כן למינויים פוליטיים

מינויים פוליטיים, לא רק שאינם פסולים, אלא שהם מחויבים למען הסדר השלטוני הנכון.  הסדר השלטוני הוא פוליטי ואינו יכול להיות מבוצע אלא על-ידי בעלי סדר-יום פוליטי שלשמו נבחרו מי שנבחרו.  דברים שבניגוד למקהלה התקשורתית המקובלת
מאת: תמי זנדברג

זיכויו של צחי הנגבי השבוע בפרשת המינויים הפוליטיים היה זיכוי דחוק ומלא סתירות. הטיעון שהכריע את הכף בעד הזיכוי היה טיעון ה"הגנה מן הצדק", כלומר הטענה כי בעת שנעשו, בשנים 2001-2003, המינויים הפוליטים היו לא רק נחלת הכלל, אלא לא נאסרו במפורש. עניין זה השתנה בהנחייה מיוחדת של היועץ המשפטי לממשלה ב-2004, כלומר מעשים דומים  שהיו נעשים היום היו זוכים להרשעה רבתי.

ללא קשר לזיכוי ולמינויים הספציפיים שמינה, פרשת הנגבי היא עוד הזדמנות להיווכח בדימוי הציבורי השפל של פוליטיקאים ושל המערכת הפוליטית בכללותה. אלא שבניגוד לדעה הרווחת, כי כדי לתקן דימוי זה יש "לנקות" את המערכת הציבורית ולטהר אותה ע"י הפחתת הנגיעה הפוליטית והוספת מקצועיות, אבקש לטעון כי את האיסור הגורף על מינויים פוליטיים, את הסלידה הציבורית מהם ואת קטלוגם כשחיתות, יש לקרוא כצעד נוסף ומסוכן בדה-פוליטיזציה ובדה-דמוקרטיזציה של השיח הציבורי בישראל.

דומה שאין בישראל גוף מושמץ וחבוט כמו פוליטיקאים ומפלגות. מציאות זו עולה לא רק מהשיח הציבורי והתקשורתי, אלא גם מלשון החוק ומפסיקת בתי המשפט. צעדיהם של מפלגות ונבחרי ציבור מוצרים ומוגבלים באופן עקבי: האיסור בחוק על גיוס כסף למסע בחירות אישי או מפלגתי מביא להסתבכויות פליליות של ראשי ממשלה ומועמדים, והוא אחד הגורמים לחוסר היציבות הפוליטי בו מפלגות חדשות קמות כל הזמן כדי להתחמק מהחובות של הישנות; חוסר היכולת למנות לשום תפקיד אדם שאי פעם עבר בסביבתו הפוליטית של השר הממנה, יוצר מערכת פסאודו-פוליטית, ריקה מתוכן ולא מתפקדת.

נשיא ארה"ב הנערץ על רבים, ג'ון פ. קנדי, צוטט כמי שאמר: "מה יוצא לי מזה שאני נשיא ארצות-הברית-של-אמריקה, אם איני יכול למנות את אחי לשר המשפטים". ציטוט זה נאמר אמנם במידה לא מבוטלת של אירוניה, אולם הפער בין האפשרות לומר אותו ובין המציאות בישראל, בה נשיא כזה היה מובל אחר כבוד אל בית הכלא, מצביע על כשל במערכת הישראלית. התיאור של עשרות אלפי פקידי ממשל המפנים את כסאותיהם עם התחלפות הממשל האמריקאי כבר הפך לקלישאה, והוא אחד הסממנים המובהקים של יעילותו ומידת תפקודו של הממשל. מובן מאליו שאנשים שחולקים את האג'נדה של הנשיא או השר יסייעו לו להוציא אותה לפועל בצורה טובה יותר.

אלא שבישראל, הציבור, בתי המשפט והתקשורת שכחו את התפקיד המרכזי של נבחרי הציבור ושל המערכת הפוליטית בכללותה – לייצג את הציבור ולהוציא לפועל את העדפותיו ובחירתו. התפקיד הזה לא מתבצע בחלל הריק, אלא במסגרת ברורה ומובנית שמרכיביה הם פוליטיקאים, מפלגות, סדר יום וסדר עדיפויות.

