חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אז למה לא מרצ בעצם?

נושאים כלכלת בית ב 5.07.10 6:05

טוכולסקי מסתכל ימינה לעבודה, שמאלה לחד"ש, ומגלה ששכחנו מפלגה אחת באמצע – מרצ. מדוע לא ניתן לראות במרצ פלטפורמה למפלגה סוציאל דמוקרטית עתידית?

הודעתה של מרצ על פתיחת המפקד לקראת בחירת מוסדות והנהגה חדשה, עברה בלי להותיר רושם רב אפילו לא כאן בעבודה שחורה. מרצ התרסקה (שוב) בבחירות האחרונות והצליחה להוכיח פעם אחר פעם בעשור האחרון שיקול דעת מוטעה בכל הקשור להתנהלות פוליטית, מזכירה בזחיחות שלה עד המפולת האחרונה יותר מכל (ברוח המונדיאל) את אוהדי אנגליה שתמיד בטוחים שהם הולכים לקחת את המונדיאל ותמיד מתעוררים למציאות מרה. במרצ אחרי המפולת של 2003, החליפו יו"ר ולא שינו את הדרך. ב-2006 טענה מרצ להיותה הבית של השמאל וירדה ל-5 מנדטים, שוב החליפו יו"ר והמשיכו להתנהל כרגיל. ב-2009 הודיעה מרצ על סיום תפקידה ההיסטורי של מפלגת העבודה וירדה ל-3 מנדטים. בשיח הס"ד מוזכרות חד"ש מצד אחד והעבודה מצד שני יותר ממרצ כמפלגות שמסוגלות לייצג בוחרים בעלי אג'נדה סוציאליסטית או סוציאלדמוקרטית. עושה רושם שבזמן שהסוציאליסט לגווניו מחפש את דרך המלך שבין חד"ש משמאל לעבודה מימין, מרצ אינה נתפסת אף פעם כאופציה.

מרצ סבלה לאורך השנים לא רק מהתנהלו בעייתי וחוסר יכולת לקרוא את המפה הפוליטית, היא סובלת גם לאורך השנים מבוחרים שבוחרים להעניש אותה כי היא לא מספיק טובה. בזמן שבימין יודעים בוחרי המפדל לשוב הביתה למרות הכעס על נציגיהם, כמו בוחרי יהדות התורה ואפילו בוחרי האיחוד הלאומי, שביום יום כועסים ורוטנים על נציגיהם אבל תמיד הולכים לקלפי בשבילם. הבוחר של מרצ כמו נער מתבגר מעניש תמיד את המפלגה שלו בלי להבין שהוא מעניש את עצמו. מרצ משלמת לא רק מחיר על הססנות כפי שהיה בדיון הסרבנים או בזמן עופרת יצוקה, מרצ משלמת גם מחיר על עצם קיומו של דיון פלורליסטי ונכונות לבחון דברים ולא רק לשלוף מהמותן. היא לעולם לא תהיה חדש והיא לעולם לא תהיה העבודה, אבל בוחריה לא נטשו אותה בעיקר לחדש או לעבודה אלא בעיקר בשנים קודמות לעלה ירוק,שינוי, הירוקים והגימלאים ובבחירות האחרונות לקדימה. אין מפלגות שהשיגו בעבודה פרלמנטרית אפורה וקשה את מה שהשיגה מרצ בשביל הציבור בישראל ב-18 שנות קיומה. זה לא הפריע למגזרים שלמים שנהנו מעמלה החברתי, האזרחי והסביבתי לא להצביע לה. מעט מאוד אנשים בישראל ישמחו אם חברי הכנסת של מרצ לא יהיו שם בשבילם, זה עדיין לא אומר שהם יצביעו מרצ. דרי הדיור הציבורי ברובם המוחלט מצביעים שוב ושוב למפלגות שמונעות את הרחבת הדיור הציבורי, שיפור תנאי חייהם, או מכירת דירות לדיירים ותיקים בהנחה. הנכים התגייסו ב-2006 למען רשימת הימין של האיחוד הלאומי והמפדל בשביל שאול יהלום אבל לא בשביל רן כהן שעשה בשבילם הרבה יותר לאורך השנים במרצ.

מרצ אינה מפלגה קדושה ומושלמת, רחוק מכך. אי בחירתו של רן כהן היא דוגמא טובה לטעות, פרלמנטר מסור ומצליח, לוחם חסר פשרות למען זכויות חברתיות וס"ד מושבע, הפסיד פעמים, ליוסי ביילין וחיים אורון. מרצ במודע בחרה לא לבחור במנהיג שיחבר אותה לקהלי שמאל טבעיים, מעמדיים אלא במנהיגים שמסמלים, האחד בורגנות ליבראלית שבעה והשני תנועה קיבוצית קטנה. מרצ סובלת גם מבעיות מבניות, השפעת הקיבוץ הארצי על היצוג הפרלמנטרי והמוסדות הייתה שנים בעוכריה. כל הקיבוץ הארצי שווה בקושי 2 מנדטים, אבל בשנת 1999 3 מתוך 10 חברי הכנסת של מרצ יצגו את השמו"ץ, וקשה לומר שאי פעם יותר ממנדט בודד הגיע מקיבוצי התנועה בקלפי למרצ. בשנות ה-90 בציניות מרושעת התנועה הקיבוצית חיסלה את סניפי המפלגה שנמסרו לקרן של השמו"ץ ופשוט מכרה אותם. בעיה נוספת היא עודף הגנרלים ומיעוט החיילים של מרצ, או בשפה יותר אכזרית, ריבוי הנחשים בשלולית הקטנה. מרצ התנהגה תמיד כמו מפלגה גדולה, רק שהיא לא כזאת. יותר מדי מנהיגים מטעם עצמם, אנשים טובים אבל לא מושכי קולות ראו עצמם תמיד מועמדים להנהגה ולא ממש תרמו לפעילות היום-יומית האפורה. וכמובן, מרצ תמיד נקרעה בין ניגודים פנימיים, בין סוציאליסטים וס"ד לבין ליבראלים שמאליים. בין קווים כלכליים, בין סדרי עדיפויות.

למרות כל אלו יש משהו תמוה בכך שבדיון הסוציאליסטי/ס"ד, בלהג האינסופי של אנשים טובים ומחפשי דרך, שתרים מאז הבחירות האחרונות אחרי בית משמאל לעבודה ומימין למקום שבו חדש נמצאת היום, לא עולה האופציה של הצטרפות למרצ. המפלגה משותקת ומרוסקת ועדיין יש לה מנגנון שניתן לשקם, סיעה פעילה בכנסת, שם המסוגל להביא קולות. זה לא ילך כמובן בלי שינוי מהותי ואמיתי בתוך מרצ, ללא מהפכה אמיתית באופיה. לא כמו הבדיחה הגרועה של התנועה החדשה, שירת הברבור של השמאל הלא רדיקלי ממרכז תל אביב, אלא כניסה משמעותית של מתפקדים של כוחות סוציאליסטים, ס"ד וירוקים שייצגו את מה שהמדינה צריכה, תפיסה אדומה-ירוקה, לא תהיה למרצ תוחלת. השאלה היא ואני מקווה לדיון רציני כאן, האם באמת צריך להתחיל מהתחלה? האם התפקדות רצינית למרצ, בניית כוח משמעותי ואפילו השתלטות על מרצ אינה עדיפה? האם מרצ לא תוכל להוות גרעין לאיחוד כוחות מחד"ש ועד השמאל בעבודה? או מימין לחד"ש ומשמאל לעבודה? לכל מי שמחפשים בית בדיוק מימין לחד"ש ומשמאל לעבודה? גם לי אין תשובה, אבל אני סבור שההתעלמות ממפלגת השמאל הזו, שכבר קיימת ויש בה לפחות את אילן גילאון, חבר כנסת סוציאליסט תופעה די נדירה היא טעות. האופציה של מפקד למרצ ובחירה לדוגמא של מנהיגים ס"ד מובהקים כעמי וטורי למקום ריאלי ברשימתה לכנסת צריכה להלקח ברצינות. יש במרצ פלטפורמה ראויה לבחינה. כדאי גם לבחון מה חושבים מנהיגים סוציאליסטים/ס"ד בתוך מרצ כאילן גילאון על הנושא. להערכתי יש כאן סיטואציה שעשויה להעניק לשמאל בישראל מחד"ש ועד אחרוני הס"ד בעבודה הזדמנות למשהו חדש. השמאל הסוציאליסטי/ס"ד/ירוק בישראל לא נמצא במצב שמאפשר להתעלם ממפלגת שמאל שנמצאת במקום הנכון ואם מאמץ מסוים יכולה גם להיות לא רק פגר במיקום טוב אלא הבסיס למפלגה הנכונה.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , , ,

