חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בידול אידאולוגי – לפני שינוי שיטת הבחירות

נושאים דעות, פוליטי ב 15.07.10 6:03

בעיותיה של המערכת הפוליטית בארץ אינן נעוצות בשיטת הבחירות או במבנה כזה או אחר של המערכת הפוליטית אלא בכך שהמפלגות אינן נבדלות עוד זו מזו באידאולוגיה הכלכלית-חברתית שלהן אלא רק בגישתן לנושאים בטחוניים

מאת: דניאל גיגי

רבים טוענים שצריך לשנות את שיטת הבחירות בארץ, אך לא נוצר דיון מהותי על הסיבה שבגללה שיטת הבחירות בישראל נכנסה למבוי סתום, שאינו מאפשר לה לייצר שלטון יציב וראוי. התסמין המרכזי של הבעיה הוא ששיטת הבחירות בישראל יוצרת כנסת מפוצלת מאוד, שמקשה על הקמת ממשלה ולכן פוגעת ביכולת לייצר קו מדיניות עקבי ורציף, שנידרש כדי לטפל בסוגיות איתם ישראל צריכה להתמודד. הכשל המרכזי הזה במערכת המפלגתית הישראלית, נובע מחוסר היכולת של הבוחרים להבחין ולבדל בין המפלגות השונות שמתמודדות על השלטון, ולכן במידה מסוימת גורם לדפוס הצבעה ספוראדי, נטול נאמנות ודרך אידיאולוגית. לעיתים נראה כי ההפרדה הקלאסית בין שמאל לימין כבר אינה מתאימה יותר לישראל, וכי ישנו טשטוש כל כך גדול במצע של המפלגות, עד כדי כך שלא ניתן כבר להבחין היכן המפלגות ממוקמות על הציר הפוליטי. הטשטוש הזה נובע, מכך שבישראל ישנו בלבול בין עמדות שונות בנושא כזה או אחר, לבין ההבחנה הברורה  בין שמאל לימין, שמייצגים עמדה פוליטית אידיאולוגית רחבה הרבה יותר.

ההבחנה בין שמאל לימין פוליטי היא הבחנה אידיאולוגית קלאסית אירופאית, שנכנסה לדיאלוג הפוליטי הרבה לפני הקמת מדינת ישראל, והשורשים שלה הם פילוסופים במהותם. מקורה של ההבחנה הפוליטית הזאת, קשור באופן ישיר להגדרת הפוליטיקה בספרות הפילוסופית פוליטית, "כמאבק על חלוקת המשאבים", הגדרה כלכלית ולא ביטחונית ביסודה. המושגים של שמאל וימין פוליטי, לכן מאז ומעולם היו קשורים לעמדות כלכליות אידיאולוגיות ברורות, שסימלו את המאבק המעמדי, באירופה, ובמדינות רבות אחרות בעולם.

המאבק האידיאולוגי הזה בין שמאל לימין, בלט בהיסטוריה של מדינות רבות, ועיצב במשך שנים את ההתנהלות של המערכת הפוליטית שלהן.  המצע של המפלגות השונות הן באירופה והן בארה"ב הברית, לכן הוא ברור ומבוסס על הבחנה אידיאולוגיות כלכלית שמשמשת גם בית אידיאולוגיה עבור הבוחרים וגם מצפן אידיאולוגי לפעולה עבור הנבחרים.

בישראל ההבחנה הזאת היטשטשה, ומפלגות שאמורות לייצג את השמאל הפוליטי החברתי לא עושות זאת, כאשר במקביל גם מפלגות שאמורות לייצג את הימין, לא מקדמות את האג'נדה הליברלית שלהן. הממשלה הנוכחית היא דוגמה קלאסית לכך, כאשר ניתן לראות שבנימין נתניהו מצד אחד הגדיל קצבאות ילדים, הגדיל את המיסוי ולא ממש פעל כדי לקדם שוק חופשי בישראל, וברק שעומד בראש מפלגה סוציאליסטית גם הוא לא פעל באופן עקבי כדי לקדם ערכים חברתיים, כאשר רק לאחרונה הוא וחברי הסיעה שלו נשארו בממשלה למרות שדחתה את חוק שכר מינימום, והתנגדה להגבלת שכר הבכירים. הליכוד, לכן, כבר ממש לא מייצג ערכים ליברליים קלאסיים, וגם מפלגת העבודה שהייתה מבוססת על אידיאולוגיה סוציאליסטית כלכלית, איבדה את הדרך לחלוטין, ולכן גם את כוחה הפוליטי.

