במלאת חמש שנים ל"התנתקות" – פינוי גוש קטיף, מביע הראל לייבוביץ' סיפוק מהמהלך, אך מצר על כך שהטיפול בפונים עדיין כושל
מאת: הראל לייבוביץ'
עפ"י הלוח העברי, השבוע לפני 5 שנים החל פינוי גוש קטיף מיושביו היהודים בהתאם להחלטת הממשלה והכרעתה הדמוקרטית של הכנסת.
5 שנים לציון אחד המהלכים המורכבים הן מבחינה אסטרטגית אך גם מבחינה אנושית, שידעה מדינת ישראל ואזרחיה כולם.
תכנית ההתנתקות הייתה מהלך קשה וכואב לא רק למתנגדיה, אלא גם לתומכיה.
עקירת משפחות שלמות – אבות ואמהות, סבים וסבתות, ילדים וילדות שלא מכירים שום מקום אחר בעולם פרט לביתם האישי, מבצרם, בגוש קטיף. המראות של ההתנגדות, בעיקר אלו של הילדים הנסערים, החרדים לגורלם אשר לא ידעו מה צופה להם יום המחר, בבכי תמרורים מנסים ללא כל סיכוי להיאחז בביתם, ברכושם, היו מראות קשים ומרגשים מאוד.
5 שנים חלפו, והמלאכה טרם הושלמה. הטיפול במשפחות המפונים – אשר מתגוררות חמש שנים אחרי, באתר מגורים שהוגדר כ"זמני" היה לקוי ועודנו כזה. חובתה המוסרית של החברה שברוב קולות תמכה ועודדה את המהלך הזה, להשלים את המלאכה בהקדם ולפעול למציאת פתרון קבע למשפחות הללו תוך מציאת הדרך לשלב אותם בחזרה אל תוך החברה הישראלית.
אך שלא יהיו ספקות – הטיפול הלקוי במשפחות המפונים, אינו משפיע ואינו מלמד דבר על נכונות וצידקת המהלך בשעתו ועד עצם היום הזה.
תמכתי במהלך ההתנתקות לפני חמש שנים – אני תומך בו עד עצם היום הזה ואמשיך להחזיק בדיעה הזו גם בעתיד. ההתיישבות היהודית בשטח שלא היה מיועד כלל, גם בהסכם עתידי, להיות חלק ממדינת ישראל – סיכנה לא רק את אותם מתיישבים, שהאידיאולוגיה שלהם ואהבת המולדת מעוררת הערכה רבה, אך סיכנה גם חייהם של חיילי צה"ל ללא שום הצדקה. היא היוותה גורם מתסיס כנגד הצד השני – ומכשול להמשך התהליך המדיני, בזמנו וגם לעתיד כשיבוא.
שמעתי הבוקר עיתונאי, שסיקר את המהלך בהיותו תושב גוש קטיף אשר פונה גם הוא יחד עם משפחתו, והוא אמר: "הגיע אליי קצין שפינה אותי מביתי ביחד עם אשתו. אשתו ביקשה ממני שאסלח לו ואומר לו זאת. אמרתי לה שאני אכן סולח לו, אך אינני בטוח כי הוא – יוכל לסלוח לעצמו אי פעם".
אני אומר לאותו עיתונאי ולכל אותם מתחסדים – לחיילי צה"ל, הקצינים והחיילים ולשאר אנשי כוחות הביטחון – אין על מה להביע התנצלות על חלקם בפינוי גוש קטיף בהתאם להחלטת הממשלה.
להיפך, מי שלקח חלק במהלך היסטורי שכזה – הירואי של ממש, יכול לחוש גאווה שעמד במשימה והשיג את יעדיה כולם, ללא נפגעים ובניגוד לכל התחזיות השחורות של אחרית הימים, אותם ניבאו וחזו המתנגדים למהלך.
עלינו לחוש גאווה, כחברה דמוקרטית שלמרות המהלך המורכב והקשה הזה – החברה שלנו יציבה, ויסודותיה הדמוקרטיים איתנים, ושלטון החוק בה נשמר – ואל לנו להתנצל על כך שהכרעה דמוקרטית ולגיטימית, הושמה בהצלחה.
אין כל ספק, כי לאחר שביצעה ישראל את ההתנתקות מרצועת עזה – ציפינו שהצד הפלסטיני יבצע גם הוא מהלכים מכריעים על מנת להתקדם בצעדי ענק בתהליך המדיני עם ישראל. זה לא קרה. גם היום אנו נמצאים בקיפאון מדיני, וכדרך הטבע המצב הזה עלול לעורר מחשבות על מהלכים חד צדדיים נוספים.
