מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
ביבי נתניהו ויצחק הרצוג – שני צדדים, מטבע אחד
אלעד הן מיסו"ד בוחן את התנהלותו של השר יצחק הרצוג, ונאלץ לבשר כי ההבדל בינו לבין ראש הממשלה ביבי נתניהו כמעט ולא קיים
מזה זמן מה שיצחק (בוז'י) הרצוג רואה בעצמו את מנהיג הרוח החברתית במפלגת העבודה. ויש אפילו שמאמינים לו: הוא מציג פעלתנות במשרד הרווחה, שעל רקע ההזנחה בתחום נראית מאוד חיובית והוא אפילו מתנאה בסוג מסויים של תפיסת עולם חברתית מבית היוצר של הדרך השלישית: בראיון לשי ניב בגלובס פרש הרצוג את משנתו שכוללת חמלה משולבת בתמיכה בסיסית בהפרטות מבית מדרשו של נתניהו. הוא גיבה בראיון את טענות האוצר שהפרטת הקרקעות והרפורמה בתכנון ישפרו את מצבם של הזוגות הצעירים.
המגמה המשמעותית ביותר שעלתה בראיון זה ועולה מכל פעולותיו של הרצוג בזמן האחרון היא שהרצוג אמנם רוצה להעלות את תקציבי הרווחה, אך תומך בהעברת תקציבים אלה לעמותות ועסקים שיספקו את השירותים בפועל.
אותו שי ניב פרסם באחרונה מאמר ובו התייחסות נרחבת יותר לעבודתו של הרצוג במשרדו. מסתבר שפיו וליבו של הרצוג שווים, והוא אכן מעביר חלקים גדולים וגדלים מפעילות משרדו לעמותות ואף חברות עסקיות. ניב ציין במאמר שמשמעותו של מהלך זה היא בין השאר התנערות מיחסי עובד-מעביד ויצירת מחבוא להעסקה לא חוקית ונצלנית של עובדים, בינהים עובדים סוציאלים, מורים, מטפלים ועוד. כך, הופך משרד הרווחה להיות מפגע רווחתי בעצמו.
כדאי כמובן להזכיר, כי העברת שירותי האומנה, שיקום העיוורים, המעונות לילדים בעלי פיגור, הטיפול בקשישים ושאר שירותים חברתיים לעמותות מיועדות הינה הפרטה לכל דבר ועניין, גם אם בתחפושת מרוככת. במקום לספק את השירותים בעצמו, משרד הרווחה מאמץ את הטענה שהשירות הממשלתי הוא בזבזני, לא יעיל ומושחת, ומעביר את פעולותיו למפעילים חיצוניים שאחריותו עליהם היא פיקוחית בלבד.
אז מה בין בוז'י לביבי? על פניו, נראה שהרצוג עוסק בהפרטה מסוג אחר. נתניהו עוסק בהון גדול, בעסקים וטייקונים, בעוד הרצוג אימץ לעצמו נישה הרבה יותר ידידותית ונעימה, הרבה יותר חברתית ואכפתית. הוא מעביר שירותים חברתיים לארגונים שחלקם קמו בדיוק ליעוד זה ואינם מנוהלים למטרות רווח. חלק מארגונים אלה ניזונין מנדבת ליבם של אנשים ועסקים בארץ ובעולם.
אך הנה, נתניהו נרתם בדיוק למטרה זו. בדיווח מכינוס השולחן העגול שמטרתו היתה העלאת רמת התרומות בארץ: "ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש לאתר דרכים במטרה להעלות את שיעור התרומות בישראל. זאת לאחר שבדיון שהתקיים הערב התברר כי שיעורי התרומות בארץ נמוכים בהשוואה למדינות רבות בעולם המערבי." בין השאר, עלתה בכינוס הכוונה לתת הקלות נוספות במס ועידודים מבניים שונים לפילנתרופיה.
מה פשר דאגתו של נתניהו לשיעור התרומה במדינת ישראל? אין פשוט מכך, כמובן – נתניהו, עקבי בתפישתו הכלכלית, ממקם את מערכת הרווחה בישראל בתחום הפילנתרופיה והצדקה, כבכל כלכלה נאו-ליברלית. אם יש לממשלה אחריות על העניין היא לכל היותר אחריותו של אזרח מודאג שרוצה לראות יותר תרומות ואולי גם התנדבות של אזרחים לטובת מוכי הגורל. ודאי לא אחריות תקציבית ותפעולית.
