרונה.
    אני שאלתי את יובל והוא התחמק ולא ענה לי. אז אולי את תעני לי? באיזו הפרטות עתידיות תומכים השמאל הלאומי? או יניב אלדד באופן אישי?

  3. נדב פרץ :

    הבעיה שלי עם הרפורמות של אלדד יניב היא פחות העובדה שהן לא רפורמות שמאל (וביחס למרכז הישראלי, הן ממוקמות טיפה שמאלה מהמרכז. לא הרבה), אלא בעיקר העובדה שהן מנותקות לחלוטין מהבעיות החברתיות שישראל מתמודדת איתן.

    כרבע מאזרחי ישראל, וכשליש מהילדים, סובלים מעוני. מה יש לאלדד יניב להציע לציבור הזה? לפי התוכנית שהצוגה, כלום.

    יחסי העבודה בישראל הם יחסים של ניצול – שכר נמוך, אין תנאים סוציאליים, עובדים חלשים מול מעסיקים סופר-חזקים. מה יש לאלדד יניב להגיד על המצב הזה?

    ישראל מתחרה עם מקסיקו על תואר 'פערי השכר הגדולים ב-OECD'. איך – האם – צריך לצמצם אותם? לא יודע.

    לא ברור לי איך אפשר לקרוא למצע שמתעלם מהנקודות האלו 'שמאל', ועוד יותר לא ברור לי זה למה את חושבת שהמצע הזה יעזור למישהו.

  4. תומר מינץ :

    לייק ענק.
    כתבת מאוד יפה ומרגש. אכן, ככל שיותר ויותר צעירות וצעירים יפנו כוחות למעשה ולא רק לתיאוריה, כך יגדל הסיכוי לשינוי.

  5. איתי :

    דבורה שלום,

    קודם כל אפשר כבר להוריד את הטיעון "במקום לבקר תציעו חלופה" משום שבמאות התגובות שמופיעות פה באתר ובבלוג של אורי בימים האחרונים אפשר ללקט כמה וכמה חלופות שמקיימות את תנאי האתגר שהוצב לאלדד (רפורמות קונקרטיות ולא סיסמאות, מגבלת סעיפים שמחייבת סדרי עדיפויות).

    שנית, אני מאוד בעד ירידה מהטריבונה ומחזק את ידיו של כל מי שהחליט לרדת ולבנות – לא משנה אם במפלגת העבודה, קדימה, השמאל הלאומי, מרצ או חד"ש (אני – במימד). בטח שבהיעדר מפלגה סוציאל דמוקרטית אני לא יכול להגיד לאנשים כמוך "אל תצטרפי לשמאל הלאומי, התפקדי אלינו". אני מקווה שזה ישתנה בקרוב.

    ועדיין אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמצע הקונקרטי שאת וכנראה עוד הרבה צעירים מחפשים, פשוט לא נמצא בחמש הנקודות של השמאל הלאומי. ציינת לדוגמה מלחמה בהפרטות, אך בחמש הנקודות זה לא מופיע, אבל כן מופיעה הפרטה של רכבת. את מדברת על חינוך רחב היקף בחינם, אלדד (וחברי ועדת שוחט לרפורמה בהשכלה גבוהה) על חינוך בתשלום לפי רמת ההכנסה של ההורים (מדינת רווחה שאריתית ולא סוציאל דמוקרטית). את מדברת על שוויון הזדמנויות תעסוקתי, אבל הרכבות לא יוצרות את זה. גם אחרי שנשקיע מיליארדים ברכבת מהירה משפרעם או ממצפה רמון לת"א, עדיין לעורכת דין תל אביבית יהיה יתרון בקבלה לעבודה ובתנאי העבודה על עורך דין מהפריפריה. הגן במצפה רמון נסגר בארבע, מתי בדיוק אבא או אמא יצטרכו לצאת מהעבודה בת"א כדי לאסוף את הילד? האם מטרופולין תל אביב הוא בור משרות ללא תחתית שרק משווע למיליוני עובדים מהפריפריה? אני לא מבין בתכנון עירוני, אבל הייתי רוצה שלפני ששופכים מיליארדים מהקופה הציבורית (שתמיד באים על חשבון משהו) מישהו ישקול חלופה של פיתוח חמישה-עשרה מרכזים עירוניים בפריפריה, במקום להפוך את כל המדינה לפרברי שינה של ת"א.

    התחושה שלי היא שהוואקום בשמאל והרצון העז של צעירים רבים להתגייס וליצור מציאות חיבר אתכם ביחד לתנועה שלא ממש בדקתם אם מה שהיא דוחפת אליו (בתחום הכלכלי בלבד!) תואם את מה שאתם רוצים.

    כפי שנאמר פה לפני, אני לא חושב שיש טעם בהתנגחות חזיתית בין הס"ד לציונות יונית (יחסית) ליברלית שקיימת בשמאל הלאומי, בקדימה (פלסנר, שי), במרצ (חהכ לשעבר ביילין, גלאון) ובעבודה (חהכ לשעבר פינס). אנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו מול קהלי יעד מסוימים ואתם מול אחרים, וביחד אי"ה נבנה קואליציה. פשוט אל תטעו לחשוב שאתם סוציאלדמוקרטים כי אתם ממש לא.

  6. אדי :

    הבעיה עם השמאל הלאומי זה לא הדקויות הסוציאל דמוקרטיות המדוברות אלא הפן "הלאומי". זה לא מסתדר יחד

  7. לדבורה - הצעה :

    א. המדינה נותנת יותר, ובעצמה

    שירותים איכותיים לכל האזרחים (ללא הבדל בהכנסה): חינוך בריאות ורווחה.

    החינוך צריך להיות חינם *לכולם* מגיל רך עד BA, בלי תל"ן ובלי חינוך אפור ובלי חינוך פרטי. חינוך פרטי (כולל במגזר החרדי והערבי) יולאם בהדרגה, אך תוך מתן אוטונומיה תרבותית רחבה מאוד למגזרים.

