חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

כשלון מפלגת העבודה: השורשים במהפך

נושאים דעות, פוליטי ב 8.07.10 6:00

דניאל גיגי מנתח את כשלונה האידיאולוגי של מפלגת העבודה, וחוזר לשורש הבעיה – התנהלות המפלגה בשנות ה-70 וסביב המהפך


אזרחים וארגונים רבים מנסים למצוא דרך שתשקם את מפלגת העבודה, ומנסים להמציא אותה מחדש, אך אף אחד לא ניסה להבין מה הם הגורמים, שמלכתחילה הובילו לנפילת המפלגה, ולכן גם לא נמצאה הנוסחה הנכונה. עקרונות חברתיים היו פעם במרכז של מפלגת העבודה, שבמשך תקופה ארוכה הובילה את המדינה, והם אלו שהנחו את כל המדיניות של מקבלי ההחלטות. האידיאולוגיה החברתית הייתה כל כך רחבה ומקיפה, ולכן היא הייתה גם המצפן של מקבלי ההחלטות, בתהליך קבלת ההחלטות. ההתמוטטות של המפלגה היא תוצר של תהליך שהתחיל, כאשר מנהיגי מפלגת העבודה זנחו את הערכים האידיאולוגים, שהנחו את ההתנהלות שלהם בכל התחומים. בנקודה קריטית בזמן, העבודה אימצה מדיניות ספוראדית, שמונחית על ידי גחמות מקריות של מנהיגים אינטרסאנטים, במקום האידיאולוגיה החברתית העמוקה, שהייתה פעם הדבק, שחיבר בין המפלגה לעם. הנקודה ההיסטורית הזאת שאנחנו מחפשים של אובדן הדרך, היא לא במקרה, גם הנקודה שבה יש ירידה משמעותית בכוחה של מפלגת העבודה, ולכן  צריכים לחזור ולבחון את ההתנהלות הפוליטית בתקופה שקדמה למהפך הגדול.

ההרס של ההסתדרות היא דוגמה טובה לאופן שבה ההתנהלות האנטי חברתית, שבה נקטו מנהיגי מפלגת העבודה לפני המהפך, גרמה לאובדן הדרך, והובילה אותנו למצב בו אנחנו נמצאים היום. פרשת יאדלין שפרצה ממש לפני המהפך, בה הואשם מנכ"ל קופת חולים כללית, בקבלת שוחד מיזמי נדל"ן, עוררה זעם בציבור ויצרה את הסדק הראשון במפלגת העבודה. מקרה זה ומקרי שחותות אחרים שקרו אחריו הפכו, בעיני הציבור, את הגוף שאמור לייצג את החלשים ולהבטיח צדק לעובדים, לגוף מושחת, שהלך והתפורר עד שהגיעה לסופו בתחילת שנות ה-90. ההסתדרות החדשה, שהקומה מאוחר יותר, מעולם לא חזרה לדרך האידיאולוגית, והמשיכה להוות רק כלי פוליטי לניגוח, במקום מנגנון להבטחת עליונות מוסרית חברתית, שחסרה היום כל כך בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית.

במקביל להרס של הגופים שהיו אמורים להוציא לפועל את האידיאולוגיה של המפלגה, ההתנהלות האנטי חברתית של מפלגת העבודה באותה תקופה, עיצבה גם נורמות מפלגתיות מקולקלות, שנשארו איתנו עד היום. כפי שהוזכר, שחיתות היא אחת מהנורמות הרעות האלה, אבל ההתנהלות האינטרסנטית שהתחילה אז, הייתה הרבה יותר הרסנית, והיא גם כיום הגורם העיקרי שמאיים לפרק את מפלגת העבודה כיום. המאבק הפוליטי התוך מפלגתי בין רבין לפרס, שדרס את כל האידיאולוגיה של המפלגה בשנת 1974, משקף בדיוק את הבעיה המנהיגותית, שמולה אנחנו ניצבים גם כיום. חוסר היכולת של פרס לקבל את ההפסד שלו לרבין באותה תקופה, ותמיכתו בהתנחלויות, שמטרתה הייתה רק לנגח את ראש הממשלה רבין, יצרו במפלגת העבודה נורמה של התנהגות, שמקריבה את האידיאולוגיה למען הקידום האישי.  לא מפליא לכן שהיום ברק מרשה לעצמו להיות שותף בממשלה ימנית קיצונית, שפוגעת בחלשים, מפלה את הערבים, והורסת לחלוטין את יחסי החוץ של ישראל, בעוד פרס זנח לגמרי את המפלגה, על מנת לזכות בתפקידו הנוכחי כנשיא.