סדר היום, שהוא פוליטי באופן מובנה ומתחייב, מובל ומקודם באמצעות נשאיו, הפוליטיקאים המאורגנים במפלגות. עניין זה לא רק שאינו מגונה, אלא הוא מתחייב, הכרחי, ראוי וחיובי. הציבור רוצה, או לפחות אמור לרצות, שהפוליטיקאים שהוא בוחר ישרתו אותו ע"י כך שיקדמו את סדר היום בו בחר במוסדות השלטון השונים. זו נשמת אפה של הדמוקרטיה, והתפקוד הטוב ביותר שלה.

אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל חבר מרכז מפלגה הוא נבחר ציבור בזעיר אנפין. הוא מתמודד לתפקיד וחברי המפלגה בוחרים בו כדי לייצג אותם בהיררכיה המפלגתית אל מול ההנהגה הבכירה יותר, וכדי לוודא שסדר היום המפלגתי נשמר ומיוצג נאמנה. אדם הופך בכלל לחבר מפלגה על מנת להזדהות עם אג'נדה פוליטית ולפעול אקטיבית לקידומה. העובדה שמרגע שמפלגה מימשה את ייעודה ונבחרה לשלטון, המייצגים של סדר היום שלה פסולים לכהן בתפקידים אקזקיוטיבים בגלל עצם העובדה שפעלו לבחירתה, היא שיבוש חריף מאוד של הרעיון הדמוקרטי-פוליטי.

יתר על כן, האיסור על מינויים פוליטיים אינו רק צבוע ונגוע בטהרנות יתר, הוא גם מסוכן ומהווה נסיון כוזב ומזויף ל"התמקצעות" ולדה-פוליטיזציה של המעשה הפוליטי.

שהרי, אם לא האנשים הפוליטיים, מי ימונה לתפקידי הביצוע? מי ראוי לכהן באותם תפקידים שאמורים לקדם סדר יום פוליטי במהותו? בעולם החלול והריק מסדר יום פוליטי, יהיו אלה אנשי מקצוע. וכי מיהם אותם אנשי מקצוע? מי בחרם לתפקיד? איזה סדר יום הם מייצגים? אינטרסים של מי הם יקדמו?

כאשר פקידי האוצר טוענים בשם המקצוענות הכלכלית כי יש לקצץ בסל הבריאות, בחינוך או בביטחון, הם עושים זאת בשם נייטרליות פוליטית כביכול, אולם בפועל, ביצוע של המלצותיהם מהווה קידום אינטרס פוליטי אחד על חשבון אחר. כן, פוליטי. המעשה הפוליטי הוא זירה של הכרעה בין תפיסות עולם, הוא דיון על סדר עדיפויות. בשדה הפוליטי מקצועיות היא חסרת משמעות, והשאיפה אליה היא מנטרה ריקה במקרה הטוב ואינטרס מוסווה ברוב המקרים.

קרל מרקס לימד אותנו, שחברה היא חסרת משמעות ללא האינטרסים המרכיבים אותה. לא יתכנו פעולות מקצועיות המתרחשות במנותק מהקשר פוליטי. השאיפה לכאלה היא דיבור פוליטי מובהק, המקדם אינטרס פוליטי. פעולה מקצועית-כביכול היא תמיד פוליטית בהווייתה, והצלחתה להצטייר כנייטרלית ומקצועית היא ביטוי להשתלטות של אינטרס פוליטי מסוים על השיח. אלא שזהו אינטרס סמוי, המתחזה למקצועי, לאוניברסלי, ובאותה נשימה הוא מוחק ומסתיר את העובדה שלא תיתכן פעולה מקצועית שאינה פוליטית.

אם כן, במקום דה-פוליטיזציה עלינו לשאוף לפוליטיזציה של המערכת הציבורית. חידוד אג'נדות ולא טשטושן יקדם טוב יותר את המטרות לשמן אנו הולכים לקלפי. אנשים מעורבים פוליטית ומחויבים לאותו סדר היום יוציאו אותו לפועל טוב יותר. זאת כמובן תוך הקפדה יתרה על התאמה לתפקיד וכישורים מעולים. הקפדה כזאת ושקיפות במינוי תעלים את הצורך להסתתר, לשקר ולתפור תפקידים מיותרים, פשוט מפני שהוצאה לפועל של סדר היום תעשה בדרך המלך, ולא בדרכים עקלקלות, דרכן של הקומבינה והשחיתות.