52 תגובות

  1. א. קוריאל :

    מרצ חסרת מרץ.
    הבעיה של מרצ היא שהיא נתפסת כמפלגה עייפה, שאיבדה את החיות ואת שמחת החיים. מפלגה שלא מסוגלת להניף דגלים ולהילחם על מטרות צודקות, מפלגה שאומרת את כל הדברים הנכונים, אבל בסוף תמיד מוצאת את עצמה בעמדה של התלבטות, של "כן ולא", "כן, אבל".
    אם מרצ רוצה להוות חלופה מושכת לקהל שמאלי גדול שמאס בעבודה אבל לא מוכן להרחיק עד חד"ש היא צריכה להתעורר מהר, למצוא את זהותה ודמותה, ולהיאבק על הרעיונות והעמדות שלה.
    כדאי שמרצ תתעשת מהר, כי בינתיים הציבור שלה בורח לעוד מקסם שוא בדמות "השמאל הלאומי".

  2. ליאור :

    אם מרצ היתה יותר אילן גילאון ופחות שולה אלוני אולי ההמונים היו מצביעים מרצ

  3. אדי :

    בהתייחסותה למלחמת לבנון ואח"כ למלחמת עזה (הקרויה עופרת יצוקה), ביחסה הדו-קוטבי לסרבנות (עם דגש על הקוטב הפטריוטי), בנסיגתה האופורטוניסית מאדום לירוק (שהוא יותר בז' בעיני), בבחירת היו"ר, בהמנעות מדיון עד לרמת טאבו בסוגית "הצויונות", בחתירתה למרכז באשלייה שכך תשיג אלקטורט שמואס בה מראש, בדחותה בצורה קבעונית כל ברית עם השמאל "המוקצה" ועוד ועוד ועוד. אז באמת, כמה קרדיט עוד אפשר לתת? המת הזה כבר לא יקום מאפרו.

  4. אייל :

    הייתי פעיל שם במחצית הראשונה של שנות האלפיים, יש רק מפלגה אחת שהיא יותר מסואבת וזו העבודה. האמת, זו גם מפלגה גזענית.מ
    אותי תמצאו בחד"ש, שם לפחות אני לא צריך להתנצל על זה שאני שמאלן יפה נפש. 

  5. ק. טוכולסקי :

    אני חושב שמרצ כמו מרצ היא ולא רק היא הגיע לסוף דרכה בתור מה שהיא. אבל עם כל אהדתי לחד"ש והיותה ברירת המחדל שלי בהליכה לקלפי צריך להיות לא רק במקום של צודק אלא גם במקום של פעולה.
    אני תומך באיחוד בין מרצ וחדש שיהווה בסיס לתנועת שמאל חדשה בישראל. שתוכל תחת ההנהגה המתאימה יהודית ערבית, סוציאליסטית ס"ד, לתת מענה אמיתי לצרכים של החברה בישראל.
    לאדי, הדיון והבלבול וחוסר היכולת שמאפיינים את מרצ הם חלק מדיון מהותי בבעיות שהתשובה להם לא תמיד פשוטה. סרבנות לדוגמא, ולפעמים אכן יש טעויות.

  6. איתי :

    אדי, אתה רוצה בעצם שמרצ תהיה חד"ש, רק אז תהיה מרוצה מאיך שהיא מתנהגת.

    אין בכך שום הגיון, שהרי מי שמחזיק בצירוף העמדות הללו בציר המדיני והכלכלי ממילא בסבירות גבוהה מאוד מצביע חד"ש (ושמאלה).

    אין סיבה לשים על המדף בשוק הפוליטי שני מוצרים זהים – אורגינל וחיקוי, שמתחרים על אותם קולות. במיוחד כאשר ההיסטוריה מלמדת אותנו שהביקוש לאורגינל (חד"ש) שווה פחות ממנדט במגזר היהודי (כלומר מבחינת ייצוג היה נכון יותר אילו דב חנין לא היה בכנסת ובמקומו היה חכ/ית ערבי/ת).

    גם מיזוג בין האורגינל לחיקוי הוא איוולת מבחינה שיווקית, שהרי בכך אתה מוהל את המוצר הטהור ומבריח גם חלק מן המעטים שהעדיפו אץ האורגינל (לבלד) או את החיקוי (לקדימה).

    שאלת המפתח פה היא כיצד לייצר "מוצר" שמושך אנשים שבחיים לא יצביעו לחד"ש או לחיקוי-חד"ש, וגם לא יצביעו למרצ כפי שהיא נראית כרגע (או נראתה בימי זוהרה). תשובה אפשרית (אך לא יחידה) היא שהמוצר הזה יהיה סוציאל-דמוקרטי ציוני, שיפנה בעיקר לאנשים שתמכו בעופרת יצוקה ובמלחמת לבנון 2.

    יש היגיון בטענה שהקושי העצום בהקמת מפלגה מאפס מצדיק ניסיון השתלטות סוציאלדמוקרטי על מפלגה ציונית קיימת, כפי שניסו עמיר פרץ בעבודה ורן כהן במרצ (פעמיים).

    לכן אני מאחל לאילן גילאון הצלחה בהשתלטות שכזו (בדיוק כפי שאני מאחל לשלי יחימוביץ' ולעמיר פרץ בעבודה).

    אם זה יצליח, מרצ של גילאון תצטרך לא רק לשנות את המצע אלא לעקור את תדמיתה הנטועה עמוק בציבור ומרתיעה רבים מלהצביע עבורה. יותר משמרצ סובלת משנאת- קיבוצניקים, היא סובלת מתדמית של מפלגת אומואים-עיגולדים-אוהבי ערבים-שותי אספרסו מת"א-חילונים קיצוניים). אילו הייתי גילאון הייתי מציע אפילו לשנות למרצ את השם.

  7. אדי :

    לאיתי "מוצר … סוציאל-דמוקרטי ציוני, שיפנה בעיקר לאנשים שתמכו בעופרת יצוקה ובמלחמת לבנון 2 " זו הגדרה מדויקת להפליא לסיבה שאני לא במרצ. יש עכשיו יצור מוזר חדש הקרוי "השמאל הלאומי" – אוסימורון מושלם. אולי לזה כיוונת ? גם אני הייתי רוצה לראות, כמו טוכולסקי, איחוד בין מרצ לחד"ש מתוך כוונה ברורה, גלויה, שקופה ואמיצה להקים גוף שיהיה שמאלה מהמרכז (הרבה שמאלה) בלי התנצלות, הסוואה ומסכות.

  8. ועוד אחת :

    הבעיה של מרצ היא לא שיווקית, אלא מהותית.

    והבעיה המהותית היא שנראה שמרצ חושבים כל הזמן שיווקית. כלומר, הם מנסים להתחנף לאמצע המדומיין של המפה הפוליטית, ע"ע התמיכה הלא מסויגת בצה"ל.

