חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

אפליה ממוסדת: לא רק בעמנואל

נושאים דעות, זכויות אדם ב 6.07.10 6:04

בעקבות פרשת האפליה בעמנואל, מתי שמואלוף מציע לנו להשתמש בפרשה זו כדי לברר עד תומה את שאלת האפלייה האתנית בישראל

"אני אומר לכם היום, ידידי: גם אם ניתקל בקשיים היום ובקשיים מחר, עדיין יש לי חלום. זהו חלום שנטוע עמוק בחלום האמריקני.

יש לי חלום שיום אחד תקום האומה הזאת ותקיים בחייה את המשמעות האמיתית של עיקרי אמונתה – 'אמיתות אלה מקובלות עלינו כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נולדו שווים'."

מרטין לותר קינג, אוטוביוגרפיה, תרגום: דפנה לוי, ידיעות ספרים, 2008.

פסק הדין במשפט בעמנואל מגלה לנו כי החברה הישראלית מעמידה פרקטיקות גזעניות בתוך מערכת החינוך שלה. פסק הדין נגד הפרדה גזעית בין תלמידות אשכנזיות למזרחיות עצר לרגע את סדר היום האנטי-חברתי של התקשורת. לרגע אחד יכולנו לשמוע שאלות חברתיות ולא רק לאומיות. אסור לתת לרגע הזה לחלוף צריך לבדוק איך ומדוע מערכת החינוך מפלה בין אוכלוסיות שונות.

אחת מהתשובות תגלה כי מערכת החינוך מעבירה את תלמידיה תהליך של "הסללה" (מלשון מסלולים שונים). אוכלוסיות בעלות זכויות יתר מוסללות לרכישת יוקרה, כוח ומשאבים. אוכלוסיות מוחלשות מוסללות לכיוון של "שואבי המים" ו"חוטבי העצים" של החברה.

התקשורת משחקת תפקיד גדול בדחיית הבחינה הביקורתית את מערכות החברה בישראל. היא מעדיפה לדבר על סמלים לאומיים במקום לדבר על מצב החינוך בפריפריה. היא לא יכולה לחבר בין הנושאים ולהניח אותם שווה בשווה בתוך סדר היום החברתי, כלכלי ופוליטי.

לא רק התקשורת מהווה מכשול בדיבור על האפלייה בסך הכול הכולל של ההסדרים בין הממשלה לבין הציבור. גם מפלגת ש"ס משקרת לציבור שלה. ציבור הבוחרים המזרחי, אשר חלקו הגדול מתחת לקו העוני נבגד על ידי פרנסי המפלגה שלו. ראשית בני ובנות הבכירים במפלגה נשלחים לישיבות אשכנזיות ובכך יוצרים את המשוואה שמוסדות חינוך מזרחים ירודים מאלו האשכנזיים. תו התקן דורש לעבור מחיקה, אסימלציה והיטמעות במודל הליטאי האשכנזי. שנית, במקום לצאת ולהוקיע את ההתנהגות המפלה ולברר לעומק את מקורות הגזענות מעדיפים לנקוט במפלגת ש"ס ב"ממלכתיות". וכך האסירים יודו למר"ן עובדיה יוסף על מאמצי התיווך שלו והוא יאמר להם: "רק האחדות מצילה אותנו; עם כל הייסורים והצרות – התורה היא של כל עם ישראל".  אך לאן "הממלכתיות" הזו מביאה אותנו. אני אגיד לכם לאן. היא משאירה את הגזענות כמו שהיא. כך אנו ממשיכים לראות דעות קדומות כשהן מציצות אלינו בהפרדה בתרבות, בחברה, בחינוך בשאר המערכות המכוננות את החברה.