כמי שתמך בהתנתקות בשנת 2005 וכפי שציינתי, תומך בה גם היום – אינני רואה את מדינת ישראל מבצעת מהלכים חד צדדיים נוספים בשלב הזה, כל עוד לא מקיימים הפלסטיניים את חובתם לתהליך המדיני.
יכול בהחלט להיות שבעתיד, שלעת עתה אינו נראה לעין, תצטרך מדינת ישראל לבצע ויתורים כואבים נוספים – זה חלק מתהליך מדיני אמיתי, כנה ובר-קיימא לדורי דורות. כשנגיע למעמד הזה – נצטרך לשקול זאת וכאומה מאוחדת ודמוקרטית, לקבל הכרעה אשר תשים לנגד עיניה את טובת המדינה, העם והדורות הבאים.
5 שנים להתנתקות, אני מרגיש חרטה רק על אופן הטיפול במשפחות המפונות אך לא מעבר לכך – אינני מתנצל על המהלך הנכון והחשוב שביצעה ממשלת ישראל לפני חמש שנים בעוז, בנחישות רבה וברגישות.
Tags: הראל-ליבוביץ', התנתקות, מתנחלים, פלסטינים, צהל
מדי שנה מפונות בישראל כמה אלפי משפחות של מי שלא הצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתא, רובם משפחות חלשות יחסית, איש לא דואג להם למרות שגם הן מאבדות את ביתם, מבצרן, עולמן.
אף אחד גם לא מוכן לתת למשפחות מפוני המשכנתא כסף ביד או כל תחליף אחר.
חמש שנים לאחר ההתנתקות לי אין סימפטיה. צר לי, אבל אבא שלי ואחיו ואח של אמא שלי עבדו וגרו בסיני, אח של אמא שלי חי שם עם משפחתו ופונה, הוא לא דרש לגור עם כל החברה בשכונת וילות ליד הים במרכז הארץ, הוא קיבל כסף והלך בשקט הביתה. הוא לא ירק על חיילים ולא ניהל קמפיין של שנאה כנגד הלגיטימיות של המדינה. אבא שלי לא חיכה לסוף, הוא יכל, אבל כבר ב-1978 הוא פשוט חזר מסיני.
אנשי גוש קטיף יכלו לקבל כסף ולהתחיל את חייהם מחדש. הם גם יכלו להתיישב בפריפריה ולקבל אדמה מכסות מים ועובדים זרים. חלקם בחרו לנקוט במדיניות תג מחיר בכדי להראות כמה פינוי יעלה. חלקם פשוט רוצים לסחוט את המדינה ולקבל אדמות במרכז הארץ. הם אחראים לסחבת בטיפול בעניינם.
מעבר לכך, יש לי קושי להזדהות עם מי שבחרו מרצונם להיות קולאקים בגטו הגדול בעולם. כל מפעל ההתנחלות בעזה היה מראשיתו לא מוסרי לחלוטין.
אני חושב היום מה שחשבתי לפני 5 שנים, היה צריך לתת לאנשים פיצוי כספי על רכושם וסיוע להתיישבות מחדש במקומות דומים בפריפריה, למרות הסחטנות המגעילה של מפוני עזה כלפי המדינה.
קטרזיס מפוקפק
שורותיו של ליבוביץ' טוב היה אילו לא נכתבו כלל. אין צורך לציין אירוע טראומטי באמצעות מילים של התחסדות. ההתנתקות היתה ונותרה מהלך שגוי וככל שאנו מתרחקים ממנה יותר, כך הולכת ומזדקרת עובדה זו לעינינו בצורה מוחשית, מקיפה וברוה יותר. אין ספק שהיו למהלך גם היבטים חיוביים. אלה קשורים בעיקר בכך שחיילי צה"ל אינם נמצאים בשטח דרך קבע, ואינם נתונים לאיום טרור/גרילה מתמיד. אף שגם לטרור יש פתרונות מסוגים שונים (כפי שמוכיח המצב באיו"ש וגם במקומות אחריםצ בעולם), מבחינת חיילי צה"ל, אך לאו דווקא מבחינת מדינת ישראל – טוב יותר כך. תוצאה חיובית שניה, לכאורה, היא צמצום העליות של הנוכחות הפיסית בעזה. אולם גם כאן יש להעיר שבחשבון הכולל, עלות הפינוי, עלות ההערכות מחדש, עלות המיגונים שנבנו מאז בכל רחבי עוטף עזה, המגיע כיום עד אשדוד ופאתי באר-שבע, עלות מערכות ההגנה המפותחות חדשות לבקרים בכדי להתמודד באיומים החדשים – ומעל לכל עלויות מבצע "עופרת יצוקה", כלל לא בטוח שהחסכון אכן משתלם; קרוב מאוד לוודאי שדווקא ההיפך הוא הנכון.