    אם היו לומדים שיווק קצת יותר טוב אז היו מבינים שהם יורים לעצמם ברגל. הקהל המסורתי שלהם (אני כדוגמא מתנדנדת) הולך למפלגות שמציגות עמדות שמאלניות ברורות, כלומר חד"ש. והקהלים שהם מנסים למשוך הולכים לאותן מפלגות שהלכו קודם.

    נחמד להרגיש שהבוחרים לא נאמנים בגלל שמרצ כאלו פתוחים לדיון ופלורליסטים, אבל האמת היא שמרצ עצמה הפסיקה להיות נאמנה לבוחריה ועל זה היא משלמת את המחיר.

  9. גרי :

    הדרך היחידה לתחיית השמאל
    היא על ידי כיבושה של מפלגת העבודה בידי תושבי עיירות הפתוח והשכונות , הדחת היו"ר וחבר מרעיו
    והפיכתה למפלגת פועלים אמיתית .

  10. יריב מ :

    אנשים שמתנדנדים בין מרץ לחד"ש הם ככל הנראה מיעוט לעומת אנשים המתנדנדים בין מרץ לעבודה\קדימה.

    לכן צודק איתי, לפחות מבחינה אלקטוראלית עדיף למרץ לפזול מעט למרכז "המדומיין".

    למעשה זה טוב לכלל השמאל מהגרעין הקשה שמצביעים יזלגו מקדימה למרץ. ואפשר להניח לטהרנות ולביקורת על התמיכה במלחמות האחרונות. הרבה מהשמאל נהנה לשחק עם קלפים (אלקטוראליים) שאין לו. כאילו גאווה שמאלנית בלתי מתנצלת תברא מצביאים שעד עתה נספנו בבית. מזכיר קצת את תפשית ההסברה של ישראל בעידן ליברמן – לא להתנצל ואז יבינו כמה אנחנו צודקים.

  11. עמית-ה :

    תמכתי והצבעתי מר"צ הרבה שנים, אבל העובדה שישנם בה כמה פרלמנטרים מעולים לא הפריעה למפלגה בכללותה להתקלקל.

    לאורך השנים כשהיה צריך להחליט, היא תמיד בחרה בליברליזם על פני סוציאליזם.

    יש בה גם היום אנשים שחושבים שהעניים עניים כי: "מגיע להם", "הם לא לוקחים את עצמם בידיים".

    כרגע אני לא יכול לראות את מר"צ כאופציה ובתנאים הקיימים אצביע לתנועה סביבתית חברתית גם אם לא תעבור את אחוז החסימה.

    אני יכול לסתום את האף לתקופה של כמה חודשים אבל יותר מידי שנים אני מצביע ועובר לנשימת פה.
    הרגשה טובה עם הבחירה שלך חשובה גם אם אין לה השפעה.
    בדיוק כמו שאני לא נוסע על כביש-6 ואמשיך לא לנסוע עליו גם אם אהיה האחרון שלא עושה את זה.

  12. דקל עוזר :

    מרצ היא אפילו לא גופה.
    מפלגה חסרת ערך שאין לה אפילו בסיס רעיוני.

    טוכולסקי צודק – מי שרוצה שמאל קיצוני ילך לחדש. מי שרוצה מפלגת דמוקרטיה חברתית ילך לעבודה.
    מי שלא רוצה כלום ויש לו בעיה נפשית של היעדר זהות ילך למרץ.
    אין הרבה כאלו.

  13. ק. טוכולסקי :

    דקל זה נחמד שאתה אומר שאני צודק אבל אז אומר בשמי דברים שלא אמרתי.
    המצב בקנטים והדיון הנוכחי מוכיח השמאל ממשיך בדרכו לאבדון. שנתיים שלוש עד הבחירות וכמו שזה נראה כולם ממשיכים כרגיל.

    אני מזהה במצב הנוכחי של מרצ אפשרות לשינוי מהותי במפלגה שאיבדה דרך, בערך כמו ההזדמנות שעמיר פרץ ושלי יחימוביץ פספו בעבודה.

    יכול להיות שאני טועה, טעיתי כשהצטרפתי בזמנו לעבודה ותמכתי בפרץ ויחימוביץ.

    הדיון כאן מצביע בעיקר על קיבעון, כל אחד בעמדותיו. זה האסון של השמאל הפלגנות, הכיתתיות והטהרנות. קללה היסטורית של המחנה בעל העקרונות הנעלים ביותר ששואף לטוב למען האנושות כולה.

    מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה היום את המצב הזה. מהדיון הזה אני יוצא בעיקר מיואש, אבל היות שזה לוקסוס גדול אני אמשיך לחתור לאיחוד כוחות בשמאל.

    מעניין שדווקא אני עם דרכון זר בכיס של מדינה שאני בהחלט יכול לראות את עצמי חי בה ולא כאן, מודאג לגבי העתיד יותר מרבים וטובים שכשהגרוע מכל יקרה אין להם ממש לאן ללכת…

  14. נ. :

    החברה השתנתה בכיוונים פוסטמודרניים ופוסט ציוניים הרבה יותר מהר מהפוליטיקה. הימין והשמאל הציוניים הישנים (ה"מודרניים") אינם רלוונטיים עוד. פוסט ציונות סימבולית נוסח הליכוד (ציונות = התנחלות), ש"ס (ציונות = קרתנות) וישראל ביתנו (ציונות = בריונות) היא הבון-טון. נדרשת סימבוליקה חדשה, שתשאב אליה פוליטיקאים – לא להיפך. דרושים אינטלקטואלים. יש מועמדים?

  15. לאדי :

    מי שרוצה שמאל אמיתי גם במישור המדיני וגם במישור הכלכלי, בלי מסכות ובלי התייפיפות לא צריך הקמה של גוף חדש, כי יש לו את חד"ש. מה שאתה מבקש בעצם הוא שחברי הכנסת של מרצ יתיישרו מאחורי המצע של חד"ש, זה לא מפגש באמצע הדרך.

    דווקא הרעיון לחבר בין חד"ש ובין מרצ יצריך פשרה באמצע התהום בין ציונים ללא ציונים, שסביר שגם אנשי חד"ש ומצביעיה ממש לא מוכנים לבלוע (למשל הצבעה לרשימה שמחצית ממנה יהודים, ואולי אף בראשה עומד יהודי, או שומו שמים – אישה).

    אין לי שום סימפטיה לשמאל הלאומי, הלוקה בגזענות, שוביניזם ושנאת זרים, להיפך.

    ההצעה שלי היא ליצור מפלגת לווין לקדימה שהדגל העיקרי שלה יהיה כלכלי – אדום, ולכן היא פונה גם לאנשים בעלי דעות רחוקות מאוד משל חד"ש בציר המדיני בטחוני. דוגמאות לכך הן עם אחד של עמיר פרץ וההבטחה (שנכזבה) של מפלגת העבודה ב-2006. מכיוון שזו לא יכולה להיות מפלגת נישה, תצטרך להיות למפלגה אמירה מדינית, אך זו תימצא הרבה ימינה מחדש, נגיד משהו כמו ציפי לבני.

    היחס בין המפלגה הזו לקדימה יהיה כמו היחס בין מרצ לעבודה בשנות ה-90. תפקידה של המפלגה יהיה להיות אופוזיציה כלכלית רועשת כשהליכוד שולט, ולקחת משרדים כלכליים כשקדימה בשלטון. בניגוד לעבודה חסרת הביצים של היום, יהיה ברור שהמפלגה הזו לא נכנסת לממשלות ימין.

    איך מגיעים ליעד הזה? שלוש אפשרויות

    1. השתלטות ס"ד על מפלגת העבודה
    2. השתלטות ס"ד על מרצ
    3. הקמת מפלגה ס"ד מאפס, תוך שיתוף פעילים פוליטיים מהתחום הסביבתי (זה הכיוון שאני בוחר בו, כרגע, אחרי שהתנסיתי בעצמי בשני הראשונים)

    כל אחת מהאפשרויות קשה כקריעת ים סוף, ואין לדעת למי מהן סיכוי גדול יותר להצליח. לכן לכל אחד שמאמין בדרך אחת מהשלוש אני מאחל הצלחה.