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , ,

25 Responses to “כן למינויים פוליטיים”

  1. TIBERIVS GRACCVS הגיב:

    ראשית יש להזכיר שזנדברג שייכת לסיעה בתוך מרצ שחותרת להצטרף לקדימה, כך שלהגנה שלה על מינויים פוליטיים (למרות שכמובן "אין לה קשר" להנגבי) יש גם מניע פוליטי.

    שנית, מינויים פוליטיים הם לגיטימיים כאשר הם נעשים בדרגות הגבוהות והאנשים הממונים עוברים בחינה של כישוריהם (כך הוא הנוהל בארה"ב לדוגמה) לא כך הדבר עם הנגבי שמינה אנשים למשרות זוטרות שבהם יש שום צורך בזיהוי פוליטי עם השר הממונה ובעצם הם היו שוחד בחירות לאנשי מרכז הליכוד וכמובן שאף אחד לא עמד על כישוריהם של האנשים הממונים.

  2. ×§. טוכולסקי הגיב:

    מינויים פוליטים הם דבר מקובל ברבות ממדינות המערב. בגרמניה לדוגמא כל פקיד בעירייה הוא מינוי פוליטי. צריך רק לזכור שבגרמניה גם לא ניתן להחליף את כל פקידי העירייה בהתאם לממשל ושבגרמניה לכל תפקיד יש הגדרות מקצועיות ברורות.

    אני תומך במינויים פוליטיים. אני מסכים עם הטיעון שללא מינויים פוליטיים קשה מאוד לשנות מדיניות של משרד. אני סבור שבהכרת הרעיון צריך להקפיד על מקצועיות והתאמה של המינויים ועל שמירת זכויות העובד של העובד שמונה.

  3. אהרן לוינשטיין הגיב:

    מינוי פוליטי צריך להיות רק לגבי משרות אמון של שר ממפלגה מסוימת

    כל השאר הינם עובדי מדינה לכל דבר ועניין. התקשיר אוסר עליהם לעסוק בפוליטיקה. במסגרת עבודתם הם מחויבים לבצע מלאכתם ללא דופי ואם אינם עושים זאת זה הופך להיות פלילי. כלומר הפרת אמונים יכולה לשלוח למאסר לא רק את שולה זקן אלא גם את פקיד הנסיעות במשרד ראש הממשלה.
    מעשיו של צחי הנגבי מושחתים ומשחיתים. הוא ביצע עשרות מינויים פוליטיים של עובדים זוטרים מבלי שהיו להם הכישורים המתאימים לתפקיד. זה רק סימפטום בגל השחיתות הגואה. אבל למזלנו יש עדיין כמה ארגונים ציבוריים שמצליחים לחשוף חלק מכך

    גם במדינת קומבינה יש גבול ליכולת המנהיגים לפעול באופן מושחת מבלי לתת את הדין על כך

  4. עודד גלעד הגיב:

    תודה, תמר, על מאמר יוצא דופן ומעורר מחשבה. ועדיין, טוב היית עושה לו היית מתאמצת יותר לשרטט את הגבול בו המינוי הפוליטי הופך לשוחד בחירות שבינו ובין אידאולוגיה אין דבר, והוא גורם נזק מקצועי אמיתי לתפקוד המערכת השלטונית.

  5. לתמי הגיב:

    תודה על המאמר מעורר המחשבה.

    הוא מתחבר היטב לראיון מומלץ עם פרופ' יוסי שיין במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, שמבקר את שיח הטהרנות אנטי שחיתות או מה שנראה כשחיתות ואינו כזה. בגדול, אני מסכים עם שניכם.

    כפי שציינו לפני, אני חושב שאחרי שמבקרים את רוח אליעד שרגא ושות', צריך להציע חלופה פוזיטיבית, אחרת קל מאוד להציג אותנו בתוך תומכי שחיתות.

    להגיד "בואו נעשה כמו באמריקה" בוודאי לא רלוונטי, מכמה סיבות.