    השירותים יינתנו בצורה ישירה ע"י המדינה לא בדרך של הפרטה ומיקור חוץ גם לא לעמותות (יוצא מן הכלל – לא להלאים את קופות החולים אבל לעשות עליהן רגולציה חזקה הרבה יותר משקיימת כיום ולכפות עליהן מתן שירות איכותי לכולם ולא רק לבעלי ביטוחי אקסטרה).

    שירותים חברתיים שהופרטו בעבר לידי חברות או עמותות יולאמו והעובדים יועסקו בצורה ישירה.

    ב. המדינה לוקחת יותר ממי שיש לו ופחות ממי שאין לו.

    רפורמה במס הכנסה הפוכה לזו של ביבי (העשירים ישלמו הרבה יותר, פחות שימוש בנקודות זיכוי – מנגנון שמסייע יותר למי שיש לו).

    העלאת מס על רווחי הון ומס חברות, הנהגת מס ירושה.

    הורדת מע"מ והנהגת מעמ דיפרנציאלי (פחות על חיתולים ומזון לא מעובד, יותר על מכוניות פאר). הורדת מסי קניה.

    ג. הכוח לעובדים

    – חקיקה מעודכנת, כולל טיפול אגרסיבי במחלת חברות הקבלן והעסקה זמנית לנצח.

    – אכיפה (הרבה יותר תקנים בתמת)

    – חיזוק ארגוני העובדים כולל שותפות שלהם בדירקטוריונים וצבירת הון בידי הארגונים

    ד. השקעה ממשלתית ביצירת תעסוקה מגוונת בפריפריה, ובנייה של כמה מרכזים עירוניים חזקים עם תחבורה טובה אליהם (לא לנסות להביא את כולם לעבוד בת"א).

    ה. מה שייך לציבור ומה חוזר לציבור (בעלות או מס)

    (מועתק בשינויים ממסמך של מס"ד) כל המשאבים הטבעיים- מים, אוויר, קרקע, חופי הימים והאגמים, המחצבים – שייכים לכל אזרחי המדינה. קרקעות – רק בחכירה ובתשלום דמי חכירה הולמים. הפקת מחצבים – בבעלות המדינה או ע"י גורם פרטי אבל תוך תשלום מס גבוה מאוד על הרווחים (בניגוד למס"ד אני לא קורא להלאים עכשיו את מפעלי ים המלח, אבל שישלמו לנו את רוב הרווח).

    כל התשתיות האסטרטגיות – אנרגיה, רכבות, כבישים, הפקת מים והולכתם -בבעלות המדינה [הורדתי את הלאמת התקשורת הקווית].

    ו. רגולציה עם שיניים של הממשלה והכנסת על השוק הפרטי, ובייחוד על שוק ההון.

  8. ארז צ. :

    יש לי הצעה, תצטרפו למפלגת האבודה (פעם שמם היה עם האות ע') לחבור לבוז'י הרצוג , ברוורמן ועוד כמה (קרנפים) ,לשבת עם ליברמן בממשלה ולנסות להשפיע שם. המצע שלכם הוא מפלגת העבודה.

    המצב שלנו במדינה חמור מאד, הספינה כבר בתהליך ההתנגשות בקרחון, אין לנו 5 שנים לחכות.

    צריך כבר כעת להצטרף למאבק בשייח ג'ראח שהוא מאבק מוסרי, אנושי וציוני.
    מה נגיד נגד זכות השיבה של הפלשתנאים?
    כאשר אנחנו ברשות בג"ץ משתלטים ומנשלים תושבים בשייח ג'ראח.

    צריך כבר כעת להמשיך במאבק להשאיר עוד 400 ילדים של עובדים זרים.
    הרי אלי ישי מביא כל יום עוד פועלים זרים מה הוא רוצה שהם לא יחיו, יתאהבו ויולידו ילדים?

    שימו לב לפרויקט הרכבת הקלה בירושלים , הרכבת הופרטה נכון? מה יצא ממנה?

    נושא ביטול העסקת מאות אלפים על ידי עובדי קבלן במגזר הציבורי על ידי המדינה, עובדים שהם חסרי זכויות , הוא חשוב יותר מ5 הנקודות המעורפלות שלכם והסיסמאות שלכם.

    הפתרון לשמאל המרוסק במדינה שלנו הוא הקמתה של מפלגה הדומה למודל עיר לכולנו בתל אביב.
    מפלגה בה יהיו חברים אנשי שמאל ממפלגת האבודה (כן אני יודע שפעם שמה היה העבודה), מרץ וחד"ש.

    יש ציבור ערבי גדול מאד במדינה שהשמאל היהודי חייב להתחבר אתו.

    אני מזכיר לכם שיצחק רבין ז"ל שאתם טוענים שאתם ממשיכי דרכו צרף מפלגות ערביות לממשלתו.

    התשובה שלי, להקים מפלגת שמאל חדשה

    ישראל לכולנו.

  9. אלעד הן :

    דבורה,
    את רוקדת על שתי החתונות. את אומרת:
    א. תציעו הצעות משלכם.
    ב. צריך ורצוי לבקר את ההצעות של יניב.

    מצד שני את מתעלמת מכך שהוצעו הצעות, ומזלזלת בביקורת (אני באמת רוצה להבין למה הרחבת הפרטת התשתיות היא חלק מהתוכנית הראשונית שלכם).

    זה חבל, בעיקר כי נראה לי שאנחנו (אני ואת, ולצורך העניין גם יובל. לגבי אלדד יניב לא נראה לי) באותו צד.
    אם אתם רוצים לשכנע אנשים להצטרף אליכם התעלמות מהביקורת לא תעזור, וגם האידיאולוגיה לפיה "צריך להצטרף למשהו גדול ורחב כדי להשפיע מבפנים" לא תעזור. אם הייתי פועל בכיוון הזה אז כנראה שקדימה או מפלגת העבודה היו כיוונים עדיפים בעיני מהשמאל הלאומי.

  10. לארז כמה פעמים צריך להגיד את זה :

    אין שום קשר בין מודל עיר לכולנו ובין רעיון של מפלגת שמאל מאוחדת.

    1. כי ת"א זה ממש לא מדינת ישראל מבחינת ההרכב של המצביעים.