    איתי

  16. איתי :

    כמחצית מהמגיבים פה בכלל לא מתייחסים למאמר ומתמקדים בירידות על מרצ הנוכחית שהפכה ללא רלוונטית.

    אבל ההצעה של טוכולסקי היא לקחת את מרצ, ואז להפוך אותה למשהו אחר לגמרי ממה שהיא עכשיו וגם ממה שהיתה פעם.

    זה לנצל את העובדה (החשובה מאוד) שיש למרצ מימון מפלגות של מיליוני ש"ח כדי לייצר מפלגה אחרת לחלוטין.

    הדבר דומה לרכישה בזול של קרקע ששימשה לגידול תפוזים והפיכתה למיזם תיירותי (או להיפך). אם יתגשמו חלומותיו של טוכולסקי לא יוותר הרבה ממרצ המקורית, לטוב ולרע.

  17. דקל עוזר :

    ק.ט. – הנה קישור לאיוריו של דוש.
    יש באמצע קריקוטרה על צדק: דלת ללא בית.
    http://www.notes.co.il/eshed/32372.asp

    בסופו של יום צריך מפלגה שאינה הזויה ואינה מזוהה עם הזויות כמו מרת או חדש, אלא מפלגה שמזוהה עם השלטון – וזוהי מפלגת העבודה.
    הבעיה של מפלגת העבודה היא שהציבור לא רואה בה אלטרנטיבה כי היא אינה כזאת: הם ייכנסו לממשלה גם אם לא יודע מה יקרה. אלו הם חבורת האופורטוניסטים החולניים הגרועים ביותר שנולדו במדינה. יהירים ושחצנים.
    מהגדרה זו אני מחריג את:
    שלי יחימוביץ.
    עמיר פרץ.
    דניאל בן סימון.
    עינת וילף (לא שאני יודע את דעותיה אבל אני לא מכתים אנשים חדשים).

    יש עוד אבל הם אינם רלוונטיים מאחר והם משתייכים למחנות של אחד האנשים הנ"ל.

    מסקנה: אם בוחרים פלטפורמה הבחירה צריכה להיות בפלטפורמה בעלת הפוטנציאל ולא חסרת הפוטנציאל.

  18. לדקל :

    יש פה מעגל קסמים:

    כדי להדיח את האופורטוניסטים ולהפוך את העבודה לחלופה שלטונית עם דרך רעיונית, צריך לפקוד כמה עשרות אלפי אנשים, שכרגע אינם חברי מפלגה.

    אבל הכישלון הכרוני של מפלגת העבודה, (וגם של אנשים שניסו לשנות אותה מן היסוד- כגון פרץ ואילון) מהווה חסם משמעותי לגיוס אותם אנשים.

    הציבור הרחב איבד את האמון ביכולת לתקן את מפלגת העבודה.
    גם אם הוא מעריך מאוד ח"כ/ית מסוימ/ת בסיעה (יחימוביץ' למשל, שזוכה לפופולריות בציבור הרחב), זה לא מספיק כדי להתפקד ולשלם דמי חבר.

    הדבר העיקרי שיכול להוכיח "yes we can" הוא יצירת שקיפות (יומיומית – אתר אינטרנט) במספר האנשים החדשים ששלי יחימוביץ', עמיר פרץ, המשמרת הצעירה וכו' מצליחים לפקוד למפלגה (וכמובן שאסור שאותו אדם ייספר פעמיים).

    אם תראה שתוך חודש פקדת 5000, זה יעזור לעוד 10000 לעשות את הצעד וכן הלאה.

    שקיפות כזו היא מהפך ביחסים בין פוליטיקאי לציבור, כי הנורמות הישנות בפוליטיקה המפלגתית הן שמספרי מתפקדים בכל מחנה הם סוד שמור וזירה לספינים חסרי בסיס.

    דוגמה לשקיפות מצוינת היא האתר של שלי יחימוביץ' המציג את התרומות שהיא מקבלת. אבל התמונה הזו כלל אינה מעודדת:

    1. מספר התרומות גדול ממספר התורמים (יש אנשים שתורמים לה שוב ושוב)
    2. סך התרומות אינו מספיק להעסיק עובד אחד אפילו בשכר מינימום – איפה אנחנו ואיפה אובמה.

    במצב העגום הנוכחי השקיפות של יחימוביץ' פוגעת בה.

  19. ק. טוכולסקי :

    דקל
    היתי חבר בעבודה בין 2003-2009, שש שנים של הקרבה, של סכירת האף, של מחנק של קבס בגרון. חלאס.
    פרץ ויחימוביץ היו יכולים להציל את המפלגה יחדיו אבל היא מעדיפה את עיני שמעדיף את הרצוג והוא גם לא ימחל על כבודו ולהלן התוצאות. העבודה תהיה בבחירות הבאות חד ספרתית.

    מרצ לעומת העבודה ולמרות מותה דווקא נראת בסקרים טיפה יותר גדולה ממה שהיא היום. יש מצב להפוף אותה לאלטרנטיבה אמיתית לבסיס אליו יוכלו לחבור מהעבודה פרץ ויחימוביץ וחד"ש.

    אני יודע שרבים חושבים כאן שזה לא הגיוני, לא ריאלי, מרחיק וחרים, אני חושב שזה קשקוש. גם בגרמניה היתה הפחדה והייתה הסתה כנגד האיחוד בין הקומוניסטים מהמזרח ופורשי השמאל מרכז מהמערב, אז הייתה הסתה, היום הם 12% ביחד ואחרי הבחירות הבאות מירצהשם הם כבר יהיו בקואליציה ביחד עם הירוקים והשמאל מרכז.

  20. אדי :

    לאיתי:
    א. תסביר לי מה זו ציונות בעצם ובעיקר למה זה חשוב .
    ב. מפלגת לווין לקדימה ? מה זה קדימה איזה בסיס רעיוני יש לה? לא מספיק דרכו על מרצ שאתה עוד מאחל לה להיות מפלגת לווין של קדימה ?
    אכן גם לחד"ש יש בעיות – מבניות, מנטליות ואחרות – אבל החיבור בינה למרצ עשוי לפתור בעיות של 2 הגופים.

  21. לאדי :

    א. אני יכול להסביר לך מהי ציונות בשבילי, לא במסגרת של טוקבק. אבל זה ממש לא חשוב, כי התפיסה שלי את הציונות לא מייצגת את "מר ישראלי".

    עובדתית, כמעט כל הציבור הישראלי לא יהיה מוכן להצביע עבור מפלגה שלא מגדירה את עצמה כציונית, ואילו רוב מוחלט של חברי/מצביעי חד"ש לא יהיו מוכנים להיות חברים/להצביע למפלגה שכן מגדירה את עצמה כציונית.

    את התהום הזו, שמטופחת עשרות שנים ע"י כמה וכמה גורמים בפוליטיקה ובמערכת החינוך אי אפשר לגשר בהגדרות פתלתלות כמו "גם דגל ישראל וגם דגל פלסטין" או "בלי אף דגל לאום". נכון שיש כמה אלפי ישראלים (למשל אוהדי "אפשר אחרת") שמבחינתם השאלה הלאומית היא שולית, אך הם לא מייצגים את רוב הישראלים – לא היהודים ולא הפלסטינים.