המהפך בכנסת התשיעית, לכן היה מפתיעה והוא היה תוצר של התנהלות שלטונית, שמשקפת את הסטייה של מפלגת העבודה, מהעקרונות החברתיים הערכיים שלה, והיא גם שגרמה לתהליך, שהוביל בסופו של דבר את העבודה למצב בו היא כיום. האירועים שהתרחשו לפני המהפך, כשהעבודה עוד החזיקה בהגה השלטון, משקפים את האטימות החברתית, שאפפה אז את מנהיגי המפלגה ואופפת אותם עד היום, כשהיא יוצרת בעם ניכור וסלידה, כלפי המפלגה. התקופה ההיא, בדומה להיום, התאפיינה במעשי שחיתות, בסכינאות פוליטית, וביחס משפיל לחלשים, תוך התעלמות מוחלטת מהערכים החברתיים, שהמפלגה אמורה הייתה לייצג. המעשים החמורים שנעשו אז, גרמו לדה-לגיטימציה של כל האג'נדה החברתית, ופוררו את כל הגופים, שהיו אמורים להבטיח שאג'נדה זו תמשיך להיות מרכזית בחברה הישראלית.

מפלגת העבודה מאז המהפך ועד היום היא רק צל של המפלגה הגדולה והאידיאולוגית שהיא הייתה לפני המהפך. המפלגה יצרה עוינות וניקור כלפיה, כשמנהיגים שלה העדיפו את טובתם האישית על פני טובת החברה, והתנהלו בניגוד לערכי היסוד שהיו למפלגה. מפלגת העבודה הוקמה בראש ובראשונה על בסיס ערכים סוציאליסטים חברתיים, והיא תוכל להיבנות מחדש רק על בסיס אותם ערכים. המפלגה חרטה על דגלה ערכים של עבודה, שוויון וכבוד הדדי לכל אזרחי המדינה, כאשר ערכים אלה הובילו גם את המפלגה וגם את המנהיגות של המדינה. המנהיגות בתקופת מפא"י, בין עם מסכימים עם דרכה או לא, שקלה כל פעולה כשהיא בוחנת אותה אל מול ערכים אלה, ולכן הייתה לה ולמדינה דרך ברורה. הדרך האידיאולוגית הנחתה את פעילות המנהיגים לשמור על צניעות אישית מעוררת כבוד, ודחפה אותם לקדם צדק, צמצום פערים, ושלום עם שכנינו. המנהיגים דאגו אז להקמתם של ארגוני פועלים שנועדו להבטיח צדק כלכלי ליהודים וערבים, קידמו מדיניות רווחה כדי לדאוג לחלשים, ויצרו מנגנוני סוציאליזציה כדי לקלוט את השונים והחלשים בחברה. זאת מפלגת העבודה שאליה אנחנו כל כך מתגעגעים.

העבודה היא כרגע האלטרנטיבה הפוליטית החברתית היחידה בישראל, ולכן פעילי המפלגה ומנהיגיה חייבים לשקם אותה, ולהחזיר אותה למסלול האידיאולוגי שפעם היה הבסיס לקיומה. רק אידיאולוגיה ברורה, המבוססת על עקרונות ברורים ומקיפים, יכולה להבטיח התנהלות עקבית וערכית של המערכת הפוליטית שלנו, ולכן המפתח להתנהלות טובה עם הבעיות המורכבות שבפניהם ישראל ניצבת היום, היא בניה של מפלגה אידיאולוגית, ומלחמה כנגד התנהלות פוליטית אופורטוניסטית, שמאפיינת את מפלגת העבודה ואת כל המפלגות שלנו כיום.