אמירה אחת לייבויץ' מטרידה במיוחד. הוא אומר: " תמכתי במהלך ההתנתקות לפני חמש שנים – אני תומך בו עד עצם היום הזה ואמשיך להחזיק בדיעה הזו גם בעתיד". אמירה זו מטרידה משום שבה מתגלה ומתגלם היסוד האמיתי של עמדותיו של לייבויץ' בסוגיית ההתנתקות, וכנראה גם ביחס לכל שאלת ארץ-ישראל וציונות בימינו: דוגמה אידיאולוגית, קיבעון מחשבתי וחוסר יכולת ונכונות להעריך מציאות פוליטית עפ"י עובדוןת ולא עפ"י הרהורי לב. זה רע, זה מסוכן וזה הרסני.
עתה לנימוקיו הפרטניים:
– החלטות הממשלה והכנסת;
דמוקרטיה אינה הסדר של נוחיות. נכון שמבחינה פורמלית ניתן לתפלל גם את הדמוקרטיה, כפי שעשה שרון בעניין ההתנתקות, אבל זו אינה דמוקרטיה במיטבה אלא דמוקרטיה של "תרגילים מסריחים" כפי שכונו מהלכים מסוג זה בעבר במקומותינו. כאשר זוכרים שרון "ציפצף" על משאל המתפקדים בליכוד לאחר שהתחייב לקבלו, שיזם את המהלך כולו ככל הנראה כצעד להתחמק מלחצן של חקירות פליליות, שפיטר שרים ממשלתו רק בכדי שיוכל ליצור מראית עין של הסכמה בממשלה לתכנית שרבים התנגדו לה, אבל לא הרהיבו עוז לעמוד בגלוי על דעתם ושבדיעבד ברור לכולם שהתמקדות בתכנית ההתנתקות קרעה קרע חמור בעם שעדיין איננו רואים מלוא השלכותיו, והביאה את צה"ל לכשלון הצבאי הגדול בתולדותיו אחרי מלחמת יום הכיפורים – מלחמת לבנון השניה, ספק אם יש להתפאר בדמוקרטיה בעלת ציביון כזה והישגים כאלה. (הכנסת היתה ינשארה חותמת גומי של הממשלה, ומשהעביר שרון ברמיה את החלטותיו בממשלה, אמרה הכנסת אחריהן "אמן" מלאכותי, ולא5טרחה לבדוק את מלוא המשמעויות וההשלכות, כפי שהיא חייבת לעשות כמפקחת על עבודת הממשלה.
– מבחנו של מהלך מדיני-צבאי הוא במידה שבה השיג את המטרות שנקבעו לו מראש.
בתכנית ההתנתקות "ברח" שרון ורחו רבים מתומכיו מכל נסיון לנמק את צדקת התכנית ולהסביר מטרותיה; מה שנאמר, כפי שעושה גם לייבוביץ' היה מס שפתיים במקרה הטוב, ודברי שקר או הבל במקרה הפחות טוב.
הישגי התוכנית עד כה הם:
— השתלטות החמאס על עזה
— הפיכת עזה לביס קדומני של טרור בחסות איראנית
— המשך הירי והאיומים מעזה על ישראל, ובכלל זה ההסתבכות בפרשת שליט.
— שסע לאומי חדש
— פעיעה ביכול ההרתעה ובכושר הלחימה של צה"ל
— מבצ "עופרת יצוקה"
— טיפול לקוי ביותר במפונים היהודיים שיש בו כמעט כל פאן אפשרי של פגיעה בזכויות הפרט והאזרח שלהם או של רובם.
— פגיעה באמון הציבור בממשלה ובכנסת
— נזקים כלכליים גבוהים בהרבה (פי 4 עד 5 ) מכל מה שהוערך ערב המהלך ודווח לציבור.
— החלשתהסיכוי להגיע להסדר מדיני עם הפלשתינאים (למי שסבור שהיה אפשרי מלכתחילה) בגלל הפיצול הפנימי בתוכם ובגלל הפגנת החולשה של ישראל בעצם המהלך ולאחריו.