    חיבור בין חד"ש למרצ יכול אולי לעזור בפתרון בעיות כרוניות של חד"ש, אבל זה ייצר אלף בעיות אחרות

    ב. לא אמרתי שום מילה להגנת קדימה, התייחסתי למציאות פוליטית. בשנות ה-90-80 היו 2 מפלגות שלטון – המערך והליכוד, וסביבן מפלגות לווין. בשתי הכנסות האחרונות, וככל הנראה גם בעתיד הנראה לעין (אלא אם כן יקרה פה משהו באמת מהפכני) קדימה היא מפלגת השלטון ה"שמאלית"
    נקודה, עד כמה שזה לא מוצא חן בעיני ובעיניך, וגם בעיני חברי העבודה כמו דקל.

    החלופות על כן מתכנסות לשתי משפחות:

    1. להתפקד ולהשפיע בתוך קדימה ולדחוף אותה שמאלה (כפי שעושים הומוסקסואלים וארגוני עובדים במפלגה הדמוקרטית בארה"ב).

    2. לבנות מפלגת לווין לקדימה שתדחוף אותה שמאלה. החלופה השניה יכולה להיות על בסיס מפלגה קיימת (כלומר חדש, מרצ, או העבודה) או כמפלגה חדשה.

  22. אדי :

    איתי ידידי
    א. רק רציתי להוכיח שיש קושי גדול בהגדרה של ציוני ושזה מונח טעון אמוציות ולא ממש ראציונלי כמו שאכן נובע מדבריך.
    ב. ויש גם חלופה שלישית, אולי לא ממש פוליטית במובן ה"פוליטי" של המלה: להיות מי שאתה ולהפסיק לחפש אלקטורטים ולספור מנדטים ולתכנן ספינים.

  23. ק. טוכולסקי :

    אני מציע לכולם לזכור שציונות יש לה הגדרות רבות. אני חושב שאם הציונות של ברית שלום אפשר לחיות גם בחד"ש. צריכה להיות הכרה בזכויות הלאומיות של שני לאומים שלא חייבות לעמוד זו כנגד זו אלא יחדיו זו בצד זו.
    אני תומך גדול בחיבור בין מרצ וחד"ש ושתיהן יצטרכו להתפשר בשביל חיבור כזה לדעתי זה יהיה שווה. במיוחד עם גם הירוקה-מימד ועמיר פרץ יהיו בפנים. עם עבודה נכונה אני רואה בתור התחלה 12 מנדטים שזה יותר ממה שיש להם היום.

  24. אבי :

    בדוח האחרון שהוציאה מר"צ לבדיקת כישלונותיה צויין שמר"צ צריכה להיות עוד קצת יותר ממה שהיא כבר עכשיו. אז במקום שלוש מנדטים הם יקבלו 4 או 5- במקרה הטוב.

    המלצות הדוח היו: יותר ירוק, יותר היפר-ליברליות חברתית-פוליטית בסגנון זכויות פרט ואזרח, וכרגיל להמשיך בשמאל המדיני שלהם. והפעם גם עם קריצה למגזר העירוני על חשבון הקיבוצי.

    אבל בימים שבהם גלעד ארדן מסתמן כשר איכות סביבה מוצלח יחסית, שגדעון סער מתגלה כשר ליברל התומך בזכויות הלהט"ב, בימים שקדימה כנ"ל, פלוס ביקורת על החרדים ומתינות מדינית- הסיכוי שהתסריט הטוב שהזכרתי יתממש שואף לאפס.

    הפיתרון שלי: שמאל כלכלי, שמאל-מרכז מדיני בסגנון קדימה-העבודה-מר"צ, ירוק, וליברליזם חברתי מתון (!) של זכויות פרט ואזרח. כל מה שמפלגת העבודה הייתה צריכה להיות וכמעט איננה. להערכתי מפלגה שתדבוק בקו כזה תוכל להשיג כ-7 מנדטים בשלב הראשון. היא תוכל להיות לשון מאזניים בקואליציה של שמאל או מרכז.

    וחבריי בשמאל הגיע הזמן להתפכח: מר"צ איבדה את רוב כוחה בתחילת העשור בגלל שרוב המרכז-שמאל המדיני שנסחף לשורותיה התאכזב מגישתה המדינית, שלדעתו נכשלה, ולטעמי גם בצדק.

  25. אבי :

    איתי ויריב- מסכים. אכן סוג של מפלגת לווין לקדימה.(אגב אז מה זה "השמאל הלאומי" אם לא זה?!)

    ועוד נקודה ברמה האסטרטגית: המפלגה הזו תהיה חייבת להשפיע גם בנושאים מדיניים, ולא להיות בעלת עמדה. היא צריכה לשאוף להשיג (גם אם בטווח היותר רחוק) נקודות מפתח על נושאים מדיניים. כי אם אתה קורץ למצביעי שמאל-מרכז אז אתה חייב לספק את המצביעים, ולא רק באופן פסיבי ברמה של השפה ולחוץ, בנושאים המדיניים.ולעשות את זה כאמור באופן אקטיבי. למפלגה כזו לא תהיה את הלוקסוס של האסטרטגיה בה פועלת ע"ש.

    אדי וק.ט- איחוד מרצ וחדש- רעיון שעובד בגרמניה אולי, אך לא בישראל. ראו תגובתי מקודם. גרמניה נמצאת באירופה תחת המעטפת הביטחונית של נאט"ו ומה גם שמלחמת הגושים גוועה. ישראל נמצאת במזה"ת, בעיקר תחת המעטפת של ארה"ב.

  26. לאדי :

    אני מציע הגדרה מופשטת משלי למושג ציוני-

    כעוד דרך שבה אני מממש את האנושיות שלי, ובו בזמן מכיר בצורות אחרות ודומות של אנושיות של אנשים אחרים. במילים אחרות ציונות/לאומיות (יהודית, פלשתינית, צרפתית, אמריקאית) איננה בהכרח סותרת, אלא משלימה את ערכי הדמוקרטיה. מעבר לכך הירוק, האדום והמתינות המדינית שלי הן עוד דרכים שבהן אני מבטא את האנושיות שלי. ויש עוד כמה דרכים נוספות.(במובן הזה, אגב, אין מבחינתי אוקסימרון בין "שמאל" ל"לאומי". המודל הזה קיים בישראל ובמדינות דמוקרטיות נוספות.)

    ולדבריך צריך "להיות מי שאתה ולהפסיק לחפש אלקטורטים ולספור מנדטים"-

    למרות שכולנו בעלי זהות מגובשת פחות או יותר, הרי שבעולם המודרני-דמוקרטי איננו יכולים להסתגר בסוגר ובריח מאחורי העצמיות שלנו. אנחנו מתווכחים, שומעים דעות אחרות ומנסים להעריך את המציאות המשתנה ע"י מנדטים וכדומה. ומן הסתם שזה כרוך גם בשינוי ועיצוב מחדש, מפעם לפעם, של ההשקפות שלנו.

    אבי

  27. אבי :

    להבהרה: …"ועוד נקודה ברמה האסטרטגית: המפלגה הזו תהיה חייבת להשפיע גם בנושאים מדיניים, ולא להיות **רק** בעלת עמדה כזו (הרי זה המצב של מר"צ והעבודה בכל הקשור לס"ד). היא צריכה לשאוף להשיג (גם אם בטווח היותר רחוק) **עמדות** מפתח והשפעה גם על נושאים מדיניים.

    זה פופוליסטי אולי, אבל מציאותי- גם ברמה החברתית, ברמת האלקטוראט וגם ברמת הגיאו-אסטרטגיה.

  28. להיות מי שאתה :

    זו תמימות במקרה הטוב והיתממות במקרה הרע. לא ככה מתנהלים בפוליטיקה.

    כפי שכבר ציינתי, יש במפה הפוליטית מפלגה אחת שהיא שמאל בלי מרכאות, בלי התחכמויות ובלי התפתלויות. זו מפלגה מצוינת ואני מאחל לה בהצלחה, אבל היא לא מסוגלת להביא למהפך פוליטי, משום שהיא נמצאת "מעבר לתהום".