המפלגות, אם כן, כבר לא מייצגות אידיאולוגיה כלכלית פוליטית, ובגלל הצורך בבידול הן אימצו לעצמם בידול רעוע ולא עקבי, המבוסס על יחסם לנושאים ביטחוניים ספציפיים, במקום על אידיאולוגיה עמוקה ומקיפה. הבידול הרעוע הזה גורם לבלבול גדול במערכת הפוליטית, לפיצול מפלגתי חמור, ופוגם בכל השיטה המפלגתית. לדוגמה, נושא בטחוני שבו לעיתים מנסים לבדל בין שמאל לימין הוא "חלוקת ירושלים", כאשר בפועל אין לעמדה בנושא זה שום קשר להבחנה האידיאולוגית הכלכלית בין ימין לשמאל. בשמאל הישראלי ישנם אנשים שבעד חלוקת ירושלים ויש כאלה שנגד, אבל הם לא יכולים להתאחד, כי כל מי שמתנגד לחלוקת ירושלים, אוטומטית נזרק ממחנה השמאל. הדבר נכון גם לגבי החזרת הגולן, כאשר כל מי שמתנגד להחזרת הגולן מתויג ישר כאיש ימין, ואנשים שתומכים בהחזרה מתויגים כשמאל. מעבר לכך שהבחנות אלה מפצלות את המחנות השונים הן גם הבחנות בלתי יציבות, משום שנושאי ביטחון בציבור הן לא עמדות אידיאולוגיות, אלא עמדות שתלויות בנסיבות. העובדה שמנחם בגין הסכים לסגת משטחים תמורת שלום עם מצריים והנסיגה שהוביל שרון אבי ההתנחלויות, רק ממחישות זאת כאשר גם מנהיגי שמאל לא התנהגו באופן עקבי בנושאי ביטחון, כששר הביטחון ברק לדוגמה הוא זה שטען שאין פרטנר פלסטיני, ויצא למלחמה בתקופת עופרת יצוקה.

התוצאה היא שבמערכת פוליטית מסוג זה הבוחרים מרגישים מרומים ומבולבלים, מאחר ולא ניתן להבדיל בין מצע המפלגות, וגם לא רואים הבדלים מבחינת מדיניות של המפלגות. חוסר הבידול הזה והעובדה שהמפלגות באופן עקבי משנות את עמדותיהן בנושא הביטחוני שבאמצעותו הם מנסים לבדל את עצמן, גורמת למצביעים להימנע מהצבעה למפלגות אלה, והם מעדיפים להצביע למפלגות קטנות או למפלגות סקטוריאליות שלפחות מקיימות את המצע שלהן. במקביל לכך המפלגות הגדולות מאוד נחלשות כי הפערים בנושאים הביטחוניים שאמורים לבדל בין המפלגות הולכים ומצטמצמים, וניתן לראות הרבה פעמים פערים תוך מפלגתיים בנושאי ביטחון, יותר מאשר מאבקים בין מפלגתיים. המדיניות הביטחונית של נתניהו לדוגמה נתקלת ביותר התנגדות עקרונית בתוך המפלגה שלו, מאשר ההתנגדות של קדימה ומפלגת העבודה, וגם התנהלות ברק מעוררת התנגדות בעיקר במפלגת העבודה, התנגדות שפוררה את המפלגה הזאת.

לפני שמשנים את שיטת הבחירות, צריך, לכן, לנסות ולתקן את הלקונה שנוצרה במערכת הפוליטית שלנו, על ידי כך שנתקן את בעיית הבידול המפלגתי שלנו, וניצור מערכת מפלגתית אידיאולוגית יותר. אם לא יוצגו אלטרנטיבות אידיאולוגיות ברורות עבור הבוחרים, אין זה משנה כלל איזו מערכת פוליטית תהיה לנו, היא תכשל ולא תצליח לייצר שלטון יציב. אנשים לא יצביעו עבור מפלגות, שהמדיניות שלהם היא לרוב מטושטשת ולא ברורה.