    2. כי בהצבעה בבחירות מוניציפליות יש שיקולים שלא באים לידי ביטוי וכן באים בבחירות כלליות (מן הסתם חלק נכבד מהאנשים שהצביעו לדב חנין כי רצו תח"צ ודיור בר השגה תמכו מאוד בעופרת יצוקה ולא מזיז להם מהתנחלות בשיח' ג'ראח)

    3. וכי ההצלחה המדהימה של עיר לכולנו אינה חיבור בין אגף שמאל בעבודה מרצ וחד"ש אלא חיבור בין חד"ש-תנועה ירוקה וקצת ליכוד + רוח גבית מש"ס. אגף שמאל של העבודה בת"א (יחימוביץ) תמך בחולדאי ומרצ רצה בנפרד ויושבת עם חולדאי בקואליציה. לאף אחד לא ברור שחיבור עם מיטל להבי ותמיכה משלי יחימוביץ' היו מביאים את חנין ועיר לכולנו להישג טוב יותר, אבל מה שבטוח הוא שזה לא קרה.

    רוצה מודל עיר לכולנו ברמה ארצית? תפקוד את אנשי התנועה הירוקה לחד"ש ותצרף שר "חברתי" מהליכוד. כשתצליח – נדבר.

    איתי

  11. ק. טוכולסקי :

    עצם הניסיון של אנשי השמאל הלאומי לפנות לאנשי שמאל אמיתיים בתור הקהל בו הם תרים אחר תומכים לתוכניות הימין הניאו ליבראליות הכלכליות שלהם מעיד על מהות השמאל הלאומי, אחרי שקדימה שדדה את קולות השמאל נשלחים אלדד יניב וחבריו הבורגנים השבעים לנסות לשדוד את מה שנותר.

    לעצם המאמר, כרגיל התעלמות בוטה מכל הביקורת הקונסטרוקטיבית שהובעה כאן, מכל ההצעות הברורות והסוציאליסטיות/ס"ד לתוכנית בחמש נקודות או יותר.

    שיבושם לשמאל הלאומי, אלדד יניב יקבל יום אחד מקום משוריין בקדימה, ופעיליו יוכלו להתחלק בשלל כיבודים. הם לא שמאל לא היו שמאל ולא יהיו שמאל. אני גם לא רואה את הציונות הגדולה שלהם, כל תפיסתם הלאומית מצטמצמת בד' אמותיה של שמירה על טוהר הדם והגזע.
    יחסה של כותבת המאמר הנוכחי לאלדד יניב מדיף ריח רע של פולחן אישיות ויניב ענה באריכות והנמקה, איזו אריכות? אילו הנמקות? סיסמאות תפלות לא יותר גם לא פחות.

  12. דנדו דוד :

    כשהשמאל הלאומי יתחיל להוביל מהלך חברתי כגון התנגדות למדינת תל אביב וחיזוק אמיתי של הפריפריה אשנה את דעתי עליו.
    נכון למועד זה השמאל הלאומי עסוק במלחמה עם ה"מתנחלים". למען האמת השמאל הלאומי הוא מעיין גרסה מוצלחת תקשורתית של שלום עכשיו.

    יש בישראל עתיד לשמאל. העתיד הזה נמצא בציר שלי יחימוביץ שתנהיג את העבודה ואיתה בצוות עמיר פרץ, ברוורמן, בוז'י, אלופים בצה"ל שמבינים שמטרות מדיניות וחברתיות תמיד קודמות ממטרות צבאיות ועוד (כל חילוף תפקידים כאן יפיל את המשוואה, אף אחד מהאחרים לא יכול להנהיג את השמאל חוץ מפרץ שכרגע לא יכול להיבחר).

    השמאל הלאומי צריך להפסיק לשבת על הגדר הפוליטית כמו שמבקש אלדד יניב מתוך מטרה לבנות לעצמו כח פוליטי, להתפקד לעבודה ולהצטרף לשלי יחימוביץ.
    הנה, היא מבקשת. תיענו.
    http://www.shelly.org.il/node/4062

  13. נועה :

    הי דבורה,
    אני בוגרת פו"מ שנה מעלייך, מאוד מאוד גאה במה שאת עושה ובהחלטה האמיצה והלא מובנת מאליה להקדיש את חייך למטרה הנעלה הזאת. אני מודה ומתוודה שאני לא מקדישה את חיי אבל שמחה להיות שותפה לרעיון, גם אם "בקטנה" הכתיבה שלך פשוטה ונכונה וצודקת, בלי התפלספויות פרשת את השורש של הבעיה ומכך את שורש הפיתרון
    כל הכבוד !

  14. יובל כץ :

    קודם כל אני מסכים עם דבורה, דבר שני, לגבי השאלות הכמעט מעליבות, ברור שאנחנו תומכים בהעסקה ישירה, הטבת התנאים הסוציאלים, העלא שכר המינימום, צימצום פערים, מדרגות שכר והגבלת שכר המינימום.

    איזו מן שאלה זו?

    דוד, שלי יחימוביץ היא מחוקקת טובה מאד בפני עצמה, אך היא לא פועלת ולא עובדת כחלק ממהפלגה, אולי כי אין ממש מפלגה, היא משתפת פעולה יותר עם ח"כים ממפלגות אחרות בחוקים שהיא מחוקקת מאשר עם ח"כים ממפלגת העבודה, אולי בצדק, אני לא בא אליה בטענות, אני מציין עובדה מצערת.

    חקיקת חוקים חשובה ככל שתהיה והיא חשובה אינה מהווה תחליף לסדר יום כולל ברמה התקציבית, של סדר עדיפויות חדש בתחום המדיני כלכלי ובשביל צריך להיות בשלטון, בשביל להיות בשלטון צריך כוח אלטקטורלי גדול, לאחד את כל מחנה השמאל הציוני, ממרבית מצביעי מרצ דרך מצביעי העבודה, מרבית מצביעי קדימה ועד לאנשים שהצביעו לליברמן וליכודניקים מסורתיים שמצביעים רק בגלל מסורת כולל מצביעי מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה ואנשים שלא טרחו להצביע כלל וזה הרבה מאד אנשים, זה רוב העם ואפשר לאחד אותם אם מתרכזים ביצירת אותו מכנה משותף רחב, מפסיקים להתחכם, עוזבים את האגו בצד ופשוט מתרכזים בזה.