    א. ההבדל האידיאולוגי בין הדמוקרטים והרפובליקאים אינו גדול כמו ×–×” שבין מפלגות שונות בפרלמנט הישראלי (יש שיאמרו במידה רבה של צדק – אלה ואלה מפלגות של הון ושלטון).
    לכן החלפתו של פקיד דמוקרט ברפובליקאי במשרד האוצר האמריקאי לא תגרום לטלטול ×›×–×” גדול בעבודת המשרד כמו החלפת פקיד מרצ בפקיד שס. בארצנו, תחלופת פקידים המונית כמו באמריקה תגרור מיד מצב שבו לוקחים את כל התוכניות העתידיות ואת כל הנהלים הקיימים, זורקים לפח ומתחילים מאפס. העובדה שזה לא קורה מקנה למערכת יציבות (לטוב ולרע – שכן לעתים השר לא יכול לעשות הרבה במשרד שלו).

    ב. במשטר הנשיאותי הנהוג בארה"ב, החלפת השלטון שתזיז את הפקיד החדש מכיסאו תהיה אחרי 4 או 8 שנים. אצלנו זמן כהונה ממוצע של שר הוא פחות משנתיים. אם הפקידות של משרד החינוך תהיה מאויישת שנתיים ×¢"×™ פעילי מרצ ואח"×› שנתיים ×¢"×™ פעילי הבית היהודי, ואז שנתיים ×¢"×™ פעילי ליכוד וכו' – משרד החינוך יתרסק.

    ×’. אחוז גדול מהעובדים הבכירים במגזר הציבורי הם מקצוענים מומחים בתחום צר. באמריקה אין לך בעיה למצוא מיקרוביולוג מומחה לפרזיטים שהוא פעיל רפובליקאי ומיקרוביולוגית שהיא פעילה דמוקרטית. בארץ שלנו השלולית של נישות מקצועיות קטנה מאוד, מספר המפלגות גדול, והן לא מיוצגות בצורה פרופורציונלית בתוך השלולית (חשבי על ליצמן – כמה פרופסורים לרפואה חרדים יש?).

    איתי

  6. לטיבריוס הגיב:

    למה שלא תשתדרג מכותב טוקבקים לכותב מאמרים פה? נראה לי שיש לך הרבה מה לתרום.

  7. דקל עוזר הגיב:

    יותר נכון מלא נכון.
    אכן כל פעולה יש לה נפקות פוליטית.
    המשפט "הכל שפיט" הוא נכון אך בעייתי. המשפט "הכל פוליטי" הוא נכון מוחלט. גם אם מישהו עושה משהו בשם לא משנה מה הוא אומר, הוא מיישם בפועל פעולות אשר יש להן משמעות ערכית (=קובע סדרי עדיפויות).
    אפילו הטענה שצריך כלכלה ×—×–×§×” ויציבה היא טענה ערכית. האמת היא שאפשר להסתדר גם עם כלכלה חלשה ובלתי מוסרית שמבוססת על גניבות ממדינות מפותחות. ×–×” אולי לא תואם את הערכים שלנו, אבל ×–×” לא – לא אפשרי.
    לגבי מינויים פוליטיים: קיומה של דעה פוליטית אסור שיהיה מרכיב כלל במינויים לתפקידים – כל בן אדם זכאי לדעה פוליטית וחשוב מאוד שהדעה תהיה חשופה ולכן אסור בשום פנים ואופן להמשיך עם המצב הנוכחי שגורם לאנשים לפעול ממניעים פוליטיים נסתרים (מכיוון שאם יגלו את עמדתם הפוליטית יפוטרו).
    במקביל חשוב לציין כי מי שחושב שמינוי אנשים בדרגים נמוכים זה הפתרון לבעיית יישום אידיאולוגיה פשוט טועה. עובדים בדרגים נמוכים עושים את מה שהם עושים בשל מניעים הישרדותיים ולא אידיאולוגיים. המרכיב של האידיאולוגיה אצל השוטר, הסוהר וכו' אינו מרכזי (אם הוא בכלל קיים).
    התרת האפשרות של מינויים פוליטיים בדרגות האלו בסך הכל תגרום לכך שאנשים יחזקו את מפלגות השלטון כדי להשיג ג'ובים וציווצר תחרות על המינויים במקום על האידיאולוגיה.