עד היום לא ברור למה בדיוק חתר שרון במהלך זה, אבל ברור שלא לתוצאות אלה. אם חתר לתוצאות אלה, ספק אם היה מיושב בדעתו בשעה שקיבל את ההחלטות על ההתנתקות (עוד שאלה לגבי אופיה ומהותה של הדמוקרטיה הישראלית, מעבר לסיסימאות)
-ההתנתקות עברה בשקט…
נכון היא עברה בשקט משום שהמחנה שנפגע ממנה יותר מכל החליט להבליג. אין בטחון שכך יהיה גם אם יחזור מנהיג הזוי אחר על הרעיון לממש פארסה מדינית-צבאית דומה בעתיד. ההנחה שבדמוקרטיה ניתן לקבל כל החלטה בכל נושא באמצעות רוב פורמלי, מקרי, ומניפולטיבי היא לא רצינית. דמוקרטיה היא צורת משטר במדינה, ויסודה בטכניקה של קבלת החלטות באמצעות רוב. על המכניקה הדמוקרטית מוסיפים גורמים ליברלים, ניאו-ליברלים, קונסטרוקטיביסטים ופוסט-מודרנים תילי תילים של תוספות תוכן שמטשטשות את היסוד האמיתי של הדמוקרטיה. תנאי למשטר דמוקרטי הוא קבלת מרות המדינה וכדי שזו תתקיים, חייבת המדינה להיות אטרקטיטבית לפחות לרוב אזרחיה. תכנית ההתנתקות הביאה את כולנו קרוב מאוד לגבול שבו חלקים משמעותיים מהציבור היהודי במדינה יפסיק לראות בה פתרון המיצג את שאיפותיו הלאומיות, האתניות, התרבותיות והחברתיות. כשיתרחש תהליך כזה, תהיינה התוצאות שונות לחלוטין מאלה שראינו בהתנתקות. כדאי מאוד שלא נגיע למבחן מסוג זה; אין שום יסוד להנחה שמה שהיה הוא גם מה שיהיה…
בין אם לייבוביץ' מסכים להביע חרטה ובין אם לא, תכנית ההתנתקות, כפי שהראיתי קודם, מנקודת המבט של מה שהשיגה עד כה, וממה שמסתמן לפחות לטווח הקרוב, היא לא הצלחה הירואית, אלא כישלון קולוסאלי; חרטה אינה משנה זאת כמלוא הנימה.
עוד הנחת יסוד של לייבוביץ' ושל החושבים כמוהו שמקבלת מכת מוות באמצעות אירועי תכנית ההתנקות היא ההנחה שהמחלוקת הישראלית ערבית היא על פרורי טריטוריה, ואם נפנה חד-צדדית שטח זה או אחר, יווצרו באחת התנאים להסדר מדיני – עורבא פרח! ההתנתקות לא קידמה את תהליך השלום, כשם שויתורי אוסלו לא עשו זאת וכשם שהיציאה מלבנון לא עשתה זאת. יסודות הויכוח עמוקים הרבה יותר וכל עוד לא יחולו בהם שינויים בשני הצדדים, לא יתקדם התהליך. בלי שינויים מהותיים אצל הערבים בגישתם לישראל במרחב ולהסר עם ישראל, כל ויתור טריטוריאלי הוא ביזבוז של :"קלפי מיקוח" במו"מ, הוא שגיאה אסטרטגית היה והתהליך יכשל והוא חבלה בלכידות הלאומית שלנו, חבלה שיכולה להיות קטסטרופלית. המועצה למניעת תאונות פרסמה בעבר סיסמא שנועדה להעביר מסר לנהגים פזיזים: "החיפזון בדרכים -אסון". סיסמא זו נכונה שבעתיים בדרכים המדיניות , היא נכונה ביחס לדרכי החשיבה, המעשה והערכת התוצאות – גישתו של ליבוביץ' לוקה בכולם.
שלום ל. רפי,
אנא טול קורה…
"דוגמה אידיאולוגית, קיבעון מחשבתי וחוסר יכולת ונכונות להעריך מציאות פוליטית עפ"י עובדות ולא עפ"י הרהורי לב. זה רע, זה מסוכן וזה הרסני."