אנחנו המצביעים יכולים לתקן את זה אם נדרוש מהמפלגות שלנו להציג את המצע האידיאולוגי שלהם, ולא את העמדות הביטחוניות שלהם.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , , , , , ,

5 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    ד"ש וגם מרצ נבדלות בגישתן הכלכלית חברתית, מי שרוצה להצביע הצבעה באוריינטציה חברתית כלכלית שמאלנית יכול להצביע להן. כך שאין ממש בעיה. חוסר האמונה של הבוחר המחפש מפלגה בעלת אוריינטציה שמאלנית כלכלית חברתית ביכולתו להפוך מפלגה קטנה לגדולה, חוסר אמונה שמפותח בידי תקשורת ימנית וחידלון שמאלני הם הבעיה האמיתית.

  2. לדני :

    אני מסכים שצריך יותר בידול אידיאולוגי בין המפלגות (ובהתאם יותר אחידות אידיאולוגית בתוך מפלגה, ע"ע מאמרו של דני גוטווין על פילוג בשמאל ואיחוד הסוציאל-דמוקרטים).

    דווקא הבולטות של השיח הבטחוני-מדיני (ואחריו הדתי-חילוני) מייצרת מצב שלרוב תושבי ישראל אין עמדה קוהרנטית בציר קפיטליזם-סוציאליזם, וזה דבר שאני נתקל בו יום יום בשיחה עם סטודנטים (ועבודות שלהם).

    הדוגמה המובהקת לכך היא הסקרים שמראים כי הישראלים רוצים שהממשלה תיתן להם שירותים כמו בסקנדינביה אבל מצד שני רוצים לשלם מיסים נמוכים כמו באמריקה. בדברים מסוימים מר ישראלי נוטה לקוטב הסוציאליסטי (בעד העלאת שכר מינימום וקצבאות זקנה) ובאחרים לצד הקפיטליסטי (בעד צמצום מגזר ציבורי, עוינות כלפי ועדי עובדים ושביתות) ובהרבה נושאי ליבה הוא פשוט אדיש (הדוגמה המובהקת היא הפרטה-הלאמה, נושא שלמר ישראלי פשוט אין דעה עליו).

    אני מקווה לפרסם כאן תוצאות סקר שערכו הסטודנטים בקרב מכריהם, רובם צעירים בעלי הכנסות נמוכות מהממוצע. נכון שזה לא מדגם מייצג, אבל התוצאות מרתקות.

    איתי

  3. מיכה :

    נהניתי מאוד לקרוא את המאמר, אבל נשאלת השאלה הפרקטית כיצד משיגים את המטרה? האם צריך להצביע רק למפלגות חברתיות?

  4. עמית-ה :

    אני חושב שהתמונה לא תהיה שלמה בלי לציין שהמפלגות והממשלות מקפידות לפעול נגד דעת הבוחרים שלהן.
    הדוגמא הכי טובה כרגע היא העובדה שלמרות רוב בציבור לשחרור גלעד שליט, הממשלות בארבע השנים האחרונות לא עשו את זה.
    יש יאוש גדול בציבור מהשיטה משום שגם כאשר דעה מסויימת משיגה רוב פרלמנטרי או כוח שילטוני אין יישום, לא ממלאים הבטחות.
    זה ניכר אפילו בדברים פשוטים כאשר שר התמ"ת מפריט את המוקד הטלפוני – http://www.blacklabor.org/?p=20775

  5. איציק יאפ :

    מה שצריך זו הסברה רצינית ותעמולה שממוקדת בדברים האלו. אבל זה לא יהיה, כי נוח מאוד לערוצים המסחריים לפזר את הדעת עם כל מיני שטויות ובלבד שאף אחד לא באמת יחשוב על הדברים החשובים.

    אוכלוסיה מפוחדת, חרדה ונטולת אינפורמציה היא קלה יותר לשליטה, לכן זה טוב מאוד להשאיר את המצב כפי שהוא ולהשיח את הדעת עם כל מיני דברים שיכלו להפתר מזמן אבל נשארים פתוחים בכוונה תחילה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.