    שלי לא מנהיגה מסיבה נוספת: היא מתרכזת אך ורק בנושאים כלכלים-חברתיים, מנהיג צריך להיות גם וגם, להתרכז בשני התחומים, לראות בהם כקשורים אחד לשני מאחר והם באמת קשורים אחד לשני, אי אפשר ליצור חברה מתוקנת בלי סיום הכיבוש ובלי סדר עדיפויות מתוקן לא יהיה סיום הכיבוש.

  15. יובל כץ :

    הגבלת שכר המקסימום, טעות בשכתוב המשפט, שכר המקסימום במגזר הציבורי.

  16. שוקי :

    יש כמה בעיות רציניות יותר עם "השמאל הלאומי", למשל:

    א. ש"המנהיג החכם" עליו הוא ממליץ (עמוד 65 במניפסט) הוא עבריין מין מורשע, חיים רמון.

    ב. שהמניפסט מצטרף להסתה הפאשיסטית נגד "המשתמטים", ועושה את זה בסגנון דומה לתנועת אם תרצו. למשל (עמוד 13 במניפסט): "השאלה שהמשתמט צריך לשאול את עצמו היא פשוטה – האם היית רוצה שכולם יתנהגו כמוך, יא חרא?".

    אלו "רק" שתי סיבות טובות מדוע צריך להתעלם מהתנועה הקיקיונית והצינית הזו, שכל קשר בינה לבין שמאל – או לאומיות – הוא מקרי בהחלט. אופורטוניזם נטו.

    וגברת אברמזון, אנא על תגררי אותי לחילופי "כינויים ורינונים וציקצוקים".

  17. לאיתי, בדיוק חוסר ההבנה שהמאבקים שלובים :

    שלום רב,
    שתי מדינות לשני עמים סיסמא שאפילו חלק מהליכוד מאמץ.

    אני יוצא נגד הגישה של מפונקי השמאל שחושבים שנתן להפריד בין המאבקים.

    רק קו אמיץ וברור כפי שהוביל יצחק רבין ז"ל ,
    תבחן את ההשקעה בהנהגתו בחינוך תשתיות והסטה של תקציבים מהשטחים לתוך הארץ. הוא באמת שינה סדרי עדיפות.
    הוא באמת הנהיג שינוי חברתי עם הליכה לקראת הסדר עם הפלשתנאים.

    אתה והשמאל הלאומי מחפשים דרך קלה, משהו באמצע, זה לא יעבוד.

    המשבר עמוק ורחב, הבורגנות הישראלית צריכה לוותר על חלק מהשמנת והסושי.

    בברכה, ארז

  18. ק. טוכולסקי :

    ליובל כץ
    א. אם אתם תומכים בכל אלו היכן התמיכה הזו מופיע במניפסט שלכם?
    ב. מה לגבי חקיקת חוק יסוד זכויות עובדים, שמירה על עצמאות האיגודים המקצועיים, קיצור שבוע העבודה, מיסוי פרוגרסיבי נרחב על רכוש והון, מתן שירותים של מדינת רווחה בידי המדינה, שמירה על שעות העבודה והמנוחה, ועוד ועוד נושאים שמאפיינים שמאל.

  19. יובל כץ :

    ארז, אין שום "הסתה פאשיסטית" נגד משתמטים, יש יציאה בוטה ומוצדקת נגד משתמטים ותופעת ההשתמטות ממקום של סולידריות חברתית, ממקום של חלוקה בנטל, סולידריות זה לא רק צימצום פערים זכויות עובדים ושכר מינימום, זה גם שותפות של כל אזרחי ישראל בשירות או צבאי או לאומי/אזרחי.

  20. יובל כץ :

    ק. טוכולסקי: המניפסט הוא טיוטה, זה כתוב כבר בהתחלה, טיוטה, טיוטה ראשונה, הוא לא מצע, יש שם כיוון, יש שם רעיונות, יש מסגרת, יש חזון, זה כולל גם דברים מחוץ כמו איך הגענו לאן שהגענו(את החלק הזה אתה וחבריך לא הפנמתם, בכלל), לכן אין בו הכל והוא לא מתיימר לומר שיש בו את הכל.
    כמו שאין שם תוכנית מדינית מסודרת אלא גם סדרת עקרונות אז כנ"ל בנושא הכלכלי, המטרה היא ששמאלנים שהנושא הכלכלי-חברתי קרוב לליבם ינצלו את הפלטפורמה הזאת, את ההתארגנות הזאת, יכנסו, ישפיעו מבפנים והם בעצמם יעצבו את המצע הכלכלי-חברתי באופן מפורט, יעשה עליו דיון בתוך השמאל הלאומי ולבסוף נגיע עם מוצר מוגמר לציבור. כנ"ל בתחומים אחרים בין אם זה מדיני-ביטחוני, איכות סביבה, חינוך, בריאות וכו'.

    במקום זה שמאלנים מהסוג שנמצא כאן פוסלים את כל ההתארגנות רק כי בטיוטה, טיוטה הראשונה לא היה כתוב א, ב, ג…

    SO WHAT! אז לא היה כתוב! מה זה התנ"ך? למרבית תומכי השמאל הלאומי כולל לפעילים מרכזיים יש ביקורת על חלקים במניפסט, אז? ממתי זה תירוץ לשבת בצד או בחוץ? האם זו האלטרנטיבה? איך זה עוזר בדיוק ליישם את סיום הכיבוש וחברת מופת מהסוג שהשמאל מדבר עליה?

    תתחילו להיות פרודוקטיבים, תתחילו להיות פרקטים, צאו מהבועה, תודה.

  21. שוקי :

    יובל, "משתמטים" הם אנשים ששוחררו משירות צבאי על-פי חוק. אם יש טענות לגבי השחרור שלהם צריך להפנות אותן לצה"ל, שהוא זה ששחרר.