    בציבור היהודי היא מקבלת הרבה פחות ממנדט, וגם בציבור הערבי כוחה קטן בשל התחרות עם לאומנים (בל"ד) ואסלאם פונדמנטליסטי.

    אני באופן אישי יכול להצביע חד"ש לח"כים שיצביעו כמו שאני רוצה בכל סוגיה כלכלית חברתית שתעלה בכנסת, ולהרגיע את המצפון (רוב הסיכויים שזה מה שאעשה אם לא יהיה שינוי במפה הפוליטית). אבל בכך לא אצליח להעביר קולות מגוש הימין לגוש השמאל.

  29. אדי :

    "מעבר לתחום" (בשל חשש לא ברור מדעת קהל מעורפלת), הימנעות מ "התממות לא פוליטית", חתירה למהפך חלול )רק שיהיה משהו שונה) כל אלה ועוד (כמו נסיגה אל הירוק)הביאו לאובדנה של מרצ. אני חוזר ואומר אם שמאל – אז שמאל. כמו הסלוגן של העולם הזה מפעם – "ללא מורא וללא משוא פנים" ואני מוסיף ביושר וללא חתירה לאיזה קונצנזוס לא ברור. וציונות ? אולי בעצם באמת אבד עליה הכלח אז למה שתהווה מחסום באיחוד השמאל.

  30. לאדי :

    הרי זו חד"ש, עם פחות ממנדט של יהודים, במשך עשרות שנים.

    או במלים אחרות – צודק ולא חכם.

    לעומת זאת, התקרנפות כללית והידמות לימין = זה קדימה והעבודה

    הססנות וזיגזוז בין להיות צודקים ולא פופולריים לבין להיות מתקרנפים = מרצ

    לנסות לבנות משהו חדש מאפס – הירוקה-מימד (ג"נ – אני חבר מימד)

    אף אחת מהאופציות האלו לא מציאה גדולה.

    מי שמחפש את המוצר "ללא מורא וללא משוא פנים" לא צריך להיכנס לביצת האיחוד בין מרצ וחד"ש אלא פשוט להתגייס ולעזור לחד"ש לקבל כמה שיותר מנדטים.

    למרבה הצער יש להכיר בכך שהסבירות שמנדטים אלה יגיעו מאנשים שהיום מצביעים קדימה, ליברמן שס ליכוד היא כמעט אפס.

    נכון שחד"ש הצליחה לגנוב כמה אלפי קולות של מאוכזבי עבודה ומרצ, אבל זה כאמור אפילו לא מנדט
    http://israelikemalist.wordpress.com/2009/02/16/dov-effect/

  31. אדי :

    מי בכלל רוצה מנדטים שיגיעו ממצביעי קדימה (טוב, מילא שם יש אולי כמה שנפלו בפח), ליברמן (?!), ש"ס (?!), ליכוד (?!) ??? אלה לא מכוחותינו ואינם בתחום התייחסותי (אלא אם יחליפו את עורם הפוליטי, כמובן)כשמדובר בפנייה לבוחר.

  32. ק. טוכולסקי :

    אדי מנדטים צריכים להגיע מציבורים שבויים, מהעניים העובדים והלא עובדים שרובם המוחלט לא מצביע חד"ש לא בקרב יהודים ולא בקרב ערבים ומהמעמד הבינוני הנמוך. אם לא נגייס את המסות שמצביעות היום לימין ולמרכז או שאינן מצביעות לא עשינו כלום.
    אני אישית הצבעתי חדש ב-3 מערכות הבחירות האחרונות. אבל חד"ש לא מדברת אל ההמון ואל המסות ובלי לדבר אל ההמון ואל המסות מה יעזור לנו כמה שהיא טהורה וצודקת?

    אני חושב שקדימה היא פחות מטרה, הבורגנות היעני שמאלנית לא תצביע למי שינסה לעשות שינוי כלכלי חברתי אימיתי, אבל גם שם יש קולות שבויים, המטרה היא דווקא בקרב מצביעי ליברמן, ליכוד, ש"ס, בקרב עניים וותיקים ועולים, מרוויחי שכר מינימום ופחות, עובדי קבלן, תושבי עיירות פיתוח ושכונות. שם צריך לגייס

  33. אדי בוא נחזור לבסיס :

    אתה בעל עמדות שמאליות בתחום המדיני והכלכלי.

    יופי, גם אני.

    משגע אותך שהמדינה שלך נשלטת ע"י "הרעים" (לא משנה מי אתה מכליל בקבוצה הזו – בעלי הון, גנרלים, מתנחלים, שמרנים פונדמנטליסטים).

    גם אותי.

    איך משנים את זה?

    לא עם 4 מנדטים של שמאל "לא מתפשר ולא ממצמץ"

    לא עם 7 מנדטים של שמאל קצת מתפשר וקצת ממצמץ מרצ+חד"ש (או 5 במקרה הרע, או 12 במקרה הטוב)

    גם לא עם 40 מנדטים לכל השמאל ביחד

    כן, גם פי 10 ממה שיש הפעם לשמאל הלא ממצמץ ולא מתפשר לא מספיק.

    כדי לשנות את הכיוון שאליו הולכת המדינה צריך 61 מנדטים.

    מאיפה יבואו המנדטים האלה? מאנשים שהצביעו למפלגות ימין.

    אחרי שהבנת את זה השאלה אם מישהו מקומץ החברים הסמולנים שלנו יצביע למרצ המזגזגת, לירוקה-מימד הנאיבית או לחד"ש הלא מתפשרת היא שאלה ממש ממש לא חשובה.

    השאלה החשובה היא איך לוקחים
    * עשרות מנדטים * ממפלגות הימין. את זה לא רק שג'ומס ביילין וזהבה גלאון לא יודעים לעשות, אלא גם ברכה סוויד וחנין לא (וכמובן מלכיאור-בן ימיני).

    במובן הזה (וזה בלבד!) הם שותפים מלאים לכישלון כרוני: הכישלון לגרום לציבור הרחב, זה שנדפק ע"י השיטה הקיימת, להצביע עבורם.

    אם תמזג בין אלה לאלה לא תקבל הצלחה.

  34. אדי :

    טוכולסקי ו"נחזור לבסיס". טוב, יאללה שכנעתם אותי. עכשיו רק צריך להסביר להמונים שכיבוש זה רע, שצריך לפרק את כל ההתנחלויות, שצריך לשחרר אסירים (מחבלים עם דם על הידים), שהגיע הזמן לדבר עם החמאס, שאולי צריך לחשוב על איזשהו פיצוי לפליטים הפלסטינים, שהדת היא אופיום להמונים וערימה של אמונות תפלות, שמשטר סוציאליסטי (מה, אתה קומוניסט?) זה מה שאנחנו צריכים, שלערבים מגיע שוויון זכויות מלא בלי כחל וסרק וש.. שחכתי משהו ? ממש קלי קלות רק נגיד את זה (או לשיטתכם לא נגיד את זה, אלא נפתיע אותם בסוף) וכל הליברמנים, הש"סניקים והליכודניקים אצלנו בכיס הקטן. השתכנעתי. עכשיו קדימה לעבודה.

  35. ק. טוכולסקי :

    אדי
    לנין לא כבש את ברית המועצות תוך הסברת תורתו של מרכס להמונים. לא לנין הבטיח שלום לחיילים ואדמה לאיכרים. ככה עושים מהפכה. אנחנו לא צריכים לדבר ברחוב רק על כל מה שמקפיץ טריגרים של שנאה. אנחנו צריכים לכבוש את הציבור שמדוכא והמוסת ובעיקר שטוף המוח.
    המאבקים למען העלאת שכר המינימום ולמען תמלוגי גז בגובה 80% מהרווחים הם אחלה נקודת התחלה. צריך לצאת אליהם בתור סוציאליסטים, צריך להסתער על הרחוב יהודים וערבים ולהראות למי המדינה הזו באמת חשובה ומי נלחם למענה. תוך כדי שאנחנו מגייסים את המון הליכודניקים והש"סניקים והישראלביתנוקים אפשר יהיה להסביר להם ששנאת האחר והכיבוש משרתים את אליטת הממון. הם כבר יהיו מגויסים נגדה וכועסים עליה.