לשקם את האידיאולוגיה ולחזור לשלטון

אזרחים וארגונים רבים מנסים למצוא דרך שתשקם את מפלגת העבודה, ומנסים להמציא אותה מחדש, אך אף אחד לא ניסה להבין מה הם הגורמים, שמלכתחילה הובילו לנפילת המפלגה, ולכן גם לא נמצאה הנוסחה הנכונה. עקרונות חברתיים היו פעם במרכז של מפלגת העבודה, שבמשך תקופה ארוכה הובילה את המדינה, והם אלו שהנחו את כל המדיניות של מקבלי ההחלטות. האידיאולוגיה החברתית הייתה כל כך רחבה ומקיפה, ולכן היא הייתה גם המצפן של מקבלי ההחלטות, בתהליך קבלת ההחלטות. ההתמוטטות של המפלגה היא תוצר של תהליך שהתחיל, כאשר מנהיגי מפלגת העבודה זנחו את הערכים האידיאולוגים, שהנחו את ההתנהלות שלהם בכל התחומים. בנקודה קריטית בזמן, העבודה אימצה מדיניות ספוראדית, שמונחית על ידי גחמות מקריות של מנהיגים אינטרסאנטים, במקום האידיאולוגיה החברתית העמוקה, שהייתה פעם הדבק, שחיבר בין המפלגה לעם. הנקודה ההיסטורית הזאת שאנחנו מחפשים של אובדן הדרך, היא לא במקרה, גם הנקודה שבה יש ירידה משמעותית בכוחה של מפלגת העבודה, ולכן צריכים לחזור ולבחון את ההתנהלות הפוליטית בתקופה שקדמה למהפך הגדול.

ההרס של ההסתדרות היא דוגמה טובה לאופן שבה ההתנהלות האנטי חברתית, שבה נקטו מנהיגי מפלגת העבודה לפני המהפך, גרמה לאובדן הדרך, והובילה אותנו למצב בו אנחנו נמצאים היום. פרשת יאדלין שפרצה ממש לפני המהפך, בה הואשם מנכ"ל קופת חולים כללית, בקבלת שוחד מיזמי נדל"ן, עוררה זעם בציבור ויצרה את הסדק הראשון במפלגת העבודה. מקרה זה ומקרי שחותות אחרים שקרו אחריו הפכו, בעיני הציבור, את הגוף שאמור לייצג את החלשים ולהבטיח צדק לעובדים, לגוף מושחת, שהלך והתפורר עד שהגיעה לסופו בתחילת שנות ה-90. ההסתדרות החדשה, שהקומה מאוחר יותר, מעולם לא חזרה לדרך האידיאולוגית, והמשיכה להוות רק כלי פוליטי לניגוח, במקום מנגנון להבטחת עליונות מוסרית חברתית, שחסרה היום כל כך בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית.

במקביל להרס של הגופים שהיו אמורים להוציא לפועל את האידיאולוגיה של המפלגה, ההתנהלות האנטי חברתית של מפלגת העבודה באותה תקופה, עיצבה גם נורמות מפלגתיות מקולקלות, שנשארו איתנו עד היום. כפי שהוזכר, שחיתות היא אחת מהנורמות הרעות האלה, אבל ההתנהלות האינטרסנטית שהתחילה אז, הייתה הרבה יותר הרסנית, והיא גם כיום הגורם העיקרי שמאיים לפרק את מפלגת העבודה כיום. המאבק הפוליטי התוך מפלגתי בין רבין לפרס, שדרס את כל האידיאולוגיה של המפלגה בשנת 1974, משקף בדיוק את הבעיה המנהיגותית, שמולה אנחנו ניצבים גם כיום. חוסר היכולת של פרס לקבל את ההפסד שלו לרבין באותה תקופה, ותמיכתו בהתנחלויות, שמטרתה הייתה רק לנגח את ראש הממשלה רבין, יצרו במפלגת העבודה נורמה של התנהגות, שמקריבה את האידיאולוגיה למען הקידום האישי. לא מפליא לכן שהיום ברק מרשה לעצמו להיות שותף בממשלה ימנית קיצונית, שפוגעת בחלשים, מפלה את הערבים, והורסת לחלוטין את יחסי החוץ של ישראל, בעוד פרס זנח לגמרי את המפלגה, על מנת לזכות בתפקידו הנוכחי כנשיא.