    המסקנה הברורה היא שיש לקבוע:
    א. דעה פוליטית תהיה חשופה ואסור יהיה להתייחס אליה בכלל. זכותו המלאה של אדם לפעול במסגרות פוליטיות ואין חשיבות לעמדתו או תפקידו.
    ב. ניתן ×™×”×™×” לבצע מינויים פוליטיים אם יש בעיית יישום מדיניות (אפשר לקבוע ועדה שתקבל החלטות על בקשת מינוי)- אך מינוי ×›×–×” ×™×”×™×” מינוי פרטי – המשמעות: ניתן ×™×”×™×” לפטר את אותו מינוי באופן אוטומטי וללא כל שימועים או הליכים אחרים.

  8. למגיב מספר 1 – אין לי מושג מניין שאבת את דבריך, שאין בהם דבר וחצי דבר.

    ×§. – מסכימה איתך, מכיוון שהרעיון כל-כך מופרך במציאות הישראלית, ×”×™×” לי חשוב לסרטט את הרציונל ופחות את הפרטים.

    אהרן, מה שאתה מתאר היא המציאות היום, שאני כופרת בצדקתה ובנכונותה. אני מסכימה עם כל המגיבים שמינויים פוליטיים הם דווקא פחות מוצדקים במשרות זוטרות מאוד, ויותר מוצדקים במשרות שמוציאות לפועל מדיניות, אבל אני כלל לא מסכימה שרק משרות האמון של השר ראויות להיות פוליטיות. דווקא המשרות הפקידותיות הבכירות – המובילות מדיניות – הן הראויות ביותר למינוי פוליטי. כמובן שהמינוי צריך להיות ראוי והולם, ×–×” מובן מאליו. אם ×›×™, שים לב שאם החשב הכללי למשל, הוא מינוי פוליטי, אין הרבה סיכוי שימונה לתפקיד אדם חסר כישרון, מכיוון שלשר יש אינטרס שהתפקיד יבוצע היטב ובהתאם למדיניותו. לכן, חוסר היכולת למנות מינויים פוליטיים ראויים בדרך המלך היא המביאה בדרך כלל לתוצאה שאתה מתאר.

    עודד, תודה. המוטיבציה העיקרית שלי במאמר הזה היה להביא את הרציונל המהותי שבמינוי הפוליטי, שהוא שמוטל בספק בשיח הישראלי. הצד השני, שאתה מתאר, נטחן עד דק בכל מסגרת דיון אחרת.

    בקצרה – אני חושבת שאור השמש מטהר במידה רבה, כלומר השקיפות והלגיטימיות תפרק הרבה מהמימד הלא-תקין והלא-ראוי. כאשר הדברים גלויים וידועים מראש, אין סכנה לתקוד המערכת, להפך. כמו כן, כפי שכתבתי למעלה, ככל שהמשרה בכירה יותר ומתווה מדיניות יותר כך היא ראויה יותר למינוי פוליטי, ופחות ככל שהולכים לתפקידים הזוטרים, שם יש להקפיד הקפדה יתרה על זכויות עובדים ולהימנע מפיטורים פוליטיים.

  9. עד שהקלדתי תגובתי התווספו עוד תגובות 🙂

    לאיתי – אני מסכימה לחלק מדבריך ולחלק לא. הרבה ממה שכתבת הן בדיוק הסיבה מדוע *כן* צריך מינויים פוליטיים. לגבי עניין היציבות, ברור שלא בכך טמון כל העניין, אבל אני חושבת שחיזוק המערכת הפוליטית גם במישור המימוני כפי שציינתי בהערת אגב במאמר וגם בעניין השקיפות יכול לתרום גם ליציבות. אבל חשוב מכל, כפי שהגבתי לקודמיך, ×”×™×” לי חשוב יותר לסרטט את הרציונל מאשר להיכנס לפרטים. אני גם מסכימה לחלוטין שאי אפשר לאמץ טלאים משיטה אחרת ולהדביק אותם ללא אימוץ הרציונל של השיטה כולה, כפי שלימד אותנו בצורה כואבת המעבר לבחירה הישירה.