    אם ישנם אנשים ששוחררו כיוון שרימו את צה"ל, הרי שהם עברו עבירה פלילית ויש לטפל בהם במישור הפלילי. אם אינם חשודים בדבר כזה, לקרוא להם "משתמטים" לפני הכל מעיד על זלזול בחוק.

    האשמת המשוחררים משירות כאילו הם בעצם מרמים את המדינה, היא בדיוק כמו האשמת המובטלים ומקבלי הקיצבאות שהם עצלנים. זה הבון טון של הביטחוניסטים וזה של הנאו-ליברלים ושני הדברים הם ההפך משמאל.

  22. ליאור וגמן :

    מה שקורה בעולם הוא שיש מאפייה של תאגידים מערביים שמעוניינים לשלוט ולחזק את שליטתם במשאבי טבע ובאוכלוסיות בכל העולם, בכל מיני דרכים של מלחמה, מאבק בטרור, סיוע כלכלי, התאמה מבנית, ספקולציות בורסאיות וכדומה..

    מי שיודע את זה, מבין שאין בישראל משמעות לשמאל או ימין. יש משמעות למאבק עממי (מעמדי וציוני) למען ריבונותה הכלכלית של ישראל, למען היותנו עם חופשי בארצנו.

    לעומת כל זאת, את מציגה תמונת עולם מעוותת, לפיה הציבור אשם בבחירתו במנהיג כזה או אחר או בהליכתו בשיטה כלכלית ניאו ליברלית.
    ברור הוא הדבר כי לא העם הוא שבחר בכך כי אם התאגידים האמריקאים, מתוכנית הייצוב של 85 שהינדס סטנלי פישר ועד לאקדח הסרת ההשקעות שמוצמד היום לרקת שר האוצר כדי שלא יעיז להעלות לנובל אנרג'י את התמלוגים או המיסוי.
    כלומר, הן מנהיגי השמאל והן מנהיגי הימין משרתים אינטרסים של השליטים האמריקאים. אין להם ברירה, כל עוד הציבור לא מבין מה קורה ולא נאבק על חירותו.

    מה שדרוש הוא מאבק של שמאל וימין יחדיו למען ריבונותנו, למען זכויות האדם שלנו, למען זכויות האזרח שלנו, למען זכויות העובדים שלנו, למען שיוויון בחלוקת המשאבים בישראל ובעולם כולו.

    האם את מעיזה להכיר במאבק הזה? האם את מעיזה לצאת אליו?

    נראה לי שלא. הרבה יותר קל להתרפק על מדינת מפא"י בכיכר רבין ובדיוק אז להגיע להארה ש"דרכנו היא הנכונה".

  23. שוקי :

    "שמאלנים מהסוג שיש באתר הזה", "צאו מהבועה". תכף תפרסם בעיתון תמונה שלנו עם קרן על הראש.

  24. אלעד הן :

    יובל, שוב, לא תשכנע אותי להצטרף אליכם בטיעון "צריך להצטרף למשהו גדול ולהשפיע מבפנים" כי אתם לא זה (מפלגה רחבה אחפש בקדימה או בעבודה). אתה תשכנע אותי להצטרף אם אני ארגיש שיש גרעין משמעותי שאני מסכים איתו שניתן לבנות סביבו תנועה רחבה. כרגע אני רואה אנשים שאני מסכים עם עיקרי האמונה שלי (אתה, דבורה, אורי אמיתי) שעושים כל שביכולתם להגן על הצעות מאד בעייתיות של אלדד יניב ולא מסוגלים לשמוע ביקורת (גם המניפסט וגם ההצעות הכלכליות). זה לא נראה לי כמו בסיס בריא לשינויים.

  25. יובל דרייר שילה :

    סבבה. תמשיכו לגונן על הספין של אלדד יניב, שמשחק לכולנו על הגעגועים לסבא רבין, ולהדביק פוסטרים סרי-טעם על הקירות.
    בינתיים יש אנשים שעושים דברים בשטח. יש יום סולידריות עם שייח' ג'ראח ביום שישי, יש בניה מחדש של אל-עראקיב, יש מאבק על תמלוגי הגז – מטרה חשובה מאין כמוה, ויש אינספור מאבקי עובדים רדיקלים של כוח לעובדים ועוד.
    בין זה לזה לזה יש מפלגה וחצי שאפשר להתפקד אליהן כדי ליצור שינוי עמוק ולא שטחי, כדי לסלול דרך ולא רק להתרוצץ ממקום למקום. עובדי השמאל הלאומני ממילא ילכו הביתה כשלאלדד יגמר הכסף, ואז אפשר יהיה לחזור לעשות עבודה פוליטית אמיתית.

  26. יובל כץ :

    אתה לא עושה לי טובה אם אתה מצטרף או לא, השמאל הלאומי זה סך האנשים, סך הפעילים וסך התומכים, לא אדם אחד.

    מי שלא מצטרף שיצור אלטרנטיבה אבל שבסוף, בסוף יהיה גוש מספיק גדול בשביל ליצור שינוי מהותי, ככה זה בשיטה דמוקרטית, בלי זה אנחנו משאירים את הבמה לימין.

  27. ק. טוכולסקי :

    ל-25, צודק אבל זה לא מספיק. את כל המאבקים צריך לתעל לארגון מחדש של השמאל, האמיתי לא זה שמתחזה בחסות אלדד יניב לשמאל.בלי ארגון פוליטי אחד שיוכל לגרוף את הרווח הפוליטי מכל המאבקים הצודקים כל ההשקעה תרד לטמיון.

    ליובל כץ, צר לי לא מצטרפים למפלגה בלי לדעת מהי, אחרת מקבלים קדימה ונגזרות של קדימה כמו השמאל הלאומי שהוא לא שמאל ולא לאומי.אתה חוזר על הטענה השיקרית שאין לנו הצעות פרקטיות מתוך ציפיה שחזרה עליה מספר פעמים מסוים יהפוך אותה לאמת, זה לא יקרה. יש פה הצעות לרוב, חלקם בהסכמה די רחבה על מספר גורמים. זה עוד הבדל חשוב בין גופים ס"ד קיימים לבין השמאל הלאומי עלאק, הם עשו עבודה רצינית ולא רק טוו ספינים.