    המטרה היא הצלת מדינת ישראל, מדינה שכל אזרח שלה ירגיש שהיא ביתו ויהיה גאה בה. סוציאליזם זה האמצעי, החברה היא המטרה.

  36. אייל :

    ק',

    לנין עמד בראש מפלגה שמעולם לא תמכה באף צעד של ההון נגד העובדים, שלא פחדה להתנגש עם הממסד ודעת הקהל בנושאים כמו מלחמות, אנטישמיות וזכויות נשים

    הם לא הסתכלו על ההמונים באופן אופורטוניסטי ושיווקי כהמון נבער שצריך "לעבוד עליו" כדי להוביל אותו לסוציאליזם. הם הבינו שאף שטיפת מוח לא שוטפת את הסתירות שבחיים האמיתיים והסבירו בסבלנות אבל תוך שמירה על עקרונות והעמידו את ההשקפות שלהם קודם כל על בסיס נסיון החיים של האנשים העובדים והעניים

    זה הפוך לחלוטין מהגישה של מרצ ולצערי גם של (ברור ש) חד"ש

  37. דוד :

    לאייל

    סליחה, אבל מאבק סוציאליסטי לא התמחתה ואף הפכה לאמנות את הקו של לא לדבר עם העובדים היהודים על הכיבוש ועל הציונות כי זה עלול להפחיד אותם?

  38. אייל :

    זו ההצהרה שלנו בעקבות המתקפה על המשט:
    http://maavak.org.il/maavak/?article=666

    אנחנו עומדים איתה באופן גלוי לצד שאר חומרי ההסברה שלנו בדוכנים במרכז ת"א, יפו, חיפה וירושלים. נראה לי שזה עונה לשאלתך

  39. דוד :

    לא, זה לא. 90% מהעיתון שלכם מוקדש לנושאים כלכליים וחברתיים. 90% מהפעילות שלכם מוקדשת לעניין הזה. פה ושם יש לכם גם הבלחות פרו-פלסטיניות, אבל בגדול אתם סוג של פופוליסטים מהמרכז. כמה פרסומים בערבית יש לכם? כמה עיתונים אתם מוכרים במגזר הערבי? אני מנחש שמעט מאוד אם בכלל.

  40. אייל :

    דווקא יחסית הרבה לגודל שלנו, לעובדה שעדיין אין לנו סניפים באזורים עם רוב פלסטיני ולעובדה שבארועים בהם אנחנו משתתפים ארגונים אחרים, כמו חד"ש, מגיעים כמעט ללא חומרי הסברה.

    אבל אני לא רואה איך זה קשור לטענה שלך שאנחנו מסתירים מעובדים יהודים את העובדה שאנחנו מתנגדים לכיבוש ולדיכוי הלאומי

  41. ק. טוכולסקי :

    אדי וכל השאר
    אין לי שום דבר נגד חד"ש, אני מצביע לה כבר כמה מערכות בחירות. יש לי המון סימפטיה למאבק סוציאליסטי ואפילו יותר סימפטיה למען. אבל בלהיות קטנים וצודקים לא מגיעים רחוק. גם לנין הבין שהברברת האינסופית והפיצולים על קוצו של יוד לא מובילים לשום מקום.

    צריך להגיע לקהל הרחב. זאת המטרה שלי. מי שרוצה להיות צודק ביחד עם עוד 100 איש שחושבים כמוהו שיבושם לו, הוא עושה בדיוק מה ששלטון ההון רוצה.

    אני רוצה שמאל בשלטון ומבחינתי שמאל זה מה שמקדם את החזון פירסמתי כאן באתר לכבוד יום העצמאות וכל דבר משמאלה לו.

    בסקטוריאליזם, ופלגנות לא נגיע לשם. לכן לדעתי מתחייב איחוד בין חד"ש, מר"צ, הירוקה מימד, פורשים (אם יצליחו) ממפלגת העבודה כעמיר פרץ ושלי יחימוביץ. עליהם יש להוסיף את מי שירצה להצטרף מבין: כוח לעובדים,אנשי מאבק סוציאליסטי, המטה הסוציאלדמוקרטי, הפורום לביטחון חברתי, חוג יסוד, מען, ס"ד בלי בית, המשמרת הצעירה, וכל מי שחזון סוציאליסטי/ס"ד אדום וירוק מקובל עליו.

    ביחד צריך ליסד מפלגה, שכולם יתפקדו אליה, יבחרו בה חוג ויקבלו יצוג בהתאם למספר המתפקדים שלהם. צריך שכל חבר יתרום למפלגה סכום קבוע מדי חודש בכדי לא נצטרך תרומות. צריך סניפים ועיתון, צריך חוגים אידיאולוגיים ותנועת נוער.
    צריך לפנות לציבור ולגייס למאבקים שקל לגייס את הציבור הרחב בהם כמו שכר מינימום והעלאת תמלוגי הגז ואחרי שגייסנו אותם כבר להסביר להם גם את מה שהם פחות אוהבים לשמוע. זו הדרך, זה הוכיח את עצמו לאורך ההיסטוריה של מאבק הפועלים זה מוכיח את עצמו בגרמניה לדוגמא בהווה ואני מקווה שזה יוכיח את עצמו גם פה.

  42. אייל :

    סבבה ק',
    אני שמח ששינית את עמדתך מקריאה להתפקד למרצ לקריאה להקמת מפלגה סוציאליסטית חדשה. אני איתך ברוב הנקודות, חוץ מזה שאני לא חושב שמרצ צריכה להיות חלק מאיחוד כוחות כזה – האיחוד צריך להיות עקרוני ומרצ הוכיחה שהיא עקרונית בעד ההון.

    יש לנו גישה שונה, אבל טוב שתהיה לנו מסגרת פוליטית משותפת שם (מלבד מאבק משותף נגד ההפרטות והקיצוצים – וגם למען בטחון ושלום אמיתיים) נוכל גם להתווכח על הדרך.

    עדיף על טוקבקים באינטרנט 🙂

    ובתור בונוס אני מקדיש לך מאמר בנושא http://maavak.org.il/maavak/?article=633

  43. אבי :

    אדי-
    להפך, הציונות רלוונטית מתמיד ולטעמי היא אף עוברת איזה רנסנס. דווקא הפוסט ציונות נמצאת בנסיגה ומותקפת בימים אלו. רק באקדמיה, בתקשורת ובתרבות נשארו איים משגשגים של הפוסט ותו לא. התהום הפעורה היא זו שאפילו בת"א מנעה את היבחרותו של דב חנין לראשות העירייה.

    ק.ט-
    מסכים עם רוב העקרונות שלך ושל איתי. אני מסכים גם שדווקא מעיירות הפיתוח והשכונות יש להשיג את האלקטוראט. אבל אסור לשכוח את האתגר שבכך. דווקא אותן אוכלוסיות נחשבות לניציות יותר ברמה המדינית. במובן הזה דווקא נחוצה "ההתקרנפות" המדינית בסגנון קדימה והעבודה. אגב אני לא הייתי זונח גם את יושבי הערים "הדשנים" תומכי קדימה והעבודה. ראה מאמרה של מירב מיכאלי (היא בטח מצביעה למר"צ אבל היא מדברת בטח אל כמה אנשים מהשמאל-מרכז):
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1143354.html

    ואגב עופר עיני יעלה בסוף את שכר המינימום בשולחן העגול עם המעסיקים:
    http://www.mako.co.il/news-channel2/Meet-the-Press/Article-49a7ace61ccb921004.htm&sCh=bb7d635d123cc110&pId=1903531448

    דה מארקר, שטייניץ, ביבי וועדת הכספים מבינים את בעיית הריכוזיות. לעניין התמלוגים שטייניץ מתכוון לעלות את התמלוגים לתשובה ולחברות התקשורת. מה שנשאר זה שכר הבכירים ומס ההכנסה.