    דקל – ביצעתי כבר למעלה את ההבחנה בין משרות בכירות לזוטרות. לגבי סעיף ב' שלך, אני לא לגמרי מסכימה, לדעתי מינויים פוליטיים צריכים להיות מוטעמים בצורה טבעית יותר ואינטגרלית יותר בשיטה הפוליטית.

  10. […] הטור הפוליטי בעבודה שחורה לוקח מהמקום שפרשת הנגבי עזבה, וטוען ×›×™ הסלידה ממינויים פוליטיים הוא נסיון כוזב לדה-פוליטיזציה של הפוליטי במהותו. […]

  11. דקל עוזר הגיב:

    אם הטענה של השרים היא שיש להם בעיה לממש מדיניות, אז צריך לפתור אותה, אבל בוודאי שאי אפשר בשם "הרצון לממש מדיניות" לתקוע עובדים שלא יסכימו לממש את המדיניות של השר אחריהם.
    מסיבה זו, צריך לאשר כמעט כל מינוי פוליטי מסיבות של פגיעה במימוש מדיניות, אבל בהחלפת השר חייבת להיות זכות להפסקת העבודה.
    ככה זה בכל מקום שבו המינויים הפוליטיים הם לגיטימיים.

  12. לקסי הגיב:

    נתאר מצב לא-כל-כך היפותתי.
    השר ממנה מנכ"ל, איש אמונו.
    למנכ"ל יש אינטרס להשפיע רוב טוב כלכלי על אנ"ש והשר הממנה אדיש לענין.
    המנכ"ל מורה לצוות המקצועי לפעול בדרך שתיטיב עם אהובי המנכ"ל…
    הצוות המקצועי מכיר את הכללים ויודע שיש בינם לבין הוראת המנכ"ל… פערים.
    מה יקרה?

  13. גדי הגיב:

    מאמר חשוב ואמיץ. העובדה שבישראל הוא גם מקורי אומרת דרשני.

    דוגמא מצוינת לחולשת המערכת הפוליטית בבואה לבצע מינויים פוליטיים הכרחיים היא משרד החינוך: לא משנה מי ימונה לתפקיד שר החינוך ואילו החלטות הוא יבקש "להוריד" למערכת, הוא יודע שמידת יישומה תלויה בפקידות המפד"לית הוותיקה שמאכלסת את התפקידים הבכירים במשרד לאחר עשרות שנות שליטת המפלגה במשרד.

    יחד עם זאת, במדינת ישראל אפשר גם לומר מילה טובה על מערכת פקידותית שהתחלופה בה נמוכה יותר וקיצונית פחות מזו שפוקדת את הכנסת כל שנתיים-שלוש. חשבו למשל על הימים הנוראים העוברים כרגע על משרד החוץ, ותארו לעצמכם שליברמן יכול היה להחליף את כל השדרות הבכירות במשרדו עם כניסתו לתפקיד.

    האופטימום הוא איפשהו באמצע, והוא צריך להביא בחשבון גם את הצורך להוציא לפועל מדיניות וגם את תרומת ההמשכיות בפקידות השלטונית.

  14. לקסי, אני לא בטוחה שהבנתי כוונתך.

    גדי, תודה. לעניין הערתך על משרד החוץ, יהיה מי שיטען שכך ייטב. השר יממש באופן מלא את מדיניותו, והציבור ישפוט. בדיוק לזה קוראים פוליטיקה

  15. דקל עוזר הגיב:

    ל13 המאמר לא חדש, וגם לא כל כך אמיץ. יש דיון ארוך מאוד בנושא.
    התגובה שלך לעומת זאת מלמדת על היעדר התרבות השלטונית בישראל וחוסר ההבנה לגביו תפקידי הדרג הפוליטי.
    אין זה מתפקידו של הדרג הפוליטי להחליף אנשי ביצוע, אלא אך ורק לקבוע מדיניות.
    מה זה מדיניות אתה שואל?
    לקבוע מטרות.
    לקבוע יעדים.
    לקבוע מדדים.
    לבחור בין חלופות שמוצעות.
    לא להחליף משרדים אלא פעם ב-4 שנים מינימום.