    צריך להתארגן לגוף גדול בעל מכנים משותפים ברורים ועם בסיס אידיאולוגי לא למפלגת פוסטר חדשה של אנשי ימין מרכז שמקווים לגנוב את קולות השמאל.

  28. ליאור וגמן :

    מה שקורה בעולם הוא שיש מאפייה של תאגידים מערביים שמעוניינים לשלוט ולחזק את שליטתם במשאבי טבע ובאוכלוסיות בכל העולם, בכל מיני דרכים של מלחמה, מאבק בטרור, סיוע כלכלי, התאמה מבנית, ספקולציות בורסאיות וכדומה..

    מי שיודע את זה, מבין שאין בישראל משמעות לשמאל או ימין. יש משמעות למאבק עממי (מעמדי וציוני) למען ריבונותה הכלכלית של ישראל, למען היותנו עם חופשי בארצנו.

    לעומת כל זאת, את מציגה תמונת עולם מעוותת, לפיה הציבור אשם בבחירתו במנהיג כזה או אחר או בהליכתו בשיטה כלכלית ניאו ליברלית.
    ברור הוא הדבר כי לא העם הוא שבחר בכך כי אם התאגידים האמריקאים, מתוכנית הייצוב של 85 שהינדס סטנלי פישר ועד לאקדח הסרת ההשקעות שמוצמד היום לרקת שר האוצר כדי שלא יעיז להעלות לנובל אנרג'י את התמלוגים או המיסוי.
    כלומר, הן מנהיגי השמאל והן מנהיגי הימין משרתים אינטרסים של השליטים האמריקאים. אין להם ברירה, כל עוד הציבור לא מבין מה קורה ולא נאבק על חירותו.

    מה שדרוש הוא מאבק של שמאל וימין יחדיו למען ריבונותנו, למען זכויות האדם שלנו, למען זכויות האזרח שלנו, למען זכויות העובדים שלנו, למען שיוויון בחלוקת המשאבים בישראל ובעולם כולו.

    האם את מעיזה להכיר במאבק הזה? האם את מעיזה לצאת אליו?

    נראה לי שלא. הרבה יותר קל להתרפק על מדינת מפא"י בכיכר רבין ובדיוק אז להגיע להארה ש"דרכנו היא הנכונה".

  29. השמאל הלאומי: יהיה בסדר :

    לנועה, ובעיקר לדבורה.
    (נכתב אחרי פרסום תגובה 13)
    את משבחת את דבורה כי כתיבתה פשוטה וצודקת ו"בלי התפלספויות פרשת את השורש של הבעיה ומכך את שורש הפיתרון". על תוצאות חוסר ההתפלספות, המאוד לא מוצלחות, אני רוצה להעיר.
    נועה, דבורה "פרשה את שורש הבעיה"? זה בדיוק מה שהיא לא עשתה. אין פילוסופיה אבל יש תחליף גרוע- הפומפוזיות: קריאה "להקים כאן חברת מופת", אבל בפועל צמצום המטרה לכדי: "השמאל הלאומי מונחה על ידי תפיסת זכויות חברתיות. לכול אזרח במדינה יש את הזכות לשירותים מסויימים ושווים בלא קשר להכנסתו."
    השיח המסתפק בזכויות חברתיות לשירותים מסויימים (!), הוא השיח שמעלים את העיקר- המלחמה בפערים. והיא בהכרח תצטרך לקדם את החלשים תחילה. הדיבור המסתפק בשירותים מסויימים שווים יכול היה להגיע רק ממי שלא הבהיר לעצמו, ולנו, את שורש הבעיה. וכבר העירו לפני על החפיפניקיות בפתרון של הפריפריה נוסעת למרכז.
    לסוציאל דמוקרטיה יש ניסוחים אחרים לגמרי, למשל :
    * קיומם של אנשים חופשיים החיים בשוויון בחברה סולידרית היא מטרתו של הסוציאליזם הדמוקרטי.
    * חופש הוא לא רק משעבוד, אלא הוא היכולת המלאה להשתתף בדיון, ולהחליט בשאלות ציבוריות שעל הפרק יחד עם אחרים.
    * שורשיה של כל עוצמה בחברה נטועים בכל אלה המהווים יחד את החברה. לעולם אין לאינטרסים כלכליים את הזכות להגביל את הדמוקרטיה; לדמוקרטיה שמורה תמיד הזכות לקבע תנאים לכלכלה ולהגביל את פעולת השוק.
    * וכן, חלוקת האחריות בין עסקים פרטיים לסקטור הציבורי במרחב הכלכלי, ובין ארגונים ופרטים, מכוונת להבטיח רווחה חומרית(wealth) , חלוקת הכנסה הוגנת וראויה, וחיסולו והעדרו של העוני.

    אנא שימי לב: לא הזדמנות שווה, שתוצאתה הידועה היא אי-שוויון, אלא ההישג הנחשב- חלוקה ראויה של ההכנסה כדי להבטיח אמצעים מספיקים לחיים של משמעות.