הדברים הרעים בהתנתקות החלו שנים רבות לפני שהתחוללה, הם החלו בהתישבות ברצועת עזה, התישבות שנועדה "לרמוז" לערבים החיים שם ש"יתפנו מרצון" רמז שבא ממקום של "דוגמה אידיאולוגית, קיבעון מחשבתי וחוסר יכולת ונכונות להעריך מציאות פוליטית עפ"י עובדוןת ולא עפ"י הרהורי לב." ואכן זה היה רע, זה היה מסוכן (סיכון שהתממש בחיי אנשים רבים) וזה היה ונותר הרסני.
"דוגמה אידיאולוגית, קיבעון מחשבתי וחוסר יכולת ונכונות להעריך מציאות פוליטית עפ"י עובדות ולא עפ"י הרהורי לב." היו גם הבסיס לאמונה ש"זה לא יקרה"… אמונה שטופחה על-ידי מנהיגים לא אחראיים, בדומה למה שהיה בפתחת רפיח, שם הייתי, ראיתי ולא אהבתי. גם זה היה רע, מסוכן והרסני.
"דוגמה אידיאולוגית, קיבעון מחשבתי וחוסר יכולת ונכונות להעריך מציאות פוליטית עפ"י עובדות ולא עפ"י הרהורי לב." אלה היו גם בבסיס ההחלטה לעשות את ההתנתקות חד-צדדית לא מפני ש"לא היה עם מי לדבר" אלא מפני שמי שהחליט ובצע רצה שלא לדבר, רצה שזה יהיה רע בכדי להטביע נחישות נגד פינויים בעתיד.
זה היה ונותר רע, זה היה ונותר מסוכן, זה היה ונותר הרסני.
לקסי
הראל לבוביץ הנכבד
מדוע אתה מצטער רק אופן הטיפול במשפחות ולא על הסבל העצום של תושבי הדרום: שדרות, אופקים, נתיבות, קיבוץ סעד ואחרים?
התושבים פוחדים כל הזמן מפצמרים קטיושות וכן מחדירת מחבלים מתאבדים לבתיהם. נה שעובר עליהם זה ממש סיוט מתמשך.
הרי הרשות הפלסטינאית (כולל הנהגת חמאס) הכריזו לאחר מבצע עופרת יצוקה ( שגם הוא קרה לאחר הנסיגה המוצלחת) שהם מפסיקים את ההתקפות על ישראל. אבל בפועל – הם מבריחים במנהרות טילים, פצמרים, וגם חומרי נפץ.
אז אם לזה אתה קורא הצלחה כנראה שאינך נותן לעובדות המוצקות לבלבל לך את האופוריה והזחיחות יוצאת הדופן שלך בעניין הפינוי
אני רוצה ראשית להודות להראל על הדברים שכתב.
הייתי בגרעין שהקים ישוב בסיני (באזור מדברי) אני עזבתי ב-1979 חברי לגרעין עזבו כמה חודשים אחרי, הם לא חיכו ולא התנסו בטיפול העלוב של המדינה.
הם הלכו והקימו מושב עובדים בנגב עם עזרה מינימלית ולא קיבלו פיצויים.
אני שמח שפינו את רצועת עזה, אני מצטער שעשו זאת באופן חד צדדי.
ומניח שעשו את זה בכדי לצרוב את התודעה הישראלית (להזכירכם גם בפינוי ימית בוצע הרס מיותר ע"י אריק שרון)
אני מצטער שהעבירו את השלטון לידי החמס ומניח שעשו זאת בכדי לפרק את המדינה הפלשתינאית לשתי ישויות נפרדות ועוינות.
אני מזדהה עם סבלם של המפונים, העובדה שאנחנו מתייחסים אליהם באופן הבלתי מוסרי בו אנחנו מתייחסים לכולם – עובדים מיובאים,
פליטים, פלשתינאים בשטחים, פלשתינאים בישראל ועוד ועוד, נוראה בעיני.
אני יודע שמעבר לחוסר המוסר שלנו אנחנו גם אימפוטנטים ולכן גם אילו רצינו עדיין היו המפונים עוברים סבל מיותר.
כל הדברים האלו מצערים מאוד ורק מדגישים את המלאכה הרבה הניצבת בפנינו כשאנחנו באים לשפץ את החברה הישראלית.