  16. יוני הגיב:

    עדיף אנשי מקצוע נייטרלים ולא מינויים פוליטיים,בתכל'ס מינוי פוליטי הוא העדפה של קבוצת כוח או אינטרסים ולא תפיסת עולם,ובד"כ מינוי פוליטי בא על חשבון כישורים.

  17. אקי הגיב:

    הבעיה אינה מיניים פוליטיים. הבעיה היא מינוים של אנשים לא מתאימים לתפקיד, רק בגלל הקרבה הפוליטית. בגלל מיניים לא מתאימים אלו קורסת המערכת הציבורית. לי אין כל בעיה גם אם שר ימנה את אחיו – ובלבד שהאח מתאים למשרה המוצעת

  18. מסכים עם כל מילה.

  19. כלומר, עם כל מילה במאמר של תמי. ובמשתמע – רק עם חלק מהתגובות.

  20. ניר יעקבי הגיב:

    מסכים עם אקי 17. אין בעיה שימנה את מקוריביו מקרב האנשים המתאמים. אבל צחי הנגבי מינה אנשים שלא עשו כלום חוץ מלהצביע לו במרכז המפלגה. וגם לאחר שמונו לא עשו כלום. הכוונ הבמינויים פוליטים היא מינויים שהם רק פוליטים.

  21. לניר – הם עשו, גם עשו! × ×–×§ כפול. גם הצביעו לו במרכז המפלגה וגם עשו × ×–×§ רב בתפקיד – http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=238760&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0

  22. נווד אפור הגיב:

    הסכנה לדמוקרטיה, ×”×™× ×” טשטוש הגבולות בין המותר לאסור (דוגמה בולטת היא המקרה של צחי הנגבי). אני מנחש (אולי טועה) שהכותבת לא היתה שמחה לפגוש בבית חולים רופא שהוא מינוי פוליטי – במיוחד אם הקישורים שלו לתפקיד הם כמו אלו של חלק מאותם מינויים פוליטיים. הכותבת שוכחת לציין שלפחות בקדנציה האחרונה המצב ×”×’×™×¢ לידי אבסורד, במקרה של משרת מנכ"ל משרד ( על פניו משרת אמון) – לשרים של מפלגות מסויימות ×”×™×” קושי לקבל את מבוקשם – אמנם מינוי פוליטי אבל לא של השר הממונה.
    בכך רק מתחזק אותו טישטוש – מינוןי פוליטי לתפקידים מקצועיים – כן . מינוי פוליטי למשרות אמון לא.

  23. לקסי - במציאות שלנו, לא למינויים פוליטיים! הגיב:

    בעולם קצת-יותר-אידיאלי יש – אולי – מקום לשיטה שעליה ממליצה תמי בטור ×”×–×”.

    בעולם של בלמים ואיזונים ושל בקרה ציבורית יש מקום למינויים מיניסטריאליים שבו הממונים מתחלפים כשהממנה אינו נבחר מחדש.
    בעולם שלנו הממונה שמונה בצורה הפסולה נשאר להמשיך את מדיניות השר הממנה גם אחרי שהשר ומפלגתו הודחו בבחירות.
    התערובת הלא כשרה הזו מובילה למינויים שלא על-מנת לבצע את מדיניות השר הממנה, אלא בכדי לסייע לו להמשיך ולהיבחר למקום ריאלי ברשימת מפלגתו. כלומר המינוי הפוליטי בא לא בכדי לבצע את המצע של מפלגת השר, אלא בכדי לקדם את הממנה, מכאן פסלות השיטה.
    מינויים "אמריקאיים" וחוסר מסורת מנהלית-דמוקרטית ישראלית הם מתכונת לדרדור החיים אצלנו אל מציאות שבה גם הכותבת (כך אני רוצה להאמין) אינה רוצה להיות בה.

  24. […] כן למינויים פוליטים – תמי זנדברג […]

  25. […] הטור הפוליטי בעבודה שחורה לוקח מהמקום שפרשת הנגבי עזבה, וטוען ×›×™ הסלידה ממינויים פוליטיים הוא נסיון כוזב לדה-פוליטיזציה של הפוליטי במהותו. […]

Leave a Reply