  44. ק. טוכולסקי :

    אל, אני לא חושב שלא צריך להתפקד למר"צ או שצריך להתפקד למר"צ כמר"צ. אני חושב שאנטריזם, יכול להצליח במפלגה קיימת אבל מרוסקת כמו מר"צ. אפשר פשוט להתפקד, לחבור לאילן גילאון הסוציאליסט ולהפוך את המפלגה המתה הזו לבסי של איחוד כוחות בשמאל. גם עכשיו כשהיא מתה היא עדיין עומדת בסקרים על 4-6 מנדטים לעומת 0-0 של מאבק סוציאליסטי או דעם.

    הצטרפותם של גורמי שמאל רדיקלי ללינקה בגרמניה איפשרה להם חברי פרלמנט והשפעה על השיח הפוליטי שלא הייתה להם לפני, השאלה עד מתי גורמים כאלו יעדיפו להיות צודקים וזניחים ומתי הם יבינו את הצורך הטקטי בחבירה ובשיתוף פעולה על גורמים אחרים.

    אבי
    אני לא מבין מההבעיה עם הציונות. הציונות היא תנועת השחרור הלאומית של היהודים ויש מספיק דוגמאות לציונות דו לאומית וציונות שמאלית שלא לדבר על ציונות סוציאליסטית. למה למהר ולהפקיר את הציונות לימין?

    ברית שלום יכולה להיות אחלה מודל לציונות שכל איש שמאל יכול לחיות איתה.

  45. אבי :

    טוכולוסקי-
    אין בעיה עם העקרונות של זרמי הציונות שציינת. אני נוטה אפילו לקבל השראה מהזרמים הללו, אף שאני לא תומך מובהק שלהם כמו שהם. אני חושב שהאנטגוניזם נובע פחות מהעקרונות הגדולים שלהם אלא יותר בגלל הדברים "הקטנים" של "היומיום".

    אבל מאידך האם העבודה וקדימה הם לאומיות ימנית??!!
    ובכלל כל לאומיות שאיננה דו לאומית היא אוטומאטית לאומיות ימנית??!
    לא זכור לי שאמרתי את זה ובטח שלא רמזתי לזה כשדיברתי על האלקטוראט בעיירות הפיתוח.

  46. ק. טוכולסקי :

    אי
    העבודה וקדימה הם מפלגות ימין מרכז. הלאום לא מעניין אותם כמו מערכת הביטחון ובעלי ההון. שתיהן לאומיות ובקדימה יש גם מחנה לאומני קטן וקולני.

  47. אין שמאל אחר » Archive » אז למה לא מרצ בעצם: קריאה לדיון פתוח / ק. טוכולסקי :

    […] והנהגה חדשה, עברה בלי להותיר רושם רב אפילו לא כאן בעבודה שחורה. מרצ התרסקה (שוב) בבחירות האחרונות והצליחה להוכיח פעם […]

  48. גיל דיאמנט :

    אני לא מבין את הדיבור הזה.
    מר"צ מפלגה לא רלוונטית.
    באורים ובתומים אני חושב שאף חבר כנסת לא עשה עד כה בכנסת הזו יותר בשביל מדינת ישראל מאשר ניצן הורוביץ, שפני פעילותו מהם פני מר"מ שהייתי רוצה לראות: אג'נדה אזרחית, מודרנית, אמיצה שנובעת מפעילות חקיקתית ואכיפתה. רק דוב חנין עומד באותה ליגה, ולאחר כבוד אני חייב לאמר שאם העסקנות המפלגתית והערפול האידיאולוגי של מר"צהיו מתבהרים קצת אז גם הוא היה חש בנוח בה. גם פ]עילותם של גלאון ואורון בכנסת היא כזו שמדי שבוע מתפרסמים דברים אודות פעילותם, בניגוד ל90% משאר חברי הכנסת שיושבים במליאה ועסוקים בהגדלת תקציבים לסקטורים שלהם ולעצמם או בחקיקה גזענית.

    ואגב לגבי חד"ש, חייב לצטט את אחד מפעיליה הבולטים אורי ולטמן שהגיב באלו המילים כשדיברתי על ייצוג ערבי במר"צ והזכרתי את עיסווי פריג' שלצערי הגיע רק למקום 10 ברשימה אבל בכל זאת נמצא בה (ביחד עם עבד אל סלאם חסן ושאדיה סבית). הוא קרא לו "ערבי מחמד". זה המפלגה הזכה והאוהבת שלכם. בכל, כלללל שיחה בין איש מר"צ לאיש חד"ש ששמעתי בחיי, 90% מזמן הדיבור של החדשניק הושקע בללכלך על מרצ. ככה הם השיגו עוד מנדט.

  49. ק. טוכולסקי :

    לגיל, חד"ש לא השיגה עוד מנדט ממרצ אפילו לא חצי מנדט. מר"צ הפסידה שוב למפלגה שמייצגת את הבורגנות השבעה יחסית ומלאת הפוביות מהחרדים, בעבר שינוי, היום קדימה.
    לחדש יש בקושי מנדט יהודי והוא מגיע מאנשים שחלקם כמוני עזבו את מרצ כבר לפני עשור, אבל רובם מצביעי חדש כבר שנים, וחלקם תאמין או לא, מצביעי פעם ראושונה או מצביעי עבודה בעבר. לתלות את אסונה של מרצ במאבק אם חדש זה לא נכון וגם מצער כי בין מרצ וחדש היום יש פחות ממחצית ממה שהיה להן יחד ב-1992, 12 למרצ ו-3 לחדש לעומת סה"כ 7 היום.

    במקום לריב, בין מרצ וחדש אני חושב שאחרי שמרצ תחליט מה היא רוצה מעצמה, היא יכולה להתאחד עם חדש או לבנות מערך שיתופי פעולה שבבסיסו חלוקת עבוה בין מרצ וחדש. בכל מקרה מרצ כמרצ כמותג, כאלטרנטיבה לבדה הצליחה עד היום בעיקר לאבד 75% מכוחה. זה מצריך שינוי.

  50. אבו וילן מגיב על "אז למה לא מרצ בעצם?" :

    […] של ח"כ (לשעבר ממרצ) אבו (אבשלום) וילן חבר קיבוץ נגבה למאמרו של טוכולסקי.  וילן מזים את קביעותיו של טוכולסקי ומאשים אותו […]

  51. דרור דביר מתייחס מגיב על "אז למה לא מרצ בעצם?" ומתייחס להצעה לחיבור בין מרצ וחד"ש :

    הירידה בכוחו של השמאל גורמת לרבים להטיף לאיחוד כוחות וריצה ברשימה משותפת, כולל חיבור בין מרצ הציונית וחד"ש הלא ציונית. מי שמציע זאת אינו מכיר את המצב האמיתי של חד"ש […]

  52. מוזר :

    הדיון הזה מוזר. מרצ היא מפלגה עם עבר ברור של ימין כלכלי (גם שינוי וגם רצ) וזהות סוציאליסטית "דקה", ואפילו זו הגזמה. היא שמאל רק במובן של שטחים.
    וכשהיו לה מנדטים זה המקום ממנו הם מגיעים: ציבור שאינו ס"ד, מקסימום מוכן לתת מס שפתיים למדינת רווחה, אבל רוצה שתי מדינות לשני עמים.

    אולי זה לא מה שאנשי השמאל כאן רוצים, אבל אלקטורלית זה המאגר של מרצ.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.