    ויש עניין מרגיז נוסף. בעקשנות משתמטים אנשי השמאל הלאומי מהתייחסות לעניין המימון.
    בקטע הזוי במיוחד, החוזר פעמיים, נכתבו מחדש תולדות המדינה: "כשבן גוריון חולל שתי רפורמות ענקיות (חינוך וביטוח פנסיוני), הוא לא שאל את האוצר אם יש כסף, כי הוא ידע שאין כסף".
    אחד: בושה למי שמנפנפים בראש חוצות על לימודיהם בפו"מ, ולא מזכירים שהביטוח הלאומי התאפשר אז בזכות הגיל הצעיר הממוצע במדינה, ומבלבלים בין צבירה פנסיונית המתנהלת במהלך כל שנות העבודה לשיטת הביטוח הלאומי, המשלם מתוך הגבייה השנתית השוטפת. ותקראו בהיסטוריה מי הצליח סוף סוף לשכנע את מפא"י בנחיצות העניין.
    שניים: חינוך בלי כסף? בדיחה עצובה ומרגיזה: בטח בלי כסף. כי מרבית האמצעים להשקעות הפיתוח במדינת ישראל (ולא מעט גם להוצאה השוטפת) בתקופה ההיא, כולל ההשקעה העצומה במערכת החינוך, באו ממענקים חד צדדיים. בעיקר מתרומות יהודי אמריקה והקצבות ממשלתה. אפילו בן גוריון הגדול והנורא לא יכול היה להניח ולו כף חול אחת להכנת טיח במבנה בית ספר חדש ללא אמצעים אלה.
    אבל דבורה אומרת, בביקורתה על האוצר, שצריך "להוביל שינויים רחבים יותר באופן חלוקת המשאבים במדינה". אז לְמה להתייחס? ללא צריך כסף, או לחלוקת המשאבים – קרי, לשאלת המימון.

    ולבסוף:
    מימון חברת המופת מחייב הפיכה של המשטר במדינה, לא בכוח הזרוע אלא בתפיסת חיים כוללת. לא ניתן להגיע לכך רק באמצעות קירוב לבבות. לכן העדר התשובה כיצד תמומן חברת המופת, איננו סתם איזה חוסר שנוצר תוך כדי תנועה, ויתמלא לכשירווח, הוא עולה לכדי שגגה חמורה. "יהיה בסדר" (דבורה: המשכה של השיחה עם איתי בוודאי יובא כאן בעתיד. **כולל כיצד מממנים את אותה מהפכה**), איננו יכול לבוא במקום הסבר מניין יבואו האמצעים לקידום החזון הנוצץ החברתי, שמבטיחים לנו בשמאל הלאומי.

    נגה תדמר

  30. שוקי :

    מסכים עם טוכולסקי.

    ואני אנצל את ההזדמנות כדי להוסיף משהו משלי. מאז שנת 1985, ישראל מגדירה את עצמה כמדינה "יהודית ודמוקרטית".

    יש מי שחושבים שיש סתירה פנימית במושג הזה, כי הם מפרשים אותו כמו הימין: יהודית=שייכת ליהודים.

    אני חושב שזו פרשנות מסורסת ושגויה. "דמוקרטית" לא אומר "שייכת לדמוקרטים", אלא כפופה לערכים דמוקרטיים.

    באותו אופן, "מדינה יהודית" איננה מדינה ששייכת ליהודים בלבד או שליהודים יש בה זכויות יתר, אלא מדינה שמניעים אותה ערכים יהודיים.

    לדוגמא: מדינה שמגנה על הגר, היתום והאלמנה; מדינה שאינה מתירה הלנת שכר; מדינה שמכבדת "אב ואם", את הקשיש והזקן.

    אגב, אני חושב שהדמיון בין "שמאל לאומי" ל"יהודית ודמוקרטית", אינו מקרי. פשוט, הפרשנות שמוענקת במניפסט דנן ל"לאומי" או "ליהודי", דומה יותר לפרשנות הימנית מאשר למה שאנחנו מכירים כשמאל.

    לכן, השתלחות ב"משתמטים" היא מרכיב טבעי של מסמך כזה. לכן, באופן אירוני, הוא תוקף חרדים ומתנחלים ברטוריקה שמזכירה את הימין.

  31. דנדו דוד :

    יובל שלום, שלי יחימוביץ היא מנהיגה דגולה דווקא בגלל שהיא בוחרת לעסוק כמחוקקת בתחום הכלכלי.
    זה התחום המוזנח והמפוקר ביותר שקיים. לא כל אחד חסר ניסיון ויכולות מוכחות, או שלפחות יש כאלו עם ניסיון ויכולות מוכחות גדולות ממנו צריך לעסוק בתחום הבטחוני.
    הביטחוניזם הוא מחליזם. צריך לרדת מהעץ הזה. צריך קצת יותר חברתיזם וכלכליזם כדי להיות "שמאלן" נאור בסגנון השמאל הלאומי.
    לא צריך לכתוב מאה עמודים כדי להגיד "צריך לצאת מהשטחים או בהסכם או חד צדדית" – הנה, כתבתי את זה במשפט אחד.

    אתה והכותבת נפלתם קורבן לאדם שמבקש לבנות לעצמו כח פוליטי שמבוסס על שקר, אותו יוכל לנתב בעתיד כדי לקבל ג'ובים פוליטיים ואחרים ולייצר קשרים. אתם פשוט מנוצלים, מבלי לפגוע כמובן.

    אתה רוצה להשפיע מבפנים? אתה צודק.
    בוא, תנסה להגיע פעם אחת. מה תפסיד?
    http://www.shelly.org.il/node/4062

  32. ק. טוכולסקי :

    ובל
    המצע של הליכוד יותר שמאלני משלכם וגם לליכוד אני לא מתכוון להצטרף.
    ערימת כלומניקים שכמה אנשים טובים תמימים בתורגייסה חסידים שוטים, זה לא בדיוק מפלגה רחבה שצריך להשפיע בה מבפנים.

    בקצרה אם לא איחוד השמאל מחד"ש וימינה אז עדיף מרצ למען האמת עדיף היה להתפקד לעבודה או לקדימה…מאשר להצטרף לכלום הזה שדרך אגב כמו שהוכיחה ההפגנה המגוכחת שלכם נגד מתנחלים בירושלים די גוסס.

    בהקשר זה, אתה כל הזמן אומר תגידו מה כן, מהשמאל הלאומי שמענו רק מה לא, לא מתנחלים, לא חרדים, לא משתמטים. רק מגחיך אותכם יותר.

  33. אלדד יניב :

    לא מגייסים אף אחד בכח. מי שרוצים שותפות, ברוכים הבאים. מי שרוצה לעקוב ולהציץ, בכיף. בקרוב תוכניתנו המלאה, כולל איך מממנים, כולל השלמות כתוצאה מההערות הנבונות במיוחד של חלק מהמעירים. נמשיך בדרכנו בלי פחד מהכישלון, בו התנסנו לא מעט, ומקסימום נצליח. ואז יש סיכוי לשנות את ישראל. כי אין לנו ארץ אחרת.