המהפך בכנסת התשיעית, לכן היה מפתיעה והוא היה תוצר של התנהלות שלטונית, שמשקפת את הסטייה של מפלגת העבודה, מהעקרונות החברתיים הערכיים שלה, והיא גם שגרמה לתהליך, שהוביל בסופו של דבר את העבודה למצב בו היא כיום. האירועים שהתרחשו לפני המהפך, כשהעבודה עוד החזיקה בהגה השלטון, משקפים את האטימות החברתית, שאפפה אז את מנהיגי המפלגה ואופפת אותם עד היום, כשהיא יוצרת בעם ניקור וסלידה, כלפי המפלגה. התקופה ההיא, בדומה להיום, התאפיינה במעשי שחיתות, בסכינאות פוליטית, וביחס משפיל לחלשים, תוך התעלמות מוחלטת מהערכים החברתיים, שהמפלגה אמורה הייתה לייצג. המעשים החמורים שנעשו אז, גרמו לדה-לגיטימציה של כל האג'נדה החברתית, ופוררו את כל הגופים, שהיו אמורים להבטיח שאג'נדה זו תמשיך להיות מרכזית בחברה הישראלית.

מפלגת העבודה מאז המהפך ועד היום היא רק צל של המפלגה הגדולה והאידיאולוגית שהיא הייתה לפני המהפך. המפלגה יצרה עוינות וניקור כלפיה, כשמנהיגים שלה העדיפו את טובתם האישית על פני טובת החברה, והתנהלו בניגוד לערכי היסוד שהיו למפלגה. מפלגת העבודה הוקמה בראש ובראשונה על בסיס ערכים סוציאליסטים חברתיים, והיא תוכל להיבנות מחדש רק על בסיס אותם ערכים. המפלגה חרטה על דגלה ערכים של עבודה, שוויון וכבוד הדדי לכל אזרחי המדינה, כאשר ערכים אלה הובילו גם את המפלגה וגם את המנהיגות של המדינה. המנהיגות בתקופת מפא"י, בין עם מסכימים עם דרכה או לא, שקלה כל פעולה כשהיא בוחנת אותה אל מול ערכים אלה, ולכן הייתה לה ולמדינה דרך ברורה. הדרך האידיאולוגית הנחתה את פעילות המנהיגים לשמור על צניעות אישית מעוררת כבוד, ודחפה אותם לקדם צדק, צמצום פערים, ושלום עם שכנינו. המנהיגים דאגו אז להקמתם של ארגוני פועלים שנועדו להבטיח צדק כלכלי ליהודים וערבים, קידמו מדיניות רווחה כדי לדאוג לחלשים, ויצרו מנגנוני סוציאליזציה כדי לקלוט את השונים והחלשים בחברה. זאת מפלגת העבודה שאליה אנחנו כל כך מתגעגעים.