והנה גם כאן, כמו בנושא הקרקעות, בוז'י וביבי נפגשים, ולמעשה מתמזגים לבלי הפרד. השוני ביניהם אינו יותר מהשוני בין החדק והזנב של הפיל. נכון, אם מסתכלים על אותה מדיניות רחבה משני כיוונים שונים אפשר בטעות לחשוב שמדובר במדיניות שונה. אבל הרי מי יזין את העמותות המפעילות את שירותי הרווחה המופרטים של בוז'י, אם לא התורמים של ביבי? מי יסביר שההפרטה של ביבי אינה סותרת איכפתיות חברתית אם לא בוז'י?
בשאיפתו של הרצוג להנהיג את מפלגת העבודה והשמאל הוא מניף את הדגל החברתי, אך החברתיות שלו משתלבת ומשלימה את סדר היום הנאו-ליברלי שמציע נתניהו. כל מי שרוצה לקדם מדינת רווחה צודקת בישראל צריך להתייצב כנגד הברית הזאת.
אלעד הן הוא חבר קבוצות הבחירה של המחנות העולים, חבר כוח-לעובדים וחבר יסו"ד (ישראל סוציאל דמוקרטית)
תגיות: אלעד הן, ביבי-נתניהו, הפרטה, יצחק-הרצוג, מדינת-רווחה
קישור קבוע
4 תגובות
Email This Post
28 ביולי, 2010 בשעה 10:12
מאמר טוב מדויק ונכון, מסוג המאמרים שצריך להפוך לפלאייר. ההבדל המהותי היחיד בין ביבי לבוז'י הוא שביבי רוצה פילנטרופיה בשביל הקלות מס ואילו הרצוג כנראה באמת מאמין בצדקה. כך או כך בוז'י הוא לא סוציאלדמוקרט הוא פשוט קפיטליסט שמרן.
29 ביולי, 2010 בשעה 11:32
מישהי שאני מאד אוהב כתבה כאן כבר
"השפן הקטן הלבן מבית הרצוג פוקס נאמן" אני חושב שזה קיצוני
יצחק הרצוג הוא פוליטיקאי ליברלי קלאסי- כלומר, כזה שעמדתו פתוחה לשכנוע הגיוני וצודק המגובה בהרבה כוח אלקטוראלי ו/או כסף
אני מאמין שלחץ אלקטוראלי (כסף, מה לעשות- אין לנו כל כך.. ריכוזיות ההון וכו) מתחיל להיות מורגש גם בנושא הפרטת שירותי הרווחה, ויש להרצוג הזדמנות מצויינת לקחת אחריות ולהשאיר ביקורת קטלנית כזו מאחורי גבו
29 ביולי, 2010 בשעה 12:22
כמו יולי תמיר, נראה שגם הרצוג, שהמקום שממנו הוא מגיע במקורותיו זה ליברליזם שמאלי שאמור בהחלט להבין את זכות ההתאגדות ועוד – הפנים את האידאולוגיה הנאו-ליברלית כאמת היחידה, בתקופה שבה גם רוב כמעט מוחלט של הציבור היה אחוז בה.
אנחנו מנסים להבהיר לו שהמציאות הזו השתנתה – יותר ויותר אנשים מתעוררים ממקסם השווא ושמים לב לעולם הנורא שהתהווה פה תחת ססמאות היעילות והחופש.
בפרט, הצעירים במפלגת העבודה רוצים לראות אותה מתחדשת כמפלגה סוציאל-דמוקרטית.
התנהלות של הפרטה והוזלת הרווחה על חשבון רמיסת עובדים שהופכים לנזקקים בעצמם איננה תואמת כיוון זה – והוא נקרא לשנות אותה.
15 באוקטובר, 2012 בשעה 0:34
מה שלא ברור לי בכל הניתוח הזה (וגם אם נכון בפני עצמו), הוא הצורך הכמעט כפייתי של כותבים שונים להשתמש בטרמינולוגיה לעומתית, מחצינה שעל גבול ההסתה –
בשביל מה ליצור את ההקשר הישיר בין בוז׳י ונתניהו (ולעניין זה, האיש עצמו לא חשוב והיה אפשר להחליף בוז'י בשלי, באותה מידה)? למה לחרחר ריב בתוך המחנה ובפרט שאין כול הצדקה להשוואה כזו ואין כול מקום לדימיון.
מה בקידום דיון מוצדק ונדרש על האופן בו מיושמת מדינות רווחה ראויה? מה רע בביקורת עניינית? למה נדרש המחבר לגלישה לפסים אישיים עד כדי פסילה והוצאה מהמחנה?!
לצערי, טורים מסוג זה רק פוגעים ברעיון אותו מחברו ניסה לקדם ומהטעם שמתמקדים בטפל ולא בעיקר – באדם ולא באידאה.
חבל.