גם בתוך מערכת החינוך החילונית מתקיימות מערכות הפרדה גזעיות. רק תשעה אחוז מהסגל של האוניברסיטאות הוא מזרחי. איך הגענו למצב הזה שישים שנה ויותר אחרי הקמת המדינה. מדוע הפערים בין מזרחים ואשכנזים גדלים. מתי נוכל לראות ראש ממשלה מזרחי. האם נצטרך לחכות עוד מאות שנים. כנראה שכן. אלא אם כן התקשורת, המנהיגות וגם העם יקחו אחריות לברר את השאלות הללו לעומקן. אפשר כמובן לדחות אותן. להחביאן מתחת לשטיח. לא להתעסק בשאלות חברתיות, אלא רק לשלוח את מנהיגנו לארה"ב לשיחות שלום כביכול. אך איך ניצור שלום אם בתוכנו ישנה גזענות כה גדולה. שאין אנו יודעים כלום על מקורותיה.

על התקשורת, העולם הדתי והמסורתי, מפלגת ש"ס וגם על החברה החילונית לבצע בדק בית יסודי. אי אפשר לעמוד ולחשוב שרק החברה הדתית מקיימת הפרדה גזעית ואתנית. הדברים מתרחשים גם בקרבי החברה הישראלית. אך לא נוכל להילחם במפלצת אם לא נדע לזהות אותה. בג"ץ עמנואל (2010) מניח בידינו הזדמנות פז לפתוח את השאלה הגזעית והאתנית ולברר אותה עד תומה, האם נשכיל לעמוד במבחן.

מתי שמואלוף הוא משורר. ספר שיריו האחרון "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" פורסם בהוצאת נהר ספרים (2010).

החלום הישראלי על שוויון

"אני אומר לכם היום, ידידי: גם אם ניתקל בקשיים היום ובקשיים מחר, עדיין יש לי חלום. זהו חלום שנטוע עמוק בחלום האמריקני.

יש לי חלום שיום אחד תקום האומה הזאת ותקיים בחייה את המשמעות האמיתית של עיקרי אמונתה – 'אמיתות אלה מקובלות עלינו כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נולדו שווים'."

מרטין לותר קינג, אוטוביוגרפיה, תרגום: דפנה לוי, ידיעות ספרים, 2008.

פסק הדין במשפט בעמנואל מגלה לנו כי החברה הישראלית מעמידה פרקטיקות גזעניות בתוך מערכת החינוך שלה. פסק הדין נגד הפרדה גזעית בין תלמידות אשכנזיות למזרחיות עצר לרגע את סדר היום האנטי-חברתי של התקשורת. לרגע אחד יכולנו לשמוע שאלות חברתיות ולא רק לאומיות. אסור לתת לרגע הזה לחלוף צריך לבדוק איך ומדוע מערכת החינוך מפלה בין אוכלוסיות שונות.

אחת מהתשובות תגלה כי מערכת החינוך מעבירה את תלמידיה תהליך של "הסללה" (מלשון מסלולים שונים). אוכלוסיות בעלות זכויות יתר מוסללות לרכישת יוקרה, כוח ומשאבים. אוכלוסיות מוחלשות מוסללות לכיוון של "שואבי המים" ו"חוטבי העצים" של החברה.

התקשורת משחקת תפקיד גדול בדחיית הבחינה הביקורתית את מערכות החברה בישראל. היא מעדיפה לדבר על סמלים לאומיים במקום לדבר על מצב החינוך בפריפריה. היא לא יכולה לחבר בין הנושאים ולהניח אותם שווה בשווה בתוך סדר היום החברתי, כלכלי ופוליטי.

לא רק התקשורת מהווה מכשול בדיבור על האפלייה בסך הכול הכולל של ההסדרים בין הממשלה לבין הציבור. גם מפלגת ש"ס משקרת לציבור שלה. ציבור הבוחרים המזרחי, אשר חלקו הגדול מתחת לקו העוני נבגד על ידי פרנסי המפלגה שלו. ראשית בני ובנות הבכירים במפלגה נשלחים לישיבות אשכנזיות ובכך יוצרים את המשוואה שמוסדות חינוך מזרחים ירודים מאלו האשכנזיים. תו התקן דורש לעבור מחיקה, אסימלציה והיטמעות במודל הליטאי האשכנזי. שנית, במקום לצאת ולהוקיע את ההתנהגות המפלה ולברר לעומק את מקורות הגזענות מעדיפים לנקוט במפלגת ש"ס ב"ממלכתיות". וכך האסירים יודו למר"ן עובדיה יוסף על מאמצי התיווך שלו והוא יאמר להם: "רק האחדות מצילה אותנו; עם כל הייסורים והצרות – התורה היא של כל עם ישראל".  אך לאן "הממלכתיות" הזו מביאה אותנו. אני אגיד לכם לאן. היא משאירה את הגזענות כמו שהיא. כך אנו ממשיכים לראות דעות קדומות כשהן מציצות אלינו בהפרדה בתרבות, בחברה, בחינוך בשאר המערכות המכוננות את החברה.