העבודה היא כרגע האלטרנטיבה הפוליטית החברתית היחידה בישראל, ולכן פעילי המפלגה ומנהיגיה חייבים לשקם אותה, ולהחזיר אותה למסלול האידיאולוגי שפעם היה הבסיס לקיומה. רק אידיאולוגיה ברורה, המבוססת על עקרונות ברורים ומקיפים, יכולה להבטיח התנהלות עקבית וערכית של המערכת הפוליטית שלנו, ולכן המפתח להתנהלות טובה עם הבעיות המורכבות שבפניהם ישראל ניצבת היום, היא בניה של מפלגה אידיאולוגית, ומלחמה כנגד התנהלות פוליטית אופורטוניסטית, שמאפיינת את מפלגת העבודה ואת כל המפלגות שלנו כיום.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , ,

2 תגובות

  1. אורי יזהר :

    אתה טועה במידה רבה. שקיעתה של תנועת העבודה ובתוכה מפא"י שהייתה המפלגה הגדולה והמרכזית החלה בסוף שנות החמישים.
    ב-1959/60 אחרי הבחירות לכנסת הרביעית בה קיבלה מפא"י 47 מנדטים, התוצאה הטובה ביותר שקיבלה אי פעם, החלה השקיעה. סימנו וסימלו אותה שני אירועים: מאורעות ואדי סאליב ביולי 1959 (קצת לפני הבחירות) שסימנו את תחילת הופעת הניכור בין תנועת העבודה לעולים המזרחים, ופרשת לבון שפרצה ב-1960 והייתה פתיחה רועמת למאבקי הירושה במפא"י. השקיעה התבטאה קודם כל בפן האיכותי של המפלגה ורק לאחר מכן בפן הכמותי של תוצאות הבחירות למיניהן.
    בסוף שנות החמישים מיצה את עצמו סדר היום הראשוני של קליטת העלייה, יצירת התעסוקה המלאה, חיסול רוב המעברות והתבססות צה"ל ככוח החזק ביותר במזרח התיכון.
    היו אלה הישגים גדולים, אבל במהלך השגתם נוצרו כאן שתי ישראל – הראשונה, של הוותיקים האשכנזים שעברו ברובם למעמד הבינוני של הצווארון הלבן, והשנייה, של הפרולטריון המזרחי החדש. תנועת העבודה כולה לא הפנימה את המשמעות של המצב הזה ולא התוותה סדר יום חדש שבמרכזו מיזוג אמיתי של מגזרי החברה הישראלית בדרך של צמצום הפער. המאמץ העיקרי של מפלגות תנועת העבודה בשנות השישים היה להמשיך ולהיות בשלטון. את צמצום הפער הטילו על מערכת החינוך, שאינה מסוגלת לההשיגו. כי ככל שמעוטי ההשכלה מתקדמים, החזקים יותר מתקדמים עוד יותר והפער נשמר. כאשר אין אג'נדה חברתית ברורה והמטרה העיקרית היא שמירה על השלטון הפוליטי צצים כל התועפות השליליות של מאבקים פנימיים, אכילת המנהיגים זה את זה וכד'. מפא"י התלבטה עם פרשת לבון והשלכותיה במשך עשור שלם, אם לא יותר. בינתיים הייתה מלחמת ששת הימים והאג'נדה הביטחונית דחקה לשוליים ברוב הזמן את האג'נדה החברתית.
    אחדות העבודה הצטרפה למפא"י, תחילה במערך ואחרי כן באיחוד (יחד עם רפ"י של דיין ופרס) והייתה לכוח עזר בלבד במאבקים הפנימיים במפלגת העבודה, בעיקר מול דיין ופרס. מפ"ם נשארה עצמאית, אבל לא הובילה שום מגמה חשובה לפני ואחרי המהפך. בתחילת שנות התשעים הקימה יחד עם ר"צ ושינוי את מרצ, שגורלה ידוע לנו.
    בינתיים המזרחים והצעירים, שמפלגת העבודה לא ענתה על ציפיותיהם ולא ביטאה את זהותם הלכו ימינה וכך הגענו למהפך 1977 שממנו לא התאוששנו עד היום.
    מה שקורה היום במפלגת העבודה זה, אולי, פרפורי גסיסה וקשה לראות את המפלגה המסכנה הזאת מתאוששת, עם ברק או בלעדיו.

  2. לקסי :

    מסמר חשוב לארון נוסף בהצבעה נגד חוק שכר המינימום, השבוע.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.