  34. עמית-ה :

    דבורה
    על פניו נראה שאם השמאל הלאומי יגיע לכנסת ואת תהיי חברת כנסת אנחנו נרוויח.
    כפי שאנחנו מרוויחים מעובדת היותה של שלי יחימוביץ' חכ"ית. כפי שאנחנו מרוויחים מעובדת היותו של חיים כץ ח"כ.
    בקיצור אפשר למצוא נציגי ציבור שבאמת מייצגים את הציבור בכל המפלגות, לכן זאת לא סיבה לתמוך בשמאל הלאומי.
    איך תתפתח התנועה ומה תעשה קשה לדעת והדברים שהתפרסמו עד היום לא מעוררים ביטחון בדרכה.
    אני חושב שגם אנחנו כאן בעבודה שחורה נחכה ונראה, אני יכול להבטיח שאם התנועה תהיה סוציאליסטית ודמוקרטית אתמוך בה.
    כדאי לזכור שבניגוד למציאות הוירטואלית ברשת ובבורסה במציאות הדברים האלו מתפתחים לאורך הרבה שנים.

  35. יובל כץ :

    ק. טוכולסקי: קודם השמאל הלאומי אינה מפלגה היא התארגנות, היא לא מוצר מוגמר היא מוצר בהתהוות, לכן אפ רוצים שינוי משפיעים מבפנים ולא מבקרים מבחוץ כי זה לא יוצר שינוי, זה מקסימום מחזק את האגו.

    אם אתה פנאט סמולני אכן השמאל הלאומי אינה הבית שלך וגם לא רוצה להיות, אנחנו לא פנאטים ולהשוות אותנו לליכוד זו בורות שנובעת מקיצוניות.

  36. יובל כץ :

    זה כבר נכתב העבר אבל בשביל ק. טוכולסקי:

    כן לחלוקת הארץ עם או בלי הסכם שלום.
    כן לסיום הכיבוש על הפלשתינים.
    כן לפינוי מרבית ההתנחלויות.
    כן לחלוקת י-ם, שכונות פלשתיניות לפלשתין, יהודיות לישראל.
    כן לגבולות קבע.
    כן לצימצום פערים בין עשירים לעניים.
    כן לצימצום פערים בין מרכז לפריפריה.
    כן להשקעה בחינוך, רווחה, בריאות, תשתיות במקום בשטחים.
    כן למיסוי לפי שכר.
    כן להעסקה ישירה.
    כן להגבלת שכר המקסימום.
    כן לשירות צבאי/לאומי לכולם.
    כן לשותפות של כולם בחלוקת הנטל.

    יש מספיק כן? או שעדיין מדובר ב"מפלגה יותר ימנית מהליכוד"
    הזוי…

  37. שוקי :

    יובל, לפני שאתה קורא לאנשים בשמות, אני רוצה להזכיר לך שהגרעין הקשה של פעילי עבודה שחורה הם אנשים שהצביעו למפלגת העבודה ב-2006. לא ממש פנאטים שמאלנים, סתם אנשים בעלי השקפות סוציאל דמוקרטיות.

  38. שוקי :

    כן לחיים רמון, שכחת.

  39. ליובל :

    לאחר שתנקה את הטונים החריפים ואת ההאשמות (משני הצדדים), מה שמנסים לומר לך פה הוא שהאמירות הכלכליות אינן מספיק חדות, ודווקא במקומות שבהן יש אמירה חדה, אין בהכרח קשר בינה ובין ס"ד.

    בעוד שבנושא המדיני קל מאוד למקם את מי שמדבר על חלוקת ירושלים על הרצף בין עזמי בשארה לברוך מרזל, האמירה "כן לצמצום פערים בין עניים לעשירים" אינה מאוד אינפורמטיבית.

    לפקידי משרד האוצר ולמומחים שונים בעלי השקפות ניאו"ל או ניאו"ל-לייט יש תוכניות מאוד גרנדיוזיות לצמצום פערים בין עניים לעשירים ובין פריפריה ומרכז. הויכוח בינינו וביניהם הוא לא על השאלה האם צריך לשאוף לצמצום פערים אלא איך עושים זאת. טענתנו היא שהדרך שהם מציעים בסופו של דבר מרחיבה פערים, ובייחוד היא פוגעת מאוד באותם 80% מהציבור שאינם העשירון התחתון ואינם העשירון העליון.

    בנושא המדיני קל מאוד להבין מה ההבדל ביניכם ובין ביבי-ברק-ליברמן, ואילו בנושא הכלכלי הרבה פחות. לדוגמה, סעיף 5 בתוכנית שלכם (רכבת) נשמע דומה מאוד לאחת מתוכניות הדגל של ביבי, והאמירות על השתתפות בשכ"ל גיל רך ואוניברסיטה לפי מעמד כלכלי מזכירות מאוד את דו"ח שוחט והרפורמות שמנסה לקדם האוצר בנושא.

    איתי

  40. עמית-ה :

    שמעתם את אהודברק במחוז הקיבוצים?
    http://glz.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=66607
    גם הוא אמר את כל הכנים לפני עשר שנים ואת הכל כיסה במלחמת אל-אקצע.

  41. יובל כץ :

    אני מבין מה אתם רוצים, אתם רוצים תוכנית ברזולוציה של תקציבים עד לרמת המילימטר, אתם רוצים ספר שמפרט כל דבר ודבר, מצטער, כרגע עדיין אין, עובדים על זה, בסוף זה יהיה, כרגע זה ברמת העקרונות, זה מה שיש, תתמקדו בזה ולא במה שעדיין אין.

  42. שוקי :

    אני חושב שאנשים פה רוצים יותר פרטים בגלל חוסר האמון הבסיסי שלהם במי שעומד מאחורי התנועה הזו.

    אישית, אני לא רוצה מכם שום פרטים כי קראתי את המניפסט ונגעלתי מהרטוריקה המתנשאת והאלימה שלו. וגם הטון של התגובות שלך כאן, מר כץ, לא משהו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.