לרפי,
את המחלוקת בעניין ההתנתקות בוודאי לא נפתור פה (אני אישית חושב שתועלתה, גם היום, רבה מנזקה – אבל ברור לי שאני וחברים אחרים שכותבים פה שייכים כרגע למיעוט בציבור הישראלי), אבל יש צורך להעמיד דברים על דיוקם. ההתנתקות לא הושגה בעזרת "רוב פורמלי, מקרי ומניפולטיבי". מהבחינה הזאת יש לפחות 2 מבחנים שמבדילים אותה מהסכמי אוסלו: היא זכתה לתמיכה של רוב מובהק בציבור בעת ההחלטה עליה והביצוע (רוב של 80 חברי כנסת זה לא "תפלול הדמוקרטיה"). ומה שחשוב יותר, היא "אושררה" בבחירות שלאחר מכן כאשר תומכיה זכו לניצחון ומתנגדיה להפסד צורב. התמיכה הזו באה למרות שלציבור האינטיליגנטי היה ברור שההתנתקות לא תביא לחיסול הטרור מהרצועה (ואף אחד גם לא הבטיח את זה, למרות סיפור המעשיות שמפיצים היום)
גם האמירה שלך על "ביצוע ההתנתקות כדי להימנע מחקירות פליליות" היא, איך נגיד, אגדה – שכיום יש לה אחיזה הולכת וגוברת בציבור בגלל הדחיפה שנותנים לה גורמי-ימין שונים והעמדה הרווחת לפיה ההתנתקות הייתה כישלון.
לסיום אומר כי גם אם להתנתקות היו השלכות שליליות (והיו לה. הרבה), מי ש"מפיל" עליה את כל הכישלונות הצבאיים והמדיניים של ישראל, החלשת ההרתעה, נזקים כלכליים ויצירת שסע לאומי חדש, עושה לעצמו עבודה קלה. מלחמת לבנון השנייה למשל (שאגב, לא הייתה "הכישלון הצבאי הגדול בתולדות צה"ל מאז יום-כיפור", אבל בוודאי לא הייתה הצלחה כבירה) נבעה ממדיניות צה"ל בלבנון וגם מהפיכתו של צה"ל לצבא שיטור בשטחים בשנים שקדמו להתנתקות לפחות כמו שנבעה מההתנתקות עצמה. גם התהליכים שאתה מדבר עליהם, של התרחקות ציבורים שונים מהמדינה "הלא-אטרקטיבית", אולי הועצמו בעקבות ההתנתקות – אבל בהחלט לא נובעים רק ממנה.
ההתנתקות היה מהלך חשוב ואמיץ שתוצאותיו כל כך חיוביות שאין בכלל שאלה אם הוא היה טוב או רע.
מבחינה מדינית, להתנתקות אין ולא היה בכלל השפעות שליליות וחשוב לציין את התנהלותם שומרת החוק, ההוגנת והערכית של המתנגדים, שהיוו מסה קריטית שהייתה יכולה להתנגד בצורה אלימה ובחרה לא לעשות זאת – גם זה תרם רבות לתוצאות החיוביות (ואסור לשכוח את זה).
לגבי ענינים פרטיים:
צריך לסיים בצורה טובה את הטיפול במפונים, קל וחומר לאור התנהלותן לעילה ולעילה.
ואם בעבר היה ירי וקסאמים שהרג עשרות בשנה, הרי שכיום התלונה היא שמבריחים קסאמים וטילים אחרים, כלומר: לא יורים אותם. אז לא הבנתי – איפה התלונה?
איפה הדיון על איך חמאס עלה מ-7% תמיכה לשליטה ברצועה מיד אחרי הנסיגה הישראלית?
דניאל גלילי
קדימה, דון.
איך עלה החמאס? בוא אני אסביר לך מר "הכל בגלל ישראל והכל קשור בי".
הפתח הם חבורה של גנבים כושלים שבמשך שנים לא הצליחו לייצר לעם הפלסטיני שום דבר, בשם הלאומיות. אז העם הפלסטיני העדיף לתת לחמאס לנסות את דרכו.
לזה תוסיף את העוינות לממשלת ישראל (בראשות שרון למיטב זכרוני) אשר ממש עשתה קמפיין תמיכה לחמאס ומסיבה זו החמאס ניצח בבחירות.
דקל
ראשית תרשה לי להזכיר לך שישנם לא מעט קווים משותפים בין הפתח לממשלת ישראל ודווקא בתחומים שהזכרת.
ולא רק היום – שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַנָּבִים.
גם כאן בחרו תנועות חברתיות דתיות במקום האופציה ה"חילונית דמוקרטית".
שנית אני מעריך ששרון העריך שהאופציה החמאסית תיצור שתי ישויות פלשתיניות חלשות. חשוב לזכור שהחאמס נוצר בעזרת השב"כ כאופציה לאש"פ.