גם בתוך מערכת החינוך החילונית מתקיימות מערכות הפרדה גזעיות. רק תשעה אחוז מהסגל של האוניברסיטאות הוא מזרחי. איך הגענו למצב הזה שישים שנה ויותר אחרי הקמת המדינה. מדוע הפערים בין מזרחים ואשכנזים גדלים. מתי נוכל לראות ראש ממשלה מזרחי. האם נצטרך לחכות עוד מאות שנים. כנראה שכן. אלא אם כן התקשורת, המנהיגות וגם העם יקחו אחריות לברר את השאלות הללו לעומקן. אפשר כמובן לדחות אותן. להחביאן מתחת לשטיח. לא להתעסק בשאלות חברתיות, אלא רק לשלוח את מנהיגנו לארה"ב לשיחות שלום כביכול. אך איך ניצור שלום אם בתוכנו ישנה גזענות כה גדולה. שאין אנו יודעים כלום על מקורותיה.

על התקשורת, העולם הדתי והמסורתי, מפלגת ש"ס וגם על החברה החילונית לבצע בדק בית יסודי. אי אפשר לעמוד ולחשוב שרק החברה הדתית מקיימת הפרדה גזעית ואתנית. הדברים מתרחשים גם בקרבי החברה הישראלית. אך לא נוכל להילחם במפלצת אם לא נדע לזהות אותה. בג"ץ עמנואל (2010) מניח בידינו הזדמנות פז לפתוח את השאלה הגזעית והאתנית ולברר אותה עד תומה, האם נשכיל לעמוד במבחן.

מתי שמואלוף הוא משורר. ספר שיריו האחרון "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" פורסם בהוצאת נהר ספרים (2010).

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , ,

5 תגובות

  1. אפליה ממוסדת: לא רק בעמנואל « המבוקש מס' 2 :

    […] התפרסמה לראשונה ב"עבודה שחורה", […]

  2. רשימת פירסומים « המבוקש מס' 2 :

    […] אפליה ממוסדת לא רק בעמנואל, עבודה שחורה, […]

  3. אורן :

    איך אתה מגדיר מזרחי? רוב החברים שלי הם חצי מזרחיים וחצי אשכנזים, והם מגדירים את עצמם ישראלים. יכול להיות שיש 9 אחוז אשכנזים באוניברסיטאות, והשאר מעורבים? זו הבעיה עם לזרוק סטטיסטיקות בלי להסביר דבר על המחקר.

  4. אייל גרוס :

    אכן ההפליה קיימת לא רק בעמנואל, וגם, עמנואל עצמה כולה בנויה על הפליה… לדברים שלי על הנושא:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3907687,00.html

  5. מתי :

    לאורן: המדינה קבעה את ההגדרה כשהיא מבססת את כל הנתונים שלה על חלוקה בינארית בין אסיה/אפריקה לבין אירופה/אמריקה. מצד אחד חבריך יכולים לזהות את עצמם כשונים מהגדרת המוצא וזה יפה וחשוב.
    אך אנו נמשיך לבדוק ביחס להגדרות המדינה. ממליץ לך לקרוא את ההגדרות המדויקות של המחקר של בלכמן להרחבה בנושא.

    אייל מאמרך חריף ומדויק. על הקווים של מחקרה של ריבי גליס שקבעה כי מדינת הרווחה עברה לשטחים נוכל להבין איך דווקא אוכלוסיות מוחלשות נמצאות שם.

    לגבי התערבות באופי הקהילה זו שאלה מורכבת ביותר. אני לא בטוח שאשליך את ערכיי המחולנים על אוכלוסיות חרדיות אבל זה דיון ארוך. על רגל אחת אומר שאני יותר קהילתני בנושא זה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.